אהבת יהונתן/הפטרת ראה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אהבת יהונתן TriangleArrow-Left.png הפטרת ראה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הפטרת ראה

עניה סוערה לא נחמה הנה אנכי וכו'. יובן כוונתו עפ"י מ"ד בגמ' דישראל לא בקשו לקבל תנחומי' מכל הנביאים לכך כתיב לא נוחמה. ונראה לתת טעם דבת השובבה אומרת איך אשוב אל ה' בקול רנה שמא אכשל ח"ו בחטא וחייב אני לגלות והפוכי מטרתא למה לי. ולזאת הטענה לא מצאו כל הנביאים להשיב כי צדיק ורשע לא קאמר ולכך לא קבלו תנחומים מהנביאים אבל הקב"ה מנחם אותם ומודיע אותם שלא יכשלו בחטא כלל היינו שיבער הדברים המסייעין לחטא ומפרש הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך והיינו כי פוך הוא אבן טוב הנקרא נופך. ואבניך הוא כינוי לת"ח כמה דאיתמר כל ת"ח שאינו קשה כברזל אינו ת"ח דכתיב ארץ אשר אבניה ברזל אל תקרי אבניה אלא בוניה נמצא שת"ח מכונים בשם אבניך. והנופך הים מיוחד לשבט יהודה והיה קבוע בחושן. והוראתו הים על שיהודה היה עניו והודה ולא בוש ואמר צדקה ממני ומה טוב ומה נעים אם הת"ח קנה מדת ענוה זו כי תורתו משתמרת בקרבו. וז"ש שיהיו אבניך מורבצים בגופך דהיינו מדת ענוה וזה יהיה מניעה לבלתי תכשל בחטא. ויסדתיך בשפירים דהספיר היה מיוחד לשבט יששכר ויששכר הטה שכמו לסבול עול תורה וכן יהיו לעתיד יסודות ישראל שהם עמא דבר ויהיו אהובים לתורה וזה יהיה סיבה שיהיה מין הישראלי נשמר מכל חטא וק"ל:

ושמתי כדכד שמשותיך. פי' ע"פ מ"ד בגמרא פליגי בה תרין אמוראי בארעא ותרין מלאכי ברקיע חד אמר מן שוהם וחד אמר מן ישפה ומנו מיכאל וגבריאל והקב"ה אמר ליהוי כדין וכדין ונראה לתת טעם על זה המחלוקת בין מלאכי עליון. דאיתא שוהם הוא מיוחד לשבט יוסף. ויוסף הצדיק הכריח את יצרו במעשה פוטיפר ולא נתאוה להיות עמה והוראת שוהם על זה. וישפה הוא אבן טוב מיוחד לשבט בנימין ובין כתפיו שכן השכינה וממנו תצא תורה לכך נקרא ישפה יש פה ללמוד. ואי' מלאך גבריאל הוא ממונה על התאוה ומיכאל שר התורה. וזהו המחלוקת שביניהם ה"א מן שורש הכוונה שיהיו ישראל מסוגלים באבן שוהם שהוא מונע התאוה כן יהיו ישראל לעתיד וזהו אמר גבריאל הממונה על התאוה וח"א ישפה דהיינו שיהיו ישראל בעלי תריסין וזהו מאמר מיכאל כנ"ל. ואמר הקב"ה ליהוי כדין וכדין כוונת שניהם הנ"ל וז"ש ושמתי כדכד שמשותיך כדין וכדין וק"ל:

וכל שעריך לאבני אקדח. פי' שכל צדיק יהיה לו מדור בפני עצמו ולפי מעלתו יהיה גדולתו יותר משל חבירו וכל אחד נכוה בשל חבירו ולכך אמר וכל גבולך לאבני חפץ שיהיה לכל אחד חפצו ולא יקנאו אחד בשביל חבירו כי יהיה לו די בשלו וא"ש וק"ל:

וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. פי' עפ"י מ"ד במדרש אמרות ה' אמרות טהורות וכי אמרות ה' טהורות ואמרות בשר ודם לאו טהורות אלא שהוא חי וקים ותמוה ונראה דהענין הוא דידוע דסיבת וגרמת השכחה על שאמרו ישראל דבר אתה עמנו ונשמעה באה שכחה לעולם. והטעם דאלו שמעו הדברות מפי הקב"ה שהוא חי וקים לעולם כן הדיבור היוצא ממנו הוא קיים לעולם ולא היה נשתכח. וכמו כן אמירתו של אדם נשתכח מפני שהוא אינו קיים וכשאמרו ישראל דבר אתה עמנו ונשמעה באה שכחה לעולם כנ"ל והן הנה דברי המד' אמרות ה' אמרות טהורות ולא של ב"ו מפני שהוא חי וקים וידוע דמאיכות השכחה נפלה מחלוקת בישראל אלו מטהרין ואלו מטמאין מפני דהקבלה נשתכח. וז"ש לעתיד וכל בניך לימודי ה' הכוונה שיהיו שומעים אמרות ה' וא"כ לא יהיה שכחה ויהיה שלום בין חכמי ישראל ולכך ורב שלום בניך וק"ל. או יאמר דאי' ורודף שלום זה שעושה לפנים משורת הדין דאם אדם עושה לפנים משוה"ד אין לו מחלוקת כלל ושלום יאמר לו וזהו כוונת הנביא וכל בניך לימודי ה' ר"ל שהם למודים לעשות לפנים משוה"ד כי זה השם מורה על רחמים והוא לפנים משוה"ד וא"כ ורב שלום בניך וק"ל:

בצדקה תכונני רחקי מעושק כי לא תיראי וכו'. יובן עפ"י מ"ד בגמרא מיתה לרשעים הנאה להם והנאה לעולם שכל זמן שרשעים בעולם חרון אף בעולם ופריך הגמ' מאן נינהו רשעים א"ר יוסף גנבי ע"כ ולכאורה תמוה מאי פריך מאן רשעים פוק חזי רשעי ארץ ועוד מאי משני הגמ' גנבי למה תפס גנב דוקא. ונר' דהענין הוא עפ"י מ"ד מתן בסתר יכפה אף מפני דהנותן צדקה בסתר ואינו מגלה לשום אדם בלתי לה' לבדו הוא מעולה שבצדקה. אינו נותן להתגאות בכך. ואולם אם הנגב נותן בסתר אין לו תקנה דידוע מ"ש חז"ל מ"מ החמירה תורה בגנב יותר מבגזלן מפני שהגזלן משוה כבוד עבד לכבוד קונו וגנב עושה עין שלמעלה כאילו אינו רואה ולכך אין לו תקנה אפי' בצדקה בסתר. וא"ש הגמ' כל זמן שרשעים בעולם חרון אף בעולם ופריך מאן נינהו רשעים הא יוכלו לתקן את אשר עיוותו בצדקה בסתר אשר יכפה אף לכך א"ר יוסף גנבי דלהם אין תקנה בצדקה בסתר. וז"ש בצדקה תכונני הכוונה שבצדקה יוכל לכפות האף והיינו בתנאי כי רחקי מעושק ר"ל מגניבה ואם זאת תעשה כי לא תיראי וממחתה כי לא תקרב אליך. הן גור יגור הכוונה גור הוא מגזרת ויגר מואב ר"ל מי שגר מן האנשים ולא מעין שלמעלה וזהו אפם מאותי לזה אין תיקון בצדקה אבל מי שגר אתך דהיינו שירא את ה' כמו את האנשים עליך יפול יהיה כאחד ממך וא"ש וק"ל. באופן אחר נראה עפ"י מ"ד דיש שני מיני צדקות אשר האדם נותן. הא' אדם נותן צדקה כדי שלא יבא פורענות עליו ויש מין שנותנים צדקה כדי לקבל פרס דהיינו שיהיה לו בן זכר וכדומה. ואולם הצדקה הנכונה הוא באם אדם נותן צדקה מאהבת השם ב"ה אשר צוה לנו הלא פרוס לרעב לחמך. וז"ש בצדקה תכונני והיינו אם רחקי מעושק ר"ל שיתרחק מליתן ע"מ לקבל פרס והיינו מעושק וגם אל יתן צדקה בשביל המחיתה שלא יקרב אליך רק שיתן מאהבת השם ב"ה. ואמר על צדקה זו שנותן בשביל פורענות הן גור יגור היינו שיגור מצרות המתרגשות בעולם והוא אפס מאותי דהיינו שגר רק מהמקרים ולא מן השם ב"ה אבל מי שגר אתך היינו שגר מעצמו ולא מהמקרים עליך יפול כנ"ל וק"ל. באופן אחר נר' עפ"י מ"ד דלעתיד לא יהיו עניים כלל רק גרים אשר יגיירו את עצמם המה יהיו עניים ואביונים בקרב הארץ ולהם יתנו הצדקה. וידוע דאין מקבלין גרים לימות המשיח מפני שעושה מיראה וז"ש הן גור יגור דהיינו מי שבא להתגייר לימות המשיח אין מקבלין אותו לפי שאינו מתגייר מאהבה השם ב"ה והוא רק אפם מאותי אבל מי שגר אתך דהיינו מי שנתגייר בגלות יראה לעתיד אור כאחד מבני ישראל כדאי' בזוהר ויהא חלקו בחיים וז"ש מי גר אתך עליך יפול וק"ל:

הן אנכי בראתי חרש נופח באש פחם ומוציא כלי למעשהו וכו'. עיין הפסוק ופירושו הוא דידוע דיש שני יועצים במין האדם המסיתין אותו ומוליכין אותו בדרך עקלתון. אחד הוא מלאך המשחית הרע והוא ארי אורב במסתרים ומושבו בלב ומקלקל בחיצים עד שישרש אותו מארץ החיים ויהיה כנפל אשת בל חזו שמש ונטמן בחובו. והמסית השני הוא רוע מזג האדם אשר משתוקק לבלות ימיו בהבלי עולם ואולם מזג האדם אינו עושה מיד אלא בעזר היצה"ר המשחית וטבע אדם מוכן לקבל והיצה"ר מוציא מכח לפועל באדם כי בקל יוכל לראות מחשבתו כי העצים יבישים ברמץ טמונים ובא אחד ומלבה אותו ויבער מגדיש ועד קמה ועד כרם זית וז"ש הנביא הן אנכי בראתי חרש נופח באש פחם דהיינו טבע האדם שהוא מוכן ועומד לכך ואנכי בראתי משתית לחבל והיינו מלאך המשחית הנ"ל ומפרש שהקב"ה יבער שניהם והיינו כל כלי יוצר עליך לא יצלח זהו כלי המשחית אשר ברא אותו יוצר הכל לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט היינו היצה"ר שהוא אתך במזגך תרשיעי אותו ולא יגבר הגוף על הנפש וזאת היא נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי נאום ה' וק"ל. באופן אחר נראה עפ"י מ"ד לא תניף עליהם ברזל כי חרבך הנפת עליה ותחלליה פי' שאסור ליקח ברזל למזבח ויש לדקדק בתחלה אמר לא תבנה אתהן גזית ומסיים כי חרבך הנפת עליה וכו' מה ענין זה לחרב ועוד הא באמת הפריש דוד המלך ע"ה ברזל לרוב לבנין הבית כמבואר בד"ה. ונר' עפ"י מ"ד עשרה דברים נבראו בע"ש בין השמשות וכו' ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה ויש ליתן טעם למה נברא צבת בין השמשות הא היה צורך גדול לבראו קודם לכן כי ממנה יעשו כל מעשה בני אדם. ונר' דהענין הוא לפי דמין האדם הוא מוגבל מן ארבע יסודות ולכך יוכל לסבול כל ד' סיבות אדם כגון הקור והחום והרעב והצמא. והדין נותן דאין אדם ימות במים או באש כי מצא מין את מינו ואינו מזיק. ואולם ביום ברוא אלהים בני רשף על פני הארץ ולכל מזיק יש לו כלי אומנות לחבל אשר הם ממונים על כך יש מהם שממונים על המים או על האש או על הדומם והיינו ברזל וכדומה רבים שאין להם מספר והם מזיקין לאדם כגון חרב מלוטש באמת אינו יכול להזיק את האדם אולם המזיק אשר הוא ממונה עליה הוא מזיק לאדם ומיניה תקיש על שאר מחבלים. ולכן נברא צבת בע"ש בין השמשות דקודם לכן לא היה צורך לצבת כי האש לא היה מזיקו דעדיין לא חטא אדה"ר ואולם בין השמשות כבר נכשל בחטא ונבראו המזיקים כמבואר שם דנבראו בין השמשות ולכך היה צריך לברוא צבת וזהו כוונת הפסוק כי חרבך הנפת עליה זהו להט החרב המתהפכת חרב חוה ותחלליה כי זהו חרב חוה אשר הונף ואשר הורם מאיברים ופדרים שפקעו מן המזבח הקודש וקדשים שנטמאו אין מעלין אותן על גבי המזבח ולכן אסור ליקח ברזל לבנין הבית ואולם דוד ביקש לתקן חטא חוה כדאיתא ראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית אלא שאכל פגה פי' דבר שלא נתבשל כל צורכו והיה מפריש ברזל כי עדיין לא חטא וז"ש הן אנכי בראתי חרש נופח באש פחם ומוציא כלי למעשהו הכוונה דמבאר דזהו היה קודם חטא שלא היה צריך כלל כלי למעשה של בני אדם כי היה נותן גולם באש וברצותו מרחיב וברצותו מקצר ולא היה צריך כלל כלי ואולם אחר החטא נכווה בגחלת לפי שאנכי בראתי משחית לחבל והיינו לאחר החטא כנ"ל. ואולם לעתיד יבער הקב"ה מזיק מן הארץ וזהו כל כלי יוצר עליך לא יצלח הכוונה צבת אשר ברא יוצר הכל בחכמה לא יהיה צורך בה והטעם כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך וכל לשון תקום אתך למשפט זהו חרב חוה חרב מלוטש עושה רמיה בלשון תרשיעי ויבוער המזיק מן הארץ וזה יהיה לך נחלה מאת ה' וק"ל:

הוי כל צמא לכו למים ואשר אין לו לכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב. פי' עפ"י מ"ד אם פגע בך מנוול זה משכהו לבה"מ אי אזיל מוטב וכו' ואי לא אזיל יזכיר לו יום המיתה. ויש ליתן טעם למה אם מזכיר לו יום המיתה יועיל יותר מלימוד התורה דהענין הוא דאם אדם אשר הלך בתומו מיום הולדו וקנה לו מצות ומעשים טובים והחמיץ אחר כך ועודנו היצה"ר מתגבר יוכל לגרש אותו בתורה מפני שכבר הוא למוד בכך והמצות אשר עשה מסייעין אותו מן התורה לבטל הרהורין בישין ואולם איש אשר הוא נולד רש וערום הוא מבלי לבוש ואין לו מצות כלל ועל זה אמר המשורר ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי אע"פ שלומד תורה אינו מועיל לו כי הוא מלוכלך בטיט ובצואה ובגדיו צואים ויותר היצה"ר מתגבר עליו כי טמא הוא והלך ממנו הקדושה וטומאתו עליו ונכרתה ואם ירצה לגרש את היצה"ר צריך להעביר מעליו הבגדים הצואים ויפרוש מדרכו הרעה אשר הוכשר לקבל טומאה וישא כאוב מארץ קולו ויזכיר לו יום המיתה כי זהו משברת גופו של אדם וזהו מונע התאוה ובזה ימלט את העיר ולא יכול לבוא בו צר ואויב וזהו דאמרינן בגמ' אם פגע בך מנוול זה משכהו לבה"מ היינו באיש שהלך בתומו כנ"ל. ואם לאו שאינו בעל תורה והיא המדריגה שניה הנ"ל יזכיר לו יום המיתה. וז"ש הנביא הוי כל צמא לכו למים מפני דהשגגות אשר אדם נכשל בו נחשב לו כאלו היה שיכור כי לא בדעת עשה וכמשחז"ל אין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות ונתבלבלה דעתו. ואולם אם אדם חטא במזיד הוא צמא לכך ואינו שיכור וע"ז אמר הוי כל צמא דהיינו שיצרו מתגבר עליו לכו למים ואין מים אלא תורה כידוע וזהו משכהו לבה"מ ואשר אין לו כסף דהיינו שאין לו תורה ואז אינו מועיל לו כלל כנ"ל. לזה אמר לכו שברו הכוונה שיזכיר לו יום המיתה המשברת את תאותו בהזכיר הפרדת נפשו מגווייתו וזהו דוקא בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב ר"ל שאין לו יינה של תורה והמצות כלל וא"ש וק"ל:

למה תשקלו כסף בלא לחם ויגיעכם בלא לשבעה. פי' מפני דהחלק המתעורר באדם מבקש זהב וכסף כל ימי היותו על האדמה וכמ"ש שלמה אוהב כסף לא ישבע כסף וכבר בארנו דכסף זו היא התורה והמצות ואמר הנביא למה תשקלו כסף בלא לחם דהיינו שישראל אמרו איך נלמוד ודחיקא לן ואולם אם חונן ה' להם בעושר אינם שבעי' וע"ז אמר ויגיעכם בלא לשבע' וק"ל:

הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים. פירושו עפ"י מ"ד דכרת הקב"ה ברית עם דוד כמ"ש נשבעתי לדוד עבדי וכו' ובריתי לעולם יהיה וכו' ולעתיד כמו כן יהיה ברית של ישראל וז"ש ואכרתה להם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים וק"ל:

הן עד לאומים נתתיו נגיד ומצוה לאומים. פירוש ושמא תאמר דוד נכשל אולם אי' בגמ' לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה וז"ש הן עד לאומים נתתיו שהוא יעיד על התשובה וק"ל.

הן גוי לא תדע תקרא וגוי לא ידעוך אליך ירוצו. פירושו דיותר יהיה מעלת ברית ישראל ממעלת ברית דוד דמעלת ברית דוד היה על כתר מלוכה והאומות הרחוקים ממנו עמדו על עמדם ולא באו לשחר פניו עד ששלח עליהם וזהו הן גוי לא תדע תקרא היינו אצל דוד אבל אצל ישראל גוי לא ידעוך אליך ירוצו לגייר את עצמם וק"ל. באופן אחר נר' מפני דישראל בגלותם לא תואר להם ולא הדר וחדל אישים המה ונבזים ושפלים. בין האומות והאומות אומרים אמת שישראל היו חכמי קדם אבל עכשיו לא באו בסוד ה' ולא בינת אדם להם אף לעתיד וז"ש הן גוי לא תדע תקרא. ולעומת זה אשר ישראל מקבלים חירוף וגידוף וקווין לישועת השם ישלם משכורתם שלימה וככולה ויהיו למעלה למעלה וגוי לא ידעוך אליך ירוצו ויאתיו כל לעבדו באהבה וביראה למען ה' אלהיך ולקדוש ישראל כי פארך ב"ב ובא לציון גואל אמן:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

·
מעבר לתחילת הדף