אגרת מוסר/ויכוח היצר והאדם (הרי"מ מגור)

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אגרת מוסר ויכוח היצר והאדם (הרי"מ מגור)

העתק מהה"ק והטהור אדמו"ר הרי"מ זצלה"ה מגור. ויכוח היצר והאדם ודברי היצר אל נפשו ומענה הפתי שומע לו ורואה במראה. ומענה החכם אל היצר בדרך מליצה.

דברי היצר אל האדם:

בני הנה המראה הלטושה נצבת עמך בזה. לכה נא איפוא. הביטה הוד יפיך. כליל תפארתך. עיניך כיונים על אפיקי מים. תרהיב בהם כל רואיך. קווצותיך הסדורים תלתלים מה נעמו חבלים נפלו לך בנעימים אשר מסך ד' בקרבך רוח חן. עין תשוריך תתאוו לחברתך. לכה נא בני. לכה. מדוע זרים יהנו מהדרת פניך ואתה מנגד תעמוד. שור נא גם אתה הדר זיוך שמחות וגיל. נפשך תמלא. עלם. הטב לבך בימי עלומך. שמח בחור בילדותך. עד לא יבואו ימי הרעה כלענה מרה. עוד נפשך בך עוד רוחך לא סרה. דבר בעתו מה טוב כי כאיש גבורתיך:

דברי היצר אל נפשו:

מי יתן והיה ערפו ברזל. ומצחו נחושה. בל יקשיב לדברי. לא יאבה לשמוע לעצתי. הלא טוב כי תהיה תורת ד' בלבו חרושה. מה אעשה כי מחוללי צוני לבלי אשקר באומנתי. לצודד נפשות בראני. להטותם מני אורח ישרה. טוב בעיני ד'. ימלט ממני אף ינוס מפני. לא כן פתי הנמהר. אב לביתו שמני. מושל בכל אשר לו. ולכל אשר אחפוץ אטנו. כי עצת נפתלים נמהרה:

מענה הפתי שומע לו ורואה במראה:

כנים דבריך אבי אביט אל הוד יפיי נפשי גיל מלאה. לו מאז ידעתי רחצתי בנקיון כפי. הטבתי בפוך עיני, הן תוארי כתואר בני גדולים. אולם מגזעם שרשי יפרה. ארוה בימי חלדי. לדבריך אקשיבה אבי. לא אטה ימין ושמאל מני ארחך. כי עצתך תכון מאד. כאב את בן תרצני הן במעט אשר שמעתי אורו עיני. אף כי יומם ולילה לדבריך אקשיבה. הלא צבא לאנוש עלי ארץ, חרוצים ימיו אם גיל לא יגיל בימי עלומיו. אם בעדנו באבו לא יראה נפשו במחמדי תבל מה יעשה כי יזקין. וכי יקרבו ימי אבל:

מענה חכם אל היצר:

האתה זה עוכר ישראל. אשר המו מזימותיך. וכנחל תשטוף אנשי חלד. לא תשא פני איש. לא תהדר פני גבר. בחלקת לשונך תסתיר דברי אולת לשון מרמה. תלביש אדרת למען כחש. תגנוב לבב אנשים באמרי שקר להטות מני נתיב יושר אל ארחות עקלקלות לעזוב באר מים חיים. ולחצוב בורות נשברים. רשתך תפרוש עלי יושבי חלד. מצידות ללכוד יושבי תבל. להפיל בשחת. לטבוח ישרי דרך. בלב ולב תדבר אליהם. כרע כאח תחשב. ובלבך רעה עליהם תחרוש. להפילם במהמורות בל יקומו. מעט אשר תרוה נפשם מחמדי תבל. ואחר תמלא פיהם חצץ. כלה לטבח יובל אל ארץ עיפתה במו אופל. חנם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף. ידמה כי פורש לו מצודה למען תת לו אוכל. לא ידע כי לדמו יארוב תמים יחשבנו והוא נוכל. כן אתה אמרי נועם תדבר ובקרבך שורש פורה ראש ולענה. לכה נא ונוכחה. מה זה יפצה פיך כזבים. תדבר אלי במתק חמודי חלד אשר התעיף עיניך בו ואיננו. תחפוץ להדיחני מני דרכי צדק וארחות יושר בתגמילות כאלה אשלם ליוצרי אשר מבטן אמי גדלני. אף רועה אותי מעודי נותן לחמי מימי צמרי ופשתי. הלא חרוצים ימי אנוש ומספר חלדו. קפדתי כאורג חיי. קלו מני רץ. אם עודנו באבי לא אשית כפי אל אבי שבשמים. אם כשור ומריא ארעה עלי תבל למה לי חיים:

· מעבר לתחילת הדף