אהבת יהונתן/הפטרת תולדות

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אהבת יהונתן הפטרת תולדות

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הפטרת תולדות

א

משא דבר ה' אל ישראל ביד מלאכי. אי' בגמרא דמגילה דיעות חלוקות מי הוא מלאכי וחד מ"ד מלאכי זה עזרא ונראה לתת טעם לדבריו לקיים דברי חכמים. על דפתח ספרו במשא דידוע דעזרא וסייעתו עלו מן הגולה ובנו בית הבחירה. ואי' בגמ' ראוים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם נס בימי יהושע דכתיב עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו זו ביאה שנייה אלא שגרם החטא עיין שם. וידוע דלפי מדריגות ישראל כך הוא מדריגות הנביא כמו שכתוב במשה לך רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל ומדריגת ישראל בעת צאתם ממצרים היה במעלה עליונה ולא היה בהם שמץ דופי וכולו זרע אמת כתומר מקשה ולכך היה שפע הרוח הקודש ממי בריכה עליונה עד שמשה היה כל כך במעלה עליונה שלא קם עוד נביא כמשה והשיג הנבואה כאשר ידבר איש אל רעהו ולא היה דבר חוצץ רק הגשם. ומדריגתו היה כענין מלאך ה' כמו שכתוב הנה אנכי שולך מלאך לפניך זהו משה שהיתה השכינה בקרבו. ואולם בימי עזרא תכפו עלינו צרות מאיכות שהתערבו עמי הארץ בזרע קודש שלקחו נשים נכריות ומבואר בעזרא ולכך לא השיג הנבואה בשלימות בשמחה אלא מעט מקצהו וזהו ענין משא. וגם שמו הוסב מלאכי רמז שישראל לא נהגו עצמם כשורה בכמה ענינים אשר הורתה תורתינו הקדושה כמבואר בספרו ולפחיתות מדריגות ישראל ניתוסף לו יו"ד להקטין המלה כדין אותיות האמנתי"ו ואלו זכו ישראל היה נקרא מלאך ה' כמו שנקרא אב הנביאים ולפחיתות ישראל נקרא מלאכי וזה שאמר מלאכי זה עזרא ודוק:

ב

אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו. אית' במדרש אהבתי אתכם אמר ה' כמו שכתוב ויאהב את הנערה האמור בשכם ודינה. ותמוה האיך מדמה אהבת הגשמי אל אהבת המוחלט ונראה לומר מפני דמביא כאן מעשה לסתור טענת האפיקורסים מפני דחכמי הפיליסופים התל יהתלו באהבת הקדוש ברוך הוא עם ברואיו רצה לומר מין הישראלי והם אריסט"ו וחבירו הכופרים וינועו שפתם בכאן איך הסיבה ראשונה אוהב מין הישראלי מפני דכח המתעורר אהבה באדם היותו באם מצא מין את מינו אבל מין כשאינו מינו אין כאן התעוררת אהבה כלל כמו שמרגישין בחוש המוחש דאין אדם אוהב את השפל ממנו כגון בהמה וכדומה ואיך יתכן שהנעלם יאהב הגשמי. ואולם אויל שפתים ילבט דמצינו דאוהב מין את שאינו מינו בתכלית האהבה דכתב האברבנאל דבין ד' מזגות הללו דהיינו דומם צומח חי מדבר יש ממוצע ביניהם ונבאר ענין הממוצע בין דומם ובין צומח הוא אלמוג אחוז מזה ומזה ר"ל משני מינים. והממוצע בין דומם ובין החי הוא נמצא לפאת צפון מין עוף הגדל על האילן. והממוצע בין חי למדבר הוא עוף השמים הנקרא קוף שמדבר כאדם. וממוצע בין מדבר לשכלים הנפרדים הוא מין הישראלי אשר המה נגזרים ממערכת אלהים חיים וחכמה עליונה כלולה בהם ומעונה הוא בבית החומר וחומר מבדיל בין שכלים הנפרדים שהמה נפרדים מחומר. ומדבר עם מין הישראלי הוא מין בשאינו מינו. וזהו מבואר המדרש אהבתי אתכם אמר ה' ואולם הוא נגד חוש המורגש דהוי מין בשאינו מינו לכך מפרש ויאהב שכם את דינה דהוי נמי מין בשאינו מינו מדבר עם מין הישראלי וזהו מאמר הנביא אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו הכונה הנ"ל וע"ז השיב הלא אח עשו ליעקב ואף על פי שהוא מין עם הפכו דעשו במדריגת מדבר ויעקב הוא מאצילות ומבטן אחד נולדו ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי ובהכרח שאין עשו דומה ליעקב כלל ואעפ"כ היו אחים ואם כן יוסר תלונות במה אהבתנו וא"ש:

באופן אחר י"ל דאי' ברש"י פ' נח איש צדיק תמים היה בדורותי ויש מרבותינו דורשים אותו לגנאי דאלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום כמ"ד דגם נח מקטני אמנה היה ולא ביקש לכנוס לתיבה עד שהמים דחקו אותו ואולם בדורותיו היה צדיק שדור המבול היו אומרים לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו וידוע דכשעלו ישראל מן הגולה בימי עזרא לא היו בתכלית השלימות. ואהבת הש"י את ישראל הוא מפאת מעשיהם ובאותו זמן לא היו אהובים מפאת מעשיהם ואולם נגד עשו היו כולם צדיקים וז"ש אהבתי אתכם וכו' משיבה כנסת ישראל במה אהבתנו כי אנו מעלנו בה' ולקחנו נשים נכריות לזה השיב הנביא הלא את עשו ליעקב ונגד עשו אתם אהובים ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי מפני רוע מעלליו ולקבל עשו יש לכם זכות הן כולם עצרת בוגדים ולכך אשים את הריו שממה ונחלתו לתנות מדבר וא"ש:

ד

כי תאמר אדום רוששנו ונשוב ונבנה חרבות וכו'. כה אמר ה' המה יבנו ואני אהרוס וכו'. מפני דאדום כפר בהשגחת האל יתברך בשפלים אלא שהוא מאיכות רוע סידור גרמיים השמים נתהוה הרע והופכו הוא טוב מהמזל פעם בונה ופעם סותר ומנהג עולם כן ואם קבלו פורענות אומרים שהוא ממקרים ההוים בעולם ונשוב ונבנה חרבות. לזה אמר כי תאמר אדום רוששנו ונשוב ונבנה חרבות השיב להם הנביא מפי הגבורה כה אמר ה' המה יבנו ואני אהרוס דאפי' אם יהיה תנועות המזל להטיב לכם אני בעצמי אהרוס להודיע גבורתי בשפלים וא"ש:

באופן אחר י"ל דהענין הוא דיאמרו אומה רשעה זו רוששנו טובה גדולה היא מפני דההעדר הוא קודם לכל נברא כמו שיושג בביצת תרנגולת דנתעב ונאלח קודם שמוציא אפרוחיו לעולם. ולזה השיב שהאל יתברך יהרוס אותם מפני דאלו עורי לב לא הרגישו שהאל יתברך פועל בשפלים אע"פ שאין ההעדר קודם דהקדוש ברוך הוא ממציא יש מאין וא"כ למי יתייחס הפעולה הלא לאל יתברך לכך נפרעין מדה כנגד מדה על שלא האמינו בהאל יתברך לכך נחרץ עונשם כנ"ל וא"ש:

וקראו להם גבול רשעה. פי' מפני דארץ ישראל היא ארץ טובה בתכלית הטוב ולפי ענין בני המדינה מקבל טוב ורע ואולם זרע עשו הם כולם מנאצין את ה' לכך נקרא ארצם גבול רשעה והעם אשר זעם ה' עד עולם וק"ל:

ה

ועיניכם תראינה ואתם תאמרו יגדל ה' מעל לגבול ישראל. פי' דכבר בארנו דארץ ישראל היא בתכלית הטוב וענינו הוא דעיני ה' דורש אותה וממנו תקבל השפע ואולם שאר ארצות מקבלים באמצעות המזל וזהו ואתם תאמרו יגדל ה' מעל לגבול ישראל בחורבן שאר ארצות וק"ל:

ו

בן יכבד אב ועבד אדוניו ואם אב אני איה כבודי ואם אדון אני איה מוראי. פי' דמבאר להם הנביא דהגוים כולם יתמו ויאבדו לבאר שחת ולא יעמדו להם זכות אבות ר"ל אותם הגוים אשר יתיחסו על האבות כגון אדום וישמעאל דהיינו אדום יונק זכות עשו אבי אדום ששימש אתאביו בבגדי חמודות והוא נקרא בן יכבד אב ומזה יונק בגולה וגם ישמעאל שימש את אביו והוא נקרא עבד דקיי"ל ישראל שבא על שפחה הולד כמותה ונקרא עבד דהגר היתה שפחה וישמעאל שרת את אדוניו ואם אמור יאמרו אדום וישמעאל שלום יהיה לנו ובשרירות לבנו נלך דזכות אבות יעמוד לנו ולא נקבל הפסד לכך אמר הנביא דזה מחייבם בדין דאם בן יכבד אביו ועבד אדוניו הלא אותי השלכת אחרי גויך אם אב אני איה כבודי ואם עבד אני איה מוראי וק"ל:

לכם הכהנים בוזי שמי ואמרתם במה בזינו את שמך. פי' דאי' דהקטורת היה אחד עשר סמנים נגד חצי האחרון של שם העצם שם של ד'. וחצי האחרון אין אדם רשאי להזכיר אלא במקדש והוא מנין י"א והיו מקטירין בכל יום לחבר אשת נעורים עם אהבת דודה:

ויש דיעות חלוקות. דיעות חיצונות אומרים טעם על הקטרת מפני שהיו מקריבין בשר ואימורים ע"ג המזבח תמיד וריחם היה קשה למאוד לכן היו מקטירין קטרת לעשן הבית וז"ש הנביא לכם הכהנים בוזי שמי ר"ל שלא היו מכוונים בקטרת לחצי השם האחרון אלא מטעם כדי לעשן הבית וזהו בוזי שמי דייקא וק"ל:

ז

מגישים על מזבחי לחם מגואל ואמרתם במה גאלנוך. פי' דאי' במדרש ויצא בן אשה ישראלית מהיכן יצא מפרשה שלמעלה יצא ולקחת סולת ללחם הפנים וכו' ביום השבת יערכנו אמר דרכו של מלך לאכול פת תמה בכל יום ולא צוננת ולכך יצא ותמוה. ונראה דהענין הוא דהקב"ה צוה שלא להקריב קרבן לצבא השמים משרתיו וגם הזהיר לא תעוננו מענין כישוף. ועל עשרה מינים הם מחולקים יש מהם שעושין צורה למשרתים או לגלגל היומי ומשתחוים להצורה או מקטירין לצבא השמים ואומרים אל אתה ומשפיעין כוחות הכוכבים למטה בעבודה זאת ובאמת הבל המה ואין בם מועיל כי האל יתברך ברא אותם לפעול בעולם השפל בהכרח ולא ברצון ולא ייטיבו ולא יריעו לכך צותה תורתינו הקדושה שלא להקריב להם קרבן. ויש כתות אחרות שמשביעין כוחות הטומאה ושדין ורוחין ולילין עד שמדבק הטומאה ההיא אל הגוף ויגיד עתידות מה שנשמע מאחורי הפרגוד באם נגזרה גזירה ועדיין לא לפועל איך ומה והזמן והמקום. והמה על עשרה מינים והנביא ייעד שלא יקריבו למלאכת השמים כמו שכתוב העורכים לגד שולחן והענין הוא דמסדרין על השולחן לחם כדי שיקבל כוחות הז' משרתים ופעולתו לא נגמר עד מלאת ז' ימים שלימים מפני דכל משרת מיוחד ליום אחד ואם עברו ז' ימים מקבל הלחם כח מכולם ואמר גד דזהו מזל וגם ג"ד מספר שבעה רמז לשבעה משרתים כנ"ל: וכך היו הבלי הגוים בימים ההם. וגם במצרים היו עובדים וזהו היה ענין איש מצרי כששמע ששבעה ימים יהיה הלחם מונח על השולחן טעה וקסבר שלגרמיים השמים הוא מוכן ולא לאל יתברך וזה שאמר דרכו של מלך לאכול פת חמה בכל יום והוא לא כן צוה אם כן התיר לנו שנעבוד לגרמיים השמים לכך יצא מקהל ישראל. ונר' ליישב גם הזוהר דכתב ויקוב שם ה' כמו דכתיב ויקוב חור בדלתו ותמוה והענין הוא דכתיב לא תשתחוה לאל אחר וכי תעלה על דעתך שיש אל אחר במציאות חס ושלום כי זהו כפירה גמורה. והענין הוא דהאחד אמיתי הוא סיבה ראשונה על כל. וגלגל היומי הוא אחריו והוא נקרא אחר ה' וזהו לא תשתחוה לאל אחר כנ"ל. והעו"ג כפרו באחדות ובחרו אחר ר"ל המזלות ולפ"ז א"ש ויקוב חור בדלתו הכוונה בדלת של אחד ניקב העוקץ האמצע ונעשה רי"ש וכוונתו שעבד למזלות. וא"ש וז"ש הנביא שהמה מגישים על המזבח לחם מגואל ואמרתם במה גאלנוך באמרכם שולחן ה' נבזה הוא דהיינו שאין פת חמה על השולחן כנ"ל וק"ל:

ח

וכי תגישון עור וכו' וכי תגישון פסח וחולה וכו'. הקריבהו נא לפחתך וכו'. ויש לתמוה וכי משל ומליצה היה צריך לאסור איסור הכתוב בתורה כל אשר בו מום לא תקריבו על המזבח וכל המומים מפורשין. ונר' דודאי על הכתוב שבתורה לא עברו הכהנים כי אין הדעת סובלת להקריב בעלי מומין ע"ג המזבח ואולם הענין הוא דהוכיח הנביא אותן דאם בא הקרתני אל ירושלים להכהנים ושאל להכהנים איך יתנהג עם הבהמות והעופות ואיך יהיה מהות הבהמה לקרבן והשיבו הכהנים הכל כשר למזבח וכשבא הקרתני אל ירושלים במקלו ובתרמילו להקריב קרבנו ויאמרו לו בעל מום הוא ואינו ראוי לקרבן ואסור להקריבו על המזבח והי' צריך לקנות מן הכהנים בדמים יקרים והרויחו בו. ועוד אסור משום הקריבהו נא לפחתך אפי' להקדיש בעל מום וכ"כ הרמב"ם ז"ל. וזה שאמר הנביא וכי תגישון עור ר"ל תגישון דווקא ולא הקריבוהו באמת ואולם הכהנים אומרים דאין רע דיוכל להקדיש פסח וחולה ואין רע וע"ז הוכיח אותם הקריבהו נא לפחתך הירצך דכתיב זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות וק"ל. באופן אחר נר' עפ"י מ"ד בגמר' ובמדרש דלא כתיב בפ' הקרבנות אל או אלקים כי אם שם העצם לבד כדי שלא ליתן פ"פ לבעל דין לחלוק וצריך ביאור. ונר' דהענין הוא דמדת הדין חורץ המשפט הנפש החוטאת היא תמות. ואולם מדת הרחמים מרחם על הבריות נפש כי תחטא בשגגה והביא קרבן על חטאתו אשר חטא ונסלח לו. וזה שאמר דלא כתיב אל או אלקים בקרבנות מפני דשמות הללו הם דין והדין חולק על הקרבנות וזה שאמר שלא ליתן פ"פ לב"ד לחלוק וא"ש. או יאמר מפני דכל השמות הם לפעמים כינוי דאם הפעולה נעשית על ידי מלאך נקרא באותו כינוי כמ"ד ויקר אלהים אל בלעם ואמרו חז"ל דזהו היה מלאך והשם יתברך צוה לנו שלא להקריב קרבן לשום מלאך כי אם לה' לבדו. וזהו הטעם דלא כתיב אל או אלקים בפ' הקרבנות שלא יטעה הטועה לומר שמותר להקריב להשכליים הנפרדים וזהו כוונתו שלא ליתן פ"פ לב"ד לחלוק וזהו השם ר"ל שם העצם אינו נקרא בשום מלאך כלל. וכ"כ הרמב"ם בספרו מורה נבוכים דלכך נקרא שם העצם. ונר' לבאר ענין בעלי מומין שאסרה תורה להפיק דעת המקטרי' למלאכת השמים דענין מום שבבהמה הוא שלא גמרה הטבע פעולתו לכך נמצא חסר. וזהו דוקא אם בעת הולדו נולד בו אותו מום אבל אם נולד בו מום אחר זמן שנחסר אחת מן האיברים בידי אדם הטבע גמר פעולתו במתכונת האיברים בשלימות ואחר כך קרה להם מה שקרה שלא ברצון הפועל הטבע ולזאת הסיבה אסר לנו האל יתברך כל המומין אפי' נולד תמים שלא יאמרו ריקי מוח דקרבנותיהם לגרמיים השמים ולכך מי שנולד במומו כבר מאסו בו גרמיים השמים שלא גמרו הפעולה ואין מתקבל לרעוא ולכך אסרה לנו התורה כל המומין אפי' נולד תמים להסיר הדעות הטפשות ממנו וע"ז הוכיח מלאכי את הכהנים וכי תגישון עור ופסח וחולה ואתם תאמרו אין זה רע מתחלת הוייתו שאין תכונה רעה בקרבו והן אותם מומי' שנעשו אחר הוויתן ואמר הקריבוהו נא לפחתך שהוא איש בער ולא ידע אם נעשה מתחלת הוייתו או אחר הוויתו הצריך וכו' ר"ל היקבל אותך לכך אסרה תורה כל המומין שיש בבהמה וק"ל:

ט

ועתה חלו נא פני אל ויחננו מידכם היתה זאת הישא מכם פני'. פי' דאיתא בגמרא כל כהן שאינו שוקל אינו חוטא וכו' דכתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל הואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו הם האיך נאכלים ונר' לבאר ענין הקרבן דלמה מקריבין הקרבן הא האל יתברך נשגב מכל ונאמר בזה משל גשמי ומיניה תקיש אל הרוחני. מלך גדול ועשיר היה בארץ טוב והיו לו עבדים רבים ונתן לכל א' מהם די ספוקו מזהב ומכסף ומקנ' ויהי היום ויבא א' מעבדיו לבקש את פני המלך ומנחה הולכת לפניו מגדיי עזים אשר נתן לו המלך וכראות המלך את עבדו אשר התעורר אהבה לכבודו הוסיף לו עושר ונכסים ואולם אם יבא אחד מרואי פני המלך לכבודו במנחה אינו מתקבל לרעוא כי די לו בשלו. כן הוא ענין שישראל מביאים קרבן לה' להתעורר אהבה ולדבקה בו ומבואר דכהנים הם חלק אלוה ממעל ובסוד אצילות הם מקורבין ביותר כידוע לי"ח והמלך מינה את מאכלם מפת בג המלך מבשר שלמים ולחם הפנים לכך אין הקרבן שלהם נרצה כקרבן ישראל ולכך כל כהן שאינו שוקל אינו חוטא וזה שאמר הנביא ועתה חלו נא פני אל ויחננו אתכם בתפלה דיותר נרצה מקרבן והטעם מידכם היתה זאת וק"ל:

י

מי גם בכם ויסגור דלתים. פי' דאי' בגמרא דעדיות שאין העזרה ננעלת בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל והענין נעילת דלת הוא מפני דכל מגמות העזרה הוא באיש אשר חנן אותו ה' בחכמה וביראת חטא ופתחו שעריה תמיד לקבל איש אשר רוח ה' בו ואם בא לשם איש הגון סגרה דלתיה כי כבר קבלה איש אשר צפה הרוח הקודש עליו וזהו ענין שאין העזרה ננעלת בפני אדם מישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא. וזהו אשר הוכיח אותם הנביא מי בכם ויסגור דלתים ר"ל אי חסיד ואי עניו ואם נבקשהו ואין וק"ל:

ולא תאירו את מזבחי חנם אין לי חפץ בכם. פי' דאי' והסנה בוער באש והסנה איננו אוכל אמר הקדוש ברוך הוא אש שלמעלה אוכלת ואינה מכלה. ואולם אם ירה אש מן השמים על הקרבנות כמו שהיה במדבר אין מכלה הקרבן אלא הקרבן עולה למעלה ומתקבל ואולם אש שהיה על המזבח לא היה אוכל הקרבן דמצוה להביא מן ההדיוט. והענין הוא דאחר שנתאכל הבשר באש היה אש שלמעלה מקבל רוחני ועולה למעלה בלבת אש על ידי עצים ואש וזה שאמר הנביא ולא תאירו על המזבח חנם ר"ל דיותר היה נרצית אלו לא היה מקריבין כלל ובחנם נתנו שם אש הדיוט והטעם כי אין לי חפץ בכם וק"ל:

יא

כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוי'. אי' במד' דהיו קורין אותו אלהא דאלהא י"ל מפני דקודם שבא אברהם היה חושך ואפילה והיו מאמינים בקדמות שהיא אלקות גמורה עד שבא אברהם והוכיח הקדמות לעילה ראשונה ובירר הדבר מאיכות תנועות החמה שבכל יום הוא ממערב למזרח. ובשנה מתנועע' היא ממזרח למערב ואם כן תנועה א' בהכרחי כן הוא תנועות היומי בהכרח על ידי משוה היום וההכרח מונע הקדמות ונאמנו דבריו והיו קורין אותו אלהא דאלהא וזה שאמר הנביא כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים כנ"ל וק"ל:

ובכל מקום מוקטר ומוגש לשמי. נר' דזהו היעוד הוא היה על בית שני וגם כתיב גדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון דכל המלכים היו שולחים דורנות וקרבנות לאלהי הגדול שבירושלים ובזה הענין היה גדול מן הראשון דכל המלכים מכבדים מפני דבית ראשון לא היה גלוי כבוד מקדשנו לעיני העמים ולא היו יודעין שיוכלו לשחר את פני המלך בקרבן ואולם כאשר גלו נודע טבעם בארץ והיו שולחין קרבנות מכל הארצות ממזרח וממערב וגם נתעשר הבית שני יותר מן הראשון וזהו גדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון וזה שאמר הנביא כי גדול שמי בגוים שהיו יודעים מן המלך הגדול ובכל מקום מוקטר ומוגש לשמי שהיו מקריבים קרבנות עכו"ם מכל מקום וק"ל:

באופן אחר נר' דהיה מותר להקריב בבמה קרבן עכו"ם וזה שאמר בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי וכן היה מקדש חוניו במצרים שיעד עליו ביום ההוא יהיו חמשה ערים במצרים מדברות שפת כנען והיה מקריב שם קרבנות גוים וכן מוכח מגמרא דגיטין דבר קמצא הטיל מום בשפתו של קרבן דלדידן הוי מומא ולדידהו לא הוי מומא ולא בקשו להקריב ולכאורה יש לדקדק אם לדידהו לא הוי מומא למה לא קרבוהו אלא הענין כך דעל גבי המזבח היה אסור להקריב אפי' מום בשפתו אבל בבמה היה מותר להקריב מומים אלו וזו טעו הכהנים שאמרו עור ופסח אין רע מפני דכשעלו ישראל מן הגולה היו לוקחין נשים נכריות וקיי"ל הבא על הנכרית הולד כמוה וסברו שכל המומין מותר להקריב דדין של גוים יש להם. ואולם מחוסר אבר פסול אפי' בבני נח וע"ז הוכיח אותם הנביא באמרו הקריבהו נא לפחתך הירצך והטעם הוא דמחוסר אבר פסול ושארי מומין אינו פסולים מפני דאיכות הקרבנות החמיר הקדוש ברוך הוא על ישראל אבל הגוים אינן נחשבים כ"כ ואינו מחמיר עליהם כ"כ. אבל סביביו נשערה מאד וזה שאמר הנביא בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי הכוונה הנ"ל ואתם מחללים אותו באמרכם שולחן ה' נבזה הוא וא"ש. באופן אחר נר' עפ"י מ"ד בגמרא דבקה לעפר נפשי לאחר החורבן נמשלו ישראל לעפר וקודם חורבן נמשלו לכוכבים. ונר' דהענין הוא כך מפני דבהיות ישראל שרוים על אדמתן היו נהנים מזיו השכינה והיו משיגים רוח הקודש מאיכות אשר חנן ה' אותם בשכל. ואולם לאחר החורבן נסתמו מעינות החכמה ונשברו הצנורות המשפיעין הרוח הקודש לטהר כסל האדם ורעיונו ולא יהל אור בהיכל בת מלך מאיכות חטאה כי גדלה והרגשות החושים גברו והגשם חוצץ בינם לבין האור הגדול. ואולם לאחר החורבן באה הערת השכל לצמח האדמה כי אין צמח האדמה אשר אין בה ניצוצין קדושה כמ"ד כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם דהיינו גשם ניזון מן הגשם והשכל מן ניצוצין קדושה אשר בו וזה הערה הבא לשכל מן האדמה וזה שאמר לאחר חורבן דבקה לעפר נפשנו ונפש הוא השכל ובזמן שבית. המקדש קיים היו ישראל אוכלין שלמים ובו היה שפע הרוח הקודש וזהו היו מצהיל השכל והכהנים היו יותר במדריגה מישראל ואולם לאחר החורבן אין שפע השכל יורד על מאכל האדם אלא באם אמרו עליו דברי תורה וזהו כוונת המשנה ג' שאכלו על שולחן א' ואמרו עליו ר"ת כאלו אכלו משולחנו של מקום דכתיב זה השולחן אשר לפני ה' הרי מבואר דאם אמרו עליו ד"ת מקבלין שפע על ידי אכילה זו כאלו אכלו מלחם הפני'. וגם אמרו כאלו הקריב בבמה דענין הקרבה הוא כדי שתאצל עליו הרוח הקודש ואם הוא עוסק בתורה כמו כן מקבל השכע כנ"ל. ואולם הפכו אם לא עסק בתורה כאלו אוכל מזבחי מתים כי הניצוצין אשר בו אינם מתעוררין והוי כאלו אוכל צואה שאינו ניזון ממנו אלא הגשם וזה שאמר הנביא ובכל מקום וכו' דאם עוסק בתורה כאלו הקריב קרבן וזהו העבודה יוכל הזר לכהן. ואמר שישראל לא כן עשו וזה שאמר אתם מחללים אותי באמרכם שולחן ה' נבזה הוא כי הם מחללים אותי כי לא עסקו בתורה ושולחן ה' מגואל הוא וניבו נבזה ניבו מגזרת ניב שפתים שהיו אומרים ניבו של תורה נבזה הוא וק"ל:

יג

ואמרתם הנה מתלאה וכו' והבאת' הפסח ואת החולה וכו'. פי' דהיו מערימים אם בא איש אחד להקריב קרבן והוא היה איש עני ואין לו כי אם כבשה אחת בעלת מום ושאל לו איך יתנהג אם יבא מנחה תמים או בעלת מום ואמרו לו מותר להקריב בעלי מומין וכשבא לשם עם בעל מום אמרו לו אסור להקריב בעל מום והיה צריך למכור ולהביא מנחה כאיש עני. וזה שאמר הנביא ואמרתם הנה מתלאה רצה לומר באותו אמתלא שמותר להקריב בעל מום והבאתם את הגוזל ואת הפסח וכו' והי' צריך לקנות מנחת עני ועי"ז הרוויחו הכהנים ואמר הארצה זאת מידכם וק"ל:

יד

וארור נוכל ויש בעדרו זכר. פי' מפני דישראל מערימים ואומרים שאין להם אלא בעל מום לכך אמר וארור נוכל ויש בעדרו זכר. או יאמר דדייק זכר דווקא מפני דאי' אין לוקחין בהמה מן אותן שחשודין על הרביעה ומסיק דנקיבות מותרים ליקח מכל אדם מפני דאינה מרביעה כדי שלא תעקר בהמתו וזה שאמר ארור נוכל אשר אמר שאין לו כלום בעדרו כי אם זכר ואסור לגבוה משום הרביעה דכשעלו ישראל מן הגולה כל מקניהם היו מן הנכרי וק"ל:

כי מלך גדול אני ושמי נורא בגוים. פי' עתה מבאר הטעם למה בישראל כל מום פסול ובגוים מחוסר אבר דוקא פסול מפני דהענין הוא דלפי גודל מעלת ישראל שנקראו בנים למקום כן הוא המנחה אשר הקריבו לפניו שלא יהיה בה שום מום אפי' כל שהוא ואולם דיירי ארעא אשר לא מבני ישראל המה כולם לא היו חביבי' לכך אינו מפשפש כראוי ואפי' יש בה מום כשר זולתי מחוסר אבר כפול וזה שאמר הנביא כי מלך גדול אני ר"ל שהוא מלך גדול על ישראל ואולם שמי נורא בגוים וק"ל:

[מלאכי פרק ב]

ב

ושלחתי בכם את המארה וארותי את ברכותיהם. פי' דאי' דפריך הגמרא כתיב ואברכה מברכיך ומקללך אאור וכתיב אורריך ארור ומברכיך ברוך וכו' ע"ש ויש להבין דהלא הכל אל מקום א' הוא הולך. ונראה דהענין הוא דכתיב נאמנים פצעי אוהב מנעתרות נשיקות שונא טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל מברכה שבירך בלעם הרשע. וזה שאמר ברישא ואברכה מברכיך ובאמת זהו מקללך כמו ברכת בלעם הרשע ואורריך ר"ל של אחי' השילוני ובאמת זהו מברכיך. וזהו דאם לא ישמעו הכהנים וארותי את ברכותיהם וק"ל:

ג

הנני גוער לכם את הזרע וזריתי פרש על פניכם וכו'. נראה דהענין הוא כמו שבארנו דאם אוכל על השולחן ולא אמר עליו דברי תורה יוסרו ניצוצין הקדושים מהמאכל ההוא ונשאר פרש וכתב האריז"ל בסוד העיבור אם נתעבר אדם מהניצוצין אשר נדחין מן כורסיה דעתיק יומין שהם מתעין את האדם לדרכיהם המעוקלין כמו שהם למודים בעודנו בחיים חיותם. ולזאת הסיבה יצא יוחנן כה"ג למינות מפני שהיה למוד לאכול צומח ויאספו אליו אנשים פוחזים והתעו אותו מדרך החיים. ואולם אם בעל נפש הוא ויוכל לתקן אותם לא יהפוך פניו ביום קרב ותיקון המאכל הוא שיאמר עליו ד"ת כנ"ל וזה שאמר הנביא הנני גוער לכם את הזרע הכוונה דהניצוצין יוסרו מן הזרע וזריתי פרש על פניכם ר"ל שישאר פרש לבד ונשא אתכם אליו שימשוך אתכם לילך לדרכו המעוקל וא"ש וק"ל:

ד

(ואתנה) [להיות] בריתי את לוי. זה אהרן הכהן והברית היה שמטה אהרן צץ ופרח. והכוונה בזה כי יש שלבם פג מלהאמין שהחי עולה למעלה באכילת אדם ומשתנה למדבר לכך מבאר דמטה אהרן נשתנה ג"כ לאינו מינו ומאת ה' היתה זאת והכל מאת ה' הוא וק"ל:

ד

תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו. פי' דקאי על אהרן הכהן שהור' שלא לאכול קרבן ר"ח ומשה הודה ולא בוש כי האמת אתו שהאונן אסור לאכול בקדשים ואולם מצינו שאהרן הכהן היה משנה בדיבורו כדאי' דאהרן אוהב שלום ורודף שלום. לזה אמר בשלום ובמישור הלך עמי ורבים השיב מעון שלא עשה זאת אלא כדי שלא יחטאו בני אדם כלל וא"ש וק"ל:

ד

כי שפתי כהן ישמרו דעת וכו'. כי מלאך ה' וכו' נראה דמבאר לנו האדם על שהכהנים היו מורין בתורה יותר מישראל כי נזדכך שכלם באכלם בשלחן המלך מבשר קדשים וכי ניצוצי קדושה קבלו. וזה שכתוב שפתי כהן ישמרו דעת מפני מאכל נק ולכך תורת אמת בפיהו שהם משיגים יותר מישראל כי המה קרובים אלה' מצד האצילות כידוע והם עבדיו של הקדוש ברוך הוא כמו מלאך ה' צבאות. ומפני חטאינו חסרנו כל טוב ונאבד שכלינו ואין לנו לא כהן ולא קדשים עד שירחם ה' אותנו וישלח לנו כהן המורה צדק ב"ב אמן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף