אהבת יהונתן/הפטרת שמיני

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אהבת יהונתן TriangleArrow-Left.png הפטרת שמיני

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הפטרת שמיני

ויקם וילך דוד וכו'. אשר נקרא שם ה' צבאות יושב הכרובים. ידוע דהלוחות ושברי לוחות היו מונחים בארון והלוחות היה כתוב בו שם המפורש ושברי לוחות היו אותיות פורחות ולא היה בו שם אלא כינוי. וז"ש בגמ' שם וכינויו. וז"ש כאן שם ה' צבאות ושם צבאות הוא מורה על השגחת הקב"ה ישראל. ובזה יובן מ"ד במדרש לעתיד לבא יפרע הקב"ה מכל אומה ולשון דכתיב אשר נקרא שם שם ה' צבאות ותמוה ונרא' לומר דאי' במדרש השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות השביע הקב"ה לעו"ג בצבאות שלא ידחקו את ישראל בגלות בקושי השעבוד. ולכך לעתיד יפרע הקב"ה מהם על שהשתעבדו בישראל יותר מדאי ועברו על השבועה. רק כל זה הוא אם צבאות הוא שם שפיר עברו על השבועה אלא א"א דלא הוי שם ואין כאן שבועה למה יפרע הקב"ה מהם. לזה אמר המדרש דכתיב אשר נקרא שם שם ה' צבאות מכאן מוכח דהוא שם והם עברו על השבועה לכך שפיר יפרע מהם. ולמה השביעם דוקא בצבאות. היות השם ההוא מורה על שהקב"ה משגיח בתחתונים כנ"ל אבל העו"ג אומרים שאין השגחה בתחתונים לכן השביעם בצבאות וק"ל:

וירכיבו את ארון האלהים בעגלה חדשה. אי' במדרש לפי שאמר זמירות היו לי חקיך נענש לבא לידי כך וירכיבו וכו' והנה זו היא פליאה נשגבה מה מדה כנגד מדה היא ועוד באמת האיך טעה דוד במה שנאמר בהדיא בכתף ישאו. ונראה עפ"י מ"ד בגמרא אין משנין המת ממטה למטה דכתיב וירכיבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה וכבר צווחו ביה קמאי היכא מוכח מהאי קרא. אלא י"ל דהנה אי' שעגלות הלוים היו מתחלפים בכל יום. ביום א' היה זה נושא שולחן ומנורה ודברים המקודשים. וביום ב' היה השני נושא אותן דברים המקודשים בעגלה שלו כדי שלא יהא קנאה ביניהם. אבל הארון לא היו נושאים אותו אלא בכתף שאם היו נושאים אותו בעגלות לא היו יכולין להחליף למחר לעגלה אחרת שאין משנין ממטה למטה. וזאת היתה טעות דוד שאמר עכשיו אני מלך וראוי להיות הארון לעולם על עגלה שלי ואפ"ה לא יהיה קנאה לכן וירכיבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה. וזאת היא הוכחת הגמ' שאין משנין המת ממטה למטה מהפסוק הזה והבן. רק י"ל טעם אחר על הכתוב שאמר בכתף ישאו לפי שאין התורה נקנית אלא במי שממית עצמו עליה וזהו בכתף ישאו. לכן דוד שאמר זמירות היו לי חקיך הורה שא"צ יגיעה לכן בא גם לידי טעות זה וירכיבו על עגלה והבן:

ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני ה' וכו' ובכנורות ובנבלים וכו'. דהנה הכסא כבוד הוא מורכב על החיות והחיות על האופנים והאופנים אינם יכולין לילך אלא בשעה שאומרים שירה. לכן בקריעת ים סוף שלא היו אומרים שירה כידוע שאמר הקב"ה מעשי ידי טובעים בים וכו' לכן כתיב ויסר את אופן מרכבותיו. ודוד טעה שסבר שהתורה היא במעלת האופנים לכן וירכיבהו אל העגלה חדשה מקום שיש אופנים ובאופנים צריכים שירה לכן ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני ה' בשירה וק"ל.

ויבאו עד גורן. נכון פירוש שהיה הגורן מתוקן שניטל ממנו תרומות ומעשרות לכן שמטו הבקר כדי לאכול ממנו שאם לא הי' מתוקן לא היו אוכלין כדאי גבי חמורו דר' פנחס בן יאיר:

ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזא. פי' שהיה צר לו דבר זה ויובן עפ"י מ"ד בגמ' הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש אמר משה לאהרן סבור הייתי שיקדש הבית בי או בך וכו'. והיה צר לו למשה דבר זה לפי שבכל דבר קדושה שהקב"ה נותן לישראל הוא נקדש במכובדיו לפי שיש קטרוג למעלה על ישראל מפני מה הם זוכין להשראת שכינה. ומזה הטעם לא הי' יכול לבנות בהמ"ק אלא שלמה לפי שכתוב וישב שלמה על כסא ה' שמלך אף על העליונים ולא היה קטרוג למעלה. ולכן גם כאן נתקדש השם במכובדיו ופרץ ה' פרץ בעוזא וזאת חרה לדוד על דרך שאמר משה סבור הייתי או בי או בך והבן:

ויטהו דוד בית עובד אדום הגתי. שהיה גתי ונתגייר והקדוש ברוך הוא אוהב גרים לכן הטה שם ארון אלקים:

ויברך ה' את עובד אדום. שהיו יולדות ששה בכרס אחד ואת כל ביתו בירך השם בעושר והצלחה. אך קשה האיך כתיב אח"כ ויוגד למלך דוד לאמר ברך ה' את עובד אדום. הא זה עדיין לא היו יודעין שיהיו יולדות ששה בכרס אחד שהרי לא היה הארון שם רק ג' חדשים. אכן באמת שם לא כתיב אלא בית עובד אדום והיינו בעושר ובהצלחה וזאת ידעו לאלתר תוך ג' חדשים. אבל מה שילדו ששה בכרס אחד באמת לא היו יודעין ולא הגידו לדוד מזה כלום וק"ל:

ודוד וכל בית ישראל מעלים את ארון ה' בתרועה. עכשיו הבחין שטעה לומר שהתורה היא במעלת חיות הקודש ואופנים. ועכשיו הבחין שהתורה היא במעלת כסא הכבוד וכתיב לא ברעש ה' לכן העלה את ארון ה' בתרועה ובקול שופר היינו קול דממה דקה כמ"ש בתרועה ובקול שופר ישב אלהים על כסא קדשו וא"ש:

ותצא מיכל בת שאול וכו' מה נכבד וכו' כהגלות נגלות אחד הריקים. פי' הלא אתה רוצה לתת שבח והודיה למלך ממ"ה ואין דרך לילך בבגדים כזו אלא בבגדים חשובים וזו כבוד המלך. ויאמר דוד לפני ה' אשר בחר בי וכו' הרצון דלפני מלך בשר ודם שפיר קאמרת דמאני מכבדות' הם אבל לפני ה' אשר בחר בי כולם שווים אצלו מי שייך לומר כן. או יאמר דאיתא בגמרא פלוגתא מפני מה לא נתקיים מלכות שאול ח"א מפני שמחל על כבודו וח"א בחטאו והנ"מ הוא א"א מפני שמחל על כבודו וא"כ הבנים מה חטאו אבל א"א בחטאו א"ש. וזו היא שאמרה מיכל כהגלות נגלות אחד הריקים ואתה מוחל על כבודך וא"כ שמא ימאס הקב"ה בך כמו שמאס לשאול אבי על שמחל על כבודו. ויאמר דוד לפני ה' אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו וע"כ אין הטעם משום שמחל על כבודו דא"כ אמאי לא ירשו בניו המלוכה ואפ"ה בחר הקב"ה בי משום שבחטא נוב מת שאול וא"ש. או יאמר דהנה שמץ דופי שהיה גבי דוד הוא משום שבא מן שפחה וזו היא שאמרה אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו. וא"כ זו היתה מזכרת דפיו ואינו ראוי לעשות כן. וידוע מ"ד בגמרא מ"מ לא נתקיימה מלכות שאול לפי שלא היה בה שים דופי וז"ש דוד ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה שמכחם זכיתי למלוכה להתקיים בידי וא"ש:

ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה. מפני שכתוב ותבז לו בלבה ומעלת ארון היה שהיה יולדת ששה בכרס אחד לכן גבה היה להיפוך שלא היה לה וולד עד יום מותה וק"ל:

ויהי בלילה ההוא וכו'. עיין ברש"י אר"ח ב"פ וכו' לפי שקשה הא אין הקב"ה מייחד הדבור בלילה לנביאי ישראל לכן אר"ח ב"פ האדם הזה וכו' לכן הוצרך לשלוח לו בלילה כדי שלא יפסיד:

כה אמר ה' האתה תבנה לי בית לשבתי. ידוע שאם היה דוד בונה בהמ"ק והיה נחרב והואיל שהיה בידו שלל ממלחמת האומות א"כ יאמרו יראתם תבע עלבונם. והקב"ה ידע שעתיד ליחרב וז"ש האתה תבנה לי בית לשבתי בתמיה שתהא ישיבת קבוע הלא מוכרח ליחרב לאחר זמן כנ"ל ולכך אמר לו בלילה לפי שהגלות דומה ללילה והקב"ה ישלח משיח הגואל ב"ב אמן:

בשם הבינה לעתים דף כ"ח

מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום כהגלות נגלות אחד הרקים. והשיב דוד ע"ה לפני ה' אשר בחר בי וגו' ונקלותי עוד מזאה והייתי שפל בעיני ועם האמהות וגו' ומלת היום הוא מבוארת הכפל. ועוד כיון שתואר נכבד חוזר אל המלך נראה שהל"ל מה נכבד מלך ישראל היום. ע"כ אני אומר. כי לפי שבהעשות איזו פעולה רשומה בזמן מהזמנים. הנה אותו היום יקנה שם לעצמו וישאר זכרונו ע"ש הפעל הנעשה בו כאלו תאמר יום הכפור הכולל יקרא יום אדיר בימי שנה. מפני קדושתו אשר בו הוא יתברך מוחל וסולח לכל עונותינו. ור"ה נקרא יום הדין כי בו ידין עמים. לכן מיכל כמתלוצצת אמרה למלך הנה באמת כמה וכמה נמצא היות יקר ונכבד היום הזה שישאר זכרונו רשום לדורות ליום נכבד בעבור הפעולות הנכבדות הנעשות בו. ואמר' מלך ישראל הוא שמדברת עמו. ואמרה לו אתה מלך ישראל ראה גם ראה כמה נתכבד זה היום מכל הימים. שהרי זכה שנגלה היום לעיני אמהות עבדיו וגו' וכאלו רצתה לומר להפך והוא ע"ה השיב כי בהיותו עושה זה לפני ה' לכבוד יחשב לו. ועם הקדמה זו נתן שם הב"ל טעם לשבח על שבת שלפני פסח שנקרא שבת הגדול. וז"ל ונמצא א"כ גם בעניינינו זה בשבת זה שהיה פירסום יכלתו יתב' בלקיחת ישראל אלהיהן של מצרים לעיניהם ויאסרוהו בעבותים ואחר יגררוהו בקרקע יקשרוהו בכרעי מטתם ראוי גם הוא להקרא גדול. והיום המקווה לפדיון נפשינו בגליותינו זה יוכיח שנקרא גדול. כמו שנאמר הנה אנכי וגו' יום ה' הגדול והנורא. כי העצומה שבנפלאות היום ההוא המקווה תהיה ההכרה הכוללת לכל בני העולם באלהותו ית' וידיעת א"ה ע"א הבלי עצביהם וכו'. וכאומרו כי אז אהפוך כו'. באופן שלסבת התפרסם שם ה' ויכלתו כי זה הוא יום ה'. ר"ל יום המתייחס ונוגע אליו יתב' נקרא גדול עכ"ד:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

·
מעבר לתחילת הדף