אהבת יהונתן/הפטרת וארא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אהבת יהונתן הפטרת וארא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הפטרת וארא

כה אמר ה' בקבצי את בני ישראל מן העמים אשר נפוצו שמה. ונקדשתי בם לעיני הגוים ייעד הנביא על גאולת בית שני שיתקבצו ישראל ויתקדש שמו הגדול והענין הוא דאי' גדול יהיה כבוד הבית האחרון יותר מן הראשון. ויש להבין הא באמת היה כבוד הבית הראשון יותר גדול במעלה כמבואר דהיה חסר ה' דברים בבית שני. ואולם נראה דנתגלה מעשה ה' בבית שני לעיני העמים יותר מן הראשון מפני דבראשון לא בא זר לא"י ר"ל עכו"ם. וכל הניסים הנעשים לישראל לא ידע אנוש ערכם כ"א בני ישראל. והאו"ה לא האמינו כי ה' שוכן בתוך עמו ישראל. ואולם בבית שני באו כל או"ה לדרוש את שלום ציון והיו רואים בעיניהם איך מעשה ה' נפלאים והאמינו לזה. וז"ש שיהיה כבוד הבית האחרון גדול מן הראשון. וז"ש הנביא שיתקבצו ישראל מבין או"ה ונקדש ה' בם לעיניהם וק"ל:

וישבו על אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב. דבזכות יעקב נגאלו פעם שנית. דענין הוא דאמר האל יתב' לאברהם שיתן לו עשרה אומות והיינו זי"ן אומות וקני וקניזי וקדמוני. ואולם זה הייעוד לא יתקיים עד שיבוא המורה צדק. ואלו זכו ישראל היו זוכין לזה מיד בעת צאתם ממצרים. וכן אמרו בשירה שמעו עמים ירגזון ר"ל הג' אומות הנ"ל. ואולם נבאו שלא יתקיים הייעוד הזה מיד. ואמרו עד יעבור עמך ה' זו ביאה שנייה. תביאמו ותטעמו בהר נחלתך זו גאולה שלימה ובאותו זמן יתקיים הייעוד. וליעקב ייעד האל יתב' שבעה עממין כמו דכתיב הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ואמרי' מלמד שקיפל כל הארץ תחתיו ר"ל א"י. וז"ש וישבו על אדמתן אשר נתתי לעבדי ליעקב הכוונה שבעה ארצות האומות. ואולם הבית הראשון נתיסד בזכות אברהם ובית שני בזכות יעקב. וז"ש הנביא שיאמרו לעתיד אברהם לא ידענו זהו מענין מקדש ראשון וישראל לא יכירנו זהו ענין בית שני. ואולם אתה ה' גואלנו זהו מענין הג' שיבנה ב"ב:

וישבו לבטח בעשותי שפטים בכל השאטי' אותם מסביבות'. נ"ל ענינו מפני דישראל אין להם שפע מן המזל כלל כמ"ש עיני ה' דורש אותה. ומבואר דבבית שני לא היה השכינה שורה. ואולם הצלחת' היה בבית שני מן השפע של או"ה מה שהיה ראוי להתענג בהם או"ה והם חטאו ובסיבות חטא' היו נענשין וזהו השפע היה מגיע לישראל. וז"ש הנביא וישבו לבטח והיינו בעשותו שפטים בכל השאטי' אותם יתענגו ישראל בטובה וק"ל:

היה דבר ה' אלי לאמר. בן אדם שים פניך על פרעה מלך מצרים ועל מצרים כולה. יש לשאול מה שאמר שים פניך וכי ביה תליא מילתא. ונראה דאיתא בגמ' דשלח המלך יאשיהו אל חולדה הנביאה היש דבר ה'. ואמרי' בגמ' מ"ט לא שלח אל ירמיהו מפני דנשים רחמניות הן. ותמוה וכי בדידיה תליא מילתא. וגם אחאב אמר כי לא טוב הנביא ההוא וכי יכול לשנות הגזירה מאת ה'. ונר' דהענין הוא דכל זמן שהנביא לא הוציא הדיבור מכח אל הפועל יוכל להתפלל על הגזירה שירחם ה'. וזהו ענין דנשים רחמניות הן ומתפללין על הגזירה מיד כאשר ישיגו המראה ולכך שלח אל חולדה וגם אחאב אמר זהו ענין כי לא נביא טוב הוא מפני דאחאב היה רשע ולא ביקש הנביא להתפלל עליו ואמר כי לא נביא טוב הוא. וז"ש האל ית' אל יחזקאל שים פניך אל פרעה מלך מצרים הכוונה שלא יתפלל בשום ענין על מצרים ואמר על מלך מצרים מפני דבארץ מצרים היה גרים בני ישראל כמבואר בירמיה ולכך אמר על מלך מצרים והמראה היה על מצרים כולו ואמר שים פניך שלא יתפלל עליו וק"ל:

דבר ואמרת עליו כה אמר ה' וכו'. ר"ל על שכפל הלשון דבר ואמרת. דהענין הוא דאי' בגמ' דשאל א' מהחכמים מ"ט עיזא מסגי ברישא והדר אימרא א"ל יליף מברייתו של עולם דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד ושיחתן של ת"ח צריכין לימוד. ונר' דהלא מצינו בתורה בהרבה מקומות דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם בתחלה אמר דבר ואח"כ בלשון אמירה. ואי' בגמ' כל דיבור אינו אלא קשה כמו אלה הדברים אשר דבר משה וכן דבר אדני הארץ אתנו קשות ואמירה הוא רכה כמו דאמרי' אמירה נעימה. וז"ש מ"ט עיזא מסגי ברישא והדר אימרא הכוונה דלשון עז מסגי ברישא ואח"כ אמר בלשון רכה. והשיב לו יליף מברייתו של עולם דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום א' דבתחלה ערב הוא מדה"ד לרבעים שהוא דומה לערב ואפלה. ואח"כ בוקר לצדיקים כן הוא זה ענין שאמר מתחלה דיבור ואח"כ אמירה וכן אמר כאן דבר ואמרת:

אשר אמר לי יאורי ואני עשיתני. נראה לומר דזר הוא לחשוב שאמר פרעה הוא עשה היאור כי מי פתי יאמין לו דהא מלפנים היה. ואולם הענין הוא עפ"י הידועה דצוה פרעה מלך מצרים כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. ונר' טעם למה לא צוה שיהרגו אותם. ולמה דוקא להשליכם ביאור, ואולם הגמ' פירש יפה ונראה עוד טעם דאי' בגמ' פעם אחד הלך אחד אל מצרים ליקח סוס ונתנו לו דף באחיזת עינים ונדמה לו שהוא סוס. ולעת ערב ביקש להשקות את הסוס אצל המים ראה שהוא דף לפי דבמים אין כישוף שולט וזהו היה ערמת פרעה שאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו דאם יחליפוהו באחיזת עינים לא יעמוד במים. ואל תתמה שישראל היו בקיאין בענינים אלו דאמר השם ב"ה ואוציאך מכור הברזל ממצרים שהיו נטמאין בכל מעשה כישוף. ולזאת הסיבה אמר היאורה תשליכוהו ואולם הענין במה שהיה פרעה חושב דבמים אין שום כישוף שולט דסבר הנהר נילוס נאצלת מאת הבורא ית' בלי השתלשלות כלל כמו שחשבו הפילוסופים דהארץ היא נשתלשלת שלישים ורביעים מן הכוכבים ואולם הנהר יוצא מעדן והיא קודמת במעלה מן הארץ ולכך אינה מקבלת שום כישוף כי מאת ה' לא תצא רעה. וזהו היה סיבה שעבד לנהר נילוס וקרא לו אל אתה. וז"ש שאל יתברך יפרע מן פרעה. לפי שאמר לי יאורי הכונה שאמר היאור לא נשתלשל מן הכוכבים רק מהשם ב"ה ואני עשיתי ולכך עבד ליאור ואמר לו אל אתה. וז"ש הנביא דנענש על זה כדלקמן:

ונתתי חחים בלחייך. מבאר הענין דביום ההוא יהיה חושך ואפילה ויאבדו חכמת חכמיו וכל עניניהם בעסקי כישוף ולא יצליחו כי סיבה מאת ה' היא ואמר חחים דרך צחות כשאדם אין יכול לדבר באם אינו יודע דבר זהו כאלו פיו בלום במתג ורסן וא"ש:

והדבקתי דגת יאוריך בקשקשותיך. נר' ע"פ מ"ד דכל הבהמות והדגים טמאין הן נפעלין מן שבעה משרתים ואולם הטהורים נפעלים מן י"ב מזלות והן מעולין מן המשרתים. ולכך אסר לן התורה דג טמא כי דג עולה שבעה מורה על שבעה משרתים שיקבלו פעולה מהן. ואולם כל מי שיש לו קשקשת מורה על שקיבל פעולה מן המזלו' דקשקשת עולה במספר קטן י"ב. וענין כישוף הוא בעשיית הצלמים לשבעה משרתים ומקטרין להם כדי להוריד הרוחני. ומן המזלות לא יוכלו לעשותו כזה הענין. וז"ש והדבקתי דגת יאוריך בקשקשותי' הכוונה שלא יוכלו להוריד הרוחני מן המשרתים כמו מן המזלות ואמר שיהיו מדובקין בקשקש' דהיינו במזלות ואמר והעליתיך מתוך יאורך ואת כל דגת יאורך וכו' וק"ל:

וידעו כל יושבי מצרים כי אני ה'. ומבאר והולך הנביא דידעו שהשם ב"ה הוא המשגיח על השפלים ומפני דהיתה ספק בלבם שאין השם פועל בשפלים כי הוא נעלה מכל החפצים עד שראו בעיניהם בשינוי הטבעים שאין זו פעולה מן זולתו כי אם מן השם ב"ה לבדו. וזהו דאמרי' בגמ' פרעה שחירף בעצמו נפרע הש"י ממנו בעצמו וכו' כמ"ש והוצאתי את בנ"י מאמ"צ אני ולא שליח. וסנחרב חרף ע"י שליח לכך נפרע ע"י שליח דכתיב ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור. והענין הוא לפי דפרעה היה מאמין כאנשי הקדמות אשר אומרין שאין השגחה בשפלים מן האל ית' וז"ש מי ה' אשר אשמע בקולו הודה שיש ה' אבל הוא נעלה מכל החפצים ואין משגיח בשפלים. לכך נפרע בדברים אשר הם מחוץ לטבע. ואשר איננו בהם שום דמיון ולא שום כישוף כמו קריעת ים סוף שלא יעלה על דעת שהיה בדמיון. ואולם סנחרב היה אומר מי בכל אלהי הארצות אשר יציל אתכם מידי וכפר בכל אלהים בעולם כי אם אלהיו אשר הטעה אחריו ואמר שאינו בא שליח מהאל ית' כדעת אנשים אשר היו קידם אברהם שלא ידעו שיש כלל אלוה בעולם ולכך הראה שיש אלוה בעולם כי כאשר נפל מחנהו ובשינוי אויר מתו כל חיילותיו כמ"ד רוח נשף בהם ומתו. וז"ש וידעו כל מצרים כי אני ה' בשינוי הטבעיים ידעו שיש השגח' מהאל יתברך בשפלים וק"ל:

יען היותו משענת קנה לבית ישראל. נראה לומר מפני דישראל שלחו אל מלך מצרים שיבא אליהם לעזר. ויש להבין מה עזר היא זו אם יהיו משועבדים למלך בבל או למלך מצרים. ואולם הענין הוא מפני דאחיה השילוני קילל את ישראל שיהיו כאשר ינוד הקנה מן הרוח. ואולם הקנה מתנועע ומתנודד ואין נעקר לגמרי כי הוא ההולך עם כל הרוחות וכן היו סבורין ישראל שלא ישתעבדו למלך אחד כדי שלא יוכל לעקרם אלא פעם לזה ופעם לזה וקנה במקומה עומדת ולזאת שלחו אל פרעה. ואולם פרעה רימה את ישראל ולא בא לעזרתם. וכאן ימצא ב"ח לגבות את חובו ואמר יען היותו משענת קנה לבית ישראל וק"ל:

בתפשם בך בכף חרוץ וכו' והעמדת להם כל מתני' וכו'. מבאר ענין איך סמכו ישראל על פרעה ועשה להם היפוך הדבר והמליץ הענין על כישוף יען דכל ארץ מצרים היה מלא כישוף. ושני ענייני כישוף הם. הא' היא שמתחברי' אליו השדים וכוחות הטומאה והוא נופל על הארץ ומגיד העתידות כמו שהיה בבלעם הרשע שאמר נופל וגלוי עינים שלא היה יכול לעמוד כשהיה עוסק בכישוף. וענין שני הוא שעושה מעשה כישוף ביד כמ"ש וקסמים בידם שהיה מענין קסם שהיה ביד. וז"ש בתפשם בך בכף הכוונה מענין קסם שהוא ביד תירוץ שלא יעזור להם. ומבאר ענין שני באומרי והעמדת להם כל מתני' שהוא היפוך הקסם אשר ע"י נפילה כנ"ל וק"ל:

לכן כה אמר ה' הנני מביא עליך חרב והכרתי ממך אדם ובהמה. נ"ל דהענין דאי' אין בעל דין פוגע בנפשות תחלה והיינו כאשר יחטא האדם נגעים באי' תחלה על קורות ביתו כדי שיכיר ויבחין וישוב לאל יתב' ואח"כ באם לא שב באין על בגדיו ואח"כ על גופו. ואולם זהו דווקא אם הם נגעים הבאים כדי שיחזור בתשובה אז אין פוגעין בנפשות תחלה. ואולם אם אין הוא בעל תשובה רק הנגעים הם במשפט דין רשעים ואינם באים לכפר אלא כמו שיובל רשע לגיהנם על עונשו הן המה פוגעין בנפשות תחלה. ועפ"ז יובן המד' כאשר ראה משה פרשת נגעי' אמר אלו למי א"ל הקב"ה אלו וכו' ולכאורה הוא תמוה. ולדברינו יובן יען דבפרשת נגעים כתיב נגעי אדם תחלה ואח"כ נגעי בגדים ואח"כ נגעי בתים. וע"ז תמה משה ואמר וכי לא יהיה כפרה לישראל חלילה בתשובה והלא אין בעל דין פוגע בנפשות תחלה והשיב לו השם ב"ה דזהו יהיה משפט וכו' כנ"ל. וז"ש והכרתי ממך אדם ובהמה דדין כרותה יהיה תחלה על האדם ואח"כ על הבהמה מפני דאין להם כפרה כנ"ל וק"ל:

ולא תשב ארבעים שנה. מפרש המדרש דאלו מ' שנה הן לפי שהיה נגזר על מצרים שיהיה רעב מ"ב שנה. ושני שובע ג"כ מ"ב שנים ובשבע שני שובע נתברכה הארץ כאלו הוא שני שובע מ"ב שנה. ואולם שני שנים רעב היו וכאשר בא יעקב פסקה הרעב בזכות יעקב ועתה נשלמו המ"ם שנה. רק י"ל דא"כ הדין נותן שהיה כמו כן רעב בכל העולם כי כן נגזר שיהיה רעב בכל העולם כמ"ש ותרעב כל הארץ ללחם ויבאו מצרימה לשבור בר. ונר' דשבע שני רעב היה באמת בכל העולם ואולם במצרים פסק הרעב מעת שבא יעקב למצרים ולכך נשלמו במצרים אותן שני רעב ולא בשאר ארצות וק"ל.

והפיצותי את מצרים בגוים וכו' כי כה אמר ה' מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים מבין העמים אשר נפוצו שמה. מבאר ענין שלא יאמרו שהפורענות אשר נפוצו בין העמים היא טובה גדולה להם דאי' מצרי אסור לבוא בקהל אלא לאחר ג' דורות וזהו דוקא בידוע לנו שהוא בא מארץ מצרים ואז הוי קבוע כמחצה על מחצה דמי. אולם אם הם נפוצים בארצות אז כל דפריש מרובא פריש וא"כ זהו טובה היא להם שיפוצו בארצות. לזה אמר מקץ מ' שנה אקבץ את מצרים וישובו על אדמתן ויהיו אסורים לבא בקהל ה' כמקדם וק"ל:

ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון בפנותם אחריהם. ידוע מה דשאל המלך כוזרי להחבר איך הקריבו ישראל את קרבן פסח במצרים הא אסור להקריב קרבן לה' כ"א בארץ הקדושה. והשיב החבר דישראל לא היו עובדין במצרים כ"א בארץ גושן וארץ גושן היא מן א"י רק שישראל לא נחלו אותה ובארץ גושן עשו את הפסח וכל ימי היות ישראל בבית ראשון היה פרעה מושל על ארץ גושן והיה כעין עון לישראל מפני דהקריבו בח"ל. וז"ש ולא יהיה עוד למבטח מזכיר עון הכוונה על ארץ גושן כי יהא ממלכה שפלה ולא יהיה עוד מושל בגוים וק"ל:

ויהי בעשרים ושבע שנים וכו'. ושכר לא יהיה לו מן העבודה אשר עבד עליה. נראה טעם דלמה באמת לא יהיה שכר מן העבודה מפני דחירם מלך צור הי' אומר אלהים אני הכוונה שאין האל יתב' משגיח בשפלים ועולם כמנהגו נוהג. ואלו כבש אותו נבוכדנצר ובזז את כל שללה לא היה הפלא כ"כ כי כן דרך עולם זה קם וזה נופל וזהו דרך המלך לצור על העיר כדי לבוז בז. ואולם אם ילחם עליה בלא שכר זהו אין מנהג עולם וזהו דרך פלא וסיבה מאל יתברך וזהו ענין דלא היה לו שכר וק"ל:

ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל וכו' ולך אתן פתחון פה בתוכם. נ"ל דהנה אין הנביא ניכר שהוא נביא אמת אלא באומר דבר שיהיה ובא האות והמופת הוא הנביא אשר שלחו ה' ואליו תשמעון ואמר כאשר יתקיים זה אתן לך פתחון פה שידעו הכל כי נביא אמת הוא ואל יתב' שלח אותו וכן ישלח לנו את אליהו הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא ב"ב אמן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף