אהבת יהונתן/הפטרת יתרו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בשנת מות המלך עזיהו ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל. ידוע מ"ד בגמרא משה אמר כי לא יראני האדם וחי וישעיה אמר ואראה את ה' ומשני הגמרא כל הנביאים ראו באספקלריא שאינה מאירה ומשה ראה באספקלריא המאירה היא אור הבהיר. ולהבין הדבר הוא שהאספקלריא המאירה היא אור בהיר שקוי הראיה יוכלו להשיג את הדבר באיכותו וכמותו כל מה שיוכל להשיג בראיה שלו. וכן היה אב הנביאים שהשיג כל מה שבכח האנושי להשיג והשיג שאין יוכל להשיג כמו שאמר הפלסוף תכלית הידיעה שלא נדעהו. משא"כ אספקלריא שאינה מאירה הוא כמו שהראיה שלו עכור ואינו יוכל לראות אור בהיר ודומה כמי שרואה וכך היה השגת כל הנביאים כי סברי שהשיגו ובאמת לא השיגו כמש"ה וביד נביאים אדמה וידוע דלפי מעלת הדור כן הוא מעלת הנביא דבאותו הפרק לא היו נוהגין כשורה כי עוזיה ביקש לשמש בכהונה גדולה ונצטרע. כדאמרי' דלא מת ממש אלא שנצטרע וחשוב כמת. ואמר בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את ה' הכוונה דראה באספקלריא שאינה מאירה כנ"ל. ואמר יובב על כסא רם ונשא הכוונה דמאיכות חטאם נתרחק השכינה מהם ואמר רם שהוא ענין ריחוק גדול. וביאר דאעפ"כ השגחתו משמי מרומים היה על הבית הזה וז"ש ושוליו מלאים את ההיכל וק"ל:
שרפים עומדים ממעל לו. הרצון בזה דכל כך היה החטא גדול עד שהשרפים עומדין ממעל לכסא הכבוד. ועתה מבאר ענין מלאכי מעלה דשש כנפים היה לאחד בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף איתא בגמ' דמ"ק דמקשה קראי אהדדי דכתיב ביחזקאל ארבע כנפים לאחד וכאן הוא אומר שש כנפים. ומשני כאן קודם חורבן וכאן לאחר חורבן ואמרי' בגמרא הי מנייהו נחסרו ומשני חד אמר אותן שמכסין רגליהם וח"א אותן שמעופפים בהם. ולהבין זאת למה נחסרו אלו כנפים. ונבאר ענין כנפים דהשני כנפים שמכסין פניהם זהו ענין מעולם המלאכים אשר הוא עילה לעולם הגלגלים והשנים שמכסין רגליהם הוא ענין מעולם הגלגלים ולכך נקראו רגליהם ככף רגל עגל היות עגלגלים עגולים וכדורים דהחוש מעיד על זה. והשתים דמעופפין הוא מענין שהם מקלסין להבורא יתברך כידוע שהם אומרים שירה ונבחרה תנועות ההתעופפת לפי שהיא קלה שבתנועות. ובן אדם כוסף לזה התנועה כמו שאמר מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה. וענין המלאכים אשר המה עילה לעולם הגלגלים הוא בכח הגשם שהם מתנועעין כל הגלגלים המקיפים ועל פיהם היה כל ריב וכל נגע בשפלים ולהיפך ברכה ושלום וההרים מטיפין עסיס כפי גזירת האל ית' אשר מוכנים השפלים לקבל אותה כפי מעשיהן. ואולם חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו אין מקבלין שפע באמצעות המזל. וכל זה היה כשישראל שרוין על אדמתם ואולם כאשר גלו מאיכות עונותיהן כי גדלה היו נעזבין אל הטבע כמו שאר או"ה. ולא היה מנהג הטבע מכוסה בכנפים לישראל כי אם מגולה. וז"ש דאותן הכנפים שמכסין רגליהם נחסרו לאחר שנהרס הבית והבן זה. ועתה נבאר דעת השניי' הנ"ל דאי' בגמרא מיום שחרב בהמ"ק לא אמרו המלאכים שירה וכבר בארנו דהשנים אשר יעופו בהן זהו מענין שאומרים שירה. וזו כוונת המ"ד דהשנים אבר מעופפים בהם נחסרו וא"ש:
וקרא זה אל זה ואמר קדוש. הענין דקרא זה אל זה דקבלו שפע זה מן זה וכן מפרש התרגום ומקבלין דין מן דין הכוונה השפעת השפע. והתרגום מבאר זה בטעם מספיק. ונ"ל דבריו ע"פ הידוע דשלש עולמות הן עולם השפל ועולם הגלגלים ועולם המלאכים והש"י נתעלה מהן שאין עצמותו גשם ולא כח בגשם אלא נתעלה ונתקדש מהם. וזהו מבאר התרגום קדיש בשמי מרומא עילאה בית שכינתיה זהו עולם המלאכים וקדיש על ארעא עובד גבורתיה זהו עולם הגלגלים שנראה גבורתו מתנועתם כח המניע אותם. וקדיש לעלם וכו' זהו נגד עולם השפל דהוא נפסד ואולם האל ית' קדיש לעלם וכו' וק"ל:
וינועו אמות הסיפים מקול הקורא והבית ימלא עשן. יובן ע"פ מ"ד בגמרא כשביקש שלמה להכניס הארון לבית ק"ק דבקו שערים זה בזה אמר כ"ד רננות ולא נענה כיון שאמר זכור לחסדי דוד אבי מיד נענה. והענין הוא דעדיין היו ליצני הדור בישראל והי' בהם חטא ולא היה השראת שכינה כראוי עד שאמר זכרה וכו' מיד נענה ונתרצה השכינה לשכון במחניהם. וע"ז אמר שלמה בתפלתו אף השמים ושמי השמים לא יכלכלוך ואני בניתי בית זבול לך. ואף אם הבית קטן מהכיל השכינה שוכן אתם להראות גבורתו. ואולם כ"ז הוא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום אבל אם אין עושין רצונו דודי נסע ונגלה מני וזהו שדבקו השערים דעדיין היו אין עושין רצונו בימים ההם כידוע מאיכות החטא אשר הלשינו על דוד. וז"ש כאן וינועו אמות הסיפים שהיה המקום צר מהכיל השכינה דלא היו עושין רצונו בעת ההיא. והבית ימלא עשן זהו מורה על שהתגאה בלבבו וק"ל:
ואומר אוי לי כי נדמתי. כבר ביארנו לעיל דישעיה ראה באספקלריא שאינה מאירה. וסבר היה שראה ובאמת לא ראה והי' בדמיון. וע"ז אמר אוי לי כי נדמתי הכוונה שנתדמה לו מפני דידע שלא יוכל להשיג וא"כ בודאי היה דמיון. כי איש טמא שפתים אנכי. הכוונה דמאיכות החטא לא השיג כראוי ואמר טמא שפתים על דלא הוכיח אנשי דורו. וזהו ענין טמא שפתים על שהיה עצור במילין ומורא עלה על ראשו ובאמת אין לנביא לירוא כלל. ואמר ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב דגם הצדיקים בדורו לא הוכיחו כדאי' ממקודשי תחלו אלו בני אדם שקיימו את התורה מאל"ף עד תי"ו ואולם לא הוכיחו. וע"ז נגזר הדין עליהם. וז"ש ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב. ומבאר דלא היה השגחתו באספקלריא שאינה מאירה כי את המלך ה' צבאות ראו עיני וק"ל:
ויעף אלי א' מן השרפים ובידו רצפה. פי' דרמז לו במראה הנבואה שיוכיח את עמו שיקנתר אותם בדברים כאלו כעס עליהם ואמר שרפים כי הכעס שבאדם הוא בא מן חום הטבעי ר"ל יסוד אש. וזהו שנגע עלפיו ברצפה ורמז בזה הענין כי יסור עונותיו כשיוכיח את עמו וא"ש:
במלקחים לקח וכו'. הענין הוא מפני דהתורה נקרא לקח כדכתיב כי לקח וכו' ועבודה נקראת לקח. ובימים ההם עברו על התורה ועל העבודה וז"ש במלקחים לקח מעל גבי המזבח וק"ל:
ואשמע את קול ה' וכו'. את מי אשלח ומי ילך לנו ואמר הנני שלחני. והענין הוא דאמר הנני כדי שלא יתחייבו ישראל מאיכות דאין בהם מי שראוי לילך בשליחות האל יתב' ולכך התעורר מיד דבלא"ה לא היה ראוי לומר הנני עד שהקול קורא אליו ביחוד וק"ל:
ויאמר לך לעם ואמרת שמעו ואל תבינו וראו ראו וכו'. נראה לומר דכתיב זאת חקת התורה דברים שחקקתי שאינך רשאי להרהר בהם שאסור ליתן טעם על התורה. מפני דאם נותן טעם המצות בטילים כמו שאם יאמר אדם כועס על עטיפת הטלית והנחת התפילין שהוא משום לזכור תמיד בהאל יתברך יאמר האדם הריני זוכר בהאל יתב' בלי תפילין וציצית ונמצא בטל המצוה לכך אסור ליתן טעם על המצוה. וז"ש שמעו שמוע המצות ואל תבינו שלא תתנו לב להבין טעמי המצות וק"ל:
והיתה לבער כאלה וכאלון אשר בשלכת וכו' זרע קודש מצבתה. ידוע דעמא דבר הם כמו שומר לפרי כמ"ד בגמרא אלמלא עלים לא מתקיים אכלי דהם כמו עולים השומרים לפרי. ואולם הן הן אשר פרצו הגדר וז"ש שיהיה כאלה וכאלון בעת שנתיבשו העלים וישאר פרי כן הם בני ישראל וק"ל:
ויוגד לבית דוד. רצה לומר דאלו בזכותו לא היה ניצול רק שהיה בזכות דוד. וינע לבבו כנוע עני יער מפני רוח ר"ל בזה כמו שעצי יער הם מתנועעים מחמת הרוח יותר מאילנות שעושים פרי לפי שהפירות מכבידים ומעכבים הרוח כן נעו לבבם ביותר כנוע עצי היער לפי שהמה נעדרים מכל מעשה טוב ואין בהם פרי וא"ש. צא נא אל מסילת הכובס ר"ל שיחזור באשובה ויתלבנו עונותיו ורמז לן בזה באומרו אל מסלת שדה כובס. משני זנבות האודים הרצון דאמר לו שלא בצדקתו וביושר לבבו יציל אותו השם רק ברשעת הגוים האלה הוא יגרם להנצל. קנאת ה' צבאות תעשה זאת הרצון דמפני קנאת ה' צבאות אשר ינקם באויביהם הם רצין ובן רמליהו ולזאת הסיבה יצליח. ואולם עדיין לא נקם נקמתו מהם עד שירחם ה' את שבות עמו וינקם מכל אויביו וישראל ישכון לבטח ב"ב אמן סלה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |