אהבת יהונתן/הפטרת וירא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אהבת יהונתן הפטרת וירא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הפטרת וירא

א

ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את ה' והנושה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים. איתא במד' דאשה זו היתה אשת עובדיה ועובדיה לוה מן יהורם בן אחאב כדי למצוא טרף למאה נביאים אשר החביאם במערה כאשר הרגה איזבל כל נביאי ה' וכאשר נתבקש עובדיה בישיבה של מעלה בא הנושה לקחת את בניה ובאתה האשה לדון עם יהורם אל אלישע. ונראה ליתן טעם למה באתה אל אלישא דווקא. ונראה דקיימא לן כל האומר ב"פ מלך מלך מותר בו ובפרשת מלך כתיב ואת בניך יקח לו לעבדים ואם כן אף בלא הלואה יכול ליקח המלך את בניה. ואולם תוס' מקשה אם כן למה נענש אחאב על כרם נבות ומסיק תוס' דוקא מלכות בית דוד מותרים דלא יסור שבט מיהודה אבל מלכי ישראל אסורין. ואיתא בפסוק כאשר פשע מואב מתחת יד ישראל נתיעצו יהור' מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה להכות באגרוף רשע ויצמא העם בדרך למים ודרשו את ה' על ידי אלישע ואמר אלישע לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אראה פניך דאסור להסתכל בפני רשע. ואולם קיימא לן חולקין כבוד למלכות דמשה אב הנביאים חלק כבוד לפרעה וצריך לומר דוקא מי שנשתמש בשרביטו של מלך. אבל יהורם לא היה מלך כלל. ולכך באתה אל אלישע להוציא מתלעות עול דאית ליה דיהורם אין לו דין מלכות כלל ומאיכות הממון אין ראוי שיעבוד מין הישראלי וא"ש:

עבדך הי' ירא את ה' כו'. נראה טעם על דמנעה את עצמה ליתן בניה לעבדים למלך שלא כמנהג הפחות והסגנים דיתנו בניהם למלך כלמוד חוק המלכות. מפני דאי' מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים וכן זה סיבה ליצר האדם באם סביב רשעים יתהלכון יבחור במעשה תעתועים וכמו דאתמר הרבה שכנים רעים עושים. וז"ש ועבדך היה ירא את ה' ובן מעין אב ומתייחס אליו ואיך יחלל זרע קודש בנים היקרים ומה שאמרה ירא את ה' נראה מפני דענין היראה באדם הוא על שני אופנים דיש מי שמתיירא מעונש יום הדין הגדול והנורא וזהו הנקרא ירא אלהים דאלהים הוא מדה"ד כידוע. ומדרגה שנייה הוא החרדים מאהבת הקדוש ברוך הוא אשר האציל מחכמתו לברואיו ונתן להם כלי חמדה והן הנקראין יראי ה' הכוונה שם העצם וזהו שאמרה ועבדך הי' ירא את ה' וק"ל. או יאמר מפני דיש להבין למה צעקה האשה שהנושה בא לקתת את בניה הא בדין הוא שיקח את בניה מפני דעובדיה לוה מיהורם בריבית וקיי"ל המלוה מעות בריבית לסוף שימכור את בניו לעבדים ומלוה ולוה עוברין. ונראה לומר למאי דקיי"ל אם יש פקוח נפש בדבר מותר ללות בריבית ואינו עובר כלום. ועובדיה החיה מאה נביאים מאותן המעות שלוה כידוע וז"ש ועבדך היה ירא את ה' והחביא הנביאים והיה מוכרת ללות ואין איסור בדבר ושפיר עביד ועצתך תנחני:

ב

ותאמר אין לשפחתך כל בבית כ"א אסוך שמן וכו'. וצוה לה הנביא שתשאלי כלים והשמן יתברך יתמלאו כל הכלים. ונראה לבאר הענין דנעשה נס בשמן מפני דאליהו ז"ל בעת פרידתו ממנו אמר ויהי נא פי שנים ברוחך אלי ומצינו באליהו ז"ל כאשר הלך אל אשה צרפתה שנתברך כד השמן. ולכך נעשה נס ג"כ לאלישע בשמן. והענין דפי שנים היה מפני דבהצרפתי" השמן היה מתרבה בכל יום דכד השמן לא כלתה. ואולם באלישע נתברך השמן כ"כ בפעם אחת עד שאמרה די. ועוד מעלה יתירה היה דאותו השמן שנתברך לא כלה כלל. עוד י"ל טעם דעשה נס בשמן מפני דאי' דשמן זית הוא יפה לזכרון וההיפך בזית עצמו ובזה יפה כח הבן מכח האב. וכן היה בבני עובדיה דלעובדיה לא נעשה נס והיה מוכרח ללות בריבית ולבניו נעשה נס ויפה כת הבן מכת האב.

עוד נראה טעם על שנתברך השמן דאי' בגמ' המלוה מעות בריבית אין עומד בתחיית המתים ונראה טעם מפני דענין התחייה הוא דגוף האדם הוא נפסד ולא אשתייר ממנו כלום כי אם עצם אחד משדרה ועל אותו עצם נבנה כל הגוף וזהו כעין ריבות דהעצם הוא קטן בכמות ונתגדל אחר כך כן הוא ענין הרבית דלוה מעט ומרויח הרבה ולכך מי שלקח ריבית בעולם הזה אין נוטל לעה"ב דכבר נפש בעליו לקח. ויהורם לוה בריבית לעובדיה שלא כדין לכך נתברך השמן דגם זה היה מעין ריבית להורות זה וק"ל:

ד

ויצקת על כל הכלים והמלא תסיעי. יובן עפ"י מ"ד פרורי פת בארץ סימן עניות. והטעם הוא מפני דפת בג המלך אשר מינה את מאכלו צריך להיות חביב בעיניו והוא לא קפיד וממאס מזונות המלך ולכך עונשו שהוא חסר לחם. ואף כאן דנתברך השמן היתה צריכה להזהר שלא ירדו טיף טיף על הארץ והיינו באם שהמלא תסיעי ואחר כך תקח כלי אחר בין כך ובין כך תרד השמן ויכלה בארץ ולכך צוה הנביא שתתן כלי בתוך כלי וזהו ויצקת על כל הכלים ומבאר הטעם מפני דעל כרחך המלא תסיעי ואם כן יפסיד השמן וק"ל:

ז

ותבא ותגד לאיש אלהים ותאמר לכי מכרי את השמן ושלמי וכו'. אי' במדרש דנתייקר השמן ונראה טעם דאי' בגמרא למה נקרא שמם כשפים שמכחישין פמליא של מעלה והענין הוא מפני דבר"ה יורד השפע על כל העולם והצמחי' ובעלי חיים ועל כל מדינה ומדינה לפי עניינה ומהותה. והמשבעים כוחות הטומאה הן מקבצים השפע למקום אחד ברגע אחד וזהו ענין כחישה שמכחישין את המדינה ווהו מבואר בש"ס כמה פעמים בענין הקישואים בגמ' בסנהדרין והעד לדבר נשים שאננות שאמרו ומעת חדלנו לקטר למלאכת השמים חסרנו כל. ואולם אם הוא ע"י שמות הקדושים הוא מותר דכסא כבוד מרום מראשון הכוונה דכסא כבוד הוא למעלה מן המזל זהו לא אסר לן האל יתברך. וכן היה הענין ברכת השמן אשר נתברך בשעה חדא ולכן נתייקר השמן דהשפע היה רק באותו מקום כנ"ל וק"ל:

ח

ויהי היום ויעבור אלישע אל שונם ושם אשה גדולה ותחזק בו לאכל לחם. נראה להתחבר הני שני ענינים דמבאר לן את כל מעשה אלישע שהיה פי שנים כאליהו. מפני דכאשר גזר הקדוש ברוך הוא על אליהו ז"ל שיהיה ניזון מן אשה היה צריך לפלס מעגל רגלו אל האשה צרפתה והיא לא בקשה לזון אותו עד שאמר לה מאמר הקדוש ברוך הוא. ון נגזר על אלישע שיהא ניזון מן אשה אמנם ותחזק בו לאכול לחם וק"ל. ויהי מדי עברו יסור שמה לאכל לחם נראה דמבאר לן שיהיה האדם השלם נקי מכל דופי ויהיה אהוב למטה שלא יחטיאו הבריות בשביל חשד והעד שלא סר שם עוד פעם לכך מידי עברו יסור שמה וק"ל:

ט

ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא נעשה נא עליית קיר וכו'. נראה ליתן טעם וכי מפני שקדוש הוא נעשה לו עלייה ואין שייכות להדדי והענין הוא דאי' בגמ' הוא קדוש ולא משרתו קדוש כידוע דגחזי נצטרע לבסוף מאיכות רוע מעלליו. ואי' בש"ס אסור להתייחד עם אשה ודוקא איש אחד אבל שני אנשים מותר ומסיק שם בפריצי אף שני אנשים אסור ולפעמים לא היה לאשה במעונה והיתה אסור להתייחד עם איש אלהים ולכך נעשה נא עליית קיר וק"ל:

עובר עלינו תמיד. פי' דלכך נתייעצה לעשות עלייה דמבואר הוא דאם אדם מאכיל מפתו לאדם השלם כקרבן ירצה לו. ואי' בש"ס תמיד של שחר הי' מכפר על מעשה הלילה ותמיד של לילה היה מכפר על מעשה היום והוא עבר ביום ולא לן שם ולכך עשאה עלייה כדי שילין שם וזהו שרמזה עובר עלינו תמיד וק"ל:

י

נעשה נא עליית קיר קטנה. אי' בגמ' רב ושמואל חד אמר עלייה על גבי בית וח"א אכסדרה הי' וחלקוהו לשנים. ואמ"ו דפלוגתייהו תליא במ"ד בירושלמי אסור להתייחד עם אשה אבל בעלייה על גבי בית מותר. אכסדרה שחלקוהו לשנים חד אמר מותר וח"א אסור וזהו כוונת רב ושמואל. ונעשה לו שם מטה ושולחן וכסא ומנורה אי' בגמ' הרוצה ליהנות יהנה כאלישע ונפ' לבאר הענין דאי' בני ציון היקרים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרס פי' עפ"י מ"ד בש"ס למה דומה ת"ח בפני ע"ה בתחלה דומה לקיתון של זהב סיפר עמו דומה לשל כסף אכל עמו דומה לכלי חרס. ואולם נקיי הדעת שבירושלים לא היו מסובין על השלחן עם מי שלא מסב עמהן בדין והיו נחשבין כפז בפני ע"ה וזהו שקונן ירמי' איכה נחשבו לנבלי חרס דכאשר גלו נתאכסן אפי' עם ע"ה והיו דומין לכלי חרס וזהו הי' ענין אלישע שהיה לו מטה מיוחד ולא הי' מסב עמהן על השולחן וז"ש חז"ל הרוצה ליהנות יהנה כאלישע ולא בענין אחר:

יג

ויאמר לו אמר נא אליה הנה חרדת אלינו וכו'. ומה לך לעשות היש לך לדבר אל המלך או לשר הצבא. נראה טעם למה כפל השאלה. דאי' בפיוט היום הרת עולם היום יעמיד במשפט אם כבנים אם כעבדים והענין הוא מפני דמורא הבן מן האב הוא כל ימי היותו על האדמה וזהו מצות השכל והוא מאיכות אהבת אביו. וכן ענין יראת האדם מן הבורא אשר ברא יש מאין וזהו הנקרא יראה מאהבה. ויראת העבד מן האדון הוא שלא יענישהו אם יסור מאחריו ועובד על מנת לקבל פרס מן רבו ע"י גרמיי' השמים וז"ש אם כבנים אם כעבדים הכוונה אם היא יראה מאהבה או יראה מעונש ולקבל פרס ב"כ וב"כ יהיה נרצית והענין דיראה מעונש הוא שירא שמא יענישוהו הקדוש ברוך הוא ע"י גרמי' השמים. וכן שלוחיו של הקב"ה. והיראה מאהבה הוא בטוח בהאל יתברך שישגיח עליו משמי מרומי' שלא יקבל הפסד. ובזוהר אי' דאותו יום הי' ר"ה וז"ש אלישע הנה חרדת אלינו את כל החרדת הזאת הכוונה מאיזה סיבה אתה מתיירא היש לך לדבר אל המלך מלכו של עולם היינו אם יראה מאהבה כנ"ל או לשר הצבא הכוונה גרמיי' השמים שהם צבאיו של הקדוש ברוך הוא. והיא השיבה במתק שפתיה בתוך עמי אנכי יושבת הכוונה בתוך ישראל החביבין שנקרא בנים למקום ומורא הבן מן האב הוא מאהבה ואמרה שיראה מאהבה וע"ז אמר אלישע ומה לה לעשות וק"ל.

יד

ויאמר גחזי אבל בן אין לה וכו'. פי' דידוע דג' מפתחות אין נמכרין ביד שליח פי' ביד מערכת המשרתים וחד מינייהו הוא באם תהיה אשה עקרה לפי תנועת המזל לא יוכלו להטיב כי הדבר הוא בידי השם לבד. והשונמית אמרה שהיא מתיירא מאהבת השם ולא ממשורתים לכן בקשה דבר מאת ה' אשר איננה ביד המשרתים. ואישה זקן. נראה דבא הכתוב להודיענו דכל מעשה אלישע היה פי שנים כאליהו דאי' במד' דהמלאך אשר בא אל אשת מנוח ואמר לה הנך הרה וילדת בן זה היה אליהו ז"ל ומניעת הלידה היה שם באשה כי האיש היה יכול להוליד ואולם כאן האשה היתה עקרה ואישה זקן וסיבת המניעה היה בשניהן ובמאמר השם ע"י אלישע נתרפאה האשה ולבש גבורה לאישה להוליד בן וזהו הוא פי שנים וא"ש. באופן אחר נראה עפ"י מ"ד אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן ואמר ה' אל אברהם היפלא מה' דבר וכו' והענין הוא דרש"י ז"ל פי' שפרסה שרה נדה וזהו שאמרה שרה הא זהו בדרך הטבע הוא ומן הטבע שיהיה לי בן והלא אדוני זקן. ומוסכם הוא בפי חכמי הקבלה דאם הקב"ה עושה גם בחוצה לארץ הוא בדרך הטבע קצת והיינו בכינוי. ואולם בשם עצם הפלא נעשה נגד הטבע וז"ש ישעיה הנביא למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה' הכוונה בגלות אומרים יש אל שנסתר דרך השם היינו הפלא נגד הטבע שזהו בשם עצם ובגולה אין הפלא נעשה בשם עצם כנ"ל. ולכן אמרה שרה דלה היתה עדנה וצ"ל דהיה קצת בדרך הטבע ובאמת ואדוני זקן. וע"ז השיב הקדוש ברוך הוא היפלא מה' דבר הכוונה שהפלא נעשה בשם עצם ואם כן אין לה לצחוק שאדוני זקן. וזהו אמר גחזי שיש לה שני מונעים נגד הטבע שבן אין לה שהיא עקרה וגם אישה זקן וק"ל:

טז

ויאמר למועד הזה כעת חיה את חובקת בן. פי' מפני דלשונמית היה שני מונעין נגד הטבע שהיתה עקרה וגם לא יכלה לגדל הוולד דהיתה משכלת עפ"י המזל ואולם הפלא אשר נעשה היה נגד המזל והפעולה היה בראש השנה מפני דבר"ה אין הפעולה מיוחסת למזל דהן מקבלין שפע באותו יום ולכך עקרות נפקדו' בו ביום וכבר בארנו דאותו יום הוא ראש השנה וקבלה פעולה שיהיה הזרע קולטת ובשנה האחרת קבלה פעולה שתהא חובקת בן דהיינו שגדל את בנה שהיה מן סיבת הנמנע כנ"ל וז"ש הנביא כעת חיה את חובקת בן וזהו הבן היה חבקוק ולכן אמר בתפלתו ה' פעלך בקרב שנים חיה והכונה בשני שנים. היה פעולתו וק"ל:

ותאמר אליו איש האלקים אל תכזב בשפחתך. איתא במדרש שאמרה יהא רעוא שיהיה במחשבתך כמו שיש ברעיוני ותמוה. ונראה מפני דיש לומר שלא יהא ענין הפלא כל כך מפני דאישה היה מן חק הנמנע להוליד ואפשר שימות בעלה ותהיה לאיש אחר ואז תוליד ולכך אמרה שלא יהיה בענין אחר כי אם כמחשבתה דהיינו שיחיה בעלה וא"ש. או יש לומר דאית' בזוהר בגין דאמר אלישע את חובקת בן מת בנה דזו היא מסטרא דמותא מסטרא דנוקבא וזהו שאמרה שאל יכזב בה על שאמר את חובקת בן וק"ל:

יט

ויאמר אל אביו ראשי ראשי. חי' במד' החמה היתה זורחה על ראשו ותמוה ונר' מפני דכבר בארנו שהיא היתה מחוק הנמנעות להוליד ע"פ המזל דלפי המשרתים היה סגור רחמה וכל המשרתים נקראין בשם חמה כי החמה מורגשת בחוש יותר מכל המשרתים וע"פ המזל היה שימות הבן וז"ש המדרש החמה היתה זורחת על ראשה וק"ל. באופן אחר נראה דכבר בארנו דחבקוק מת מפני שאמר את חובקת בן והיא מסטרא דמותא ואולם מאין הושרש זה החטא מחוה שנתנה לאדם מפרי עץ הדעת ומאיכות זה החטא אמר הקב"ה הוא ישופך ראש וזהו שרמז כאן באומרו ראשי ראשי וק"ל:

כ

וישב על ברכיה עד הצהרים וימות. פי' דבצהרים החמה פועלת בכפלים בכח ולכך לא קם עוד רוח בו וק"ל. ויאמר אליו מדוע את הולכת אליו לא חודש ולא שבת היום. פי' דאי' שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' היינו בזמן הבית חייב כל אדם לעלות לרגל וזכרים דוקא ואולם לעתיד כתיב והיה מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר ואפי' הנקיבות וזהו אמר מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת הכוונה דאת אסורה לקבל פניו דנשים אסורין ועדיין אותו זמן של חודש ושל שבת איננה וק"ל. ותאמר שלום פי' דאי' ודבר דבר שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול ואמרינן בקושי התירו שאלת שלום בשבת ואולם מדת חסידות הוא דאף שאלת שלום אסור וכן ביום טוב אסור דבור של חול וז"ש שלום שאני הולך אליו לשאול לו לשלום וזהו בשבת אסור לכך אני הולכת אליו היום וק"ל. באופן אחר נראה דאיתא בש"ס דאמר אברהם ואנכי הולך ערירי שראה באצטגנוני' שלו שיהיה עקר א"ל הקדוש ברוך הוא מה דעתך דקאי צדק במזרח אהפכינהו למערב ונר' דהענין הוא מפני דאברהם בשעה שהיה צדק במזרח הוראתו היה דגבר יהיה עקר ואולם לאחר זמן אם יסבב צדק ממזרח למערב יכול להיות שיקבל פעולה מצדק שיוליד בן וזהו כוונת הגמ' מה דעתך צדק במזרח אהפכינהו למערב. ואולם מי יחיל לצדק עד דקנאי במערב באותו עת שיוכל לקבל מקרה. מפני כי ארכו לו הימים וכמה עדנין מתחלפין עלוהי וממקרים ההווים בעולם מתייבש הליחה באדם ואין בו כח להוליד ואונו איננו בשרירי בטנו אלא בשפל הטחנה. ואולם הקדוש ברוך הלא ייעד לאברהם שיהפוך הטבע ליתן בו כח להוליד. והענין דהקדוש ברוך הוא מהפך הטבע לעושי רצונו ואין משנה ממערכת המשרתים מפני דעושה שלום במרומיו הכוונה במערכת המשרתים ואינו נוצח פעולותיו רק משנה הטבע. ולכך הוליד אברהם לעת זקנתו. וכן היה כאן אצל השונמית דעפ"י המשרתים היה שלא יחיה הבן הנולד לה וכן היה שהקב"ה שינה את הטבע והחיה את הולד ולא נצח המשרתים מפני דעושה שלום וכו' וז"ש ותאמר שלום על מיתת הולד וזהו שלום שעשה המלך שהשלום שלו והוא יברך את עמו בשלום אמן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף