אהבת יהונתן/הפטרת כי תבא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אהבת יהונתן TriangleArrow-Left.png הפטרת כי תבא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הפטרת תבא

קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח כי החשך יכסה ארץ וערפל לאומים. ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה. פי' עפ"י מ"ד במד' דנשאל לחכם אחד מהיכן נברא האור השיב החכם הקב"ה עטף את האור כשלמה כמש"ה עוטה אור כשלמה. וצריך להבין הא אין התירוץ מעין הקושיא כלל ועדיין אנו צריכין לידע מהיכן נברא האור. ונר' מפני דשני מיני מאורות הם המאור הגדול אשר עתיד להאיר לצדיקים והמאור הקטן המאיר על הארץ ולדרים עליה עתה בגלותינו. וענין המאורות הוא כמו שכתב הרמב"ן דכתיב ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור והקשה למה לא כתיב ויהי כן כמו בכל מעשה בראשית דכתיב בהו ויהי כן ואי' מפני דכשברא הקב"ה האור היה אורה מבהיק ואדה"ר היה צופה בה מסוף העולם ועד סופו וכיון שצפה בדור אנוש גנז אותו אור והענין של האור הטוב הצפון הוא דע"פ אותו האור יוכל אדם להשיג להקב"ה דהיינו שהיה אדה"ר מביט בה מסוף העולם ועד סופו עד שהשיג השכינה ואולם כאשר צפה הקב"ה בדור אנוש וראה שהם רשעים ויטעו יותר לכך מנע מרשעים אורם וזהו שנגנז לצדיקים שיוכלו להשיג מעלת הבורא ומפני הרשעים נברא אור אחר מעין הראשון והיא פחותה ממנו במעלה דכמו מי שעיניו טרוטות באם יראה אש הגדולה ישחיר לו גלגל עינו כך היה דור אנוש שלא יוכלו להשיג אותו האור והיה חושך בעריפה ולזאת הסיבה ברא להם אור שפחותה ממנו ולכך כתיב ויהי אור דאותו אור היה נאצל מראשון וזהו שאלתו מהיכן נברא האור היינו המאור הקטן והשיב לו עטף האור כשלמה הכוונה דגנז אותו אור והיינו כמי שנתעטף בטליתו כדי שלא יכירו אותו כן הוא גניזת אור הטוב כדי שלא ישיגו מעלתו ומאותו אור נאצל אור הקטן. ואי' בגמ' ר' יוחנן קרי למאני' מכבדותיה מפני שעל הבגדים כבוד אומר כולו וז"ש ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש הכוונה תחת טלית הנ"ל אשר לזאת הסיבה נעלם ממנו וז"ש הנביא קומי אורי כי בא אורך הכוונה דלעתיד יבא אור הגנוז לצדיקים וישיגו כולם מעלת הבורא ית' ולא יהיה אור מעוטף וז"ש וכבוד ה' עליך זרח ואמר כי מתחלה לא יוכלו להשיג אותו אור כי מרוב אשר הפיצה אורה יחשך להם וזהו כי החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ואולם עליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה וק"ל. באופן אחר נראה ע"פ מ"ד במד' ויעש ה' לשרה כאשר דבר הוסיפה על המאורות דכתיב ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים ע"כ ותמוה ונראה ע"פ מ"ד דשאל המלך כוזרי להחבר כתיב ישראל אשר בך אתפאר וכי עילת כל העילות יתפאר בדבר גשמי. הא יוכל להתפאר בצבא השמים אשר אין מספר לגדודיו. והשיבו החבר ואמר יכול הקב"ה להתפאר בחמה א"ל הן מפני דהוד זוהר החמה מאירה לכל העולם והיא גדולה ממרכז הארץ ג' פעמים וסובב והולך בגלגל כ"ד שעות ולערך גדלה הוא דבר נפלא מאוד והיא תפארת לעושיה ואמר החבר וזהו תשובתך אם הקב"ה יתפאר בחמה שהיא פועלת בשפלים ומאירה לעולם ולמי מאירה הלא לנפש הצומחת ולנפש החיונית לא מאירה כלל. ואיך לא יתפאר בישראל שהמה מאירין כספירים לנפש החיונית אשר לא יערכנה זהב וזכוכית ולא תסולה בכתם אופיר ויהל אור בהיכל בת מלך לבא אל גינת ביתן המלך מלכו של עולם ואלו לא היה ישראל היה חושך בעולם עולם תוהו וא"כ למי נאה ולמי יאה להתפאר כי אם בישראל עכ"ל וכמו כן היה אברהם מאיר לנפש החיונית דקודם שבא אברהם היה צר וחושך וימי אפילה אשר נעו עורים בחוצות וסורו סורו טמא קראו למו שהיו טמאין לנפש אדם טומאת דוה דהיינו ע"ז ולא ידעו ולא השיגו את הבורא ית' עד שבא אברהם אבינו וטיהר את הטמאין והאיר ממזרח צדק והודיע להם מעלת הבורא ית'. ואולם יש מין ממיני הפתאים אשר לא האמינו לקול האות הראשון עד שראו נס נפלא בשרה בת תשעים שנה היתה לה עדנה ונתעדן הבשר ונתפשטו הקמטין וילדה בן והניקה בנים שרה וירונו כל העם ויאמרו עתה ידענו כי ה' גדול מכל אלהים. נמצא כאשר ילדה שרה בן היה דעת העולם בהיר לאמונה האמיתית. וזהו כוונת המד' הוסיפה על המאורות שהמאורות אינם מאירים אלא לגוף החומר והיא מאירה לנפש החיונית ואולם ישראל הם ג"כ מאירים לנשמה וביותר הן מאירים בגלות הזה בחושך ראו אור. והמה מוכים ומעונים והעו"ג מחרפים אותם וזרע הקודש לא ישקרו באמונתן ומי שהוא חכם לב פוקח אור עיניו להבין אמתת האחדות כי רואה שישראל עומדין על משמרתן בעת צרה א"כ בודאי אחדות המוחלט אמת וזהו אור שישראל מאירים בגלותם. וחכמי המליצה ביארו דלפעמים מלת בא משמש בלשון שקוע כמו ובא השמש וטהר. וז"ש הנביא קומי אורי הכוונה דלעתיד יהיה לכל בני ישראל אור במושבותם מאוצר המלך והטעם כי בא אורך ר"ל ששקעה אורך שהיה לישראל אור בגלותם ומפרש מה היה האור בגלותם כי החושך יכסה ארץ וערפל לאומים זהו כובד הגלות ואעפ"כ עליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה בגלות וק"ל:

באופן אחר. נראה במה שאמר המשורר שיר המעלות בשוב ה' שיבת ציון היינו כחולמים אז ימלא שחוק פינו ולשונינו רנה אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים. פי' דאי' במד' ועוד ידו נטויה דבגלות רוח נבואה שורה על ישראל בחלום בנפול תרדמה על אנשים. והענין הוא דודאי ישראל בגולה הן ראוין לנבואה ואולם הקב"ה אין משפיע לישראל בגולה כי אם על ידי שר של עו"ג אשר ישראל שרויין באותו אומה והוא מטיב עם בני עמו ומשפיע להם רוח נבואה ולהם אין השגה כלל בהקיץ לנבואה כי אם בחזיון לילה ובפחד ורתת ולכך בגולה בחלום ידבר ישראל ובחלום אינו משפיע ע"י שר וזהו מאמר המשורר בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים והיינו בגלות היינו בחלום מענין פחד בלילה ואולם לעתיד אז ימלא שחוק פינו שיחזיר עטרה ליושנה ואז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה אלו השרה הרוח נבואה על ישראל בגלות הגדיל ה' ג"כ לעשות עמנו מפני דשר שלהם היה משפיע הנבואה לנו והיינו שמחים וא"ש. ועי"ל מפני דעו"ג אין הקב"ה מיחד הדבור עמם אלא בסעיפים בחזיונות וגם זהו אחד מאלף וישראל ג"כ השתמשו בחלום וז"ש הנביא קומי אורי כי בא אורך הכוונה האור הטוב דהיינו הנבואה שלימה וכבוד ה' עליך זרח שיקבלו אצילות רוח נבואה מן השם בלא אמצעות השר ואולם בגולה לא יוכלו להשיג הנבואה ומפרש הטעם כי הנה החשך יכסה ארץ דהיינו הגלות וערפל לאומים היינו השרים היו מסבכים ישראל והיה בלתי אפשר והנבואה הנכונה יהיה עליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה יראה עליך דייקא ואין לזרים חלק בך וא"ש וק"ל:

באופן אחר. נראה ע"פ מ"ד מיום שחרב בהמ"ק נתנה נבואה לשוטים ולתינוקות ויש ליתן טעם מפני דהנביא בשעה שביקש להשיג המראה היה צריך להיות דעתו צלולה מכל עניני העולם וכל החושים עומדים בו ולכך אמר שאול קחו לי מנגן כדי שיתבטלו מחשבות זרים והשיג במעשה מרכבה עד ששמע קול ה' מדבר אליו. ואולם בגלות אין דעתינו צלולה והלב חושב מחשבות ולכך לא יוכל להשיג מראה הנבואה. ואולם קיי"ל השוטה והקטן אין להם מחשבה ולכך באם יהיה הנבואה לבני ישראל בגולה יוכל להיות בשוטה כנ"ל ואולם החכמים לא יוכלו להשיג מראה הנבואה כנ"ל וזהו מאמר הנביא קומי אורי כי בא אורך דהיינו שישיגו החכמים למראה הנבואה ואולם קודם לכן לא היתה ביד חכמים והטעם כי החושך יכסה ארץ ולא היה דעתינו צלולה ולעתיד עליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה וק"ל:

והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך. פי' ע"פ מ"ד ויחכם שלמה מכל האדם וידבר על העצים וכו' שהיה יודע מקור הטבעיים מצומח ומדומם והיה מבין בכל חכמה החיצונית ואולם באמת צריך להבין למה היה צריך להיות בקי באלו החכמות הא יקרה תורת ה' מפנינים ודי אם היה בקי בחכמה אמיתית. ותי' הרמב"ן דלכך היה עוסק בחכמה החיצונית וכדומה מפני דעו"ג היו באים לשמוע חכמתו וינסו בחידות ובמשלים ועמהם לא יוכל להשתעשע בפרדס המלך ולכך עסק בזו החכמות. ולעתיד תאין ומתכנשין האומות ויאחזו בכנף מעילי ישראל לשמוע חכמה ומודיעים להם חכמות החיצונות וכמו שהיה בשלמה וז"ש והלכו גוים לאורך לאורך דייקא דהיינו בזה החכמה ומלכים לנגה זרחך דלהם לא יוכל להודיע חכמה עליונה וא"ש וק"ל:

שאי סביב עיניך וראי כולם נקבצו באו לך וכו'. פי' ע"פ מ"ד בגמ' דסנהדרין אחר הדברים האלה מאי אחר אחר שתפס הקב"ה לירבעם ואמר לו חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בג"ע אמר ומי בראש א"ל בן ישי בראש אמר אי הכי לא בעינא. וצריך להבין איך מתגאה עד שהורד שאול גאונו דמאי נ"מ אם יהיה בראש ואי לאו. ונראה דהענין הוא דאם האדם זכה השכינה הולכת לפניו דכתיב אחר ה' תלכו אבל אם לא זכה השכינה הולכת אחריו כמ"ד ואותי השלכת אחרי גויך וזהו היה שאלת ירבעם ומי בראש מפני דהקב"ה א"ל אני ואתה ובן ישי וכו' קסבר שיהיה כך השכינה תהיה בראש ואח"כ ירבעם ואח"כ דוד ותהיה השכינה לפניו אמנם הש"י השיב לו בן ישי בראש ואני אבוא אחריך אמר אי הכי לא מהני לי תשובתי דאפ"ה תהיה השכינה אחרי לא בעינא. ובריאת אדם הראשון היה דו פרצופים דהיינו זכר ונקיבה בראם והטעם שתהיה השכינה מכל צד לפניו ולא לאחריו וכאשר חטא חסר פרצוף אחד ואולם לעתיד יתוקן זה החטא ותהיה השכינה מכל צד ופינה וז"ש שאי סביב עיניך וראי והטעם כי כולם נקבצו באו לך שכבר עלית מן הגולה וא"ש. בניך מרחוק יבואו ובנותיך על צד תאמנה פי' ע"פ מ"ד בגמ' דברכות הני נשי במאי זכיין באקרוי בנייהו לבי כנישתא ודנטרין לגברייהו עד דאתו מבי רב ותמוה מה הפרש בין איש לאשה הא לכל עונשין שבתורה השוה אשה לאיש חוץ במ"ע שהזמן גרמא שהן פטורות והמה מועטין במספר. ונר' דהענין הוא דאם פגע בך מנוול זה משכהו לבה"מ ואם עוסק בתורה נתבטל ממנו כל התאוה. ואולם נשים איך ינצחו את היצה"ר אם בא להם האורח ושם נעשה שב גם ישיש ובתורה לא יוכלו לגרש איתו כי אינם מצווים עליה. וזה שאלת הגמ' נשים במאי זכיין ר"ל במה ינצחו את היצה"ר כי זכיין הוא מלשון ניצוח כמו ולא זכיתי שתאמר וכו' וע"ז משני בדנטרין לגברייהו עד דאתו מבי רב מפני דאשה מאיש לוקחה והיינו מהצלע. ואם הבעל עוסק בתורה יכולה היא לנצח את היצה"ר כי מבשר אחד המה. וזהו מאמר הנביא בניך מרחוק יבאו הכוונה הן עם בני ישראל אשר נטמעו בין האומות יחזרו בתשובה דאי' שלום לרחוק ולקרוב אלו בעלי תשובה שהיו רחוקים ונתקרבו. וזהו הענין כאן שיבואו בניך מרחוק ואולם בנותיך על צד ר"ל איך ינצחו ואמר על צד תאמנה מפני דבלשון ארמי קראו לצלע צד וזהו בדנטרין לגברייהו הוא הצלע אשר ממנו לוקחה ובזה יבואו אל המלך וק"ל:

אז תיראי ונהרת ופחד ורחב לבבך. פי' עפ"י מ"ד וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו אבל חרדה גדולה נפלה עליהם מאן נינהו אלו אנשים חגי זכריה ומלאכי ופריך וכי מאחר דלא חזו אמאי חרדה נופלת עליהם ומשני אע"ג דאינהו לא חזי מזלייהו חזי ויש ליתן טעם על דלא השיגו את המראה מפני דבגולה אין הדיבור מגיע אל אוזן הנביאים ע"י אישים כי אם ע"י שרים של עו"ג ולהם לא נאה לתת דבר המלוכה. וזה המראה היה מענין הגלות ולכך לא השיגו אבל אימה נופלת עליהם דהרגישו שזה מענין הגלות ולבם ראה קורות נוראות והמון תלאות מן קץ הפלאות וזהו שתירץ הגמרא מזלייהו חזי ר"ל מזל שהוא חוצץ בינם לבינו למראה דלזאת הסיבה לא יוכלו לראות. והענין הוא דנביאי ישראל היו משתמשין בדבור ביום ונביאי או"ה היו בחלום לילה ופחד וחיל ורעדה אחזום. וי"ל דהענין הוא דאיתא באיוב המשל ופחד עמו פי' דבמחיצתו של הקב"ה הוא פחד וקול דממה דקה ובמחיצתו של מלאכי השרת הוא קול תודה ורנה ובאם הנבואה שורה על עו"ג מלאכי השרת מקטרגים מה אלה המה אשר ישיגו רה"ק עליהם מאיזה טעם עמוס וכמוס משפיע להם בהחבא שהמלאכים לא ידעו מזה שלא יקטרגו עליהם והם אינם מקבלים הנבואה באמצעות המלאך כלל כי הקב"ה מאציל אותו ממחיצתו והוא מענין פחד ולכך באם רוח הנבואה תהיה עורר הנביא עו"ג זיווהי משתנין ופלצות יאחזון ונביאי ישראל המה מקבלים הנבואה באמצעות המלאכים גלוי לעיני כל בקול רנה וזהו בזמן שישראל שרוין על אדמתן היו מתקבלים הנבואה באמצעות המלאכי' ואולם בגולה צריכין לקבל באמצעות השרים ולהם אינו נמסר הנבואה ולכך גם הנבואה באה להם ממחיצתו של הקב"ה בגניבה כמו שהיה בעו"ג ברעדה וביראה. וז"ש המשורר ועתה מלכים השכילו וכו' עבדו את ה' ביראה שלא באה להם הנבואה בענין אחר וכן לישראל בגולה וזהו שחרדה גדולה נופלת עליהם. ואולם לעתיד תהיה מעלת ישראל במדריגה עליונה ויקבלו שפע הנבואה ממחיצתו של הקב"ה והיינו לפי גדול מעלתם יהיה זאת שלא יקבלו באמצעות המלאך כלל וז"ש הנביא אז תיראי ונהרת הכוונה שיקבלו שפע הנבואה מן הקודש פנימה והוא מענין פחד הנ"ל וזהו אמר אז תיראי ונהרת ולא יהיה כמו היראה בגולה ופחד ורחב לבבך והטעם חיל גוים יבאו לך במה שהגוים היה משתמשין בגניבה יבא לך בפרהסיא וק"ל:

כי יהפך עליך המון ים וכו'. יובן עפ"י מ"ד במדרש איכה כי גדול כים שברך מי ירפא לך מי שירפא שבר של ים הוא ירפא שברך ותמוה ונראה דיש להבין במה שאמר שבר של ים איה מקום אשר נשבר הים וצי אדיר לא יוכל לעבור בו. ונראה מפני דיוצר הכל בחכמה ברא את הכל בגביל וקץ שם למרכז הארץ וקץ שם למים ע"כ מים ע"כ עפר ואינן מתערבין זה עם זה כל אחד בלחודוהי יתקיים. ואם יתחדש בים אי אחד אשר כמוהו לא היה לעולם כאשר הוסד העולם הרי הים הולך וחסר במקום האי וזהו שבר של ים ואי' בשעה שנשא שלמה את בת פרעה נעץ גבריאל קנה בים ונעשה אי ועליו נבנה רומי במהרה יחרב ואי' אין ירושלים נבנה עד שיחרב רומי והיינו שיחרב כל האי וא"כ יתרפא שבר של ים ולשבר של ישראל תעלה ארוכה וזהו כוונת המדרש מי שירפא שבר של ים הוא ירפא שברך וז"ש הנביא כי יהפוך עליך המון ים שהמון אשר בים יתהפך כחומר ארצה וגפרית ומלח שריפה כל ארצה ויחרב רומי וירושלים תבנה ב"ב וק"ל:

שפעת גמלים תכסך. פ' ע"פ מ"ד הגמלנים רובם כשירים מפני שהמה הולכים בארץ חריבה ושוחה והם קרובין לנזק ותמיד עינם לשמים ואליו ישטחו כפים לכך הם כשרים וז"ש שפעת גמלים תכסך שיהיו כולם כשירים והגונים וק"ל:

כולם משבא יבואו זהב ולבונה ישאו ותהלות ה' יבשרו. פי' אמ"ו ע"פ מ"ד בגמ' איוב משל היה ונראה דהנמשל היה ישראל אשר היו שרוין על אדמתן ומקנהו היה פרוץ בארץ והקריבו קרבן מדי יום ביומו ויבא השטן להשטין עליהם וניתן לו רבות והחריב בית תפארתנו והגלה אותנו אל ארץ נכרים גולה וסורה ויבאו ריעי איוב דהיינו הנביאים אשר היו ריעי ישראל לנוד להם ולנחמם על שברם ועניה סוערה לא נוחמה מן הנביאים והיה איוב מתאונן עד שבא אליהו אשר יבשר לנו בשורות טובות ונחמות וממנו יקבלו ישראל תנחומין וינחם את ישראל ואח"כ ויען ה' את איוב מן הסערה כמו שכתוב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול והלך בסערות תימן ומהר פארן הופיע וינקום את נקמת דם עבדיו השפוך ועשו חרוב יחרב וישראל בלולים יעלו את בית ה'. והסיפור אשר בו מענין ותפול שבא ותקחם זהו אשר שמעה מלכות שבא את שמע שלמה ותבוא אליו לנסותו בחידות וכושר אמריה החליקה הכשילו שלמה ומן זה הזרע נולד נבוכדנצר אשר שם לשמה בית קדשינו זהו ותפול שבא ותקחם שלקחה כל מחמדי עין ומטמונים וע"כ ישב איוב לארץ וספד. ואולם מאין שרשיו הוטבעו על זה החטא מאשר אמרה אשריך ואשרי אנשיך העומדים תמיד לשמוע חכמתך ושמע ושתק ולא אמר ולמי אתה משבח ומהלל לבן אדם ולמי נאה ולמי יאה לשבח ולתהלה היוצר הכל בחכמה אשר נפח בו רוח ינתן נשמה בקרבו והיא כלולה מחכמת אל. ושלמה היה כמחריש ועבירה גוררת עבירה ונכשל וזהו היה סיבה אשר החריב את משכנותינו וזהו שאמר הנביא כולם משבא יבאו כאשר שהיה מתחלה אשר לקחה שבא את כל מחמדינו ועתה הקב"ה מנחם אותנו ויהיה אחריתנו כפלים מראשיתנו. ותהלות ה' יבשרו וזהו מפני שהחטא היה על דברת בני אדם אשר שברו אותו ועל אלהא שמיא וארעא השכחת אבל עתה תהלות ה' יבשרו וק"ל:

כל צאן קדר יקבצו לך אילי נביות ישרתנוך יעלו על רצון מזבחי ובית תפארתי אפאר. אי' במדרש יעלו על רצון מזבחי כתיבת נח ותמוה ונר' דאי' בגמ' אין לוקחין בהמה מן העו"ג מפני דחשודין על הרביעה. ותי' שנים שנים באו אל נח אל התיבה דכל מי שלא שמרו את מינם לא היה התיבה קולטת וכל מי ששמרו את מינם היה התיבה קולטת וכמו כן היה רובע ונרבע פסולין ע"ג המזבח ולא היו ליקחין אותן מסתם ואולם לעתיד יהא מותר ליקח בהמות מסתם ולא חיישינן מפני דמזבח לא יקלוט כל דבר רע דהיינו שנעבדה בה עבירה ומבאר המד' יעלו על רצון מזבחי דהיינו שהמזבח יקלוט אותן ויהיו לרצון ואי הוי דבר רע לא היה המזבח קולט וזהו נתיבת נח. וזהו מאמר הנביא כל צאן קדר יקבצו לך ואולם צ"ל הא אין לוקחין בהמה מן קדר כהנ"נ וע"ז מפרש יעלו על רצון מזבחי דאם יהיה בהם דבר רע לא יקלוט אותן המזבח וא"כ מותר להביא מ"מ וזהו ובית תפארתי אפאר וק"ל:

מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם. איתא בפסוק' דמפ' זה המאמר על עו"ג ותמוה. ונר' דאי' דשני שלישים מן הרשעים ילכו לאבדון ושליש א' מהן יתקיים לגרים ותושבים. ואי' בגמ' דב"ב כמה הוי עובי דעיבא תלתא פרסי ע"ש. ותוס' בבבא בתרא פירשו דיונה מדדה וחזר לקינה בין הכרמים עד שלשים ריס ושלשים ריס הם ד' מילין ותלתא פרסי הם י"ב מילין נמצא ד' מילין הם שליש מן י"ב וז"ש מי אלה הכוונה הרשעים כעב למשל כעב אשר הוא תלתא פרסי ונשארו מהם כיונים אל ארובותיהם דהיינו שליש כהנ"ל כן ישארו מן הרשעים שליש כהנ"ל. ואולם כל המפרשים פירשי דקאי על ישראל. והענין הוא דישראל יעלו בכל יום לבית המקדש להראות פנים כמו שעלו לרגל שלש פעמים בשנה כך יעלו הם בכל יום ולערב יעופו לביתם ולא יגעו ללכת יום מחר אלא בכל יום. ונר' ליתן טעם במה שאמר לעיל כל צאן קדר יקבצו לך אילי נביות ישרתנוך דהיינו שיבואו העו"ג להקריב לשם ה' עולות וזבחים מפני דמפרש כאן שישראל יעופו בלילה לביתם וקיי"ל דהמקריב קרבן טעון לינה וא"כ איך יוכלו לשוב לבתיהם בלילה ולכך אמר שעו"ג יקריבו את הקרבנות וישראל יבאו לראות בכל יום ובלילה יעופו לביתם כיונים אל ארובותיהם וק"ל:

כי לי איים יקוו. פי' מפני דאיים היושבים בלב ים הם אינם מחוברים למרכז הארץ בראיות ברורות דלפעמים מתנועעין שלא היו שם בתחלת היצירה וא"כ במקום אי הוא שבר בים וכבר בארנו דהקב"ה ירפא את שבר הים ואם כן יתנועעו האיים ליבשה ויספרו בני איים את צדקתו אשר עשה וז"ש כי לי איים יקוו:

ואניות תרשיש כבראשונה. פי' ע"פ מ"ד בירושלמי ויקם יונה לברוח תרשישה אמר אביי הדא דכתיב משיב חכמים אחור ודעתם יסכל כי מן ה' הוא בורח וכו' ע"כ ואולם הא כן כתיב ביונה כי מן ה' הוא בורח ומפרש התרגום מפני דאין השכינה שורה על הנביאים בח"ל לכך גמר בלבו לצאת מא"י. ואולם אם ביקש לברוח מהרה"ק היה לו לילך לצד מזרח כי הוא ארץ יבשה מן הרה"ק והוא הלך לצד מערב מקום ששם השכינה שורה כדאי' בב"ב ותרשיש היא במערב וע"ז אמר משיב חכמים אחור כי מלפני ה' הוא בורח והלך לצד מערב. וקול התור אשר יקבץ גליותינו יהיה בארץ תרשיש בראשונה וז"ש ואניות תרשיש בראשונה:

להביא בניך מרחוק כספם וזהבם אתם וכו'. פירוש דאי' אין מקבלין גרים לימות המשיח והטעם דלא יתגיירו לעבוד את ה' אלא משום שלחן מלכים וכן היה בימי דוד ושלמה ואולם מהאי טעמא מותר לקבל מלך או עושר כי הוא בוודאי נתגייר לעבוד את ה' וז"ש דיבאו האניות להביא בניך מרחוק דהיינו שיעשו תשובה אותן שהיו רחוקין מן הש"י ומותר לקבלם כי כספם וזהבם יהיו אתה ולא יתגיירו משום שולחן מלכים וע"ז מפרש לשם ה' אלהיך ולקדוש ישראל כי פארך דלכך יתגיירו וק"ל:

ובנו בני נכר חומותיך. פי' דוודאי ישראל לא יצטרכו לבנות חומות כי יהיה שלום בארץ ואין מחריד ואולם לתקון אחר יבנו החומות שיהיה לערים דין בתי ערי חומה. ולישראל לא יהא נפקותא כלל אם בתי ערי חומה נוהג או לאו כי הבית לא יהיה חלוט בה כי לא יצטרכו ללות זה מזה כלל. והרמב"ם כתב שגר תושב אין נוהג אלא בזמן שבתי ערי חומה נוהג ולזאת הסיבה צריכין לתקן החומות וז"ש ובנו בני נכר חומותיך היינו הגרים התושבים אשר לא מבני ישראל המה וצריך לעזור לו וק"ל:

ומלכים ישרתנוך כי בקצפי הכיתיך וברצוני רחמתיך. פי' מפני דהקב"ה משלם מכ"מ הן לטובה או לרעה ח"ו וכתיב ובניך אשר יצאו מחלציך יהיו סריסים בהיכל מלך בבל. וא"כ כשיהפוך הקב"ה את הצרות לששון ולשמחה ישרתו מלכים אחרים את בני ישראל וז"ש ומלכים ישרתונך. והטעם כי בקצפי הכיתיך ומדה כנגד מדה וברצוני רחמתיך וק"ל:

באופן אחר. נרא' עפ"י מ"ד ויהי כקרוא יהודה שלוש דלתות ויהי כשמוע המלך ויקח את המגילה ויעבירה בתער הסופר וישרוף אותה על האש אשר על האח ואמרי' בגמ' דהיו קורין לפניו בכה תבכה אמר אנא מלכא. גלתה יהודה אמר אנא מלכא. דרכי ציון אמר אנא מלכא. היו צריה לראש מיד שרפה. ותמוה למה נטר עד כאן דאם יגלה יהודה והבהמ"ק יהיה חרוב על מי ימלוך ומי יסור אל משמעתו. ונר' דהענין הוא דסבר דעדיין יש עוד תקנה כיון שהגיע להיו צריה לראש אמר עתה אין תקנה. מפני דאיתא מלך וצבור מלך נכנס תחלה לדון והטעם מקמי דליפוש חרון אף במלך תחלה וכאשר שמע יהויקים שישראל יגלה סבר שעדיין יש תקנה כי אנא מלכא והוא יקבל חרון אף בעד עם ישראל אבל כאשר קרא היו צריה לראש וא"כ אין תקנה לישראל וצוה לשרוף את המגילה וז"ש ומלכים ישרתנוך ומפרש כי בקצפי היינו ביום חרון אף ה' הכיתיך שלא יהיה מלך מן ישראל ונעשה בחרון אף ואולם עתה היא עת רצון רחמתיך ולא תפחד מן חרון אף וק"ל:

ופתחו שעריך תמיד יומם ולילה לא יסגרו להביא אליך חיל גוים וכו'. פי' ע"פ מ"ד דעיר שהשערים נסגרין בלילה יש לה דין רשות הרבים וחייבין על הוצאה סקילה ואולם אם נפתחין השערים בלילה אין להעיר דין רשות הרבים כלל וז"ש שיהיו שערים נפתחין ביום ובלילה. ואולם למה יצטרכו לשערים כלל הלא המה כעב תעופינה וע"ז מפרש להביא אליך חיל גוים ומלכיהם נהוגים וק"ל:

באופן אחר. נראה דהענין הוא דהשערים נפתחין בלילה להביא חיל גוים ומלכיהם נהוגים שלא יהא גלוי לעין כל ביום כדי שלא ישמחו ישראל יותר מדאי בפיד שונאיהם לכך יביאום בלילה בעת שכלה רגל מן השוק וק"ל:

כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו והגוים חרוב יחרבו. רבים תמהו א"כ יעבדו בהכרח מבלי בחירה וה' נתן הבחירה לעולם ונר' דוודאי יכולין להיות גר תושב דהיינו השבע מצות יצטרכו לשמור ולא כל התרי"ג וזהו אם לא ישמרו שבע מצות חרוב יחרבו אבל כל התרי"ג לא יצטרכו לשמור וע"ז יהיה הבחירה וק"ל:

כבוד הלבנון אליך יבא. פי' דאי' והלבנון באדיר יפול שלא יוכל להרוס בית יער הלבנון אלא מלך שנקרא אדיר והטעם הוא מפני כבוד הלבנון דאין זה כבוד הבית אם יחרב ביד נבזה ושפל אישים וזהו כבוד הבית אם נהרס מן מלך אדיר וז"ש כבוד הלבנון דהיינו מלך אדיר אליך יבוא אתה תכבוש אותו וא"ש:

בראש תדהר ותאשור יחדיו לפאר מקום מקדשי וכו'. פי' ע"פ מ"ד בגמ' דר"ה ד"ז דכורש מלך פרס החמיץ לבסוף דכתיב נדבכין די אבן גלל תלתא ונדבך די אע חדת למה ליה למעבד הכי סבר אי מרדו בי יהודאי איקלייהו בנורא ומקשה הגמ' והא שלמה נמי עביד הכי ומשני שלמה עביד וכו' וצריך להבין דקאמר אי מרדו בי יהודאי איקלייהו בנורא ומאי אהני ליה אם ישרוף שור חד הא תלתא קיימי. ועוד מאי משני הגמרא שלמה עביד מלמעלה מאי נ"מ אם הוא מלמעלה או מלמטה ונר' דהענין הוא דכותל רביעי זהו כותל מערבי דשכינה לא אסתלק מן כותל מערבי בגלותנו כמו שכתוב בשיר שלמה מי זה עומד אחר כתלינו משגיח מן החלונות דבגלות הקב"ה משגיח מן כותל מערבי ואולם מעט צריך להתקיים וזהו הכותל ושפיר אמרי' דאחמיץ דצוה לעשות כותל רביעי מן אע כדי שיוכל לשרוף אותו ולא ישאר בו שום שורש וענף באם מרדו ביה יהודאי וע"ז גם שפיר משני הגמ' שלמה עביד מן זוית אחר ולא מן מערבי דהיינו מלמעלה וכותל מערבי עשה מן שיש אבל כורש עביד מלמטה דהיינו כותל מערבי וזהו הוכר' דהחמיץ. ואולם הורדוס שינה ועשאו של אבנים וז"ש בראש תדהר ותאשור יחדיו לפאר מקום מקדשי דהיינו מלמעלה כמו שעשה שלמה ולא כותל מערבי ומקום רגלי אכבד הכוונה מקום החניית השכינה אכבד שיעשה בנין של אבנים וק"ל:

והלכו אליך שחוח בני מעניך והשתחוו על כפות רגליך כל מנאציך וקראו לך עיר ה' ציון קדוש ישראל. פי' דאיתא בגמ' למה נקרא שמם צופים שמשם היו רואין את ירושלים וכמה חלוקי דינים דהוי ביה כדאיתא שם ופי' הר"י לוריא זצ"ל דענין צופים הוא שמשם היה יכול לקבל רוח הקודש וזהו ענין צופים. ואולם לעתיד יהיה מין הישראלי במדריגה כמו שהיה ציון דהיינו שזוהר פניהם יזהירו כזוהר הרקיע מאיכות זכות הנשמה אשר היא תהיה מוכנת לקבל כח עליונה דהיינו השכינה כמו שבית מעונה של שכינה היא בציון כך יהיה במין הישראלי וגם מעלה זו יהיה במין הישראלי דכל הרואה אותן יוכל לקבל שפע הרה"ק כמו שהיה בצופים כהנ"ל וז"ש והלכו אליך שחוח בני מעניך הכוונה דבני מעניך לא ישיגו לראות זוהר פניך ולא יוכלו לגשת אל הקודש ולא יבאו אליך בעינים רמות כי יראו כבלע את הקודש ומתו לכך שחוח ילכו בני מעניך וק"ל. והשתחוו על כפות רגליך כל מנאציך פירוש דכמו כן יהיה קדושה בכף רגליהם ונוצצים כעין נחושת קלל שלא יוכלו לראות ברגליהם וזהו והשתחוו על כפות רגליהם ומפרש הטעם וקראו לך עיר ה' ציון קדוש ישראל שהשכינה תשרה בך כהנ"ל וק"ל:

ובאופן אחר. דבני מעניך זהו גלות בבל אשר היו מענין את ישראל ובני ישראל היו מוכין ויעבידו אותם בפרך ואולם על אלהא דשמיא די אתבריאו עלמא לא שמי' טעם ושבחו להן וכן אמרו אלהא רברבא די בירושלים הא עביד ניסין תקיפין והודו שישראל הם בניו. ואולם חטאו לו וישלחם ביד פשעם. ומנאציך הם הגלות המר הזה דכל היום שמו מנואץ ופומיה ממלל רברבן ואמר אי אלהימו צור חסיו בו ושלף אויב חרבו ונכנס להיכל וגידף שם ועוד בגלותינו הם מחרפין ומגדפין אותו ואנו ללעג ולקלס ביניהם ויאמרו שהשם מאס בהם וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה והארץ היא חרובה ושוממה וכך הם תמיד מנאצים אותנו. וז"ש הנביא דלעתיד ישלם הקב"ה מדה כנגד מדה דהאנשים אשר היו מענין את ישראל ילכו שחוח לפניהם וישראל יעבידו אותן. ומנאציך ישתחוו על כפות רגליך הכוונה שהם היו מחרפין אותנו עתה יתנו כבוד לאלהי ישראל לעמו ואפים ארץ ישתחוו לו ועפר רגליהם ילחכו וק"ל:

תחת היותך עזובה ושנואה ואין עובר. הכוונה עתה מפרש למה פך ועל מה עשה ה' ככה בעבור שסבלו שיעבוד גליות פעמים דהיינו עזובה זהו גלות בבל ושנואה זהו גלות אדום אשר שונאין אותנו וק"ל:

ושמתיך לגאון עולם משוש דור ודור. פי' דאי' בימי חזקיה המלך היו שני משיח וזהו הדור היה ראוי לכך ואולם לא היה כל הטוב ממש דחסר מהם מעט ובימי רבינו הקדוש גם הדור היה ראוי למשיח והיה שני משיח וג"כ היה חסר מעט ואולם לעתיד לא יחסר כלל מן כל הטוב היעודה לנו ויהיה מלא שבע רצון וז"ש משוש דור ודור שני דורות הנ"ל וק"ל:

וינקת חלב גוים ושוד מלכים תנקי וידעת כי אני ה' מושיעך וגואלך אביר יעקב. פי' דאיתא במדרש בראש השנה בא שטן לפני הקב"ה ומביא עונות ישראל נוטל הקב"ה עונות ישראל ומניחן על שרו של עשו אמר השר מה כחי כי אסבול כל העונות וכו' ע"כ והוא תמוה ונראה דהענין הוא דישראל מתנצלין על העבירות אשר בידם כי זהו הסיבה מן התערובות אשר נתערבו ומקבלין טעם לפגם כמש"ה ויתערבו בגוים וילמדו ממעשיהן המעוקלין והמה פרא למד מדבר באות נפשה שאפה רוח. ואולם זהו הטענה מספקת על העבירות אשר האומות עושין ג"כ במרד ובמעל אבל העבירות אשר ישראל עושין שהאומות הן נזהרין כגון מושכלות ראשונות והוא כיבוד אב ואם להדר פני זקן ולשמוע אל השופט ואם ישראל ח"ו אין נזהרין בזה נותנין ביד השטן להט החרב המתהפכת ע"י תשובה וצריכין להתעורר ולחפש בבית הסתרים בעינים זולגות מפני דהתערובות אינה בטילה כי זהו בריה בפני עצמה ובריה ממואס בידים תחפש והיא בהיכלי בני אדם לא אבו שמוע בקול הורים ומתעבר והרה און וילד שקרו ולהפוך לטובה וזהו כוונת המדרש דהשטן מביא עבירות ומניחן הקב"ה על שרו של עשו הכוונה כי הוא גרם בניזקין והם לא עשו כלום כי מאיכות שהתערבו למדו ממעשיהן וע"ז אמר השר מה כחי כי אסבול כל העונות הכוונה אותן העבירות אשר לא למדו מן האומות כנ"ל. וז"ש הנביא וינקת חלב גוים ושוד מלכים תינקי הכוונה דשוד מלכים אשר שללו ישראל ושבו אותן והוליכן במאסר אל ארציהן זה יינק ישראל כי בזכות זה יזכו בדין שהקב"ה מניח את העבירות על שרו של עשו. וז"ש וידעת כי אני ה' מושיעך וק"ל:

באופן אחר. גם מזהו הענין דאי' משפטי ה' אמת צדקו יחדיו פירוש אם שניהם עומדין בדין זהו משפט ישראל אמת. מפני דע"פ האו"ה ישראל זכין בדין מטעם התערובות אשר התערבו בהן ולמדו דרך לא טוב ועבירות ישראל גם הם צבורין ומונחין על או"ה מטעם הנ"ל. וא"כ באם שהן עומדין בדין ישראל נוצחין ואו"ה מנוצחין ומקבלין הפסד ע"ז וישראל הם זכין כשלג ויצדקו דברי ישראל. ואי' דחלב אשה אשר התינוק יונק מתחלה בעת הפרדה מן הכבד היא דם ואולם אח"כ מזוקק שבעתים בגידין ונעשה ממנה חלב שתינוק יונק ממנה וזהו דכתיב מי יתן טהור מטמא לא אחד שמן דם טמא יוציא חלב טהור וז"ש הנביא וינקת חלב גוים כמו שחלב הוא מטמא בנושא ואח"כ באם יונק ממנה נעשה טהור כך עבירות שהאו"ה מתטמאין בהם וישראל מטהרין בהם כהנ"ל צדקו יחדיו זהו החלב שיינק ישראל מפני דלכך זכו ישראל בדין וז"ש וידעת כי אני ה' מושיעך מושיעך דייקא שהקב"ה מושיע את ישראל ומחייב את האו"ה כנ"ל וגואלך אביר יעקב וק"ל:

תחת הנחושת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף ותחת העצים נחושת ותחת האבנים ברזל ושמתי פקודתך שלום ונוגשיך צדקה. פי' דאם אמור יאמרו ישראל עדיין אין זמן כפי מערכת המשרתים אשר אין להם כח עדיין וזהו מענה הנביא דע כי שבעה המשרתים במרוצתם הם פועלים בעולם השפל ומהפעולה ההיא נעשית שבעה מיני מתכות לכל אחד מינו ולא אוכל להאריך עתה. ודע כי הזהב הוא נעשה מחום השמש ובחון זאת במדינת מזרח או דרום ובמקום שהוא גבוה במעלת החמה שם תמצא זהב לרוב מעורב בחול הדק וחום הטבעי הוא מזקק את המתכות עד שנעשה זהב ובהתגברות חום שם הוא יותר מצוי הזהב וז"ש הנביא שהקב"ה יתן כח במערכת המשרתים עד מהנחושת יעשה זהב ומברזל נעשה כסף וא"כ מה לך ישראל כי תאמרו שעדיין אין זמן וק"ל. באופן אחר נר' עפ"י מ"ד דיותר טוב עבירה בכוונה ממצוה שלא בכוונה דכתיב תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני מאן נשים הן אמהות דכוונתה היה שאמרה לו אלי תביא ובין רגליה נפל שדוד והרגתו אע"פ שכיוונה לעבירה היא תבורך מנשים באוהל שהיה מצוה שלא בכוונה ואיתא לעולם ילמוד אדם תורה אע"פ שלא לשמו שמתוך שלא לשמו בא לשמו מפני דההרגל נעשה טבע ב' ועוזב טבע אשר למד שלא לשמו וילמוד לשם ה' וזהו מאמר הנביא תחת הנחושת אביא זהב הכוונה תחת מצות שלא לשמו שהיא כמו נחשת שאם יזדקק הנחשת נעשה ממנה זהב כך תחת הנחשת מצות שלא לשמו אביא זהב דהיינו מצות הנכונה וזהו זהב סגור דהיינו לשמו ותחת הברזל אביא כסף הכוונה תחת מצות שלא בכוונה דהיינו ברזל דברזל נוטריקון בלהה רחל זלפה לאה דהן אמהות אשר עשו מצוה שלא לשמו ואחליף אותו בכסף וכו' ותחת העצים נחשת דהיינו העצים יבישים אשר אין בהם שום לחלוחית כלל כך בזה העסק אשר אין בו לחלוחית אביא נחשת. ותחת האבנים ברזל תחת עבירות שלא לשמו אביא מצות שלא לשמו ושמתי פקודתך שלום וק"ל:

לא ישמע עוד חמס בארצך שוד ושבר בגבוליך וכו'. טעם כי יהיה זהב לרוב וכסף לרוב כאבנים ומי יסיר לבו לגזול וק"ל:

וקראת ישועה חומותיך ושעריך תהלה. פי' עפ"י מ"ד דקודם שבנה שלמה את בית זבול למכון השמים היו הבמות מותרין אבל אח"כ נאסרו הבמות וצריך להבין הא מיגרע גרע דבתחלה היה מותר בכל ארץ ישראל ואת"כ לא היה מותר להקריב כי אם בעזרה ונראה דהענין הוא דאם השפע מתפשט בכל ארץ ישראל אין עושה פעולה כל כך באם היא במקום אחד ולהבין זאת נבאר ענין הנביא כגון החמה אשר משפיע חום בכל ד' איקלימים ואין עושה פעולה לשרוף דבר מיסוד אם לא בעזר דבר אחר כגון שמוציאין אש ממים בעזר הזכוכית מזוקק והזכוכית מקבץ החום למקום אחד ועושה פעולה ומוציא את האש מיד כן הדבר הזה. ולזאת הסיבה בנה שלמה את בית המקדש וכן אמר בתפלתו רעב כי יהיה בארץ ובאו והתפללו בבית הזה תשמע צעקתם כי שם הוא מוכן לקבל אנקת אביונים כי הוא מכוון כנגד מקדש שלמעלה וגם משם תצא השפע לכל העולם ועושה פעולה יותר משאר מקומות. ואי' בגמ' דברכות האי דנחית ואמר האל הגדול הגבור והנורא העיזוז וכו' א"ל סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך מפני דאין רשאי להרבות בשבח כל כך דמי יוכל לספר בשבחו וכו'. ואולם קיי"ל מקצת שבחו אמרינן בפניו ובהמ"ק נקרא פני אור אלהים וא"כ שם מותר להודות ולהלל לשם ה' כי מקצתו מותר לומר בפניו כנ"ל וזהו מאמר הנביא וקראת ישועה חומותיך ושעריך תהלה הכוונה דשם מותר להתפלל ומפרש דלכך צוה לעשות את בהמ"ק כדי שיוכלו להלל לשם ה' וזהו אמר ושעריך תהלה וק"ל:

לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה' לאור עולם ואלהיך לתפארתך. פי' ע"פ מ"ד בקידוש לבנה מדי חודש בחדשו שהם עטרת תפארת לעמוסי בטן בהם עתידים להתחדש כמותם ולפאר ליוצרם וכו' והענין הוא של חידוש לבנה ומיעוטה היא מפאת עין לא ראתה מפני דהלבנה מקבלת אור מהחמה ובכל כ"ט י"ב תשצ"ג היא מקפת את מרכז הארץ ולעולם הלבנה מקבלת אור עד חצי עגולה ולא יותר ואם היא בגלגל תחת החמה אין אנו רואין כלום מאורה וזהו מולד הלבנה מפני דחצי המאיר דהיינו אשר החמה מתנוצצת עליה היא נגד החמה וחצי השני הוא נגד מרכז הארץ ולאותו חצי אין אור כלל ואם מרחקת מן החמה יותר היא נראה לבני עולם השפל מעט מעט עד שהיא בשלימותה ומוסיף והולך ואח"כ פוחת והולך ואולם אורה נשאר בשלימותה כהנ"ל וזהו דאמרינן שהם עתידים להתחדש כמותה דהיינו הם בשלימותם ואולם עונות המבדילים זהו סיבת גלותינו ואולם אם יתרחקו מעט מן העונות יפיצו אורם וזהו שהה מתחדשים כמו הלבנה וזהו עטרת תפארת לעמוסי בטן דהיינו לישראל וכל זהו בגולה אבל לעתיד כשיתחדש כנשר נעוריכי יהיה אור ה' תמיד על ראשינו ולא יהיה מסך המבדיל כלל. וז"ש והיה לך ה' לאור עולם ונוגה הירח לא יאיר לך כמו שהיה כי אלהיך יהיה לתפארתך שהקב"ה יהיה תפארת לעמוסי בטן ולא הלבנה כי אורם יאיר בהיר כאור יזרח וכו' וק"ל:

לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף כי ה' יהיה לך לאור עולם ושלמו ימי אבלך וכו'. פי' ע"פ מ"ד במדרש שבעת ימים קודם שירד מי המבול היה החמה שוקעת במזרח ועולת מהאופק במערב ונראה הטעם מפני דאי' בגמרא דהשכינה במערב והחמה הולכת לקבל פני אבינו שבשמים וקיי"ל אבל כל שבעה אסור להקביל לו שלום ובאותו שבעה ימים נטר הקב"ה מלהביא המבול מים על הארץ מפני אבילות של מתושלח ולכך היה החמה שוקעת במזרח משום דאסור להקביל שלום כהנ"ל וכן היה בימי חורבן הבית אסף החמה נגהה דכמו כן היה אבילות על ישראל כי נפלו בחרב ואולם לעתיד לא יאסף אורה כי לא יהיה אבילות כלל אלא שמחה במעונו וז"ש לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף והטעם כי שלמו ימי אבלך וכו' וק"ל:

ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר. פי' דאי' לעתיד יהיו ישראל מאירין כספירין ויהיה בשר האדם מאיר כאור החמה וכתנות אור ילבישו. ואי' גלגל עקבו של אדה"ר היה משחיר את גלגל החמה וזהו היה תוספת באדה"ר באשר הוא מעשה ידיו יותר ובישראל יהיה כמו כן לעתיד וז"ש ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ וכל הטוב לא נעדר מהם ואולם מעשה ידי להתפאר מעשה ידי היה מעלה אחר' יותר כהנ"ל והטעם שהוא מעשה ידיו וק"ל:

הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה. פי' דאי' טעם למה יצאו ישראל ממצרים קודם זמן המוגבל דהיינו ד' מאות שנה מפני דהיה נגזר שיהיו משועבדים לשר של אותה אומה כך וכך אנשים לכך וכך שנים ואם כפלים יעבדו עבודה קשה הדין נותן שיצאי בחצי זמן וכן הוי. וכן לשאר גליות שישראל משועבדים בין האומות וז"ש הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום דהיינו שיתרבה מין הישראלי וא"כ אני ה' בעתה אחישנה וק"ל. באופן אחר מפרש הר"י לוריא זצ"ל דאי' אין בא דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. ומפרש הר"י דכאשר חטא אדה"ר נתמעט עד מאה אמה ונפלו ממנו איברים איברים והוא היה בלול מנשמות ואותן נשמות נפלו ממנו ואין בן דוד בא עד שיתוקנו כל אותן נשמות והיינו עד שיכלו כל הנשמות שבגוף אדה"ר וז"ש הקטן יהיה לאלף דהיונו שיתעבר מנשמות בסוד עיבור מאותו הגוף הנ"ל. והצעיר לגוי עצום וא"כ אני ה' בעתה אחישנה ויבא הכהן המורה לנו את מבואות חצר המלך במהרה בימינו אמן סלה:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

·
מעבר לתחילת הדף