אהבת יהונתן/הפטרת האזינו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אהבת יהונתן הפטרת האזינו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הפטרת שביעי של פסח
[והיא הפטרת האזינו]

וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול. נר' ליתן טעם על חלופי נוסחאות אשר ישנם בין השירה הכתובה בשמואל להכתובה בתהלים סימן ח"י כמבואר במס' סופרים. והטעם הוא ע"פ מה דיסד הפייטן בתפלת מוסף דר"ה היום הרת עולם וכו' אם כבנים אם כעבדים אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים ואם כעבדים וכו' והענין הוא דאם ברא חטא אבוה לקייה ומנהג עמו בחסד כרחם אב על בנים. ואם עבדא דמריד נפיק בקולר הרי עונשו חמור מן בנו. ואולם יש מעלה יתירה בעבד שהאדון מראה לו כל שכיות החמדה אשר במסתריו כדאי' במדרש וימת משה עבד ה' מלמד שהראהו אדון הכל למשה את כל גנזי אוצרות החכמה. וזהו ההפרש בין נביא לרה"ק. כי הנביא מוציא מכח לפועל הדבור ואולם אינו משיג יותר מן הקול. אבל ברה"ק משיג את כל סוד עמוס וכמוס אבל אינו מוציא מכח לפועל. וזה דאמרינן בגמר' במ"ש דניאל וראיתי אני דניאל לבדי את המראה ואנשים אשר עמי לא ראו ואמרי' שם איהו עדיף מינייהו דאיהו חזי ואינהו לא חזו דהיינו שרה"ק שורה עליו ואינהו עדיפי מיניה דאינהו נביאים ר"ל שהם היו בתואר נביאים כנ"ל. ואולם הרה"ק קודם במעלה מנביא כי הוא משיג כל גנזי אוצרות החכמה ולכך יסדו אנשי כנה"ג בתפלת מוסף דר"ה במלכיות זכרונות ושופרות תלתא פסוקי מן התורה ומן הכתבי קודש ואח"כ מן הנביאים. ולכך נקראין כתבי הקודש שנכתבו בעט סופר מהיר מה שהשיג ברה"ק. ודוד המע"ה פעמים היה משתמש ברה"ק ולפעמים היה במדרגת נביא. והשירה דשמואל היה במדרגת נביא דכתיב וידבר דוד. ושירה שבתהלים שר ברה"ק דכתיב לעבד ה' לדוד ולא נאמרו בפרק אחד לכך יש חילופי גרסאות ביניהם והבן:

ה' סלעי ומצודתי ומפלטי לי. פי' מפני דהכופרים בדת ילעגו בפיהם לישראל על הניסים אשר נעשו להם שהמה בדרך הטבע ואומרים שהמה מקריים ההווים בעולם בלתי השגחה כמו שאנו רואין דלפעמים יסער רוח גדול בים על צי אדיר וישבר אותו ונצולו המלחים אשר עליה בתחבולה והם זרע מרעים האמור יאמר שלהם נעשה נס. ואולם זהו אם הפורענות ג"כ בדרך מקרה אז יש לומר שלא היה המופת בהשגחה. אבל אם הפורענות הוא נגד מקרי העולם כגון איש אחד ירדוף אלף לו חכמו ישכילו זאת שגם הנס הנעשה הוא בהשגחה פרטית. וז"ש דוד ה' סלעי ומצודתי הכוונה שהקב"ה פירש מצודתו עלי שלא כדרך המקרה שבן יקום על אביו להרגו ובתוך הצרה הוא מציל אותי במופת גדול וזהו ומפלטי לי וא"ש:

אלהי צורי אחסה בו. פי' מפני דאדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רוגז איך יזכה עם אל ואיך יצדק בדין. ואולם בזה הענין יוכל להפיל תחנתו לפני האל ית' כמ"ש איוב התמאס יגיע כפיך שהקב"ה ירחם על מעשה ידיו וז"ש דוד אלהי צורי הכוונה שאתה יצרתני לכך אחסה בו בזה אחסה וק"ל.

באופן אחר. נרא' עפ"י מ"ד בגמ' ואעשך לגוי גדול זהו שאומרי' אלהי אברהם ואברכך זהו שאומרים אלהי יצחק ואגדלה שמך זהו שאומרים אלהי יעקב יכול יהו חותמים בכולם תלמוד לומר והיה ברכה בך חותמים ולא בכולם ע"כ הגמרא. וענין הוא מה שהבטיח הקב"ה לאברהם מפני דזכות אברהם היא מעולה שבכולן דא היא מסטרא דחסד ועולם חסד יבנה ויצחק הוה דין דקיבל דין דכתיב ותכהינה עיניו על שהוליד עשו ויעקב הוא רחמים אבל לא כמדרגת אברהם. ובגולה היה לנו כל השלש והיינו חסד דין ורחמים. ואולם הגאולה השלימה תהיה בזכות אברהם והיינו חסד וזהו דאמרי' בגמרא יכול יהיו חותמין בכולם ת"ל והיה ברכה בך חותמין ר"ל הגאולה העתידה ולא בהם דבחסד עולם ירחם אותנו. ואברהם נקרא צור דכתיב הביטו אל צור חוצבתם וז"ש דוד על הגאולה אלהי צורי אחסה בו הכוונה אלהי אברהם יהיה לי למגן ולמחסה בעת צאת ישראל מן הגאולה וא"ש:

וקרן ישעי משגבי ומנוסי. פי' ע"פ מ"ד במד' וקרן ישעי על שאני נמשח בקרן ויש ליתן טעם דאי' בגמ' דאמרה חנה בתפלתה רמה קרני בה' קרני ולא פחי שאול נמשח בפח לא נמשכה מלכותו דוד שנמשך בקרן משכה מלכותו ודוד מלך לעולם. והענין הוא דפך היא כלי חרס וכיון שנטמא אין לו טהרה אלא בשבירה ולכך כיון שחטא שאול פעם אחת נקרע מלכותו. אבל קרן הוא כלי עצם ויש לו מהרה וזהו דאמרי' בגמר' דוד בשתים ועלתה לו שאול באחת ולא עלתה לו. וז"ש וקרן ישעי על שאני נמשחתי בקרן זו היא ישעי משגבי ומנוסי וא"ש:

באופן אחר. נר' ע"פ מ"ד בגמ' דחולין שור שהקריב אדה"ר קרן אחת היה לו במצחו ותמוה ונראה דאי' בגמ' דנדה כל שיש לו קרנים יש לו טלפים הכוונה דבהמות טהורות יש להם קרנים ואשר איננה טהורה אין לה קרנים. והענין הוא דקרן נבט ועולה למעלה ומורה על עילה עליונה שהוא מושל בכל. ולכך טהורות יש להם קרן וטמאות הולכין שחוח ומעולל בעפר קרנם. ואי' כל השופרות כשירים חוץ משל פרה והטעם הוא מפני דכל הקרנים הם עצם אחד ומורין על אחדות האל ית' ולכך יש לתקוע בשופר לרצות אחד באחד ושאנו מאמינים באחד. אבל שופר של פרה הוא מחובר מעצמים רבים ואינם אחד ומורה על פירוד עולם הגלגלים ולכך פסול לתקוע בו וז"ש יונים לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל כי קרן השור מורה על פירוד הנ"ל. וזהו כוונת הגמ' שור שהקריב אדה"ר קרן אחת היה לו במצחו הכוונה שהיה עצם אחד ולא היה מורה על פירוד כנ"ל. וז"ש דוד וקרן ישעי ר"ל כמו שהקרבן הוא אחד הוא ישעי משגבי ומנוסי שלא עלה בלבי אלא אחד וא"ש.

מושיעי מחמס תושיעני. פי' דאי' בגמ' דסנהדרין כל האמור בפ' מלך מלך מותר בו דהיינו שמותר ליקח שדות מן בני עמו והק' תוספ' א"כ למה נענש אחאב על כרם נבות הא מותר לו וא"כ הוי נבות מורד במלכות וחייב מיתה ותיר' תוס' הא דאמרי' דמותר היינו מלכי בית דוד כי להם משפט המלוכה אבל מלך ישראל אסור. ועי"ל דוקא בלא דמים מותר לו ליקח שדה אבל אם נותן דמים אסור ואחאב ביקש לקנות ממנו לכך נענש. ולהלכה למעשה קיי"ל כשני התירוצים של התוס'. ואי' גזלן לא יהיב דמי חמסן יהיב דמי. ומלכי ב"ד הם מותרין ליקח בלא דמים אבל בדמים אסורים ולא שייך בהם דין חמסן וז"ש דוד מושיעי מחמס תושיעי על שזכיתי להיות מלך וק"ל:

מהולל אקרא ה' ומן אויבי אושע. פי' דאי' בגמ' דתענית שמואל הקטן גזר תענית התפללו וירדו גשמים אמר דזו אין שבח של צבור. ומסיק שם דמשבחת היא אם נענים מיד קודם שסיימים תפלתם כמו ר' חייא ובניו. וז"ש דוד מהולל אקרא ה' הכוונה כל זמן שאני מהלל לה' ומיד אויבי אושע ולא הוצרכתי להמתין עד שסיימתי תפלתי וק"ל:

כי אפפוני משברי מות ונחלי בליעל יבעתוני. פי' דיש שני מיני רשעים. יש רשעי ארץ שאומרים איתיו יין נקחה ונסבאה שכר ויתענגו בתענוגי עולם כאלו להם לבדם נתנה הארץ ולעולם יחיו ושוכחין יום המות אשר פתאום לקבר יובל. ויש שאומרים שחוט בקר הרוג צאן ונדרכה קשת לירות במו אופל לישרי לב כי מחר נמות וזהו חלקנו מכל עמלינו ועליהם אמר איוב המחכים למות וכו' ישישו כי ימצאו קבר. וז"ש דוד כי אפפוני משברי מות המחכים למות. משברי כמו מסברי מגזרת סבר ותוחלת דאותיות זסשר"ץ מתחלפין דהם ממוצא אחד. ונחלי בליעל הם הרשעים גמורים יבעתוני. ובליעל הם הרשעים כדאי' בגמ' כל שהוא שכור כאלו עע"ז כתיב הכא יצאו אנשי בליעל וידיחו וכתיב אל תתן את אמתך לפני בת בליעל לפי שחשבה עלי לשכורה. ונ"ל טעם מפני דביארו חכמי ההגיון דמלת בליעל היא מלה מורכבת וענינו בלי עול דהוא כמו פורק עול שמים מעליו. וכן הוא ענין שכור אשר מסך נפשו ביין ויצהלו פניו ושמחה ותאוה במעונו והוד נחרו אימה ולא זכר אל הונו ולבו לא שם אל קלונו. ברעם וברעש יגוע ארץ ולא יחרד מקול צוחה ופרץ כי דעתו נטרפה ודבריו לא בהשכל ואין לו עול מכל וזהו בלי עול וז"ש כאלו עע"ז והיינו בליעל וק"ל:

חבלי שאול סבבוני קדמוני מוקשי מות. פי' ע"פ מ"ד במד' אמר משה פרשת נגעים למי א"ל הקב"ה לרשעים ותמוה ונר' מפני דידוע דאין בעל הדין פוגע בנפשות תחלה כי ההולך רכיל בתחלה באין עליו נגעי בתים לא חזר באין עליו נגעי בגדים לא חזר באין עליו נגעי אדם. והיסורין הללו הם יסורין של אהבה כי אינו מביא מיד על גופו כדי שיהרהר את אשר עיוות ויתקן ויהיה כבראשונה. ואולם אם נגעים באין על גופו מיד אין לו תקנה בזה היסורין כי ה' חפץ לדכאו מפני שהוא רשע גמור. ופרשת נגעים אם תעיין בהם תמצא תחלה נגעי אדם ואח"כ נגעי בגדים ואח"כ נגעי בתים וע"ז תמה משה ואמר הללו למי א"ל הקב"ה הללו לרשעים דלהם אין חקנה ונענשין מיד בנגעין בישין על עצמם. וידוע דמצורע חשוב כמת וז"ש דוד חבלי שאול סבבוני הכוונה שיהיה שאול חלקי והטעם לפי שקדמוני מוקשי מות שנצטרע מיד על גופו כי ו' חדשים נצטרע כדאי' בגמ' וא"ש:

באופן אחר. נראה דהנה אי' בגמ' דאמרה אביגיל לדוד אל נא תהי זאת למכשול בישרה לו שיכשל באשת איש ואמרה יהא רעוא שלא יכשל בי וגם דוד בירך השם על שלא נכשל בה. וצריך להבין הא באמת אמרי' לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה וכבר נגזרה גזירה מן השמים וא"כ מה לי אביגיל מה לי בת שבע. ונר' דהענין הוא דהוראתו בתשובה היה היות שהיה מלך גדול וצדיק וישר וירא חטא ואין בדין שינתן לו לכך הורה דאפ"ה תשובתו מקובלת וילמדו כל העולם ממנו לעשות תשובה. אמנם אלו לא גדלה מעלתו היו אומרים שתשובת הגדול במעלה לא מהני ואין מזור למכתו כי מה בכך אם נמחל לדוד כי הוא לאו גדול כ"כ במעלה ולגדול עונשו חמור. וא"כ לא היה ח"ו תקנה לדור שלא הורה תשובה. ובעת הזאת של אביגיל לא יצא שמו בכל הארץ וע"ז בירך דוד ואביגיל שלא נכשל אז בחטא וז"ש דוד חבלי שאול סבבוני הכוונה שהיצה"ר היה מסית אותו להוליכו אל שאול תחתית וביקש לקדם לו מוקשי מות והיינו שיקדם לחטוא באביגיל ואולם השם שמר אותו מכל פגע רע וק"ל:

בצר לי אקרא ה' ואל אלהי אשוע וישמע מהיכלו קולי וכו'. פי' עפ"י מ"ד בתהלים דאמר המשורר ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם ה' ברצונך העמדת להררי עוז הסתרת פניך הייתי נבהל. והענין הוא דיצר לב האדם רע מנעוריו ואין איש יכול לעמוד ביצרו כי מלך גדול בונה דייק וישפוך סוללה על עיר קטנה ואנשים בה מעט ואלולי הקב"ה עוזר לו לא יוכל לעמוד בו והוא הנותן ליעף כח ללחום את מושל העיר. ויצה"ר נקרא הר כדאי' לצדיקים נדמה להם כהר. וז"ש אני אמרתי בשלוי כשהיה לי שלום מן היצה"ר בל אמוט לעולם כסבור אני שכבשתי את יצרי ואולם ה' ברצונך העמדת להררי עוז הכוונה שאתה גערת ביצה"ר שנקרא הר. ואני בער ולא אבין את זאת ואמרתי נסני נא ובמקום גדולה אעמוד שאוכל לעמוד בנסיון כאברהם. וכאשר הסתרת פניך הייתי נבהל ושגיתי בחטא. וז"ש דוד בצר לי אקרא ה' ר"ל בעת שצר לי הצורר צר לי מאוד אקרא ה' ואל אלהי אקרא וישמע וכו' וק"ל:

ויתגעש ותרעש הארץ מוסדות השמים ירגזו וכו'. פירו' ע"פ מ"ד בראשית ברא אלהים את השמים וכו' והארץ היתה תוהו ובוהו ואי' בזוהר תוהו ובוהו זהו העכו"ם אשר תוהו המה וביקש הקב"ה לחרוב את העולם וכיון שצפה במשיח ב"ד ויאמר אלהים יהי אור זהו אורו של משיח. וזהו דאמרינן בגמ' היכא יתיב משיח בשערי דרומי הכוונה דמפני מלכות רומי היה העולם מוכן להחריב ואולם אורו של משיח יתיב בצדו. ואויבי דוד בקשו לגרש אותו מהסתפח בנחלת ה' ונשמת דוד היא נשמת משיח והם ביקשו לגרש אותו וז"ש ויתגעש ותרעש הארץ כי העולם אינו עומד אלא בזכות דוד ולכך מוסדות השמים ירגזו וכו' וק"ל. ואיתא בגמ' רעישת הארץ מנין ומסיק שם כשהקב"ה מכה כף אל כף. ונראה לפרש הענין לפי דבדרך הטבע תרעש הארץ באם יתרבה יסוד הרוח והמים בארץ הארץ מתנועע הנה והנה כי יסוד עפר בטל בהן. ויסודות נקראין כף של הקב"ה וזהו כוונת הגמרא כשהקב"ה מכה כף אל כף היינו שהיסודות יפגשו זה בזה וא"ש:

ועוד אי' בגמ'. רעשת הארץ היא כשהקב"ה נוטה שמים ירגז הארץ ותמוה. ונראה מפני דשאל המלך כוזר להחבר איך תולה הארץ על בלימה א"ל החבר דע כי שמים וארץ מאומרא' נבראו ומין מוצא את מינו והשמים מקיפין את מרכז הארץ ככדור ומושכין אותה מכל צד וא"כ הארץ עומד באמצע' וזהו כוונת הגמ' כשהקב"ה נוטה שמים אז ירגזו הארץ לעמוד באמצע. ואית' שקבלה היתה ביד הקדמונים אם תרעש הארץ אז יש חרון אף בעולם וידוע דמלך תחילה לדין וז"ש דוד ששמחו אויביו כשתרעש הארץ לפי שאמרו כי חרה לו ויש חרון אף בעולם וחל על המלך תחלה. ואולם הקב"ה ברחמיו וחסדיו מחל לי וכבה מדה"ד וזהו עלה עשן באפו דהיינו שכבה האש וק"ל:

עלה עשן באפו. פי' דהיה אש של מדה"ד מתלקחת ונכבה מיד דאם כבה האש עולה העשן. ואי' במתן תורה והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו וכו' ויחרד כל העם אשר במחנה לפי דבשעת מ"ת היה קצף גדול דהקב"ה החזיר התורה על כל אומה ולשון ולא רצו לקבלה וגם ישראל עמדו בתחתית ההר דאם לא יקבלו ישראל התורה תהא שם קבורתם והיה אש של מדה"ד גדול מאד וע"ז חרדו ישראל. ואולם עלה עשן באפו הכוונה דכבה מדת הדין ובעת הקצף היה רחמים מיד וזהו אמר עלה עשן באפו וק"ל:

ואש מפיו תאכל גחלים בערו ממנו. פי' דאי' דמשה ראה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל ותמה אב הנביאים מדוע לא יבער הסנה ואולם הקב"ה השיב לו דאש שלמעלה אוכלת אש ואינו מכלה וז"ש ואש מפיו תאכל שהיא אוכלת אש של מעלה ואין מכלה וגחלים בערו ממנו וק"ל:

ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו. פי' ע"פ מ"ד ויגבה ה' צבאות במשפט מרחם על בריותיו ומרחק מדה"ד ואולם אם הדין יורד בשפלים הוא יורד ואולם במעונו הוא שמחה וחדוה ודיצה ורנה ואין דין כלל במעונו. וז"ש ויט שמים וירד המדה"ד וזהו וערפל זו חשכת הדין תחת רגליו וק"ל:

וירכב על כרוב ויעוף. פי' מפני דרחמי האב על בנו הקטן הוא יותר מאם הוא גדול. וכמו כן הוא ענין ישראל אצל אביהם שבשמים. דאמר הנביא כי נער ישראל ואהבהו וכן אמר המשורר בני אתה אני היום ילדתך הכוונה כאלו הוא נער ורחמי אב הם ביותר. וידוע דבמרכבה הוא אפי רברבי והוא פני אדם לארבעתן וכרוב הוא אפי זוטרי והוא נער. וז"ש דוד דאף בשעת הדין וברוגז רחם תזכור וירכב על כרוב ויעף כאלו ישראל הם נער ורחמיו יותר. וזהו שיסד הפייטן היום הרת עולם הכוונה כאלו היום נברא העולם ורחמי האב יותר ויזכו עי"ז במשפט וק"ל.

וישת חושך סביבותיו סוכת חשרת מים עבי שחקים. פי' ע"פ מ"ד בבית שני היו משתמשין בבת קול החוזר. והענין הוא של ב"ק נצייר אותו בדבר גשמי ומיניה תבין על הרוחני. דע כי חוש הראות יש לו שתי מניעות. אם האור היותו בריר ביום ומגיע אל עינו מונע הקוים היוצאים מן העין וישאר בלא חוש והוא מנחי עין הפעל ומניעה השנית היא החושך לילה כאשר הגיעה אל עינו ג"כ מונעת הקוים כי נופל ממש אל עינו. ואולם בריחוק מקום באם לא יוכל האור המתנוצץ להגיע אל עינו יוכל לראות. ואולם אם הקוין היוצאין מן העין נופלים על דבר חלק כגון על המים או מתכות מלוטש ואותו דמות אשר היה מונע סיבת הראיה כגון החמה זורחת כנגדה באספקלריא יוכל לראות. וכן הוא ענין הבת קול כי מקוצר השגת דעתינו אין אנו יכולין להשיג הרה"ק האור הגדול ונדמה לנו כחושך. ואעפ"כ מקצתו היו משיגין דהיינו הב"ק. ואולם אב הנביאים השיג יותר מכל הנביאים והוא ראה באספקלריא המאירה ושארי הנביאים ראו באספקלריא שאינה מאירה. וידוע דהקשת ביום הענן הוא באם העבים ימלאו מים וניצוצי החמה זורחות עליהם ולמולם יזריחו זו היא הקשת. וז"ש יחזקאל שראה בתוך הגולה כמראה הקשת ביום הענן דלא השיג בשלימות אור הבהיר אלא החוזר כקשת הנ"ל ובבית ראשון היה להם השגה אולם אח"כ היה פוחת והולך עד עתה שאין לנו קול וריח. וז"ש דוד על בית שני וישת חשך סביבותיו שהיה לנו כחושך מפאת מיעוט שכלינו. ואולם עוד זאת היה סוכת חשרת מים דהיינו ב"ק היו משיגים כמו הרואה במים כנ"ל ועבי שחקים היינו כמראה הקשת ביום הענן כך היו משיגים הב"ק וא"ש:

מנגה נגדו בערו גחלי אש. פי' דאי' בזוהר בקדרותא דצפרא יבא לנו הגואל צדק. והרצון בזה דידוע קודם שהבריק השחר נעשה חושך גדול אשר כמוה לא נהיתה כל הלילה ומתוך החשך העב ההיא עולה עמוד השחר. וככה יהיה הגאולה העתידה דבתחלה יהיה צרה גדולה לישראל ומתוך צרה ימציאם פדות. ואין הקב"ה שופט לישראל במדה"ד אם לא בעת שחרית דהיינו שהשחר נגדו ואז יהיה אור. ואין כל פקידה וגזירה על ישראל כ"א ימות המשיח. ואלו היו ישראל זכאין יבא לנו המשיח היום אם בקולו תשמעו. וידוע דכוכב נוגה הוא עמוד השחר וז"ש דוד מנגה נגדו הכוונה הוא לימות המשיח דהיינו בעת צאת השחר זהו מנגה נגדו ואז מדה"ד שולט על ישראל וזהו בערו גחלי אש וק"ל:

ירעם מן שמים ה' ועליון יתן קולו. פי' עפ"י מ"ד דהקב"ה נשבע שאינו מביא מבול על כל העולם אבל על אומה אחת מביא כמו שהביא על מצרים. והענין הוא מפני דהפורענות הבאה לעולם בדרך הטבע לא יוכל להיות על כל העולם בפעם אחת. לפי דאם הוא בדרך הטבע נמסר הפורענות לגרמיים השמים והגלגל הראשון הוא הגלגל היומי חוזר בכל כ"ד שעות וכאשר מקבל הדין על בני עולם השפל מיד מוציא מרשותו בכ"מ שהוא. וא"כ לא יוכל להיות הפורענות בדרך הטבע על כל העולם בפעם אחת. והמבול שבימי נח לא היו ע"י המזלות כי ארובות השמים נפתחו כדאית' במדרש שעמדו המזלות בימות המבול וז"ש דוד אעפ"י שעושה דין בשפלים הוא מרחם על בריותיו והיינו באם שולח הפורענות ירעם מן השמים הכוונה ע"י גרמיים השמים וא"כ אין בכל העולם כנ"ל ועליון יתן קולו היינו פוקד למזלות וק"ל:

וישלח חצים ויפיצם ברק ויהומם. פי' דגם זהו לטובת השפלים באם שולח הפורענות עליהם אינו שולח על האומה כשהן מחוברין אלא ישלח חציו ויפרידם תחלה ויפיצם זה מזה ואח"כ ברק ויהומם. וז"ש בלעם אל מואב אוי לך מואב אבדת עם כמוש כי עליך נגזר הפורענות והטעם לפי שכבר נתן בניו פליטים והם חצי ה' הבאים בתחלת הפורענות וא"כ יבא לך ברק ויהם אותך וק"ל:

ויראו אפיקי ים יגלו מוסדות תבל. פי' ע"פ מ"ד בגמר' דטיטוס שחיק טמיא הלך לרומי באניה והים הולך וסוער אמר כמדומה לי שאין כחו של אלהיהם של אלו אלא בים בא פרעה טבעו בים בא סיסרא טבעו בים אם אלהים הוא ילך עמי ליבשה יצאה ב"ק ואמרה רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה והיא תנצח אותך ואמאי קרי לה בריה קלה דמעלינא אית לה ומפקינא לית לה. ויש להבין מאי היה עונשו של זה בזה על חירופיו וגדופיו. ועוד איך נפל בספק זה דבים יש לו כח וביבשה אין לו כח. ואם הוא כבש ישראל זהו היה עבור חטאם שלחם ה' ביד פשעם. ונרא' דהענין הוא דקהלת אמר כל הנחלים הולכים אל הים אל מקום שהנחלים הולכים משם הם שבין ללכת. ואלו לא הודיענו ראש כל החכמים דבר זה לא היינו יודעים דמקור הנחלים הם מן הים. דבחוש אין אנו משיגים זאת כי אנו רואין שהנחלים הולכין אל הים ואין שבין. ואולם שלמה המלך עליו השלום חקר בעוצם חכמתו ראשית ותכלית כל דבר נחקר שיש גידי הים מתחת לארץ שמקורן מן הים ונובעין מתחת לארץ והם הולכין אל הים. וטיטוס היה בקי במעשה כישוף שהשביע שידין ורוחין ואולם לאלו הרוחות אין כח לעשות דבר בים כי אם ביבשה וטיטוס היה מן הכופרים הסיבה ראשונה וסבר כי להם נתנה הארץ ר"ל לשדין מפני דלפעמים הם משנין דבר הטבע ולכך סבר שאין אלוה בארץ. ואולם בים לא היה יכול לעסוק בכישופיו ולכך אמר שיש אל אחר בים ואין כחו אלא בים דאלולי היה כחו גם ביבשה לא היה יכול לעסוק במעשה כישוף ואולם אין החוש המוחש סובל להיות מושל אחד בים ולא ביבשה א"כ איך הנהרות הם שבין ללכת מן הים ליבשה ואולם באמת בזה כפר שהנהרות הם שבין מן הים אלא סבר דמעלינא אית להו הכוונה שהם הולכים אל הים ומפקינא לית להו דאין שבין ללכת מן הים ליבשה. וע"ז נענש מכ"מ ביתוש דמעלינא אית לה ומפקינא לית לה וכן יאבדו וכו'. ואולם הטעם הוא למה אין מעשה כישוף שולט בים מפני דהימים הם מקבלין שפע מן הלבנה ולבנה אין מקבלת שום כישוף. והטעם הוא לפי דעו"ג מונין לחמה וישראל מונין ללבנה כי לבנה ניתנה לישראל לאותות ולמועדים ולימים ושנים ולא נחש ביעקב ולא קסם בישראל וישראל שפע ימים יינקו ולהם יתייחס הימים ואולם כאשר חטאו ישראל נפגמה הים כדאי' כשנשא שלמה את בת פרעה נעץ גבריאל קנה בים ועליו נבנה רומי וזהו גורלו של עשו שנטל חלקו מן יעקב אחיו עבור חטאו ואולם לעתיד והחרים ה' את לשון ים והר שעיר יחרב וירושלים תבנה. וז"ש דוד ויראו אפיקי ים ויגלו מוסדות תבל הכוונה שנבנה כרך גדול על הים עבור חטא ישראל. וז"ש מגערת ה' מנשמת רוח אפו וק"ל:

ישלח ממרום יקחני. פי' ע"פ מ"ד דתמר ישבה בפתח עינים ויהודה הלך שם וביקש לפנות ממנה רמז הקב"ה למלאך הממונה על התאוה שיזדמן תאוה ליהודה ויצא ממנו שלשלת היוחסין מלכות ב"ד וז"ש דוד ישלח ממרום יקחני ע"י מלאך כנ"ל וק"ל:

ימשני ממים רבים. יובן ע"פ מ"ד דזכה נחשון להיות ראשון בדגלים מפני שקפץ ראשון לים ומסר עצמו על קידוש השם וי"ל טעם להבין עומק סוד זה דלכאורה הוי מאבד עצמו לדעת. לפי דכתיב ויאמר ראובן לא נכנו נפש לכו ונשליכהו באחד הבורות וכתיב והבור רק אין בו מים ואמרי' אבל נחשים ועקרבים יש בו. ויש להבין מאי הצלה הוא זה שהציל אותו לבור אשר בו נחש מעופף ואם היה בטוח שזכות אבות יעמוד לו א"כ למה טרח עצמו להשליכו לבור מלא' נחשים ועקרבים ה"ל להשליכו לבור מים. ונראה דהענין הוא דדבר זה היה מסורת ביד שבטי ישורון דעתידין ישראל לכשול במים והיה בידם כחלום בלא פתרון שלא היו יודעין באיזה מים יהיה וזהו היה הקנה אשר נעץ גבריאל בים והם מי מריבה. ואולם השבטים לא היו יודעין ולכך שמר ראובן את יוסף מלהפילו לבור מים כסבור שמא ח"ו עתה יהיה הפורעניות הזה ואיהו גרם בנזקין. וזהו ענין דישראל כאשר באו לים קסברי עתה יגבה ב"ח את חובו ולא רצו לילך לים ומסר נחשון עצמו על קידוש השם ואמר אם נגזר הפורענות עתה יתקיים בי חטאת הקהל הזה ולכך זכה לגדולה. ואי' כאשר קפץ נחשון לים ביקש השר להטביעו אמר הקב"ה א"כ איך יצא דוד וזהו ימשני ממים רבים וק"ל:

יצילני מאויבי עז משנאי כי אמצו ממני. פי' מפני דשני אנשים היה קמים עליו והם דואג ואחיתופל דואג אמר שטעה בדבר הלכה במה שאמר שהבהמ"ק יהיה באמצע ההר ודומיהן. ובאמת הוא טעה ברוחב לבבו והורד שאול גאונו. ואולם אחיתופל היה גדול ממנו שקרא אותו אלופי ומיודעי ולבסוף נטרד כמבואר ועליהם אמר דוד יצילני מאויבי עז הכוונה אויב שהוא עז פנים לחצוף גבר על הוראתו באין מבין ומאיליו יתכבד עצמו וביקש להרבות כבודו. וירד אל שאול הודו. כי לא נתן תודה והוא מעזי פנים הנ"ל ומשנאי כי אמצו ממני זהו אחיתופל שהיה גדול ממנו ולבו היה חורש און וחציו לדולקים יפעל וק"ל:

יקדמוני ביום אידי ויהי ה' משען לי. יובן עפ"י מ"ד מעביר ראשון ראשון לחטאים והענין הוא דאם אדם חטא ולא עסק בתחלה בתורה ואח"כ הוא עוסק בתורה אין התורה מגין עליו כי זהו ענין ולרשע אמר אלהי' מה לך לספר חקי. אבל אם עוסק בתחלה בתורה ונכשל בחטא התורה מגינה עליו וזהו דאמרי' אם פגע בך מנוול זה משכהו לבה"מ ואולם הקב"ה מרחם על בריותיו ומעביר החטאים אשר המה ראשון קודם שעסק בתורה כי היכא דתגין התורה עליו על השאר אשר עשה ויוציא לצדק דיננו. וז"ש דוד יקדמוני ביום אידי הכוונה שהעבירות הם קודמין לתורה וזהו יום איד שלו ואולם הקב"ה מעביר אותן וז"ש והיה ה' למשען לי וק"ל:

ויוצא למרחב אותי יחלצני כי חפץ בי. פי' מפני דכאשר רדף אבשלום לדוד עבר את הירדן אל ארץ סיחון ועוג וסיבה מאת ה' היה שלא רדף אחריו יותר כדי שלא ילך דוד לח"ל כי ארץ ראובן גד שם היה ויוכל עוד לשאוב רה"ק אבל בח"ל חשכו הרואות בארובות השמים וארץ סיחון ועוג נקרא ארץ רחבת ידים כמבואר וז"ש דוד ויוצא למרחב אותי הכוונה לארץ סיחון ועוג והטעם יחלצני כי חפץ בי וק"ל:

כי שמרתי דרכי ה' ולא רשעתי מאלהי. פי' ע"פ מ"ד דאשכח אליהו ז"ל לההוא מרבנן א"ל מאי טעמא לא אתא משיחא וכו' א"ל חזי כמה בתולות נבעלו בנהרדעא א"ל והקב"ה מאי אמר א"ל לפתח חטאת רובץ א"ל והשטן מאי אמר א"ל שטן לית ליה רשותא לאשטוני ביוה"כ דהש"טן עולה שס"ד והשנה היא שס"ה ימים בההוא יומא לית ליה רשותא. ויש להבין הענין דאמרינן דהקב"ה אמר לפתח חטאת רובץ א"כ יהיה חסד אל כל השנה ולא ידין אותנו כלל מטעם שהיצה"ר אונסו. ועוד למה באמת בהאי יומא לית ליה רשותא דלמא ביומא אחרינא ונראה דהענין הוא דאם אדם הולך בדרכי ה' כראוי ופתאום בא אליו רב החובל ומבקש לאבד אניה קטנה ובמתג ורסן מוליך אותו לשמוע אליו כה"ג וודאי יצה"ר אונסו ורחמנא פטריה ואולם אם בני אדם הולכין אחר ההוללת וסכלות וילפת אורחות דרך תוהו ובוהו לא דרך בה בן משכיל וחור קרא לגנב נפשות מישראל והתעמר בהן ומכרו לשר בית הסוהר אשר אסירי המלך אסורים שם בבור תחתית וע"ז הענין הם נידונין. וזהו שיסדו אנשי כנה"ג על חטא שחטאנו לפניך ביצה"ר כי הוא מעורר את היצה"ר. וז"ש אליהו ז"ל ביוה"כ ישראל פרושים מדרך עולם ואם יכשלו בחטא הוא באונס וע"ז אמר לפתח חטאת רובץ וגם לשטן לית ליה רשותא מפני דנעשה באונס. אבל בכל השנה אין זה טענה. וז"ש דוד כי שמרתי דרכי ה' ולא רשעתי מאלהי כי שגיתי בחטא דרך מקרה באונס והלכתי בדרך ה' וק"ל:

ואהיה תמים לו ואשתמרה מעוני. פי' ע"פ מ"ד דבא נתן הנביא אל דוד ואמר אליו עשיר ועני היו ונטל העשיר את הכבש אשר לעני וכו' ויש להבין למה סתר את חטאו בדרך משל הא עונשו חרוץ בתורה לא תנאף ונר' דהענין הוא דודאי דוד לא חטא באשת איש כלל מפני דכל היוצא למלחמת ב"ד גט כריתות כותב לאשתו ואולם פורץ גדר עולם היה דמנהג עולם היה שלא יארסנו אחר ולכך אמר לו משל שהוא ג"כ נגד מנהג עולם כגון ולרש אין כל וכו' וז"ש דוד ואהיה תמים לו הכוונה דנגד הקב"ה לא חטא כלל כי אם נגד מנהג עולם ולו אני תמים. וגם ז"ש וישב ה' לי כצדקתי כבורי לנגד עיניו הכוונה לנגד הקב"ה וק"ל:

עם חסיד תתחסד עם גבור כו' עם נבר כו'. פי' דהודיע לנו דוד למה זה ועל מה זה שאול באחת ועלתה לו ודוד בשתים ולא עלתה לו. היות דשאול לא עשה לפנים משוה"ד הכוונה שלא מחל לאדם כלל אבל דוד מחל לכל אויביו כשבאין בידו לכך זכה לזאת ומפרש דהקב"ה משלם מדה כנ"מ וזהו עם חסיד דמי שהוא חסיד ועושה לפנים משוה"ד גם אתה תתחסד עמו עם גבור תמים הכוונה שהוא תמים אבל לא עשה לפנים משוה"ד גם אתה תתמם וק"ל:

ואת עם עני תושיע. דידוע דדוד חטא כדי להורות תשובה ליחיד וזהו ואת עם עני מן המצות תושיע וק"ל:

כי בך ארוץ גדוד באלהי אדלג שור. פי' מפני דהמלכות הנכונה היא שיהיה מלך מן יוסף תחלה ואולם דוד קיבל על עצמו יסורין ונס לפני אויביו כדי למרק נפשו ויהי' הוא מלך וז"ש באלהי אדלג שור הכוונה במדה"ד שנקרא אלהי אדלג מלכות יוסף שנקרא בכור שור וק"ל:

האל תמים דרכו. פי' דאי' במדרש לעתיד מביא הקב"ה כל חיות טמאות ושוחטן לצדיקים ואומר להם תורה חדשה מאתי תצא ותמוה ונר' דאי' ותקח רצפה בת איה ותכסה את בני המלך אשר הוקע אותם דוד שלא ירד הגשם עליהם זש"ה הצור תמים פעלו ונראה דהענין הוא דכל מה דאסר לן רחמנא שרא לן מפני דתמים פעלו ואת זה לעומת זה עשה אלהים וכתיב בתורה לא תלין נבלתו על העץ ובני המלך היו על העץ כל ימי קציר חטים מפני קדוש שמו שיאמרו למה הם תולין והתשובה כי הם בני המלך ואין משא פנים בדבר אעפ"י שהם בני מלך אם חטאו מקבלין עונש וזהו קדוש שמו וכה"ג כל מה דאסר לן שרי לן מפני דתמים פעלו. וזהו כוונת המדרש הצור תמים פעלו להודיענו דכל מה דאסר לן שרי לן. וזהו כוונת המדרש כאן האל תמים דרכו הכוונה שתמים דרכו וכל מה דאסר לן שרי לן וזהו לעתיד הקב"ה מביא כל חיות טמאות ומתירן דכל מה דאסר שרי כה"ג מפני דאמרת ה' צרופה ויובן המשך הפסוק וק"ל. באופן אחר נר' דאי' בפרקי אבות בעשרה מאמרות נברא העולם ומה ת"ל והלא במאמר א' יוכל להבראות אלא להפרע מן הרשעים וכו' וליתן שכר טוב לצדיקים ורבים נתקשו בזה דפתח התנא ומה ת"ל משמע דהבריאה הוצרך להיות כך רק דקשה מה ת"ל. והדר קאמר והלא במאמר א' וכו' ומאי קא משני דהקו' במ"ע למה כתבן עשר מאמרות ונראה דאי' בגמ' עולם נברא בה"א כדי ליתן שכר טוב לצדיקים והגמ' תמוה ונרא' דאיתא בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה כותב נעשה אדם א"ל למה אתה נותן פ"פ למינים א"ל הקב"ה כל הרוצה לטעות יטעה וצריך להבין הא הקב"ה לא יחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחי ומרחם הוא על בריותיו ואיך יתן מקום לטעות. ונרא' דיוצר את הכל בחכמה המציא תרופה לרשעים לזכות אותן בדין כי שגגה היא. ואלו כתיב אעשה אדם לא היה מקום לטעות וגלוי וידוע הי' לפניו דאפ"ה יטעו אחר ההבל ובתועבת יכעיסוהו ולא היה מקום לזכותן בדין לכך אמר למשה כתוב וכל הרוצה לטעות יטעה ויש להם על מה שיסמוכו על מה עשו ככה כדי שלא יכלה אותן מדה"ד ואולם בז' עולמות אין ספק בידם שהקב"ה אחד וכל יכול ויודעין רבונם ומהללין ומקלסין ומזמרים למי שבראם. ואולם בשפלים נפלו כמה ספקות בהבלי העכו"ם זה אומר בכה וזה אומר בכה. וזהו כוונת הגמ' דהעולם השפל נברא בה"א ר"ל ה"א השאלה השמים שמים לה' ונפלה טעות בדפוס גולם האדם והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ולא היה רוח אחרת עמם וכפלים יקחו שכר טוב ולכך נברא עולם בה"א כדי להתענג בטוב נפשם בעולם התחייה ולרשעים נתן מקום לטעות לזכותם בדין וזהו כוונת התנא בעשרה מאמרות נברא העולם ומה ת"ל פי' למה כתב ככה ונתן מקום לטעות לומר ח"ו עשר רשויות הן כנגד עשרה ויאמר ומפרש דלכך נכתבו כדי ליתן שכר טוב לצדיקים שלא עלתה ספק בלבם ולפרוע מן הרשעים דאי לא כתיב עשרה מאמרות לא היה להם תקומה כלל ומיושב קו' המפרשים וז"ש דוד אמרת ה' צרופה הכוונה שנתן מקום לטעות והטעם על מה עשה ככה ומפרש מגן הוא לכל החוסים בו שיהיה למגן להם כי מי אל מבלעדי ה' ומי צור זולתי אלהינו וק"ל:

האל מעוזי חיל ויתר תמים דרכו. פי' דכבר בארנו לעיל דהקב"ה הוא עוזר לצדיקים להלחם נגד היצה"ר וז"ש דוד האל מעוזי חיל באלהי בעזרי ואם הסתיר פני ממני הייתי נבהל ויתר תמים דרכי ויתר מגזרת ראה ויתר גוים ק"ל:

משוה רגלי כאילות ועל במותי יעמידני. פי' דאי' למנצח על אילת השחר זו היא אסתר דמה אילה רחמה צר והקב"ה מזמן לה נחש להכישה ברחמה כך ישראל היו טבועין בחטא והקב"ה מזמן להם מלך כהמן שיחזרו בתשובה והנחה למדינות עשה וכן היה בדוד דכל ימיו היה בצער כדי שיכון מלכותו לו ולזרעו עד עולם וז"ש משוה רגלי כאילות שרחמה צר והקב"ה מזמן לה נחש כך הייתי שרוי בצער כדי על במותי יעמידני שתתקיים מלכותי וק"ל:

מלמד ידי למלחמה ונחת קשת נחושה זרועותי. פי' ע"פ מ"ד בגמ' דאמר מפיבושת לדוד לא עליך אני כועס אלא על מי שהביאך בשלום ר"ל על הקב"ה ונר' לפרש הגמ' דאי' דורו של שאול היו צדיקים גמורים ועל שהיו מקבלין לה"ר היו נופלין במלחמה מפני דמלשינות הוי אומנתו של נחש ונחש הביאה להט החרב המתהפכת לעולם ועונש לשון הרע הוא שנופל בחרב כי החרב מתהפך ולכך דורו של שאול היו נופלין במלחמה ודוד חלק שדה מפיבושת לפי שדברו עליו סרה וז"ש מפיבושת לא עליך אני כועס כי אתה צדיק בעיניך שלא קבלת לה"ר והעד שבאת בשלום ואלו קבל לה"ר לא בא בשלום. אבל אני כועס על מי שהביאך בשלום כי הוא יודע כל תעלומות ואין נסתר מנגד עיניו והוא יודע שהי' לה"ר ולמה הביאך בשלום. וז"ש דוד מלמד ידי למלחמה ר"ל שאני מתגבר במלחמה והטעם ונחת קשת נחושה זרועותי ר"ל כי בכחי שברתי קשת של נחש דהיינו לה"ר ולכן אני מתגבר וק"ל:

ותתן לי מגן ישעך. פי' ע"פ מ"ד והמה בוכים פתח אהל מועד פי' בתרגום יונתן ואינון בכיין וקריין שמע ר"ל שקראו ק"ש לפי דק"ש מבטל כל הרהורין בישין וזהו ויקח רמ"ח בידו. והענין של שמע הוא שמייחד את השם בלבבו באמרו ה' אחד כי אחד רומז על סיבה ראשונה שמושל בכל וזהו סיבת מניעה לקדמוי העולם לפי דבעולם השפל אין דבר נברא אלא בד' יסודות גשמי ולעומת זה הן למעלה ד' יסודות רוחני וזהו סוד חי"ת דהיינו ד' יסודות למטה וד' יסודות למעלה. ודל"ת מורה על ד' ריחות העולם והאלף שבתחלה זהו סיבה ראשונה שמושל בכל ומילא את כל. וזהו כוונת הגמ' באמרם שאדה"ר אחר החטא משתעי בלשון ארמית דמבואר דאדה"ר כאשר חטא כפר באחדות ואחד בלשון ארמיא הוא חד חסר אל"ף והוא כפר באחדות ולכך היה משתעי בלשון ארמי. וזהו מבואר דאין כל חדש תחת השמש בשפלים שהוא מחובר מן ד' יסודות וכל מחובר יש לו ג' קטורים ור"ל אורך ורוחב וגובה והן שש קצוות מזה ומזה וזהו ענין מגן דוד כי מגן יש לו שש קצות ורמז למלכות בית דוד שיש לו שני כסאות כסא למטה בשפלים וכסא למעלה. וזהו דכתיב וישב שלמה על כסא ה' מלמד שמלך בעליונים ובתחתונים ר"ל על ד' יסודות למעלה ולמטה. וז"ש ותתן לי מגן ישעך וק"ל:

וענותך תרבני. פי' דאי' במדרש דישראל המה גדולים מהמלאכים דכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך מי הוא גדול השומר או הנשמר והקשו רבים א"כ דוד המלך היה שומר הצאן האמר יאמר שהצאן היו גדולים במעלה ממנו. ואולם נחתו דרגא למטה ה"ל לשאול הלא הקב"ה הוא שומר ישראל ואיך יתכן זה. אלא הענין הוא דלפי גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו ולכך הקב"ה הוא שומר ישראל. ולכן היה דוד רועה צאן כדי שיהיה למוד בענוה שהיה הנשמר שפל ממנו וזהו מאמר המשורר מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו לפי שהיה למוד במדת ענוה זכה לרעות צאן קדשים וז"ש דוד וענותך תרבני וק"ל:

תרחיב צעדי תחתני ולא מעדו קרסולי. פי' דהנה צריך להבין על ראשי עם כגון אבנר בן נר שהיו ישינים סביבות שאול במחנה איך עלתה על דעתם לשכוב ולישן ולא לשמור את משיח ה'. ואולם באמת הם שכבו סביבות שאול זה בצד זה שלא הי' יכול לבא שם צר ואויב בשום אופן כי סבבו את שאול ואולם הקב"ה הרחיב צעדי דוד ויבא אל תוך המעגל ולא הרגיש שום אדם כלל ובזה הביאה הי' קונה עוה"ב כי אויביו היו בידו ועמד על נפשו ולא עשה להם כלום וז"ש תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסולי כאשר הלכתי אל תוך המעגל וק"ל:

ארדפה אויבי ואשמידם ולא אשוב עד כלותם. פי' מפני דשאול נכשל בחטא שהחיה לאגג ולכן נקרע מלכותו ממנו אבל דוד קבל על עצמו שלא ישוב עד כלותם בהרג ואבדן גמור אך הא קיי"ל שבי קשה מכולם ואיך אמר שיהרוג אותם הא יותר טוב שיאסרם בכבל ויענם. לזה אמר ואכלם ואמחצם ר"ל שלא יהרוג אותם מיד אלא יצער אותן בתחלה וזהו ויפלו תחת רגלי וק"ל:

ותזרני חיל למלחמה תכריע קמי תחתני. פי' דאי' דההעדר צריך להיות קודם לכל נברא. וא"כ אלו הי' דוד מולך מיד מלכותו היתה נפסדת ולכך מלך בתחלה שאול כדי שיכון מלכותו וז"ש ותזרני חיל למלחמה הכוונה שהי' צריך להלחם עם שאול עבור מלכותו והטעם הוא תכריע קמי זהו שאול שקם עלי תחתני והוא הי' ההעדר הקודם וק"ל:

ואויבי תתה לי עורף משנאי ואצמיתם. פי' מפני דשני מיני אויבים היו לדוד יש מהן שהיו דורכים קשת לירות להפיל ישרי לב בגלוי לעיני כל ולהם הי' דוד רודף כולם עד גמירא ואולם מין השני הי' שהיו זכו דבריהם משמן ואון ותוך תחת לשונם ואוכלי לחמו הגדילו עליו עקב ולהם הי' צריך לחזק ולבערם כי לא הי' ניכר האון. וז"ש ואויבי ר"ל אויבי הידועים לי תתה לי עורף וארדוף ואריק חרבי אחריהם אבל משנאי ואצמיתם כי הם ידעו כל מבואיו וצאתיו וצריך להצמיתם כדי לכלם וק"ל:

ישועו ואין מושיע על ה' ולא ענם. פי' מפני דאיש בליעל הולך על דרך שיחו ובעצו ישאל ומקלו יגיד לו ומקלה ומשגה עור בדרך וזהו אשר הוכשר לקבל טומאה רצוצה בוקעת ועולה וקבר פתוח גרונם ולשונם יחליקו ויצר אותו בחרט ויתארהו בשרד ובמחוגה יעשהו וכפלו ברסן אסור להוליך עמו עניים בדעת וכאשר נודעה חטאו ועלה באשו ותעל צחנתו כי הגדיל לעשות ונוהם בקול מר צורח אל קו המשפט היושר ואומר אל ה' משפטי. וז"ש יבועו ואין מושיע על ה' היינו מוסר דין לשמים ולא ענם וק"ל:

ואשחקם כעפר ארץ כטיט חוצות ארקם. פי' מפני דיש מעלה בטיט שיש בו לחלוחית אבל אין עושין ממנו גל למחסה. ויש מעלה בעפר ארץ שעושין ממנו גל אבל אין בו לחלוחית וז"ש ואשחקם וכו' שיהפכו מן שניהם כעפר ארץ וכטיט חוצות ארקם וק"ל:

ותפלטני מריבי עם תשמרני לראש גוים. פי' מפני שהיו דנין בבהמ"ד אי דוד מותר לבא בקהל או לא ואמרו עמוני ולא עמונית וזהו ותפלטני מריבי עם. ואולם צ"ל למה בא כלל מן מואב והטעם הוא דמיניה וביה אבא ליזל ביה נרגא דלא הי' דוד יוכל לרדות באומות עד שבא מהן וזהו תשימני לראש גוים וק"ל:

עם לא ידעתי יעבדוני. פי' מפני דאין מקבלין גרים בימי דוד ושלמה מפני שולחן מלכים. ואולם גוי אשר לא שמע את שמע דוד מותר לקבלו כי באו לשם ה' וז"ש עם לא ידעתי יעבדוני ואולם הקצוצי פאה מא"י היו באים להתגייר וכחשו ואמרו מארץ רחוקה באנו וז"ש בני נכר יכחשו לי ואומרים מארץ רחוקה באנו כמו שעשו הגבעונים בימי יהושע וזהו לשמע אוזן ישמעו לי וק"ל:

חי ה' וברוך צורי וירום אלהי צור ישעי. דהנה מדה"ד הוא גבוה מן האדם לבל יקרב אליו וזהו וירום אלהי זו מדה"ד וזהו צור ישעי. ומוציאי מאויבי ומקמי תרוממני כבר בארנו דדוד הוכרח לבא מן מואב דמיניה וביה וכו' וז"ש ומוציאי מאויבי והטעם לפי שמקמי תרוממני להנקם מהם וק"ל:

ע"כ אודך בגוים ה' ולשמך אזמר. פי' דהנה אי' א"א הלל בר"ה דספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו וצריך להבין הא אי' דישראל לאלתר נכתבין לחיים וא"כ אמאי ל"א הלל ואם דנעשה דין בעו"ג הא כל שירת ישראל הי' על דנעשה דין בעו"ג. ונר' דודאי אלו נגמר הדין בר"ה ודאי אמרינן הלל אבל הגמר דין הוא ביו"כ וא"כ עדין לא נגמר הדין ולהכי מדייק בלישנא ספרי חיים וס"מ פתוחין לפניו דעדיין הם פתוחים ואין נגמר הדין. ואולם אם נעשה דין באויבינו יש לנו להודות ולהלל וז"ש דוד ע"כ אודך בגוים ה' אם נעשה דין בגוים ולכך ולשמך אזמר וק"ל:

מגדיל ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם. פי' מפני דעו"ג מצפצפין ואומרים אל עם ישראל עד מתי תענון את נפשותיכם במאכלות אסורות לכו ואכלו עמנו והיינו לעם אחד הלא צמתם ולא ראיתם עניתם את נפשותיכם ולא תמצאו ואיה מלככם ואיה משיחכם אם קרוב הוא ימהר יחיש מעשהו ונדעה הלא לשוא שמרתם ועם קשה עורף אתם למה תהיו כאיש נדהם. וע"ז אמר המשורר למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו ואומרי' לישראל ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו ואומרים עד מתי תשכבון בין שפתים בין תנור וכירים פקחו עיניכם. ואומרים אי אלהימו צור חסיו בו יקומו ויעזרכם. ולכן שמעו לנו ותפר את התורה אשר אתכם כי איך לא ירחם האב על הבן זמן רב כזה. והתשובה בצדו כי דוד מלך ישראל א"ל הקב"ה ע"י שמואל הנביא בני אתה אני היום ילדתיך וזמן רב הי' מטולטל בין האומות ולא מצא מרגוע לנפשו עד לבסוף בא הכבוד אליו כך בני ישראל עם קדוש ברוכי אל אשר בך בחר אל אל תערצו מקול צווחות כי ה' אלהיכם אתכם וע"ז אמר אספרה אל חוק ה' אמר אלי ע"י שמואל הנביא בני אתה אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחוזתך אפסי ארץ ואעפ"כ לא הי' הייעוד הזה מיד כך הי' גאולת ישראל. וז"ש מגדיל ישועות מלכו שהגדיל ה' עם דוד כשהי' מלך דהיינו כאשר ישב על כסאו ועושה חסד למשיחו עשה חסד עמו כשהי' משוח ועדיין לא ישב על כסא. לדוד ולזרעו ועוד עשה חסד לדוד קודם שהי' מלך ועשה חסד לזרעו עד עולם ובענני שמיא יבא לנו ב"ב אמן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף