אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/ניסן/כה

יום שלישי כ"ה ניסן - רבי חיים בן אברהם הכהן מארם צובא

אחר ציווי התורה בתחילת פרשת קדושים (ויקרא יט ב) קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם. ממשיכה התורה ואומרת (פסוק ה) "וכי תזבחו זבח שלמים לה' לרצונכם תזבחוהו".

בביאור שייכות הפסוקים זה לזה, כתב רבי חיים בן אברם הכהן מארם צובא בספרו תורת חכם (פרשת קדושים), שאחר שציוותה התורה את האדם לקדש עצמו בכל הפרטים בעסק המצוות, אם כן על ידי זה לא יהיה צריך להביא כלל קרבנות, לא חטאת ואשם הבאים על מעשה עבירה, ולא עולה הבאה לכפר על הרהור הלב. ולא נשאר בידו להביא כי אם שלמים.

ואמנם אדם כזה יש לו לחשוש הרבה שמא יתגבר בו יצרו הרע, להתפאר בפני כל על הביאו קרבן שלמים שאינו מחוייב להביאו ועושה כן לשם השם, ועל ידי זה יפגם בכוונת מחשבתו הטהורה.

על כך ציוותה התורה "וכי תזבחו זבח שלמים להשם" - באם תגיעו לדרגה זו שקדשתם עצמכם כל כך עד שאינכם צריכים עוד לקרבנות כי אם לזבח שלמים להשם. "לרצונכם תזבחוהו" - את רצונכם תזבחו, דהיינו את היצר הרע המכונה 'רצונו של אדם' בעבור שנטיית ליבו הטבעית היא אחריו. את אותו היצר הרע תזבחוהו, ונסוב על תיבת 'רצונכם' ולא על תיבת 'זבח'. וכידוע שבהקרבת קרבן על האדם לחשוב שמה שבא על הקרבן היה אמור לבוא עליו, והקרבן לו לכפרה. אך בזבח שלמים אין כוונה זו שייכת שכן אינו בא על חטא, ועל כך מצווה התורה שאף בקרבן שלמים יחשוב כן ביחס ל'רצונו' - יצרו הרע - המשדלו לחטוא ביהירות וגסות הרוח על הביאו קרבן נדבה להשם.