אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/יומא/נא

יום שלישי כא סיון - מסכת יומא דף נא

מיעוט חלל בית כנסת על ידי בניית כותל

עיבוי כותלי בית כנסת לצורך הצבת כיפה על ראשו

בשו"ת דברי חיים (ח"א סימן ד) נשאל בבית כנסת שנבנה ללא כיפה ולא היה טוח עדיין בסיד, ועמד כך כמה שנים והתפללו שם כמו שהוא, ועתה נתנו הקהל על לבם לעשות כיפה וללבנו כראוי. והנה יש שני אופנים כיצד לעשות הכיפה, יש אופן לעשותה על גבי עמודים בתוך בית הכנסת, ויש אופן שני לעבות את הכותל הישן כמה אצבעות כדי לחזק החומה, ואז יוכלו לבנות בלי העמודים. והאופן השני בו הכיפה עומדת ללא העמודים הוא מהודר ומחוזק יותר, אלא שהם מסתפקים אם מותר לקצר את חלל בית הכנסת ע"י עובי החומה שיכנס לתוך מה שהיה עד עתה חלל בית הכנסת.

בתשובתו מפלפל הדברי חיים בשיטות הראשונים בגדר קדושת בית הכנסת. דעת הרמב"ן (הובא בר"ן ריש פ"ד דמגילה) שאין שום קדושה בבית הכנסת, וכל דיני בית הכנסת אינם אלא משום ביזוי מצוה, ומטעם זה ניתן למכור את בית הכנסת על ידי שבעת טובי העיר במעמד אנשי העיר. דעת הר"ן שבבית הכנסת יש קדושה מדרבנן, שחכמים הטילו עליו קדושה וקדושה זו חלה על המעות ולא פקעה בכדי, ומה שמותר למכור בית כנסת ע"י שבעת טובי העיר במעמד אנשי העיר הוא משום שהמעות קדושתם קלושה יותר. ודעת המבי"ט (בספרו קרית ספר) שקדושת בית הכנסת קדושה דאורייתא היא הנלמדת מהפסוק "והשמותי את מקדשיכם" לרבות בית הכנסת.

ומעתה כשנבוא לדון בדבר השאלה אם מותר למעט חלל בית הכנסת לצורך הוספת הכיפה. הרי שלדעת הרמב"ן פשוט שאין בכך כל איסור כי הרי אין כלל קדושה בבית הכנסת וכל החשש הוא משום ביזוי וא"כ כשבונים כותל בחלל בית הכנסת לצורך חיזוקו בודאי שאין כאן ביזוי מצוה. ודוגמה לדבר, מה שמותר להטות נר חנוכה בשעה שהוא דולק כדי לתקנו, למרות שבעת ההטייה מבער קצת מהשמן והפתילה שלא לצורך, כי כיון שעושה את לצורך תיקון הנר אין בחסרון זה משום ביזוי מצוה. "וזה פשוט לכל בר דעת שכל שעושה לצורך המצוה לא בדרך בזיון... רק לתקן ולעשותה בהידור ויופי, בודאי לא הוי ביזוי מצוה".

גם לדעת הר"ן שיש בבית הכנסת קדושה דרבנן, מכל מקום הרי בבניית הכותל אין הוא מבטל מקום זה מקדושתו, שהרי הקדושה שהיתה על חלל בית הכנסת תהיה מעתה על הכותל, ומה שמכל מקום לא יוכל להתפלל שם אין בכך כלום, "גם זה פשוט לכל מעיין בדעת".

ראיית הדברי חיים להתר מאי עיבוי האמה טרקסין בבית שני

ומחדש הדברי חיים שגם לדעת המבי"ט שקדושת בית הכנסת דאורייתא, מכל מקום פשוט הדבר שמותר למעט חללה לצורך תיקון בית הכנסת. והראיה לכך מסוגייתנו.

במשנה במסכת יומא (נא:) נחלקו התנאים כמה פרוכות הבדילו בין הקודש (ההיכל) ובין קדש הקדשים בבית שני. דעת חכמים ששתי פרוכות היו שם ואילו לדעת רבי יוסי פרוכת אחת היתה שם כפי שנכתב בתורה לגבי המשכן (שמות כו לג) "והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים".

בביאור טעמם של חכמים, מבארת הגמרא שמאחר שבמקדש ראשון היה כותל ברוחב אמה מבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים, ומאחר שבמקדש שני הוגבה גובה ההיכל לארבעים אמה ולא ניתן היה לבנות כותל שרוחבו אמה בגובה רב כל כך, ממילא הסתפקו חכמים שבאותו דור היכן למקם את הפרוכת, האם בתחילת ה'אמה טרקסין' - מקום בניין הכותל - לכיוון ההיכל, או בסוף ה'אמה טרקסין' לכיוון קדש הקדשים. מכח ספק זה הורכבו בבית המקדש שתי פרוכות אחת מצד ההיכל והשניה מצד קדש הקדשים.

רש"י על אתר (ד"ה אמה) נזקק לשאלה הפשוטה, מדוע לא הרחיבו חכמי אותו דור את הכותל המבדיל בין הקדש לקדש הקדשים, כך שיהיה יותר מאמה ויוכל להחזיק גם כותל בגובה ארבעים אמה. אומר על כך רש"י: ולהוסיף על עוביה אי אפשר דכתיב 'הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל' (דברי הימים א' כח) [והטעם שבגובה הותר להם להגביה את הבית השני מגובה הבית הראשון, כבר מפורש בגמרא בבבא בתרא (ג.) שלמדו כן מהפסוק (חגי ב ט) 'גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון. (תוי"ט יומא פ"ה מ"א).

הרי לנו שאילולי דין זה ש"הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל" היו חכמי אותו דור בונים את הכותל רחב יותר בכדי לאפשר את הגבהתו, ובכך ממעטים את חלל הקודש - זאת למרות שקדושת בית המקדש ודאי קדושה דאורייתא היא. הרי לנו ראיה ניצחת שאין מיעוט חלל הקודש על ידי בניית כותל משום 'פגיעה' בקדושתו. ממילא הוא הדין עיבוי כותל בית הכנסת לצורך בניית הכיפה אין בו משום מיעוט קדושת בית הכנסת גם לדעת המבי"ט שקדושת בית הכנסת מדאורייתא.

הדברי חיים מוסיף שכן הוא המנהג בכל בתי הכנסת בכל תפוצות ישראל שבונים לצורך בית הכנסת אפילו בנין קבוע, וקובעין בתוכו ארגזים ומנורות גדולות אע"פ שעל ידי זה מתמעט חלל בית הכנסת, "והוא פשוט יותר מביעתא בכותחא".

דחיית הערוגת הבשם שבבית שני יכלו להאריך את הבנין בשעת בנייתו

על ראיית הדברי חיים מסוגייתנו עמד בשו"ת ערוגת הבשם (או"ח סימן כו ד"ה ואודות) וכתב: ולענ"ד הוא תמוה מאוד ולא זכיתי לירד לסוף דעתו הקדושה בזה. ותוכן דבריו שהרי רש"י איירי בתחילת הבנין של בית שני שהיו יכולים להוסיף על אורך הקדש וקדש הקדשים כך שבניית הכותל בכל רוחב שהוא לא תמעט כלל מחלל הקדש, ועל זה כתב רש"י שכיון דכתיב "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל" ממילא לא יכלו לעשות כן. אך אין לנו ללמוד מכך לנדון דידן העוסק בבית כנסת שכבר נבנה ונתקדש החלל בקדושה, שאז שפיר יש לומר שאף במיעוט האויר יש קפידא.

במקרה דומה עוסק בשו"ת בית שלמה (או"ח סימן כח) על דבר הבית כנסת של נשים שנבנה מחדש בקהילת זאלישטשיק, שהתרבו שם בני הקהילה והיה בית הכנסת של נשים הסמוכה לבית הכנסת מקום צר לכל נשי העיר, ולא נמצא מקום מוכשר לעשיית בית הכנסת נשים מחדש. הפתרון שנמצא היה לשבור את הכותל המערבי של בית הכנסת עד גובה מסויים ולהוסיף בצמוד לו מתוך היכל בית הכנסת מספר עמודים לחיזוק ומעליהם בנו עזרת נשים שנכנסה מצדה האחד לתוך גובה חלל בית הכנסת ומצדה השני המשיכו את בנייתה באותו הגובה בחצר בית הכנסת.

בדבריו דן הבית שלמה במספר נקודות שיש בהם חשש איסור במעשה זה, והענין הרביעי בדבריו הוא "על דבר העמודים שבנו סמוך לכותל מערב, ועל ידי זה נתקטן חלל הבית המדרש".

הבית שלמה נוקט תחילה להתיר שהרי על ידי בניית עמודים אלו בצמוד לכותל בית הכנסת, נתעבה שם הכותל במקום העמודים, והוא מביא על כך ראיה זהה לראייתו של הדברי חיים, מכך שגם במקדש היה מותר להוסיף על עובי הכותל מאשר היה ראשונה, לולי דקרא כתיב 'הכל בכתב' כמו שכתב רש"י בסוגייתנו.

הבית שלמה מוסיף שאין לומר שכוונת רש"י שלולי כן היה מותר להוסיף גם על החלל, והיינו כדחיית הערוגת הבשם לראיית הדברי חיים, "דלשונו לא משמע כן".

חילוק הבית שלמה בין עיבוי לתיקון בית הכנסת לעיבוי לצורך אחר

אלא שמכל מקום דוחה הבית שלמה ראיה זו, כיון שיש לחלק בין נדון הוספת העמודים בבית הכנסת לצורך בניית עזרת הנשים ובין הוספת עובי הכותל כדי לבנות את האמה טרקסין בגובה ארבעים אמה בבית המקדש. כי דווקא שם אם היו מוסיפים על עובי הכותל היה דבר זה נעשה לצורך המקדש לעשותו כתבנית הראשון, אבל כאן שלא נעשו העמודים רק לצורך קרקע העזרת נשים אולי אסור לעשות כן משום שממעט חלל האויר של הבית כנסת ואולי דומה לנותץ מבית הכנסת.

הבית שלמה מוסיף ומביא כסברתו של הדברי חיים, שעל ידי בניית הכותל אינו מפקיע מקדושת בית הכנסת כיון שאף עתה הכותל קדוש ועומד, אלא שהוא מעיר על כך שמכל מקום אי אפשר להתפלל וללמוד במקום הסתימה והוי כאילו נתץ חלק מבית הכנסת. ויעויין שם שממשיך לפלפל בדבריו אם נתיצה לצורך יש בה איסור, ומפלפל בזה לגבי איסור מחיקת השם לצורך תיקונו ועוד.

בשו"ת מחזה אברהם (או"ח סימן כא) דן אם מותר לחלק חלל שהיה כולו עזרת גברים, לעזרת גברים ולעזרת נשים. בכלל דבריו הוא דן גם האם אין איסור בכך שממעט החלל על ידי הנחת המחיצה. והוא מביא את דברי הדברי חיים ואת חילוק הבית שלמה שלא הותר לעשות כן אלא לצורך תיקון בית המדרש, ולפי זה כתב שכיון שחלוקת בית הכנסת לעזרת נשים ולעזרת גברים אין בה משום "תיקון בית המדרש" ממילא יהיה אסור להעמיד את המחיצה.

כך גם כתב בשו"ת האלף לך שלמה (סימן סח) שחס להזכיר לשנות חלל בית הכנסת ולמעטו, אפילו אצבע אחת אין למעטו מקדושתו.

חילוק הצור יעקב שבבית שני לא נשאר קדושה ראשונה באוירו

ובשו"ת צור יעקב (ח"א סימן קכ) דן אף הוא במקרה דומה, בבית כנסת שנבנה מקרשים והיו הקרשים מגולים ועתה רוצים לטייח את הקרשים באופן שעל ידי הוספת הטיט יתמעט כמובן חלל בית הכנסת. והעלה שם להתר כיון שכך המנהג לטייח כל בתי הכנסת ואפילו בית המקדש היו מלבנין אותו בכל שנה בפסח כמבואר במסכת מדות (פ"ג מ"ד).

הוא מוסיף ומציין לדברי הדברי חיים וראייתו מדברי רש"י בסוגייתנו, אלא שהוא מוסיף שלכאורה יש לפקפק בראייתו, שהרי בבית שני אחר שחרב הבית הראשון כבר פקעה הקדושה. ואף שאנן קיימא לן כדעת הרמב"ם שקדושת המקדש לא בטלה ודלא כדעת הראב"ד, וכמו שכתב המגן אברהם (סימן תקסא), מכל מקום כל נדונם הוא לגבי קדושת מקום המקדש, אבל אויר המקדש אפשר שלכולי עלמא בטל, ולכן פירש רש"י שלולי הפסוק "הכל מכתב מיד ה' עלי השכיל" היו יכולים חכמי אותו דור לעבות הכותל אף שעל ידי זה היה מתמעט החלל. אבל אין מכח ראיה לנדון מיעוט בית הכנסת אחרי שנבנה ונתקדש.