אהבת יהונתן/הפטרת החודש

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אהבת יהונתן הפטרת החודש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הפטרת החודש
[תמורת הפטרת ויקהל]

כל העם הארץ יהיו אל התרומה הזאת לנשיא בישראל. יש מפרשים לנשיא בישראל דקאי על משיח שנקרא נשיא בישראל. ואמ"ו זלה"ה דאי' בגמ' אין משיח לישראל והרצון בזה דלא יהא מלך על ישראל כדכתיב ה' הוא מלכנו. אלא על הגרים יהיה מלך דכתיב אליו גוים ידרושו ויש להבין הא אין מקבלין גרים לימות המשיח ונראה דהנה יש לומר הטעם דהא דאין מקבלין גרים לימות המשיח לפי שאפשר אין לבם נכון עם ה' ובקרבם הוות ואינו אלא מחמת יראת ישראל וממשלתם. אולם אם אנו יודעין בוודאי שלבם ופיהם שוים בהקדוש ברוך הוא מקבלים אותם. וידוע דמשיח יודע מה. שבלבו של אדם ולכן יוכל לקבל גרים וגם יהי' מלך עליהם. ואי' בפסוק דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה בני ישראל ולא גרים אבל לעתיד כל העם הארץ יהיו אל התרומה הזאת אפי' גרים רק קשה הא אין מקבלין גרים בזמן ממשלת ישראל. לזה אמר לנשיא בישראל שהוא משיח הוא יקבל גרים דהוא יודע מה בלבו של אדם ויוכל לקבלם וא"ש. ועי"ל דאי' בגמ' אין מקבלין כלום מן עם הארץ משום ספק טומאה וברגל מותר לקבל מהן יען כולם חבירים הם ברגל משום שחייב אדם לטהר עצמו ברגל. וידוע דנשיא כל השנה הוי אצלו כרגל והוא חבר כל השנה ולעתיד וזרקתי עליכם מים טהורים ויהיו כולם טהורים וז"ש כל עם הארץ יהיו אל התרומה הזאת שיהיו כולם חבירים ואמר לנשיא בישראל הרצון דכמו שהנשיא הוא בחזקת חבר כל השנה כן יהיו לעתיד כל עם הארץ וא"ש:

ועל הנשיא יהיה העולות והמנחה וכו' לכפר בעד בית ישראל. יובן עפ"י הפסוק צו את אהרן וכו' זאת תורת העולה פירש"י אין צו אלא זירוז מיד ולדורות אר"ש ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס וקשה להולמו. וי"ל דהנה קשה דבכל ציווי הקרבנות לא נאמר רק בני אהרן זולתי גבי קרבן תמיד נאמר צו את אהרן. רק י"ל דהנה ידוע דבמדבר לא היו מקריבין שום קרבן אחר רק תמידין. ולכן לא כתוב אהרן גבי שאר קרבנות דאהרן לא נכנס לא"י רק גבי קרבן תמיד נאמר אהרן דהיו מקריבין תמידין גם במדבר והנה יש להבין דכתיב החפצתי מכם עולה ומנחה מיום העלותי אתכם מארץ מצרים הלא נאמר' פרשת הקרבנות למשה. אמנם באמת קודם חטא עגל הי' עולה במחשביה שיביא אהרן כל הקרבנות משלו לכפר בעד בית ישראל ולא ישראל. אך אחר החטא שעשה אהרן העגל לישראל נתבטל הנ"ל וז"ש החפצתי מכם עולה וכו' מכם דייקא אלו לא הייתם חוטאים בעגל לא נצרכתם להביא שום קרבן משלכם כי אהרן היה מביא בעד כולכם משלו. והנה באמת צריך זירוז גבי תמיד משום דעליה השלם כל הקרבנות כולם וא' מאשר יתעצל בעבודת התמיד כדי להקריב קרבנות קודם לו ולכך צריך זירוז אך קשה הא לא הקריבו במדבר שום קרבן וא"כ מה זירוז שייך דבשלמא לדורות צריך זירוז אבל מיד מה זירוז צריך לזה אמר ר"ש ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס דאהרן היא מקריב התמיד משלו ולכך צריך ג"כ זירוז מיד. ולעתיד נמי יהא כן דהנשיא יבא קרבנות בעד כל ישראל וז"ש ועל הנשיא יהיה העולות והמנחה דהנשיא יהי' צדיק תמים ביותר וכדי הוא להביא קרבנות בעד כל ישראל. רק מצינו מאמר השונמית לאלישע כי באת אלי להזכיר עוני וזה גריעותא אם הנשיא יהא צדיק ביותר וכן אמרו חז"ל אשר נשיא יחטא אשרי הדור שהנשיא וכו' לזה אמר דלעתיד יהיו כל ישראל במדריגה עליונה ויהיו כולם צדיקים ולא שייך זה. וז"ש לכפר בעד כל בית ישראל דכשישראל הם במדריגה עליונה נקראים בשם ישראל לשון גדולה ושררה והבן:

בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר תמים. הנה אי' פלוגתא חד אמר בתשרי נברא העולם וחד אמר בניסן נברא העולם. ואמ"ו זצ"ל דאלי ואלו דברי אלהים חיים דהקב"ה הי' בורא עולמות ומחריבן והחזירן לתוהו ובוהו וא"כ עולם בוהו נברא בתשרי ועולם עומד נברא בניסן ולכך מלכי או"ה מתשרי מנין לעולם הבוהו ואנו מה שעושין ר"ה בתשרי הכל נמי לעולם הבוהו. אבל לע"ל יהי' ר"ה בניסן לעולם העומד ולכן בראשון בא' לחודש תקח פר בן בקר דהוא קרבן כ"ה שהי' בניסן. וחטאת את המקדש הכל הוא לתקן חטא אדם הראשון שנטרד מג"ע. וג"ע היא כנגד המקדש כידוע לי"ח ולכן וחטאת את המקדש. ולכן תקח פר בן בקר תמים דאי' פר שהקריב אדם הראשון קרנותיו קודמין לפרסותיו דהיה הכל בשלימות בתחלה בריאותו ולכן תקח פר בן בקר תמים שיהיה ג"כ בתמימות כמו הפר שהקריב אדה"ר והכל הוא לתקן כנ"ל וק"ל. בדרך אחר נראה לומר דהנה בגאולת מצרים:אמר שירה חדשה בלשון נקבה ועל גאולה העתידה נאמר שיר חדש בלשון זכר. לפי דגאולת מצרים היתה בזכות אמהות וכמ"ד בגמ' בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים ולכן הוזכר בגאולתן לשון נקבה. משא"כ לעתיד תהיה הגאולה בזכות אבות ולכן נאמר בגאולה העתידה לשון זכר. וזהו נמי הטעם שהביאו ישראל במדבר פרת חטאת היינו פרה אדומה לכפר עליהם ולכן לא היתה ראויה לבוא אל המקדש רק נשרפת מחוץ למחנה. משא"כ לעתיד יביאו פר בן בקר זכר ושפיר ראוי הוא להביאו למקדש וז"ש פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש וא"ש:

ולקח הכהן מדם הפר ונתן אל ד' פנות העזרה למזבח ועל מזוזת שער החצר הפנימית. הכל הוא כנ"י. דחטא אדה"ר היה שרצה להשיג יותר מכדי השגת האדם כדכתיב והייתם כאלהים יודעי טוב ורע ועץ הדעת הוא טוב ורע שהרוצה להחכים ידרים זהו טוב והרוצה להעשיר יצפין זהו רע ולכן ונתן אל ד' פנות העזרה היינו משתי רוחות שהן ארבע. וגם על שער החצר הפנימית שרצה להשיג מעלה הפנימית כנ"ל דגן יכול להשיג ועדן עין לא ראתה והוא רצה להשיג כל זה וק"ל:

וכן תעשה בשבעה בחדש מאיש שוגה ומפתי. ידוע דשבעה ימים קודם יוה"כ מפרישין כה"ג מביתו וכו' מפני חשש אונס טומאה ושמא לא ישים אל לבו בטומאתו ולכן ז' ימים דאז ודאי נטהר מכל טומאה ישינה. וטומאה חדשה לא בא עליו ולכך הכא נמי וכן תעשה בשבעה בחדש וקאמר הטעם מאיש שוגה שיהא שגגה בטומאתו ולכן צריך להמתין ז' ימים דלעתיד יהיה יוה"כ ביו"ד בניסן וא"ש. ואגב אמר אמ"ו הטעם מ"מ יוה"כ בעשירי בחדש מפני דחטא אדה"ר היה בע"ש יום א' בר"ה וכשחטא קיבל עליו נזיפה דכתיב ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים. ולא נתייחד הדיבור עמו עד אחר שכלו ז' ימי נזיפה כמו גבי מרים. ובשבת לא קיבל נזיפה רק ביום א' וא"כ כלו ז' ימי נזיפה בשבת וביום א' שהוא עשירי בחדש נתייחד הדבור עמו ונתרצה לו ולכן נקבע בו ביום. ובאמר זה היה בניסן ולכן לע"ל יהיה נמי בניסן. ולכן כל האוכל ושותה בתשיעי וכו' דתשיעי היה בשבת צא וחשוב:

בראשון בי"ד לחדש יהיה לכם הפסח וכו'. ולקמן בפסוק הזהיר על סוכות ונרא' טעם מפני מה הזהירם רק על פסח וסוכות ולא על שבועות. משום דלחד דיעה אין מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח וא"כ לכך הוצרך להזהירו על פסח וגם על סוכות צריך להזהיר דהנה ענין סוכות הוא משום ענני כבוד שהיה להם לסכך בעת צאתם ממצרים ולעתיד כתיב ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם וכו' וא"כ לא יעשו עוד זכירת ענני כבוד ולכך הוצרך להזהיר על סוכות משא"כ על שבועות לא הוצרך להזהיר וק"ל:

ועשה הנשיא ביום ההוא פר חטאת. דאי' במדרש בי"ד בניסן הרג קין להבל ולכך ועשה פר חטאת כדי לתקן חטא קין וק"ל:

שבעה פרים ושבעה אילים. הכל שבעה שבעה לכפר על מעשה קין. דהנה כתיב וישב קין בארץ נוד והיינו דמתחלה קודם שהרג להבל היה יושב תחת הקב"ה בעצמו ובכבודו ולא תחת המזל. אבל משחטא ישב לו תחת המזל והמזל נקרא נע ונד משום לפעמים המזל במקום הזה והוא טוב ולכמה שנים נשתנה המזל מטוב לרע וזהו נע ונד תהיה בארץ לבקש מקום שיש מזל וזהו נמי כי שבעתים יוקם קין ר"ל ז' כוכבי לכת. ולכן מביא הנשיא ז' פרים וז' אילים הכל להורות על זה הנ"ל וק"ל:

ומנחה איפה לפר. משום דכתיב וישע אל הבל ואל מנחתו לכן מביא מנחה. והנה אמרי' במנחה שויתר לו הקב"ה משלו. והפירוש הוא דהנה באדם יש רוחני וגשמי הרוחני הוא חלק אלוה ממעל והגשמי הוא מאביו ואמו. וכשאדם חוטא חוטא ברוחני וגשמיי וכשמביא קרבן בהמה או עוף מכפר על הרוחני וגשמי כי בהקרבן יש בו ג"כ רוחני וגשמי אכן כשמביא מנחה יש בו גשמי לבד אבל לא רוחני וזהו שויתר הקב"ה משלו. וידוע דכל המתבייש מוחלין לו על כל עונותיו. והעני כשמביא מנחה מתבייש בשעת הבאתו וא"כ נתכפר על כל עונותיו קודם ההקרבה והוי מנחה ר"ל מתנה דכבר נתכפר בשעת הבאתו. ולכן היה מנחה איפה ר"ל אי פה כשהוא מתבייש אין לו פה להשיב וק"ל:

כה אמר ה' שער החצר הפנימית הפונה קדים יהי' סגור. מפני שהוא רוח נגד מערב והשכינה במערב ואסור להסתכל בפני השכינה ולכך יהיה סגור. וביום השבת יפתח וביום החודש יפתח דבשבת יש לאדם נשמה יתירה ויש לו מדריגה גדולה ולכן יפתח וגם בר"ח שמקבלין פני שכינה ע"י קידוש לבנה נמי יפתח וא"ש. או יאמר דהנה משיח לעתיד יהיה כמו אדה"ר שהיה תרומה וחלתו של עולם כן נמי משיח יהיה שקול נגד כל ישראל וכמו שאדה"ר גורש מג"ע והושכן מקדם לגן להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים כמו כן השער הפונה קדים שמשם תצא האורה הנאת זיו שכינה יהיה סגור כל ששת ימי המעשה משא"כ בשבת ור"ח דגם נשמת הרשעים נוחים בג"ע והותרה לכולם לכנוס ולכן גם בימים ההם יפתח. משא"כ בי"ט שהם נמי ימי הדין דאע"פ שהם נחים מן הדין מ"מ אינם במדריגה גדולה כמו בשבת דאינם יכולים לכנוס לג"ע רק ע"י נשמת הצדיקים שעוברים דרך שם ומתדבקים בהם נשמת הרשעים ובאין עמהם לג"ע. ואולי לזה רמזו חז"ל ומה מתקו דבריהם באמרם הכל חבירים ברגל וא"ש. או יאמר דאי' במד' ביום השבת וביום החדש יפתח כדי שיהיו יודעין באיזה יום שבת ובאיזה יום ר"ח. ואמ"ו זצ"ל דלעתיד יהיה אור הלבנה כאור החמה וא"כ לא יהיו יודעין אימת ר"ח וכן בשבת דאור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת ימי בראשית ואי' במדרש שיהיה יום ולא לילה וא"כ לא יהיו יודעין אימת שבת ולכן ביום השבת וביום החדש יפתח. והשער לא יסגר עד הערב כנ"ל כדי שיהיו יודעין אימתי מוצאי שבת וא"ש וק"ל:

והשתחוו עם הארץ פתח השער ההוא בשבתות ובחדשים לפני ה'. ידוע מאמר חז"ל חייב אדם לקבל פני רבו ברגל שנא' לא חודש היום ולא שבת היום מכלל דבחודש ושבת איבעי ליה למיזל והנה רבים מקשים פתח ברגל וסיים בחודש ושבת. ונראה דכתיב מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחות ואי' במד' מן הראוי הי' שצריכין לעלות ולהראות בעזרה ג"כ בשבתות ובחדשים כמו ברגל אך מפני הטרחה לא צותה התורה כ"א ברגל לבד. ולעתיד יהיו נמי עולין בשבתות ובחדשים. ואי' בגמ' כל המקבל פני רבו כאלו מקבל פני שכינה. והנה לפ"ז פטורין מלהקביל פני רבן ברגל כי אין לך גדול מעליית לרגל ולקבל פני שכינה ממש כי כדרך שבא לראות וכו' אמנם כ"ז הוא ברגל אך בשבת ור"ח שאין עולין להשתחות מחוייבים בהכרח לקבל פני רבן כי הוא כאלו מקבל פני שכינה וז"ש מכלל דבחדש ושבת איבעי' ליה למיזל. וכן נמי בזמן שאין בה"מ קיים שאין יכולין לעלות ולראות צריך ג"כ ברגל לקבל פני רבו כנ"ל. והנה מעשה השונמית היתה בזמן המקדש ולפ"ז מתורץ הגמ' שפיר חייב אדם לקבל פני רבו ברגל והיינו בזמן שאין בהמ"ק קיים הוכרח לקבל פני רבו אפי' ברגל יען נחשב לו כאלו מקבל פני שכינה. שנאמר לא חודש היום ולא שבת היום מכלל דבחדש ושבת איבעי ליה למיזל ולא ברגל דאז אינה חייבת להקביל פני הרב כי היתה בזמן המקדש והוטל החיוב רק על חודש ושבת ומזה מוכח דבזמן באין בהמ"ק קיים חייב לקבל פני הרב אף ברגל וא"ש וז"ש לעתיד והשתחוו בשבתות ובחדשים ג"כ כמו ברגל וק"ל:

ששה כבשים תמימים. נגד ששה כוכבי לכת כי כוכב שבתאי יהיה בטל לעתיד. ומנחה איפה לאיל ולכבשים מנחה מתת ידו ידוע דשני מיני כישוף הם בלעם היה אין כחו אלא בפה. ובמדין כתיב וקסמים בידם שהיו פועלים כישוף בידים ומכח המזל שולט כישוף ולכן מנחה איפה ומנחה מתת ידו נגד ב' מיני כישוף הנ"ל:

ובבוא הנשיא דרך אולם השער יבא ובדרכו יצא. הטעם הוא כדאמרינן בגמ' מנין לזקן שלא יטריח ת"ל זקן ויראת ולכך בבוא הנשיא בלבד בדרכו יצא שלא להטריח את העם. אבל בבוא עם הארץ וכו' במועדים וכו' והנשיא בתוכם בצאתם יצא ובבואם יבא בתוך שאר העם כי אינו מטריחם בזה ולא הוזהר רק שלא יעכב לטרוח אותם בשבילו. או יאמר דהפסוק רמז לנו בזה דבר פלא והוא דאי' בגמ' הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם הרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידם והנה מי שהוא במדרגת רשב"י וחביריו שתורתו אומנתו בע"כ צריך לקיים והגית בו יומם ולילה. אכן שאר כל אדם עליהם נאמר ואספת דגנך וע"ז אמרו חז"ל טוב תורה עם דרך ארץ. ואי' הרוצה להחכים ידרים והרוצה להעשיר יצפין וז"ש הבא דרך שער צפון יצא דרך שער נגב פי' שהרוצה להחכים ידרים וגם מותר לו ג"כ להצפין כנ"ל משא"כ הנשיא שעליו נאמר יורו משפטיך ליעקב וכו' בדרכו יצא היינו בדרך שער נגב שבא שהוא החכמה בדרך הזה יצא תמיד ומינה לא יזוע והיינו כל ימות השנה. אכן במועדים שהם חציה לה' וחציה לכם הותר לו להיות יוצא נכח ביאתו וז"ש במועדים וכו' והנשיא בתוכם בבואם יבא ובצאתם יצא. ק"ל:

וכבש בן שנתו עולה לה' בבקר וכו'. רבים מקשים למה לא נאמר ג"כ תמיד של בין הערבים. ונרא' דהנה תמיד של שחר מכפר על הרהורי הלב ותמיד של בין הערבים על טעותו בגירסא שלמד בלילה דלא איברא ליל' אלא לגירסא אך לעתיד יקויים והי' לעת ערב יהיה אור ולא יוצרכו לתמיד של בין הערבי' רק לתמיד של שחר לכפר על הציצם בשכינה שזה יהי' חטאם לעתיד כנ"ל וק"ל:

וכי יתן מתנה מנחלתו לאיש מבניו וכו' לבניו תהיה וכו' וכי יתן מתנה מנחלתו לא' מעבדיו והיתה לו עד שנת הדרור וכו'. אי' בגמ' מתנה הרי היא כמכר דאי לאו דטרח וארצי קמיה לא היה נותן לו ולכן הוי כמכר אבל מתנה לבנו הוא נותן אפי לא טרח וארצי קמיה ולכן לא הוי כמכר וזהו החילוק בין מתנה לבנו דאינה חוזרת ביובל ומתנה לא' מעבדיו חוזרת ביובל וק"ל:

ולא יקח הנשיא מנחלת העם. אי' בגמ' ר"א בן חרסום כשהתחיל ללמוד היה מנדר כל נכסיו מחמת חשק התורה. ולעתיד יהיה לבם ג"כ פתוח כפתחו של אולם וינדרו כל נכסיהם והנדרים יהיה הכל לנשיא ולכן לא יקח הנשיא מנחלת העם ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף