אהבת יהונתן/הפטרת במדבר
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט. בחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את ה' ונקדים בעל ס' המקנה בענין זה ז"ל ויותר מה חיבה יתירה נודעת לנו לקדש אותנו קדושת עולמים בחופה וקדושין כאמור וארשתיך וגו'. וכתיב והיה ביום ההוא נאום ה' תקראי לי עוד בעלי ואומר הנה אנכי בעלתי בכם ו"ז תקנו לומר בברכת אירוסין מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקידושין:
אמנם בענין החופה וקידושין. נחלקו המפרשים י"א שהקדושין היו במה שהוציאנו מכור הברזל ברכוש גדול כאמור תורי זהב נעשה לך עם נקודת הכסף דהיינו ביזת מצרים וביזת הים כפירש"י. וכאשר אמר הש"י בתחילת הגלות כבודו ית' למרע"ה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. וי"א שהקדושין היו בלוחות הברית במעמד הר סיני כמ"ש חז"ל בלשון הכתוב בלוחות ראשונות אשר שברת יישר כחך ששברת שעשאן כפנוי' ונראה בשניהם אמת דהא קשה טובה במ"ש שעשאן כפנוי' דממ"נ אם קבלת משה הלוחות מהש"י היה בתורת שליח קבלה א"כ כבר נתקדשו בשעת קבלת הלוחות ואין ביטול הקדושין בשבירה כיון שכבר נתקדשו ואם היה משה שליח הולכה מהש"י א"כ הרי היה הזנות קודם הקדושין אפי' אם לא ישתברו כיון שעדיין לא מסרם לישראל אלא העיקר הוא שהיו הקדושין בביזת מצרים ובביזת הים אלא שהיו הקדושין בתנאי ע"מ לקבל את התורה כמ"ש בהוציאך את העם תעבדון את האלהים וגו' א"כ בשבירת הלוחות שלא נתקיים התנאי בטלו הקידושין למפרע וצריך לקדשם בלוחות שניות נמצא שע"י שבירת הלוחות היה הזנות קודם הקדושין. ובהקדמה זו מפרש הגאון מופת דורנו מ' אפרים זלמן ני' מרגליות מבראד בס' שו"ת בית אפרים חלק אה"ע בהקדמה ז"ל אמר אפרים ד"ז נשאל לחכמים בנוסח הברכה שתיקנו חז"ל בברכת אירוסין והתיר לנו הנשואות ע"י חופה וקדושין שלמה שינו הסדר והקדימו חופה לקדושין ואם נפשך לומר בשביל חתימת הברכה בא"י מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקדושין היא גופא קשיא למה הקדימו ואין לומר שקדושת עמו ישראל היה עד"ז שקדמו החופה תחלה ואח"כ הקדושין זו קשה מן הראשונה חדא דהיכי אשכחן הכי ולכשתמצא לומר שכן היה הלא יפלא למה נשתנו סדרי יוצר בראשית בקדשו את עמו ישראל אחר שהושיבם באפריון וכו':
ואשר אני אחזה בצדק. פנים מסבירות להלכה ואגדה אען ואומר עפ"י מה שאמרו חז"ל בפסיקתא רבתי פסקא ויהי ביום כלות משה וז"ל ד"א מה כתיב למעלה מן הענין ברכת כהנים יברכך ה' אמר ר"י דסכנין למה הדבר דומה למלך שקדש את בתו ועשה לה קדושין גדולים כו' כך כשבא הקב"ה ליתן תורה לישראל בסיני עשה לה פומבי גדולה כמ"ש וכל העם רואים את הקולות ולא הי' אלא דוגמת קדושין כמ"ש לך אל העם וקדשתם ושלטה בהם עין הרע ונשתברו הלוחות כיון שבאו ועשו את המשכן נתן להם הקב"ה את הברכות תחלה כדי שלא תשלוט בהם עין הרע לפיכך כתיב תחלה יברכך ה' ואח"כ ויהי וכו'. ולכאורה יש כאן מקום עיון. מה שנראה מהפסיקתא שמתן תורה לישראל בסיני לא הי' אלא דוגמת קדושין והרי אנו אומרים מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקדושין שמזה מבואר שמ"ת היה דוגמת חופה וכ"כ המפרשים שכפיית ההר כגיגית היה דוגמת החופה. אפס כי אא"ז מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות פ"ק דכתובות כתב דהקידושין הוא נתינת התורה כמ"ש א"ת מורשה אלא מאורסה והחופה הוא יחוד שכינתו עמנו במקדש כמ"ש ביום חתונתו זה מ"ת וביום שמחת לבו זה יום שנתחנך המשכן עכ"ל. ותניא דמסייע ליה מדברי הפסיקתא אלו שנראה משם ג"כ שהחופה הי' בהשראת שכינה במשכן וכן איתא שם בפסיקתא קודם לזה דודי ירד לגנו אל תהי קורא כן אלא לגנונו ויהי ביום כלות משה כלת כתיב אר"י דסכנין בשם ר' לוי ביום שנכנסה כלה לחופתה. אך דעת המפרשים והביאם ג"כ בס' כתובה בפרק דכתובות דכפיית ההר היה דוגמת החופה ובין כך ובין כך קשה מ"ש בנוסח הברכה שאם תאמר שבאמת היה כן שקדמה החופה תחלה תיקשה על מה עשה ה' ככה. ובכדי להגיע לישוב אקדים מ"ש מחו' הגאון החסיד ז"ל בהקדמת ס' המקנה שיש מפרשים שכתבו שהקידושין היה בביזת מצרים והים כמ"ש תורי וכו' (וכמו שהבאתי לעיל דבריו) ולדבריו צ"ל דאעפ"י שכבר קבלו התורה על הר סיני מ"מ זה לא היה רק דברים בעלמא ועיקר התנאי היה על קבלת הלוחות ואפשר שרמז לו במ"ש תעבדון את האלהים על ההר הזה רמז ללוחות דכתיב בהו מזה ומזה הם כתובים וע"ד המדרש שדרשו חז"ל בפסוח לדעת מה זו וכו':
ועתה תחזה. כי נוסח הברהה עולה כהוגן דודאי הקב"ה לא הפך הסדר והקדים הקידושין תחלה בביזת מצרים עד שיקבלו הלוחות ואח"כ היה החופה ע"י כפיות ההר כגיגית אך כשלא קבלו הלוחות הראשונות ונשתברו נתבטלו הקידושין הללו שע"י ביזת מצרים ולא נשארה רק החופה לבדה שאין תנאי בחופה ואח"כ נתקדשו הקידושין בלוחות שניות וממילא נתהפך הסדר וקדמה החופה לקידושין ושפיר אמרינן מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקדושין והוא כפתור ופרח בעז"ה:
ונראה שיש לנוסח ברכה זו רמז. בכתוב בפרשת וזאת הברכה אף חובב עמים כל קדושיו בידיך והם תוכו לרגליך ישת מדברותיך תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב ובס' כתובה כתב לפרש אף חובב עמים שהחזיר עליהם התורה אעפי"כ כל קדושיו יעשו על ידך בשעה שהם תוכו לרגליך במעמד הר סיני שכפה עליהם הר כגיגית כמ"ש רש"י שם וגבי החופה כתיב בידיך מפני שהחופה אין נעשית ע"י שליח עכ"ל (א"ה הנה הגאון ני' קיצר בדברי ספ' כתובה במקום שראוי להאריך ולא אוכל מלט להביא כל דבריו. וזה הילך לשונו. מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקידושין כתב מהרש"א בח"א דקאי על מ"ת שהם קידושין לישראל כמ"ש חז"ל בפסוק תורה צוה לנו משה מורשה אל תקרא מורשה אלא מאורסה. והחופה כתב הוא זצ"ל דהוא השראת השכינה במשכן. ובס"א ראיתי דבמעמד הר סיני דכתיב ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית הוא ממש ענין יחוד החופה ובזה שייך לשון חופה וקדושין שכתבו המפרשים היינו במקום שהקידושין נעשים תחת החופה. וכן הי' במעמד הר סיני שקבלו התורה בעמדם תחת הר סיני ובזה אמרתי לפרש המדרש פ' במדבר בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו אומות העולם מה ראו להתקרב יותר מן האוה"ע סתם פיהם הקב"ה אמר להם הביאו ספר יוחסין שנאמר הבו לה' משפחות עמים כשם שבני מביאים לכך מנאו בריש ס' במדבר אחר שאמר אלה המצות אשר צוה ה' את משה בני ישראל בהר סיני ואח"כ וידבר ה' שאו את ראש. נראה להבין מה ענין הר סיני לכאן משום שאמרו חז"ל בפסוק זרח משעיר למו הופיע מהר פארן שהחזיר הקב"ה התורה על כל אומה. אם כן קשה דאין זה קירוב יותר לישראל אלא כיון שמעמד הר סיני שכפה עליהם ההר היה ענן חופה ביחוד גמור וזה שטענו האומות כדאיתא בפ"ק דע"ז שיאמרו או"ה לעתיד כלום כפית עלינו ההר כגיגית זה שאמרו ג"כ במעמד הר סיני דוקא מה ראו אומה זו להתקרב יותר שאין קירוב יותר מיחוד החופה משא"כ בהם. והשיב להם הקב"ה הביאו ספר יוחסין ר"ל דקי"ל דאין חופה לפסולות וכיון שאתם פסולים איך שייך בכם חופה. ובזה מובן הפסוק אף חובב עמים וגו'. דקאי על מ"ת דכתיב לעיל מיניה וזרח משעיר למו וגו'. וע"ז אמר אף חובב עמים ר"ל אף שחיבב את העמי' שהחזיר עליהם את התורה מ"מ כל קדושיו בידיך ר"ל שהקידושין שלהם נעשים על ידיך בשעה שהם תוכו לרגליך שהוא ענין מעמד הר סיני כפירש"י וז"ש אח"כ תורה צוה וגו' אל תקרא מורשה וכו' מפני שהחופה קיי"ל דאין נעשית ע"י שליח לכך כתיב בידיך אבל התורה שהם הקידושין הנעשים אפי' ע"י שליח קבלו ע"י משה עד כאן דבריו). ולפי' ז"ל דמפרש כל קדושין על החופה קשה למה אפקו לחופה בל' קידושין ולא בלשון נישואין. אבל לפי דרכינו יומתק הענין. שהכתוב מסדר והולך סדר הקידושין והחופה ומתחלה אמר כל קדושיו בידיך דהיינו הקידושין היה ע"י ביזת מצרים. ע"ד שאמר הכתוב ושלחתי את ידי וגו' ונתתי את חן העם הזה וגו' ואח"כ אמר והם תוכו לרגליך ישא מדברותיך דהיינו במעמד הר סיני ששם תוך אותם לרגלי ההר ישא הי' שם נישואין מדברותיך מדברי הקב"ה בעצמו דנישואין ע"י שליח ל"מ ואח"כ אמר תורה צוה לנו משה מורשה דהיינו מאורסה שהיה דוגמת אירוסין שהקידושין ראשונים נתבטלו ע"י שבירת הלוחות הראשונות. ושב שנית לקדשם ע"י משה רבינו ציר הנאמן בקבלת התורה ובלוחות שניות הרי שתחלה אמר ישא מדברותיך שהוא ענין הנישואין ושוב חזר לענין אירוסין תורה צוה לנו מאורסה ועד"ז תיקנו ג"כ בנוסח הברכה ע"י חופה וקידושין שבאמת שכך עלה הענין שקדמה החופה תחלה ומ"מ אנן שפיר עבדינן לקדש תחלה קודם החופה לפי המחשבה שעלה לפניו ית' להקדים הקידושין תחלה כדכתיב כל קדושיו בידיך:
ובזה אתי שפיר. מה שתקנו מקדש עמו ישראל כו'. כיון שיש כאן חופה כבר יש כאן נשואין. אך לפי מ"ש א"ש לפי מ"ש בשו"ת מ"ב והביאו הב"י באה"ע סי' ס"ד שחופה קודם קדושין לא מהני למשוי' נשואה ולכן אפ"י שהיה כאן חופה ג"כ לא הועילה רק נשארו בדוגמת אירוסין לבד:
ובזה מיושב. מ"ש בסוף ספר פרשת דרכים שהעלה מסוגיא דיומא דקדושת ישראל לא היה רק אירוסין עד שנבנה בית הבחירה. ולכאורה הוא סותר למ"ש המפרשים שכפיית ההר היה כענין חופה. ולפי מ"ש א"ש דמ"מ נשארו בדוגמת אירוסין. רק שאחר הלוחות שניות שהיו הקידושין נעשו הנשואין ע"י המשכן או בנין בית הבחירה:
ואמנם לכאורה יקשה. במ"ש ז"ל דכפיית ההר כגיגית היה דוגמת חופה שהרי היה באונס וחופה באונס לאו כלום הוא וכו' ולולי דבריהם נראה עפ"י מ"ש בתרגום יונתן בפסוק ואשא אתכם על כנפי נשרים שבעת יצ"מ נשאו אותם עננים למקום בהמ"ק ואכלו שם פסחיהם עכ"ל והנה מבואר בש"ס ובאה"ע סי' י' דהבאה לביתו מיקרי חופה. ובזה יש לכוון במקרא ואשא אתכם כו' ר"ל שהיה ענין נישואין והיינו ואביא אתכם אלי שהיא הבאה לביתו דמיקרי חופה ואח"כ אמר והיה אם שמוע כו' והייתם לי סגולה כו' שמ"ש והייתם היינו ענין קידושין הנעשה ע"י קבלת התורה ע"ד ויצאה והיתה ולכן אמר והייתם לי משום דבקדושין בעינן ידים מוכיחות ועד"ז כתב במגלה עמוקות וארשתיך לי כו'. ומבואר ג"כ שהכתוב מקדים הנשואין שהוא החופה לקדושין כנוסח הברכה וליכא מידי דלא רמיזי באורייתא עכ"ד החריפין. (א"ה אך לפי' אינו מדוקדק מ"ש בתור' ואשא לשון נישואין על החופה שקודם הקדושין הנעשה ע"י קבלת התורה כמ"ש הגאון בדבריו הא מביא מקודם בשם שו"ת מ"ב וב"ש שחופה קודם קדושין לא מהני. וי"ל דבריו דבאמת הוא דאפי' אם נאמר דהחופה היה בליל ט"ו ניסן בשעת אכילת פסחיהם מ"מ כבר נתקדשו להש"י ע"י ביזת מצרים ששאלו מהם ומ"ש הגאון בדבריו ע"י קבלת התורה היינו על תנאי שיקבלו התורה וכמ"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים וכו':
אמנם הגאון בספר המקנה כתב. ליישב קו' איך הי' כפיות הר כגיגית דוגמת חופה הא הוי בע"כ. וז"ל גם בענין החופה והנישואין נחלקו המפרשים י"א שהיה ע"י שכפה עליהם ההר כגיגית וכמ"ש בחידושי כתובות ז' ע"ב באריכות שזה מ"ש חז"ל שאמרו האומות כלום כפית (ועי' לעיל הבאתי לשונו) עלינו הר כגיגית ע"ש. ומהרש"א ז"ל כתב שם דהחופה היה ע"י ייחוד השכינה במשכן. ולכאורה נר' דע"כ הוי הנישואין בכפיית הר סיני שהרי אמרו חז"ל בפ' כי תשא בפסוק וישק את בני ישראל שנתכוין לבודקן כסוטות ואם נימא שלא היו הנשואין עד ייחוד המשכן הא קי"ל דארוסות לא שותות כדאיתא לקמן ד' ד"ז ע"ב תחת אישך אמר רחמנא. (א"ה ולמ"ש לעיל בשס הפר"ד שהוכח דעד בנין בית הבחירה היה בכלל אירוסין ג"כ קשי' קו' זו וצ"ע כעת) אך נראה דהא קשה למ"ש חז"ל אשר שברת יישר כחך ששברת שעשאן כפנויה א"כ הרי נתבטל אפי' האירוסין. דבאמת אמרו בשבת דף פ"ז שיבר את הלוחות והסכים הקב"ה על ידו מאי דרש אמר מה פסח שהוא אחד מתרי"ג מצות כו'. ומנלן דהסכים הקב"ה על ידו שנאמר אשר שברת יישר כחך ששברת משמע דכוונת מרע"ה לא היו לעשותן כפנויה והטעם על זה כתבנו בחידושי תורה דסבר משה כסברת רב הונא בדף ה' דחופה קונה מק"ו א"כ כיון שכפה עליהם ההר כגיגית כבר היו קדושין גמורים ע"י החופה וממילא דהוי נמי נישואין גמורים כמ"ש מהרש"א ז"ל דר"ה יליף דחופה קונה וגו' לכך השקה אותם כדין נשואה והטעם בזה אף דלא קי"ל כר"ה דחופה קונה מק"ו היינו משום דפריך התם מה לצד השוה שכן ישנו בע"כ. תאמר בחופה שאינו בע"כ. וכיון דהוי סבר דהחופה היה במה שכפה עליהם ההר כגיגית אף שלא הי' מדעת ישראל כמ"ש חז"ל אם תקבלו את התורה מוטב ואם לאו וכו' הרי גם החופה הוא בע"כ וליכא למיפרך שפיר הוי סבר דקונה וגו':
ובזה יש לתרץ. מה שהקשו התוס' בשבת שם בד"ה ומה פסח וכו'. כוונתם דאי הוי ק"ו גמור אין זה מדעתו. ולפמ"ש י"ל דבאמת איכא למפרך מה לפסח שהוא בקום ועשה משא"כ בשבירת הלוחות שהוא בשב ואל תעשה ואיכא למימר דיו לבא מן הדין שיהא בשב ואל תעשה וכה"ג הקשו התוס' ביבמות דף ז' ע"א בד"ה ומה עבודה וכו' נימא דיו מה רציחה אינה דוחה עבודה אלא בשב ואל תעשה וכו' ותירצו דאתיא כר' טרפון דאמר היכא דמפרך ק"ו לא אמרינן דיו ע"ש. וכן בקדושין שם הביא התוס' בד"ה חופה שגומרות וכו' וא"ת נימא דיו אסוף דינא וכו' מה להלן אחר כסף וכו". ותירצו דאתיא כר' טרפון וכו'. הרי דלסברת מרע"ה דחופה קונה היינו ע"כ כר"ט ושפיר יליף ק"ו מפסח אפילו בקום ועשה לשבור את הלוחות. אבל מה שהסכים הקב"ה עמו ואמר לו יישר כח ששברת שעשאן כפנויה דאין חופה קונה ממילא דליכא למילף ק"ו מפסח (ר"ל דהא מהאי טעמא דלא קיי"ל כר"ה דחופה קונה הוא משום דלא קיי"ל כר' טרפון אלא אמרינן דיו אפילו היכא דמיפרוך ק"ו ולהכי פסקו כל הפוסקים דקרן בחצר הנזק משלם רק חצי נזק כרבנן דר"ט עי' ב"ק כ"ד ע"ב וב"ה. ועי' רמב"ם פ"א הלכות נזקי ממון ה"ח וח"מ ס"י שפ"ט סע"ו י"א. ועי' רא"ש ריש קידושין. א"כ ממילא דליכא ק"ו מפסח לשבירת הלוחות דאיכא למפרך מה לפסח שהוא בקום ועשה משא"כ בשבירת הלוחות שהוא בשב ואל תעשה ואיכא למימר דיו לבא מן הדין שיהא בשב ואל תעשה. וליכא לתרץ היכא דמפרך ק"ו לא אמרי' דיו הלא זו דעת ר' טרפון ואנן קי"ל כרבנן. רק לסברת מרע"ה דהי' סבר כר"ט לענין חופה דן ק"ו ג"כ אשבירת הלוחות מפסח. והקב"ה הסכים על ידו אבל לא מטעמיה דק"ו מפסח רק שידונו כפנויה כי חופה אינו קונה דלא כר"ה דלא קי"ל כר"ט ועוד דלא היה חופה בכפיית ההר דהיה ע"י כפיה וחופה בעי' מרצון דלא כסברת מרע"ה שחופה אפילו בע"כ קונה וקידושין של ביזת מצרים וים ג"כ נתבטלו דהיו על תנאי של קבלת הלוחות כמ"ש לעיל בשם הגאון. ומה שהשקה אותם מרע"ה הוא ג"כ רק לסברתו דהיה חופה ע"י כפיית ההר וקונה וגומר אבל מדינא לא עבד לפי מה דפסקינן דלא כר"ה. אך לפ"ז קצת יש לדקדק א"כ למה בדקו אותם המים כיון דבאמת הקב"ה לא הסכים עם מרע"ה לזה רק דחופה אינו קונה א"כ אינם אפילו ארוסה. וז"ל רש"י בחומש פ' כי תשא וישק את בני ישראל נתכוון לבודקן כסוטות שלש מיתות נדונו שם אם יש עדים והתראה בסייף כעיר נדחת שהן מרובין. עדים בלא התראה במגפה שנאמר ויגף ה' את העם. לא עדים ולא התראה בהדרוקן שבדקום המים וצבו בטניהם ע"כ. וכן הוא ביומא ס"ו ע"ב שאלה אשה חכמה כו'. רש"י ד"ה שמעשה כו' הדרוקן דכתיב ויזר על פני המים ואמרינן במס' ע"א לא נתכוון משה אלא לבודקן כסוטות בצבות בטן ע"כ. וכן הוא בע"א דף מ"ד וע"ש בתוס' ד"ה אמר להם ר"י כו' מוכח שם דכ"ע מודו בזו דבדקן כסוטות. ואפשר לומר דמש"ה בדקום המים דנהי דהם כפנוי'. הא בן נח נמי מוזהר על ע"א. אלא דלפי מה דנביא לקמן אי"ה בשם הגאון בית אפרים שמה שאמרו רז"ל מלמד שאוו לאלהות הרבה וז"ל הגאון א"כ י"ל שהי' דעתם לעבוד בשתוף ובן נח אין מצווין על השיתוף ע"כ א"כ למה בדקו אותם המים. וצ"ל דזה לק"מ דקמי שמיא גליא דאותם שבדקום המים היו עובדים שלא בשותף רק לע"ז וכן צ"ל מאותן שנהרגו בסייף שהתרו בהם והיו עדים שאמרו שכפרו מכל וכל אך שאר ישראל אפשר שנתפסו בעון שותף (ע"י הערב רב) לכן נענשו אח"כ לדורות ועם זה מתורץ מה דקשה כיון שהומתו כל החוטאים מה נשאר מעון עגל שאמר ה' וביום פקדי וגו'. ולפ"ז ניחא דעכ"פ עון השיתוף היה נשאר על השאר ישראל ותיכף לא היה יכול להענישם דהא נשארו כפנויה כו' ועכ"פ שמץ ע"ז היה בהם עד שנתמרק מהם וז"ש מדעתו. יצא לנו מכל מה שכתבתי דעיקר הקדושין היה בביזת מצרים וביזת הים אלא כיון שהיה על תנאי שיקבלו את התורה א"כ בשבירת הלוחות היה מתבטל הקדושין אבל כיון שנתרצה הש"י להם בלוחות האחרונות ובנין המשכן נגמרו הקדושין למפרע והנישואין ביחוד השכינה לישראל במשכן וז"ש בשיר השירים תורי זהב נעשה לך דהיינו ביזת מצרים וביזת הים אבל עד שהמלך במסיבו וגו' לא היו הקדושין חלין עד שנתרצה המקום כמ"ש צרור המור דודי לי בין שדי ילין דהיינו השראת השכינה במשכן עכ"ד הנעימים ומתוקים וחריפים. ומעתה נתנה ראש ונשובה אל דברי הגאון בעל בית אפרים. כתב עוד ז"ל וגם זה כבר הקשיתי על דברי כמדרש ויחל משה את פני ה' אלהיו אמר משה רבש"ע לי צוית אנכי ה' אלהיך (א"ה עד"ז שמעתי דלהכי מרע"ה הקדים חצרות שהוא מחלקותו של קרח ואח"כ אמר ודי זהב הוא חטא העגל. דאלו הוי הוכיחן על חטא עגל מקודם היו יכולים לומר למשה לבד צוה וכמ"ש משה בעצמו תירוץ זה בתחלתו אבל במחלקותו של קרח אמרו כי כל העדה כלם קדושים ופירש"י כלם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה. ומדוע תתנשאו כו' לא אתם לבדכם שמעתם בסיני אנכי ה' אלהיך כל העדה שמעו. א"כ הודאת בע"ד כק' עדים דמי לז"א וחצרות היינו מחלקותו של קרח שם אמרתם בעצמיכם של כולכם דבר ה' אנכי ה' אלהיך וא"כ אמר ודי זהב בחטא עגל מזה מוכח למפרע שחטא עגל קיים וליכא תירץ הנ"ל. ועפי"ז שמעתי לפרש שז"ש אלה עשית והחרשתי ר"ל אלה אלהיך ישראל בחטא העון החרבתי כי י"ל תירוץ כמו שאמר משרע"ה דלמשה לבד אמר. אבל דמית אהיה כמוך אוכיחה ואערכה לעיניך ר"ל דמית אהיה כמוך שלכולכם דבר נ"ל א"כ אוכיחה ואערכה לעיניך ר"ל א"כ נתעורר חטא העגל. ועפ"ז י"ל דלהכי לא קרא הכתוב לקרח חוטא בנפשו כמו שקרא להחמשים ומאתים איש שקראם הכתוב חוטאים בנפשותם כמ"ש את מחתות החטאים האלה בנפשותם. ורש"י פי' משום דראה שלשלת גדולה יוצאת ממנו כו' ועי' בשפתי חכמים מזה. ולדרך זה ג"כ ניחא דקרח היה לוי וידוע דכל לוי לא עבדו ע"ז ולהכי אם אמר שגם הוא שמע אנכי ה' אלהיך מפי הגבורה לא התעורר על עצמו חטא העגל דלא חטא בעגל. משא"כ הר"ן חיש דרובם היה משבט ראובן שחטאו בעגל. וא"כ בזה דאמרו כל העדה קדושים ששמעו אנכי ה' אלהיך מפי הגבורה התעוררו על עצמם חטא העגל ולהכי קראם הכתוב חוטאים בנפשם דהא לפי דבריהם נתחייבו מצד ממ"נ ודוק) וקשה שאם היה דעתו לרצות שלא יענשו על הקבלה במעמד הר סיני היה לו לבא בטענת מודעא ואפשר לומר דלזה לא הועיל טענת מודעא כיון שע"ז היא מז' מצות בני נח. אך א"כ גם טענת לי צוית בטלה. וע"כ לומר דאי' מטעם ז' מצות בני נח אתינן עלה לא היו חייבים על זה לפי מה דאמרין בסנהדרין מלמד שאווו לאלהות הרבה וא"כ י"ל שהיה דעתם לעבוד בשיתוף וב"נ אינן מצווין על השתוף ולפ"ז הדרא קושיא לדוכתא שהיה יכול לבא מדין מודעא. (א"ה ובזה נ"ל לפרש פ' וילך וזה תוארו):
ויאמר ה' אל משה הנך שוכב וגו'. (ועי' מ"ש בזה בהפטרת שבת ח"ה של פסח) וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני וגו' דיש לדקדק טובא דתיבת ועזבני מיותר פשיטא כיון שזנו אחרי אלהי נכר הארץ בודאי יעזבו לעבוד הש"י ומה בא ללמדנו. ונ"ל דהנה הרב פרשת דרכים כתב ג"כ דאעפ"י דהיה להם המודעא מ"מ נענשו בבית ראשון דהם בידם חטא ע"ז (ועיין באלון בכות הבאתי דבריו) אך לפי מה שחידש הגאון בעל ס' בית אפרים דעכ"פ באם היו עובדים בשיתוף לא יענשו דהא בן נח אינו מצווה על השיתוף. וזהו שאמר הכתוב וקם העם וזנה אחרי אלהי נכר הארץ וגו'. וכ"ת דהיה להם טענת מודעא. לז"א מה יענו על חטא ע"ז דאין להם טענת מודעא דהיא מז' מצות בני נח. וכ"ת דב"נ אין מצווה על השיתוף לז"א ועזבני ר"ל אפי' בשותפות לא יעבדוני רק לע"ז לבד ואם כן יענשו בחטא ע"ז דהוא מז' מצות ב"נ. וכן מצינו באמת בשופטים יו"ד ז"ל הפ' ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות ואת אלהי ארם ואת אלהי צידון ואת אלהי בני עמון ואת אלהי פלשתים ויעזבו את ה' ולא עבדוהו. ע"כ. וקאמר במס' ביצה כ"ה ע"ב על פסוק זה וז"ל ממשמע שנאמר ויעזבו את ה' איני יודע שלא עבדוהו א"ר אלעזר אמר הקב"ה אפילו כתורמס הזה ששולקין אותו זיין פעמים ואוכלין אותו בקנוח סעודה לא עשאוני בני. הרי כמ"ש. ואפשר דמש"ה כתיב הכא ועזבני כדי ללמוד משם דשם ג"כ כתיב ויעזבו את ה' ונכון מאוד) אך באותה שאמרו מכאן מודעא כו' הקשו המפרשים דהא קי"ל תלוהו וזבין זביני' זיבוני וכיון שבמ"ת פירש עונשם ומתן שכרם תלוהו וזבין הוא. והנה הגאון בית אפרים העמיק הרחיב מאוד הדבור בזה ומגח צפונה וימה ולכן לא העתקתי דבריו. אך ראיתי לסיים בדברי הגאון בעל ס' הפלאה על קו' אחרונה מאי מודעא הא קי"ל תלוהו וזבין כו'. וז"ל עוד יש לומר הא דאמר ע"י חופה וקדושין וכתבו תלמידי רבינו יונה אעפ"י שהקידושין הם תחלה הקדים החופה מפני שגמר ההיתר הוא ע"י חופה. ונראה לפרש יותר משום דמצינו שחששו חז"ל בחרוסה משום סימפון. משא"כ דקי"ל דאין תנאי בחופה וכתבו התוס' לקמן דף ע"ג ע"א דאין צריך קידושין אחרים משום דאדעתא דהכי קידשה מתחיל' שאם יכניסנה לחופה יחולו הקידושין למפרע. הרי דבשעת אירוסין דעתו שיהיה נגמרים מעכשיו ע"י חופה ואין צריך קידושין אחרים אחר כך לכן תקנו שיפרש בשעת ברכת אירוסין שיהיו הקידושין מעכשיו ע"י חופה בלי תנאי. והנה ענין זה היה בשעת מ"ת כמו שכתבנו בחידושנו דמה שכפה עליהם ההר כגיגית שאמרו חז"ל מכאן מודעא רבא לאורייתא (א"ה בס' אש דת כתב בפר' בראשית בכאן דברים נפלאים וראיתי לכתוב גרגיר ז"ל ומתוך דברים אלו למדנו דאיכא מודעא אחריתא לאורייתא שאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ וכמ"ש רז"ל מ"ד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלים התורה מוטב ואם לאו אני אחזור אתכם לתוהו ובוהו כו'. אלא דזה אינו לסבר' הפוסקים כיון שהתנאי שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית מתחילה קודם שנתנה התורה א"כ כל אונס שאינו בשעת המעשה אף שבידו של אנס לעשותו ליכא הכרח באונסו. ועיין בספרי הפוסקים. והטוב אשר דבר הרב מר דודי ז"ל בכונת מכאן מודעא רבה לאורייתא ר"ל דאיכא מודעא אחריתי זוטא דאם לא בריתי יומם ולילה שנקראת זוטא לפי שלא היתה בשעת מעשה משא"כ בשכפה עליהם את ההר היה באותה שעה נחשב מודעא רבה ודייק לישנא דמכאן מודעא רבה כו' עכ"ל ומתוק הוא מאד לחיך) אף שאמר ישראל למשה בתחלה נעשה ונשמע מפני שבתחלה אמר להם משה אם תשמעו בקולי והייתם לי סגולה וגו' והיינו ע"מ לקבל פרס. אבל אח"כ בשעת קבלת התורה אמר להם הקדוש ברוך הוא שצריכים לקבל את התורה על מנת שלא לקבל פרס אפי' בהיותם בארץ אויביהם בגלות והיינו משום דאין תנאי בחופה. וז"ש להם אם תקבלו את התורה מוטב ר"ל בלא שום תנאי ע"מ לקבל פרס ובזה מובן הא דקשה לכאורה מה זה מודעא הא צריך למסור מודעא מקודם ולפרש שמבטל מה שיעשה מחמת אונס. אלא דקי"ל דדוקא במכר תלי' וזבין זבינא אם לא שימסר מודעא מקודם אבל תליא ויהיב לא הוי מתנה ואין צריך למסור מודעא מקודם. ובזה מובן הא דקאמר בשבת בפ' ר"ע הדר קיבלוה בימי אחשורוש. וקשה הא כבר קיבלו בערבות מואב ובימי יהושע אלא הענין דבזמן שהיו ישראל שרויין על אדמתן ונתקיים והייתם לי סגולה על זה אין טענה שהרי נתרצו ע"ז מתחלה למשה. אבל בהיותם בארץ אויביהם הוי זמן מודעא לכך קאמר הדר קבלוה בימי אחשורוש בהיותם בארץ אויביהם. ובזה מובן הפ' אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עוז לאלהים ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. רצה לומר כששמענו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה דהיינו הן ולאו וכתיב בתר הכי כי אנכי ה' אלהיך אל קנא פוקד וגו' ועושה חסד לאלפים וגו'. משמע דהעונש הוא מצד הדין והשכר הוא רק מצד החסד ולא בחיוב מפני שקבלנו עלינו בשעת מתן תורה להיותינו עבדים להקב"ה כדכתיב עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים. וכן כתיב אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. ודין העבד שקיבל עונש מרבו במתעצל בעבודתו ואין מחויב לתת לו שכר במלאכתו כי אם מצד החסד. וז"ש שתים זו שמעתי אנכי ולא יהיה לך כי עוז לאלהים לעונש בעברם ולך ה' החסד ר"ל בקיומן אין תשלום שכר אלא מצד החסד ובזה מובן לשון המשנה היו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ שלא לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם ר"ל שהשכר אינו בחיוב אבל מורא של העונש יהיה עליכם באמת והרי שבמעמד הר סיני שהוא החופה נגמרו הקדושין בלי שום תנאי וזהו ע"י חופה וקדושין והארכנו בזה ואין כאן מקומו עכ"ד הנפלאים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |