אהבת יהונתן/הפטרת שלח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אהבת יהונתן הפטרת שלח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הפטרת שלח

וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים. יש לומר טעם לשבח על מה סובבת כוונתו של משה ויהושע תלמידו לשלוח מרגלים אף גם שישראל ביקשו ממשה לשלוח מרגלים למה היה מסכים עמם ולא סמך על בטחון השם ב"ה. וגם יהושע למה שלח מרגלים אחר שראה כי היא לא תצלח בימי משה וגם לא ביקשו ישראל ממנו והנה י"ל דעל כרחם היה שילוח מרגלים ולא סגי בלא"ה דידוע כי כאשר יעשה הקב"ה נס מפורסם נגד הטבע בוודאי הדור הם כולם יריאים ושלמים ועושים רצונו של מקום. אכן הנס בטבע הוא מחסד האל אפי' אם אין הדור ראוי והגון לכך. וזהו אם ישראל כבשו הכנענים בלי לרגל הארץ מקודם לדעת מבואם הוא נס נגד טבעי מערכי מלחמה. אכן גבי משה שחטאו ישראל בערבות מואב וצמדו לבעל פעור ולא היו ראוים לנס נגד הטבע לכן הוצרך משה לשלוח מרגלים טרם יקרבו למלחמה ויתורו את הארץ. וידוע מאמר הגמ" ה"ד בעל תשובה באותו מקום ובאותו מעשה ולכך שלח יהושע מרגלים מן השיטים כי שם התחילו לזנות אחר בעל פעור ובעבור זה לא היו ראוין להעשות להם נס שלא כדרך הטבע ליכנס בלא מרגלים. ועתה בין תבין את אשר לפניך מה שהלכו דוקא לבית אכסניא של אשה זונה. ואיה כבודם. אך היות רחב היתה יפת תואר והיתה בתכלית הזימה כמ"ד כל האומר רחב רחב מיד נקרי. ובזה תקנו חטא של בעל פעור שחטאו ישראל שם והוא שיטים וא"ש. באופן שני נר' טעם שילוח מרגלים בהקדים מאמר המשורר ה' סלעי ומצודתי ולכאורה מאי לשון מצודה שייך הכא אך י"ל על דרך שפורסין מצודה לצוד בעלי כנף כן הענין כשרוצה הקב"ה לנקום נקמתו מהעכו"ם נותן להם מקום לטעות ומחזיק לבם החרש ומטעה אותם כמו שמצינו בפרעה שרדף אחר ישראל ומי פתי יסור הנה שרואה שהקב"ה הוא נלחם להם במצרים והוציא אותם ביד רמה ונטה לבו לרדוף אחריהם אם לא שהקב"ה הטעה אותם במה דכתיב ויסע מלאך ה' מלפניהם ויעמוד מאחריה' וסברו שהקב"ה סר מישראל. וכן הכנעני' ג"כ שראו כבודן של ישראל ושמעו ניסים שנעשו לישראל במדבר וייאשו עצמם וגמרו בדעתם לצאת ולברוח. אך כשראו ששלחו ישראל מרגלים א"כ פחדו בציון חטאים אתם ובטלו בטחונם א"כ מה לנו לברוח וזה הי' טעותם שהטעו משה ויהושע אותם ושלחו מרגלים וא"ש:

באופן שלישי נראה. בהקדים מדרש רבה וז"ל עלו זה בנגב אל עם העולים ותמוה. והענין לפי דמשה ירא פן עדיין ישנו בעם אנשים שיצא מזרעם איש הגון וכמ"ד שהיו מכריזין במלחמה הרוצה להשלים ישלים מי' שרוצה להתגייר יתגייר. וכן גבי מצרי שהרגו משה וירא כי אין איש ר"ל צדיק שיצא ממנו. וכן מצינו גבי מואב כתיב אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה כי ב' פרידות טובות וכו' ולכן נתאוה משה להוציא אותן הגרי' מהכנעני' לפי שראה בנבואה שהמרגלי' יגיירו גרים כמו באמת רחב וכל בני משפחתה העמידו כהנים ולוים וזהו פי' המד' אל עם העולים ר"ל גרים שרוצים לעלות לעבודת הבית. וז"ש משה עלו זה בנגב כמו שאמרה עכסה בתו של כלב ולי נתתני ארץ הנגב לשון חסרון ויבשה זה ת"ח. וגם זהו כוונת משה שיתגיירו גרים ואמר היש בה עץ ר"ל צדיק שנקרא עץ חיים כי לאחר שעברו הירדן לא קבלו גרים. והם השיבו אפס כי עז העם שלא יתגיירו איש אחד מהם וגם עמלק יושב בארץ הנגב ואין מקבלין גרים מעמלק כי הוא כולו רע ולא יש בו ניצוץ קדושה. וזה הטעם נמי ששלח יהושע מרגלים להוציא מהם הגרים היינו רחב ומשפחתה וא"ש וק"ל.

באופן רביעי נראה. טעם שילוח מרגלים בהקדים אומרו חרש לאמר י"ל מאי לאמר והעולם מיישב כי הם עשו עצמם כחרשים ובאמת לא היו חרשים. אכן זהו קשה מאוד על אדם לעשות את עצמו חרש ופעם ישכח דבאמת הוא שומע וצריך ליישב בביתו ולחשוב עד שתהא תקועה בלבו ולא ישכח שעשה עצמו חרש. וזהו לאמר שתדברו איש אל אחיו בפ"ע כאלו אתם חרש ולא ישכחו. אמנם אמיתות הענין מה שעשו עצמן חרש ולישב הלשון לאמר וגם מ"ש לכו ראו את הארץ ואת יריחו שודאי אם יראו כל הארץ יראו גם יריחו ושפת יתר הוא. וגם הטעם להבין איך באו לפונדק אשה זונה סוררה אשר הזהיר החכם אל תקרב אל פתח ביתה. ומכ"ש פנחס וכלב אנשי אלקים יסורו מדרכיה. וע"ד פשוט י"ל שעשו זה שלא ירגישו האמוריים שהם מבני ישראל לכך באו בית אשה זונה נגד מנהג ישראל שהם ירחקו את עצמם כמטחוי קשת ממקום זימה כמעשה דר"מ במס' ע"ז. אמנם סוד הענין כך הוא ויובן גם המד' חרש לשון חורש עץ בעל אומן עץ עושה פסילים ותמוה וגם אי' בגמ' כל כוונתן של מרגלים בימי משה לא היה אלא לבושתה של א"י כמש"ה ויחפרו את הארץ וכתיב וחפרה הלבנה. וגם יש לתמוה הלא משה אמר וייטב בעיני הדבר ואיך שייך לומר שמשה הודה לדבריהם לראות בבשתה של א"י. וגם נשים לב במ"ש משה וראיתם את הארץ מה היא השמנה היא אם רזה וכי לא ידעו עד הנה שבחה של א"י הלא ישראל היו במצרים רד"ו שנה ומהלך ב' ימים היו ממצרים לא"י דרך ארץ פלשתים ואם לא ראו אותם בודאי שמעו מהשיירות מצויות. וגם הבטיחם וייעד בם הקב"ה אל ארץ זבת חלב ודבש וגם משה אמר ולקחתם מפרי הארץ והם הביאו ענבים פרי העץ ומה זה ועל מה זה. אכן יבואר דידוע דא"י איננה נתונה תחת המזל ושר כמו שארי מדינות. והנה אין הקב"ה נפרע מאומה עד שנפרע משר שלה תחלה והנה הם עשו צורה לע"ז שלהם דמות שר שלמעלה ובה משפיעים שם משמות הטומאה אשר מלמטה והם ראו אם נפלה יראתן למעלה גם הפסל נמחק ונתעב כמש"ה ובאלהיהם עשה ה' שפטים ע"ש ברש"י. וכתיב בפסוק בישעיה יבחר חרש חכם עץ להכין לו פסל ולכך עשו עצמן חרש עץ לראות אם נמחקו יראתן ויעשו להם פסל חדש מובחר ואז הגיע עת הדור לכבוש את א"י. וידוע דמזל של לבנה הוא מזל א"י מזל אחרון של ז' כוכבי לכת שצ"ם חנכ"ל ולכך כל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא היו מקדשין ע"פ הראייה כדעת ר"ח בבכורות. לפי שעדיין לא נכנע מזל הלבנה תחת ידם. והנה כתיב וממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים ופירש"י שהפירות נמתקים מן החמה ויש נמתקים מן הלבנה. וזה היה כוונת משה דודאי האמין בה' והבטחתו שינחל ה' לנו ארץ זבת חלב ודבש אך רוצה לידע אם פסקה וניטלת ממשלת הלבנה שהוא שר של א"י לכך שלח מרגלים לראות השמנה היא אם רזה ר"ל אם ממשלת הלבנה עדיין בתוקפה וממנה שמינה ולכך אמר ולקחתם מפרי הארץ דייקא. אכן המרגלים לא נתכוונו אלא להוציא דבר ולקחו ענבים שהן גדילים מהחמה והם לאו ממגד גרש ירחים. וא"ש המדרש כל עצמן של מרגלים ר"ל עיקר הטעם של שילוח מרגלים לא היה אלא לבושתה ר"ל אם ניטל ממשלת השר שלה או לא וז"ש כתיב הכא ויחפרו וכתיב התם וחפרה הלבנה. וגם לכך היה טוב בעיני משה לשלוח מרגלים כי גם הוא מתכוין לבשתה דהיינו לשר של א"י וא"ש. והנה יריחו שהי' שם מקום מצב ומעמד בית ע"ז שלהם ללבנה ולכך נקראת יריחו ע"ש הירח. ולכן באו בלילה כי בלילה היתה ממשלת הלבנה ויבא על נכון מ"ש לכו וראו את הארץ ואת יריחו ר"ל בית ע"ז שלהם לראות אם נפלה פסל הלבנה וסר כחם וא"ש:

והא דבאו למקום תורפה בית אשה זונה. ופרת טעם יבואר עפ"י מ"ד במדרש שיר השירים על כן עולמות אהבוך זה יתרו ורחב שהעידו על אחדות האל ית' שמו יתרו אמר עתה ידעתי ורחב אמר' כי ה' אלהיכם בשמים ממעל וכו' והוא תמוה וכי ח"ו עומד אמונת השם ב"ה על הני תרי עע"ז שיעידון על היחוד. ועוד בשלמא יתרו דהוא הי' כהן כומר לכל ע"ז שבעולם לו נאה להעיד כי כולם פסל המה מעשה תעתועים וה' הוא אלקים. אכן רחב אשה זונה בעד ככר לחם איך תעיד על זה. אבל יובן במה דידוע דהלבנה אינה שופעת אורה מצד עצמה רק החמה משפעת לה אורה. וכתיב ביאשיהו המלך ויתוץ את בתי הקדשים אשר בבית ה' אשר הנשים אורגות שם וכו' והיינו דהובא בספריהם דע"ז שלהם הי' דמות זכר ודמות נקבה והיינו מפצלת היו עושין להם. ונאספו עם כומרי ע"ז אם הי' איש היו נשים מזנות עמו והכהנים לע"ז היו מזנות עם אותן הנשים והמנאפים נקראים אצל תועבה שלהם קודש והצורות ההם היו לחמה וללבנה דמות זכר לחמה והם עובדי שמש וזהו ויתוץ את בתי הבעל שהשמש מכונה בשם בעל המשפיע לנקיבה כן החמה משפיעה ללבנה. ודמות נקבה ללבנה כי היא כמו נקבה המקבלת והמנאפים עמה נקראים קדש וזהו ויתוץ את בתי הקדשים כמו איה בזה הקדשה. ורחב היתה המקטרת והמנאפת ללבנה כי שר של א"י הוא לבנה כנ"ל וביריחו היתה מקום ע"ז. ולכך כאשר רחצה מטומאה ונתגיירה נסבה יהושע דפני יהושע כלבנה ולכך זכתה והעמידה ז' נביאים כי מדה טובה מרובה והלבנה היא שביעית לז' כוכבי לכת. ויש אומרים אף חולדה הנביאה דידוע דכל מה שיש בים יש ביבשה חוץ מחולדה והענין הוא כך כי הביאו חכמי המחקר דכל היצירות אף השמש והירח נותנים כח חוץ מיצירת חולדה הלבנה תעזוב ביצירתה. וידוע דשר של ים הוא לבנה וזהו כל מה שיש בים יש ביבשה חוץ מחולדה בעבור ששר של ים הוא לבנה. והנה רחב המתקדשת מטומאתה ונתגיירה ועזבה ללבנה הוציא הקב"ה ממנה חולדה אבל יתרו היה כומר לחמה ולכך נתחתן במשה דפני משה כפני חמה. היוצא מזה שיתרו ורחב היו ראשים לעובדי חמה ולבנה ושפיר היה שבח להקב"ה ונתקדש בקילוסם. ויבא על נכון מה שהלכו בית אשה זונה הוראת שעה היתה כי היא כהנת לע"ז והלכו לראות אם נכרת פסל לבנה יען שהשר נפרע מקודם. אך פן יעלילו אליהם מדוע באתם אתה הביתה לזאת עשו עצמן חרש דידוע בחכמת גיגרימא"נצא הביאו לרפואת אור עינים טוב השבעת החמה. ולשמיעה טוב השבעת הלבנה ולכך עשו עצמן חרש כאלו באו לרפאות עצמם ובתוך כך יראו מה נעשה בע"ז שלהם וא"ש הכל על נכון וק"ל:

ויאמר למלך יריחו לאמר הנה אנשים באו הנה הלילה מבני ישראל לחפור את הארץ. כי הרה"ק אינו שורה בלילה על נביאי ישראל לכך אמרו למלך בלילה תוכל להם אבל אם תמתין עד אור היום לא תוכל להם וא"ש:

וישלך מלך יריחו אל רחב לאמר הוציאי האנשים אשר באו אליך וכו' כי לחפור את כל הארץ באו. לפי שבנימוסי העכו"ם היה שלא היה רשות לשום שופט או שוטר ומושל לכנוס לבית ע"ז שלהם לקחת משם המחיייבים הרג ואבדן. והעד שצותה התורה מעם מזבחי תקחנו למות היפוך נימוסי העכו"ם ולכך כתיב הוציאי האנשים וא"ש. כי לחפור את כל הארץ באו מה שאמרו את כל הארץ ולא אמרו העיר. יובן בהקדים ליישב דלכאורה למה לא הניחם המלך בבית רחב הזונה מקום זימה כל האומר רחב רחב מיד נקרי והקב"ה שונא זימה הוא ואם יכשלו שם בחטא ניאוף עם רחב יחרה אף ה' בהם ולא יצליחו. אבל יבואר במה דכתיב צרור את המדינים והכיתם אותם וכתיב אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה ולכאורה למה לא צוה לצרור את מואב ובפרט שהם התחילו בעבירה תחלה. אמנם היות שקלקלו ישראל בבנות מואב ואין הקב"ה עושה נס במקום שחטאו לפי שמדת הדין מקטרג עליהם באותו מקום שנעשה עבירה לכך לא נקם הקב"ה מהם אבל קצוצי פאה הם נדונים באבדן והרג והם מדינים שגרמו לישראל לעבור עבירה ומרגלים הללו אשר שלח יהושע אי לא באו לחפור את כל הארץ רק יריחו לבד. ודאי הניחם המלך בבית רחב הזונה ושם יכשלו בחטא ולא יעלה בידם לכבוש את העיר יען שם מקום שנעשה עבירה ולא נעשה בם נס כנ"ל. אמנם הם באו לחפור את כל הארץ ואף אם יכשלו בחטא ביריחו אפ"ה יהיה צרה ומצוקה סביבות העיר מקומות שלא נכשלו שם בחטא ולכך שלח המלך אל רחב הוציאי האנשים וכו' וא"ש וק"ל:

ותקח האשה שני האנשים ותצפנו ותאמר כן באו אלי האנשים ולא ידעתי מאין המה. רבים תמהו על מ"ש ותצפנו לשון יחיד נסתר ובאמת היו שנים ויש מפרשים כאשר שליח המלך היה בא אצלה ואמר לה כדברים האלה מיד היתה צועקת היכן הם ואמרה לשליח האנשים הללו רדפו מהר אחריהם כי תשיגום ואמרה לשליח כן באו אלי האנשים ולא ידעתי היכן הם ומפרשים ותצפנו אותו עצה הצפינה לפני השליח והם יצאו לחוץ והיא העלתם הגגה וישר הוא. אבל אמ"ו ז"ל פי' ותצפנו קאי על השליח שאמרה לשליח כן באו אלי האנשים. והשני אנשים האלה הם יחפשו אחריהם וישיבום ואם תתראה עצמך לפני שני האנשים האלה ירגישו כי מצות המלך הוא ואולי יודיעום הסוד ויברחום לכן הסתר עצמך ובאותו ערמה הצפינה את השליח והיא העלתם הגגה וא"ש ויש לפרש דקאי על פנחס לבד דהנה צריך הלהבין איך היו מכירין בהם שהיו מרגלים מבני ישראל. אמנם שם היו אנשי מדין שהיו מכירין את פנחס כשהרג חמשת מלכי מדין אבל כלב לא היו מכירין בו לכך ותצפנו קאי על פנחס לבד לפי שכלב לא היה צריכין להצפין כנ"ל וא"ש. והמדרש פירש דקאי על כלב לפי שפנחס לא היתה צריכה להסתיר שהי' במדרגת מלאך ולא היה רשות לכל עין לראותו וצריך ביאור דכתיב לקמן ותטמנם לשון רבים אך י"ל עפ"י מאמר המדרש ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל וכו' אם בלילה לא אכל ביום לכ"ש ע"כ המדרש הזה תמוה לכאורה מאי כ"ש הוא אלא דהענין הוא כך דאיתא תפלה למשה איש אלהים אם איש לא אלהים ואם אלהים לא איש אלא ביום היה משה במדרגת מלאך ובלילה היה במדרגת איש ולפ"ז א"ש אם בלילה לא אכל כשהיה במדרגת איש ביום לכ"ש שהיה מלאך. ופנחס ודאי לא היה גדול ממשה ובלילה היה איש. ובתחלה שהיה יום לא היתה צריכה להסתיר רק כלב לבד. משא"כ בלילה שהיה איש הוצרכה להצפינ' שתיהם ושפיר כתוב ותטמנם וישר הוא:

והיא העלתם הגגה ותטמנם בפשתי העץ הערוכות לה על הגג. י"ל טעם על הא דתטמנם בפשתי העץ כי יראה פן יעשו הם בכשופים וידעו כי מרגלים הם עדיין בביתה בצל קורתה לכן הטמינם בפשתי העץ כי פשתן הוא יוצא ממערכת הכישוף לפי דפשתים מקבל שפע משבעה משרתים לבד ממאדים אין משפיע כח לפשתים ולכך נקרא פשתן שש וגם יקרא בד גי' ששה ואיננו בגדר הכישופים לז' כוכבי לכת ולכך אין הכישוף שולט בו והעד שלבש יוסף הצדיק במצרים בגדי שש לפי שמצרים היה מלא כישופים ודאג אולי יקנאו בו בשררתו ויכשל ח"ו בכישוף לכך לבש בגדי שש שאין הכישוף שולט בו ולכן כה"ג ביוה"כ בגדי בד קודש ילבש להכניע הכישוף וזהו הטעם שתטמנם בפשתי העץ הערוכות לה על הגג גג עולה ג"כ ששה לרמז הנ"ל. השער סגרו אחריהם לפי שהיו חוששין שמא הם בעיר לכך סגרו השער אחריהם שלא יברחו:

והמה טרם ישכבון והיא עלתה עליהם וכו'. דקדק מלת עליהם דלכאורה ראוי לומר אליהם. רק לפי שהיא יראתה לדבר עמם בחדר שטמונים שם פן ירגישו בדברה עמם ולכך עלתה על עליות החדר וזהו עליהם על עליות חדר שלהם וק"ל:

ותאמר אל האנשים ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ. פי' שנתן לכם כבר את הארץ והראיה דכתיב ולא נחם ה' דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא ומאי כי קרוב הוא ומפרשים שקרוב שבועת אברהם לאבימלך שאמר אם תשקור לי ולניני ולנכדי נמצא אלו לא היה ניתנה כבר הארץ להאבות איך היה אברהם נשבע לאבימלך לאסור על יוצאי חלציו דבר שלא היה שלו. אלא ודאי שלו היתה ושפיר נשבע ולכך אמרה שפיר כי נתן ה' לכם את כל הארץ כבר. וכי נפלה אימתכם עלינו פי' אימה ומהומה ושוד ושבר היה בלבנו כשמענו את הנסים ונפלאות שעשה ה' לכם אמנם היה להם לברוח אל ארץ אחרת וכל זה נגד נהוג העולם כאשר יראו במופת כי לא יצליחו במלחמה כי כשל עזור והם יושבים ויראתכם על פניכם תמיד ואין החוש סובל אם ישמע השומע ולא יחדל ועל כרחך כי ה' הסגירם בידכם וה' נתן זאת בלבם למען יתמו ונכרתו כל יושבי הארץ כנ"ל וא"ש:

כי שמענו את אשר הוביש את מי ים סוף וכו'. כי ידוע שהלבנה משפיע כח לים סוף דהלבנה היא שר של ים. ומזל של א"י הוא מזל לבנה וכאשר שמענו כי הוביש ה' את מי ים סוף א"כ כשל עוזר ונפל עזור ונמס לבבינו. ועוד ואשר עשיתם לשני מלכי האמורי לסיחון ולעוג אשר בעבר הירדן לפי שהם היו בני ענקים ואי' בגמ' למה נקרא שמם ענקים שמעניקים את החמה פירש"י שהחמה היה לסיחון ולעוג כענק על הגרגרת ודבריו אלו צריכין ביאור אלא הענין הוא כך ששני מלכי האמורי היו משפיעין כח החמה בלחשיהם וכל כך היו נוצחין. ויפה פירש"י ז"ל שהחמה היה לו כענק על הגרגרת שממנו הלחש יוצא. אמנם אב הנביאים הרג אותו ולא היה כח לחמה לעזור אותו. ואיתא במדרש במלחמת עוג היה משה מטריד החמה שלא תוסיף תת כחה אכן הלבנה היתה עדיין משפיע בא"י ויהושע בטל כח לבנה לכך אמר שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון. היוצא מזה שישראל נצחו חמה ולבנה וא"כ לא קמה עוד רוח בנו ונמס לבבנו. כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת כאן הוסיפה להתבאר לנו מציאת האל ואחדותו במה שאמרה בשמים ממעל ר"ל ממעל דייקא שיש לשמים עילה וכל שיש לו עילה יש לו תחילה וכל שיש לו תחילה יש לו תכלה וכל שיש לו תכלה הוא מחובר וכל מחובר מחודש וכל מחודש יש לו מחדש שחדשו והתבאר לנו עילת כל העילות בדרך אחד. ועוד התבאר לנו במה שאמרה ועל הארץ מתחת כי הארץ חלק נפרד מן השמים וכל שיש לו חלק יש לו כל כי אין הכל כי אם כלל חלקיו נמצא יש לו גבול וכל שיש לו גבול הוא מחודש כנ"ל והתבאר לנו בזה מציאות האחדות וז"ש בשמים ממעל ועל הארץ מתחת וק"ל:

באופן אחר. נרא' לומר דהנה הרמב"ם כתב בספר מורה הנבוכים ענין השגחה פרטי הוא על מין האדם לבד אבל על החי השגחה כללי שלא יכלה אותו המין ע"כ אבל בזוהר מוכח שהשגחה על החי הוא ג"כ על מין פרטי ומביא שם מעשה דפעם אחת הלך רשב"י מן המערה ושמע קול עוף זה מת ועוף זה חי וצריך להבין הא במערה היה יודע הכל וכל רז לא אניס ליה ומה הראהו בזה. אצ"ל דבמערה הי' סבר כהרמב"ם ז"ל ועתה הודיעו אותו מן השמים שהשגחת הקב"ה על החי ג"כ בפרטות וידוע דנשמת האדם הוא חלק אלוה ממעל. וז"ש כי הוא האלהים המשגיח בשמים ממעל ר"ל במין האדם ויש לו חלק ממעל. וגם השגחתו על הארץ מתחת לאדם והם סגנון שאר בעלי חיים וא"ש וק"ל:

ועתה השבעו לי בה' כי עשיתי עמכם חסד ועשיתם גם אתם עמדי חסד. יובן במה דאיתא המורד במלכות ישראל חייב מיתה שאין רשאין לעבור על מצות המלך אבל אם המלך צוה לו לעבור על אחת מן המצות לא ישמעו לו ודוקא מלכי ישראל אין שומעין לו לעבור על המצות. אבל גוי צריך לשמוע למלכו מ"מ מפני שאין להם מצות ולא שייך לעבור על המצות דדינא דמלכותא דינא וכל זה דוקא אם הוא מאותו חומה ועבר על דברי המלך חייב מיתה אבל אם הוא מאומה אחרת א"צ לשמוע לו אם זה אינו מתנגד לחוקי המדינה. וידוע דגזירת לא תחיה כל נשמה אינה כוללת רק על השבע אומות וז"ש רחב כי עשיתי עמכם חסד וקשה הא אסור לעבור על דברי המלך וצ"ל שלא היתה מאותה אומה ולא פשטה עליה גזירת המלך וא"כ הדין נותן שתעשון גם עמדי חסד וק"ל:

ונתתם לי אות אמת. לפי הפשוט נראה האות אמת שנתנו לה המרגלים כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושבת וידוע דחומת יריחו טבעה בארץ וביתה אשר היתה בקיר החומה היתה עומדת ולא נגררת אחר החומה וזהו היה אות אמת. אמנם יש דברים בגו כי מצינו במדרש דאות אמת הוא וי"ו כמש"ה וישם ה' לקין אות וי"ו נתן לו במצחו דאות וי"ו כשתכפול ו' פעם ו' הוא ל"ו ועולה במ"ק ט' ואמת ג"כ במ"ק ט' כידוע. אכן צריך להבין במה דנתנה לה וי"ו להבין דמעולם לא היתה וי"ו שריון קשקשים ונראה לומר עפ"י מ"ד דרחב היתה גלגול חוה וחוה הביאה לעולם להט החרב המתהפכת פי' פעמים נהפך לטובה ופעמים נהפך לרעה כמו חרב לה' צבאות מלאה דם ולהפך לטובה כתיב רחב לבי על אויבי שרחב הוא חרב ואם מתהפך לטובה הוא רחב ולכך אנו אומרים בלילה לשמור מטומאת קרי וחרב פיפיות בידם פי' שני פיות שחרב הטוב הוא משמר מטומאה שהיא טומאת חוה. ונראה לומר טעם לשבח דאיתא בגמ' כשחטאה חוה פירש ממנה אדה"ר ק"ל שנה והוליד רוחין ושידין ולילין והם מטמאין לאדם בלילה בנפול תרדמה על אנשים והוא חרב רע כי חמורה הטומאה היוצאת מגופו. ואם מעורר עצמו בתשובה ניצול מחרב רע ומתהפך לטוב ולכך יש להזכיר חרב טוב קודם שכבו כדי לעורר עצמו בתשובה וע"י כך מבטל כל הרהורין בישין. ואיתא בגמרא כל האומר רחב רחב מיד נקרי מפני שרחב הוא חרב טוב כנ"ל ומי שמזכיר ב' פעמים הוא מעורר חרב רע ויכשל ח"ו בטומאת קרי. היוצא מזה שלהט החרב המתהפכת פעמים לטובה ופעמים לרעה ח"ו. ואי' בזוהר חרב הטוב מן הקב"ה הוא ג' פעמים ע"ב והוא רי"ו. ועפ"ז יובן גם מ"ש פרעה אריק חרבי תורישמו ידי ר"ל שפרעה סבר שיש בידו רי"ו במה שאמר תורישמו ידי ר"ל תורי שמו כי שמו של הקב"ה הוא וי"ו וחרב עולה ר"י ונמצא רי"ו וביקש לנצח ישראל. אמנם סופו הוכיח שחסר אחת דכתיב ירה בים כמנין ירה הוא רי"ה מכוון. נמצא שרי"ו הוא חרב הטוב לפי שחרב הוא מנין ר"י ואם תצרף שמו של הי"ת הוא וי"ו נמצא רי"ו מכוון. ויש עוד ליתן טעם על הא דמי שאומר רחב רחב מיד נקרי מפני דחרב המתהפכת לרעה הוא ר"י לבד וא"כ כל האומר רחב הוא חרב רע ממש ומיד נקרי מפני שזה החרב הוא נמסר לחיצונים עד יעבור זדון מן הארץ והוא מחמת חטא חוה כנ"ל. ונקדים עוד הקדמה אחת ואחר נבא אל הביאור דאמרי' בגמ' בתחלה היה נקרא יתר וכשבא לחסות תחת כנפי השכינה ניתוסף לו וי"ו ונקרא יתרו. ויובן בהקדים מ"ד חמה נקראת קשת ולבנה נקראת חרב וגם אמרי' פני יהושע כפני לבנה דידוע דחרב נמסר ביד עשו דכתיב ועל חרבך תחיה אמנם אין זרעו של עשו נופל אלא ביד בניה של רחל וא"כ לבני רחל נמסר ג"כ החרב ושפיר אמרינן פני יהושע כפני לבנה שגם היא נקראת חרב. ונחזור לענינינו דהחמה נקראת קשת וידוע דקשה נקראת יתר כמ"ש כוננו חיצם על יתר לירות. ולפי שהיה יתרו ראש לעובדי חמה היה נקרא יתר כחמה ממש וכשבא לחסות תחת כנפי השכינה ניתוסף לו וי"ו שהוא שמו ית' למען יהיה ניכר שכפר בחמה. ובאנו אל המכוון שוי"ו נתנה לה דבתחלה נקראת רחב שהם אותיות חרב שהיתה ראש לעובדי לבנה ולבנה נקראת חרב כנ"ל וזו היא חרב רע שהיה בידה מגלגול חוה ואחר שגיירה עצמה נתנה להוי"ו שמו של הקב"ה כמו יתרו והיה בידה חרב הטוב העולה רי"ו וזהו היה אות אמת הנזכר וא"ש המדרש:

והצלתם את נפשותינו ממות. פי' שרמזה רחב בזה שתתגייר וזו היא הצלת הנפש מן המות הנצחי:

ויאמרו לה האנשים נפשינו תחתיכם למות. אמר הגאון זצלה"ה דיש להגיה הספרים שכתוב בהם לחסות תחת כנפי השכינה לפי שישראל המה למעלה מכנפי השכינה אבל גרים הם מתחת כנפי השכינה. אמנם רחב אעפ"י שהיתה גיורת כשמתה היתה למעלה מנשמת מין הישראלי. והראיה שיצאה ממנו שמונה נביאים וכהנים גדולים ואגב גררא ניישב במ"ד בגמ' יהושע נסבה לרחב ומקשים העולם הא אמר החכם לא תנסב גיורתא רק י"ל דאי' בזוהר דלאו כל הגרים שוים דלפעמים נשמת ישראל מובלע בין האומות וזהו הגר ישראל ממש הוא ולפעמים מצינו גר שיש לו נשמה מן האו"ה והוא המובחר שבאו"ה ולזה יש דין גר עליו שהוא תחת כנפי השכינה. ולרחב היה לה נשמת ישראל ונשמתה היה במדריגה גדולה ולכך אמרו ברמז נפשינו תחתיכם למות וא"ש:

אם לא תגידו את דברינו זה. צריך להבין מה הוא הדבר הזה אשר צוו עליה אשר לא תגיד. ונרא' להגאון ז"ל דהנה יהושע שלח כל מי שרוצה להתגייר יבא ויתגייר וקשה למה היו צריכין הגבעונים לקנות עצה ותחבולה לאמר מארץ רחוקה באנו הלא יהושע היה מקבל גרים כנ"ל. אלא הענין כך הוא דהם סברו בודאי אמת שהוא מקבל גרים. אבל כל זה דוקא קודם שעברו את הירדן אבל אחר שעברו את הירדן אינם מקבלים. וזאת היתה סיבה מאת השם ב"ה שנתן זאת בלבם שאין להם תקנה למען יתמו ונכרתו. ולכך התיעצו אנשי גבעון לאמר מארץ רחוקה באנו מפני שסברו סברא הנזכרת. וע"ז הזהירו המרגלים את רחב את אשר לא תגיד שהמה מקבלים גרים דבודאי אלו היו יודעין שהוא מקבל גרים לא מסרו עצמן לאבדון והרג והיו מתגיירים כולם בעל כרחם. אכן אין חפץ ה' בזה כי זה היתה לאבן נגף ולצור מכשול לישראל ביום עלותם מארץ מצרים והקב"ה צוה לעבוד אותו מאהבה ולא מיראה כי החנות פתוחה ולכך הזהירו שלא תגיד וק"ל. ועשינו עמך חסד ואמת כפל הלשון חסד ואמת נראה לומר בדרך פשוט היות דכתיב לא תחיה כל נשמה וא"כ הוו כאלו כבר מתים כי לא בן אדם הוא ויתנחם. וידוע דחסד שעושין עם המת הוא חסד של אמת והמרגלים קבלו את רחב ולכך כתיב חסד ואמת וק"ל:

ותורידם בחבל בעד החלון כי ביתה בקיר החומה. אי' במדרש שאמרה יה"ר שיכפר חומה וחבל וחלון על שלש מצות שעברתי שהם נדה חלה הדלקה. ותמוה איך שייכי הני להני ונראה ליישב בטוב טעם במה דאמרינן לעיל שרחב היתה גלגול חוה ואי' בגמ' למה נצטוו הנשים על ג' מצות הללו לפי שחוה שפכה דם ולכך נצטווה על דם נדה ולפי שחוה אכלה מה שאסר לה הקב"ה שלא תאכל לכך מפרישים חלה. ולפי שכבתה נרו של עולם לכן מדליקין הנרות והיינו תלת מילין צריכין ביאור ונראה לומר דאי" כשחטאה חוה פירסה נדה מיד. ואדם היה משמש עמה בעודה נדה והוליד את קין וקין היה בן הנדה ולכך כלה זרעו בימי המבול ולא נשאר ממנו שום שורש וענף היוצא מזה שחוה לא שמרה נדה כדת. וכשאנו מתקנין חטא זה לכך צריכה לישב על דם נדה. וידוע בשעת הוצאת דם המקור נקרא בל' המקרא חבל כמו חבלי יולדה מפני שאין לידה בלא דם וזהו חבלי לידה כי בשעה שהדם יוצא כל האיברים מתפרקין וחיל ורעדה יאחזון וכמש"ה בטרם יבא חבל לה נמצא שחוה חטאה בחבל ורחב תקנה החטא בחבל. ואי' טעם למה מפרישין חלה מעיסה היות דידוע דלכל דבר צריך גבול מפריד בין הקודש ובין החול וחוה הביאה לעולם גבול מפריד בין הטמא ובין הטהור כי בתחלה היה הכל טהור וכשחטאה הביאה מסך המבדיל. וחלה הוא מסך המבדיל בין הקודש ובין החול ולכך אנו מפרישין חלה לתקן חטא זה. וחלה הואיל דאתא לידן נימא בה מלתא ליישב מה שמקשים העולם על הש"ך דאי' בהלכות חלה שיעור חלה מ"ג ביצים וחומש ביצה ומפרש הש"ך כמנין חלה הוא מ"ג. והחומש ביצה הוא נרמז באות ה' של חלה ותמהו כל המפרשים הלא ה' דחלה צריכה לגופה ודחקו לתרץ דכתיב נער וקרינן נערה וכאן ג"כ ה"ל לכתוב חל וקרינן חלה. אמנם הגאון זצ"ל ישב הענין אחר דידוע הוא דמלת לוז הוא לשון מובדל ומופרש כמו נלוז ניליז ענינו שהוא מובדל משאר בני אדם ולכך נקרא העיר לוז בין בית אל ובין העי לפי שהיתה מובדל משאר עיירות שלא יוכלו למצוא מבוא העיר כמבואר ביהושע ע"ש. נמצא שלוז הוא ענין פרישה. ולפ"ז יפה פירש הש"ך שלא היה לכתוב כלל חלה כי אם לוז דגם הוא לשון בדילה וגם הוא מנין מ"ג ולכך נרמז ג"כ החומש באות ה' כמבואר. ונחזור לענינינו שחלה הוא מסך המבדיל מפני שיריחו היה מקום טומאה ומחנה ישראל היה קודש. והחומה היתה מבדיל ביניהם וביתה של רחב היתה בקיר החומה ולכך בקשה רחמים שיתוקן חטא זו שבאה לעולם מסך המבדיל במושב החומה וזהו נגד חלה. וידוע דחוה כבתה נרו של עולם דכתיב נר ה' נשמת אדם והיא הביאה מיתה טבעית בעולם השפל ולכך אנו מדליקין נר בשבת להוסיף אורה והיא נשמה יתירה. ואי' בשיר השירים הנה זה עומד אחר כתלינו משגיח מן החלונות פי' הרב ר' משה אלשיך נ"ע מפני שהחטאים שלאדם הם נעשין מסך המבדיל ואם חוזר בתשובה נעשין חלונות במסך ההוא ומקבל האדם שפע ע"י החלונות מן השם ב"ה. ולכך אמרה רחב אם חטאתי ומחמת החטא כבה נר עולם יהא רעוא שהחלון שנפתח ע"י תשובה יביא אור לעולם והיינו השגחה לעולם השפל ועי"ז יתוקן החטא וא"ש המדרש וק"ל.

ונחבאתם שמה שלשת ימים. הטעם למה שלשת ימים י"ל דהנה משה מת בז' באדר ותמו ימי בכי אבל משה בז' בניסן. ובעשור לחודש הראשון עברו ישראל את הירדן מקצה שלשת ימים אחר ביאת המרגלים וא"כ באו המרגלים אל יהושע בז' לחודש וג' ימים נחבאו בדרך וא"כ הלכו מיריחו בד' לחודש ניסן. וידוע דהכנענים היו מנחשים בכוכב שלהם שהוא לבנה לידע היכן הם המרגלים ולכך צותה רחב שיחביאו ג' ימים ואז יהיה זיי"ן לחודש ניסן ובז' לחודש הלבנה מקפת בגלגל חלק רביעי ויש שינוי בלבנה והמה כמתעתע ולא יוכלו לנחש אחר שלשת ימים ולכך ונחבאתם שמה שלשת ימים וק"ל:

ויאמרו אליה האנשים נקיים אנחנו משבועתך. פי' שנשבענו באונס ותנן נודרין להורגין. ואעפ"כ עשינו עמך חסד למען דעת צדקות עם ישראל כי המה קדושים:

הנה אנחנו באים בארץ את תקות חוט השני וכו'. יש להבין למה דוקא חוט השני. דאי' לשון של זהורית היה קשור בראש שעיר המשתלח לפי שברוב החטאים הם באים בעסקי לשון הרע שהוא שרש נחש בריח ונחש עקלתון והוא המטמא לאדם ביום ובלילה והוא המביא לאדם בגיהנם ואין עולה משם לעולם איש לשון בל יכון בארץ חץ שחוט לשונם לשון שקר ומרמה יתעב ה' והוא מכת שש הנה אשר שנא ה' וזהו החטא מוריד גאון אדם אל שאול ולכך הוא זהורית הוא צבע אדום רמז על שופך דם וזהו החטא נשא השעיר לעזאזל. ונבוא אל המכוון שנתנו לה המרגלים לסימן חוט השני על ענין לשון שלא תגיד סוד זה בשום פנים לאחר שתהיה תמיד חוט השני נגד עיניה ותשים יד לפה וסודך אל תגלה לאחר וכבודך לאחר לא תתן ואי' " לזרים חלק אתך. וטעם בחלון אשר הורדתנו בו ר"ל באותה עצה היעוצה כשהורדתנו מחלון זה וק"ל:

והיה כל אשר יצא מדלתי ביתך החוצה דמו בראשו. פי' דאי' החלונות ועובי החומה לא נתקדשו וכמו כן הוא להיפוך אצל הטומאה כי עץ הדעת טוב ורע כל מה שיש בקדושה יש בטומאה ויריחו היה מקום טומאה לכך היתה כולה חרם ועובי החומה לא היתה בכלל טומאת יריחו לכך אמרו כל אשר יצא מדלתי ביתך דמו בראשו כנ"ל וק"ל:

וילכו ויבאו ההרה עד שבו הרודפים. יש לתמוה למה התחבאו מפני הרודפים הלא הלכו לעיר שאנן ושקט ולא היה מורך בלבם כי בטחו בהקב"ה ובחזרה התחבאו בהר והיה מורך בלבם. אלא הענין כך הוא דידוע דמעשה הכישוף אם אינו מתקיים כולו מתקיים מקצתו והכנענים עשו בלהטיהם שישראל שיבאו לארץ יברחו ולכך עשו עצמן כאלו ברחו כדי שיתקיים מעט מזעיר מכישוף ויובן גם מה שאמר פרעה לישראל ראו כי רעה נגד פניכם רואה אני באצטגנינות שלי שהיהודים הראשונים שיבאו לארץ לא ימותו כשאר בני אדם וכן היה כי המרגלים ששלח משה בראשון לארץ הכסילים ההם הוציאו דיבה ולא מתו כשאר כל אדם כמבואר וא"ש:

ויאמרו אל יהושע כי נתן ה' בידינו את כל הארץ. פי' ע"פ מ"ד אל תצר את מואב כי שתי פרידות טובות עתידה להוציא לכך אל תצר. וכן אי' בפסוק כשהרג משה את המצרי כתיב ויפן כה וכה וירא כי אין איש ראה שאין גרים יוצאים ממנו א"כ מוכח שאסור להרוג עכו"ם כי שמא עתיד להוליד גר. ובז' אומות היתה רחב שממנה יצאו שלשלת היוחסין נביאים וכהנים וא"כ היה אסור להתגרות בהם אבל אחר שקבלו הניצוצין הקדושים שהיו בהם אז יוכלו להחרימם וזו היתה בשורת המרגלים כי נתן ה' לנו את הארץ מפני שגיירו כבר את רחב וא"ש ופנחס זה אליהו הוא יבשר לנו בשורות טובות ונחמות לפני בא יום ה' הגדול והנורא ב"ב אמן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף