אהבת יהונתן/הפטרת חיי שרה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אהבת יהונתן הפטרת חיי שרה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הפטרת חיי שרה

א

והמלך דוד זקן בא בימים. יובן עפ"י מ"ד אוי לרבנות שמקברת את בעליה. והענין הוא דצריך להבין מה בא לאשמועינן וכי משוא פנים יש בדב' אם מכריעים אותו לחוב' נפרעים ממנו כמו העמא דבר. ואם הוא צדיקהא הקדוש ברוך הוא לא עביד דינא בלא דינא. ואין לומר דדרך מסלול הוא למצוא פשע למי שנתמנה פרנס על הצבור. הא באמת כמה פרנסים גדולים היו להם לישראל והיו כצאת השמש בגבורתו בלא חטא ואיך תפס הלשון כללי שמקברת את בעליה. וי"ל דכתיב וסביביו נשערה מאוד דהקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה ולכן אם האדם נתגדל ועולה למעלה לשום התמנות שררה הקדוש ברוך הוא מדקדק עמו יותר מבראשונה בהיותו שפל אנושי וזהו אוי לרבנית שמקברת את בעליה. או יאמר דלא ימלט שיעשה אדם איזו מצוה מן המצות ואי' בגמ' זכה מוסיפין לו ימים על ימי חייו. רק כל זה מבלי היותו מלך או שררה אז אפשר לו באם יזכה שמוסיפין לו על ימיו. אבל אם הוא מלך אי אפשר להוסיף עליו כי אין מלכות נוגעת בחברתה כמלא נימא. ואם מוסיפין לו נגזלת מהשני וזהו אוי לרבנות שמקברת וכו' וזהו אמרו והמלך דוד זקן בשביל שהיה מלך הי' זקן כי מלכות שלמה בנו הגיעה ולכך זקנה קופצת עליו כדי שיתן לו כתר מלוכה וק"ל:

בא בימים. יובן עפ"י מ"ד בפסוק יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה יש להבין למה אמר אצל יראת ה' תוסיף ימים ולא שנים ולהיפוך ברשע אמר שנים דהענין יראה השלימה היא באדם שהוא בטוח בהאל יתברך אשר הגדיל חסדו עמו וברא אותו שהוא יספיק לו די מחסורו אשר יחסר לו ובכל יום ויום שימציא לו מזון ומחיה משבח להאל יתברך וכמו דאי' האומר מה אני אוכל למחר הרי זה מקטני אמנה. ואולם ההיפוך הוא מדת רשעים שאוגר לחמו על שנים רבים יהיו לו למסעד. ופתאום קרסולו ימעד. מגזירות שוכן עד. ויאחז רעדה ליום המיועד. אשר יבא סופה וסערה. ויובילוהו אל מקום חושך וצרה. יען אשר לא שם בטחונו בהאל יתברך. וז"ש יראת ה' תוסיף ימים בלבד כי איננו דואג. רק על ימים. אבל שנות רשעים תקצורנה שמפחד תמיד על שנים רבות ומגורתו יבא לו. לכן דוד המלך שהי' זקן ואין לו לצפות על שנים לזה אמר בא בימים כי תקותו הי' לו רק על ימים בלבד וק"ל. או יאמר עפ"י מ"ד בגמ' למדנו זקנה מדוד דכתיב והמלך דוד זקן וכתיב ימי שנותינו בהם שבעים שנה ודוד היה שבעים במותו. ויש לתמוה אם כן באיזה זמן צוה ליקח לו נערה הא לא חי' תו יותר משבעים ואולם י"ל דקי"ל יום א' בשנה חשוב שנה ואם כן כשהגיע יום א' בשנה מיד נחשב לו לשנה ועי"ז כתיב והמלך דוד זקן. ואולם לענין פרידה הנשמה מן הגוף היה בסוף השבעים דהקדוש ברוך הוא ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ואחר כך כשנשלם השנה הלך דוד לבית עולמו וכל הסיפור הזה הי' באותו שנה. וזהו דכתיב והמלך דוד בא בימים הכוונה כאשר בא בימים דהיינו יום א' בשנה מיד זקנה קפצה עליו וק"ל. ולפי פשוטו נראה דהיום מעיד על האדם אם עשה בו טוב או רע ודוד בעת זקנתו בא בימים מי שיודע לו עדות יעיד עליו כי שב על כל אשר עיוות וז"ש בא בימים וק"ל. ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו אי' בגמ' בשביל שכרת כנף מעילו של שאול לכך לא יחם לו וצריך להבין למה כרת הכנף מעיל שאול מפני דהכנף הוא בגד מיוחד למצות ציצית וענין של מצוה זו היא מפני דהבגד הוא סרסור לחכם האדם דהיינו לשמור כח החום אשר במזג האדם שלא יצטנן והבגדים משמרים חום הטבעי מכני דמין הבגד לפעול משבעה משרתים וזהו שמו אשר יקראו לו בגד הכוונה דגד הוא לשון מזל כמו העורכים לגד שולחן. וגם אי' בגמ' כל מקום שנאמר בגד סתם אינו אלא צמר ופשתים הכוונה דצמר הוא גדל ממזל מאדים והפשתן גדל משש מזלות ולכך פשתן נקרא שש כמ"ש רבדתי משכבי שש וארגמן והתייחס לזה הפעולה הנ"ל היינו תולדת חם מעין אב אש המצויה ברוח זרה דהבגד מביא לאדם לידי חימוד וע"ז צותה תורתינו הקדושה לבטל אשה שלא תעלה באשה לעשות ח' חוטין עם ה' קשרים בכנף מעילו שמנינו עולה כמנין אחד לשום האחד האמיתי על פניו ומיד תגיע אליו היראה וההכנעה ובטל ממנו החום. וכן אי' בגמ' מעשה באחד ששכר זונה וכו' ובאו הציצית וטפחו לו על פניו וכו' מפני שהי' נזהר בהם. וכבר בארנו דמצוה זו מבטלת כל הרהורין בישין והנביא ייעד דלעתיד יאחזו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים בכנף מעיל יהודי אחד מפני דזהו המצוה מורה על שררה וגדולה. ולכך שמואל הנביא כאשר משח את דוד למלך ולא ביקש שישתרר איש עליו כרת כנף מעילו של שאול ואמר קרע ה' את מלכותך וכו' וזהו ענין דוד שמאס הבגדים שכרת מעיל שאול ורמז בזה שאינו חושש בהבגדים יחממו אותו כי לבו חלל בקרבו ולכך לא יחם לו לעת. זקנותו וא"ש. ולפי פשוטו נראה דבדרך הטבע הי' קר לעת זקנותו לפי דאם ההרגשות לא ינועו בימי עלומיו אזי יחלוש הגשם לעת זקנותו ויזועו אנשי החיל. וידוע דמזג האדם הוא עומד על מתכונתו בעת שהוא ישן אז נמצא מרגוע לנפשו. ודוד לעולם לא עבר עליו חצות לילה בשינה והיה מתנמנם כסוס ולזאת הסיבה הי' קר בטבעו לעת זקנתו ונתלשו ההרגשות לכך אפי' הבגדים לו יחם לו וא"ש:

ב

ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדוני המלך נערה יפה וכו' ותהי לו סוכנת ויבקשו בכל גבולי ישראל. לפי הפשוט נראה דנתייעצו עבדיו לבקש עצה בפני המוני עם שלא יאמרו מלך זקן בוחר לו בתולה. ולכך נתייעצו שתהיה למלך ממונית על המאכל לזון את פת בג המלך. ומלת סוכנת הוא מגזרת לך נא אל הסוכן הזה שהוא לשון ממונה על אוצרות המלך זהו לפי פשוטו. ואולם יש לדקדק למה בחרו נערה בתולה יפה ולמה פרסמו בכל גבולי ישראל ולכאורה לא יאות כן למלכי בית דוד אשר המה בתכלית השלימות ומואסים בתאות הגשמי. ונר' דידוע מ"ד במד' ובגמ' טעם על שנצטנן דוד לעת זקנותו דכאשר ראה מלאך המשחית בעם וחרבו שלופה בידו אחזו רעדה ויחרד וילפת ופלצות אחזוהו ומפני החרדה לא השתמשו הרגשותיו והי' קר. ואולם י"ל למה חרד מפני המלאך כל החרדה הזאת הלא יעקב נתאבק עם המלאך כל הלילה ונצחו וגם משה אב הנביאים העמיד מלאך המשחית. ודוד לא היה חסר מעלה ממעלות אבות העולם כי ה' משחהו לנגיד על עמו ישראל עד עונם ואיך חרד כל כך. וצ"ל מפני חטא בת שבע. אמנם הלא שב לה' בכל לבו ודרך מסלול הדריך לאשר הולכים בחושך והורה תשובה לישראל. וצ"ל שעדיין לא היה מתקן החטא לפי שהתשובה הנכונה צריכה להיות באותו מקום ובאותו מעשה. וזה הרגישו עבדיו לכן נתיעצו לבקש לו נערה יפה וגם יתיחד עמה וכתיב והמלך דוד לא ידעה והיתה עליו באיסור כי כבר היו לו שמונה עשר נשים כראוי למלך ואין לך תשובה גדולה מזו לעמוד על נפשו וזהו אמיץ לב וגם בקשו בכל גבולי ישראל לפרסם הדבר שהתשובה מתקבלת לרעוא וזהו כוונת הסיפור הנ"ל וא"ש וק"ל:

ה

ואדוניהו בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך. נר' דקודם לכך לא עלה על דעת אדוני' שימלוך כי היה ידוע לו שהמלכות הנכונה היא ביד שלמה ואולם כאשר לקח דוד אם אבישג השונמית סבר עתה תשוב המלוכה אליו מפני דידוע דמלך אסור לו ליקח יותר מי"ח נשים ודוד לקח אבישג וכבר היו לו שמונה עשרי נשים כנ"ל וצ"ל דקידושין גמורים לא היו בבת שבע ולא נחשבת בכלל שמונה עשרי נשים ולכך אמר מדוע ימלוך שלמה הא אינו בתואר המלוכה רק בתואר בן פלגש לכך מתנשא לאמר אני אמלוך וק"ל:

ויעש לו רכב ופרשים. נרא' דאדוני' בתחבולותיו ביקש לרמות את ישראל שהוא מלך כבר. והענין הוא דכתב הרמב"ם בהלכות מלכים מלך ישראל אסור להרבות לו סוסים ואולם אם היה לו קודם לכן היינו קודם מלכו אינו צריך למכור אותם כי זהו לא חייבה התורה. וזהו הי' עצת אדוני' שעשה לו רכב ופרשים קודם שמלך ובהגיע אליו המלוכה אז אינו מחויב למכרם. ומפרש ואזל למעלת אדוניה וחמשים איש רצים לפניו פירש רש"י שהיו נטולי טחול וחקוקי כפות רגליהם. והמעלה ההיא י"ל דהסיבה המבטל את היצר הרע הוא על שני דרכים הא' מי שהוא חם במזגו ואינו יכול לעמוד על נפשו תקנתו הוא שילך יחף בלא מנעלים כי זהו מונע כח התאוה באדם ולכך צוה התורה באם שלא ירצה לבנות את בית אחיו ולא התאוה תאוה שיחלוץ נעלו מעל רגלו וככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ומניעה השנית היא לבטל סיבה מביאה לידי חום והוא שחוק המביאה לידי קלות ראש וערוה. וגדר החכמה היא לבטל השחוק כמו שכתוב המשורר ולשחוק אמרתי מהולל כי זהו ענין הוללות וסכלות. וידוע דשחוק הוא בא מן הטחול ואם ניטל הטחול יוכל לעבוד את בוראו כראוי וזהו ענין חמשים איש רצים לפניו נטולי טחול הכוונה שלא היה להם הרגל סיבה המביא לידי חטא כן נראה לי ובאם עלה עליהם רוח המשגל היה כח בידם למנוע שהיו חקוקי כפות רגלים וזהו סיבה מניעה לחטא כן נראה לי ומודיע כאן שהיו אנשים כשירים והגונים הכוונה הוא משום דמושל מקשיב על דבר אמת כל משרתיו צדיקים ומגדולות עבד ניכר גדולת רבו וכל זה היה לרמות הבריות שיאמרו שהוא חסיד נמצא נאה לו שימלוך וא"ש וק"ל:

ו

ואותו ילדה אחרי אבשלום. נר' דייחס עצמו כך לעיני העמים שיאמרו שהוא צדיק והענין הוא דכמו שעשו הבכור לקח כל ניצוצי טומאה ויעקב בא אחריו והוא היה עולה תמימה קודש ישראל לה'. וכן ישמעאל לאברהם. והטעם הוא משום דבביאה ראשונה מקבל הולד כל מחשבת היצר הרע כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ואולם הולד השני יוצא מלובן ומזורז מכל חטא כי האדם הוא עלול לחטוא מפאת כי הריצוי בא בחימוד היצר הרע כאומרו ובחטא יחמתני אמי ולכן בבנו הראשון יש לאדם יותר תגבורת תאוה מבשני ולכך נולד תחלה ישמעאל כי הוא נוטל תחלה הסיגים והפסולת אבל ביצחק לא היה תגבורת תאוה כל כך ואם היה נולד תחלה פן ואולי היה לו אחיזה שהי' עלול לחטא ועל פי זה סובב והולך כוונת הפסוק והיה בן הבכור לשניאה דלשון והיה משמע שתמיד כן הוא שהבכור הוא לשניאה ומה אשמועינן בזה והענין הוא שבא להורות שאל תהרהר אחר ראובן שחטא מפאת שהוא בכור ועלול לחטא. אך באמת שהוא נולד מלאה השנואה ליעקב ולא הי' הריבוי כל כך בתגבורת התאוה ולא הי' טבעו להיות עלול לחטא וזהו התנצלות גדול לראובן כמ"ד כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה וזהו שהי' ג"כ טענת אדוניה באשר שחשב בלבו שנולד אחר אבשלום והוא נטל הסיגים ונשאר הוא לבדו צדיק וראוי למלוך וא"ש. ואמר ולא עצבו אביו מימיו שהי' מראה עצמו כצדיק ואביו לא ביזהו וא"ש וק"ל:

ז

ויהיו דבריו עם יואב בן צרויה וכו' ועם אביתר הכהן. נר' דאדוניהו ידע בוודאי שדוד ימלוך שלמה בנו עפ"י נבואת נתן הנביא רק שהוא חשב באשר שהוא נח לבריות יותר משלמה וסבר שהברירה נתונה ביד העם לא ביד המלך. רק מהיכא מוכח דלמא הברירה ביד המלך לזה אמר הכתוב ויהיו דבריו עם יואב בן צרויה כי הוא הרג לאבנר שסבר שהיה מורד במלכות בית דוד שהמליך איש בושת בן שאול רק ומה הוי ליה למיעבד הלא שאול צוה שימלוך בנו תחתיו ומוכח מזה דאין הברירה נתונה ביד המלך רק ביד העם ולכך הרג אותו יואב שפיר וזהו שהתנצל יואב על אבנר ולכך היתה יד אדוניה עם יואב. וכן עם אביתר שברח מנוב עיר הכהנים וברח אצל דוד ומרד בשאול ומוכח דסבירא ליה דהברירה נתונה ביד העם ולכך נכון היו דבריו עם יואב ואביתר. אמנם באמת לא עלתה להם דהם סברו שטובה גדולה עשו לאדוניהו שיגיע לכתר מלוכה ובאמת אם שתקו עד אחר מיתת דוד ואז התאמצו ביתר שאת ואמיץ כח לעמוד על ימין אדוניהו היו יכולין להגיע לכוונתם כי היו נכבדים ומי לא סר אל משמעתם אבל עכשיו שהתאמצו בחיי דוד ויודע הדבר למלך והמליך שלמה בנו בחייו וזה שכתוב ויעזרו אחרי אדוניהו הרצון שעזרתם היה אחריו להרע לו וק"ל:

ט

אשר אצל עין רוגל. אפשר לומר דהנה ירושלים הרים סביב לה ובמקום אחד הוא מישור ולא הרים. והנה דרך מרגלים הבאים לחפור את הארץ שבאים ממקום יותר חלש ויותר נח לכבוש וזהו במקום מישור. ובאותו מקום ההוא עשה אדוניה הזבח מקום דרך המרגלים כדי לפרסם הדבר ברבים שיואב ואביתר גדולי המלך הסכימו פה אחד להמליכו ואמרו יחי המלך אדוניהו וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וזהו עין רוגל. או יאמר מקום שמתאספים שם הרבה בני אדם וכל אחד מספר דבר אחר מלשון לא רגל על לשונו כי בקיבוצת אנשים האחד מרגל על חבירו וא"ש:

יב

ויאמר נתן וכו' ועתה לכי איעצך נא ומלטי את נפשך ואת נפש בנך. איתא במדרש ומלטי את זכות בנך ותמוה. ויש לומר דהנה הקושיא מפורסמת החרדה הגדולה הזאת של נתן הנביא עד שצריך לעצה זו הלא הוא ידע בעצמו הנבואה מפי הגבורה ששלמה ימלוך וההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה ומאי איכפת ליה במה שיואב ואביתר יעזרו אחרי אדוניה אבל הענין הוא דודאי ידע אך אם הם וכיוצא בהם יעזרו אחרי אדוניהו יבטלו המה והנבואה תתקיימה ואולם על ידי הכנה גדולה ובניצוח גדול דאם יעשו אותו למלך צריך להעשות נס לשלמה למען ימלוך וכל העושין לו נס מנכין לו מזכיותיו לכן ירא אם יגיע אדוניהו למלכות יקטין זכותו של שלמה וזהו כוונת המדרש ומלטי זכות בניך שלא יבא לידי ניצוח וא"ש:

יג

ואמרת הלא נשבעת לאמתך לאמר. פי' דנתן הנביא נתן דבר בפיה שתאמר אליו שהמלך נשבע לאמר דייקא רצה לומר בפני קהל עדת ישורון וקיימא לן הנשבע בפני רבים אין לו התרה ובהכרח ימלוך ומהו השבועה כי שלמה בנך ימלוך אחרי והוא ישב על כסאי וכו' נראה דהשתדלה בדברים והוא ישב על כסאי מפני דהשבועה היה שימלוך אחריו ואין שבועה לאחר מיתה לכך תפסה בלשונה והוא ישב על כסאי שיוכל להיות בעודנו חי וק"ל.

טו

והמלך זקן מאד ואבישג משרת את המלך. נרא' דאשמועינן דשב המלך בתשובה שלימה לעת זקנות. שאבישג היתה משרת את המלך ואף על פי כן לא קרב אליה. ואי' בגמרא דאבישג אמרה לדוד נינסבן אמר לה אסירת לי שכבר נשאתי י"ח נשים אמרה ליה חסרא לגנבא נפשיה לשלמא נקיט ר"ל מפני שזקנת ותשש כחך אתה אומר שאני אסורה לך אמר להו קראו לי לבת שבע ובעל אותה שלשה עשרה בעילות. ונראה לפרש דאי אלו לא חטא אדם הראשון לא היה יצר הרע ולכאורה קשה הא בהכרח צריך יצר הרע לקיום המין האנושי וביותר צריך להבין איך בא אדם הראשון על חוה בגן עדן קודם שחטא ותירצו המפרשים דאלו לא היה יצר הרע היו מתפללים על התאוה כמו שיצחק התפלל על התאוה מפני דכבר פסק ממנו היצר הרע משעת עקידה וכן פסק היצר הרע מדוד כמו שכתוב לבי חלל בקרבי. וזהו שרמז לנו כאן איך היה צדקות דוד שלבו הי' חלל בקרבו ותמיד היה מתפלל על התשמיש דלפי הטבע לא היה יכול להזריע דכבר פסק הליחה ממנו והיה קר בטבע ועל ידי התפלה ניתן לו כח בחלציו כמו שהיה עכשיו מתפלל ובעל י"ג בעילות לבת שבע כדאיתא בגמרא ואם כן מוכח דמה שלא נשא לאבישג היתה משום שאסור' לו כנ"ל וק"ל:

יז

ותאמר לו אתה נשבעת לאמתך בה' אלהיך. נרא' דהיא שידלתו בדברים שאמרה לו שנשבע בשם והנשבע בשם אין לו הפרה ואתה נשבעת בשם ואין לך הפרה וק"ל:

יט

ויקרא לכל בני המלך ולשלמה (בנך) [עבדך] לא קרא. נר' דדייקא בלישנא ולשלמה בנך משום דאדוניה היה יכול להתנצל שלא עשה משתה זו לשם המלכות אלא לשם מילוי שנותיו של דוד באותו היום שהיו שבעים שנה ולהודות ולהלל בזה לאל אשר הגדיל חסדו עמו. ואולם אם היה כוונתו זאת באמת היה לו לקרוא לשלמה ג"כ ומוכח שהיתה המשתה לשם המלוכה וז"ש ולשלמה (בנך) [עבדך] לא קרא וא"ש:

כד-כו

ויאמר נתן וכו' (ולצדוק הכהן ולנתן הנביא) [ולי אני עבדך ולצדוק הכהן] לא קרא. פי' דאמר הנביא דעדיין יש זמן והרשות נתונה בידו דהנה הרמב"ם כתב דהסנהדרין יכולין למנות מלך. וידוע דנתן הנביא היה ראש לסנהדרין וצדוק היה כהן גדול ובניהו על הכרתי ועל הפלתי ולהם לא קרא ואם כן מעצמו מלך ומעצמו ירד מגדולתו וק"ל:

כז

אם מאת אדוני המלך נהיה הדבר הזה ולא הודעת את עבדיך. פי' דידוע דמה שאמר הקדוש ברוך הוא על ידי נביא אינו חוזר בו שלא יאמרו שהנביא שקר הוא. ואולם אם הנבואה נאמרה לנביא אחר יכול הנפעל לקבל שינוי מפני דהנביא יודע שהאמת אתו והשינוי הוא מפאת המקבל וזה שאמר נתן הנביא ואתה לא הודעת לי אפשר שלך אמר הקדוש ברוך הוא שימלוך אדוניהו אחריך ואולם למה לא הודעת לי וקל להבין:

לא

ותקוד בת שבע אפים ארץ ותאמר יחי אדוני המלך לעולם. פי' דאין מלכות נוגעת בחברתה וכבר הגיע עת ששלמה ימלוך ובהכרח ימות דוד. ואולם אם הוא מולך בחיי דוד אביו יוכל לחיות עוד וזהו שאמרה יחי המלך לעולם. ועוד יש לומר דאי' כל מי שהניח בן כמותו אינו נקרא מת דבדוד נאמר שכיבה ומסקינן שם דבן כמותו היה בתואר ובחכמה ובממשלה וביראה. וידוע היה לבת שבע שאדוניהו לא הגיע למעלת דוד בשום ענין וכאשד נתן דוד המלוכה לשלמה בנו אז לא נקרא מת וזה שאמר יחי המלך לעולם ודוד מלך ישראל חי וקים לעולם והנעלם יתגלה לנו במהרה בימינו אמן.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף