אהבת יהונתן/הפטרת פנחס
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
דברי ירמיה. אי' במדרש הה"ד נחלתינו נהפכה לזרים בתינו לנכרים וקשה האיך תלי' זה בדברי ירמיה. ויובן עפ"י מ"ד ברש"י ובמדרש נחלתינו נהפכה לזרים כמהפכת סדום וגם זהו תמוה. והענין הוא דצריך לדעת דכל סיבת הגלות הוא גלות שכינה כאמרו כי בפשעכם שולחה אמכם. והנה הרמב"ם והראב"ד מחולקים בזמן הזה שחרב הבית אי אסור לזר לכנוס לתוכו או לא. הרמב"ם פסק זר שנכנס לתוכו חייב מיתה. וידוע דקדשי קדשים שהוא מקום השראת שכינה קרוי נחלה ואסור לזר לכנוס לתוכו והעזרה נקראת בית ומותר לזר לכנוס לתוכה אבל גוי אסור לכנוס לתוכה. וזהו מקונן ירמיה דבר ה' מה היה לנו בעת גלותינו נחלתנו זה קדשי קדשים דנקראת נחלה ולפנים אסור לזר לכנוס לתוכה ובעת ההיא נהפכה ונהיתה לדריסת זרים בתינו זו עזרה הנקראת בית אשר בה לא יבא ערל וטמא ועתה נהפכה והלכו בה נכרים וא"ש. ואי' בגמ' עשר מסעות גלתה שכינה ומתחילה הלכה מקדשי קדשים לעזרה. אמנם לפי גדר השכל לא יתכן שתלך מקדושה חמורה לקלה ואולם רש"י פי' ויהפוך את הערים האלה הופכם מלמעלה למטה. ובמדרש אי' דבר ה' אל ירמיה לא נאמר אלא דברי ירמיה רמז על יו"ד מסעות כנ"ל. והשכינה התחילה להסתלק מקדשי קדשים ובאמת הוא דמיון תהפוכות סדום מלמעלה למטה וז"ש הה"ד נחלתינו נהפכה לזרים כמהפכת סדום וק"ל:
בן חלקיה מן הכהנים אשר בענתות. דאי' במדרש וברש"י פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן לפי שהיו השבטים מבזים אותו וכו' בא הכתוב ויחסו אחר אהרן. אף כאן גבי ירמיה שהיה מרחב הזונה מצד אם וכדאיתא בגמרא דמגילה לכך בא הכתוב ויחסו אחר משפחת אבותיו וע"ז אמר בן חלקיה מן הכהנים. גם בא הכתוב להשמיענו שם עירו באמרו אשר בענתות ולכאורה מיותר מאי נ"מ מאיזה עיר היה. רק דידוע דכל התחלות קשות וכן הענין אשר יבא מזה הוא בחורבן בית אלהינו דאף שחטאנו ועוינו מ"מ לולי הכעס שכעס הקב"ה כבר פעם אחת שנחרב משכן שילה לא יחול שיחרב הבהמ"ק רק מזה אשר גרמו עונותינו להחריב משכן שילה והתחיל הקב"ה לשפוך חרון אפו זהו היה סיבת רגילות שנחרב אח"כ המקדש. והנה משכן שילה קרוי נחלה כאמרם אל המנוחה ואל הנחלה ובהמ"ק קרוי בית וזהו כוונת הפסוק נחלתינו נהפכה לזרים בתינו לנכרים ולכאורה כפל הדברים במלות שונות ולדברינו ניחא היות מפאת שנחלתינו זהו משכן שילה שנהפכה כבר לזרים גרמה זאת שנהיתה בתינו לנכרים זהו המקדש מסיבת רגילות ואולם משכן שילה שהיתה כבר לזרים נחרב בעון בית עלי שהיה דר בענתות ולכך בא ירמיה מענתות לתקן חטא זה:
בארץ בנימין. מזכיר שם מדינתו דהנה הנהגת המדינה ומעשיהם לפי מעשה המלך אם טוב ואם רע. ואם נשיא יחטא ראוים בני דורו ללקות עבורו וזהו כאן כי בני יהודה ראוים ללקות מפאת מלכם אבל בנימין למה ילקה בעון מלך יהודה וזהו כוונת הפסוק רחל מבכה על בניה בני בנימין שילקו בעון מלך יהודה נמצא בני בנימין ראוים להמלט מהפורענות יותר מיהודה לזה אמר בארץ בנימין וק"ל:
ונבאר קושי' המדרש. למה לא כתיב דבר ה' היה וכו' ויובן עפ"י מאמר הגמ'. תורת כהנים משה מפי הגבורה אמרו. ומשנה תורה משה מפי עצמו אמר. ולכאורה י"ל איך שייך דמשה מפי עצמו אמר משנה תורה כולה. רק י"ל דהנה בשתי ענינים יש דבר ה' אל הנביא. או דהקב"ה בעצמו מדבר אל הנביא קול ה' מדבר אליו. או הקב"ה מדבר בקולו מתוך גרונו של הנביא. ואז הנביא מדמה בעצמו שהוא מדבר בעצם אלו הדברים. וזהו ת"כ משה מפי הגבורה אמר קול ה' יחולל אילות אליו ובאמת לפי שאז היה בתחלת בחרותו. אבל משנה תורה שהיה לעת זקנותו התחיל להתמעט עד שקול ה' מדבר מתוך גרונו של משה עד שהוא מדומה אל עצמו בעצם וראשונה. ולכך אמר בירמיה ויגע על פי ויאמר הנה שמתי דברי בפיך. רק באמת צריך להתבונן למה לא היה קול ה' אליו וי"ל דהנה מפי עליון לא תצא הרעות ובירמיה רובו פורענות ולכך קול ה' מדבר מתוך גרונו וזהו דברי ירמיה מתייחסים אליו. וכן נמי במשנה תורה דהתחיל לומר אלה הדברים ופירש"י דברי תוכחה ולכך לא יתכן שהקב"ה בעצמו מדבר כי מפי עליון וכו' ולכך משה מפי עצמו אמר מתייחסים אליו. אמנם לפעמים היה מדבר ה' אליו ממש וזהו אשר היה דבר ה' אליו וא"ש:
ואמר דהיה בימי יאשיהו. שהיה צדיק ולפי מעלת המלך הוא מעלת הנביא ובפרט שכל עצמו שהיה ירמיה מתנבא והיה זוכה לנבואה הוא מפאת זכות המלכים דלאחר ימי צדקיהו לא נתנבא אף שחיה אח"כ ימים רבים. ובאותו זמן של יאשיהו היה דבר ה' אליו. אבל ויהי בימי יהויקים בן יאשיהו שלא היה צדיק כ"כ כמו יאשיהו אביו אז היה דברי ירמיה קול ה' מדבר מתוך גרונו. ואמר לפעמים דברים הנוגעים לנביא עצמו ולא בשביל ישראל וזהו ויהי דבר ה' אלי לאמר ר"ל מה שהיה דבר ה' אלי לצרכי ולא לזולתי היה דבר ה' וא"ש:
ובזה יובן. ג"כ הגמ' לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני ומי קריה לנפשיה חסיד וכו' יש להקשות דהגמ' מביא תחלה תיבת לדוד בתחלת המזמור ופסוק שמרה נפשי באמצע המזמור. אך זה ידוע מ"ד כל מקום שנאמר מזמור לדוד השכינה היה קודם וכל מקום שנא' לדוד מזמור לא היה השכינה אצלו בתחלה. ולפ"ז לולי תיבת לדוד לק"מ מי קרי לנפשיה חסיד די"ל דהשכינה היה קודם ומדבר מתוך גרונו. אבל השתא דכתיב לדוד מזמור לא היה המזמור ע"י השכינה אלא הוא עצמו מדבר ופריך שפיר מי קרי לנפשיה חסיד וק"ל.
בטרם אצרך בבטן ידעתיך וכו' נביא לגוים נתתיך. הנה ניתנה כאן מקום למינים לטעות לומר דאין הבחירה ביד האדם. ואמרי' בגמ' דצדיק ורשע לא קאמר וא"כ איך יתכן שיאמר הכתוב קודם היצירה והלידה נודע להקב"ה שיהא נביא. וגם צ"ל למה לא קאמר כן בשאר נביאים אולם כוונתו להודיע ענין אחר דהנה ירמיה בא מרחב הזונה אשר גם בימי רחב נרמז על ירמיה באמרו את תקות חוט השני תקשרי בחלון עתיד ירמיה לצאת ממנה. והטעם שיצא מרחב הזונה לפי שעתיד להתנבא על כל האומות דמיניה וביה אבא ליזל ביה נרגא כאשר היה עובדיה מבני אדום וניבא על אדום כאומרו חזון עובדיה כה אמר ה' לאדום וכו' וז"ש בטרם אצרך בבטן כבר ידעתיך ר"ל הודעתיך כבר בימי רחב שעתיד אתה לצאת ממנה מפני שנביא לגוים נתתיך כנ"ל והותרה בזה שאלת המינים וק"ל. עי"ל דידוע מ"ד בפסוק ולא קם נביא עוד בישראל כמשה בישראל אינו קם אבל באו"ה קם א"כ לפ"ז חזינן דבלעם היה רשע גדול ואפ"ה היה נביא ולזה הכא נמי בטרם אצרך וכו' נביא לגוים נתתיך דאז עדיין אינו מוכרח להיות צדיק ועדיין הבחירה בידו כי יכול להיות עוד רשע ח"ו כבלעם וק"ל. עי"ל עפ"י מ"ד בהמדרש מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל שהקב"ה יושב ומחשב אימתי יולד צדיק מטיפה ועל דבר זה נסתמו עיניו של בלעם ותמוה. והענין הוא דהנה כל עניניו וסיבותיו של האדם הוא מפאת המזל כדאי' בגמ' האי מאן דנולד במאדים וכו' וכן הענין המדות טובות ורחמנות ופרישות וכדומה תלוי במזל. ואולם איש אשר נולד במזל טוב בודאי יכשר יותר לאחוז מדות טובות מאיש אשר נולד במזל רע כי הוא צריך לעשות נגד טבעי המזל. וגם אם יברא הקב"ה את הצדיק או הנביא בעת אשר יהיה המזל טוב ואז יסכים עמו ויסייעו היותו שלם במידותיו וא"צ כ"כ הכנה ומה גם אשר אז לא יהיה חידוש שיהיה צדיק. אמנם אם יהיה היפוך שיולד הצדיק בעת המזל רע ואעפ"כ יאחז צדיק דרכו זהו חידוש גדול. וכן הענין באמת שהקב"ה יברא את הצדיק בעת אשר אין המזל עמו להיות טוב בהיות שהצדיקים המה למעלה מן המזל. ואולם כל ענינו של בלעם היה שידע לכוין השעות של המזל וסבר בלעם שהצדיקים נתונים המה תחת המזל ואז אפשר לחול עליהם מחשבותיו אשר חשב. וזהו כוונת המדרש ומספר את רובע ישראל שהקב"ה חושב אימתי יולד צדיק פי' בעת אשר המזל מתנגד נגד הצדיק בהולדו להורות שהמה למעלה מן המזל וע"ז נסתם עינו של בלעם דכל ענינו לא היה רק בראיית המזלות ואם הצדיקים אינם תחת המזל לא הועיל בראייה שלו וע"ז נסתמו עיניו. אכן ירמיה בעת נתעברה אמו וגם בעת הולדו אשר בעת ההיא יחול המזל על האדם אם טוב ואם רע וכמאמר איוב יאבד יום אולד בו ולילה אמר הורה גבר היו כולם שוים לטובה ומסכים מיד על שלימות המדות וזהו כוונת הפסוק בטרם אצרך בבטן פי' בעת הריון ידעתיך ר"ל הודעתיך הרכבת יסודותיך תיכף במזל טוב וגם בטרם תצא מרחם הקדשתיך ר"ל הזמנתיך שתהיה במזל טוב. רק באמת הא אין מזל לישראל ולמה אמר שיסכים המזל לזה אמר נביא לגוים נתתיך גוים דייקא וק"ל:
ואומר אהה וכו'. לא ידעתי דבר כי נער אנכי וכו'. ויאמר ה' וכו' אל תאמר נער אנכי כי אל כל אשר אשלחך תלך וכו'. וצריך לפרש מאי נ"מ מירמיה אם הוא זקן או לא היפלא מה' דבר שאמר לו בטרם אצרך בבטן ידעתיך וכו' נביא לגוים נתתיך. ומה גם השיבו הקב"ה אל תאמר נער אנכי כי אל כל אשר אשלחך תלך הלא ירמיה אמר לא ידעתי דבר ואיך יספיק שליחותו לדבר אשר תלוי באמת ברוב ימים ידברו. אמנם יובן עמ"ד בגמ' ששלח יאשיהו המלך אצל חולדה הנביאה לדרוש מעל ספר ופריך וירמיה היכן היה ומשני נשים רחמניות הן קשה מאי משני נשים רחמניות הן וכי ירמיה היה אכזר על ישראל. והענין הוא דודאי אם הנביא כבר גילה סוד הנבואה ליושבי תבל אז א"א להתבטל. אכן כאשר יראה הנביא ודעתו מוסכמת שתרד ח"ו הנבואה לרעה הוא עומד ומתפלל עליהם מיד טרם אומרו סוד הנבואה לבני האדם ואז יהפך לטובה. וז"ש נשים רחמניות הן ויתאוה לבם להתפלל. ואי' לעתיד יאמר הקב"ה לאברהם וליעקב בניך חטאו אמרו ימחו על קידוש שמך אמר הקב"ה לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה. והטעם היות דטבע הנערות מחומם יותר מזקן בא בימים ואינו רחמן כ"כ. וזהו היה דאגת ירמיה שירא פן תבא ח"ו הנבואה לרעה על ישראל ולא ישים לב להתפלל עליהם ויהיה ח"ו מקום לחלל נבואתו וז"ש כי נער אנכי. והשיבו הקב"ה אל תאמר נער אנכי דזהו סיבת מניעה לנבואה כי מחיבה בחרתי בך מפני זה להיות נביא ותקויים הנבואה וזהו כי אל כל אשר אשלחך תלך וא"ש:
באופן אחר. נראה דמשה אמר והן לא יאמינו בי וכו' הן בני ישראל לא שמעו אלי וכו' ואני ערל שפתים. יש לומר דהנה כל עצמו של דאגת משה היה שירא פן יחטאו ישראל לבל יאמינו לו. אך יש להם תירוץ דלמא נביא שקר הוא לזה אמר ואני ערל שפתים דלאו אורח ארעא לדבר כן ובודאי הוא מחמת רה"ק ויהיו חוטאים אם לא ישמעו לי. וז"ש כאן נער אנכי וזה לאו אורח ארעא לדבר כן ואפ"ה לא יאמינו לי ויתחייבו ח"ו כליה וק"ל:
או יאמר. עפ"י מ"ד וישקוד ה' על הרעה כי צדיק הוא צדקה עשה השם עמנו שהקדים הגלות ב' שנים לונושנתם שלא יקויים ח"ו כי אבד תאבדון. אמנם ירמיה ירא בלבבו להיות נביא ולהתנבא פורעניות על ישראל. וחשב בלבבו לאמר נער אנכי ואיני ראוי לנבואה ויתעכב הפורענות עוד זמן מה מלבא על ישראל עד שיהיה בן מ' שנה והשיבו הקב"ה אדרבה אינו טובה אל ישראל כי פן יתמהמה עוד ב' שנים ויהיה מקויים ח"ו אבוד תאבדון וזהו אל תאמר נער אנכי וק"ל. או יאמר דהנה יש במרכבה דמות אדם אפי רברבי וכן כרוב אפי זוטרי. והנה מצינו שהנביאים לא ראו את השם הנכבד בכבודו ובעצמו רק השיגו וראו פני אדם במרכבה. אבל המלאכים לא השיגו כ"כ והשיגו רק אפי זוטרי וזהו חנוך לנער ע"פ דרכו חנוך זהו מט"ט שר הפנים דרואה אפי זוטרי פני נער ואינו רואה אפי רברבי ואולם אם הנביא אינו הולך בשליחותו של מקום אינו משיג רק אפי זוטרי וזהו וירכב על כרוב ויעף. וזהו היה דאגת ירמיה שהיה מתיירא פן לא יהיה ראוי לנבואה ולא ישיג רק אפי זוטרי וז"ש לא ידעתי דבר כי נער אנכי כנ"ל. וא"ל הקב"ה אל תאמר כי נער אנכי כי אל כל אשר אשלחך תלך ולא תשיג אפי זוטרי וק"ל. או יתפרש טענת ירמיה נער אנכי דהנה הנביא צריך להיות חכם ומחוכם ביותר בתורה ולאו כל אדם זוכה לנבואה. והנה מצינו שאמר הכתוב אשפוך רוחי על כל בשר ר"ל הנבואה תהיה בתוך קהל עדת ישראל אך אם הקב"ה שולח להנביא בשליחות לבד א"צ שיהיה כ"כ מוכשר במעלות ובמדות יתירות אם הוא נביא גמור. וזהו דאגת ירמיה שסבר מסיבת הנערות והילדות אינו מוכשר ומושלם במדות הראוים לנביא השלם והשיבו המקום אל תאמר נער אנכי כי אל כל אשר אשלחך תלך ר"ל אתה בימי הבחרות תהיה לשליחות ואינך צריך לגודל השלימות וק"ל:
אל תירא מפניהם וכו'. פי' דאי' במד' מלאכי צבאות ידודון ידודון כששמעו המלאכים הדברות מפי הגבורה נתקנאו בישראל ורצו להזיקם אמר הקב"ה בני אברהם יצחק ויעקב הם שנ' ידודון א"ת ידודון אלא ידדון. והנה באמת למה היו המלאכים מתקנאים בהם ונ"ל דישראל לא היו שלימים כ"כ ושפיר אמרו מה אנוש כי תזכרנו תנה הודך על השמים אבל אם ישראל שלימים הם אדרבא חונה מלאך ה' סביו ליראיו וזהו הי' דאגת ירמיה שאינו כדאי להיות נביא ואע"כ נתייחד אליו הדבור ומתיירא פן יקנאו בו המלאכים לכך צריך הקב"ה לזרזו אל תירא כי אתך אני בעצמי ובכבודי לשמרך ולהצילך ועם זה א"ל הקב"ה ששונאיו יכולו לו וגם יעשו לו רעה רק שהוא ית' עוזרו ולכך לא הבטיחו אל תירא כי לא יעשו לך מאומה אבל אמר להצילך ר"ל אחר עשותם לו הרעה וק"ל. או יאמר ע"פ מ"ד דשמואל הנביא נענש על אומרו אנכי הרואה. ולכאורה איך הי' לו לומר הלא הם שאלוהו איה הרואה והוכרח להשיב להם אנכי הרואה. ומה גם להבין הפסוק כי לפנים יקראו לנביא היום רואה למה באמת לפנים קראוהו רואה ובימי שמואל נקרא נביא. אמנם י"ל דהנה ב' עניני נביאים הם אחד שידבק נשמתו למעלה והשני אינו כ"כ רק שיבוא הרה"ק עליו ואז ותחל רוח ה' לפעמו. ואולם הרואה לא יעלם ממנו דבר כי הוא במעלה עליונה ולא יסתר מנגד עיניו דבר והתחייב מזה שלא יוכל שום אדם לעשות לו דבר רע. משא"כ הנביא אינו במדרגת רואה רק בעת השראת הרוח הקודש עליו:
וענין. הנביא הוא לפי מעלת הדור אם הדור הם צדיקים אז והנביא זוכה להיות שלם כמו בדור משה שהיה דור דעה ולכך היה משה מובחר שבנביאים. וע"ז הענין סובב והולך כוונת הפסוק לפנים דהיה הדור במעלה והנביא מתואר לרואה דזהו מעלה גדולה אבל בימי שמואל דלא היה הדור במעלה ההיא בתואר נביא יקרא ולפ"ז דלא היה שמואל רק בתואר נביא והוא מדמה בעצמו שהוא רואה לכך נכשל וכן הענין כאן אצל ירמיה דהקב"ה אמר לו נביא לגוים נתתיך שיהיה רק בתואר נביא והיה ירמיה מתיירא לפני שונאיו דאם יעמוד איש לנגדו אשר שונא לו ורוצה להרגו והוא לא ידע ולא ינצל ולכך א"ל הקב"ה אל תירא כי אתך אני להצילך וק"ל.
ראה הפקדתיך וכו' לנתוש וכו' לבנות וכו'. המפרשים הסכימו לפרש נטישה על העכו"ם ובנין על ישראל אבל י"ל דהכל קאי על ישראל דאי' במדרש איכה אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה כי ביום הזה יכפר עליכם עכשיו שלא זכיתם אתם קוראים טומאתה בשוליה. ויש להבין מה זהו ההיפוך של יכפר עליכם ונקדים עוד מדרש איכה בשעת החורבן היה הקב"ה הולך עם אברהם ארוכות וקצרות אמר מה לידידי בביתי אמר בני היכן הם א"ל הקב"ה חטאו ולא עוד שהעבירו רה"ק מעליהם. וי"ל איך יתכן שבעת החורבן יטייל הקב"ה עם אברהם ארוכות וקצרות ועוד מהו הלשון ארוכות וקצרות. ומה אומרו מה לידידי בביתי איך יכונה בשם בית הא נהרס ונחרב יסוד העולם. אך אי' במדרש תם עונך בת ציון אלו חזרו בתשובה מיד לאחר חורבן היו נגאלין כי הקב"ה שפך חמתו על עצים ואבנים רק באמת לא חזרו בתשובה. וצריך להבין אחר אשר ראו שבעונותם נחרב הבהמ"ק ומה גם אשר קראוהו צרות רבות אשר לחרב חרב וכו' למה לא נתנו לב להשיב אך היות מסיבת היותם כ"כ בקליפה ולא המולו את עצמם לא יכלו להשיב בתשובה כראוי והנה המינים שאלו למה גלות ראשון היה משך ע' שנה ועכשיו כלה הזמן יותר מכמה מאות שנה ואם נאמר שאנחנו עדיין סובלים מחטא בית ראשון הלא הקרוב יותר אל החטא ראוי להענישו ביותר מאשר יבא זמן רב לאחריה. רק דע מה שתשיב לאפיקורוס דהקב"ה הבטיח שלא ישכח תורה מפי זרעו. וידוע בגלות הראשון היה השכחה מתגבר כ"כ עד שלא ידעו לשמור שבת כראוי עד שבא נחמיה והראם כתב מפורש דיני שבת והלכותיה. ואם זה הגיעה להם בשנים מועטים מה היה מגיע אליהם בכמה מאות שנים היתה התורה נשתכחת ח"ו מישראל לגמרי והקב"ה אינו מבטל הבטחתו. לכך שלח מושיע כורש שבנה בית אלהינו והעמיד הדת על תלה ע"פ הכהנים אשר הורו. אבל בגלות המר הזה אף שאנחנו בעת צרה לא שכחנו תורת ה' וזהו הסיבה אשר יוכל להתהוות איחור הגלות. אבל אברהם היה מתיירא פן ואולי ימשוך זמן ארוך בגלותינו וישתכח ח"ו התורה מישראל והראה לו הקב"ה גלות ראשון אשר יהיה זמן קצר ע' שנה כדי שלא תשתכח התורה וברוך שומר הבטחתו לישראל וזהו קצרות ואח"כ הראה לו ארוכות רמז לגלות שני שיהיה זמן רב וגלוי וידוע היה שלא תשתכח התורה. ועם כל זה היה אברהם כואב ונאנח אמר הקב"ה מה לידידי בביתי הרצון מה לך לזעוק הלא חרבתי את ביתי ושפכתי חמתי על עצים ואבנים וזהו ארפא משובתם כי תם עונך בת ציון. ואמר אברהם א"כ ששפכת חמתך על עצים ואבנים בני היכן הם והשיבו הקב"ה שהעבירו הרה"ק מעליהם שלא מלו את עצמם ומטעם זה לא יוכלו להשיב בתשובה שלימה היות שנכנסו כ"כ בקליפה. ולפ"ז א"ש המדרש אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה כי ביום הזה יכפר עליכם כאמרו ית' תם עונך בת ציון ועכשיו טומאתה בשוליה דייקא שלא מלו את עצמם ולא יכלו לשוב אל ה' ושפיר הוי היפוך יכפר עליכם. וזהו ג"כ כוונת ירמיה לנתוש ולנתוץ דקאי על שיחרב הבית ואם עושין תשובה הוי מיד לבנות ולנטוע. ובזה הקדים הדיבור לראייה באומרו הנה נתתי דברי בפיך ראה הפקדתיך וכו' עפ"י המדרש מ"מ הקדים הפ"א לעי"ן שדברו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם וק"ל:
ויהי דבר ה' אלי לאמר מה את רואה וכו'. ואומר מקל שקד אני רואה וכו' ויאמר ה' הטבת לראות. י"ל למה דוקא מקל שקד ומאי הטבת לראות. דאי' וישקוד ה' על הרעה כי צדיק הוא צדקה עשה השם עמנו שהקדים ב' שנים לונושנתם נמצא השקידה היה לטובה וזהו הטבת לראות וק"ל. ועי"ל דהנה בשלותינו אבדנו כל טוב כתר מלכות ואין לנו שיור רק התורה הזאת מסיבת הבטחתו כי לא תשכח מפי זרעו וגם כתר כהונה לא נעדרה ממנו. אכן אם היינו עוד זמן מועט בהשקט ובבטחה על אדמתינו ויתגדלו החטאים כעבותות עגלה אולי מסיבות החטאים ניטל ג"כ מעמנו כתר כהונה ולא נשתייר רק כתר א' נמצא השקידה היתה לטובתינו וכמה מעלות טובות למקום עלינו שלא יבוטל גם כתר כהונה ויקויים כי אבד תאבדון הרוב מהכתרים כתר מלכות וכהונה. וידוע האות שהיה לבני מרי בתלונת עדת קרח על הכהונה הלא היא שמטה אהרן הוציא פרח ויציץ ציץ וגמל שקדים. ולכך ראה ירמיה מקל שקד דמרמז על הכהונה שעדיין לא נטלה מעמנו וז"ש הקב"ה היטבת לראות היות דשני כתרים נשארים לישראל. וק"ל. או יאמר למה אמר הש"י הטבת לראות דאי' במדרש בשביל וראך ושמח בלבו זכה אהרן לחושן המשפט על לבו ואי' בגמ' דברי נביא חוזרין ודברי אורים ותומים אין חוזרין. והענין הוא דכל דבר שהיא בפרהסיא יש בו קנאה וקטרוג ולכך לוחות הראשונים שניתנו בפומבי נשתברו. וכן ברכת בלעם חזרו היות דהשם הגביה קולו מסוף העולם ועד סופו והיה קנאה וקטרוג ונתבטלו ולכך דברי נביא שמדבר נבואתו בפרהסיא חוזרים. אבל דברי אורים ותומים דאינם רק חושב ומצייר אותיות בלב ובדבר שבלב לא יפול בו קנאה ותחרות. ולכך בשמוע ירמיה דברי המקום נביא לגוים נתתיך והנביא מדבר בפהרסיא ואם ידבר בנבואתו דבר טוב יפול בו קנאה ויחזור לכן אמר כי נער אנכי. אבל בעת שבא הנבואה בראייה אינה חוזרת וכאשר ראה מקל שקד אמר הקב"ה הטבת לראות דבוודאי תקום ותהיה הנבואה בלתי חזרה. ואי' במדרש מקל שקד מתחלת חניטותיו עד גמר בישולו כ"א יום רמז על כ"א יום מי"ז בתמוז עד ט"ב. וכן אי' בש"ע א"ח הלכות ט"ב מי"ז בתמוז עד ט"ב קטב מרירי שולט והענין הוא דאמרינן מה אזעום לא זעם ה' שלא כעס הקב"ה באותן הימים דידוע דמלחמת סיחון ועוג היה בימי אלול ובר"ה שלאחריו בא בלעם לקלל וזהו ותרועת מלך בו ואז היו ימי תשובה ימי רחמים אפי' ליחיד ולכך לא כעס המקום באותן הימים דמסוגלים לרחמים. והימים מיוה"כ עד הושענא רבא הם ג"כ ימי רחמים והויין כ"א ימים ואינו כועס בהם. ות"כ במה אפוא משלים הכעס בעת אחרת אשר יחרה אפו הוא מי"ז בתמוז עד ט"ב שבימים ההם כועס ב"פ ולכך קטב מרירי שולט בו יותר. ואולם כפי היותר קרוב לט"ב יותר הכעס מתגבר באשר שהימים מר"ח עד ט"ב המה נגד הימים שמר"ה עד יוה"כ דאז הרחמים מתגבר ביותר. וזהו ג"כ כוונת הגמ' אמר ר' יוחנן אלו הייתי שם הייתי קובעו בעשירי ורבנן בתר אתחולי פורענות אזלי. ולכאורה מה מחלוקתם ולפי הנזכר יובן דהלא אמרנו דהימים מר"ח עד ט"ב הם נגד הימים שמר"ה עד יוה"כ ולפ"ז יהיה הכעס ממילא עד יו"ד בו וזהו כוונת ר"י דקבעו בעשירי היות דאז בוודאי כועס דאז השטן מקטרג ואי' בגמ' ועניתם את נפשותיכם וכי בט' מתענין והלא ביו"ד מתענין וכו' ובאמת י"ל דהתורה קראו ט' עבור דמפסיקין להתענות בט' מבעוד יום גדול ולכך מקרי ט'. וזהו כוונת רבנן בתר אתחלתא אזלי דהתחלת הפורענות היתה בט' וכן ביוה"כ וא"ש. והנה ראייה שנית של ירמיה רמז על גלות שני דעיקר חטאם היה שנאת חנם בפיו ידבר שלום את רעהו ובקרבו ישים חרבו ובזה אינו מתנכר לחבירו שהוא שונא לו וזהו כמו דבר נפוח אשר תוכו חלול וכאשר יתראה מבחוץ הרואה סובר שתוכו כברו ואינו חלול וזהו שנית לרמז על גלות שני. והמראה היה סיר נפוח ופניו מפני צפונה הרצון שסתום וצפון ונעלם מעין כל חי שתוכו חלול כך היה מעשיהם במחשך וחבירו אינו ניכר שהוא שונא לו מתמול שלשום באשר בפיו יגיד רע ולבו בל עמו וע"ש. או דבגלות ראשון היה חטאם שהיו מלומדי חכמה ובזה נטו למינות. אבל בגלות שני היה חטאם בהבלי עולם לאסוף ולקבץ ממון בפנים של איסור כגון ע"י ריבית וגזל ועזבו לאחרים חילם ואי' הרוצה להעשיר יצפין דמצפון זהב יאתה. וזהו שנית מה אתה רואה ר"ל מה חטאם בגלות שני ואומר סיר נפוח ופניו מפני צפונה ר"ל חרון אף של מקום בישראל בעבור חטאם בממון וזהו פני צפונה וא"ש. או יאמר עפ"י מ"ד בגמ' ראשונים שנתגלו עונם נתגלה קיצם והענין הוא כך דראשונים שראו רשעים שבדורם והיו מוכחים אותם והיינו נתגלו עונם לכך נתגלה קיצם אחרונים שלא הכיחו רשעים ששדורם והיינו לא נתגלו עונם לכך לא נתגלה קיצם וזהו ופניו מפני צפונה שמצפינים פניהם והניחום ועשאו כאלו אינם רואים ואם החכם אינו מוכיח את בני דורו נתפס בעונם כי אלו הוכיחם היו שבים מדרכם הרעה ולכך בבית שני שלא הוכיחו ויאמר ה' מצפון תפתח הרעה ר"ל בסיבת צפון פני הצדיקים לרשעים וכבשו פניהם בקרקע לבלתי הוכיחם ולהדריכם בדרך הישרה לכן תפתח הרעה על כל יושבי הארץ אפי' על הצדיקים שבדור ויותפסו בעונם וק"ל:
ובאו ונתנו איש כסאו פתח שערי ירושלים וכו'. זו היא נחמה ורחמים גדולים דאם ימלוך מלך א' בציון יש ביכולתו להרוג ולאבד ח"ו אומה ישראלית ומי יאמר לו מה תעשה. משא"כ אם הרבה מלכים ורוזני ארץ ימליכו יחד א"א לאבד אומה ישראלית כי כולם לא יסכימו להרוג. ואם המעט יסכימו יקראו להם מלכותא קטיעא. וגם אמר הכתוב תחלה ובאו ונתנו כו' ואח"כ ודברתי משפטי אותם על כל רעתם וכו' להעניש את ישראל גם זהו רחמים גדולים כי אלו יעניש הקב"ה לישראל טרם בוא המלכים האלה לירושלים פן יחרה אף ה' וקנאתו באומה ישראלית ורבצה בם כל האלות ת"ו. משא"כ אם יבאו תחלה המלכים האלה לירושלים וגם הם יחטאו בלי ספק אז יעניש לישראל ואז לא יהיה משפטם כ"כ חרוץ כי טובים הם מהאומות וניחם ה' על הרעה לעשות לעמו וא"ש ואמר השם ב"ה עתה אחרי ראותך חורבן בית שני הוא מסיבת שלא גלו את עונם להשיב שבותם ולא הוכיחו אותם לכן תאזור כגבר חלציך ולהוכיח אותם אמנם ירמיה היה מתירא להגיד להם דבר חוק ומשפט ופורענות הבאה עליהם כי אם ישובו הדרכם הרעה וניחם ה' על הרעה כי לא יחפוץ במות המת ולא יבא פורענות עליהם ויאמרו נביא שקר הוא והעד יונה האמיתי ברח תרשישה מטעם זה. וזהו שאמר הקב"ה אל כל אשר אצוך תדבר כי גלו וידוע לפני שאינם חוזרים באשובה ובודאי יתקימו דבריך ואל תחת מפניהם פן ישובו ויאמרו עליך נביא שקר אתה וזהו פן אתתך לפניהם אל תחת מזה ואל תדאג דלא כן הוא לפי שיעמדו במרדם וק"ל:
ואני הנה נתתיך היום לעיר מבצר. כמו עיר בצורה אשר תגין על יושביה איזה ימים ושנים בפני השונאים הצרים עליה כן היה ירמיה למלכיה כ"ז שהיה מתנבא היה להם למשען כמו עיר בצורה. ולעומת לכהניה שאין מקבלין מוסר היה לעמוד ברזל. ולעם הארץ דמקבלין מוסר היה להם לחומת נחושת דמזיעה והנה סמך לזה נבואת הלוך וקראת וכו' לפי דירמיה אמר למעלה כי נער אנכי ואמר הקב"ה הוא טוב מאוד אשר בו אין לכלוך חטא מאשר יזקין בארץ והראייה שהבחרות הוא טוב לזה אמר זכרתי לך חסד נעוריך וקל להבין:
או י"ל. דהנבואה זו היא ענין בפ"ע לומר בדין הוא שלא תתקיים בישראל כי אבוד תאבדון דהלא זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר מקום ציה וצלמות ובאמת עשית זאת שלא תשקע ותטבע בנו"ן שערי טומאה ולכך מהראוי לעשות לך מדה כנגד מדה וק"ל:
או י"ל. דאי' בתפלת משה למה יחרה אפך בעמך אשר הוצאת וכו' בכח גדול וביד חזקה והוא תמוה איך יתכן להזכיר בתפלתו אל מוציאם ממצרים בכח גדול וזהו נעשה להם קטיגור כי עונם גדול מנשוא איך מלאה לבם לעשות פסל ומסיכה אחר שהוציאם בכח גדול ומה גם תמוה מה היה הקב"ה כביכול צריך לכח גדול להוציאם אשר הוא אמר ויהי. אך י"ל דישראל היו עובדין ע"ז במצרים ולא היו ראוים לגאולה עד שהקב"ה נטל מהם הבחירה הנתונה בידי אדם וזהו תפלת משה למה יחרה אפך בעמך על שעבדו לעגל הלא זהו הוטבע בטבעם וזהו ראיה אשר הוצאת וכו' בכח גדול וביד חזקה ונטלת מהם הבחירה ועתה שכונים תחת הבחירה וטבעם רע וזהו סניגוריא של משה. ועם כל זה שטבעם היה רע מ"מ הלכו אחריו במדבר ציה וצלמות לקבל התורה. וז"ש הלוך וקראת באזני ירושלים דאין לך תירוץ בזה שטבעך רע כי זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר עם היות שטבעם היה רע. אכן בזה יש לך התנצלות קודש ישראל לה' ראשית תבואתה. ויובן עפ"י מאמר הגמ' דאמר מנשה לרב אשי בחילמא חברך קרית לן מהיכן בעית למישרי המוציא א"ל לא ידענא וכו' א"ל מהיכא דקרים בישוליה ע"ש באורך בפ' חלק. וצריך להבין למה כעס מנשה על שקראו לו חבריא ומה גם למה שאל לו דוקא על המוציא. ויובן במה דכתיב קדש לי כל בכור ופירשו הטעם היותו פטר רחם וכל דבר שהוא תחלה יש בו אחיזה למשחית דבביאה ראשונה יש עיקר חמדת היצה"ר ולכך קדש לי כל בכור להוציאו מהקליפה ולאו דוקא בכור בזמן אלא אף בכור במעלה היינו ת"ח כאמרם בגמ' כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו ויש לו לס"ם אחיזה ביותר. לכך יעקב שלקח הבכורה נתקנאו בו עשו ולבן ועמדו עליו להשחיתו ולכך הביכורים שהם ג"כ ראשית בזמן ויש למשחית אחיזה בהם צריך להביאם למקדש וזהו טעם מספיק על אומרו בהבאת ביכורים ארמי אובד אבי היותו בכור במעלה. וזהו שכעס מנשה חברך קרית לי ר"ל שאני דומה לך. הלא אני גדול ממך וכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו ולכך הוא עובד ע"ז ביותר וא"כ איך קרית לי חבר. והראיה לזה אמר מהיכא בעית למישרי המוציא מהיכא דקרים בישוליה היות דנאפה תחלה במקום ההוא ויש אחיזה להקליפה לכן מברכים עליו המוציא להכניסו בקדושה וכן הוא בכור במעלה כנ"ל וא"ש הגמ'. וזהו הטענה יועיל לישראל שעבדו ע"ז כי קודש ישראל לה' ראשית תבואתה והמה בכורים כמ"ש בני בכורי ישראל ויש למשחית אחיזה בהם וכל אוכליו יאשמו וכו' ובא לציון גואל בב"א:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |