אהבת יהונתן/הפטרת יום א' של פסח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אהבת יהונתן הפטרת יום א' של פסח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הפטרת יום א' של פסח

בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים ושוב מול את בני ישראל שנית. אמר אמ"ו הגאון זצ"ל למה דוקא בעת ההיא דכתיב גבי בני יעקב כשבאו על שכם ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים מחמת המילה וא"כ מהרצוי היה כאן שלא למול משום חולשא דלבא ואפ"ה אמר הקב"ה שימולו כי אל יתהלל גבור בגבורתו כי הכל הוא מאת ה' ב"ה ואין לה' מעצר להושיע. או יאמר דהנה איתא פלוגתא אי בניסן נברא העולם או בתשרי והנה אנן פסקינן כמ"ד בתשרי נברא העולם דהיינו בכ"ה באלול ולכך יוה"כ ביו"ד בתשרי לפי דביום ו' שהוא ר"ה שנברא אדה"ר בו ביום סרח ואכל מעץ הדעת ובשבת לא קיבל נזיפה עליו אלא ביום א' קיבל נזיפה ז' ימים כדכתיב ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים ק"ו לשכינה יו"ד ימים אלא דיו וכו' וביום ח' עשה תשובה וזה הוי עשירי לחדש ולכן הוקבע יום זה לסליחה ואי אמרינן בניסן נברא העולם צריך ג"כ יום יו"ד בחדש לקדושה הזאת. ואי' כשחטא אדה"ר היה משוך בערלתו ולכן אמר הקב"ה בעת ההיא דהיינו יו"ד בניסן שוב מול את בני ישראל שנית לתקן חטא אדה"ר או יאמר דאי' בפסוק ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק וקשה אמאי לא לחם משה מלחמת ה'. ונר' דאי' מכתם לדוד וכו' בהצותו את ארם וכו' וישב יואב ויך את אדום וכו' פרש"י מכתם שהיה מכתו חמה שנולד כשהוא מהול. וקשה מה המשך ושייכות הדברים הללו להדדי. אלא נר' לומר דהנה יצחק אמר לעשו על חרבך תחיה שעשו היה במזל מאדים וזה מורה על חרב אך מזל מאדים מורה ג"כ על מילה כדאי' בגר' וזה שיש בידו מצות מילה שנקרא ג"כ חרב פיפיות מבטל כח החרב של עשו. ואי' במד' משה נולד כשהיה מהול וא"כ לכך לא יכול להלחם בעמלק שבא מעשו ולכן אמר ליהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק. והנה כאן נמי קשה מאי דכתיב וישב יואב ויך את אדום אמאי לא הכה אותם דוד ולזה פרש"י מכתם שהיה מכתו חמה שנולד מהול וא"כ לא היה יכול להלחם באדום. ואי' שמהלך החמה הוא כ"ח יום בשלימות ושצ"ם חנכ"ל משמשים בזמן הנ"ל וא"כ מזל א' משמש ד' ימים וא"כ מזל שבתאי הוא משמש ד' ימים ראשונים של חודש וצדק ד' ימים שניים ומאדים ד' ימים שלישיים וא"כ ביו"ד לחדש משמש מזל מאדים דזהו כחו של עשו כנ"ל. ולבטל כחו של עשו לכן אמר הקב"ה בעת ההיא שוב מול את בנ"י שנית דהיינו ביו"ד לחדש. או יאמר טעם על שאמר משה ליהושע צא הלחם בעמלק דאי' בגמ' אין עמלק נופל אלא ביד בניה של רחל והטעם נר' דהנה על חרבך תחיה הוא הברכה של להט החרב המתהפכת שמסר לו יצחק וכל הכישופים הם באים מכח הלהט החרב המתהפכת דמכח זה יכולין להפכם סדר הדברים ע"י כישוף ולכן היה עמלק מכשף גדול שבא מעשו ולכן כתיב ויעשו גם חרטומי מצרים בלהטיהם כן לשון להט החרב. אבל רחל תקנה זאת שהפכה עצמה והפכה הדברים ומסרה סימנים ללאה ולכן אין עמלק נופל אלא ביד בניה של רחל ולזה יהושע למטה אפרים בן יוסף בניה של רחל הוצרך להלחם בעמלק וא"ש. או יאמר דהנה אי' בפסוק אדם ובהמה תושיע ה' הרצון בזה דהנה יש באדם שני מיני נשמות הא' נשמה הבהמיות וא' נשמה השכליות וא"כ כשחוטא האדם חוטא בב' מיני נשמות הללו ומדה כנ"מ צריך להביא קרבן נגד נפש הבהמיות. ונגד נפש השכליות מילה מכפרת ולכן ישראל שהיו חוטאים במצרים בב' מיני נשמות והיו צריכין להביא קרבן פסח ומילה שמלו במצרים. ולכן כן אמר השם שוב מול את בני ישראל שנית קודם בואם לארץ להקריב קרבן דתרווייהו צריכו. ולפי שהיו מקודשים בקדושה כשהיו נכנסים לארץ וכתיב לא תניף עליהן ברזל לכן א"ל עשה לך חרבות צורים ולא של ברזל. או יאמר דהנה איתא בגמרא מ"ט לא מלו משום דלא נשבה רוח צפונית ומקשה שם במדרש חלילה שהיה הקב"ה מייחד דבור לערלים וגם תוס' מקשה האיך קרבו קרבן במדבר הא ערלים היו. ואמ"ו טעם דבאמת חלילה שהיו ערלים רק דהקב"ה עשה נס שנולדו כולם מהולים אלא דגמ' פריך מ"ט לא מלו ר"ל למה אתעביד נס ומשני משום דלא נשבה רוח צפונית. אך קשה מ"ט צוה למולם שנית וי"ל דאי' בפסוק ויהי כי החל העם לזנות בבנות מואב וידוע מאמר הגמ' ישראל הבא על הנכרית נמשכה ערלתו ולכך היו צריכין למול שנית ועפ"ז יתורץ קושי' עצומה מה שהקשה הרשב"א על מה דאי' בגמ' ערל אינו מקבל הזאה ומקשה הגמ' האיך עשו פסח בימי יהושע הא ערלים היו בשעת הזאה ומקשה הרשב"א אמאי לא מקשה הגמ' מפסוק הקודם במלחמת מדין שהרגו אנשים ונשים וטף וכתיב בפסוק שהזו עליהם ג' וז' הא ערלים היו ולפי הנ"ל לק"מ דאז לא היו ערלים שנולדו כשהם מהולים ושמא תאמר נמשכה ערלתם הא כתיב לא נפרד ממנו איש שלא נכשלו בחטא לפי שי"ב אלף שצבאו על מדין לא זנו בבנות מואב ולא נמשכה ערלתם ולכך לא פריך ממדין משא"כ כאן גבי פסח יהושע שהי' אחר שחטאו ומקש' הגמ' שפיר וק"ל:

היום גלותי את חרפת מצרים. דהנה אין מזל לישראל והיינו דוקא אחר מילה אין מזל אבל קודם המילה יש מזל לישראל כמו לגוים וז"ש היום גלותי את חרפת מצרים שהיו אומרים ראו כי רעה נגד פניכם ועכשיו אין מזל שולט בכם. לכן קרא שמו גלגל לשון גלגלים שהמזלות קבועים בהם או יאמר דהנה מה טעם אמר יוסף למצרים שימולו את עצמם משום שראה במזל שהעם הנימולים עליהם מורה הדם והמזל צריך עכ"פ קיום במקצת כמו חלום ולכן צוה שימולו המצריים ויחול עליהם המזל. ואם כן אמרו המצריים מה אתם מאנשאים לאמור אתם מבני היכלא דמלכא הלא לנו יש ג"כ גושפנקא דמלכא דהיינו המילה ולכן צוה הקב"ה על הפריעה ושוב מול את בנ"י שנית ובזה הם ניכרים יותר וזהו היום גלותי את חרפת מצרים וק"ל:

ויעשו את הפסח בערב וכו'. יובן עפ"י מ"ד בקרבן פסח בין הערבים תעשו אותו והטעם היותו בין הערבים נראה לפי שאם היו עושים בלילה היו המצריים אומרי' ביום לא היו יכולין לעשות משום שהם עובדין לשמש ולהיפוך אם היו עושין ביום היו אומרים בלילה לא יכלו לעשות מפני שהם עובדין לירח ולכן צוה הקב"ה שיעשו בין הערבים ואם כן שניהם שולטים השמש והירח ואעפ"כ היו זובחים יראתם לעיניהם. ולכן כתיב כאן ויעשו את הפסח בערב להוראה הנ"ל. וא"כ זה הי' עיקר הנס של לקיחת פסח. ולכן אוכלין על מצות ומרורים וירקות דכתיב ממגד תבואת שמש שהתבואה גדלה מהשמש וירקות גדילים מהלבנה ולכן אנו אוכלין שניהם לזכור נסים ונפלאות שעשה הקב"ה במצרים וק"ל:

ויאכלו מעבור הארץ מצות וקלוי. דאי' בגמ' פלוגתא עץ שאכל אדה"ר ח"א חטה הי' וח"א גפן הי'. וחטא אדה"ר נתקן מכח התורה כדכתיב על חרבך תחי' זהו להט החרב המתהפכת ואת אחיך תעבוד והי' כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך. ולכן אני מקדשין על הכוס ומזכירין וקדשתנו במצותיך שעי"ז נתקן חטא אדה"ר. ולכן אי' פלוגתא בגמ' ח"א מקדש על היין וח"א מקדש על הפת דהני תנאי כהני תנאי אי גפן הי' אי חטה הי'. ועץ הדעת הוא טוב ורע ולכן אנו פורסין המצה לשנים להורות ע"ז שחציה טוב וחציה רע וחלק טוב נקבל. ובשבועות שהוא זמן מתן תורתנו ונתקן חטא אדה"ר ומהפכין מדת הרע לטוב ולכן היו באין שתי הלחם בעצרת להורות ששניהם טובים ושלימים. וכן נמי אי' בגמרא לא איברי יין אלא לנחם אבילים וקשה הא בשעה שנברא העולם עדיין לא היה מיתה בעולם. רק י"ל דבאמת קודם החטא לא היו סוחטין הענבים להשקות יין אלא היו אוכלים הענבים כמו שהן והיו טועמין בהם טעם יין אלא אחר החטא נתקלקל זה. ואי' בגמ' שחוה סחטה ענבים ונתנה לו לאדם להפיס דעתו. וזהו שלא איברי יין אלא לנחם אבילים. ולכן אנו מברכין בפה"ג ולא על היין משום דתחילת הבריאה לא נברא שיהיה יין אלא גפן כמות שהוא וא"ש. והנה אם אין האנשים חוטאים אזי הארץ מוציאה זרעים טובים אבל כשח"ו ב"א מקולקלים במעשיהם ומזנים זה עם זה אזי כתיב אז תזנה הארץ ומוציאה קוצים ודרדרים וזרעים אשר לא טובים ולכן כשבא נחש על חוה כתיב וקוץ ודרדר תצמיח לך וכתיב ואיבה אשית בינך וכו' והפריש הקב"ה לנחש למקום מיוחד זה המדבר ולכן נקרא המדבר ארץ נחש שרף וכו' ולכן במדבר לא היה לישראל תבואה לאכול ולכך הוצרך הקב"ה להוריד מן ולכן קבלו התורה במדבר לבטל כח הנחש ולכן היה נראה הקב"ה למשה מתוך הסנה זהו קוץ ודרדר הכל מכח חטא הנ"ל ולכן הקריבו עומר תחלה והדר אכלו הכל לבטל כח הנ"ל שתהיה הארץ מוציאה זרעים טובים וזהו ויאכלו מעבור הארץ דבא"י לא היה כח הנחש הנ"ל והיו יכולין לאכול מעבור הארץ וק"ל:

ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו. אי' בגמ' על מה באת אם על ביטול תורה או קרבנות ופירוש תוס' היכי רמיזי בקרא זה ודוחקים לומר בתורה כתיב תורה צוה לנו וכו' ע"ש ונראה לומר בד"א דהנה ידוע דהתורה מגינה על ישראל לבד אבל הקרבנות יש ג"כ חלק לסטרא אחרא דהיינו עשן הקרבנות וזהו הלנו אתה זו תורה שהיא לנו לבד או לצרינו זו קרבן שהיא ג"כ לצרינו וק"ל:

ויאמר כי אני שר צבא ה' עתה באתי ויאמר מה אדני מדבר אל עבדו ויאמר של נעלך וכו'. יובן במ"ד ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך ואמ"ו הטעם דהנה מצרים היה בטומאה גדולה ואפי' מלאך לא היה יכול להנצל מחטא ולכן עבר הקב"ה בעצמו ובכבודו. ויריחו היה מקום טומאה גדולה ג"כ לפי שהיו עובדין ללבנה ולכן נקרא שמה יריחו. וא"כ היה סובר יהושע שמלאך ג"כ א"א לעבור בתוך יריחו כמו בארץ מצרים ולכן כאשר אמר לו המלאך כי אני שר צבא ה' אמר יהושע מה אדני מדבר אל עבדו ולכן השיב לו כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש היא לא כארץ מצרים ואפשר לי לעבור כאן ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף