אגרות שלום

אגרות שלום
אשר
כתב למיודעיו הגאון הק' החסיד המפורסם מוהר"ר מנחם מאנדל זצללה"ה ר"מ דמינסק יע"א
העתקתי מתוך כת"י הטהורה, אני תלמידו מאיר במהור"ר בן ציון מלוצין יע"א

נדפס פעה"ק ירושלים תובב"א

נדפס בדפוסי, יואל משה בהר"ם ז"ל שאלאמאן

מהדורת דפוס

• ירושלים תרל"ה (הספה"ל)

תוכן האגרות

א

איגרת א

ה' אלול רב שלום.

האי צורבא מרבנן גמי כו' כיון דנביט נביט, לאחי כו' כו' הרב מ"ו ב"ש נ"י.

אהו[בי] אחי ב"ה כן בא אלי אגרתך פעמיים. מער"ח אב ומכ"ד אב, מה אעידך ואדמך כי שמחתני בפעלך ובמעשי ידיך ארנן, ואין להעלות על הכתב מהשמחה ששמחני ד' במכתבך ד"ת העולים במסילה בדרך הממ"ה ב"ב הולכים נכחו. ואקוה לד' כי יקוים בך ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור, עד נכון היום בדעת ישרה בתורה ויראה כ"ה אמן.

והנה מהמון מעי אליך לא יכולתי להתאפק (ואי"ה) ואקח מועד להשיב על אחרון חביב, ואשים דברי בפיך, וחתום הוא פה באגרת דנא, ולב חכם יהגה תבונה להבין מהנחת הפשט, הסרת כל הקושיות. דבר דבר על אופניו ואין להאריך.

נידון המלמדות יהי אלקים עמך ואיעצך, שיהיה בדעתך הן ולא שוה, ובפרט שב"ה כעת אינך צריך לזה, רק מהכרח המצוה רבה וכפולה מנשואי אחותינו, ע"כ חלילה לך מלעשות טצדקי גדולה או קטנה, רק לבך לשמים. שיזמין לך אופן היותר מועיל ללימוד ולהשלים המצוה רבה הנ"ל, ואם חפץ ד' בזה, אז הרבה ריוח והצלה, והרבה שלוחים לטובה להזמין לידך וכפי הבא אליך תעשה. והנה זה דרכי מעודי, וכל מבקש ה' צריך למלמד יבא יקראני, ואענהו, רק צריך להודיע לרבים שרצונך ללמד, ודי בזה וידעתי תשוקתך להיות אתי במחיצתי, וגם נפשי יודעת וחושקת מאד, אך אין דנין אפשר וכו', כי במינסק כעת אין בנמצא תלמידים גדולים וד"ל. והא לך סדר למודי, ב' דפים גמ' ותוס' בעיון היטב אבל לא בפלפול, ואני מגיד לפניהם גמ' ורש"י ותוס' באה"ט, בב"מ, עד עת האוכל בצהרים, ואחר חצות חוזרים היטב כל הנ"ל. ומעיינים ב' דפים גמ' ורש"י, ורבים מעיינים עם תוס' ומפרשים במסכת חולין. והתפללנו ותיקן קצת, והגדנו להם השיעור הזה, מאחרי הותיקן עד זייגער ט', ולא יותר וזה השיעור הוא בעיון יותר בדרך הישר. אך במהירות גמ' ותוס' בפנים ב' דפים הנ"ל, וגם כל הקשה לכל א' ברש"י ידובר בו דבור דבור על אופניו. והנה ב"ה כבר סיימנו מסכת בבא מציעא, ואי"ה בשבוע זאת נסיים מסכת חולין. והתלמידים חוזרים לאחר חצות ב' השיעורים הנ"ל, בבא מציעא וחולין, הכל עם תוס' היטב, ומעיינים כנ"ל, ובעש"ק חוזרים כל לימודם של בבא מציעא של השבוע. ובשבת קדש חוזרים כל השיעורים מחולין, והכל עם תוס' באה"ט וכעת חזרו לראש בבא מציעא, ואי"ה יחזרו גם חולין.

והנה האמת אגיד לך, שבחורף העבר היה להם זה למשא כי לא הורגלו לתפיסה כזו, והיו נושאים בעול היטב, כדי להשלים החוק של השיעורים בנ"ל במסכת בבא בתרא, ויורה דעה מראשיתו עד סוף תערובות. אך כאשר יד ד' היתה לטובה עלינו להרגילם בתפיסה והורגלו לחזור כל העשרה דפים בתוס', לערך בג' שעות ולא יותר כעת הם הולכים בטל. ואני צועק עליהם, וכי בשביל שאני וכו' הפסדתי, אדרבה עוד תוסיפו לשמור חוק החזרה והעיון מקודם פעמים, כדי שלא יתבטל הזמן, כי הקב"ה מודד לפי הזמן והחשק, כמ"ש ואותי יום יום ידרושון, ודעת דרכי יחפצון, ומה אעשה, ע"כ אהובי אחי תתחזק להשיג תפיסה והשגה בעיון היטב, בגמ' ותוס' כי זה כל האדם, ואם יקשה אליך איזה דבר, תקח מועד לשפוט מישרים בעומק, אבל תדע כי כל זמן שלא השגת מדה זו הנזכרת אז אין ממש בעיונך, ואל בינתך אל תשען, כי אם יחנך אלקים, ואז בין תבין מוצא הדבר. והנה יודע אני בעצמי ומתנחם וד"ל.

והנה בעסק המלמדות, העיקר שתרגיל את עצמך ללמוד וללמד במהירות בתפיסה "והבין כוונתי" וכשיזדמן לפניך איזה תמיה מדעת עצמך, או איזה תמיה מתוס' ומחברים אשר יקשה בעיניך, איך יעברו הראשונים ע"ז, או באיזה מקום אשר הסוגיא בדרך דחוק מאד, הרשות וחובה על כל הבא ללמוד וליטול את השם. חייב ליקח מועד לעיין בדרך הישר ולהיות תמים, אולי יקרה וינחהו ד' אמת בדרך אמת, אבל חלילה לתור בעצמו לבקש קושיא, כי מזה יבא לשיבוש השכל בר מינן, לא בזה בחר ד', ואקוה לד' שטוב וישר הוא, ע"כ יוריך בדרך יבחר, ותצליח דרכך בכל פינותיך מעתה ועד עולם אמן.

נידון ארץ הקודש, אזכירך בקצרה. קדמוניות התבוננו שלא זכור אבותינו לארץ הקדש עד שקבלו התורה מקודם, וכן בכל דור ודוק חייב אדם לראות את עצמו להשיג טבע ההשגחה על זמן זמנים להנצל מבטול תורה. ולהתרגל בכל פינותיו, או בתורה ויראה, או בהרהורי תורה ויראה. או במנוחת הגוף אשר לקיום הגוף, וזולתם יחשב לאדם אם עבר זמן חוץ מזה כאלו עבר איזה מעשה, דרך המלך נכון לפניו וכש"כ אם חלילה הנסיעה לאה"ק תגרום בטול תורה לך. וא"כ אין ספק מוציא מידי ודאי. ואם בתורה אתה עמל, אזי יקויים בך ואתם תהיו לי ארץ חפץ, ואין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות שלה הלכה, והמקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא, כקדושת המזבח שבבית המקדש. ועתה שמענה ודע לך, והנה יש איזה דרך שצריך כידוע, אך כעת איני רואה צורך לך. אבל אם יתחדש תשוקתך מאיזה טעם הגון תודיעני, ואדע אם פגעת את שש ועושה צדק וד"ל וד"ל והבן, ואי"ה תודיעני על אדרעס הנ"ל למינסק. אחיך הנצמד לאהבתך מנחם מן במו"ה ברוך זצ"ל

ב

איגרת ב

לידידי אחי המופלג כו' מוה(ר"ר) ב[רוך] ש[מעון] נ"י, וכל אשר לו שלום.

כבר כתבתי לך על פאסט [על] אדרעס יעקב צייטלין. שאם רצונך לקבוע עצמך באוהל תורה לבא לכאן כי המנוח הנגיד מו"ה חיים במו"ה צבי זללה"ה. פקד על ביתו. להושיב ת"ח מסויים בביתו, ומקום יוכן לו בית מלא ספרים, ומקום להתפלל שם, וליתן להת"ח מסויים אשר ישב במקום תורה ההוא, עשרה זהובים מדי שבוע, ולדעתי היה א' רו[בל] כ[סף] לפרנסת ביתך, וחצי רו[בל] כ[סף] די להוצאתך ולשכר לימוד בניך אשר תקבע להם במחניך. ואתה תוכל להתחזק בעבודת ד' ובתורתו כ"ה. ומזונות תהיה על שולחני. וזה יהיה לך שכר הליכה. ועתה אני מצפה להשיב לבית הנגיד הנ"ל תשובה ואתה השיבני דבר בכל המוקדם, ושוב שלום. ואם אינך עולה הזהר בג' דברים כמ"ש באגרת ההיא. וישיבת בכשע"ה ר"ל שלא תלמוד בביתך כי אם לשכור חדר. ואם מיוחד מה טוב, וד' ישלימנו לך. וגם הבטחתני להודיעני איזה ענינים ברבות הזמן, ולא ידעתי, מסתמא אין צורך כעת בם, ואגב אודיעך, שלדעתך אשר יגעת לכבדני במעשי ידיך לכונן חתימתי בחרושת אבן. וב"ה כי לא באה לידי. ומחושך בא ולחושך הלך, וכי אין זה חכמה אלא מלאכה מהרפידים רפו ידיהם מהתורה, וכמ"ש מה הלאתיך ענה בי, ולא אותי קראת יעקב, ודרז"ל שרון טרון כולא יומא ולא לעי, ומצלי כו' לעי, ע"כ תמהני עליך, על ויתור זמן, וכלל הצדיקים ורשעים נקראו בגמ' מחשבין ושאין מחשבין, כדברי רז"ל בבבא בתרא, על פסוק באו חשבון, בואו ונחשוב חשבונו של עולם כו', ואח"כ אמרו תצא אש ממחשבין, ותאכל שאינם מחשבין רח"ל, הטיבות ח"ו להיות נמנע ממחשבי הזמן, ואם צריך לנוח להשקיט מעט את הרעיונות, הלא העסק במילי דעלמא מרבים הטרדה והתלאה, ולא עוד אלא שרבות מחשבות בלב איש בלאו הכי בעת תפילה ותורה, וכש"כ שמוסיף רעיונות ההבל במוחו, אשר קצרה מהכיל להכין את עצמו לתורה ולתפלה, וח"ו והמסכה צרה כהתכנס רח"ל.

ועתה אתה ברוך ה', מקדם היית לבך הומה וכוסף ביראת ה' תמיד, ולאן נטה לבך, שוב למקום אשר לכך נוצרת, ועל דבר זה נכרת בריתו של אאע"ה, ושמרו דרך ה' לעשות כו' ומשפט, ושמרו לשון המתנה, תמיד מחשב ומתחכם איך לעבוד ה' ולהתקרב לקדושתו, וה' ירחם עלינו ויתקיננו להבא ולעבר, למען ישמח ה' במעשיו לע"ו. דברי ידידו אחיו חרד עליו בלב ונפש, מנחם מן בל"א אמ"ו ברוך זצללה"ה

ג

איגרת ג

לאהובי אחי ידיד נפשי הרב המופלג בתורה ויראה כו' כבוד חכמים מו"ה ב"ש נ"י וכל אחוזת מרעהו השואבים ממקור חכמתו. יפוצו מעיינותיו חוצה בקרב ישראל הדרתו אמן.

הנה כי כן יבורך גבר ביראת ד'. להיות דבק בדרכיו ולהשתעשע בשעשועיו יום יום, אשר ע"כ אין פינותיו לתור באהבת אחים ורעים וכו', אך מכבוד רב. ואף דאסבריה רק זוהמא ליסטרון. היה עליו קצת מצוה דגופי' הנותנת לבטל תלמוד תורה דיחיד. ליתן זמן ומקום למעשה השלום. אך אם אחז בזה אחרי דרכו בקדש להיות מדה כנגד מדה. להמניע ממני אורי ומשיב נפשי בפקודת שלומך. וקצת דברי תורה. לא בזה בחר ד' לאחוז דרכו בזה. ואני לא הורגלתי בעט סופר מהיר בקן קולמסא. ולשון חכמים וממיעוט כחי ואור עיני, הכנת האגרות שלום היא עלי רב האיכות וכמות, בזמן ובמלאכה, וע"כ קשה עלי למצא זמן נכון מעסקי רבים אשר שתו עלי בעז"ה. לפנות מהם כי כולה האי ואולי ישלח עזרו מקדש לצאת ידי חובתי בעסקיהם. אמנם ידעתיך מכותלי מכתבך. בעט סופר מהיר. ולשון חכמים. המעט או רב הלא תחי נפשי. ועתה אחרי חלוק הלילה. ותידד אור עיני בעת כותבי. ומי יודע אם יבוא לידך. כמו שהכינותי אגרת שלום בחורף העבר, ובו היו דברי תורה מעולפים מספירים, ונודד הוא ממקומו וגם לא שב לידי ג"כ. מדי דברי בזה אודיעך פשט הכתוב, ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו כו', לפי הטעמים הראום בהם הוא במ"ש נאם ד' לאדוני, שב לימיני, עד אשית אויביך וגו', ור"ל שנחלק אברהם בשירות ותשבחות בלילה, ועבדיו רדפו כל הלילה, כמו ביהושפט בצאת לפני החלוץ, ובקול שירתו נצחו כמ' שכ' שדינן גילי כו' וזהו ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו, הוא בדידי' והן בדידהו, וכשהגיעו לחובה, מקום ע"ז פסק משירתו, פסקו מלרדוף. וכן בסנחרב שמעו השירה מהחיות וכמ"ש הגמ', ומה שהקדים לסמוך לילה לויחלק, דרשו רז"ל שגם הלילה חלקו, חציו ראשון לדון בד"ש ע"י, ובחציו אחרון, נקהלו כולם לעמק ברכה, ועוד ויחלק עליהם לילה חשך להם ואור לו כמ"ש ויהי הענן והחשך, ויאר את הלילה, וזהו ויחלק, החילוק והבדל ראשון שבתורה, בין האור ובין החושך וגו'. ולדורות, בזכותו ניתן מצות תרומת הדשן מאברים ופדרים אשר הקטרן כל הלילה, ופקעו קודם חצות יחזיר, לאחר חצות לא יחזיק בשרירי דעושה עיכול ע"י חצות, ופ"י. כי יניקתם מעשן מאברים ופדרים, וידוע זה. וכל זמן שיש בהם לחלוחית חסד מתקיימים, כמ"ש ביבוש קצירה תשברנה. אבל ע"י תפילות צדיקים וקושי השעבוד, תפלה עושה מחצה, וגם ברשעת הגוים כו' נתמלאה סאתם קודם, ואז לא יחצו ימיהם, ע"כ חצות עושה עיכול וכמעוכל דמיין, והרי' את הדשן אשר תאכל האש, כמו שכתוב את פיח הכבשן במכות מצרים, והוא כמ"ש, והיו עמיםן משרפות סיד וגו', ועסותם רשעים, כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם ואתם תאמרו, יגדל ד' מעל גבול ישראל בב"א, רק חדות ד' היא מעוזכם מעתה ועד עולם. כה עתרת שלום ואמת מאחיך ד"ש מקרקר קיר ושוע אל ההר, אשר גבה טורא בינינו, אך כעיני עבדים אל אדוניהם, דיו לעבד להיות כרבו, ועין בעין יראהו בשובו אל נוהו, ושבו בנים לגבולם. מנחם מן בלא"א מ"ו ברוך זצלה"ה.

ד

איגרת ד

לאהובי אחי מאז ביראת ד' כוסף לאור באור התורה כבוד מו"ה ב"ש נ"י.

אחרי הודיע אלקים אותי משלומך על ידי אוהבך באמת. אלוף המסובל חיבת עין הרב המגיד דקהילתכם. תמיהני שלא כתבת לי ע"י. ואעפי"כ הרב הנ"ל היה לי כמוצא שלום מאת כל הקורות אותך ... ולבי יהגה אימה איה שוקל מאזני הסיבה אשר הביאך לזה. וארז"ל בתד"א על התמנות לשם הנאתו בזה"ל, כנואף הזה שהוא נהנה מגופה של אשה וכו'. עיין שם. וגם להצדיק א"ע ולאחרים. כענין שאמרו מתלמידי יותר מכולם לענין התורה. אמנם לענין יראה. הדבר מסוכן מאד. ד' ישמרהו. כי דומה לניצוץ א' שלא אור. בהמשך אפשר שילהיב ויראה מכאה"פ. אבל הלרבות עליו משא העצים קודם שיתלהב היטב. אפשר ח"ו שיתעמם לגמרי. והבן. כי הצופה במלחמה. אליו פונים קודם וד"ל, וכדדרש ההוא כו'. עביד לנגדא כו'. וד"ל. ומי לנו גדול ממשה. התחלת קדושת התורה, ראה כמה ברח מלילך בראש עד כי בהכרח שמו עליו עול עבודת הצבור. ובדרז"ל פ' ויקרא בילקוט ע"ש. הלך וישב לו ע"ש. עד שחזר ונקרא כו' ובזאת תבחן בעצמך ותתקן העבר להזהר מלתבוע חלקו אפילו ע"י גירי דילי'. ובקושי התירו שכר המלמדות לתבוע. והבן זה. אך במקום שאין אנשים רוצים לכנס למדה זו. מיראתם. או מד"א. אז שא"א לעשותה ע"י אחר. א"א יכול להבטל ממנה ... וד' יצליח לך באור תורה ותשובה. בזכות הרבים כמ"ש פ' ויקרא ברש"י עפ"י דרז"ל. לך אמור להם בזכותכם הוא נדבר עמי ע"ש והבן:

ואגב אודיעך מדברי תורה להיותם חביבים עליך מכת"י אשר שלחת לי. ע"כ מענין לענים באותו ענין, קיצור ... מהמבואר ב"ה אציג הג' מופתים של משה. מהנחש כו' וכתיב למען יאמינו וכו' די בזה. והבא ידך וגו'. וכתיב בי'. והאמינו וגו' האחרון, שדי בזה והיה וגו' ושפכת היבשה וגו'. והמקום עיון רב בפסוקים הנ"ל:

והענין מובן. שישראל ידעו בעצמם שהם ערומים מזכות וכו'. והגלות זמנו ת' שנה כי לא שלם עון וכו'. וראו הצלחת פרעה מלך על כל העולם והנה ביאר להם. שהתחלת הפקידה. כי שלם עון מצרים. שעשה עצמו עבודה זרה. כמ"ש התנין הרובץ וכו'. וזהו מטה לנחש. והנחש הוא ע"ז תנין ע"ז של פרעה כצמו. וחזר למטה. ובדרז"ל ע"ש והבן. וזהו מופת על שלם עון מצרים [ומ"ש למען יאמינו כו' אבותם אי"ו. זהו ב"ה מבואר אלינו בדרך אמיתי באריכות קצת. והשעה דחוקה]. ושמא לא יאמרו שהם לא זכו שיודן ג"כ עבורם. ויזכו לעורר זכות אבותיהם עליהם. זהו מופת ידו מצורעת כשלג, על שחשד בישראל, וזהו זכרון עורר זכות אבות, וינגע ד' את פרעה ע"ד שרה. כן יהיו כל הנגעים מבוררים ע"ד ישראל. כמ"ש בפ' יתרו. והבן שם. וכן בדרז"ל הרבה היה לי עליהם ולא נפרעתי אלא על ידכם כפ' כמעשה ארץ מצרים וגו'. ע"ש בילקוט. ודי בזה לסימן. כי שלם עון מצרים. והתעוררות זכותם בזכות אבותם. והיה אם לא יאמינו. כמ"ש בעוג. אל תירא אותו. ודרז"ל. שמא תעמוד לו זכות אברהם ע"ש בדרז"ל. עוד שראה שהאריך ימים כ"כ בזכותו ע"ש בדרז"ל... וכן כאן ראו שיעקב בירך לפרעה. שיעלה הנילוס לרגליו. וכן לזרעו. וראו שעדיין הנילוס עולה לרגליו. וזהו סימן זכותו של יעקב. ולקחת ממימי וגו' ר"ל. כי אדרבה בהברכה זו. עשה עצמו עבודה זרה. בגאותו עי"ז. ונהפך עליו כל הזכות לחוב. והבן זה. כי אור עיני כהו מסוף האשמורה התיכונה והבן זה. וד' יכריעך לכף זכות. ויעמידנו בקרן אור תורה. קדושה אמיתית. לתקן העבר ולהבא. דברי אחיך ההומה באהבתך מאז. נפש נענה מנחם מן בא"א מו"ה ברוך זצלה"ה.

ה

איגרת ה

דברי שלום ואמת לכבוד אהו[בי] ידידי גיסי הרב המפורס[ם] בחריפות ובקיאות כבוד יאמר לו מוהר"ר אש נ"י ולכל המסתופפים בחדר הוראתו. ביני עמודי כוסף צל חכמתו על ישראל הדרתו. וד' עליהם יחיו אמן.

הנה באה אלי איגרת דמעל'. בדבר השאלה. ותומ"י קיימתי כל האמור שם. וגם לבריסק שלחתי. והראיתי לבני הב. וייעצני לכתוב סתם סיפור המעשה. והכנתי תשובתי כמאמרם. ונידן מה שנתחדש לי בעת העתקתי מכתבו של מעל'. כי חם לבי בקרבי להפוך בזכות. ומה שנתחדש לי בתשועת ד' כהרף עין מבואר במכתיב אשר הכינותי עוד פה. וכו' וכו'. ובסוף השו"ת הלזו. רשום דברי מוסר לגיסו הנ"ל.

וזאת העתקתה אות באות מכתב יד אדומו"ר הצדיק ז"ל.

ויהא רעווא דרעווין. לשון שלום בפמליא של מעלה. ובפמליא של מטה. והעוסקים שלא לשמה. יהיו עוסקים לשמה. כי זה כל האדם. אשרי מי שעמלו בתורה דייקא. כמ"ש אם בחוקותי תלכו. ופירש"י ז"ל שתהיו עמלים בה לשמה. ויבקש רחמים ממי שהחכמה שלו שיעמידנו על האמת. כי במה ירצה עבד אל אדוניו אם לא בנקיות הכפים. וברות הלב. כמ"ש מי יעלה בהר ד' נקי כפים ובר לבב. ואין בכלל אלא מה שבפרט. ובפרט כמ"ש הגמ' ע"ז. ועל פסוק ואל ההרים לא אכל וכו' ע"ש כידוע. וחלילה לישא לשוא נפשו. הן במחשבה. דבור. מעשה אשר הבל ואין בם מועיל. ובאתרא דליעל ירקא ליעול בישרא וכוורא כידוע. ושלשה צריכים חיזוק וא' מהם תורה ומעש"ט. ע"כ החלוש יאמר גבור אני. ובפרט לעת כזאת אשר עין ד' אל יראיו. כי מועטים המה המשים לבו על דרכיו. וכל השם אורחותיו זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה. וחס ליה לבעל שכל לדון אחרי הטבע. וכאשר יפקח עיניו יראה בחוש כי הכל בהשגחה פרטית ופרטי פרטיות. ויתרגל נא בזה ויראה ויזכור נא מ"ש בקשו צדק, בקשו ענוה, אולי תסתרו ביום אף ד' וגו'. כולי האי ואולי. כי הגאוה והחשיבות בעיני עצמו הוא מחמת עורון בהשגחת ד' ויראתו. כי מה האדם. אשר יראה סלסול בעצמו. ויחשוב עצמו לכלום. בעיני המלך מלכי המלכים הקב"ה לפניו ממש. ובזה יבחן האדם השראת השכינה בנפשו. כמ"ש בתנא דבי אליהו. מעיד אני עלי שמים וארץ בין איש כו' אפילו עבד כו'. הכל לפי מעשיו של אדם. וה"ק שורה עליו. ובזה יבחן אם היראה הומה בלבו דייקא. אך בלי התבוננות יראה פנימית. כמפני אדם גדול וצדיק נורא מאד אשר יראתו מפניו בלי טעם כלל וכלל. אז הוא סימן השראת הקדושה בנפשו בנקודת ציון קדש קדשים. וזהו כי ד' אלקיך בקרביך אל גדול ונורא בפ' עקב. והאמת כי עיקר ענוה אמיתית הוא נגד ד'. אך נגד בני אדם. אחרי שצריך לדון כ"א לכף זכות. ולא מחמת שצריך. אלא כשיתרגל בעצמו יראה שהאמת כן הוא. ואין לך אדם מישראל שאין רצונו למלאות רצונו של מקום. אף מטעותו או מהתרשלותו מחסרון ידיעתו. כי דומה בנפשו מאחר שהוא רחוק מזה הדרך למה יחמיר על עצמו. וגם בדבר זה יתרכך לבו תיכף. ואחרי כל זאת יבחן בעצמו באמת. האם יתגאה בעיני המלך מלכי המלכים הקב"ה ממש אף על מי שבאמת הוא פחות שבברואים. מאחר שהוא אמר ויהי צוה ויעמוד. וכבר ידוע כשם שמזונותיו קצובים כך חסרונותיו קצובים [ב"ב ספ"ק] ומה שגזר אלקים עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע. א"כ איך יתרעם לבו על מי שעשה לו רעה. כי בכל עושה הקב"ה שליחות. שיראה כאשר סבב המלך ע"י מי שיענשהו. היתכן שינקום מהאספרליטור על שעשה שליחות המלך. ואף שלא ידע מ"מ כיון שלרצון הקב"ה הוא. וכבר אמרו לעולם יהא אדם עלוב. ובתוך ביתו יותר מכולם. כי מדה זאת ימנעהו מכל הרעות להבא. מאחר שאינו חשוב בנפשו. וגם היא מכפרת על שעבר. כמ"ש הראית כי נכנע אחאב מפני. והעיקר להשליך על ד' יהבו. ולהתווכח כביכול עמו בדמעות הלב שיקויים מאמר רז"ל זכותם יגן עלינו הבא לטהר מסייעין אותו. וזהו סימם התחלת הכפרה כמ"ש לכו נא ונוכחה יאמר ד' אם יהיו חטאיכם כו' כשלג ילבינו. ר"ל (כשירבה בויכוח) באופן שיהא לבו דוה עליו באמת מאין הפוגות מחמת הכרת חסרונו ולכלוכו, יותר מהכרת חסרונו של מוכה שחין, בצרעתו. כי זה בידי שמים וזה בעצמו ובנפשו גרם לו. ומחמת זה יתמרמר מאד יותר ויותר בבקשת העזר מאת ד' לקיים מארז"ל הנ"ל. וקרב ד' לכל קוראיו באמת ובוודאי יעזרהו. זהו אמיתת ענין עוונות נהפכו לזכיות כמראה הקשת אשר מה שכופפין אותה היא פועלת יותר למרחוק, ומאחר שמכיר חסרון עוונותיו, אשר המה יותר כופפים דעתו מצרעת מוכה שחין, ורוצה להשיג תשובה ומתווכח כנ"ל ומוכרח הוא להיות לו עזר כנ"ל, נמצא העזר בא מחמת הכרת החיסרון, וזהו סוד תשובה עילאה אשר עוונות נהפכו לזכיות. והבן בפסוק שלום שלום לרחוק ולקרוב וכמו שכ' מרחוק ד' נראה לי. ומ"ש למה ד' תעמוד ברחוק כל המזמור בתהלים קאי על הויכוח כנ"ל על היצה"ר כמבואר בזוהר בכמה מקומות. ועוד דברים בגו. רק העיקר לשים מגמתו בכל תפילותיו ע"ז וישכיל על דבר וד"ל. והנה העיקר שיבחין האדם כשיתעורר ממילא איזה יראה, או מאיזה השגה, וצייר בנפשו בדרך אשר לא היה קבוע בדעתו קודם לכן או מאיזה סבה חדשה. ובפרט מהיסח הדעת יקוד בלבו ניצוץ יראת שמים. דע באמת אשר זהו העזר האמיתי אשר מגיע לנפשו מהכרוז שובו בנים וגו' ושאר כרוזין כידוע. וזהו התעוררותו בנפשו והתראתו. וחייב תיכף האדם לנפח בו ברוח פיו בד"ת לשמה. כדי שיתחזק ויתקיים משך מה. ובתוך כך יכוון להתרגל להיות כל עת בבחינה זו. אף שלא יעירהו. יכניס בחינה זו בשכלו לחייב הדבר בשכלו כדי שישלוט בעצמו לעורר את עצמו בכל עת. ועיקר האדם שידע וירגיש באוות נפשו קדושת דברי תורה ומוסר. שיהיה בעיניו ראיתם מאה כא'. ורפואה כוללת ומפורסמת למעט כח היצה"ר ולב האבן לשבור רוח התאוה בדבר שבקדושה. ר"ל שבאמצע עסקו בענינים ההכרחיים בהנאת גופו יפסיק מעט ויתבונן ביראה. וידבר בנקיות הלב. וזהו קרבן ממש וכמו שכתוב זבחי אלקים רוח נשברה. וזהו גורם אמיתי נורא מאד לקרב נפשו לקדושה עילאה. וערום יעשה בדעת ויחזור ויאכל אחר כך ויחזור כנ"ל ברצוא ושוב. והפסיק סוף אכילתו יהיה מזה. וירגיש בעצמו ביום ההוא עזר גדול וקלות הלב. ודעת לנבון נקל להשיג אורחות חיים.

ו

איגרת ו

ד' יגלה עתרת שלום ואמת. לתאבי יראתו. מצפי ישועתו. הוא אחי חיי נפשי. ביראת ד' כוסף מאז דעתי אותו. עמלו בתורה להימין. וחלקו בבינה כבוד חכמים מוהר"ר ב"ש. יהי מקורו ברוך בתורה ותפלה לעבדה ולשמרה כל הימים אמן:

יומא דין בא אלי אגרתך, ואורו עיני בשמחת לבי המצפה תמיד למכתבך ... ומדברי זה כבר נקיתי את עצמי מתערומתך עלי שאיני משמחך במכתבי. כי עדיין לא עברתי בזה על ואהבת לרעך כמוך. כי גם אני תמיד בתוחלת ממושכה המחלת לב אחרי מכתבך. ואיך שיהיה המה לי למשיב נפש. ואעפי"כ זאת נחמתי. יהי אלקים עמו ברובי טרדותיו בעול תורה ותלמידים. אשר מאין הפוגות למו לכתוב אג"ש. ובפרט לעת צאת המוביל אג"ש המזדמן לפי שעה וע"כ היו לי דבריך המועטים האלו באיג"ש כמוצא שלל רב להשיב נפשינו ...

ועתה באת אלי בעקיפין בשאילתך ממ"ש. והתקינו שיהא שואל כו'. ומשום עת לעשות כו'. ורשות לבטל תורה מפני השלום ... - הנה תעיין שם שרשות ואינו כמזכיר שם שמים לבטלה. אבל חובה לא מצינו ... והנה לא ידעתי שלא תקבל תנחומין זולת מכתבי ממש. וע"כ לעת כזאת הודעתיך המתבונן לי טעמא דמלתא שהתקינו אז, ועכשיו לא נהגו כן, ואנה רמיזה באורייתא ... ותוכן הענין כן הוא ... כי מצינו מנין שלא יאמר לד' חטאת כו', עיין בפ"ק דנדרים. וזהו כדי שיתרחק מהזכרת שם שמים לבטלה, - והנה מצינו, מותר לשנות מפני השלום. וכידוע מדתו של אהרן. והבן. וא"כ השואל לשלום חבירו אפשר שלבו בל עמו. אך מפני הכבוד רשות לשנות כו'. וכמ"ש הוי מקדים בשלום כל אדם אפילו נכרי בשוק בריב"ז ... והנה בדורות הראשונים אשר היו רחוקים משקר, אם היה בלבו על חבירו לא היה שליט בעצמו לשנות בפיו. וכמשארז"ל על ולא יכלו דברו לשלום באחי יוסף, ומשמשע אף שרצו לשנות מפני השלום ושלא ירבה המחלוקת יותר בפירוד לבבות כידוע זה כנהוג בעולם. אעפי"כ לא יכלו. ובהמשך ירידת הדורות עד שקלקלו הצדוקים ורבה החנופה והוצרכו להשיב שלום לכל אדם מפני היראה וכבוד כנ"ל מפני השלום. ואם כן לא יבחן חוק אהבת השלימים אמיתים. והתקינו בסוד. רשאין לשאול את שלום חבירו בשם וזהו סימן שהשלום אתו באמת ...

ועמק הענין מובן לן בקידושין במעשה דינאי המלך כו' הקים להם בציץ שבין עיניך. ופירושו שמפני כבוד שמו הרשום בו לא יוכלו לשנות. וד"ל ... וזה היה סימן לאחר התקנה בין השלמים בישראל, שיהיו שואלים זה לזה בשם. וסמכו שמצינו גם כן בראשונים כו'. ועל פי דרכינו, זה רמוז בתורה (בד"א שלא עפ"י רש"י ז"ל) ולא יכלו דברו לשלום. ומצינו על לא תוכל לאכול בשעריך. יכול אתה. אלא שאינך רשאי וכן כאן. צדיקי עולם. היה ד' שגור בפיהםץ והיה דרכם לשאול זה לזה בשלום בשם ואחרי שנפרדו לבבם ולא יכלו. אף שרשאי לשנות מפני השלום אבל אינו רשאי מפני ד'. והבן. שלא להזכירו כ"א על שלום אמיתי וכמ"ש בירמיה ודניאל. שיודעין בו שאמיתי הוא. לא כזבו בו. והבן (ועפי"ז יובן מה שנענש צדקיה. שהתיר נדר ב"ה כמ"ש בגמ' הנשבע בד' לא מזדקקנא ליה והטעם כי המתיר מבאר שבשעת נדרו לא היה בלב שלם. ואין זה כבוד ד'), והנה יוסף כששאל בשלום פרעה עשה כהרגילו בבי' אביו אלקים יענה את שלום פרעה. להעיד על אמיתת השלום, ומב' פסוקים אלו, ולא יכלו וגו', ואלקים יענה וגו'. המגלים זה על זה. טעם לא יכלו מפני שדרכם לשאול בשם. ואינו רשאי לשנות, ומרומז כאן התקנה הנ"ל.

והנה הרביתי לפייס צערך על העבר בקן קולמסא דין. ושמא תאמר שניתי מפני השלום, כמ"ש ת"ח מרבים שלום וכו'. ע"כ החכם עיניו בראש האיגרת שלום דין המתחלת בשם. והוא ידריכני באמיתו לעד. ובפרט שב"ה הבינני קצות מדרכו בקדש שלדעתי אסור לשקר מפני השלום רק מפני פרוח נפש. וגם זה לא מדרך החסידים. ומ"ש בגמ' מותר רק לשנות ר"ל מלתא דמשתמע לתרי אפי .. ומ"ש משרה, ומאביך צוה וגו' .. אם חלק לך בבינה יאיר עיניך לעמוד על אמיתית הדבר. וכבר חלק לנו הלילה בעת מכתבי דין. וא"א להאריך עוד רק העירותיך בצדק. וגם ב"ה אשר הבנני עומק ענין מה שאחז"ל אל יהי פ' נדרים קל בעיניך .. וטעם עונש צדקיהו וסנהדרין אשר כדין עשו. ואחרי עיונך בגמ' ופוסקים תבין איך עדיין צריך לייגע א"ע להבין אמיתית הענין עד שהאמת יעיד לך על עצמו. וד"ל.

ד' אחיך מנחם מן באאמ"ו ברוך זצללה"ה

ז

איגרת ז

עתרת שלום ואמת לאהו[בי] אחי הרב וכו' מו"ה ב"ש נ"י

נידון שידוך כו'. ואני לפי תומי אין בדעתי לדבר בעניני שידוך קודם הפרק. והטעמים רבים. וכמעט יש רמז מ"ש בגמק אין פוסקין על הקטנה כו'. ואף להשיאה בגדלות עכ"פ לאדם מה יבין דרכו ומה יולד יום. וכו' וכו'. ואם תאמר להכין צרכי מוהר ומתן. כלך מדרך זו. ודי לך בעמל אנוש. אשר יום יום יעמוס עליו אשר המה בנסים כקריעת ים סוף וד"ל. רק את זו נדרשת אלי. כי עתה ידעתי כי הטיבות כי הי' עם לבבך. ובודאי לא ימנע הטוב מהראוי לו ומידי דברי בענין הטיבות כי היה עם לבבך. ובודאי לא ימנע הטוב מהראוי לו ומידי דברי בענין הטיבות כי היה עם לבבך והדבר מבואר בתנא דבי אליהו, שההפרש בין ישראל לכו'. שבישראל אין דן על מחשבה כמעשה ובאומות לא כן .. הוא שלא קבלו עליהם ברית מילה. ומובן גם כן עפי"ז. דלכן מחשבה טובה מצרפה למעשה ג"כ חד טעמא להון ..

והדבר מבואר בתורה התהלך לפני והיה תמים ונרתע כידוע בדרז"ל. והענין תמים. כמ"ש יחדיו תמים אל ראשו. ר"ל מכוון שלא יהיה גבר דמחשבתיו בטילין. אלא מחשבתו כמעשה. ולכן תיכף אחר המילה וירא אליו וגו'. ועסק במצות ג"ח הרבה. וכל אשר עשה בעצמו כו'. וע"י שליח כו'. ובאמת לא היה בזה מצוה כלל כי לא היו צריכים לאכילתו. ובדרז"ל ומה שג"ח עם מי שאינו צריך חסד כך כו' והבן. כי מכאן אתה דן להבין מ"ש הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים כו' בגמ' בבא בתרא והרבה צ"ע איך יקלל בזה .. והענין כי בני אדם שאינם מהוגנים ר"ל שהם באמת עשירים אינם צריכים לצדקה. והם גוזלים העניים כי בלאו הכי כל עני אתה מחוייב להחיותו. ורק כשאדם הנותן נתוודע לו שהעני היה באמת אינו צריך לחסדו אז מתחרט. ולא עוד שעי"ז הוא מורה היתר לעצמו להעלים עין מהעניים, לדון אותם לעשירים ורמאים ..

וזהו למי שחושב שהוא מחסר נפשו, ליתן מיגיעו לאחרים. ע"כ ידון כנ"ל. אבל השם אל לבו, מלוה ה' חונן דל. גומל נפשו וגו'. ר"ל כי הוא נותן להקב"ה ומשלו הוא נותן לו. וא"כ אם לפני ה' גלוי אם הוא עני אי לאו. אבל לפני מי גלוי. וכשהוא למראה עיני עני. חל על הרואה להחיותו. וכמ"ש בכמה מקומות אם לפניך גלוי כו'. וזהו הכשילם. ר"ל בזה יבחנו אם הם [חסר] ישראל. וזהו כי תראה ערום וכסיתו. ועיין בגמ' ב"ב ותבין לפרש אליבא דתרוייהו. וד"ל. והק"ו מאברהם. שהיו עשירים ממנו וד"ל.

והמבואר שהראו לו אחר המילה כי העיקר הכוונה בלב לשם מצוה ולזה זכו ירושתם ישראל לצרף מחשבה טובה למעשה. והבן בלשון צירוף. ישמע חכם ויוסיף דעת קדושים למצוא חיי עולם בב"א. כעתרת שלום אחיך נכסף באהבתך מנחם מן בלא"א מו"ה ברוך זצללה"ה.

· מעבר לתחילת הדף