אולם המשפט/חושן משפט/רנט
|
< הקודם · הבא > |
סימן רנט[עריכה]
סעיף א[עריכה]
נטלה ע"מ לגוזלה עובר בכולן כו', ואפי' יחזירנה אחר (יאוש) [כך, כבר עבר על לא תוכל להתעלם] כו'. עי' ש"ך [סק"א] שהביא דברי [הרמב"ם פי"ד מהל' גזילה ה"ו, ו]הרמב"ן [במלחמות ב"מ יד, ב מדפי הרי"ף] דגם לא תגזול לא תיקן, דקנה לה ביאוש, ובכה"ג דהכא אינו חייב אפילו דמים ולא הוי כגזלן דעלמא.
ולכאו' צריך ביאור, דהא אמרינן דעובר בלא תגזול, ומאי שנא מכל גזלן דעלמא[1].
ולפי מש"כ הקצוה"ח בסי' שמ"ח [סק"ב] דאינו נעשה גנב בלא מעשה עי"ש, א"כ י"ל דה"נ כיון דרשאי לנוטלה א"כ מה שחישב עליה לגוזלה אינה אלא כמחשבה בעלמא ולא נעשה עליה גזלן. אמנם אין זה נכון כלל, דאף שהיה רשאי לנוטלה להשיבה, אבל כשנוטלה לגוזלה ודאי הוה מעשה איסור.
והנראה דהנה קי"ל בריש הכונס [ב"ק נו, ב] דגזלן צריך קנין על הגזילה, וכדמסיק בהוציאוה ליסטים חייבין דהיינו בהכישה דהוי משיכה, ובריש פרק אלו נערות [כתובות לא, ב] אי דאפקיה לרה"ר איסור גניבה ליכא עי"ש, והנה פשוט דקנין הגזלן ודאי דלא נעשית שלו אלא דהוא לענין שתהא ברשותו, וכדאמר רבי יוחנן [ב"ק סח, ב] גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אינן יכולין להקדיש, זה לפי שאינה שלו וזה לפי שאינה ברשותו, והוא פשוט.
והנה כבר כתבתי בסוף סי' שנ"ד [ס"ו] דע"כ דדבר האבוד מן הבעלים אינו יכול להקנות עי"ש באריכות, וא"כ כאן כיון דמקודם שבא ליד זה כבר לא היה ברשות בעלים, א"כ לא שייך לו בה שום קנין[2], דהרי הוא אינו מפקיע מרשות בעלים כלל דכבר אינה ברשותו, וא"כ לא נעשה עליה דין גזלן שהרי לא חידש בה דבר והוי כלא קנה וכמונחת בקרקע ולא נתחייב עליו בהשבה ושפיר מהני יאוש שתקנה לו לגמרי[3], ועי' מש"כ בסי' שמ"ט [ס"ב] בפירוש (המכילתא) [הירושלמי שבועות פ"ח ה"א] דהוא ראיה גדולה לדברינו[4].
סעיף ג[עריכה]
או אפילו רובה גוים ו[הוא] מצאה במקום שרוב העוברים שם ישראל כו'. עי' סמ״ע [סק"ו] שהקשה דנימא כאן דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב, ותי׳ דבמקומו ממש לא אזלינן אחר הרוב. והט"ז השיג עליו מהא דב"ב [דף כד, א] גבי זיקי דחמרא דאשתכחי בי קופאי, ופרש״י טמונים בגפנים של הכרם והוא של ישראל ושרינהו רבא, ופריך והא רוב וקרוב הולכין אחר הרוב ע"ש, הרי דגם במקומו ממש הולכין אחר הרוב.
ובאמת לא ראה הרב [ט"ז] דברי הרמב״ן ז"ל שכתב שם אחצבא דחמרא דאשתכח בפרדיסא דערלה דאמרינן שם דענבי מצנעי, והיינו דבזה אזלינן בתר קרוב, ופי׳ ואע"ג דקי״ל דהולכין אחר הרוב הכא שאני לפי שהוא במקומו ממש ע״ש, והוא ממש דברי הסמ"ע[5].
וההוא דזיקי לק"מ, דכיון דכבר מסקינן לעיל גבי חצבא דחמרא בפרדיסא דערלה הנ״ל דחמרא לא מצנעי, א״כ הכא נמי על כרחך אינו כלל ממקומו ממש אלא דאתי ממקום אחר קרוב, והיו המצוין במקום הקרוב רובן ישראל, וכן מוכח בהדיא מפרש״י שם למדקדק היטב ע"ש[6], וא״כ הוי כרוב וקרוב דעלמא, ודו"ק.
אמנם בעיקר הקושיא של הסמ"ע ז"ל בכאן קצרה דעתי להבין, דלכאורה לא שייך כאן רוב וקרוב כלל, דלא שייך רוב וקרוב אלא במקום שאין אנו יודעין מי רוב העוברין כאן ויש לנו לתלות אחר הרוב המצוי בעיר וגם יש לנו לתלות אחר הקרובין יותר וזה דין רוב וקרוב, אבל כאן שאנו יודעין שבמקום זה גופי' רוב העוברין כאן ישראל וכותים אינן עוברין, מה לנו מה שבעיר יש רוב כותים הא כאן הוי כעיר אחרת שיש בה רוב ישראל. ובחיבורי בכורי יוסף [בחידושי יו"ד שבסוף הספר] בש״ך שם סקי"ז הארכתי בהרבה ראיות בזה עי"ש[7], והוא ברור.
ועי' ט״ז שתירץ ע״ז, דאע"פ שיש לתלות ברוב כותים, כיון דאפשר לברר ע״י הכרזה אין הולכין אחר הרוב, והביא שכ"כ התוס' בב״ב [כג, ב ד"ה חוץ] עי״ש. והנה מוכרח בכונתו דבאמת מן הדין יש לתלות דהאובד הוא מרוב העיר, אבל מ"מ אם האובד הוא ישראל הוא אינו מתייאש שיתלה דימצאו רוב העוברין בכאן, ובלא זה אין שום הבנה לדבריו מ"ש מהא דקיי"ל הלכה כרשב״א ברוב עכו״ם, אלא דס״ל דהתם משום דהאובד מתייאש דסבר דודאי ימצאנה עו״ג אבל הכא יסבור דימצאנה ישראל ולא מתייאש, וכיון דאפשר לברר ע"י הכרזה צריך להכריז אע״פ שרובה כותים. אבל אין מקום לדבריו דמהיכי תיתי נאמר כן, דכיון דמדינא אית לן למיזל בתר רוב העיר, מהיכי תיתי שהאובד יתלה ברוב העוברין[8].
וגם בעיקר דבריו דאע״ג דאיכא למיתלי האבידה ברוב עו״ג כיון דיש להתברר ע״י הכרזה לא אזלינן בתר רוב עו״ג, והוא נפ"מ לדידן ג״כ לדינא היכי דטמון באשפה שאין עשוי׳ לפנות דאין האובד מתייאש, ולפי שיטתו בזה אפי׳ ברוב עו״ג צריך להכריז, הנה באמת כתבו כן התוס׳ גם בב״מ [דף כג, א] ד״ה והא איכא כו' ע"ש, אבל תמהני מאד דדבריהם מפורשים בשני המקומות דכל זה אינו אלא אליבא דרבנן שם, אבל אנן קי״ל כר"ש בן אלעזר ברוב עו"ג, ולדידיה ודאי תלינן ברוב עו״ג והרי הם שלו, וא״צ כלל לברר.
וכן מוכח מדבריהם (בדף כ"ד א') שם ד"ה כי קאמר רשב״א עי״ש, וכ"כ בהדיא שם [תוד"ה בטמון] גבי טמון דאע״ג דאינו מתיאש כלל אפילו הכי ברוב עו״ג שרי, דתלינן דשל עו״ג הוא ע"ש[9], וכן מוכח בהדיא גבי נהר בירן שם [ע"ב] דאמר כיון דישראל סכרו לי׳ מישראל נפל, וכיון דישראל כרו לי' לא מתייאש, הרי בהדיא דאע״ג דישראל כרו ליה ובודאי דהמוצאים הוו ישראל, מ״מ אי לא הוה לן למתלי גם האבידה בישראל הוי שרי, וזה ברור.
סעיף ז[עריכה]
ואם יש מכשולות בנהר כו'. הרב בהג"ה ביאר כל חילוקי הדינים מסוגיא דשטף נהר (דף כב ע"א) עי"ש, והמחבר והר״מ השמיטום. ונראה דכיון דביארו דביש סימן לא הוי כשטפה נהר ביש מכשולות, א״כ ממילא דבאין בו סימן ג"כ לא הוי כשטפה נהר אלא כאין בו סימן דעלמא, וביאוש שלא מדעת אסורה, ובאין מכשולות ממילא נלמד דהוי כשטפה, ולא השמיטו אלא הך דינא היכי דעכשיו יכול להציל בקל ואח"כ לא יהא יכולין להציל אלא ע"י הדחק והבעלים עומדין שם ואין מרדפים, דכתב הרב והטור דהוי יאוש מדעת, עי' סמ״ע [ס"ק י"ט].
והנראה דבאמת לית להו הך דינא, ואזלי לטעמייהו בסוף סי' רס"א [ס"ד] דכתב הרמב"ם [הל' גזילה ואבידה פי"א הי"א] דמשליך כיסו לרה"ר אע"ג דהוי אבידה מדעת ואינו זקוק לה אסור לו ליטלה עי"ש, וכ"ש הך דינא דהכא ודו"ק. והטור לשיטתו שם דס"ל שם ג"כ דהוה הפקר, ויתבאר שם בס"ד עי"ש, והרמב"ם וסייעתו פירשו בסוגיא דידן דאחר כך לא יהא יכול להציל כלל, ודו"ק.
- ↑ עי' ברמב"ן במלחמות שם שביאר דקנאה ביאוש דאבידה, ורק דלא אמרינן דבאיסורא אתא לידיה [דהיינו דהוי שומר אבידה], דכאן שנתכוין לגוזלה לא הוי שומר אבידה, עי"ש.
- ↑ צ"ב דאף שהבעלים אינם יכולים להקנות, מ"מ למה לא יקנה הגזלן שיהיה ברשותו, להתחייב באונסיה ונזקיה, ונראה דכוונתו דהחיוב ד'והשיב' בגזילה הוא על שהוציא את הדבר מהיותו ברשות הבעלים, וכאן דכבר יצא מהיותו ברשות הבעלים ע"י האבידה, לא מתחייב תו במה שנעשה ברשותו דהגזלן.
- ↑ דהא שאמרו בכתובות שם ד'איסור גניבה ליכא', היינו דליכא קניני גניבה אבל איסור איכא כמו בעבדים וכדו' שיש איסור גניבה בלא קניני גניבה.
- ↑ עי"ש שבירושלמי ילפינן שגונב מגג שאינו מבוצר אינו חייב כפל, וביאר רבינו שם דהיינו משום שבגג שאינו מבוצר חשיב אבידה ואינו ברשותו, ומשום הכי הגונב משם אינו חייב כפל.
- ↑ ועי' בט"ז יו"ד סי' רצד סעי' יז שכתב כסברת הרמב"ן ושלא כדבריו כאן. ועי' בשיעורי הגר"ש רוזובסקי כאן סי' כג מה שכתב בזה.
- ↑ נראה כוונתו שדקדק רש"י שאצנעיה בין גפנים שבכרם, ולא במקום דריכת הענבים שמשם נגנבו. ואמנם עי' בהעמק שאלה שאי' סח אות כו שכתב שרש"י לית ליה הא דהרמב"ן.
- ↑ בנדפס מחדש בעמ' רלא.
- ↑ עי' בשיעורי הגר"ש רוזובסקי שם מה שכתב בארוכה ביישוב דברי הט"ז.
- ↑ וכן העיר ע"ד הט"ז באבן האזל פי"א מגזו"א סוף ה"ז. ועי' בשיעורי הגרש"ר שם.
· הבא >