אהבת יהונתן/הפטרת שופטים

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אהבת יהונתן TriangleArrow-Left.png הפטרת שופטים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הפטרת שופטים

אנכי אנכי הוא מנחמכם. אמר אמ"ו הגאון זצלה"ה פי' דאי' בילקוט שמעוני שאמר הקב"ה לאברהם שינחם את ישראל ולא יאבו ישראל לקבל תנחומים ממנו מפני שקרא למקדש הר ואמר הקב"ה ליצחק שינחם את ישראל וגם לא יקבלו תנחומים ממנו מפני שקרא למקדש שדה ואמר הקב"ה ליעקב שינחם את ישראל וגם לא יקבלו תנחומים ממנו מפני שאמר אין זה כי אם בית אלהים עשאו כאלו אינו עד שינחם הקב"ה בעצמו שנא' אנכי אנכי הוא מנחמכם. ולהבין המד' נבאר ענין הנחמה דהא באמת אינם צריכין לנחמה כלל כי בנין בהמ"ק זהו נחמתם. והענין הוא שאמרו ישראל האיך אנחם בבנין מפואר כזה שמא יגרום החטא ח"ו ויחרב כבראשונה ועל זה יתנחמו מהקב"ה דלא יגלו עוד ולזאת הסיבה לא רצו ישראל לקבל תנחומים מן האבות דאברהם קראו הר דכתיב בהר ה' יראה והוראות ההר שצריכין ישראל להיות בתכלית השלימות דווקא אם יבקשנו לבנות בהר כמ"ש המשורר מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב וכו' ואם אלו התנאים אינם לא יוכלו לעלות בהר ולכך לא קבלו תנחומים מן אברהם. וגם מיצחק לא קבלו דאי' בתפלת שלמה וגם הנכרי אשר יבא אליך מדרך רחוקה להתפלל אליך תשמע צעקתו והטעם הוא מפני שגם האו"ה היו מסייעין לבנין בהמ"ק כמבואר שם ולזאת הסיבה שלטה בו יד אויב. אמנם לעתיד אל יתערב זר בשמחתנו ולא יסייעו בו האו"ה בבנין בהמ"ק. ואולם יצחק קראו שדה והיינו שיהיה הפקר כשדה שדשין בו הכל ולכך לא קבלו ממנו תנחומים. וגם מיעקב לא קבלו תנחומים. דהנה יעקב הורה ג"כ שצריכין ישראל להיות צדיקים לבנין הבית ואין הצדיק ניכר אלא מתוך ענותנותו. צא ולמד מאב הנביאים שהעיד עליו הכתוב שהיה עניו גדול. והכניעה היא באדם אם הוא גדול בחכמה והכניע את עצמו כאלו אינו זהו עניו. ולכך לא קבלו ממנו תנחומים דאמר אין זה עשאו כאלו אינו והורה בזה מי שיעלה אל בית ה' צריך להיות עניו כנ"ל ויוכל ח"ו לגרום החטא ולכך לא קבלו ממנו תנחומים עד שינחמם הקב"ה בעצמו שנא' אנכי אנכי הוא מנחמכם וק"ל:

באופן אחר. נר' עפ"י מ"ד גדול יהיה כבוד הבית האחרון יותר מן הראשון ונראה לתת טעם דאי' בגמ' למה לא כתוב דלוחות הראשונות למען ייטב לך כמו בלוחות האחרונות ומשני גלוי וידוע היה שהלוחות הראשונות ישתברו שמא ח"ו יפסוק טובה מישראל לכך לא כתיב בהם למען ייטב לך ואולם בלוחות האחרונות כתוב בהם למען ייטב לך שלא יפסוק טובה מישראל והבית הראשון היה מכוון נגד לוחות הראשונות וכמו כן נחרב הבית בראשונה. אבל בית שני היה נגד לוחות האחרונות ולכך אמרו גדול יהיה כבוד בית האחרון יותר מן הראשון שלא יפסוק טובה מישראל וזהו שניחם הקב"ה את ישראל ואמר אנכי אנכי הוא מנחמכם הכוונה רמז על לוחות הראשונות אשר נשתברו וכמו כן נחרב הבית הראשון ורמז אל הלוחות האחרונות שכתוב בהם למען ייטב לך וכמו כן יהיה הבית האחרון שלא יפסוק טובה מישראל לעולם זהו נחמתם וק"ל. באופן אחר נר' עפ"י מ"ד דישראל נקראין אנכי משום דישראל סבא אמר אנכי עשו בכורך והפירוש הוא אנכי יעקב ועשו הוא בכורך והקב"ה פתח ג"כ באנכי. והענין הוא דידוע דתורה שבע"פ לא ניתן לכתוב ונמסרת לכנסת ישראל ועמוס וכמוס מכל אדם כי אם לחכמי הדור אבל תורה שבכתב גלוי לעין כל ולזה נתייחס חורה שבכתב להקב"ה ותורה שבע"פ לכנסת ישראל ותורה שבע"פ הוא תולדה מן תורה שבכתב וגם אנכי ר"ת אמירה נעימה כתיבה יהיבה זו מורה על תורה שבע"פ ורצונו לומר אמירה נעימה זו נמשך מן יהיבה כתיבה זו תורה שבכתב וכמו כן כנסת ישראל המה נאצלין ולזה נקראין אנכי כנ"ל נמצא תורה שבכתב ותורה שבע"פ כל אחת נקראת אנכי וז"ש אנכי אנכי הכוונה בשתי תורות אנחם אתכם וק"ל:

באופן אחר. נראה עפ"י מ"ד בגמרא דברכות מפני מה לא נאמרה נו"ן באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל דכתיב נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל ואעפ"כ סמכן דוד ברה"ק דכתיב סומך ה' לכל הנופלים ע"כ. ותמוה דהא בכל אלפא ביא יש לומר בפנים שונות נפילה וקימה ולמה נשמט הנון דוקא. ונראה ליישב בטוב טעם ודעת דאי' כי ביה ה' צור עולמים דשמים נבראת ביו"ד והארץ נבראת בה"א ואם ישראל עושים רצונו הה"א ומחוברת ביו"ד ויו"ד פעם ה' היא נון והן נ' שערי בינה שישראל משיגים והם במדריגה עליונה אבל אם אין עושין רצונו ח"ו תחסר הנו"ן ונשאר ה' לבד בלי יו"ד ואולם אם יחזרו ישראל בתשובה יתחברו יחד בוי"ו המחובר וי"ו פעם יו"ד הוא סמ"ך. וזהו כוונת הגמ' דדוד לא אמר נו"ן לפי שיש בה מפלתן של שונאי ישראל הכוונה באם אין עושין רצונו תחסר הנו"ן וישאר ה' לבד כנ"ל וזהו מפלתן של שונאי ישראל ואעפ"כ סמכן דוד ברה"ק רמז אם יחזרו ישראל בתשובה יוכל להתחבר אהבת דודים בוי"ו שהיא במספר גדול סמ"ך וזהו שסמכן ברה"ק בסמ"ך ויוכלו להתחבר שמים וארץ. היוצא מזה דאם ישראל הם במדריגה עליונה תתחלף ה"א לנו"ן כנ"ל. ואי' ג' אמרו איכה משה אמר איכה אשא לבדי וישעיה אמר איכה היתה לזונה וירמיה אמר איכה ישבה בדד ומלת איכה מורה על קול יללה ולכך ה"א אחרונה לבדה בלי חיבור כי זהו מורה על חסרון ואולם איכה דכתיב אצל ישעיה וירמיה הוא ל' קינה ומורה על חסרון ישראל וישאר ה"א לבדה בלי חיבור ואולם איכה דכתיב אצל משה לא היה לשון קינה כלל כי הוא מדבר עלקושי הטורח אשר לו ואין זה מדבר על חסרון ישראל ועל זה הקב"ה מנחם אותם דהיינו על שני איכה שיתחבר אהבת דודים ויתחלף ה' לנו"ן נמצא מלת איכה הוא מלת אנכי וי"ו החיבור נסתר באמצע. וישראל לקו בשני איכה ולכך יתנחמו בשני פעמים אנכי מהקב"ה וז"ש אנכי אנכי הוא מנחמכם וא"ש וק"ל:

מי את ותיראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן. פי' עפ"י מ"ד בגמ' דמשיח בן דוד כאשר יראה משיח בן יוסף מוטל מת לפניו יתיירא שמא ימות גם הוא ויאמר לו הקב"ה אל תירא חיים וחסד עשיתי עמך. וצריך להבין הגמ' דמשיח בן דוד יתיירא מן המות איך יתכן מי שהוא כלול מחכמה עליונה יירא ממיתה טבעית החומר ונר' דהענין כך הוא דאי' טבעו בארץ שעריה הטעם הוא לפי שדוד המע"ה יסד השערים ולא היה רשות לשום אויב להחריב מעשי ידי דוד. ונר' ליתן טעם למה לא שלטה יד אויב במעשי ידי דוד דאי' בשמואל הנביא שאמר להקב"ה שקלתני כמשה ואהרן מה משה ואהרן לא בטלו מעשה ידיהן בחייהם אף אני לא יתבטלו מעשה ידי בחיי לכך קפצה עליו זקנה ומת נמצא כ"ז שהצדיק חי אין מעשה ידיו מתבטלים. וידוע דדוד מלך ישראל חי וקים א"כ אין מעשה ידיו מתבטלים לעולם ולכך טבעו בארץ שעריה וזהו ענין משיח בן דוד שמתיירא על שראה משיח בן יוסף מוטל מת לפניו דכל נחמות ישראל הוא שלא יגלו עוד פעם שלישית ואם מלך המשיח אשר יסד הבית חי וקים בטוחים ישראל שאין הבית מקבל הפסד כלל בימיו ואולם אם ימות ח"ו משיח יוכל לגרום החטא ועל זה הבטיחו הקב"ה חיים וחסד עשיתי עמך אל תירא ממיתתו שלמשיח בן יוסף. ואולם הטעם למה באמת ימות משיח בן יוסף צדיק מה פעל ותירץ הזוהר דהוא יתקן חטא קין אשר הרג הבל אחיו ויוסף לקח ג"כ הבכורה ומשיח בן יוסף לקח במלוכה הבכורה לכך יהרג לתקן חטא זה והגרם בניזקין בחטא זה היה על שהביא קין מפרי האדמה קרבן ולא נענה ועל זה נתעבר קין והרג להבל אחיו ויתגולל חטא זה על משיח בן יוסף וז"ש מי את ותיראי מאנוש ימות הכוונה שמשיח בן דוד יתיירא שלא יארע לו כאשר אירע למשיח ב"י ואמר הנביא שלא יירא מאנוש ימות שזהו סיבה ומבן אדם חציר ינתן ר"ל מן קין שהקריב קרבנו מחציר וחטא כנ"ל ומאיכות זה החטא ימות אבל אתה אל תירא כי שלום יהיה לך וא"ש וק"ל:

ותשכח ה' עושך וכו' נוטה שמים ויוסד ארץ וכו'. עיין הפסוק. פי' דהנביא מדבר על לב ירושלים להתנחם לישראל שלא יאמרו איך נלך אל בית ה' ושמא ח"ו נכשל בחטא כי ארי אורב הוא לי במסתרים וטומן פחים ללכדני. ועל זה מבאר הנביא שיבער הקב"ה את היצה"ר מן העולם והענין הוא דע כי שני יצרים יש באדם מין א' הוא המלאך המשחית המסית ומדיח את האדם בתחבולותיו והיצה"ר הזה יכרת מן העולם לעתיד. ומין השני הוא המביא את האדם במצודה רעה והוא מזג האדם אשר איננו שוה בו. דע למשל אם יגבר באדם תולדות אש יהיה בעל חימה ואף וזה באה לו ממרה האדומה. וגם לפעמים מקבל מקרה ממערכת המשרתים שיהיה רוצח או זנאי וכיוצא בזה. ואולם לנפש הצדיק לא יגיע שום מקרה מהכוכבים ונבאר דאי' כשאמר יהושע לחמה שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון אמרה חמה אני קודם ממך בבריאה וצריך להבין מאי נ"מ אם הוא קודם או לא הא יתוש קדמה לאדם וא"כ תהיה יותר במעלה על שקדמה בבריאה. ונראה דהענין כך דאם החמה קדמה לאדם א"כ כבר משלה החמה באדם ואין בדין שינצח האדם את החמה אבל אם האדם קודם לחמה א"כ בשעת הווייתו לא קיבל פעולה מהחמה כלל ושפיר יוכל לנצח את החמה. ואי' דהנשמות קדושות נבראו ביום ראשון ולכך נפש הצדיק היא למעלה מהמזל כי לא שלטה החמה בעת יצירתו ולכך העמיד יהושע את החמה. וידוע דספק נפלה בין חכמי המחקר אם היצה"ר בא לאדם בעת יצירתו או בעת לידתו ויש ליתן טעם להבין הספק דאם נאמר שהיצה"ר נדבק לאדם בשעת הריון וידוע דהנשמה באה לאדם כשישולם יצירתו דהיינו עד אחר מ' יום ואז כבר היצה"ר אדוק בו והחומר הוא רק ונעדר מכל והוא עלול לחטוא ומצא מין את מינו ונשתרש בו היצה"ר. אבל אם נאמר בו שבשעת הלידה בא היצה"ר ונדבק בו וכבר הנשמה אדוקה בו וכולה שלה. וזהו ספק שנפלה ביניהם ולא יוכלו לברר מי שזכה תחלה בו. וזהו היה שאלת אנטונינוס לרבינו הקדוש שמים נבראו תחלה או ארץ נבראת תחלה פירוש דאדם מוגבל מן שמים וארץ והיינו הנשמה אשר בו זהו חלק מחלקי שמים ממעל והחומר הוא נגזר מן הארץ וזהו היה שאלתו אם הנשמה זוכה תחלה או החומר והיינו היצה"ר כנ"ל. ואולם לעתיד יבער הקב"ה את המלאך המשחית ויזכה הנשמה בגוף תחילה וידריכהו בדרך ישרה וגם אינו מקבל מקרה מגרמיים השמים כי נשמות הצדיקים קודם למערכת המשרתים כנ"ל וזהו שניחם הקב"ה את ציון שלא יגרו מהשני יצרים אשר באדם וז"ש וה' עושך הכוונה שיצירת הנשמה היה ביום ראשון ויוכל לנצח מערכת הכוכבים ונאבד היצה"ר האחד. ועוד נוטה שמים ויוסד ארץ הכוונה שהנשמה יזכה בגוף תחלה ויעביר זדון מן הארץ ומפרש הנביא ותפחד תמיד כל היום מפני חמת המציק אשר כונן להשחית זה היצה"ר שמוכן לפורענות ואיה חמת המציק הא כבר נאבד מן העולם וק"ל:

מהר צועה להפתח ולא ימות לשחת ולא יחסר לחמו. פי' ע"פ מ"ד במד' מי יתן והיה לבבם זה כל הימים כפויי טובה הם דהיה להם לומר תן אתה המן ע"כ ותמוה א"כ יעבדו בהכרח מבלי בחירה ולא יהיה גמול ועונש. ונראה דאי' כשהיו ישראל מרננים על המן ואמרו בלתי אל המן עינינו ונפשנו יבשה אין כל והנה העם בוכה למשפחותיו ואי' בגמ' על עסקי משפחות של עריות שנאסרה להם ולכאורה תמוה איך שייך זה לזה ונראה דכולא בחדא מחתא מחתינהו עפ"י מ"ד בפסוק הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע פן ישלח ידו ולקח מעץ החיים ואכל וחי לעולם ופירשו המפרשים דענין עץ החיים הוא מין צמח שיוכל האדם האוכלו לחיות לעולם מפני שכל מרעין בישין באין לאדם מן המאכלים. ונבאר דע כאשר האדם מדקדק המאכל בין שיניו ומשם יורד המאכל לאצטומכא ותואר מאכל מתהפך לכמות לבן ומשם לקיבה והאוכל מתבשל שם מן הכבד ושם יזדקק ויתפרד לארבעה ראשים והיינו ד' מרות אשר תולין בכבד וכח המעכל מהתך את האוכל ועושה אותו דם וכלי לקבלת דם היא הכבד כי שם כל הגידין נמשכין ומושלבות. וכח המושך מושך הדם מן הכבד לכל שאר איברי הגוף כל אחד לפי חלקו והפסולת אשר נשאר כח הדוחה מדחה אותה לדקין ומשם יורד לבית החיצון. ואולם אי אפשר לכח המעכל להתיך האוכל לדם בלי תערובות פסולת מעט כלל. כמו כן כח המושך מושך לכל חלקי הגוף ולזאת הסיבה אין אדם שלם במזגו ופעם זה יגבר ופעם זה יגבר פעם יגבר תולדות החום ויגבר תאות המשגל וכדומה ופעם יפול לחולה רע אשר ימות בו כי הדם אשר מן פסולת המאכל גורם עיפוש וכשל עוזר ונפל עוזר וזהו פרי עץ הדעת טוב ורע ואולם פרי עץ החיים האוכל מזוקק כנופת צופים ואין בו פסולת כלל והוא משמר לאדם מתכונתו ואין כושל באבריו וזהו ענין עץ החיים אשר יוכל האדם לחיות לעולם על ידו לכך גירש הקב"ה את האדם וזהו ענין מן שאכלו ישראל במדבר שלא היה בו פסולת כלל ולכך היה נבלע באיברים כי כח הדוחה לא היה יכול לדחות את הפסולת מאחר שלא היה בו פסולת כלל. ונקדים עוד דקשה דהקב"ה אסר לן עריות ואחותו בכלל ובאיסור זה אשתכללו כולי עלמא ורש"י פי' שזה היה חסד מן הקב"ה דכתיב עולם חסד יבנה. ועם כל זה צ"ל למה לא ברא הקב"ה אשה לקין ולשת מן הצלע כמו לאדם. ונר' ממה דכתב הרמב"ם ז"ל הטעם למה אסר לנו הקב"ה עריות. והוא כיון דבני ביתו של אדם הם לא היה סוף וגדר למשגל כי בראש כל פינה היתה זונה אתו והוא תאוה הנמשך מעץ הדעת כאשר יש שקוראין אותו עץ התאוה ואם האדם שלם במזגו ואין לו תאוה כלל ולא תלה נפשו בעץ הדעת צריך להתעורר התאוה לעת הצורך ולא היה אוסר לנו הקב"ה עריות אלא מפני טעם הנ"ל. ויובן פירש"י דודאי קודם שחטא אדם בעץ הדעת היה אחותו מותר ולא היה צריך לברוא ברי' חדשה אבל לאחר החטא היה אסור וזהו היה חסד מן הקב"ה לקין בהתיר לו אחותו כי בסבת חטאו היתה אסורה כנ"ל. ויובן ג"כ תלונות ישראל אשר בכו למשפחותיו כי המן היה מזוקק ולא היה בו שום פסולת כלל ולכך נבלע באיברים. וכבר בארנו דאם אין פסולת במאכל אדם הוא שלם במזגו ואין התאוה מתעורר' בו כמו האוכל מפרי עץ החיים וזהו שצווחו ישראל אם המן הוא מזגו מפרי עץ החיים יתיר לנו עריות כפי הטעם שכתב הרמב"ם ז"ל. ובאמת היה המן הזה כפרי עץ החיים שהקב"ה עושה גדולות עד אין חקר וכדי להשביע נפשם השוקקה שיוכלו ישראל לקבל התורה בטהרה ולא היה להם תאוה כלל. וכן אמרינן בגמרא לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן. ונבא אל ביאור המדרש מי יתן והיה לבבם זה כל הימים מאמר זה של משה לבני ישראל היה אחר מ' שנה ולאחר הזמן לא ירד המן. וע"ז אמר להם שהם כפויי טובה שהיה להם לומר תן אתה המן ויהיה לבבינו שלם לעבדך ונוכל לבחור הטוב מן הרע ולא שיבטל היצה"ר לגמרי דא"כ גם הגמול והעונש בטל וזהו מאמר הנביא מהר צועה להפתח הכוונה דלעתיד יתבטל היצה"ר אשר הוא במזגו של אדם ויהיה במתכונת האדם השלם והיינו שלא יהיה פסולת באוכל ולא יהיה בו צועה כלל. וז"ש מהר צועה להפתח הכוונה שיפתח המקום אשר בו הצואה ולא יהיה בו פסולת כלל וע"ז שמר ולא ימות לשחת כנ"ל דזהו פרי עץ החיים ולא יחסר לחמו פי' מפני דבמקום אשר הפסולת מונחת הוא חסרון אוכל אבל אם לא יהיה בו פסולת כלל לא יחסר לחמו וא"ש וק"ל:

ואנכי ה' אלהיך רוגע הים ויהמו גליו ה' צבאות שמו. פי' עפ"י מ"ד בגמ' דב"ב אמר רבב"ח אשתעי לי נחותי ימא האי גלא דמטבע לספינתא ואתחזי ביה ניצוצי דנורא חיוורא ברישא מחינן ליה באלותא דחקיק עליה אהיה אשר אהיה יה יה ה' צבאות ונייח ע"כ המאמר הזה תמוה מאוד. ונראה דאיתא בזוהר ויקם יונה לברוח תרשישה וימצא אניה. יונה דא היא נשמתא דבר נש דנגזרת ממערכת אלהים חיים במאמר עירין ובפתגמין קדישין לשוט על פני תבל וימצא אניה דא הוא גוף החומר והים הולך וסוער דא הוא היצה"ר שחושב לשבר האניה בתחבולותיו ועצות רעות ואומר לו אתה בן אדם מה לך נרדם קום והתענג בדשן נפשיך ורווה בטוב גוייתיך כי הוא מתת אלהים וישתער עליו מלך הצפון להדיחו עד שאול תחתית לעבור כל העבירות וממתיק לו כל העבירות למצות ואם צדיק בעיניו וזך פעלו וכמה לא חלי ולא מרגיש גברא ואולם בגמ' נאמר תקנתא לרמאי אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם חוזר בו מוטב ואם לאו יקרא ק"ש וכתבו המפרשים הטעם דק"ש שפיר מהני מפני דהיצר הרע גם הוא חייב בכבוד ה' ואם קורא ק"ש מייחד המעשה להקב"ה שהוא מושל בכל וברא הכל ויאמר להיצה"ר איך נניח את אלהינו שבשמים מיד מפריש ממנו ולכך כתיב בתריה ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בשני לבבות ביצ"ט וביצה"ר כי היצה"ר נהפך לו לאוהב בזכרו את השם ב"ה שמושל בכל. וגם הכעס למה נקרא השם ב"ה צבאות דאי' בגמ' כשברא הקב"ה את האדם נמלך בפמליא שלמעלה הנקראים צבאות והטעם כדי שלא יקטרגו על האדם כשיחטא לאמר מה אנוש כי תזכרנו כיון שגם המה הסכימו לברוא אותו וזהו שרמז רבה במתק לשונו האי גלא דמטבע לספינתא הכוונה שהיצה"ר הולך וסוער על האדם כדי להדיחו מן ארץ החיים ואתחזי בצוציתא דנורא ברישיה ר"ל שהיצה"ר המתיק לו העבירות למצות ואמר לו לך חטא ושוב אח"כ ויהי שכרך גדול דאם יהיו חטאך כשנים כשלג ילבינו וזהו נורא חיוורתא וזהו שאחז"ל דלא ישמע אליו. והתקנה לגרש אותו מחינן ליה באלותא דחקיק עליה יה ה' צבאות ר"ל שיאמר שה' הוא צבאות וגם הוא חייב בכבודו ואז יפרשו ממנו בני רשף כנ"ל וז"ש הנביא ואנכי רוגע הים ויהמו גליו ר"ל שכנסת ישראל מפחד תמיד מפני חמת המציק. וע"ז אמר הקב"ה שלא יירא כי אף אם יהא רוגע הים ויהמו גליו ר"ל היצה"ר מבקש תמיד לטורדו מן העולם תקנתו ה' צבאות שמו ר"ל שיקרא ק"ש כנ"ל ויפריש ממנו היצה"ר וק"ל:

ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך וכו'. ע"ש פי' עפ"י מ"ד במדרש ויקרא משה באזני העם את ספר הברית זהו ספר בראשית וע"ז ענו כל ישראל נעשה ונשמע. ויש ליתן טעם למה קרא לפניהם ספר בראשית דוקא. מפני דאין התורה נקנית אלא בשפל רוח ולכך נתן הקב"ה התורה על הר סיני מפני שהוא נמוך מכל ההרים להודיע שבמקום שהוא גדולת התורה שם היא ענותנותה. גם מזה אנו למידין עדת ענוה מן הקב"ה שאמר נעשה אדם ונמלך בפמליא של מעלה לימד על גדול שבדיינין שלא יפסוק הדינין עד שנמלך בקטנים ולזאת הסיבה קרא משה לפניהם מעשה בראשית להורותם מדת ענוה ושפיר אמרו ישראל על זה כל אשר דיבר ה' נעשה ר"ל מדת ענוה ונשמע ר"ל התורה ושפיר אמרו ונשמע בוי"ו ואיתא ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית ואמר אם אתם מקבלין התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם. ולכאורה תמוה דאין הקב"ה מכריח כל בריה לעשות רצונו. ונראה עפ"י מ"ד כאשר שמעו ישראל קול ה' מדבר מתוך האש פרחה נשמתן כי מושב הנשמה עליונה היא במוח האדם ומן קול ה' מזדעזע הנשמה ממושבה ומרחפת לחוץ המוח והנשמה נקרא' הר כמ"ש המשורר נודי הרכם צפור פי' הר שלכם שאמרתם שאין יכול לסבול הרה"ק והנשמה מתנודדת ממושבה ומתרחפת על קינה וזהו הר שכפה עליהם כגיגית דהנשמה היה מרחפת מחוץ למוח מקול ה' כנ"ל ולא הכריח הקב"ה אותם רק אמר אם תקבלו התורה מוטב ואחזיר נשמותיכם למוח ואם לאו ישארו נשמתם מבחוץ כי הנשמה חיותה לקבל התורה וע"י אמרו פרחה נשמתן ולא מתו ממש אלא כנ"ל. ואולם צריך להבין למה כפה עליהם ההר כגיגית הא ענו כולם ואמרו נעשה ונשמע ואם תאמר כנ"ל אזה היה מאיכות הברה מן קול ה' הא יכול הקב"ה לחזק להם לסבול הקול. ונראה דהענין הוא דמן הדין היה ראוי ליתן התורה בציון כדכתיב כי מציון תצא תורה זה המקום מיוחד לתורה כי מציון מכלל ופי משוש כל הארץ והקב"ה נתן התורה בסיני שלא לאחר טובתו והיה כעין הכרחי כדי לייחס התורה לציון. ואי' בתוס' בע"ז על הא דאמרי' מלמד שכפה עליהם וא"ת אלו היי אומרים ישראל שלא יקבלו האיך מתקיימים שמים וארץ ותי' דשמים וארץ קיימים על הקבלה דהיינו במה שאמרו נעשה ונשמע וז"ש הנביא ואשים דברי בפיך הכוונה דבר ה' אשר אמר נעשה אדם וכאשר שמעו זאת קבלו התורה ואמרו נשמע. ובצל ידי כסיתיך הכוונה שכפה עליהם הר כגיגית ר"ל הנשמה היא מרחפת סביבותיו והנשמה נקראת צל שדי כי היא נאצלת מן יו"ד ויו"ד היא צל שדי כנודע לי"ח וזהו שכסה הנשמה את המוח. ואולם הא כבר קבלו לכך מפרש לנטוע שמים וליסוד ארץ היו צריכין לקבל כמבואר בתוס' הנ"ל ורק כעין הכרחי היה בהר סיני לכך מפרש לאמר לציון עמי אתה היינו כדי לייחס לציון וא"ש וק"ל:

התעוררי התעוררי קומי ירושלים אשר שתית מיד ה' וכו'. פי' עפ"י מ"ד במד' השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ השביע הקב"ה לכנסת ישראל שלא יעלו כחומה פי' שלא יתוספו ישראל להלחם בחזקה וגם שלא ירבו בתפלה יותר מדאי כדאי' בגמ' דב"מ שאלי' הנביא ז"ל אמר אלו אוקמינהו לאבות בהדי הדדי הוי מייתי למשיח בלא זמניה והטעם הוא דהשביע הקב"ה מפני דהגאולה השלישית תהיה גאולה שלימה ולא יוסיפו עוד בני עולה לענותו וכ"ז שיש שורש פורה ראש ולענה אין ישראל נגאלין עד שיתלבנו כל הכתמים וישראל בגולה צריכין לתקן חטא חוה. והטעם דדוקא בגולה צריכין לתקן מפני דמגלגלין חובה על ידי חייב ובגולה בלא"ה צריכין לתקן את אשר כבר עיותו בימים קדמונים לכן מגלגלין עי"ז חטא חוה שסחטה ענבים ושתה שמרים ועיקר החטא היה על אשר מצתה את השמרים כידוע לי"ח. וז"ש הנביא התעוררי התעוררי שני פעמים על שהשביעם הקב"ה בשני דברים הנ"ל שלא יעלו כחומה ולא ירבו בתפלה וכו' אבל עתה קול קורא קומי ירושלים דאין רושם ניכר מחטא חוה ושלמו ימי אבלך אשר שתית מיד ה' את קובעת כוס התרעלה שתית מצית כבר מתוקן חטא זה ולא תוסיף לשתותה עוד וק"ל:

אין מנהל לה וכו' ואין מחזיק בידה וכו'. כי מפרש השני דברים אשר השביעם הקב"ה לכנסת ישראל שתשמור את עצמה ומבאר אין מנהל לה מכל בנים ילדה הכוונה בנים אשר ילדה לא עלו כחומה להלחם נגד אויב ואין מחזיק בידה מכל בנים גדלה הכוונה הבנים אשר הם גדולים לא הרבו בתפלה ולא החזיקו בכח עד שאמר להם הקב"ה צאו וק"ל:

שתים הנה קראתיך מי ינוד לך השוד וכו'. פי' דשני מיני עבירות הם א' מרוב העושר אדם מתגאה והולך אחר ההבל והוללות וסכלות למלאות תאות נפשו וזה לא שייך באיש עני. ואולם יש מין אחר לעני שהרהורין על רעיונו סליקו שהעולם נפעל מגרמיים השמים ואין הקב"ה משגיח בשפלים וזהו סיבה לכפירה גמורה ולכך עובד זולתו. וזהו דאמרי' בגמ' לא היו ישראל ראוין לאותו מעשה הכוונה דישראל היו עשירים כמ"ש וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל ועבירה זאת לא שייך בעושר אלא בעני. ולא היה דוד ראוי לאותו מעשה כי חטאו של דוד היה בבת שבע כדי למלאות תאותו והוא כינה את עצמו בעני ואביון וזאת אינו ראוי רק לעשיר כנ"ל. ואולם בנושא אחד אינו שייך השני מיני עבירות כי זה לעומת זה וישראל בבית ראשון עשו שניהם דהיינו ג"ע וע"ז ועל זה אמר שתים הנה קראתיך ולכך לקו בשוד ושבר וכו' ומי אנחמך על זה וק"ל:

בניך עולפו בראש כל חוצות כתוא מכמר. פי' זהו מכת חרב ורעב מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימת רעב וזהו בניך עולפו בראש כל חוצות זהו חרב וכתוא מכמר היינו שנתונים ברעב כמו במכמר וק"ל:

המלאים חמת ה' גערת אלהיך. פי' ע"פ מ"ד בישעיה אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי פי ה' דיבר ולכאורה יש להבין מה דקאמר אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו משמע מכלל הן דאם תמאנו ומריתם יהיה רעב. ולמה מהפך וקאמר חרב. וגם יש ליתן טעם במאי דקאמר כי פי' ה' דיבר מה בעי בזה הלא ידענו שפיר דמעצמו לא יאמר כלום. ונראה דהענין הוא דהקב"ה מרחם על בריותיו בני בריתו ומדה טובה מרובה ממדת פורענות. וידוע דרעב קשה מחרב כמ"ש טובים היו חללי חרב מחללי רעב ואולם מדה"ד משלם מדה כנגד מדה וז"ש ישעיה אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי מן הדין היה להיות רעב לכך אמר כי פי ה' דבר וזהו השם מורה על מדת הרחמים ולכך נדדונין בחרב נמצא שמדה"ד משלם ברעב וישראל לקו בחרב וברעב בכפלים וז"ש המלאים חמת ה' גערת אלהיך ר"ל חמת ה' זו מדה"ר דהיינו בחרב. גערת אלהיך זו מדה"ד והיינו ברעב וק"ל:

לכן שמעי נא זאת עניה וכו'. פי' שכנסת ישראל המה שכורים מבלבולי הדעת בגלות המר הזה מרוב צרות המתגרשות ואולם כבר נשלם חטא חוה שסחטא ענבים ואמר ושכורת ולא מיין חוה וק"ל:

כה אמר ה' וכו'. פי' עפ"י מ"ד דלעתיד יעביר הקב"ה את מין הישראלי מעם וינהג אותם ברחמים ולא ישלוט בהם מדה"ד כלל. ואולם אם ישגוג אדם בחטא המדה"ד צריך למצוא מקום לגבות את חובו. ונראה דמה"ד חולל על ראש רשעים ומהם יפרע ולהם מדה"ד מוכן. וז"ש הנביא אדוניך ה' הוא ברחמים ואולם על עו"ג יחול המה"ד ולזה אמר הנה אלהיך יריב עמו דהיינו עו"ג וא"ש וק"ל:

הנה לקחתי מידך וכו'. פי' עפ"י מ"ד בגמ' ויברא אלהים את התנינים הגדולים זהו שבראם הקב"ה זכר ונקבה סירס את הזכר והרג את הנקיבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא ותמוה ונרא' דהענין הוא של תנינים כמבואר בישעיה ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה את התנין הגדול אשר בים וקראם בשם נחש כמ"ש נחש בריח ונחש עקלתון. ונר' דזהו ענין היצה"ר והוא בשני אופנים שמסית האדם בזנות וע"ג ולפי פעולתו כך נקרא שמו דאם מדיח את האדם לע"ג הוא נקרא נחש עקלתון שמוליך האדם בדרך עקלתון ועובד זולתו ואם מסית האדם לעריות נקרא נחש בריח כי הבריח התיכון אשר מבריח מן הקצה אל הקצה והוא חבל הכסף כי שם הוא תולדות הזרע לכך נקרא בריח כי ע"י מתעורר התאוה בזכר ועו"ג קראו חז"ל יצרא דעריות תנין הזכר ויצרא דע"ג הוא תנין הנקיבה דבכל משלי שלמה נקרא ע"ג אשה מורדת אשה נכרית וזהו כוונת הגמר' סירס הזכר ר"ל שאנשי כנה"ג נקרו עין אחד מיצרא דעריות דלא ליגרי בקרוביה וזהו ענין סירס והרג את הנקיבה ר"ל יצרא דע"ג הרגו ממש כמבואר בגמ'. ואולם יש לתמוה אם הרגו יצרא דע"ג ממש הא בעינינו רואים שהעו"ג טועין אחר החמה והכוכבים ומי פתי יסור הנה לעבדם הלא הבל הם אם לא שהיצה"ר לוכד אוחם בערמתו ועושה העקוב למישור בעיניהם. ונר' דהענין הוא עפ"י מ"ד המפרשים דדוקא מן מין הישראלי בטלו אנשי כנה"ג היצה"ר דע"ג אבל לא מן העו"ג. והטעם הוא דאם לא יטעו העו"ג אחר ההבל לא יזכו ישראל ח"ו לגאולה שלימה מפני דזכות ישראל אשר ילכו מן הגולה על שמסרו נפשותם להריגה על קידוש השם ואם לא יהיה היצה"ר לא יהיו הצדיקים מקבלין שכר ע"ז ומרוב אהבתם לא הרגו יצה"ר דע"ג מן העו"ג וז"ש חז"ל הרג הנקיבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא ר"ל כדי שיהיה להם שכר לעתיד. וז"ש הנביא הנה לקחתי מידך את כוח התרעלה ר"ל יצה"ר דע"ג שהוא מטמטם כח ולב ומוח של אדם ואת כוס חמתי ר"ל יצה"ר דעריות הוא נקרא כוס חמתי שהוא מחמם את האדם ואולם לא יתבטל יצה"ר דע"ג מן העולם לגמרי כי ביד העו"ג ישאר לאות לבני מרי וז"ש ושמתי ביד מוניך את בשרם הם העו"ג אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה ותשימי כארץ גוך הכוונה שעינו אותך בעינוים קשים בזכות זה תעלה לציון ב"ב וק"ל:

עורי עורי לבשי עוזך ציון. פי' ע"פ מ"ד בישעיה סי' ג' כי יתפוש איש באחיו לאמר שמלה לך קצין תהיה לנו ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חובש ובביתי אין לחם ואין שמלה וכו' וצריך להבין התשובה שישבע שאינו מבין בתורה ואח"כ אמר לא אהיה חובש משמע שמבין רק שלא רצה להיות חובש ונראה ע"פ מ"ד בגמ' דמקשה קראי אהדדי כתיב יפוצו מעינותיך חוצה וכתיב קרא אחרינא שילך בסתר ויכניס התורה ותי' אם אנשי הדור כשירים יפוצו חוצה ואם לאו בהם לצים וא"כ שמא ח"ו יצא חוץ לדת שלא יכול להשיבם יסגור הדלת בעדו וילמוד בסתר ואולם אם הוא מופלג בדור ויוכל לדרוש על כל קוץ וקוץ תלי תלים יכול לשלוח מים ע"פ חוצות כי בסברתו מפרק הרים אע"פ שבני דורו הם לצים יקבלו ממנו נועם אמרותיו אשר הם מזוקקים וידוע שהשמלה הוא שם תואר על בני עליה שיודעים לברר הלכה כשמלה ומדריגה פחותה ממנו נקרא בגד דלפעמים הוא בוגד שאינו יכול לברר טעמו של דבר כשמלה זהו בסוד הנסתרות לה' אלהינו וזהו שיאמרו לו שמלה לך קצין תהיה לנו ר"ל אתה ידעת טעמו של דבר לברר כשמלה והוא ישיב להם בביתי אין לחם ואין שמלה ר"ל שאינו מן אשר בארץ אנשי השם ואולם הוא ממדריגה קטנה הנ"ל אבל לא אהיה חובש ואי' במד' למנצח על השמינית כשראה דוד עצמו ערום בבית המרחץ אמר אוי לי שאני עומד בלא מצוה כיון שהציץ בברית קודש שמח ושר למנצח על השמינית על המילה שנתנה בשמיני ותמוה וי"ל דאי' בזוהר מי שבועל ארמית ומקלקל ברית קודש נמשך ערלתו. ועוד אי' בזוהר מי שבועל ארמית מאבד כל המצות אשר לו שמעטרין אותו כבגד מזרם וממטר וכן כתיב ביוסף ויבא יוסף הביתה לעשות מלאכתו כמ"ד לעשות צרכיו נכנס וינח בגדו אצלה כמעט היה אבד בגדי קודש וזהו כוונת הגמ' שאמר דוד אוי לי שאני ערום וכו' ר"ל מפני שלקח יפת תואר וסובר שהוא כבועל ארמית וא"כ הוא ערום כנ"ל אולם כשהציץ בברית קודש וראה שבריתו אתו וא"כ לא היה כבועל ארמית וע"ז שמח ושר למנצח על השמינית וזש"ה עורי עורי לבשי עוזך ציון ר"ל ציון הם תלמידי חכמים המצויינין בהלכה ומכוסין כשמלה חדשה היינו שיכולין לברר ולהפיק מילין שלא שמעו אוזן מעולם ולזה אמר שילבשו וכו' לבשי בגדי תפארתך ירושלים ר"ל שעמא דבר להם יש לבד בגדים דהיינו מצות לבד ולפעמים נקרא בוגד שאם יכשל בחטא כנ"ל ואולם הברית קדש מעיר. לאדם שלא חטא וז"ש כי לא יוסיף עוד יבא בך ערל וטמא ערל דייקא ולכך כעדי תלבשי וק"ל:

התנערי מעפר וכו' עיין הפסוק. פי' עפ"י מ"ד צדיקים במיתתן קרוים חיים והענין הוא דהצדיק אינו מת כלל ואולם לעולם זה לא יוכל לבא כי יש לו מוטות על צוארו שלא יוכל לבוא וכן איתא בזוהר מעשה דאמר חסיד אחד יכולני לבא לזה העולם אם לא שצוארי מונח תחת המוסרות ואולם בעת התחיי' יסיר הקב"ה סולם מעל צוואריהם וקול קורא עליהם קומו ויקומו. אבל עמא דבר להם יצטרך הכונה גדולה להחיותם כי בעפר יסודם וזהו מאמר הנביא התנערי מעפר קומי שבי ירושלים הם עמא דבר דלהם יצטרך הכנה גדולה לקרוץ אותם מעפר לזה אמר התנערי מעפר. התפתחי מוסרי צווארך שבי בת ציון המה גדולי הדור שלהם יפתח לבד מוסרי צוואריהם ויחיו וק"ל:

כי כה אמר ה' חנם וכו'. פי' עפ"י מ"ד דלעת התחיי' יחי' הקב"ה את הצדיקים בזכות מעשיהם דכתיב כה אמר ה' בפתחי את קברותיכם וכו' בכה רב יוסף ועמא דבר בזכות מה יחיו ומסיק שם הגמ' דע"י זכות הצדיקים יחיו עמא דבר דהיינו לפי מה שמהנין ת"ח מנכסיהם אבל צדיק בזכותו יחיה וז"ש הנביא לנחם ציון במ"ש התפתחי מוסרי צווארך הם הזקנים יושבי שער ואמר להם שלא בכסף תגאלו ר"ל כמו עמא דבר שנגאלין בשביל כסף שמהנין לצדיקים ואתה תקום בזכותך וק"ל:

באופן אחר. נר' עפ"י מ"ד שאמר הקב"ה לאברהם ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה ואח"כ יצאו ברכוש גדול ותמוה דלמה הבטיח הקב"ה שיצאו בניו ברכוש גדול הלא נפש משכלת ממאס ברוב עושר כי צדיק אוכל לשובע נפשו ולא יותר. ונראה דהענין דמדה"ד אינו פורע לאדם רק כשנתמלא סאתו ושורת הדין הוא דהמשתעבד בישראל הוא במיתה וא"כ היו המצריים חייבים מיתה ואולם מדה"ד לא יכול לדון אותם דלא נתמלא סאתם דהקב"ה מיהר הגאולה לרד"ו שנים ולא היה עדיין זמן למדה"ד לעשות להם כלום והם שעבדו בישראל ולכך צוה ה' ושאלה אשה משכנתה כלי כסף וכלי זהב וכו' והיו עניים ועני חשוב כמת וא"כ לא היה לבעל דין מקום ושפיר יכול להוציאם לרד"ו שנים. וזהו שהודיע הש"י לאברהם שיצאו בניו קודם זמן המוגבל בזאת התחבולה ואולם זאת היה במצרים אבל בגלות המר הזה אין מין הישראלי רוצה לצאת כי ארץ אל תכסה דם ההרוגים ולארץ לא יכופר כי אם בדם שופכו ומבקשים נקמת ה' צבאות אשר נהרגו בזדון חסידי עליון וזהו סיבה לאורך גלותנו וז"ש הנביא ולא בכסף תגאלו כמו שהיה במצרים כי אם נקמת ה' באויבים וק"ל:

ועתה מה לי פה וכו' לכן ידע עמי שמי וכו' כי אני וכו'. פי' ע"פ מ"ד כל מכבדיה הזילוה וכו' כשנכנסו עמונים לבהמ"ק והיו הכרובים מעורים זכר ונקיבה אמרו ראו אומה שאומרים וכו' ע"ש ומקשה הריטב"א מאי קאמר שם ופניהם איש אל אחיו הא אי' בגמ' דזה בזמן שישראל עושין רצונו ואז בוודאי לא היו עושין רצונו. ונ"ל דהענין דמה דאמרי' חילוק בין עושין לאין עושין היינו דוקא בזמן שישראל שרוים על אדמתם. אבל בגלות הוי עושין רצונו דהיינו עמו אנכי בצרה. ויובן גם מה שיחזקאל היה מפרש מעשה מרכבה יותר מכולם משום שאמר ואני בתוך הגולה להודיע שהשי"ת שורה בתוכנו ולפ"ז א"ש קו' הריטב"א דבזמן החורבן היה זמן גלות והיו כעושים רצונו ושפיר היו פניהם איש אל אחיו. ואי' דבגולה אין אנו יכולין להזכיר השם ככתבו אלא בכינוי מפני דכתיב כי יד על כס יה שאין שמו וכסאו שלם בגולה עד שירחם ה' את עמו. ונראה ליתן טעם דכתיב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד דבגולה אין אנו יכולים להזכיר השם ככתבו והשם של ד' יהיה בחילוף יו"ד בוי"ו שכתבו כל המדקדקים דיו"ד בוי"ו מתחלפים כמו חוה היא מגזרת אם כל חי ואולם על ישראל סגר המדבר כי ה' הוא המדבר ואומר אהיה זו מדבר בעדו וישראל מזכירין נסתר יהיה. וכבר הקדמנו דבגולה אין אנו מזכירין את השם והמדבר הוא הש"י לכך אינו שמו שלם דהוא אומר אהיה ולעתיד כתיב ביום ההוא יהיה ה' אחד וכו' שאנו יכולים להזכיר השם ומפרש הטעם על שלא ידוע מקודם בגולה לכן ביום ההוא בגולה לא ידעו כי אני המדבר אבל עתה הנני ושפיר יוכלו להזכיר וק"ל:

מה נאוו על ההרים רגלי מבשר וכו'. פי' עפ"י מ"ד אני ה' בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה. ואיתא אם הגאולה היא בעתה יהיה צרה כמבכירה וכיולדה אפעה וחרב לה' צבאות מלאה דם אבל אם יזכו ישראל קול שלום נשמע בארצנו ואין שטן ופגע רע. ואיתא אם ישראל יגאלו בעתה כל הר וגבעה ישפלו והטעם משום שלא היה הר וגבעה שלא עבדו שם ע"ז כי אין קטיגור נעשה סניגור ואולם אם זכו ישראל שיעשה תשובה וגדולה תשובה וכו'. לא ישפילו ההרים כי יהיה להם לעזר ולהועיל וז"ש מה נאוו על ההרים רגלי מבשר הטעם דאם יתקיימו ההרים ישראל המה צדיקים כנ"ל. משמיע שלום דיזכו ישראל בתשובה והעד דקול מבשר משמיע על ההרים כנ"ל וק"ל:

קול צופיך וכו'. נרא' דאיתא קודם ביאת המשיח יראו הוברי שמים שינוי גדול בכוכבים ויפתרו שיבא משיח וישאו קול יחדיו בית יעקב לכו ונלכה אל בית ה' וז"ש קול צופיך הם מביטי כוכבים נשאו קול וכו' וק"ל:

פצחו רננו יחדיו חרבות ירושלים. והענין הוא דמה יהיה נחמת חומות ירושלים השוממה הא לעתיד פרזות תשב ירושלים רק דיעשו חומה כדי להבדיל בין קודש לחול דהטמאים ישתלחו חוץ לירושלים וזהו יהי' הנחמה וז"ש פצחו וכו' חרבות ירושלים כי ניחם ה' את ציון ובמה יהיה הנחמה לז"א סורו משם טמא וכו' וק"ל:

כי לא בחפזון תלכו. דאי' טעם למה יצאו ישראל ממצרים בחפזון מפני הערב רב שנספחו להם והן הנה היו לבני ישראל לאבן נגף במדבר לכך יצאו בחפזון ולעתיד לא יתקבלו גרים ולא יצטרכו לילך בחפזון. וז"ש כי לא בחפזון תלכו וכו' ב"ב אמן:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

·
מעבר לתחילת הדף