אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/יבמות/קה

יום שני כא סיון תשפ"ב - מסכת יבמות דף קה

נשים בגזירת בית עלי

דעת התוספות שיש לגרוס 'רבה' ולא 'רבא' שלא היה כהן

בגמרא במסכת יבמות (קה.) "לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם" (שמואל א' ג יד). אמר רבה, בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה. אביי אמר, בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בגמילות חסדים. רבה ואביי מדבית עלי קאתו, רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין, אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין.

והתוספות (ד"ה רבא ואביי) היתה לפניהם גירסא 'רבא ואביי מדבית עלי קאתו' ודחו התוספות גירסה זו וכתבו שודאי יש לגרוס 'רבה' ולא 'רבא', שהרי רבא לא היה כהן, וכמבואר בגמרא בחולין (קלג.) שלא יכול היה לזכות בעצמו במתנות כהונה, עד שקיבל רשות מכהן לזכות בחלקו. ואילו רבה היה כהן כמבואר בגמרא בבכורות (כז.).

וביאור קושיית תוספות שכיון שעלי היה כהן, אם כן אי אפשר לומר שרבא שלא היה כהן היה מזרעו. וכן הכריחו התוספות שגירסת הגמרא שלפניהם טעות סופר נפלה בה, ויש לגרוס רבה שהוא היה כהן, ועליו אמרה הגמרא שהיה מזרעו של עלי.

מחלוקת רש"י ותוספות אם גזירת עלי היתה גם על הנשים

והנה סוגיא דומה ישנה במסכת ראש השנה (יח.), ומדברי רש"י שם מבואר שנזקק לקושיית התוספות ויישבה בדרך אחרת, וזה לשונו: אביי ורבא מדבית עלי אתו, כך שמעתי. ובשחיטת חולין (קלג.) אשכחן דרבא לאו כהן הוא. ושמא אמו מבית עלי היתה. ויש גורסין רבה, ומפרשי לה ברבה בר נחמני, ע"כ. הרי שרש"י בקיצור לשונו מציע בסוף דבריו את תיקון התוספות לגירסת הגמרא, אך בתוך דבריו מציע עוד 'ושמא אמו מבית עלי היתה'. ויש להבין מדוע הוצרכו התוספות לשנות את גירסת הגמרא, הלא פתרונו של רש"י פתרון פשוט הוא, וגם רש"י הנוקט כן בלשון 'ושמא' צריך ביאור מדוע לא נקט הדבר בהכרע, כיון שבגירסתנו כתוב ש'רבא' היה מבית עלי, ומאידך יודעים אנו שרבא לא היה כהן - הלא אין מנוס מלפרש שאמו היתה כהנת מבית עלי ומה הצורך לידחק ולהגיה בספרים מחמת קושיה זו.

וצריך לומר שהבינו התוספות, וכך הסתפק רש"י בדבר זה, שכל גזירת בית עלי לא היתה אלא על הזכרים בלבד ולא על הנקבות, ולכן סוברים התוספות שכל כמה שרבא עצמו לא היה כהן אם כן אף אם אמו כהנת מכל מקום אינו בכלל הגזירה, ולכן הוצרכו התוספות לגרוס 'רבה' שהיה כהן בן אחר בן. ואכן הריטב"א (ר"ה שם) כתב שאין לומר שמצד אמו היה מבית עלי, שאם כן לא היה לו להיות בגזירת בית עלי, ולכן הכריח כגירסת התוספות. ויש שתלו שאכן בדבר זה נחלקו רש"י והתוספות, אם גזירת בית עלי היתה גם על הנשים.

רבי אליהו דיסקין שליט"א (פרשת כי תצא תשפ"א שיעור ד) הקשה פעם לרבי דוד שמידל שליט"א על דעת רש"י שגזירת בית עלי היתה גם על הנשים, שלפי חשבון מתמטי פשוט יוצא שכיום כל עם ישראל הם צאצאים של בית עלי, וכן בזמנם של אביי ורבא. והשיב לו על פי המבואר במקום אחר בדברי הרשב"ם שאם אמו של אדם היא בת אחר בן אחר בן עד דור ראשון, יש לו את המעלה של בן אחר בן, ואם כן אין כוונת רש"י שכל שיש איזה זרע מבית עלי בדורותיו הראשונים, בזכרים או בנקבות, הרי הוא בכלל הגזירה, אלא כוונת רש"י שאם אמו היא בת של בן אחר בן עד בית עלי - אזי הגזירה היא אף עליו.

והביא הגר"א דיסקין ראיה לדבר מדברי הגמרא במגילה (יב:) שם מבואר לחד מ"ד שמרדכי נקרא יהודי על שם שהיתה אמו משבט יהודה, ולכאורה אם נחשוב כל הנקבות, הרי בזמנו של מרדכי היו כל היהודים צאצאים של כל השבטים. אלא מוכח שהיחוס של אדם לאמו כשלה יש יחוס של בן אחר בן, אינו דומה לייחוס של אדם מכח שאר אמהות שבשושלת ייחוסו.

דקדוק החות יאיר מלשון הפסוקים שאף הנקבות בכלל הגזירה

והנה קללת בית עלי מובאת בנביא בשני חלקים, תחילה בנבואת איש האלוקים אל עלי (שמואל א' ב כז ואילך) ויבוא איש אלוקים אל עלי ויאמר אליו כה אמר ה' הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה. ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן לעלות על מזבחי להקטיר קטורת לשאת אפוד לפני ואתנה לבית אביך את כל אשי בני ישראל. למה תבעטו בזבחי ובמנחתי אשר צויתי מעון ותכבד את בניך ממני להבריאכם מראשית כל מנחת ישראל לעמי. לכן נאם ה' אלקי ישראל אמור אמרתי ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד עולם ועתה נאום ה' חלילה לי כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו. הנה ימים באים וגדעתי את זרועך ואת זרוע בית אביך מהיות זקן בביתך. והבטת צר מעון בכל אשר ייטיב את ישראל ולא יהיה זקן בביתך כל הימים. ואיש לא אכרית לך מעם מזבחי לכלות את עיניך ולדאיב את נפשך וכל מרבית ביתך ימותו אנשים...

ואחר הדברים האלה מובאים בנביא (שם ג יא ואילך) דברי השם אל שמואל בנבואתו על בית עלי: ויאמר השם אל שמואל הנה אנכי עושה דבר בישראל אשר כל שומעו תצלינה שתי אזניו. ביום ההוא אקים אל בית עלי את כל אשר דיברתי אל ביתו החל וכלה. והגדתי לו כי שופט אני את ביתו עד עולם בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו ולא כיהה בם. ולכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם.

ובשו"ת חות יאיר (סימן קנב) העיר שמלשון הכתובים 'וגדעתי את זרועך... כל מרבית ביתך' משמע שאף על הנקבות נגזרה גזירה זו, ואף שסיים הפסוק 'ימותו אנשים', אין פירושו דוקא זכרים, אלא ימותו אנשים בנערותם טרם יזקינו.

ועפ"ז כתב ליישב קושיית התוספות הנזכרת, כי באמת אפשר שרבא לא היה כהן ואעפ"כ היה מבית עלי והיינו שהיתה אמו כהנת. ואפשר שהיתה קבלה בידי חכמי הש"ס שאמו היתה מבית עלי, שהרי בלאו הכי צריך לומר כן, כי גם לדברי התוספות שגורסים 'רבה' ולא 'רבא' אך עדיין צ"ב מהיכי תיתי שהיו רבה ואביי מבית עלי, ועל כרחך שהיתה קבלה בידם, ואם כן אפשר לגרוס 'רבא' וללמוד שאמו היתה כהנת, וקבלה היתה בידם שהיא מזרע בית עלי.

דעת הבבלי שמתכפר בתורה ודעת הירושלמי שמתכפר בתפילה וביאור החו"י שהם כפרה לזכרים ונקבות

והנה כפרת בית עלי מבוארת בגמרא, לדעת רבה - בתורה, ולדעת אביי בתורה וגמילות חסדים. אמנם בירושלמי (ר"ה פ"ב ה"ה) מבואר שרבי חייה בר בא עמד והתפלל, ונעמד רב כהנא מאחוריו והתפלל. והיה רב כהנא מאריך בתפילתו ורב חייה בר בא לא יכול היה לפסוע לאחוריו. כשסיים רב כהנא את תפילתו, אמר לו רבי חייה: הכך מנהגכם שאת מצערים את הגדולים מכם. השיבו רבי כהנא: רבי, אנא מדבית עלי, וכתיב על דבית עלי "אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם" - בזבח ובמנחה אין מתכפר לו אבל מתכפר לו בתפילה. והתפלל רבי חייה על רב כהנא שיאריך ימים, ואכן זכה להאריך ימים עד שנעשו ציפורניו אדומות כציפורני תינוק. הרי לנו תקנה נוספת לעון בית עלי, בתפילה.

וכתב החות יאיר לפי דרכו שאפשר ושני תיקונים אלו, תורה ותפילה, הא' לזכרים - היינו תורה, והב' לנקבות היינו תפילה שכן נקבות אינן בני תורה. ולפי זה יש להוסיף כסמך לדברי התוספות שלא היתה הגזירה על הנקבות, שהרי לדעת רבה אין מתכפר אלא בתורה בלבד. ואם כן אחר שבפסוק מדוייק שרק בזבח ומנחה אינו מתכפר, ומשמע שיש כפרה אחרת, אם אכן הגזירה היא אף על הנקבות הלא הנקבות אין להם תורה, וכיצד יתקיים דיוק הפסוק אצלם, אלא על כרחך שאין הנקבות בכלל הגזירה.

ויש להוסיף שהתוספות אפשר שלא ראו דברי הירושלמי הנזכרים, ולכן לא סבירא להו שיש לנשים תיקון בתפילה, שכבר העיר הטל תורה בירושלמי שם, מכך שבכמה מקומות דנו התוספות אם רב כהנא היה כהן או לא, ולכאורה לשיטתם שלא היתה הגזירה אלא על זכרים שבבית עלי, אם כן יכולים היו להוכיח ממעשה זה שהיה רב כהנא כהן. ומשמע שלא היה לפניהם מעשה זה. ואם אכן לא גרסו כן בירושלמי אם כן לשיטתם יהיה מוכח שאין הנקבות בכלל הגזירה וכנ"ל, כיון שלדעת רבה שאין תיקון אלא בתורה, נמצא שאין תיקון לנקבות נגד דיוק הפסוק.

ולכאורה יש להוסיף שכעין דברי החות יאיר כן יש לומר גם בדברי אביי הסובר ש'תורה וגמילות חסדים' מכפרים, והיינו תורה לזכרים וגמילות חסדים לנקבות. ואף שגמילות חסדים הועילה גם לאביי, היינו שאחר שנקבע שגמילות חסדים מכפרת על חטא זה, ממילא אף כשזכר עושה כן מועילה לו, וכפי שלהחוות יאיר תפילה הרי היא תיקון לנשים ואעפ"כ מבואר במדרש שהועילה גם לרב כהנא.

תמיהת הסדר הדורות על ביאור התורת חיים שראב"ע היה בספק שמא בא מבית עלי

והנה בהקדמת סדר הדורות הביא מספר דוגמאות בהם "מחברים טעו בפירושם מחמת חסרון ידיעת הדורות", ובציון המקום השני ציין לדברי התורת חיים (סנהדרין ג:) על דברי הגמרא בברכות (כז:) במעשה שהעבירו את רבן גמליאל ממשרתו ודנו את מי ימנו תחתיו לנשיא, וגמרו למנות את ראב"ע שהיה חכם ועשיר ועשירי לעזרא, ואמנם אשתו הניאתו ואמרה לו שאין לו שערות לבנות ונעשה נס וגדלו לו באותו הלילה שורות של שערות לבנות.

וביאר התורת חיים על פי מה שאמרו בסנהדרין (יד.) אין נסמכין לבית עלי שנאמר 'לא יהיה זקן בביתך', אילימא זקן ממש והכתיב 'וכל מרבית ביתך ימותו אנשים', אלא סמיכה [לא תהא זקנה עליהם להיות ראויים לסנהדרין. רש"י]. וביאר התורת חיים שכך אמרה לו, כיון שכהן אתה הרי אפשר שאתה מבית עלי שאין להם סמיכה, ובשלמא אם היה לך חיוורתא אם כן מוכח שאינך מבית עלי וראוי אתה לסמיכה, אך כיון שאין לך חיוורתא אולי מבית עלי אתה ואינך ראוי לסמיכה, ולכך מיד נעשה לו נס והחווירו שערותיו כראיה שאינו מבית עלי וראוי לסמיכה.

ותמה הסדר הדורות: הנה אזניו לא שמעו מה שהוציא מפיו, שהרי אמרו שם בגמרא באחד הטעמים להעמדת ראב"ע, שהוא עשירי לעזרא, אם כן היה כהן מצד היותו מזרע עזרא, וייחוסו של עזרא מפורש בכתוב (עזרא ז א-ה) "עזרא בן שריה בן עזריה בן חלקיה... בן אבישוע בן פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן הראש". הרי מבואר להדיא שלא היה מבני עלי שבא מאיתמר בן אהרן כמבואר ברש"י (שמואל א' ב ל).

ובהערת המו"ל הגדה של פסח אוצר הראשונים (פירוש רבי אברהם ב"ר יהודה חדידה, על דברי רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה, הערה 57) העיר על דברי הסדר הדורות, מנין פשוט לו שהקללה על בית עלי היתה רק לזכרים, ושמא באה גם מהנקבות של בית עלי. ואמנם כבר מבואר שמדברי התוספות והריטב"א כבר מבואר כן שלא היתה הקללה אלא על הזכרים, ורש"י הסתפק בזה.

ראיית החות יאיר שאף נקבות בכלל ממציאות משפחה ועיר שכולם מבית עלי

ועוד אמרו ביבמות שם: תנו רבנן, משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתים כבן שמנה עשרה שנה. באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי. אמר להם, שמא ממשפחת עלי אתם, שנאמר "וכל מרבית ביתך ימותו אנשים", לכו עסקו בתורה ותחיו. הלכו ועסקו בתורה וחיו, והיו קורין אותן משפחת יוחנן על שמו.

ובמדרש רבה (ב"ר נט א): רבי מאיר אזל לממלא [- שם מקום], ראה אותן כולן שחורי ראש, אמר להם, תאמר ממשפחת בית עלי אתם, דכתיב "וכל מרבית ביתך ימותו אנשים". אמרו לו, רבי התפלל עלינו. אמר להם, לכו וטפלו בצדקה ואתם זוכים לזקנה. מה טעמיה, "עטרת תפארת שיבה" (משלי טז לא), והיכן היא מצויה "בדרך צדקה תמצא" (שם).

ודקדק החות יאיר, כיצד יתכן כדבר הזה שהיתה משפחה שלמה או עיר שלמה מבית עלי, ודבר זה לא יתכן אם גזירת בית עלי לא היתה אלא על זכרים בן אחר בן לעלי, משא"כ אם הגזירה גם על נקבות יתכן שנזהרו שלא לזווג חוץ למשפחה [וכך הוכיח באוצר הראשונים שם מנפשיה ולא ראה החו"י].

ספק המלאכת הקדש אם בנים מתים בעון אמם וראייתו ממיתת רבא מחמת אמו הכהנת

ובספר מלאכת הקדש לרבי משה טולידאנו (ליוורנו, תקס"ג, סו"פ קדושים קלז:) הסתפק בהא דבנים מתים בעון אביהם, אם הבן מת בעוון אמו אם היתה חייבת כרת כשאביו היה צדיק גמור. ותחילה רצה לדון שדווקא בעון אביו מת ולא בעון אמו, אך אחר העיון נראה דלא שנא, שהרי באיש השוכב עם דודתו נאמר "חטאם ישאו ערירים ימותו", הרי שעל שניהם - האיש והאשה - אומר 'ערירים ימותו', ופירש רש"י: שאם יש לו בנים קוברן. אלא דעדיין ליבי מהסס בדבר שלא נזכר זה בדברי חז"ל, וגם רש"י נראה שנשמר מזה, שכתב 'יש לו בנים קוברן' בלשון יחיד, ולא דיבר בלשון הפסוק, וצ"ע כעת.

שוב הוסיף: אחרי כתבי זה ימים, איפשיטא לן בעיין בס"ד, דאמרינן במסכת ראש השנה (יח.) אביי ורבא מדבית עלי קאתו, רבא דעסק בתורה חי ארבעים שנה וכו', ופירש רש"י דרבא אמרינן בפרק הזרוע (בכורות שם) שלא היה כהן, ושמא אמו מדבית עלי היתה כו', ע"כ. הרי שבשביל שהיתה אמו מבית עלי נתקיימה בו קללת בית עלי, שנאמר בהם 'וכל מרבית ביתך ימותו אנשים', אע"פ שאביו היה איש ישראל מכל מקום בשביל בית אמו נענש, ואע"פ שעסק בתורה לא חי כי אם ארבעים שנין. וסיים המלאכת הקדש: וזו ראיה שאין עליה תשובה בס"ד.

ובספר פתח הדביר (ח"ב או"ח סימן רכה) הביא דבריו וכתב שאחר העיון יש להשיב על ראייתו משני טעמים, א' שהרי לא אמו של רבא חטאה אלא שהרי הוא מבית עלי כיון שאמו מבית עלי, אך סוף סוף החטא הראשון שמחמתו נגזרה הגזירה היה בזכרים ולא בנקבות. וכיצד נלמד מכך שבמקום שהאמא חטאה ימותו בניה בעוונה. ב' שאני התם שגזירת השם היתה בפירוש 'וכל מרבית ביתך' וגו', ולפיכך הקללה עושה את שלה, שאפילו הנך שבאו מצד האם הרי הם בכלל 'מרבית ביתך' ואין למדים מהמתים מצד קללה להמתים מצד המידה של 'פוקד עון אבות'.

הרי שדקדק אף הוא כדקדוק החות יאיר, שבכלל הפסוק משמע שכל זרעו בכלל הגזירה בין זכרים ובין נקבות. ואמנם יש להעיר על מה שהציע החות יאיר למעט נשים מקרא ד'אנשים', שהרי אף אם נמעט נשים מהגזירה, אין זה אלא מקיום הגזירה - דהיינו שנשים לא ימותו כשהן צעירות, אך הנידון הוא על זכרים שימותו מכח הגזירה, אלא שדנים אותם כ'בית עלי' מחמת ייחוסם לעלי מצד אמותיהם ואם כן אין למעטם מקרא ד'אנשים', גם לו היה נכונה הדרשה 'אנשים - ולא נשים'.