אהל יהושע/השמטה
|
< הקודם · הבא > |
ברכות (נט.) מאי זועות, בשעה שהקב"ה זוכר את בניו ששרוים בצער מוריד שתי דמעות לים הגדול. רב קטינא דידיה אמר סופק כפיו שנאמר וגם אני אכה כפי אל כפי והניחותי חמתי. ר' נתן אומר אנחה מתאנח שנאמר והניחותי חמתי בם והנחמתי. ורבנן אמרי בועט ברקיע שנאמר הידד כדורכים יענה. רב אחא בר יעקב אמר דוחק את רגליו תחת כסא הכבוד שנאמר השמים כסאי והארץ הדום רגלי, ע"כ. הנה נמצאו כאן חמשה דעות על סיבת רעידת הארץ, ונבאר ענינם בקצרה.
כתיב (משלי ל) תחת שלש רגזה ארץ ותחת ארבע וגו'. תחת עבד כי ימלוך ונבל כי ישבע לחם תחת שנואה כי תבעל ושפחה כי תירש גבירתה. ופירש רש"י עבד זה נבוכדנצר ונבל זה אחשורוש, שנואה זו מלכות אנטיוכוס וכו'.
והוא מהמדרש הובא בילקוט במקומו. ובזוה"ק פרשת שמות (יז ע"ב) ר' יצחק פגע בההוא טורא חמא חד בר נש דהוה נאים תחות חד אילן. חמא ארעא דמחלחלה ואתבר ההוא אלנא ונפל. חמא בקיעין גומין בארעא. וארעא סלקא ??? ההוא גברא וצוח לקבליה דר' יצחק ואמר ליה יודאי יודאי בכי ונהים דהאידנא מקימין ברקיע חד רברבא ממנא שלטאה עילאה והוא זמין למעבד עמכון ביש סגי והאי רגשא דארעא בגיניכון הוה דכל זמגא רגשא ארעא כד קם ממנא דמעבד עמכון ביש. תווה ר' יצחק ואמר ודאי דכתיב תחת שלש רגזה ארץ עיי"ש. הרי באר היטב הגיד בזוה"ק שפשטיה דקרא דרגזה ארץ הוא רעידת הארץ ממש והיינו זועות דמתניתין.
והנה במדרש (שוחר טוב תהלים ו) למנצח על השמינית, על ארבע מלכיות שהם שמונה בבל וכשדים, פרס ומדי, יון ומוקדן, ישמעאל ורומי. ועליהם התנבא דניאל בפשרון חלמיה דנברכדנצר רישיה דדהב, חדוהי ודרעוהי תרין, מעוהי וירכוהי תרין, שוקוהי ורגלוהי תרין עיי"ש. רק החילוק ביניהם שהשלשה ראשונים הם זוגות זוגות באחדות והזוג הרביעי הפירוד שולט ביניהם, וכמו שביאר דניאל שם מלכותא פליגי תהוה וגו' ולא להון דבקין דנא עם דנא. ונמצא לפי זה שבכלל אתה מוצא חמשה. שלשה זוגות הראשונות ושני אחדים מהאחרונה הרביעית. ובכולם בהתחלת ממשלתם תרגז ותרעד הארץ וכמ"ש בזוה"ק ובמדרש הנ"ל.
והנה ידוע מה שכתוב בזוה"ק שרומי וישמעאל חלקו ביניהם, רומי לקחה לה גלות האומה, וישמעאל לקח לו את ארצם הקדושה. ומעתה בין תבין ספוני כוונת חז"ל במאמריהם החמשה מאי זועות. כלומר מאיזה סיבה תרגז הארץ. וכל אחד מהאמוראים דיבר בקדשו כסדר של פשרון דניאל אנת הוא רישא דדהבא. ונגד זה על חורבנן של ישראל אז רגזה ותרעש הארץ כמ"ש תחת עבד כי ימלוך וכמו שפירש"י זה נבוכדנצר, גלות בבל וכשדים. והקב"ה שכתוב בו עמו אנכי בצרה, כביכול מוריד לעומת זה שתי דמעות אשר מקורם מהראש כמ"ש מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה. ורב קטינא דיבר מגלות השני של פרס ומדי המכוון בחדוהי ודרעוהי ובשניה של רגזת הארץ ונבל כי ישבע לחם, ולעומת זה אמר שהקב"ה כביכול סופק כפיו זו לזו שנאמר וכו'. ור' נתן דיבר ממלכות השלישית המכוונת במעוהי וירכוהי ולעומת זה כביכול אנחה מתאנח שפועלת במעוהי כההוא עובדא דאינגיד ואתנח (חולין פ"ג) ורב אחא בר יעקב אמר דוחק את רגליו תחת כסא הכבוד וכמו שנאמר אלכה ואשובה אל מקומי, תחת אשר בעת המעלה נאמר השמים כסאי והארץ הדום רגלי וכן נחכה כי תתפשט מלכותו בארץ וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן: