אהבת יהונתן/הפטרת שמות

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אהבת יהונתן הפטרת שמות

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הפטרת שמות

הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל ומלאו פני תבל תנובה. כל הפסוק פירש"י עיקר והוסיף הגאון זצלה"ה דלמה כתיב יצי"ץ ופרח נר' עפ' ע"ד במדרש ויקוצו מפני בני ישראל מה הקוץ הזה קולט כל מה שעבר עליו כן היו ישראל קולטין במצרים ותמוה ונראה לבאר מקודם המשך הפסוקים ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף ויאמר אל עמו הבה נתחכמה לו וכו' וישימו עליו שרי מסים למען ענותו וכו'. ויש להבין מאי התחכמות הוא זה לענותן שלא יפרו וירבו זרע ולא היה לו מניעה אחרת למעט זרע ישראל. ונראה דענין הוא דישראל במצרים גיירו גרי' וכן עלו עמהם ערב רב אין מספר. וזה היה דאגת מלך מצרים דחשש שמא יתגיירו כל מצרים וזהו כוונת פרעה באמרו פן ירבה ר"ל הגרים ירבו ויתגיירו יותר ושמא יתגיירו כולם. ולכך הי' ההתחכמות לענות אותן בעבודה קשה שלא יתנו המצרים לב לגייר את עצמם. וזהו אשר לא ידע את יוסף לפי דיוסף הכריח אותן שימולו כולם וביקש לגיירן. וזהו מאמר המדרש כקוץ הזה שקולט כל מה שקרב אצלו כך קלטו ישראל כל מי שקרב אצלם. ואולם הערב רב אשר גיירו בני ישראל לא היו בשלימות כ"כ באמונה כישראל והן מכונים בשם יעקב כי מלת יעקב הוא כמלת גוף אצל נשמה שהוא כוסף אחר תאות הגש' וזהו ענין שאמר הבאים ישרש יעקב יציץ הכוונה הגרים שהם באין מן יעקב הן כמו ציץ נובל. ואולם ופרח ישראל כי הפרח הוא מתוך הפרי וזה המעולה בצומח. כך ישראל הם המעולה במדבר ואמר ומלאו פני תבל תנובה וק"ל. או יאמר דאמר הנביא רבבה כצמח השדה נתתיך וענינו הוא דישראל היו דומין בארץ מצרים כצמח השדה דכמו שיש בצמח השדה מין מעולה שמרפא את החולה וכן יש מין שמזקת את הבריא. ויש מין שאין מועיל ואין מזיק כך היו בני ישראל במצרים שלא היה מדרגתם שוה ומבאר דעמא דבר הם בכינוי יעקב והצדיקים בכינוי ישראל וז"ש הבאים ישרש יעקב יציץ כציץ בעלמא ואולם ופרח ישראל הן הצדיקים דבשם ישראל יכונה ומהם מלאו פני תבל תנובה וק"ל:

כמכת מכהו הכהו אם כהרג הרוגיו הורג. נראה לפרש ע"פ מאמר הגמרא בסנהדרין אמר ר' יוסי פעם אחת באתי לאלכסנדריא של מצרים אמר לי זקן א' בא ואראך מה עשו אבותי לאבותיך מהם טבעו בים מהם הרגו מהם פצעו ומסיים הגמרא ועל דבר זה נענש משה ופירש"י שאמר למה הרעות לעם הזה למה זה שלחתני ותמוה מאי בא להשמיענו שהכבידו עולם על ישראל האכתוב בתורה איך שעבדו המצרים בישראל. ועוד יש לתמוה שאומר הש"ס וע"ז נענש משה וכי הוא היה גרם שיעבוד ישראל. ונר' דאיתא במדרש רבבה כצמח השדה שלא עלו מן ישראל אלא שנים מריבוא דבג' ימי אפילה מתו כל הרשעים ואי' וחמושים עלו בני ישראל הם השרים אשר משלו על ישראל עלו ממצרים והם לא עבדו כלל במצרים וזהו שאמר הזקן בא ואראך מה עשו אבותי בלשון תימה כלו' עשו אבותי לאבותיך הם המה שעלו מן הגולה דהלא הם לא נשתעבדו כלל ואמר בא ואראך ר"ל מקום אשר היו קבורין שם פושעי ישראל ומהם הרגו מהם טבעו מהם פצעו ר"ל מן הרשעים ולא מן החסידים אשר עלו ממצרים. וזהו שמסיים הגמ' ועל דבר זה נענש משה לפי שאמר למה הרעות לעם הזה והצל לא הצלת את עמך דהא באמת לא היה קושי השעבוד עליהם וזהו שאמר הנביא הכמכת מכהו הכהו וכי סבלו הצדיקים כל השיעבוד כמו הרשעים הא הרשעים נהרגו ולא הם ואם כהרג הרוגיו הורג וק"ל:

באופן אחר. נראה לבאר הענין דהנה אם מדה"ד נפרע מישראל אינו נפרע כמו משארי או"ה לפי דאם נפרע מאו"ה אין נפרע עד שתמלא סאתם ואולם בישראל נפרע קודם זמנם כדי שישחירו עוללות. וכן אי' וישקוד ה' על הרעה שקד הקב"ה על ישראל. ב' שנים קודם זמנם כדי שיהא להם תקומה. וזהו שאמר הכמכת מכהו הכהו הכוונה לשון תימה אם ישראל נדונין כאו"ה ואם כהרג הרוגיו הורג. ואולם מישראל. האל יתברך הותיר לנו שריד ופליט. ומבאר והולך בסאסאה בשלחה תריבנה ר"ל האו"ה משלח' אם תמלא סאתם. ואולם בישראל הגה ברוחו הקשה ביום קדים ר"ל קודם שתמלא סאתם נפרע מהם. וענין רוח הקשה הוא ע"פ מה דידוע שהשכינה משתתפת עם ישראל בצער' ואומרת קלני מראשי קלני מזרועי כביכול מה שאין הפה יכולה לדבר. וזהו ענין קשת רוח באם שהמדה"ד נפרע מישראל. וזהו שאמר לכן בזאת יכופר עון יעקב בזה הענין הנ"ל:

וזה כל פרי הסר חטאתו בשומו כל אבני מזבח כאבני גיר מנופצות לא יקומו אשרים וחמני'. ידוע דבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. והענין הוא לפי דהבעל תשובה נכסף לעבירות ופורש ממנו ידעו ויכירו כולם כי הבל הוא במה שעבד ע"ז והתעורר רוחו לפרוש ממנה ומבטל כל המזבחות אשר עשה לבעל ובני עול' למידין ממנו כי שקר הוא ומקדש שם שמים ברבים לכך שכרו מרובה. וז"ש הנביא וזה כל פרי הסר חטאתו הכוונה באם שב לאל יתב' וטעם הוא על שכרו גדול בשומו כל אבני המזבח כאבני גיר מנופצות שמבטל כל המזבחות ואמר שלא יקומו אשרים וחמנים לפי שלומדין ממנו בני אדם וק"ל:

כי עיר בצורה בדד נוה משולח ונעזב שם ירעה עגל ושם ירבץ וכלה סעיפיה. נראה לפרש דהענין הוא דכאשר חרבה ירושלים נדדה כל עוף השמים וכל בהמת הארץ כמו שאמר מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו. ואולם זהו היה טובה דכאשר עלו מן הגולה בימי עזרא לא היתה הארץ נשחתת וחרבת כי שבתה הארץ מכל חי. ואולם אם הר שעיר יחרב ב"ב יהיה חרב' מבני אדם. ובעלי חיים ישחיתו את כל צמח האדמה. וזש"הכי עיר בצורה הכוונה ירושלים שהיתה בצורה מן האויבים יהיה בדד מכל חי. ואולם נוה זהו הר שעיר משולח ונעזב כמדבר שם ירעה עגל ושם ירבץ וכלה סעיפיה שיהיו בעלי חיים משחיתין אותו וא"ש וק"ל:

ביבש קצירה תשברנה נשים באות מאירות אותה כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנהו עושהו ויוצרו לא יחוננו. נראה לפרש הנבואה הזאת דמבאר מפלת עשו שלא יהיה לו שום מליץ בעדו. דהנה יש לעשו זכות כיבוד אביו כמש"ה כי ציד בפיו. ואולם עבודתו לא היה שלימה כי הכתוב מעיד עליו שנשא נשים והן הנה היה שלא ברצון אביו כמש"ה ותהיין מורת רוח ליצחק וזהו מורה שלא כיבד כראוי. וענין הזכות הוא דהזכות כיבוד אב תולה לו ומגין מן היסורין כדי שישוב בתשובה ומדה"ד אין נפרע ממנו ואולם אם בוודאי לא ישוב אין לו זכות אבות כלל. וזהו מה שאמר יצחק רבש"ע יוחן עשו והשיב הקב"ה בל למד צדק ר"ל שלא ילמד צדק ואין זכות תולה לו. וז"ש ביבש קצירה תשברנה הכוונה כאשר יגיע זמנו ויבש מקורו לא יעמוד במשבר ולא יעמוד לו זכות כלל. ואמר מניעה אחת יהיה נשים באות מאירות. ר"ל מאירה יהיה לו מן הנשים אשר נשא שלא ברצון אביו. ועוד כי לא עם בינות הוא שישוב ממידות הפחותיים ואמר על כן לא ירחמנהו עושהו וכו' וק"ל:

והיה ביום ההוא יחבט ה' משיבולת הנהר עד נחל מצרים ואתם תלקטו בני ישראל אחד אחד. ביאר הנביא ענין גאולה אחרונה ונראה לבאר ענין מה דאמר משה אכן נודע הדבר דמשה תמה למה יהיו ישראל יותר משועבדים מכל אומה ולשון כיון שראה שיש בהם דלטורין אמר אכן נודע הדבר. ויש לתמוה וכי משה לא ידע דמאיכות חטא האבות בנים משועבדים. ונראה דהענין הוא דלפי שמכרו בני יעקב את יוסף נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. ואולם הא קיי"ל דלא יומתו בנים על אבות דאין נפרעין מהבנים חטא אבות כלל. והגמרא תי' שם כאן כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם וכאן כשאין אוחזין וזה היה תמיהת משה למה גלו ישראל למצרים הלא אין נפרעין מהבנים. ואולם חטא אבות היה דמאיכות שהביא יוסף דבתם רעה אל אביהם נתקנאו בו ומכרוהו. וכיון שראה שיש בהם דלטורין וגם במצרים אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם והיו מספרין לשון הרע על משה אמר אכן נודע הדבר ולכך הם בגולה יותר משאר אומה ולשון וא"ש. ואי' במדרש חנם נמכרתם וחנם אתם עתידין ליגאל. ונראה לפרש המדרש דידוע מאמר הגמ' מפני שנאת חנם חרבה ירושלים ויש להבין הא באמת היה להם חטאים אחרים שהיה בהם כת צדיקי וגלילי וכדאי היה זה לחרוב בית קדשינו. ואולם נראה דמפני חטא זה לא היה המדה"ד מקטרג עליהם מפני שהיו בהם צדיקים וטובים כגון ר' יוחנן בן זכאי וחביריו אשר היו כדאין להגין על ירושלים. ואולם אם היו באהבה ואחוה היו מגינים עליהם אבל היו שונאים זה לזה ולא היו באחדות גמורה ולא הגינו עליהם. וזהו היה הסיבה שנחרב הבית וכתב הזוהר דלעתיד יתאחדו ישראל ויהיו בישראל עשרה צדיקים והם יגינו על כל ישראל כי יהיו אוהבים זה לזה ומפני כך יגינו עליהם. וזהו מאמר המדרש חנם נמכרתם הכוונה מאיכות שנאת חנם כנ"ל. ובחנם יגאלו כי יהיו ריעים ואוהבים זה לזה בחנם. וז"ש הנביא ואתם תלוקטו לאחד אחד ר"ל באחדות יגאלו דהיינו שיתאחדו ישראל כנ"ל וזה יהיה סיבה לביאת הגואל וא"ש וק"ל:

והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור. מבאר המדרש דשופר זהו וילון ונראה לפרש דהנה כתיב בזכריה והיה ביום ההוא יהי' בוקר ולא ערב ובשופר גדול יתקע. והיינו דעל ידי שיעשה השם ב"ה שופר מן הוילון כמאמר המדרש ולכך יהיה בוקר ולא ערב כי וילון מחשיך בלילה כדאי' בש"ס אבל עתה שהוסר ונעשה שופר יהיה בוקר ולא ערב. אמנם אמיתית הדבר הוא כך שיראה הבורא ית' כ"כ אותות גדולות ומופתים נוראים לאין חקר בשמים עד שיתגלה לעין כל באי עולם שהוא זמן ביאת המשיח ויהיה הדבר כ"כ מפורסם כאילו תקע בשופר גדול. וזהו כוונת המדרש שיעשה שופר מכיפת הרקיע כלו' ע"י אותות ומופתים נוראים כנ"ל ואז ובאו האובדים בארץ אשור אלו יו"ד השבטים והנדחים בארץ מצרים זהו גלות השני והשתחוו לה' וכו'. וענין השופר גדול דנקט לפי דשופר הוא כעין צורת וי"ו ורמז לן בזה סוד גדול דוי"ו זע רא הוא נכתב כזה ו"ו והוא מנין י"ב והן י"ב שבטי ישראל אשר נאצלין מן הקודש. וצורת וי"ו שנייה היא נכתבה כזה וא"ו והיא מנין י"ג רמז לי"ג שופרות שהיו במקדש וצורה השלישית היא כזו וי"ו והוא מנין כ"ב רמז לכ"ב אותיות התורה וזהו נקרא שופר גדול וק"ל:

הוי עטרת גאות שכורי אפרים אשר על ראש גיא שמנים הלומי יין. נראה לבאר ענין שהוכיח הנביא אותן על שמשכו ביין לבם. דהנה נשתלשל המלוכה לירבעם כדאי' במדרש בשעה שהיה שלמה משתכר ביין והוכיחתו אמו על זה כמבואר במשלי שאמר' אל למלכים שתוי יין נגזר שיתחלק המלוכה ונתנה לירבעם. ואולם אם היה ירבעם מתנהג כמלך כשר הי' יושב הוא וזרעו על המלוכה ואולם גם הוא נשתכר ביין כמ"ש השותים במזרקי יין וא"כ דין הוא שיסבב המלוכה לדוד. וזהו הוי עטרת גאות שכורי אפרים דמתגאה בעטרת שלו והיא משך ביין לבו וק"ל. ציץ נובל צבי תפארתו. ידוע ההבדל שבין מלכי יהודה למלכי ישראל כמאמר הגמ' מלכי בית דוד היו חקוקין בראשם והכתר הולמתו וזהו היה סימן שהיה ראוי למלכות. והענין הוא לפי דמלכי בית דוד נמשחו בשמן המשחה ומלכותם נמשכה לדורי דורות ולכך היה כעין חקק כדי שיתקיים הכתר על ראשו כמו מעשה אומן ואולם מלכי ישראל לא היה סימן בראשם וזהו מורה שלא תתקיים המלוכה שלהם ימים רבים. וז"ש ציץ נובל צבי תפארתו הכוונה שהציץ נזר שלו נובל הוא ואינו מתקיים ומבאר איך סובב המלוכה אליו דאשר על ראש גיא שמנים ר"ל מן מלכי יהודה אשר נמשחו בשמן המשחה והי' בראשם כמין גיא נסתלקה מהן מאיכות יין כנ"ל וז"ש הלומי יין וק"ל:

הנה חזק ואמיץ לה' כזרם מים כבירים וכו'. ידוע אם ישתלחו ח"ו חיצי ברד או רעמים לעולם יזיקו תחילה ביותר ליושבי הרים משוכני גיא והדבר הוא בהיפוך אם בשטף המים שהוא יותר קשה לשוכני עמקים מן יושבי בהר. לזה אמר הנביא שיהא פורענות כ"כ אמיץ חזק לה' כזרם ברד ושער קטב כלומר כסערת הברד עם רוח קטב מרירי וא"כ מראש הרי' יצווחו וגם יהיה כזרם מים השוטפים את שוכני הגיא והצפים את הארץ שתהא כ"כ מטושטשת שיניחו לארץ ביד מבלתי לנגוע בה מפני הריבוי הטיט והרפש וק"ל:

ברגלים תרמסנה עטרת גאות שכורי אפרים. מבאר דכדאי זה החטא שיסור ממנו כתר המלוכה מפני שהוא צוה לכל עמו כל מי שילך אל ירושלים לחוג את חג ה' ידקר בחרב וזהו ענין ברגלים תרמסנה מענין שלש רגלים וא"ש:

והיה ציצת נובל צבי תפארתו כביכורה בטרם קיץ אשר יראה הרואה אותה בעודה בכפו יבלענה. נר' לומר דאי' ראויה היתה המלוכה לאפרים והיינו כמו דלעתיד יהיה משיח בן יוסף ומשיח בן דוד ולא יהא ביניהם שנאה וקנאה ותחרות כך היתה ראוי להיות. ואולם עדיין לא הגיע הזמן. ומאיכות אשר חטא המלך שלמה נתנה לו והיא כמו נובלת אשר עדיין לא הגיע עתו לכך אין מתבשל כל צרכו ולא נתקיימה המלוכה בידו. וזהו ענין שאמר שיהיה צבי תפארתו כביכורה בטרם קיץ אשר בעודה בכפו יבלענה וק"ל:

ביום ההוא יהיה לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו. מבאר דכאשר יסיר המלוכה מן ישראל יהיה התעוררת מלחמה בארץ יהודה מן אשור ויברחו כל ישראל מן ארץ יהודה אל ירושלים ומבאר הנביא דירושלים יחזיק את כולם אף שהם רבים דארץ צבי היא שמחזיק יותר כמבואר במדרש איכה. וזהו שאמר שיהיה ביום ההוא לעטרת צבי כו' לשאר עמו ר"ל לעם יהודה או יאמר מפני שביום ההוא יהיה רעש גדול בא"י ומדה"ד נפרע מהם ר"ל מן ישראל ובתוך הדין יהיה רחמים לחזקיהו המלך שמלך אשור וכל מחנהו יפלו סמוך לירושלים ולא יהיה דין כלל על יהודה וידוע דצבי אין לו מרה כלל. ר"ל התעוררות השנאה מן חלק המתעורר אשר יש לכל בעל חי. וז"ש ברח דודי ודמה לך לצבי כי צבי אין לו מרה כלל. וזהו ענין שאמר ביום ההוא לעטרת צבי לשאר עמו וק"ל:

לרוח משפט ליושב על המשפט ולגבורה משיבי מלחמה שערה. ביאר ענין חזקיהו המלך שיגבר את שבנא. דשני כתות היו בירושלים חזקיהו עם סיעתו היו כשירים. ושבנא עם סייעתו בקשו לצאת אל מלך אשור ויושע ה' את חזקיהו. וז"ש לרוח משפט ליושב על המשפט זהו המלך היושב על כסא המלוכה והוא משיב מלחמה שערה ר"ל עד השער שבא האויב שם ושם נפל שדוד וק"ל:

וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו וכו'. מבאר ענין שבנא וסיעתו שהיו משתכרין ולא שתו לבם לזעוק אל המלך מלכו של עולם. כהן ונביא שגו בשכר נבלעו מן היין שגו ברואה וכו' יש לשאול וכי יעלה על דעת שאדם אשר השיג מראה הנבואה נשתכר מיין. והמפרשי' דחקו לתרץ שאמר על נביאי שקר אשר קטרו להוריד כוחות הטומאה ויין על משתיהם ע"כ דבריהם. ואולם הלשון משמע דקאי על נביאי אמת. ונר' לבאר דענין השגת הנביא הוא לפי מעלת ישראל דעבורם השרה האל יתב' נבואתו על הנביא שהם עם סגולה בני אברהם יצחק ויעקב ואם היו ישראל עושין רצונו היתה נבואתו כאבר ידבר איש אל רעהו וזהו היה מעלת אב הנביאים. ואחריו השיגום באספלריא שאינה מאירה ולפעמים היה קושי ההשגה והיה כעין משוגע ושיכור כמ"ש מה אמר אליך המשוגע הזה. וזה הוא שבטלו הרגשותיו והיה כאיש אשר יעור משנתו וזה הוא כשישראל אינם צדיקים כ"כ. וזה היה סיבה מעצת היצר הרע שהרגו לזכריה בבית המקדש שהיו אומרים שהוא שיכור ונכנס שתו יין למקדש מפני דבאותו פרק היו עובדין ע"ז כידוע ולא היה השגת הנביא כשארי נביאים כי אם בקושי כענין הנ"ל. וז"ש כהן ונביא שגו בשכר נבלעו מן היין דהנבואה היה בא בפחד ורעדה והיה כמו שיכור ואמר שגו ברואה מגזרת משוגע והותר' השאל' הנ"ל:

כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום. מבאר הנביא איך נתהפכה ירושלים לסורי גפן נכריה. דהנה בירושלים היה מותר לאכול בשר שלמים וענין אכילת קדשים היה כדי להזדכך השכל ולזה יאכלו לרעות נפשם והיה נקרא שולחן ה'. ובשומרון היו כל השולחנות מלאים קיא צואה מפני שאכלו קרבן ע"ז וכן היה בירושלים שהיה קיא צואה בלי מקום:

את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים. נר' לבאר ע"פ מ"ד בגמ' מיום שחרב בהמ"ק ניתנה נבואה לשוטים ולתינוקות. דהענין הוא דאי' בגמ' הרי שהיו ישראל צדיקים בר"ה ופסקו להם גשמים ואח"כ עברו ועשו עבירות הרי גשמים יורדין על ההרים ועל הגבעות מקום שאין עושה פירות. וכך הוא ענין שפע הנבואה הבא מאל יתב' על עמו ישראל כמ"ש הכתוב ויבא כגשם לנו שהוא ענין השפעה ובהיות ישראל שרוין על אדמתן ועושין רצונו היו החכמים מקבלין שפע רה"ק ואולם אם אין עושין רצונו השפע ההוא יורד אל מקום שאין עושה פירות כענין גשמים. וזהו מיום שחרב בהמ"ק ניתנה נבואה לשוטים ולתינוקות. וז"ש את מי יורה דעה גמולי מחלב. דהגדולים אין מקבלין שפע מסיבות מעשיהם המעוקלין:

כי צו לצי קו לקו זעיר שם כי בלעגי שפה ובלשון אחרת ידבר אל העם הזה. נראה לבאר הענין דהוכיח הנביא שישמרו שתי תורות ר"ל תורה שבכתב ותורה שבע"פ. וביאר הענין דכמו כל התרי"ג מצות הם גדרים לעשרת הדברות דסוג כל המצות הם שלש שכליות חוקיות ומעשיות והם נכללו בעשר. הראשון להאמין במציאותו יתב' וגדריו הם ציצית ותפילין ומילה כולן מורין על מציאותו ובאם ישמור בעל התורה לא יהיה אמונתו חלושה ורבים כדומה להם ואין כאן מקום לבאר פרטן. ושבת הוא מורה על חידוש העולם וגדריו הם היראה והכנעה לאל יתב' ואחריהן הן לא תרצח וגדריו הן לא תלך רכיל כי זהו מעורר האדם ויחם לבבו ויהרוג זולתו ורבים כדומה להן וכן הענין תורה שבע"פ הם משמרת לתורה שבכתב. וזהו אמר כי צו לצו הכוונה דכל האזהרות הן על צו ראשונה ר"ל עשרת הדברות וכמו כן תורה שבע"פ היא צו לצו. ומבאר קו לקו דכולם בנוין על קו צדק ואולם ישראל לא בקשו לשמוע אל זה וז"ש כי בלעגי שפה ובלשון אחרת ידבר אל העם כאלו הוא אמר בלשון אחרת שאין יודעין בפשר הדבר כי אטמו אזנם משמוע וק"ל. באופן אחר נר' לבאר מ"ש בלעגי שפה ובלשון אחרת ידבר וכו' דהנה כאשר אשר האל יתב' למשה שילך למצרים ואמר משה כי כבד פה וכבד לשון אנכי ויאמר לו ה' מי שם פה וכו' צריך להבין אדם שהשיג הנבואה יהא נסתפק שהשם יוכל לברוא פה לאדם. אמנם כבר בארנו דלפי מעלת ישראל כן הוא מעלת הנביא וישראל היו במצרים עובדי ע"ז כמ"ש בעל ההגדה מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו במצרים ולא חל עליו ענין אלהי כראוי וז"ש משה איך אלך להוציאם ואני כבד פה וכבד לשון וא"כ אין עדיין זמן ואמר השם מי שם פה לאדם הכוונה שיתעוררו ישראל בתשובה ויגאלו ויהיה לך פה כמו שהיה באמת כשהיו ישראל באגוד' אחת במעמד הנבחר כתיב משה ידבר והאלהים יעננו בקול ודרשו חז"ל בקולי של משה והיה לו לשון ופה כדאיתא וזהו שאמר הנביא כי בלעגי שפה ובלשון אחרת ידבר אל העם הזה הכוונה שהיו עובדי ע"ז ולא היה פה לנביא מאיכות חטאם והיה כאלו מדבר בלשון אחרת וא"ש וק"ל:

אשר אמר אליהם זאת המנוחה וזאת המרגעה הניחו לעיף וכו'. עתה מבאר ענין מ"ש להם הנביא שישמרו את התורה כי השומר התורה הוא בן חורין ואמר אליהם זאת המנוחה וזאת המרגעה הניחו לעיף ואולם הם לא אבו שמוע:

והיה להם דבר ה' קו לקו זעיר שם. מבאר איך השיבו ואמרו שאין צריכין לשמור משמרת חכמים ודי להם במה שצותה התירה משמרת ואמרו והיה להם דבר ה' צו לצו הכוונה מצות התורה היה להם למשמרת המצות ואמר למען לכו וכשלו אחור זהו המעשה לא יצלח:

לכן כה אמר ה' לבית יעקב אשר פדה את אברהם לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו. נראה לבאר על פי מאן דאמר בזוהר בשעה שהושלכו חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש אמרו עננו אלהי יעקב שחקו כל האומות וכאשר ניצולו אמרו לא עתה יבוש יעקב ויש לתמוה מה שמחו ולמה שחקו דוקא כשאמרו תפלה הנ"ל. לכן נראה דאי' בתוס' בכתובות אלו לקו לחנניא מו"ע הוו פלחי לצלמא ומק" תוס' הא קיי"ל אפי' סורקין בשרו במסרקת של ברזל כר' עקיבא צריך לעמוד בדבר ויקדש השם ומסיק תוס' דלא היה צלם ממש אלא אנדרטא היה פירוש צורתו היה ואולם הם לא רצו לסגוד לצלם שלו דהינו לאנדרטא וקדשו השם כענין במרדכי לא רצה לסגוד להמן. ואולם מצינו ביעקב שהשתחוה לעשו כדי שלא יהרג. וזהו הענין כששמעו שמא דיעקב אחיכו מפני שהוא השתחוה לעשו. וכאשר ניצלו בזכותו אמרו לא עתה יבוש יעקב ומוכח דלא חטא. ואמר אשר פדה אח אברהם כי גם אברהם אינו מצווה למסור נפשו היותו בן נח. וב"נ אינו מוזהר על קידוש השם ואעפ"כ לא חשך עצמו לירד לתוך הכבשן. וה' פדה משחת נפשו וממות חיתו בזכות יעקב ומזה תראה שמלאך ה' חונה סביב ליראיו ויחלצם:

כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו. דאי' דישראל לא בקשו לסגוד לצלמא די דהבא מה עשה אותו הרשע תלה שם המפורש וסגדו כל ישראל. ואולם דין הוא שיקדש שם שמים על זהו המעשה אשר כתב לשש העצם על אנדרטי. וזהו הענין שאמר כאן כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו ר"ל שם העצם יקדישו שמי ואת קדוש ישראל יעריצו ובזה יתלבנו כתמינו ונשובה לארצנו ויראו עינינו וישמח לבנו במהרה בימינו אמן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף