אהבת יהונתן/הפטרת יום ב' של שבועות

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אהבת יהונתן הפטרת יום ב' של שבועות

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הפטרת יום ב' של שבועות

תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות. דהנה חבקוק היה קורא תגר על מדה"ד והתפלל כאן על עצמו ויובן ע"פ מ"ד בגמ' גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כזכיות והא אמרי' דנעשו לו כשגגות ומשני ל"ק הא מאהבה הא מיראה דמיראה נעשו שגגות. וזהו תפלה לחבקוק הנביא שהתפלל ועשה תשובה ונשארו שגיונות. וע"ז קשה למה לא נעשו כזכיות לזה אמר ה' שמעתי שמעך יראתי מחמת יראה. או יאמר דהנה צ"ל למה התפלל חבקוק דוקא על השגגות ולא נביא אחר זולתו דהנה במדרש אי' והייתי בעיניו כמתעתע שוגג והשיבה רבקה עלי קללתך בני בי יתלה הקללה וק' למה יתלה הקללה והשגגה בה. דהנה האדם הוא עלול לחטוא באשר בעת הריון יבא היצה"ר וזהו מאמר ובחטא יחמתני אמי דמחמת חימוד התשמיש יבא היצה"ר. רק זהו בשאר אדם תינוק הנולד הוא עלול לחטא מפאת אביו ואמו אשר הולידו. אכן יצחק דבעת עקידה פרחה נשמתו ויצרו פרח ממנו והוי כבריה חדשה ואין לו יצה"ר לכך השיבה בי יתלה הקללה והשוגג דבא מכח דבחטא יחמתני אמי. והנה חבקוק היה בן השונמית אשר החיה אלישע ואין לו כלל התנצלות על השוגג דבחטא יחמתני אמי ולכך התפלל חבקוק דוקא על השגיונות משא"כ אדם אחר יש לו תירוץ. או יאמר דשגיונות הוא מלשון שגיון לדוד אשר שר וכו' דהנה בהמשח הנביא את יהוא בן נמשי שאל מה דבר אליך המשוגע הזה ופירש"י דקראו לנביא משוגע. וצ"ל למה קראו לנביא משוגע דהנה הרמב"ם כתב בבוא ריח נבואה לנביא השם נתבטלו חושיו וכאיו זולתי לנביא השלם כמשה אדון הנביאים כתיב ביה ודבר ה' אל משה פנים בפנים בהקיץ בלי שום שינוי. ומפני זה יש לו לפעמים קצת שגעון להיות כי דעתו אז מעורבבת. והנה באמת לרב חשק הנביא שהשיג הנבואה מתקשר רוחו ברוח ממעל וממש אשר הוא כמת רק באשר שרוחו ונשמתו מקושר בנפשו אינו יוצא ממנו לגמרי. אמנם כל זה הוא בשאר בן אדם אבל אם כבר פעם אחד יצאה נשמתו היא עלולה לצאת כאשר יבוא על אותו הנביא הנבואה שנתקשר רוח ברוח ממעל וישאר מת לגודל החשק הנבואה. והנה הנביא שמשח ליהוא להיות מלך הוא יונה בן אמיתי והוא היה בן הצרפת שהחיה אליהו ובקל כאשר יבוא עליו הנבואה בקל הוא לצאת ממנו הנשמה לכך קראו משוגע. וזהו ג"כ כוונת חבקוק על שגיונות מלשון שגעון לפי שמת פעם אחד והחיה אותו אלישע לפ"ז נשמתו עלולה לצאת ממנו ביותר מבשאר נביא לכך אמר ה' שמעתי שמעך יראתי ר"ל שיראתי אם יבא קולך ודבורך עלי שאמות שיתקשר רוחי ברוח ממעל מפני שעלולה היא לצאת ממני. או יאמר דהנה אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה ולא מתוך עצבות וזהו ג"כ ענין הנ"ל כי בהיות בוא הנבואה לנביא כמעט ימות. רק כאשר ירגיש ביאת הנבואה הוא שמח בשמחה של מצוה ומתוך כך נאחז הנשמה בגוף מבלי התפרד איש מעל אחיו מהגוף כאבר היתה הנשמה באמנה אתו מילדותו ועד עתה. לכך בשאול כתיב ביה ותהי עליו רוח רעה על שאול והוא מתנבא בתוך הבית דשאול היה תמיד בעצבות כאשר פרשנו לכך היה עליו רוח רעה אבל ותהי כנגן המנגן ויהי עליו רוח ה' דאז מיושבת דעתו עליו. והנה כאשר ראה דוד שמת שאול היה בצער גדול ואין דעתו מיושבת לכך כתיב שגיון לדוד אשר שר לה' ע"ד כוש בן ימיני דהוא שאול:

והנה חבקיק ראה גלות ישראל. והיה בצער ואין דעתו מיושבת עליו לכך אמר ה' שמעתי שמעך ר"ל שמעתי הגלות ואז אין דעתי צלולה ומוכשר לקבל הנבואה לכך יראתי. או יאמר בהקדים להבין הפסוקים בואתחנן היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי ועתה למה נמות אם יוספים אנחנו לשמוע ומתנו. והוא קשה הבנה דאדרבה למה ימותו באם יוספים לשמוע הלא ראו את אלהים ואפ"ה חיו. והנה בגמ' וכי מאחר דבדבור ראשון מתו דבר שני היכן הלך ומשני החיים בטל של תחייה ומקשים העולם דל"ל פריך עדיפא מיניה וכי מאחר דמתו היכן אנו קיימים וחיים עכשיו. והנה במדרש אי' דאותו דבור עצמו החיה להם. רק זהו אם היו שומעים הדבור שלם באפשר לחיות אותם. לפ"ז לק"מ די"ל דדבור החיה אותם וע"ז אנו חיים. רק דקושייתו האיך באפשר לשמוע דבור שני דהתחיל להחיות אותם ואיך שמעו תחלת הדבור וע"ז משני הגמ' החיים בטל של תחייה. ולפ"ז א"ש היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי היות שקבלנו החזרת נשמתינו ע"י טל של תחייה וא"כ אין נשמתנו קשורה כ"כ בגוף כשאר בני אדם ועתה למה נמות אם יוספים אנחנו לשמוע עוד ומתנו דבקל תפרד נשמתנו ממנו קודם כלות הדבור וא"ש. או יאמר דהנה יקר בעיני ה' המותה לחסידיו דצדיקים מתאוים למות לחזות כנועם ה' כי לא יראני האדם וחי כי אם במותם וזהו גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם היות דזוכים לחזות וליהנות מזיו השכינה. אכן אם באפשר להשיג בחיים אין מתאוים למות זולתי אם ישיגו מעלה יתירה במותם מבחייהם וזהו היום ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי והשגנו לראות אף בחיים ועתה למה נמות אמנם אם יוספים אנחנו לשמוע עוד ולהשיג מעלה יתירה אז ומתנו וזהו פי' אמת בפסוק. וזהו מאמר חבקוק ה' שמעתי שמעך והייתי משיג אותך ואין לי תועלת נמשך ממות לכן יראתי שמא אמות לכן אני מתפלל ה' פעלך שהוא הנשמה נשמת אלוה ממעל חייהו:

בקרב שנים חייהו. ר"ל בקרב שנים דהנה שלשה שותפים יש באדם הקב"ה ואביו ואמו ומבקש הנביא שישאר הנשמה בקרבו וזהו ה' פעלך זו הנשמה בקרב שנים ר"ל בקרב חלקי אביו ואמו זו הגוף חייהו הנשמה בתוך הגוף. בקרב שנים תודיע יובן עפ"י מ"ד במדרש אם יהיו חטאיכם כשנים כשנים הסדורות מששת ימי בראשית. והיינו לפי שיש עוד התנצלות לאדם קצת על חטאיו שלפעמים מזל יום גורם או מזל שעה וכמו שמצינו בגמ' האי מאן דבמאדים וכו' וז"ש אם יהיו חטאיכם כשנים הסדורות מששת ימי בראשית דהיינו ע"י מהלך המזלות אז יתכפרו וז"ש בקרב שנים תודיע פי' אם לא אוכל לתלות השגגה בחטא יחמתני אמי כנ"ל מ"מ אתלה אותם במזל השנים ברוגז ר"ל אם אתה ברוגז עלי לעשות לי משפט כתוב רחם תזכור וק"ל:

אלוה מתימן יבא. ובמד' מתימן יבא מעשו לקבל התורה אמר מה כתיב ביה לא תרצת היינו ברכתו של אבא על חרבך תחיה וקדוש מהר פארן סלה מישמעאל לקבל התורה אמר מה כתיב ביה לא תנאף איה ברכתו של אבא פרה ורבה. והקושיא מפורסמת הא בן נח מצווה ג"כ בכל ז' מצות על רציחה וניאוף. וגם צריך להבין איה ברכתו של אבא דוודאי לא ברכו יצחק לשפוך דם ולהרוג נקי חנם זולתי אם יבא במלחמה על חרבך תחיה או כאשר תריד ופרקת עולו. וי"ל דהנה אי' בגמ' אלו לא חטאו לא הוו מייתי ופריך הכתיב פ' נחלות ופ' יבמין. ולכאורה ל"מ הגמ' מידי די"ל פרשות נחלות כתיב אם ירצח איש את רעהו דהיינו במזיד וכן פ' יבמין. וצ"ל דאלו לא חטאו לא הוו מייתי פי' כלל אפי' ע"י רציחה ולפ"ז מתורץ דודאי על ז' מצות י"ל כנ"ל ע"י מלחמה אבל במתן תורה אלו לא חטאו לא הוו מייתי כלל אפי' ע"י מלחמה ושפיר אמר היכן ברכתו של אבא דבטל לגמרי. והנה כמו כן צ"ל אלמלא לא חטאו לא היה כלל חימוד אצלם אפי' לאשתם בטבע זולתי ע"י תפלה כמו ויעתר יצחק. הנה יחיל קושית ישמעאל איה ברכת אבא דבהכרח צ"ל דברכתו היה לישא נשים הרבה וזהו פרה ורבה. והנה הרמב"ן כתב קדושים תהיו שלא תאמר אקח נשים הרבה שאינו אסור מן התורה לכך אמר קדושים תהיו קדש עצמך במותר לך לפ"ז קודם מתן תורה יש לחול ברכת אביו על נשים רבות אבל לאחר מ"ת לא היה כלל חימוד אצלם כנ"ל לכך קאמר היכן ברכת אבא דבטל לגמרי. והנה עשו הוא ההיפוך מימין התורה דבימינה אורך ימים ועשו על חרבך תחיה דמקצר ימים. וישמעאל הוא ההיפוך משמאל התורה דבשמאלה עושר וכבוד אלו בנים כשירים והגונים וישמעאל שטוף בזימה רק על עשו המדה"ד מקטרג עליו עבור שפכו דם אדם אבל על ישמעאל אינו מקטרג. וזהו אלהי דהוא מדה"ד מתימן דהוא עשו יבא עליו. וקדוש מהר פארן ר"ל דישמעאל אינו עובר כל כך רק כמ"ש הרמב"ן קדש עצמך במותר לך וזהו וקדוש וכו' בזה יבא עליו. וגם מזה יבא לרחם עלינו אם יבוא המסטין לקטרג עלינו שלא קבלנו מרצון רק באשר כפה עלינו ההר כגיגית יאמר המקום ב"ה הלא ישמעאל ועשו לא קבלו אפי' אם נכפה עליהם ההר:

כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ. דהנה התורה נתנה בחשאי שלא ידעו המלאכים וכמו כן אמר דהמע"ה ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר הנה הודך על השמים והנה משה השיב להם מה כתיב ביה אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים כלום למצרים ירדתם והנה ע"ז יש לתמוה דאפ"ה יוכלו לקבל התורה אנכי ה' אלהיך אף שלא יצאו ממצרים. אמנם בכבד את אביך בזה קושייתו חזקה כלום אב ואם יש לכם. והנה כל זמן שלא נאמר כבד אמרו האומות לכבוד עצמו הוא דורש כיון שאמר כבד מיד הודו. וזהו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר גם האומות מקלסים אותך מפני שאמרת כבד דאל"ה אשר תנה הודך על השמים. וזהו כסה שמים הודו ר"ל שמכסה מהמלאכים הודו ונתנה תורה לישראל לכך תהלתו מלאה הארץ כי אלולי כן שנתנה למלאכים לא היה אומר כבד כקושיית כלום אב ואם והיו אומרים לכבוד עצמו דורש. אבל עכשיו כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ וק"ל. או יאמר דהנה על כל פרשת משפטים תחול הקושי' איך היה דעת המלאכים בזה להנתן להם וכי שור יש להם או שפחה או עבד. אמנם הנה התורה כמו שאנו מבינים אותה זהו מלבוש לתורה. אבל הפנימיות וסודות התורה בזה שייך ג"כ למלאכים. ואם נתן לנו הפנימיות לבד בזה יש להמלאכים טענה עלינו כראי מוצקת רק ברוב רחמיו שעשה לה מלבוש בזה זכינו לה. וזהו כסה שמים הודו שעשה לה מלבוש וזהו ותהלתו מלאה הארץ וק"ל:

ונוגה כאור תהיה. הנה בגמ' דפסחים אמר רבא ונוגה כאור תהיה וקרנים מידו לו למה הצדיקים דומין בפני השכינה כנר בפני אבוקה ואמר רבא אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר דהנה באם ישראל כולם צדיקים הקדוש ברוך הוא משפיע להם בעצמם אבל כשאין עושים רצונו הקדוש ב"ה משפיע לצדיק ומן הצדיק יבא השפע לישראל. זולתי בשבת הקב"ה משפיע להם ואף שאינם עושים רצונו וזהו דתנן המשרה את אשתו ע"י שליש ר"ל ע"י הצדיק אוכלת עמו משבת לשבת. רק כ"ז בשבת אבל בי"ט השפע בא מצדיק לכך חייב לקבל פני רבו ברגל. והנה זהו בזכרים דמקבלים השפע בשבת מהקב"ה בעצמו אבל הנקבות מקבלים גם בשבת מהצדיק וזהו מאמר הגמ' חייב אדם לקבל פני רבו ברגל שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת היום מכלל דבחדש ושבת איבעי לה למיזל לה דייקא ר"ל הנקיבות היות דהמה מקבלים שפע מהצדיק אף בשבת לכך חייבת לקבל פניו אפי' בשבת ומיניה דזכר אינו מחויב לקבל בשבת כנ"ל לכן אוכלת עמו מלבד בי"ט דשפע בא ע"י צדיק גם לזכר וחייב הוא ג"כ לקבל פניו ונכון. וזהו למה הצדיקים דומים כנר בפני אבוקה ר"ל דאבוקה אורו רב וא"א להסתכל בו בטוב כמו בנר כמו כן באם השפע בא ע"י צדיק איננה כל כך כמו ע"י המקום ב"ה לכך בשבת דמיון אבוקה דאז השפע ע"י הקב"ה לכך אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר והנה התורה הוא נר ואבוקה דתורה נגלה הוא אור כנר אבל הנסתר הוא אבוקה ואורה רב. והנה כתיב כתנות אור בעי"ן ובאל"ף כי עי"ן הוא מורה על ע' פנים וזהו ר"מ היה דורש מ"ט פנים טמא ומראה לו פנים מ"ט פנים טהור ומראה לו פנים ודייקא בר"מ כי בתורתו של ר"ע כתוב כתנות אור באלף כי לו נגלו כל תעלומות וכל רז לא אניס ליה והיו לאחדים בידו וזהו מי יתן טהור מטמא לא א' ר"ל דאחד עושה טהור טמא וכן להיפוך וזהו ענין כי קרן עור פני משה ר"ל כי הכל נגלה אליו ונקרן ע' דעור ונעשה אל"ף דמורה על נסתר ונגלה כאחד ונסתר אין כל אחד משיג לכך וייראו מגשת אליו וישת על פניו מסוה וזהו כוונת הפסוק ונוגה דהנה האבן עזרא כתב דאילת השחר הוא כוכב נוגה דאינה כל כך מאיר זהו הנגלה אבל קרנים מידו לו דהוא אור גדול ולמה ושם חביון עוזו ר"ל נסתר וזהו מידו לו וא"ש:

לפניו ילך דבר. דהנה אי' בגמ' עיר אחת היה שלא מתו יושביה על שלא דברו בה שקר לפי דאמת במס"ק ט' והוא חי דגם הוא במ"ק ט'. והנה אדם ג"כ במס"ק ט' וכאשר אדם ידבר שקר יפול מאמת האל"ף ארצה וישאר מת. ואי' בגמ' עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם אף מ"ה מסר לו רז זה דהיינו הקטורת לעצור המגפה ולהבין נר' איך מוכח מזה דנתן לו קטרת וגם באמת למה ויתר מ"ה נגד משה שנתן לו מתנה. דהנה משה הרג לחימה ונשאר אף והיה אף מתיירא שמא יהרגו משה ג"כ לכך נתן לו מתנה. והנה מלת באד"ם הוא במ"ק י"א ואותיות רי"ח במ"ק י"א וזהו ריח הקטורת ולכך י"א סממנים בקטרת וזהו לקחת מתנות באדם דהם במ"ק ריח ולמד מזה שפיר דמ"ה מסר לו רז זה. ויעמוד בין המתים ובין החיים. וזהו לפניו דהוא מדת האמת ילך דבר דאמת חי וקים ויצא רשף לרגליו דאי' הני ברכי דשלהי מינייהו דקליפות שורים על הברכיים ולהכי אמרי' שדרה של אדם נעשה נחש והוא מאן דלא כרע במודים דבכריעת מודים נכנעו הקליפות וכמ"ד בגמ' דשד א' היה בבהמ"ד שהיה לו ז' ראשים ובכל כריעה דכרע רב אחא היה מפיל לו ראש אחד לכך מאן דלא כרע במודים ואינו מכניע הקליפות שדרתו נעשה נחש וקליפה וידוע דוחקא דכלה מינייהו וזהו עומדים צפופים היות דמזיקים עושים זאת דדוחקא מינייהו מפני שאין יכולין. לסבול דבר קדושה אבל כשמשתחוים וכורעים מכניעין הקליפות היו עומדין רואים. והנה משה עמד בהר מ' יום וממילא הקליפה נוכנע וזהו ויצא רשף לרגליו אשר היה שורה לרגליו יצא ממנו. וגם כוונת הגמ' דרש רבא שטן ופנינה לש"ש נתכוונו אתא שטן ונשקיה לכרעיה כי שם מנוחתו:

עמד וימודד ארץ. דהנה אי' בשעת בריאה רצתה הארץ להתרחב עד שאמר הקב"ה לעולמו די וצריך להבין למה בקשה הארץ להרחיב א"ע ולא השמים וזולתה. דהנה האדם נקרא על שם האדמה אשר לוקח ממנו. ובתחלה גם הארץ נקראת אדם ואדם במ"ק ט' כמלת אמת ואות ד' בלא"ה מתחלף בת' באותיות דטלנ"ת ולכך בקשה להתרחב והולך מבלי סוף כי אמת יעשה דרכו ולעולם יקום עד שהוסיף לה אות אחת והטיל ה' בסופה ונקראת אדמה והוא במס"ק ד"י וזהו עד שאמר לעולמו די. ולכך נקראת הארץ בל' נקבה מפני ה"א הנוספת לה. וזהו עמד וימודד ארץ שנתן להארץ מדה שלא תוכל להרחיב יותר מדאי:

ראה ויתר גוים. דהנה אי' בגמ' ראה שאינם מקיימים ז' מצות התיר ממונם או ראה והתיר אותם. ויובן במה דאי' ברש"י בחומש אר"י לא היה צריך להתחיל התורה מבראשית וכו' שאם יאמרו העו"ג לסטים אתם וכו' וצריך להבין דבמה יודע איפא דארצות ז' עממים נתייחד להם ולא לישראל עד שיאמרו לסטים אתם והרי גם הם גזלו תחלה מאומה אחרת. רק דטענתם בזה דכ"מ שישראל יושבים ונטלו מדינה אחת היא גזולה דאין להם חלק כלל בזה העולם דיעקב ועשו חלקו העולם ומה להם בעה"ז. רק ידוע למה נקראת א"י ארץ צבי מה צבי אין עורו מחזיק את בשרו אף א"י כן. לפ"ז המדה שנתרחבה א"י באם שישראל המה בתוכם בזה אין טענתם כלום דמה גזילה שייך בזה וזהו עמד וימודד ארץ שהמדה רחבה מאז ומקדם כנ"ל ארץ צבי וכו' ובזה ראה והתיר אותם דמה גזל שייך בזה ונכון. רק באמת במה נתרחבה מדתה. דהנה אי' שהיה עמוד הענן משוה הדרך והרים לבקעה כמו במדבר והנה ודאי אין מקום ההרים היו במדה וא"א לחשוב אותם בחשבון המדה ובזה נתרחבה מדתה שהיו דרים גם במקום העמק ובמקום ההר כי העקוב היתה למישור והרכסים לבקעה ולכן גדלה ביותר וזהו ויתפוצצו הררי עד שחו גבעות עולם ובזה התיר אותם כנ"ל וק"ל או יאמר דהנה כתיב ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה הראיתיך בעיניך ובגמ' לאמר לך אמור לאבות שבועה שנשבעתי כבר קיימתיה. ונ"ל מה קיים בראייה זו של משה. אכן ידוע דהכנעני לקחה משם וא"כ היתה אז כנכסי הפקר דכנעני איננה שלהם וישראל איננה ברשותם. וקיי"ל הבטה בנכסי הפקר קונה וזהו ויראהו ה' את הארץ ובזה הוי כאלו היה שם בא"י וקנה אותה בהבטה לכן בזה שאמר הראיתיך בעיניך אמר שפיר שבועה שנשבעתי כבר קיימתיה. רק צריך להבין איך אמר ויראהו ה' את הארץ בעמדו על הר נבו הא אי' במדרש למה תרצדון הרים גבנונים דתבור וכרמל היו אומרים מ"מ לא ינתן התורה עלינו דאנו גבוהים יותר מהר סיני. וידוע דהם היו בא"י והיו מפסיקים המדינה ואם כן איך אפשר בעמדו על הר נבו לראות כל הארץ מה שאחרי הרי כרמל ותבור. אכן דבאמת נעשו נמוכים והיה יכול לראות כל הארץ כאחת. והנה משה עשה גבולים בא"י כמש"ה זאת הארץ לגבולותיה וז"ש עמד משה וימודד ארץ במדה וגבולים לכל שבט ושבט. ראה הארץ כמ"ש ויראהו ה' את הארץ ובזה קנה אותה כנכסי הפקר ולכך אמר ויתר גוים בזה הראיה קנה ארצם. רק במה קנה מה שאחר תבור וכרמל הרים הגבוהים. לז"א ויתפוצצו הררי עד שחו גבעות עולם דנעשו נמוכים. ושחוח ויכול להסתכל. וידוע דכ"מ שנתן משה גבול נתחייב במעשר וזהו הליכות עולם א"ת הליכות אלא הלכות דע"י הגבולים נודעו הלכות מעשר וזהו אמרו לו דקאי על משה וק"ל:

תחת און ראיתי אהלי כושן. דידוע מ"ד דמה"ד קטרג על משה על דבר שביטל את ישראל מפריה ורביה והוסיף יום א' מדעתו אף דהסכים הקב"ה על ידו ונענש שהוצרך לפרוש מן אשתו. והנה מדין היה תמיד לבו בטוח שלא יבא עליו צרה כי אשת משה היה ממדין וזהו תחת און ר"ל לאחר החטא בהוסיף יום א' מדעתו ראיתי אהלי כושן שפירש מאשתו שנקראת כושית כאמרו על דבר האשה הכושית אשר לקח ובזה ירגזון יריעות מדין בשמעם את זאת לבם יחיל בקרבם כי תבוא עליהם מלחמה אחרי שפי' משה מאשתו המדינית. או יאמר דהנה אי' בגמ' ומה מדינים שלא הלכו אלא לעזור את מואב אמרה תורה צרור את המדינים וכו' לכך אמר השם אל תצר את מואב מפני ב' פרידות טובות שעתידו' לצאת ממנה. והנה הא דעמוני ולא עמונית פריך הגמ' ה"ל לקדם נשים לקראת נשים ומשני כל כבודה בת מלך פנימה. רק זהו אם עדיין לא חטאו בזה בתערובות נשים הוי להם התנצלות כתי' הגמ' כל כבודה וכו' אבל המדינים היה חטאם בזה שמחטיאים את ישראל. וזהו תחת און ר"ל לאחר החטא ויחל העם לזנות בשטים ראיתי אהלי כושן דקאי על מואב דמותרים לבוא בקהל לפי שיש להם תשובה דכל כבודה כנ"ל דסופם הוכיח על תחלתם. וע"ז יהיה קשה למדינים למה נגרע אנחנו ואדרבה אנו לא באנו כ"א לעזור רק באמת לפי שהם חטאו וזהו ירגזון יריעות מדין וק"ל:

והנה בים סוף. חטאו בפסל מיכה ואפ"ה ישראל נושע בה' ועברו בתוך הים בחרבה. וגם בנהרים חטאו אצל השיטים בזנות רק בזה יש להם תי' דהמים גורמים החימוד כידוע. אכן א"א להתנצל בזה כי האיך יברא ה' דבר המזיק ומחטיא לרבים ויתן מכשול לפניהם וזהו הבנהרים חרה אפך ואף אם תאמר כן ותוכל להתנצל מ"מ אם בים עברתך ר"ל בים סוף כשחטאו בפסל מיכה ואפ"ה נעשה להם נס גדול וע"כ ברוגז רחם תזכר וזהו חיזוק לדבריו. והנה בגמ' כל מה שראה יחזקאל ראה ישעיה אלא שזהו כבן כפר וזהו כבן כרך והיינו דבימי ישעיה עדיין היה בהמ"ק בבנינו והיו ישראל עושים רצונו של מקום לכך ראה השכינה בגלוי משא"כ בימי יחזקאל שניבא על החורבן דאז לא היו עושים רצונו לכך לא ראה רק המרכבה חיות ואופנים וזולתם. ובזמן שעושים רצונו הקב"ה בעצמו משפיע וכשאין עושין רצונו הקב"ה נותן השפע באופנים והם נותנין על הארץ. והנה אי' בגמ' ראתה שפחה בים מה שראה יחזקאל ואלו ישעיה לא קאמר ש"מ דראו המרכבה וקשה הלא אז היו עושים רצונו של מקום ונרא' דאם הקב"ה עושה בעצמו נקמות בעו"ג לא ישאר להם שריד כאמרו ויצא ה' ונלחם בגוים לכך היה ע"י המרכבה. וזהו כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה בים וק' למה לא בעצמו ובכבודו וע"ז אמר שהוא ישועה להשאיר שריד ופליט למצרים למען ספר שמי וכו' וזהו ג"כ ברוגז רחם תזכור וק"ל:

והנה בגמרא. איתא רבא ב"ב חנה שמע בת קול אומרת אוי לי שנשבעתי ועכשיו שנשבעתי מאן מיפר לי ופריך ה"ל לומר מופר לך ומשני פן יתיר ג"כ שבועות המבול וזהו עריה תעור והראת לעולם בגלוי קשתך והוא אות ברית את קשתי נתתי בענן שלא יחרב העולם וממילא שבועות מטות אשר נשבע לשבטים כדקאי קאי ואין להם הפרה לכך אומר סלה ונכון. והנה משה דימה בעצמו שהותר הנדר מאחר דבא לארץ סיחון ובאמת זה היה מרוב רחמיו וחסד אל כל היום דארץ ישראל מכפר העונות כדכתיב וכפר אדמתו עמו ובאם לא יבאו ח"ו לארץ אין להם כפרה ותרופה לכך באו לארץ סיחון דהוי כא"י ובזה נתכפרו וזהו שבועות מטות אומר סלה כנ"ל אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי. רק לא יהיה להם כפרה ח"ו ובזה אמר שאין יתרון לא"י מארץ סיחון רק שהנהר היה מפסיק בינם וזהו נהרות תבקע ארץ:

ראוך יחילו הרים. דהנה כתיב ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ונשען לגבול מואב דהנה האמוריים נהרגו בשני הרים גדולים שנעקרו ממקומן. וזהו ונשען לגבול מואב ודם הרוגים היה שותת למים והבארה של מרים מגלה לכל ישראל הרוגי האמוריים וזהו ומשם בארה לכך אמרו שירה עלי באר. והנה גבי יעקב כתיב ויקח מאבני המקום ואי' שנטל אבן שתי' ונתנו על התהום ותמוה ונר' דהנה ההרים נתנו על התהום דלולי ההרים יעלה התהום וישטוף את העולם כמש"ה על ההרים יעמדו מים דההרים מכסים התהום. והנה אז גבי יעקב נעקר הר המוריה ממקומו ובקל שיעלו המים לשטוף העולם לכך נטל אבן שתיה ונתן על התהום. והנה גבי האמוריים נעקרו ההרים ממקומם וזהו ראוך יחילו הרים ממקומם וכזרם מים עבר הדם בתוכה ובזה נתן תהום קולו לעלות הואיל שנעקרו הרים רק ברוב רחמיו ב"ה רום ידיהו נשא בכחו נשא שלא יעלה התהום:

שמש ירח עמד זבולה ליהושע. והטעם למה שלא יחשדוהו שעשה כישוף בקטרו להם כי השמש מראיה אדום דמורה על שפיכת דם והירח הוא בתחלת תולדתה כחץ שהיא חצי לבנה לכן עמדו השמש והירח וז"ש שמש ירח עמד זבולה ועי"ז ידעו הכל כי לאור חציך ר"ל חצו של הקב"ה יהלכו ויצליחו ולנוגה ברק חניתך דלה' התשועה ואין עוד מלבדו:

בזעם תצעד ארץ. כדכתיב במצרים ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך והטעם דכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע והנה הקב"ה רוצה להעמיד פרעה בחיים כאומרו ולמען ספר שמי בכל הארץ לכן בא הקב"ה בעצמו ובכבודו וזהו בזעם תצעד ארץ בעצמך ולא ע"י שליח. ובגמ' אית' למה גלו ישראל כדי שיתוספו עליהם גרים כי בהיות ישראל צדיקים אינו משגיח בנשמות ונצוצות הקדושות אשר המה תחת האומות. מלבד באם חטאו הקב"ה בורר הנשמות קדושות מהעו"ג להביאם בתוך ישראל ע"י גירותם לעבודתו. וז"ש אף ר"ל בעת האף חובב עמים וזהו כדי שיתוספו עליהם גרים. וזהו תדוש כמו הדש לוקח אוכל ומניח הפסולת כמו כן אתה עושה בעת האף לוקח נשמות קדושות אשר מפוזרים בין האומות וזהו תדוש גוים. והנה ראשית גוים עמלק עבור דלקח עמו וחיילותיו מע' אומות כי לא ידע איזה שר מע' השרים גובר וע' במ"ק ז' ולכך אגג היה מלך עמלק דגם אגג במספר ז' וזהו ראשית גוים עמלק ראשית ותחלת אות עמלק דהוא ע' רומז על הע' אומות. ולכן כתיב וירם מאגג מלכו דהוא דוד א' וי"ו הם ז' ד' וג' הראשונים ד' וג' השניים הם ז' ור"ל אם א' מאגג למטה הוי"ו מדוד למעלה ובצירוף ז' ולכך לקח דוד בת שבע. והנה שאול הרג אגג והלך ראשית עמלק ונשאר אותיות מלק והוא קלים היו רודפינו והוא אותיות מלק מלשון מליקה דהוא מצואר וזהו בימי דוד ידך בעורף אויביך. וזהו יצאת לישע עמך לישע את משיחך דזהו שאול שנמשח למלך רק במה הושעתנו ואמר מחצת ראש מבית רשע לקחת ראשית גוים דהוא ע' במ"ק ז' והוא אגג ואח"כ נשאר אותיות מלק ובא דוד ערות יסוד עד צואר סלה שידו בעורף אויביו ואחריתו עדי אובד. וידוע דדוד בא לגלית עם מקלו שבידו וזהו נקבת במטיו ראש פרזיו זהו גלית. דהנה הגבורים אשר מעולם ישבו בערי פרזות דאין להם ממי לפחד וגלית היה גבור חיל וראש לגבורים וזהו ראש פרזיו. והנה כתיב לא תאכלו על הדם ודרשוהו חז"ל שלא ליתן צדקה לעני בפני רבים לפי שדמו נשפך מפני בושה. ודעתם של פלשתים היה בזה שלא לערוך מלחמה עם ישראל רק גלית יעשה מלחמה עם איש א' מישראל וכוונתם היה שלא ישפוך דם נקי חנם וזהו יסערו הפלשתים להפיצני עליצותם ר"ל שמחתם היתה כמו לאכול עני במסתר שלא לשפוך דם וכן היה כוונתם כנזכר. והנה השר של ים הוא סוס וזהו לסיסתי ברכבי פרעה. והנה הים בעצם המים טובים הם רק השר ההוא של ים מכלה ומעכיר אותם ולכן צריכים אח"כ להתמתק ע"י מטר בעבים. והשר של מטר הוא עגל והוא ממתקם. ולכך הים של שלמה שעשה לקח שנים עשר בקר למתקם וזהו דרכת בים סוסיך וחמר מים שעשה שלמה ממתקם. והנה הכוזרי שאל את החבר למה אין לכם מלך ולא מדינה ומה תקותכם והשיב דלמה לנו זאת כי זהו הבני עולם והתכלית הוא לעבד את ה' והוא מלכנו ואחריתנו ישגה מאוד והנה הנביא מתנבא לעתיד והיו מלכים אומניך. ואמר חבקוק בזה שמעתי שמחרפין אותי בגלות שאין לי מלך ולא כהן רק אשר אנוח ליום צרה לעלות לעם יגודנו ולהיות לראש ולמלך. ומה בכך דאע"פ שאין לי עכשיו כלום כי תאנה לא תפרח וכו' ואפ"ה ואני בה' אעלוזה וכו'. והנה בגמ' צדיקים אין להם מנוחה כי ילכו מחיל אל חיל ממעלה למעלה וזהו ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה דהמלאכים אין הולכים ממעלה למעלה לכן נקראו עומדים. ולעתיד ילכו ישראל ממעלה למעלה במרוצה ובמהירות וזהו וישם רגלי כאילות דהמה קלים במרוצה אילה שלוחה. וידוע דהחמה והמזלות בסיבובם אומרים שירה ולע"ל וחפרה הלבנה ובושה החמה וישראל יאמר שירה. וזהו ועל במותי ידרכני למעלה מבמות עולו ישימני ואהיה אני מנצח ומזמר וזהו למנצח בנגינות במהרה בימינו אמן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף