אהבת יהונתן/הפטרת ויצא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אהבת יהונתן TriangleArrow-Left.png הפטרת ויצא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הפטרת ויצא

יג[עריכה]

ויברח יעקב שדה ארם. נראה דמבאר לנו הנביא דאם השם יתברך גוזר ואומר בענין מעניני הטובה בין ליחיד בין לצבור אינו מגיע אותו טובה להנפעל מיד אלא לאחר זמן. מפני דישראל היו אומרים למה צמנו ולא ראינו ורוצים שמיד יגיע הייעוד הטוב אליהם לכן מבאר ענין של יעקב דאי' ויצא יעקב מבאר שבע וכי לא יצא משם אלא הוא והלא כמה חמרים וכמה גמלים יוצאים אלא שיציאת צדיק עושה רושם וכו' הוא הודה וכו' יצא משם פנה הודה פנה זיווה פנה הדרה והנה רבים נתקשו בהבנת מאמר זה ונ"ל דאיתא ויצא יעקב וילך חרנה סמך יציאה להליכה מלמד שקפצה לו הארץ ויש להבין וכו' בזה יאחז צדיק דרכו לעשות לו נס והלא כמה צדיקים אשר לא הגיעו לעקבות יעקב לא בקשו ליהנות ממעשה ניסים. ונראה דהכרח היה שתקפוץ לו הארץ מפני דעשו חשב תחבולות על יעקב אחיו להרגו בדרך והשם יתברך הצילו מכל פגע רע וקפץ לו הארץ כדי שלא ידע עשו הדרך אשר דרך בה ועל זה תמה המד' למה באמת קפצה לו הארץ וכי כל מעגל רגלו של יעקב היה עשו יודע ואם תאמר שלבדו הלך והלא כמה חמרים וכמה גמלים יצאו עמו ועל זה אמרו דלכך קפצה לו הארץ משום דיציאתו של צדיק עושה רושם ומיד הרגיש אותו רשע שיצא צדיק מהעיר וירדוף אחריו לכך בהכרח קפצה לו הארץ והוא נשאר משולל דעת אנה הלך יעקב ודרכו נסתר ממנו וזהו כוונת הנביא שמוכיח את ישראל דהטובה אינו מגיע לו לאדם מיד אף על פי שגזר עליו הקדוש ברוך הוא דמי לנו גדול מיעקב אבינו אשר פדה את אברהם וקיבלה ברכות מאביו ומפי הגבורה הוי גביר לאחיך ואפילו הכי ויברח יעקב אל שדה ארם ללבן מחמת עשו ומוכח דאע"פ שגזר הקדוש ברוך הוא טובה על האדם אינו מגיע לו מיד וא"ש וק"ל:

או יאמר. דאי' טעם למה נולד עשו מן יצחק דהוי רע מטוב מפני דרבקה נתגדלה בבית הבורסי אצל לבן ואי אפשר שלא קלטה ריח רע מן בית הבורסי שהיא מלאה צואה מן הע"ז ואותן הניצוצין קיבל עשו וזהו תואר עשו אשר ביקש להרוג את יעקב. וזה שאמר הנביא ויברח יעקב והטעם שברח יעקב מאיכות שדה ארם אשר קבלה אמו מארם נהרים ומשם יצא עשו ולכך ברח יעקב וק"ל:

ויעבוד ישראל באשה ובאשה שמר. פירוש מפני דבשבע שנים ראשונות לא היה העבודה נחשב בעיניו מאיכות שכל מגמתו לזוג עם אימא תתאה וכן מבואר בפסוק ויהיו בעיניו כימים אחדים. ואולם הימים ארכו לו כי שבע שנים שמר עד שכנס רחל ושבע שנים הללו האחרונות היו עבודה כי כבר כנס את זיווגו וזה שאמר הנביא ויעבוד ישראל באשה ז' שנים האחרונות ובאשה שמר שבע שנים הראשונות שמר הוא כמו ואביו שמר את הדבר נטר מה יהא בסופו וכן כאן. ואין מוקדם ומאוחר בדברי הנביא וק"ל. או יאמר דהנה יש להבין עבודת יעקב באשה דלמה צדיק יסוד עולם יעבוד באשה ובודאי יש טעם בזה על פי יסוד ואולם אין מקרא יוצא מידי פשוטו ויותר תמוה למה בכה יעקב כשראה רחל ואף שהגמ' מיישב קצת על שבכה מחמת עוני אמר אליעזר עבד אבי אבא בא בזהב וכו' כפירש"י גם זהו תמוה הלזה יבכה צדיק וכי זו היא תכלית ההצלחה וזהו פחיתות המדה בבני אדם הממלאים בתיהם שלל. גם הלא פירשו המפרשים דענין הזהב שנתן אליעזר לרבקה הוא על רמז התורה. ויותר תמוה מ"ד במד' כשראה יעקב את רחל בכה ואמר אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי נתקררה דעתו ואמר עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ ותמוה ונראה דהענין עבודת יעקב הוא רק לקיים מצות אביו שצוה לו ואמר לך פדנה ארם וקח לך משם אשה ולכך בהכרח היה צריך לעבוד דזולת זה לא היה לבן נותן לו בתו לאשה. ואיתא בפסוק שאמר בלעם מן ארם ינחני בלק מהררי קדם. וענין הררי קדם הוא דשם היו כל כחות הטומאה וזו היא שבחר לו לבן שם בית מעונו כדי לקבץ כל כחות הטומאה וזו היתה פחד יעקב שמא חס ושלום יקלוט אויר מאותה טומאה ואיך יתחבר אל לבן להיות לו לעבד ועל זה בכה והתפלל אשא עיני אל ההרים הכוונה לאותן ההרים אשר מלאים גילולים מכחות הטומאה ומכל מקום שומר מצוה לא ידע דבר רע כי מאתו לא תצא רע לכך נתקררה דעתו ואמר עזרי מעם ה' וכו' והלך אל בית לבן ליתן לו בתו. וזהו שהוכיח הנביא לישראל פקחו עיניכם וראו הביטו אל יעקב אביכם שברח אל ארם לקיים מצות אביו ועבד שם באשה שבע שנים. וזה שכתוב ויעבוד ישראל באשה ובאשה שמר מצות אביו וק"ל:

יד[עריכה]

ובנביא העלה ה' את ישראל ממצרים ובנביא נשמר. פירוש דאי' בגמ' לא נגאלו ישראל ממצרים אלא בשכר האמונה שהאמינו בה' דכתיב ויאמן העם. ויש להבין וכי כל כך יהיה שכר האמונה גדול באם הנביא דיבר טוב ודאי דעת אדם נוחה בזה. ונראה דהענין הוא במ"ד במדרש שאמר משה להקדוש ברוך הוא והן לא יאמינו בי אמר לו הקדוש ברוך הוא בני מאמינים הם בני מאמינים הם וענין האמונה היתה מפני שבקשו ישראל לצאת ממצרים לקושי העול קודם זמנם. ואף שהמצריים היו מכשפים שלא יוכל שום עבד לצאת אף הם היו בקיאים במעשה כישוף. ואולם מרים הנבואה נבאה שלא יעוררו את האהבה עד שיחפוץ הקב"ה לגאלם וישלח להם הנביא ויוציאם ממקום החושך ועל זה נחה דעתם והאמינו בה' ולא יצאו. וזהו האמונה שהאמינו ישראל בגלותם בהקב"ה ובשכר זה נגאלו וז"ש הקב"ה למשה לך להם כי מאמינים הם בני מאמינים הם שהאמינו לסבול עול הקשה. וז"ש כאן ובנביא העלה את ישראל ממצרים ר"ל ע"י משה ובנביא נשמר ר"ל נשמר הדבר במצרים כנ"ל וא"כ למה אתם אינם מאמינים וק"ל:

טו[עריכה]

הכעיס אפרים תמרורי' ודמו עליו יטוש וחרפתו ישיב לו אדוניו. פירוש דקאי אדלעיל מיניה דשבט אפרים עברו על דברי הנביא ויצאו קודם זמנם ונהרגו מן הפלשתים ובדין הוא שנהרגו כי העובר על דברי הנביא חייב מיתה ולכך דמו עליו יטוש היינו דדמו בראשו. ואולם חרפתו על שהיה ללעג ולקלס בין העמים שלא ניתנו לקבורה כדאי' פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה שיראו את אחיהם בני אפרים מתי' שלא נתנו לקבורה וכדומן על פני השדה היה גוייתן וזאת לא נתחייבו כי כל הנהרגין נקברין והחרפה הזו ישיב לו אדוניו באחרית הימים שהחי' אותם יחזקאל בבקעת דורא וק"ל:


[הושע פרק יג]

א[עריכה]

כדבר אפרים רתת נשא הוא בישראל ויאשם בבעל וימות. פירוש דמבאר הנביא איך השתלשל' המלוכה לירבעם ומאיכות רום גאותו ירד לשאול תחתית דהענין הוא דירבעם הוכיח לשלמה על שגדר פרץ דוד אביו ולכך זכה למלוכה וירבעם חשב שמא יחזור המלוכה לבית דוד דהיינו באם ילכו ישראל לעלות לרגל ויראו גודל כבוד מעלות דוד אשר יושב בעזרה וכל העם עומדים סביבותיו ולזאת הסיבה ישיב המלוכה לבית דוד לכך עשה שני עגלים ואמר אלה אלהיך ישראל וענין העגלים הוא שפיתה בהן את ישראל מפני דהמלכות הנכונה לישראל הוא למעלה מהמזל ר"ל דלפי מראות מערכת המשרתים אין מלך לישראל ואולם ברצון האל יתברך הוא מלך על ישראל ובהכרח יפנה המזל אל משמעות האל יתב' ולא יוכל להרע לו כמ"ש וישב שלמה על כסא ה' וזהו שהמלכות הנכונה לדוד ולזרעו ומשארי השבטים אינו מאריך ימים על ממלכתו וכאשר הנסיון הוכיח בשאול המלך כאשר סר מצווי השם ב"ה סר השגחתו ממנו ונשאר ביד מערכת המשרתים ומיד מת:

וכאשר מבואר גם החלום שסיפר יוסף לאחיו באומרו הנה השמש והירח וי"א כוכבים משתחוים לי הכוונה שכל המזלות יסורו אל משמעתו כי הוא למעלה מן המזל ובאמת אינו כן הדבר הזה כ"א מלכות בית דוד המה למעלה מן המזל ולא שאר מלכות. וזהו ענין ירבעם שאמר לישראל שיעבדו לעגלי זהב כי שאר המלכות מקבלין פעולה ממערכת המשרתים ובדין הוא שיעבדו לאדוניהם ועשה שני אוכלי עשב מפני שמזל טלה הוא ראשון במערכה ושור הוא שני לו וטלה הכניעו הקב"ה בעת צאתם ממצרים בט"ו לחודש ניסן ואז היה טלה בתוקפו והורידו לארץ. ובני ישראל יצאו ביד רמה וזהו סוד אחד עשר כוכביא כי טלה אינו במנין הנ"ל. ולכך בחר ירבעם שור שהוא היה ראשון במערכה וזהו ענין עגלי זהב שעשה ירבעם וז"ש הנביא כדבר אפרים רתת הכוונה שדבר נגד שלמה המע"ה כנ"ל ולכך נשא הוא בישראל שזכה למלכות כנ"ל. אולם כאשר ויאשם בבעל וימות נחרץ עונשו שימות כדין עובד לבעל. ועוד נראה לומר הענין על עשותו עגלי זהב כדבר אפרים רתת ר"ל שדבר לישראל שיעבדו לעגלי זהב והטעם כי נשא הוא בישראל ומתיירא שמא יחזור המלוכה לבית דוד לכך ויאשם בבעל וימות וק"ל:

ב[עריכה]

ועתה יוסיפו לחטוא ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם. פי' דמבאר דעתה הוסיף ישראל חטא על פשע דירבעם עשה עגלי זהב לבעל והענין כי החמה משפיע זהב וצורה ללבנה הוא כסף וז"ש שמוסיפין לחמה ועושין גם צורה ללבנה מכספ' ודייק בלישנא כתבונם לפי שצורת לבנה יוכל להשיג בחוש הראות בעת זריחת הלבנה על הארץ. עצבים מעשה חרשים כולה וענין עצבים הוא צורה מן עץ לקבוץ כוחות הטומאה אשר שרוין בעולם וזהו ענין שירות דקלים כאשר ביאר רבינו סעדי' גאון. ואולם הצורה ההיא אין כל אדם בקי מהם כי המה מכוסין מן העין שהם רוח בלא גשם ואל זה צריך חרש הבקי במעשה כישוף לעשות הצורה וז"ש עצבים מעשה חרשים וא"ש:

להם אומרים זובחי אדם עגלים ישקון. מבאר הטעם למה עשו אלו הצורות הלא די היה להם בעגלים אול' הכהנים אומרים שהעגלים הן נורא מאוד וכל מי שירצה להקריב קרבן לעגלי הזהב לא יוכל לשחר פניו כי אם זובח אדם כי הוא המעולה שביצורות. אבל לאלו צורות אחרים יוכל להקריב קרבן בהמה או מנחה ולכך עשו אלו הצורות וק"ל:

ג[עריכה]

לכן יהיו כענן בקר וכטל משכים הולך כמוץ יסוער מגורן וכעשן מארובה. מבאר עונשן של רשעים מדה כנגד מדה. מפני שעבדו לחמה והחמה בטבע היא מייבשת לטל כן יהיו ישראל כטל משכי' הולך. וכמוץ זה עונש' של עובדי לבנה מפני דכתיב ממגד גרש ירחים דהתבואה נתגדלה מהלבנה לכן יהיו כפסולת של התבואה והיינו כמוץ יסוער מגורן. וכעשן זהו עונשן של עושי צורות עץ דהיינו מוח עץ ישוקה דהמובחר שבעץ הוא עולה בעשן דהיינו יסוד רוח ואש עולין למרכזם ואלו השני' הם מרובי' ממי' ועפר והפסולת נשאר למטה וכן יהיו ישראל מאיכות אשר עשו עצבי עץ וק"ל:

ד[עריכה]

ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרים. מבאר דאיך בחושך הלכו ולא שמו על לב האל יתברך אשר הוציאם מארץ מצרים והכניע מערכת המשרתים כמאן דאמר כעיני עבדים אל יד אדוניהם אלו המזלות אשר נקראים עבדים שמקבלין פרס ר"ל השפע מן אדוניהם והראת המשרתים היה שיעבדו ישראל במצרים וז"ש אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים ועבדים המה המזלות. והענין זה שמבאר לנו הנביא פחיתות ישראל שלא נתנו לב על זה ואמר כאן ואנכי ה' אלקיך מארץ מצרים ואלקים זולתי לא תדע ומושיע אין בלעדי כי כבר ביטל כח המזלות וק"ל.

ה[עריכה]

אני ידעתיך במדבר בארץ תלאובות. מבאר עוד הנביא איך שהי' אפרים במעלה עליונה שהשם יתברך ידע אותם רצה לומר שבני ישראל היו משיגים מעלת הבורא במדבר וכן אמר ירמיה הנביא זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה שעל ידי זה נתעלו ישראל מכל אומה ולשון ואיך לקחת לך אשה נכריה וזרה בהשתדלות עבודת גרמים השמים וק"ל:

ו[עריכה]

כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני. מבאר הנביא איך טפש לבם וטעו אחר פולחן אוחרן דהענין הוא דישראל אכלו לחמא עניא בארעא דמצרים ומצות הם זכר לדורות דמבואר דלכל מדינה ומדינה יש לה כוכב מיוחד וכך נעשו תחומים בכל מדינה גבול אשר גבלו ראשונים וזהו ענין אלקי אומה פלונית דכל אומה היו עובדין לכוכב שלהם כסבורין היו שיוכלו להרע או להטיב להם ובאמת הבל המה מעשה תעתועים כי הכל כאשר לכל מקרה אחד להם ומאת ה' תצא הכל וברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלימו אתו ולארץ ישראל הי' כוכב לבנה כמו שכתוב וממגד גרש ירחים לכן היתה מטרפולין של שבעה אומות יריחו כי שם היתה בית שוא און ללבנה ועל זה נקראת יריחו על שם לבנה הנקראה ירח והלבנה נקראת ענייה כי אין לה כל כי אם מה שקבלה מהחמה כמו שהמופת מוכיח בשלימותה או בחסרונה. ולכן אין כל השני' שוים כי יש שני שובע ויש שני רעב ולחמה לחם עוני וזהו ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם מלשון מסכן. והכוזרי כתב כי ארץ גושן היא מן ארץ ישראל לפי הכוכב רק שלא נטלוה ישראל בתחו' ארץ ישראל ומוכח הלבנה היא כוכב של ארץ גושן כן נראה לי וזהו ענין לחמא עניא דאכלו ישראל בארעא דמצרים כי כל ישראל היו בארץ גושן בצאתם ממצרים כידוע. ועתה נבאר טעות ישראל דלפי ענין כוכב הארץ היתה ענייה כן נראה לי. ואולם באמת היה רב שנים עד בלי ירח ופיסת בר היה בארץ ופרי' ישרצו מעיר כעשב הארץ וזהו היה מאיכות רוב הטובה אשר השפיע האל יתברך אל ארצו. ואולם הם לא הרגישו באותו ענין ואמרו דבהכרח החמה משפיע על הארץ דאם לא כן לא נהי' הארץ כל כך. וזהו היה טעותם ושכחו בה'. וזה שכתוב כמרעיתם וישבעו שבעו וירום לבם ע"כ שכחוני ועבדו לגרמיים השמים וא"ש וק"ל:

ז[עריכה]

ואהי להם כמו שחל וכו'. מבאר דאם און זורע עמל יקצור דמפני שעבדו ע"ז אהיה להם כמו שחל זהו פלאסר מלך אשור שבימיו גלו כל הגלילה. וכנמר על דרך אשור כן הוא מלך בבל יושב במסתרי' עיניו יצפונו לטרוף טרף ומלת אשור הוא מגזרת אשורנו ולא עתה וא"ש:

ח[עריכה]

אפגשם כדוב שכול ואקרע סגור לבם. זהו המן שבקש לכלות כל מין הישראלי וכאשר שבו לאל יתברך וקרעו סגור לבם נתרפאו. והענין הוא אי' קיימו למעלה מה שקבלו למטה מפני דבימי המן קבלו את התורה שנית בכל לבבם והיינו לפי דבשעת מתן תורה לא קבלו ישראל בכל לב ונפש כמ"ש המשורר ויפתוהו בפיהם ולבא לא נכון עמו שאמרו נעשה ונשמע בלא לב ומפני הגזירה הקשה שהיתה בימי המן קבלו את התורה בכל לב. ואולם עדיין צריכין אנו למודעי מי יימר שקבלו את התורה בכל לבם דדעת האנושי אינו משיג מה בלבו של אדם לזה אמרינן בגמרא קיימו למעלה מה שקבלו למטה דקמי שמיא גליא וזהו ואקרע סגור לבם וק"ל. ואכלם שם כלביא הם יון כמו שכתוב המשורר וזהו הצפיר והשעיר שראה רב חכמייהו במראה הנבואה וק"ל. חית השדה תבקע' הם אדום שקשה מכל חית השדה וכן נקרא אדום. וידוע במעשה דאלישא נהרגו מ"ב ילדים ואמרינן שלא היו דובים ולא יער רק נעשה נס ובאמת דגם ביער נעשה נס לפי דחיות היער אין להם כח אלא ביער אבל בשדה כשל כחם. ואולם עשו הרשע יש לו כח אפילו בשדה וזהו ענין שדה אדום וז"ש חיות השדה תבקע' זהו רמז לאדו' וק"ל:

ט[עריכה]

שחתך ישראל כי בי בעזרך. פי' דאי' דשאל המלך דון אלפונסו את ישמעאל הודיעני סיבת נפילת יהודי' איך היתה שנפלו לפני אויביהם כאשר יקצור הקוצר את קצירו וכמ"ש יוסף בן גוריון הכהן דסכום הנהרגים שהיו בארץ ישראל בימי טיטוס היה עולה אחד עשר מאות אלפים לבד המתים במגפה והשיבו דהיו ישראל נשעני' תמיד על ה' אלקי ישראל והיו מריעי' בחצוצרות וה' נלחם להם ולא היו למודי מלחמה בהשפעת קלגסי' והגפת תריסין ואולם כאשר חטאו סר הקב"ה השגחתו מהם ונשארו קרח מכאן ומכאן הרצון שלא היה הקב"ה בעזרם ולא היו גם מלומדי מלחמה ולכך נפלו ישראל כצאן אשר אין להם רועה וזאבים טורפי' אותם ואין מציל מידם. וזאת היתה סיבת היהודים הנפילי'. וז"ש הנביא שחתך ישראל ר"ל טעם השחתה שהיתה בישראל כ"כ יען כי בי בעזרך הרצון שהיו נשעני' כל עת על ה' ולא היו מלומדי מלחמה ובעת חטאם צעקו אל ה' ואין מושיע וק"ל. באופן אחר נ"ל דהאומות יושבים בצל המזל באם תהיה הוראת המזל להרע להם ביום מועד בעת תנועות המזל בגלגל יהיו במעלה עליונה וישובו אל אדמתן ואולם ישראל המה למעלה מן המזל ובאם יחטאו ישליכם ה' אל ארץ אחרת עד שיתלבנו כל חטאם וכתמם וזהו אורך גלותינו וז"ש שחתך ישראל ר"ל סיבת השחתה לישראל הוא כי בי בעזרך ואין יושבים בצל המזל כלל לכן המה אסורי' בגולה עד שירחם ה' וישיב את שבות יעקב ב"ב:

י[עריכה]

אהי מלכך אפוא וכו'. אשר אמרת תנה לי מלך ושרי'. הוכיחם הנביא על מה דשאלו ישראל מלך בימי שמואל הנביא ואמרו לנו תנה לו מלך ככל הגוים והענין הוא דנימוסי האומות הוא שהמלך הוא הראש ויש לו שניים ושלישים והדבר הגדול יביאון אל המלך והדבר הקטן ישפטו הם. וידוע דשמואל הנביא בעצמו הנהיג שררה לבד ולא היה שר כלל כדכתיב ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה וכו' מעיר לעיר וז"ש ישראל תנה לנו מלך ככל הגוים שלא יכבד עליך עול המלך רק יהיה לו שרים כנ"ל ודבר זה איננו נכון בעדת ישראל וז"ש הנביא תנה לנו מלך ושרים דייקא דבזה חטאו וק"ל:

יא[עריכה]

אתן לך מלך באפי. ידוע מאמר חז"ל מברכותיו של אותו רשע ניכר מה היה בלבו לקללם אמר ויהי בישורון מלך ביקש שלא יהיה מלך לישראל. ובלעם רצה לקלל בשעת זעמו של הקב"ה ואמרי' כמה זעמו רגע כמימרא ותמהו התוס' דמה יכול לומר באותו רגע ותי' דיכול לומר כלם. אכן הוא זמם לעשות והקב"ה הפך הקללה לברכה ונעשה מן כלם מלת מלך וז"ש ואתן לך מלך באפי ר"ל באותו רגע של זעם וא"ש:

ואקח בעברתי. פי' דאי' ויהי כקרוא שלש דלתות את המגלה ויקרענה וכו' וישרוף את המגילה ומסקי' בגמ' דקראו לפניו בכה תבכה אמר אנא מלכא גלתה יהודה אמר אנא מלכא דרכי ציון אמר אנא מלכא כיון שהגיע להיו צריה לראש שרף המגילה. וצ"ע דאם יצא מבת ציון כל הדרה וכל המונה על מי ימלוך ולמה לא קם ולא זע מהייעוד הראשון ונראה הענין הוא אם כל עדת ישראל יחטא הנשיא מביא קרבן מפני דהנשיא מכפר על הקהל וגם עון הצבור סובל המלך עונשם. וזהו הענין דאמר אנא מלכא דעדיין יש לו תוחלת לטוב דכל זמן שאני מלך יוכל לכפר על הקהל ואולם כאשר קרא היו צריה לראש אמר א"כ אין תקוה לישראל ושרף את המגלה. וז"ש ואקח בעברתי ר"ל שאקח המלך מאיכות שזעמת על הצבור וא"ש וק"ל:

יב[עריכה]

צרור עון אפרים צפונה חטאתו. מבאר הנביא איך ירבעם הקשה עורף ולא הקשיב ולא שב לאל יתברך דאי' בגמ' אחר הדברים האלה מאי אחר. אחר שתפס הקב"ה בבגדו של ירבעם ואמר חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בג"ע. אמר ומי בראש אמר בן ישי בראש אמר אי הכי לא בעינא ותמו' על ירבעם שחכם גדול היה מה ראה לשטות זה ובחר במות הנצחי מאיכות גאותו. וגם לשון תפס בבגדו אין לו שחר. ונראה דהענין הוא דלפי מעלת האדם כן הוא ענין חטאו כמ"ד וסביביו נשארה מאד. דאם איש נכרי יחטא נגד המלך אין לו נזק כלל כל כך כמו אם שר יחטא נגד המלך כידוע לכל יודעי דת ודין. וענין ירבעם שמרד במלכות בית דוד הוא שאמר שלא יאות לו לעבוד למי ששפל ממנו דהוא גדול במעלה מבית דוד. ואולם אולת אדם תסלף דרכו ועשה שני עגלי זהב שלא ישוב המלוכה לבית דוד כנ"ל. ובאמת מאת ה' היתה זאת מאיכות חטא מה צווה להיות מלך על ישראל ע"י אחי' השילוני ולא לכך הומלך לעבוד ע"ז וזהו ששאל ומי בראש הכוונה דדוד נמי חטא בבת שבע ושב ונסלח לו ושאל איזה חטא גדול מחבירו. אם חטאי גדול מחטא דוד מפני שמעלתי גדולה ממעלתו או חטאו גדול מחטאי. ורמז לו הקב"ה בן ישי בראש דהיינו שלא גדלה חטא דוד כל כך וחטאו גדול מדוד ואיננו מגיע למדריגת דוד. ועל זה אמר אם אני גדול במעל' מבית דוד לא מרדתי במלכות בית דוד כלל כי לי המלוכה ואי הכי לא בעינא לבער העגלים שמא ישוב המלוכה לבית דוד. והענין תפס בבגדו הוא לפי שהיה הענין דבר מכוסה ונעלם מן העין כמו שאיננו משיג בחוש מה שתחת הבגדי' ובאמת ביקש ירבעם לחזור בתשובה בלבו ולא להתודות בפה בפני רבים ותשובה זו אינה מועילה כי אם שישוב בפני רבים כמו שקלקל בפני רבים ולא רצה וזהו ענין שתפס הש"י בבגדו שידיח הבגדים מעליו ושיחזור בתשובה לעין כל ואולם לא רצה וז"ש הנביא צרור עון אפרים צפונה חטאתו על שלא ביקש לגלות לרבים ששב לאל יתב' בפרהסיא וק"ל. ועי"ל דאי' הרוצה להעשיר יצפין דמצפון זהב יאתה וזהו שהוכיח הנביא את ישראל צרור עון אפרים צפונה חטאתו הרצון דמאיכות הזהב שבא מצפון חטא:

יג[עריכה]

חבלי יולדה יבאו לו וכו'. כי עת לא יעמוד במשבר בנים. הוכיח להם הנביא על שאמרו בשרירות לבינו נלך ולא שמו על לב שהדין דין אמת ואינו נושא פנים וא"כ אן פנה החטאת ויהיו צריכים לקבל עונש ואף. אם יבואון עונש אין שמים על לב שנפרע מהם כל אשר עוותו באשר לא התעוררו בתשובה. וז"ש חבלי יולדה יבאו לך ואין מפשפשין במעשיהם להזהיר אותן כי עת לא יעמוד במשבר בנים וא"ש וק"ל. כי הוא בין אחים יפריא יבא קדים רוח ה' ממדבר עול'. מבאר דעת המלך ירבעם אשר הבדיל בין אחים ר"ל השבטים דאלו היו בחיבור וקישור אחת לא יקרה להם מה שקרה להם. ממדבר עולה הכוונה מדת הדין המחייב אותם הוא דעולה מן המדבר ששם היו באגודה אחת אפרים לא קנא את יהודה ויהודה לא קינא את אפרים וזהו המחייב אותם:

טו[עריכה]

ויבוש מקורו ויחרב מעינו. הכוונה אפי' זכות מן יוסף דהיינו בן פורת עלי עין לא יעמוד לו ביום עברה וק"ל. הוא ישסה אוצר כל כלי חמדה. דידוע כל המחלל ש"ש בפרהסיא אפי' יש בידו תורה ומע"ט אין לו חלק לעולם הבא דהתורה אינה מגנא ומצלא אם היא בכלי מכוער. והתורה תתואר כלי חמדה כמה דכתיב חמדה גנוזה יש לך וכו' והיא התורה וז"ש הוא ישסה אוצר כל כלי חמדה וק"ל:


[הושע פרק יד]

א[עריכה]

תאשם שומרון כי מרתה באלקיה וכו'. יובן עפ"י מ"ד בגמ' עיר הנדחת הודחו מעוטים בסקילה וממונם פלט וא"צ עולליהם. הודחו מרובים בסייף וממונם אבד ואין מרחמים על בניהם כדין עיר הנדחת. ומסקינן בגמ' דאין עושין עיר הנדחת בספר ארץ ישראל ושומרון לא היתה מן ארץ ישראל כמ"ד מפני מה זכה עמרי למלכות מפני שבנה שומרון והוסיף עיר אחת בישראל. משמע דלא היתה מא"י. וענין טעות ישראל דעברו ע"ז בשומרון מפני דכל הארצות אשר בח"ל מקבלין שפע מן המזלות ולכך עבדו למזלות וז"ש תאשם שומרון כי מרתה באלקיה והיינו שסברו שהיא חוצה לארץ ומותר לעבוד לגרמיים השמים. ולכך נהיתה מן שומרון עיר נדחת דמארץ ישראל הוא אסור ולכך בחרב יפולו ועולליהם ירוטשו והריוחיו יבוקעו כדין עיר הנדחת. והשם יקבץ הנדחים אמן:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

·
מעבר לתחילת הדף