אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/יומא/עא

יום שני יא תמוז - מסכת יומא דף עא

החילוק בין בגדי כהן הדיוט לבגדי כהן גדול

ד' בגדי כהן הדיוט וד' הבגדים הנוספים של הכהן הגדול

במשנה במסכת יומא (עא:) שנינו: כהן גדול משמש בשמונה כלים וההדיוט בארבעה, בכתונת ומכנסים ומצנפת ואבנט, מוסיף עליו כהן גדול חושן ואפוד ומעיל וציץ.

ופשטות לשון המשנה מורה שכתונת, מכנסים, מצנפת ואבנט שווים הם בכהן הדיוט ובכהן גדול והכהן גדול יש לו ארבעה בגדים נוספים והם: חושן, אפוד מעיל וציץ. אמנם בדברי חז"ל והראשונים אנו למדים על שינויים נוספים בבגדי הכהונה אותם לובשים כהן הדיוט וכהן גדול.

מחלוקת התנאים אם אבנטי הכהן הגדול וההדיוט היו זהים

תחילה נציין למחלוקת התנאים לעיל (יא:) כי אתא רב דימי אמר אבנטו של כהן הדיוט רבי ורבי אלעזר ברבי שמעון, חד אמר של כלאים וחד אמר של בוץ, ובהמשך הסוגיא שם מבררת הגמרא שלדעת רבי אין הכהן גדול ביום הכיפורים יכול ללבוש את אבנטו של כהן הדיוט בשאר ימות השנה, כיון שהאבנט של הכהן ההדיוט עשוי כלאים ואילו הכהן הגדול ביום הכיפורים לובש בגדי לבן, ואילו לדעת רבי דוסא יכול ללובשו כיון שגם אבנטו של כהן הדיוט בשאר ימות השנה עשוי פשתן ואינו דומה לאבנטו של כהן גדול בשאר ימות השנה שעשוי כלאים כמפורש בפסוק (שמות לט כט) "ואת האבנט שש משזר, ותכלת וארגמן ותולעת שני, מעשה רוקם".

הרי שלדעת כולם היה האבנט של הכהן הגדול עשוי כלאים, ונחלקו האם אבנטו של הכהן ההדיוט היה אף הוא עשוי כלאים או שהיה עשוי פשתן.

דעת ריב"א שהמצנפת היתה צרה יותר כדי לבישת ציץ ותפילין

בנוגע למצנפת עמדו הראשונים על שינוי הלשון בפסוקים, בפסוק העוסק בבגדי הכהונה של אהרן הכהן הגדול נאמר (שם כח ד) "ואלה הבגדים אשר יעשו כו' מצנפת ואבנט", ואילו בבגדי הכהנים ההדיוטים נאמר (שם פסוק מ) ולבני אהרן תעשה כותנות, ועשית להם אבנטים, ומגבעות תעשה להם לכבוד ולתפארת". הרי שחילק הכתוב בלשונו, ונקט לשון 'מצנפת' לגבי כובעו של כהן גדול ולשון 'מגבעת' לגבי כובעו של כהן הדיוט.

דעת ריב"א (הו"ד בתוספות יב: ד"ה אלא; כה. ד"ה נוטל) ששינוי זה אינו רק שינוי לשוני אלא אכן המגבעת והמצנפת היו שונות בצורתן, המגבעת היתה רחבה יותר והמצנפת צרה, זאת בכדי לאפשר לכהן הגדול להניח על גבי השערות גם את הציץ וגם את התפילין, משא"כ כהן הדיוט שאינו לובש ציץ, יכול היה ללבוש את התפילין בסמוך ממש למצח והמגבעת היתה רחבה יותר וכיסתה את כל ראשו מאחוריו ועד סמוך למקום התפילין.

מחלוקת רש"י ורמב"ן, רמב"ם וראב"ד בחילוק שבין מגבעת למצנפת

בשונה מדעה זו ציין התוספות יום טוב (פ"ז מ"ה) לדברי רש"י בפירושו לחומש (שמות כח ד) שפירש: מצנפת, כמין כיפת כובע שקורין קויפ"א בלעז, שהרי במקום אחר קורא להם מגבעות ומתרגמינן כובעין. הרי שפתי רש"י ברור מללו שהמצנפת והמגבעת הכל אחד ואין חילוק ביניהם.

כעין מחלוקת זו אנו מוצאים בדברי הרמב"ם והראב"ד, שהרמב"ם (כלי המקדש פ"ח ה"ב) כתב: ומצנפת האמורה באהרן היא המגבעת האמורה בבניו, אלא שכהן גדול צונף בה כמי שלופף על השבר, ובניו צונפין בה ככובע ולפיכך נקראת מגבעת. והראב"ד השיג על דבריו וכתב: א"א אני אומר אין מעשהו של זה כמעשהו של זה, מצנפת ארוך הרבה וכורך אותו כריכות הרבה ככריכות הישמעאלים, אבל מעשה המגבעות כעין הכובעין שלנו, חדין מלמעלה והן קצרין.

וברמב"ן (שמות כח לא) הביא דברי רש"י המפרש שמצנפת ומגבעת הכל אחד, וכתב על דבריו: וגם זה אינו, שהרי אמרו שהמצנפת ארכה שש עשרה אמה, והרי היא כעין צניף שצונף בה את ראשו, מגלגל ומחזיר ומגלגל ומחזיר סביב ראשו כפל על כפל. ומצנפת של כהן גדול אינה קרויה מגבעת בשום מקום, אבל בכהן הדיוט אמר הכתוב 'מגבעות', ואף היא מצנפת היא, אלא שקושר בה כל ראשו ומעלה הכפלים עליו כעין מגבעת שהוא כובע כדברי אונקלוס. והכסף משנה (כלי המקדש שם) הביא דברי הרמב"ן וכתב שדבריו מסכימים לדברי הרמב"ם.

ראיית או קושיית הרמב"ן ממשנתנו

ובסוף דבריו מוסיף הרמב"ן שלמרות חילוק זה שבין המגבעת למצנפת מכל מקום המגבעת הרי היא כמו המצנפת ולכן יזכירו חכמים תדיר בכהן גדול והדיוט לשון מצנפת, וכדוגמה לדבר מביא הרמב"ן את דברי המשנה דידן: ובמסכת יומא שנינו כהן גדול משמש בשמונה בגדים וההדיוט בארבעה, בכתנת ומכנסים מנצפת ואבנט, מוסף עליו כהן גדול חושן ואפוד ומעיל וציץ. הרי שלגבי המצנפת לא נקטה המשנה חילוק בין כהן הדיוט לכהן גדול, כיון שלמרות שכובעו של הכהן הגדול נקרא מגבעת ואופן עשייתו שונה, מכל מקום המגבעת כמו המצנפת.

ובמלאכת שלמה (פ"ז מ"ה) כתב שמדברי משנתנו הוכיח הרמב"ן שהמצנפת האמורה באהרן היא המגבעת האמורה בבניו, אלא שמפני שכ"ג צונף בה ראשו ומגלגל ומחזיר סביב ראשו כפל על כפל, לכן נקראת מצנפת. אבל של כהן הדיוט קראה הכתוב 'מגבעת' מפני שקושר בה כל ראשו ומעלה הכפלים על ראשו כעין מגבעת שהוא כובע. והוסיף המלאכת שלמה שהיא דעת הרמב"ם, והיינו כהבנת הכסף משנה.

רק שיש להעיר על מה שכתב שהרמב"ן מוכיח כשיטתו מדברי המשנה, ובפשטות כוונת הרמב"ן להיפך, שהוקשה לרמב"ן שבמשנה משמע כדעת רש"י שמצנפת ומגבעת הכל אחד, ועל כך יישב שכיון שהמגבעת כמו המצנפת לכן חכמים יזכירו גם על כהן הדיוט לשון 'מצנפת' ועל כך הביא כדוגמא את דברי המשנה אך ראיה אין מכאן נגד דעת רש"י.

המצנפת היתה רק חתיכת בגד פשתן צנופה ועליה כפתור זהב

מעניין לציין לסיכום הדעות שמביא התפארת ישראל (כללי בגדי קדש של כהונה ד"ה מצנפת): מצנפת לא היה כובע כלל רק חתיכת בגד פשתן לבן ודק ארוך צ"ז אמה. הכהן הדיוט צונפו כמגדל חד לפיכך נקרא מגבעות, וכה"ג צונפו כלוף על השבר אילך ואילך בצדדי הימין והשמאל שבראש. כך כתב הרמב"ם וכן משתמע דעת הרמב"ן.

אבל התוספות (סוכה ה. והיינו דעת הריב"א הנ"ל) וסמ"ג (סימן קעג) כתבו שהכהן הדיוט שלא לבש הציץ והיה יכול ללבוש התפילין במקום הציץ, לכן היה צניפה שבראשו גדול משום שהיה מתחיל לצנפה בעומק המצח ולמעלה סמוך להתפילין, ולפיכך נקרא מגבעות. אבל הכהן הגדול מחמת שלבש הציץ, ולמעלה מן הציץ לבש התפילין, לכן היה מוכרח לדחוק הצניפה אחורי הראש, ולכן היתה קטנה, ולהכי קרי לה מצנפת.

ועוד הוסיף להביא שלדעת הראב"ד לא היה לכהן הדיוט צניפה אלא רק כובע חדה למעלה, וליסופון לרומיים, היה בראש מצנפתו של כהן גדול כפתור זהב, עכת"ד.

חינוך הכהן הגדול המחליף בלבישת מצנפת

הראשונים הוכיחו לנדון זה מדברי הגמרא לעיל (יב.) כיצד מחנכים את הכהן הגדול אם אירע בו פסול והעמידו אחר תחתיו, ודנה הגמרא שאם נפסל קודם תמיד של שחר ניתן לחנכו בעבודת התמיד, אך אחר תמיד של שחר קשה במה יתחנך, ומיישבת הגמרא בכמה אופנים: באבנט, לדעת הסוברים שאבנטו של כהן גדול ביום הכיפורים אינו דומה לאבנט של כהן הדיוט של כל ימות השנה, או שמהפך בצינורא, או שעבודתו מחנכתו.

והקשו התוספות (יב: ד"ה אלא) לדעת ריב"א שהמצנפת צרה יותר מהמגבעת, מדוע לא יישבה הגמרא שהיה חינוכו במצנפת שאינה דומה למגבעת. ומיישבים התוספות שמכל מקום כיון ששניהם שווין ועשויין ממין אחד אלא שזו קצרה וזו רחבה אינו יכול להתחנך בכך לעבודת כהן גדול.

לבישת מצנפת ביום הכיפורים שאינו מניח בו תפילין

ובתוספות ישנים (עא:) הביא אף הוא את דברי ריב"א וכתב שם: ומיהו קשה לי לפירושו למה היה בגדי כהן גדול של יום הכיפורים מצנפת דשם לא היה לא ציץ ולא תפילין. ויישב, שלא חילקו במצנפת.

והנה כל קושיית התוספות הנ"ל אף היא מתבססת על הנחה זו שהכהן הגדול לבש גם ביום הכיפורים מצנפת צרה, וכמו שכתב שם בהגהות רא"מ הורוויץ על קושיית התוספות שאין קושייתם אלא אי נימא דשל כהן גדול גם ביום הכיפורים היתה קצרה, דמצפנת קרייה קרא שלא לחלק בין כל השנה ליום הכיפורים.

ואמנם רבי נתן גשטטנר בספר דברי בן עמרם כתב ליישב קושייה זו, שכיון שכל הטעם שהיתה המצנפת של הכהן הגדול קצרה היינו רק משום תפילין, אם כן ביום הכיפורים שלאו זמן תפילין הוא היה רשאי הכהן גדול ללבוש מגבעת רחבה כשל כהן הדיוט, וממילא בלבישת המגבעת (הרחבה) ביום הכיפורים לא היה יכול להתחנך. [ויעויין שם שרצה לפרש עוד שמותר לכהן הדיוט ללבוש כל השנה מצנפת קצרה וממילא לא יכול היה גם להתחנך במצנפת כיון שאף כהן הדיוט יכול ללובשה. אך אם כדבריו הרי אין צריך להגיע לחידושו שהכהן הגדול לבש מגבעת ביום כיפור, כי בלאו הכי לא יכול היה להתחנך במצנפת שגם כהן הדיוט יכול ללובשה].

דעת האבן עזרא שרק כתונת הכה"ג משובצת

כעין קושית התוספות הקשה המשנה למלך על דעת האבן עזרא בנוגע לכתונת. האבן עזרא (שמות כח לט) פירש: ואמר הכתוב על כתונת אהרן בתחילה "וכתונת תשבץ" שהיא משובצת לבדה, ולא כן כתונת בניו, והתשבץ עשוי לכבוד אהרן. ומוסיף האבן עזרא שזהו פירוש הכתוב (ויקרא ח ז) בלבישת הבגדים "ויתן עליו הכתונת" בה"א הידיעה דהיינו הכתונת הידועה המשובצת, ואחר כך אמר על הלבשת בניו "וילבישם כותנות" (שם פסוק יג) היינו כותנות סתם.

אמנם דעת הרמב"ם (כלי המקדש פ"ח הט"ז) שהכתונת בין של כהן הדיוט בין של כהן גדול משובצת היתה. וכ"כ הרמב"ן בפירושו לתורה (שמות לט כז): נראה מכאן שהיו הכתנות שוות באב ובבנים, אף על פי שאמר באהרן "ושבצת הכתונת שש" ובבניו אמר סתם "תעשה כותנות" כי הכוונה תעשה כותנות כמו הנזכרת.

קושיית המשנה למלך מדוע לא חונך הכה"ג בלבישת כתונת

והקשה המשנה למלך (כלי המקדש שם) על דעת האבן עזרא כקושיית התוספות על דעת ריב"א, שאם אכן הכתונת של הכהן ההדיוט שונה בצורתה מכתונתו של הכהן הגדול, אם כן מה מקשה הגמרא במה מחנכו הרי שפיר יכול הכהן הגדול המחליף להתחנך בלבישת הכתונת המיוחדת לכהן גדול, אלא על כרחך שהכותנות זהות היו. אלא שציין לדברי התוספות ולכאורה כוונתו שאפשר ליישב קושיה זו כעין יישוב התוספות כיון שסוף סוף הכל מין אחד ואינו חשוב חינוך בהכי.

הזכרת כתונת ומכנסים לבדם בהרמת הדשן

להשלמת הענין, בדברי הגמרא לעיל (כג:-כד.) דנה הגמרא בביאור הפסוק האמור גבי הרמת הדשן (ויקרא ו ג) "ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן" וגו'. מדוע נקטה התורה דווקא בשני בגדים אלו, כתונת ומכנסיים, והשמיטה את המגבעת והאבנט. ומביאה הגמרא מחלוקת בענין זה האם שני בגדים אלו דווקא שאינו צריך להרים את הדשן בד' בגדים או שהכל בכלל ומה שהזכירה התורה בגדים אלו היינו לדרשה, שתהא הכתונת כמדתו ולא יהא דבר קודם למכנסים.

ויש להעיר אם נצרף דעת התנאים הסוברים שאבנטו של כהן גדול ביום הכיפורים אינו אבנטו של כהן הדיוט בשאר ימות השנה, ודעת ריב"א שהמצנפת והמגבעת אינן זהות זו לזו, ונדרוש דרשת רבי דוסא בגמרא שם "ילבש" לרבות בגדי כהן גדול ביום הכיפורים שכשירין לכהן הדיוט, הרי יתיישב לנו בקל הטעם שנקטה התורה דווקא ב' בגדים אלו, כי אכן רק אלו הבגדים שיכול הכהן הדיוט ללבוש מתוך ד' הבגדים שלבש הכהן הגדול ביום הכיפורים, כי האבנט והמצנפת שונים [אך לדעת האבן עזרא גם הכתונת אינה דומה].