אהבת יהונתן/הפטרת תרומה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אהבת יהונתן הפטרת תרומה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הפטרת תרומה

וה' נתן חכמה לשלמה ויהי שלום בין חירם ובין שלמה. מבאר לן הכתוב מעלת שלמה איך היה מושגח מן האל יתב'. דהענין הוא דהנה ב' מיני דרכי חכמה יש. א' חכמה מכח מזל שנולד במזל רום ורוממות. וא' שהיא מהקב"ה בעצמו ובכבודו. ונ"מ בין שני דרכים אלו. א' בא לו החכמה מכח המזל א"א לעלות אליה בלי סולם ההדרגה וצריך לעלות ממדריגה למדריגה מתחלה צריך להתעסק בחכמה קלה ואח"כ הולך לחכמה גדולה עד שיוכל לברר בין הטעאה למופת שלא ישאר לו שום ספק. ואל זה לא יוכל להגיע בתחלת הבנתו אלא בסוף ימיו עת שנתייבש הליחה וכל ימיו צריך לפרוש מתענוגי עולם המביאין לידי סכלות. אמנם אי באה לי החכמה מהקב"ה בעצמו. הרבה ריוח והצלה לפניו שיוכל להשיג כל זה בלי הכנה. ועוד יש נ"מ אם החכמה באה לו מכח המזל מוכרח להיות יושב בדד שאנן ושקט ואין מחריד ובמנוחה ובבטח ואז יוכל להשיג כמש"ה גבי יששכר וירא מנוחה כי טוב ויט שכמו לסבול. משא"כ אם השם מאציל עליו החכמה א"צ לזה וזהו שהודיענו הכתוב איך היה שלמה מושגח דאף שה' נתן חכמה לשלמה אעפ"כ היה לו שלום בין חירם מלך צור. עוד י"ל דהנה אם החכמה באה לו מכח המזל א"כ יש לו מתנגד. דכל מזל יש לו מתנגד. ויובן עפ"י מאמר המדרש ויאמר פרעה אל יועף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי אי' במדרש אלו לא הודיע אלהים אותך את כל זאת. ר"ל אלו היית נבון וחכם מעצמך לא אמרתי לך כדברים האלה אתה תהיה על ביתי וכו' ותמוה דמאי נ"מ לפרעה אם הוא חכם ונבון מעצמו או מהקב"ה. ונר' דהנה אם האדם מקבל פעולה ממערכת המזל שיהיה חכם מקבל ג"כ פעולה שיהיה נרדף יותר משאר אישי השפלים כי לא יתכן שיהיה חכם ולא יתקנאו בו אנשים כי כן מורה המערכת שיש לו מתנגד ואולם אם האל יתב' השפיע לו חכמה אין לו קטרוג כלל כי מאתו לא תצא רעה ואין טוב מצד ורע כי הכל טוב ואי' במדרש על פיך ישק כל עמי כולם ישוקו אותך מחמת חבה שתהיה נושא חן בעיני כל עמי. ולפ"ז יובן המדרש אלו לא הראה אלהים אותך את כל זאת והיית חכם עפ"י המערכת לא אמרתי לך כדברים האלה דבלתי אפשר בלא קטרוג ומתנגד ולא יכולתי לומר על פיך ישק כל. עמי דהא יש לך מתנגדים. אבל אחרי אשר הודיע אלהים אותך אין נבון וחכם כמוך כי היא מאת ה' והיא כולו טוב ולכך על פיך ישק כל עמי. וז"ש כאן וה' נתן חכמה לשלמה שלא קיבל פעולה מן המערכת ויוכל להיות שלום ואמת בימיו ולכך ויהי שלום בין חירם ובין שלמה וק"ל:

ויכרתו שניהם ברית. מבאר אהבתם ותשוקתם אשר היה זה לזה שהי' כל אחד כוסף לכרות ברית עם חבירו וע"ז אמר ויכרתו שניהם ברית דכל. אחד התעורר ולא היה מניעה בשום צד וק"ל:

ויעל המלך שלמה מס מכל ישראל. להודיעו חכמתו שלא ביקש לבנותו לבד שלא יהא מעשה יחיד ובקל יוכל לקבל הפסד. או משום דכל ישראל צריכין להיות משותפים בבנין ב"ה וזה א"א שכל ישראל יהיו בונים לכך לקח מס וחשוב כאלו הם בונים בעצמם:

ויהי המס שלשים אלף איש. נר' טעם על שלקח מהם שלשים אלף איש. דמצינו בדוד שאמר חצים ילכו במלחמה וחצים ישבו על הכלים ומפרש המדרש דבישר להם לישראל דלא יהיו כולם בעלי תריסין אלא חצים ישבו על התורה ועל העבודה וחצים יהיו עמא דבר. וישראל הם במנין שש מאות אלף רגלי וחצים ת"ח וכל העוסק בתורה מעבירין ממנו עול מלכות וא"כ שלש מאות אלף פטורים. ונשארו עוד שלש מאות אלף ולקח חלק עשירי מהם דעשירי הוא קודש והוא שלשים אלף מכוון וק"ל:

וישלחם לבנונה עשרת אלפים איש וכו'. נראה טעם על שלא היה המנין פחות מעשרת אלפים איש. היות ידוע מאמר חז"ל במס' ברכות בעשרה אומר וכו' באלף אומר וכו' בעשרת אלפים אומר ברוך ה' אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו והיינו לפי דבעשרת אלפים איש השכינה שורה ביניהם ולכך נקרא יושב הכרובים שהם כמו מלאכי עליון והבן זה. ולכך לא שלח פחות מעשרת אלפים איש שיהא השכינה שורה ביניהם. חודש יהיו בלבנון ושנים חדשים בביתו נראה טעם דלא החליפו בכל חודש רק בב' חדשים מפני טורח הדרך. דידוע דמהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ביום וא' ישראל היה ת' פרס' והיה לקצת העם רוחק הדרך מ"ם יום ולכך החליפם בב' חדשים כדי שימצאו מרגוע לנפשם וק"ל:

ויהי לשלמה שבעים אלף נושא סבל ושמונים אלף חוצבים בהר. מבאר הכתוב הגרים אשר היו לשלמה. דהענין הוא דאי' במדרש קודש ישראל לה' ראשית תבואתו כל אוכליו יאשמו עתידין או"ה להוסיף חומש עלי ישראל כדין כל האוכל קודש חמישיתו יוסיף עליו. והיינו החומש מלבר דהיינו ד' חלקים הקרן וחומש הנוסף חלק א' מהם. והחומש ההוא יהיו הגרים אשר יבואו לעבוד את ה' וישראל הם במנין שש מאות אלף רגלי וא"כ אם מוסיפין חומש יעלה מנין החומש לק"ן אלף. וכן היה לשלמה מספר הגרים שבעים אלף ושמונים אלף שהוא עולה ק"ן אלף וק"ל:

לבד משרי הנצבים אשר לשלמה שלשת אלפים ושלש מאות הרודים בעם וכו'. יען דישראל ראוין להיות תרי"ג אלף כמנין המצות אשר נותן להם האל יתב' ועפ"י סיבה נתגלגל הדבר דלא היו רק ת"ר אלף ואולם המוסיפין חומש צריכין להוסיף על כל הקרן ונשאר עדיין החומש מן י"ג אלפים שהוא עולה שלשת אלפים ושלש מאות וא"ש וק"ל:

ויצו המלך ויסיעו אבנים גדולות אבנים יקרות ליסד הבית. יובן על פי מאמר הגמרא דיומא דקחשיב שם ה' דברים שהיו חסר בבית שני ואלו הן ארון וכו' ע"ש. ומקשה הריטב"א אמאי לא קחשיב נמי שמן המשחה ותירץ דשמן המשחה כבר גנז אותו יאשיהו בימי בית ראשון והתנא לא קחשיב רק מה שהי' חסר בימי בית שני. ורבים נתקשו בהבנת דברי הריטב"א דהא הגמ' יליף שם שם משמן המשחה דאף הארון נגנז בימי יאשיהו. וא"כ כבר חסר מימי בית ראשון ואפ"ה קחשיב והדרא קושית הריטב"א לדוכת' אמאי לא קחשיב נמי שמן המשחה. אמנם נראה דענין חסר הוא שנגנז מעלתו מן בני האדם ולא יוכלו לקבל תועלתו בעת הצורך. ומעלת שמן המשחה ידוע הוא שהיו מושחין ממנו מלכים וכהנים ואם הוא נגנז הוי כאלו אינה בעולם כלל. ואולם תועלת הארון הי' ששם היה השראת שכינה ואף כשהוא נגנז במקום אשר עמד שם בתחילה השכינה שורה שם כמקדם דכלפי שמיא גליא. אכן כל זה אם הוא גנוז במקום קדוש אז אין השכינה פוסקת ממנו אבל אם הוא גנוז במקום חול אין השכינה שורה שם ואי' בגמ' דגגין ומחילות לא נתקדשו ומקשה תוס' הא אי' בש"ס דשלמה קידש רצפת העזרה עד התהום ומשני דשלמה קידש עד התהום אולם קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא וכאשר נחרב הבית בטלה הקדושה ועזרא לא קידש גגות ומחילות. ולפ"ז א"ש דכל ימי בית ראשון לא פסקה השכינה אף שהארון הי' נגנז דהלא נגנז במקום קדוש המקודש עד התהום וא"כ לא נפסקה תועלת הארון עד שנחרבה הבית ופסקה הקדושה וא"כ לא ניכר העדר הארון בימי בית ראשון עד בית שני ואז הוכר העדרו ולכך קחשיב התנא הארון. אמנם שמן המשחה כבר נסתלק תועלתו מימי בית ראשון והוי כאלו אינה ולכך לא קחשיב והן הנה דברי הריטב"א. והמופת על זה ששלמה קידש עד התהום מאומרו הנה ויצו המלך ויסיעו אבנים גדולות אבנים יקרות ליסד הבית כי זהו איננו דרך שאר הבונים להניח ביסוד מקום שנמנע מלראות אבנים יקרות. א"ו מחכמתו קידש עד התהום וא"ש וק"ל:

ויכינו העצים והאבנים לבנות הבית. נראה דמבאר לן דהכל מיד ה' השכיל שלא היה בנין בית המקדש נגמר לזה היום אשר נגמר בו במקרה אלא בכוונה לכך מבאר דהכל הי' מוכן העצים והאבנים וכל מעשה חרש ואלו היה רוצה היה יכול לגמור מקודם הזמן. ואולם בכוונה נגמר ליום זה וזהו שמבאר ויכינו העצים והאבנים לבנות הבית וק"ל:

ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים ויבן הבית לה'. נראה לבאר התועלת המגיע מן הסיפור הזה ויובן עפ"י מאמר המדרש ויהי ערב זו משכן משה ויהי בוקר זו מקדש שלמה יום אחד זו בנין עזרא. והיה ביום ההוא לא יום ולא לילה זו בנין שלעתיד שיבנה ב"ב ע"כ ותמוה. ונר' לבאר ע"פ מ"ד בתפלת משה כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור ואשמורה בלילה ומפרש רש"י ז"ל דאלף שנים אין מכוונים ליום אחד כ"א בהצטרף מעט מן הלילה וזהו ואשמורה בלילה שקצת ממנו נשמר עד הלילה. ופליגי בה בגמ' חד אמר התוספת הוא שבעים שנה וחד אמר התוספת הוא ארבעים שנה וכן קיי"ל: וזהו כוונת המדרש ויהי ערב זו משכן משה דאז תחילת היום ונמנה מן הלילה שלפניו דהיום הולך אחר הלילה ומן בנין משה עד בנין שלמה הי' ת"פ שנה וזהו פלג היום לפי דיעה אחרונה דהיום הוא תשע מאות וששים שנה ואז האיר השחר די"ב שעות הוי לילה וזהו ויהי בוקר זו מקדש שלמה. ומקדש שלמה היה קיים ת"י שנה וגלות בבל היה ע' שנה הרי ת"פ שנה עד בנין עזרא וזו פלג היום אחרונה. ואשתייר עוד ארבעים שנה שזהו מושך זמן מועט בלילה ואז נגמר היום כולו וזהו יום אחד זו בנין עזרא ולעתיד לא יהיה יום ולא לילה הרצון שלא יהיה למקדש הזה זמן כלל כי יעמוד כימי השמים על הארץ. ועפ"י הנ"ל יובן ג"כ כוונת המדרש ויהי ביום השמיני זש"ה ויהי ערב ויהי בקר כי אז נגמר מעשה המשכן ואז החל הערב וכנ"ל. וזהו התועלת המגיע אלינו מהסיפור הזה מנין ימות השנים אשר היו כאשר הוסד הבית וק"ל:

בשנה הרביעית למלך שלמה על ישראל. נרא' דמבאר דהוסד הבית בשנה הרביעית למלכותו דרביעי הוא קודש וכן הוא אומר שלש שנים יהיה לכם ערלים ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קודש וכו' וכן הוא בענין שנות האדם בן י"ג למצות לפי דעשר שנים הן במנין אחד אי"ק ואח"כ ג' שנים והם ארבע שנים ורביעי הוא קודש דבאותן הימים הוא קונה מעט מן השכל ויוכל לשמור את המצות וק"ל:

והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו. נראה דהמלך שלמה כיון זה הבית לבנין אשר בנה המלך שהשלום שלו ר"ל העולם בכללו ומבאר דהי' ששים אמה ארכו דהנה העולם הוא שית אלפי פרסי ולזה עשה ששים אמה ארכו אמה אותיות מאה הכוונה ששים מאה פרסה וזהו שית אלפי פרסה. ועשרים רחבו זהו שליש ודע כי העולם כדוריית וזהו מבואר במופת ההנדסה דכל עיגול רוחב שלו הוא שליש וכן מבואר במשנתינו כל שיש בהקיפו שלשה טפחים יש ברחבו טפח. ושלשים אמה קומתו גם זה מבואר דמן הכדור השוה בכל צדדיו מן מרכז האמצעי העליון עד מרכז האמצעי התחתון מצד אחד הוא החצי וזהו שלשים אמה החצי מן ששים וזהו מן קומתו וק"ל:

והאולם על פני הבית עשרים אמה ארכו ועשר באמה רחבה על פני הבית. הרצון בזה דהאולם הוא מקום היישוב שדרים בו בני אדם והוא נקרא אולם דכמו דהאולם הוא מובחר שבבית כן הוא מקום המובחר הוא היישוב והוא עשרים אמה שליש מן העולם כמ"ד בגמ' שליש מדבר שליש ים שליש יישוב. ועשר באמה רחבה הוא החצי מן הכדור שהיישוב בו כנ"ל וא"ש. ועוד נראה לומר דהמאמר הנכבד הזה הוא מורה על ענייני בני אדם מיום הולדו עד גויו לקבר יובל. ואמר ששים אמה ארכו הכוונה על שנות האדם בינוני דהוא ששים שנה וכמ"ש איוב תבוא בכלח אלי קבר בכלח גימטריא ששים דזהו שנות אדם בינוני. ושלשים אמה קומתו דהוא מנין הכח המעמיד את האדם וכמ"ש התנא בן שלשים לכח. ועשרים אמה רחבה הרצון דעד כ' שנה הוא נער חסר לב ולא נשלם תכונתו אלא עד עשרים ואז הלב מתרחב בעניני החכמות. והאולם זהו המובחר שבאדם והוא שכל הנקנה כי זהו סיבה לעמידתו ולקיום צורתו ארכו עשרים הכוונה כמאמר התנא בן עשרים לרדוף שהוא מבקש להשיג הנמצאות ובן עשרים נגמר הווייתו. ועשר באמה רחבו גם זהו מבואר במאמר התנא בן עשר למשנה וכבר היה בן חמש למקרא והוא עוסק בשתי תורות הכוונה תורה שבכתב ותורה שבע"פ וזהו רחבה כמו רחבה מני ים וק"ל:

ויעש לבית חלוני שקופים אטומים. הכוונה בזה כי הבית אשר בנה בו היה מקום החכמה ומקום השראת השכינה והיה יכול להשיג העלולים אבל לא העלה עצמו וז"ש שהיה שקופים מצד ואטומים מצד הענין שאמר ופני לא יראו ולפי הפשוט נראה דהיו החלונות בזה הציור כדי שלא יוכלו להציץ בכבוד ה' השוכן שם כמו עמוד הענן אשר היה בהר סיני והציור היה כמין שני כותלים עומדים בצד אחד וחלל ביניהם והחלון החיצון היה פתוח מלמעלה והפנימי היה פתוח מלמטה והאור היה נוקב ויורד מלמעלה למטה וכעין זה היו שתי הפרוכת בבית שני לפני קדש הקדשים וק"ל.

ויבן על קיר הבית יציע סביב. הרצון בזה הענין דמבאר מעשה ה' הגדולים ויוצר הכל בחכמה נתן לנו תורה ומצות לשמור את מזג האדם וכן שומר מצוה לא ידע דבר רע וזהו ויעש צלעות סביב לשמור את הבית דבזה נפרדין עם ישראל משאר או"ה:

היציע התחתונה חמש באמה רחבה והתיכונה שש באמה והשלישית שבע באמה כי מגרעות נתן לבית לבלתו אחוז בקירות הבית. הרצון בזה לבאר עניני האדם איך ישיג בחכמה ממדריגה למדריגה ולא יעלה אל החכמה בלי סולם ההדרגה וינתק הרכבתו כי אם מה שיוכל לסבול בהרגשותיו ובחושיו. ואמר התחתונה חמש באמה זו מענין מציאות ההויים בעולם השפל כי כל הדברים הם מחוברין מד' יסודות ומושגים בחמשה חושים וזהו התחתונה חמש באמה:

והתיכונה שש באמה. זהו ענין עולם הגלגלים ואמר שש לפי דהי"ב מזלות המה פועלים ובכל עת שש למעלה בכדור ושש למטה וזהו דרך תנועתם וזו נקרא חכמת התכונה. ואח"כ יעלו במדריגה אל עולם המלאכים כי משם יצאו כל מעיינות החכמה הצפונה ואמר שבע באמה כי שבע במ"ג הוא מ"ט וזהו ענין מ"ט פנים שהתורה נדרשת בהם. ועד הנה יוכל להשיג כח האנושי וזהו השיג אב הנביאים ועד החמשים לא בא כי זה לא יוכל להשיג שום בריה. ומבאר הטעם דיעלה כך ממדרגה למדרגה כי מגרעות נתן לבית לבלתי אחוז בקירות הבית הכוונה כדי שלא יעלה אליה בלא סולם הדרגה וינתק הרכבתו וזהו לבלתי אחוז וכו' וק"ל:

והבית בהבנותו אבן שלימה מסע נבנה ומקבות וגרזן וכל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו. כוונת הפסוק הזה יובן עפ"י מאמר המדרש אבן שלמה מסע רמז שעתידין האבנים לנסוע שעתיד הבית ליחרב: ויש לתמוה מנ"ל הך דרשה. ונראה לבאר דאי' וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת ולא נאמר ברזל לפי שאסור ליקח ברזל לבנין הבית ויש לתמוה הא מקרא מלא הוא זה בד"ה שאמר דוד ואני הכינותי בעניי זהב אלף ככר וכסף אלף אלפים ככר ונחשת וברזל לאין מספר ולמה הכין אם אין צורך בברזל. ועוד יש להבין דתוס' כתבו על הא דאמרי' בגמ' דבבית ראשון לא היה כלייא דעורב הא אי' בגמ' בהדיא בהא דאין מערבין שמחה בשמחה מדעשה שלמה חנוכת הבית ז' ימים קודם החג דלמא אתרמי שהשלים הבנין באותו זמן ואסור לאחר השמחה ומשני איבעי ליה לשיורי כלייא דעורב ומוכח דהיה כלייא דעורב ותירצו דהיה שם וחזר והסירם. וכלייא דעורב הלא היה מן ברזל ולפי הנ"ל למה לקחו ברזל לבנין ועוד למה הסירם. ונראה דאי' טעם למה לא לקחו ברזל להבנין. לפי דברזל הוא רמז על עשו כמ"ש ועל חרבך תחיה והוא עתיד לחרב בהמ"ק לא יאות להמחבל להיות מתקן ואולם כל זה אם הוא עתיד ליחרב אז אסור ליקח כלום מן המחריב. אכן אם הוא בנין עדי עד אין חיסור כלל בברזל כי לא יבוא שם עוד ערל וטמא. ולזאת הסיבה הכין דוד ברזל לרוב יען אלו בנה דוד את המקדש בעצמו לא נחרב מעולם והעד על זה השערים שעשה דוד בעצמו לכך טבעו בארץ שעריה. ואולם כאשר בנה שלמה את הבית היה במחשבה שיתקיים עדי עד. וכאשר נשא שלמה בת פרעה נגזר שיחרב הבית כמ"ש כי על אפי ועל חמתי היתה העיר הזאת. וזהו הענין דבתחלה היה שם כלייא עורב ואח"כ הסירם מאיכות החטא. והכלייא עורב עשה שלמה מדעתו. אולם צפה במראה הנבואה שלא ראוי ליקח ברזל כלל דקמי שמיא גליא ולכך ומקבות וגרזן לא נשמע וכל כלי ברזל וכו' וזהו כוונת המדרש אבן שלמה מסע נבנה שלא נפסלו בכלי ברזל והיינו בהכרח הטעם שהוא הוא המחבל ומוכח שלא יהיה בנין עדי עד ולכך אמר רמז שעתידין אבנים לנסוע הרצון שיחרב הבית וק"ל:

ובלולים יעלו על התיכונה ומן התיכונה אל השלישים. מבאר שלא יהרוס אדם לעלות אל ה' כי אם ע"פ סולם הדרגה כנ"ל וזהו ובלולים וכו' וק"ל:

ויבן את הבית ויכלהו ויספון את הבית גבים ושדרות בארזים. מבאר דאם השיג אדם מה שהשיג עד תכלית השגה שבכח האנושי. לא יוכל להשיג העולה עצמו ולא ישיג יותר. ואמר ויבן את הבית ויכלהו הרצון כילה מלהשיג ועילה מן השגתו גבים וגבים הוא מענין גב כמו אחורי אדם ושדרות הוא מענין שדרה שהוא בגב האדם וכמ"ש וראית את אחורי ופני לא יראו וזהו תכלית השגה וק"ל:

ויאחוז את הבית בעצי ארזים. יובן עפ"י הפסוק נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל מברכה שבירך בלעם הרשע דבלעם ברכן בארז. וענין הארז אם עומד במקום מים הוא יפה פרי תואר ואם אין עומד במקום מים הוא כערער בערבה. כך ענין בהמ"ק כל זמן שישראל היו עוסקין בתורה דנמשל למים היה מציון מכלל יופי משוש כל הארץ אבל כאשר פסקו מלעסוק אתקיימו בהו גלתה יהודה מעוני. וזהו ענין שאחז את הבית בעצי ארזים כמו ארז הנ"ל וק"ל:

ויהי דבר ה' אל שלמה לאמר אם בחקתי וכו' והקימותי את דברי אתך אשר דברתי אל דוד אביך. נאמר לו במראה הנבואה אם ילך בדרכי ה' תהא תמיד השכינה בבית הזה. ואולם אם לא ילך בדרכי ה' יכול בשביל יחיד שחטא לא ישכון ה' בתוך בני ישראל לזה אמר ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל דאף שחרב הבית הוא משגיח מן החלונות ומציץ מן החרכים ובת קול יוצאת מהר חורב שובה אלי ואשובה אליכם כבראשונה ואתם תהיו לי גוי קדוש ב"ב אמן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף