אגרות צפון/יט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אגרות צפון יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נצחת, בנימין אהובי.— ביום אשר תקדש לך את אשת בריתך לבנות לכם יחד בית בישראל, — אושיט לך מנחתי, מנחה מזכרת אהבה, את אשר שאלה נפשך ממני; את אשר זה כמה ורבות פעמים בקשתני למלאות את זאת. חפץ אנכי, כאשר יחנני ה' ברוח וחיים, להקריב על מזבח עמי מנחתי הדלה, כאשר תהיה לאל ידי.— לא יען וביען, כי תקוה רמה ומאד נעלה משחקת לפני, כאשר הואלת לקדם בתרועת שמחה פני החלטתי זאת; לא יען וביען, כי אתה ידידי החזקת כה באמונת לבב לקשט ואמת את האוצר הטמון בלבי זה כבר, אשר הצעתי לפניך בכתובים ופה אל פה, חושב אני — כי כלם יכירו את זאת בתור דבר אמת לאמתו, — ובכלל לדמות, כי כל זה הנהו קשט דבר אמת כספיר לטהר. — הן ידעתי היטב את קוצר דעתי ואת הזמן אשר אני חי בו, עד כי אין דבר, אשר ימשכני אחריו ללכת בדרך אשר סלותי לי— בכל זאת בעת כזאת, שבה גדולים חקרי לב, אחשוב לחובה לכל אחד לגלות את הדבר הנחשב בעינינו לאמת וברור להודיע את זאת בתום לבב בפומבי — ואם יצלח לי רק זאת, להראות ולהוכיח, כי לא חקרו עוד היטב את הדבר מצדי צדדים, כי אולי ישנה עוד דרך אחרת, אשר נוכל על ידה לבוא לידי תוצאות אחרות, השקפה כזאת, אשר על ידה יתראה לעינינו כל דבר באופן אחר מאשר הסכינו להביט עליו עד כה; ואם גם יצלח לי רק לעצור ולהפריע את היד הנטויה להרוס ולבנות, עד אשר יבחנו, יצרפו וילבנו את הדבר היטב, ואם גם יצלח לי להגיע אל המטרה אשר תארתי לך פעם במכתבי, להועיל רק בזה, כי איש אחר גדל דעה ממני ובעל שכל כביר ונאור נאזר בכח ורוח, רב יותר ממני, ילך בדרך הסלולה הזאת, וייסד את בנין היהדות לתלפיות על מוסדות נאמנים חיים וקימים; — עד כי הנסיונות למבחן הדלים שלי כלא יחשבו — אף — ישכחם ויסירם מלב;

— ידידי! גם אז שכר רב לפעולתי. — גם בזאת לא תשגה, בחשבך כי מרך לבבי עצרני עד כה, כי הרעיון הזה בעצמו בטח זה כביר מלא משכיות לבבי, — כי אמנם כן הוא, אשר זה כבר התעורר בקרבי הרעיון הזה, — תוכל להוכיח לך המגלה הלוטה בזה עלים למבחן על דבר ישראל וחובותיו, או ביחוד על דבר חובותיו לבד, כי על דבר ישראל יש אתי רק בתור הצעה — וברוח — אבל ירא וחרד הייתי— והנני גם עתה; לא לנפשי, רק למען הדבר, אשר אנסה לעמוד על ימינו. —

בעת אשר הקצות עומדים במערכה איש מול רעהו, והאמת נעדרת, על האיש הבלתי מתיחס אל אחת המפלגות עליו לשוות לנגד עיניו רק את הדבר בעצמו, ורק לעמוד בעדו לעבדו ולשמרו, — אם הוא איננו המורה האלהי, אשר ישיג את האמת האלהית בעצם טהרה, ויוכל להראות אותה ברור כשמש באור נוגה ה', עד כי כל רוחות בני אדם שכם אחד יכירו ויכבדו אותה, — הוא לא יוכל לחשוב בשום אופן לקבל הסכמה כללית.

את זאת ידעתי ואדע גם עתה; ידעתי ובידיעה הקדומה הזאת לקחתי את עטי, לרשום את הנסיונות האלה למבחן, לא למען ארכוש לי כבוד ותהלה אעשה זאת, כי אז נאמן היה המשפט אשר יחרץ ההמון על ספרי: "זה לא יכיר היטב את התבל ואת אשר הזמן דורש ממנו!" לא השתדלות כזאת חפצי ורצוני, אבל קול פנימי, אשר אחרי אלפי בחינות ישיב אמרים לי תמיד: "ישנו בהשקפתך איזה דבר אמת, אשר תחשוב על אדותו, כי באחרונה ינצח ויצא לאור; הדרך אשר סלות לך, אם אולי הנהו עוד משעול צר, אבל הלא דרך הוא המוביל למחוז חפצנו! ואם אולי ברבות הימים יצעד עליה איש נעלה ממך בכשרונותיו, דבר האמת יגבר חילים; רק הקול הזה ינהני על דרכי, אם כן איפוא ידידי, אם אך גרעין אמת, האם לא בנפשי הוא ואם גם אלפי פעמים אקריבה, האם איננה שוה לעשות כזאת?— הדאגה הזאת לא הביאה מרך בלבי, — אך דאגות אחרות — אולי ארע חלילה תחת להיטיב? את הדרך לבנין היהדות בתור מדע סלותי לי לבדי בקרב לבבי. רק בחצי הדרך הקצר והנקל ביותר נלוה עמדי אחד מידידי ורעי לחבר לי; ורק כוכב אחד הגיה ממעל לי בתחלה לנחני הדרך ואנכי עמלתי, עד הגיעי עד המקום שמצאתני אתה. אבל מי לידי יתקע, כי על הדרך הזה המלא קמשונים, אשר על כל צעד היה עלי להסיר קוצים וחרולים, ואשר בכחותי המגבלים עלי לבדי היה ללחום נגד "העבר וההוה" ולעבוד לאט לאט גלמוד, אם לא באתי באלפי מעקשים ואולי השגתי אלפי שגיאות בתור אמתיות? האם יוכל הבנין הנבנה כמו חי במערבי לבבי, ואשר כלתה נפשי להציגהו לפני אחי, האם יכול להיות חפשי משגיאות? ואם הנסיון הזה לא יצלח לי? — האם אלה החפצים, כי הענין, אשר נפשי קשורה בו, ימחה מספר החיים, לא ישתמשו עם הנסיונות, אשר לא צלחו בידי, לכבות עמהם את גחלת היהדות האחרונה ויאמרו:— "הביטו נא וראו האיש הזה הביא עמו נסיונות חדשים למבחן ולא צלחו במאומה!!??" אנכי לא נבראתי להיות סופר מהיר, בכל ימי חיי רבות חשבתי מאשר דברתי, ורבות דברתי מאשר כתבתי, האם אעצור כח לכתוב בעד האמת בסגנון צח כזה, אשר ימשוך אחריו את הרוחות ויקנה לבבות?? — נאלץ אנכי, בעוד עלי לקחת דברים עם בני זמננו, לדבר עמהם בלשון ובכתב אשכנז, — וכאשר ידעתי נאמנה כי היהדות, אם נשיג אותה בעצם אמתתה ונציע אותה לרבים באמת, תקשור את כל היקום באהבה וצדק, כן ידעתי גם ידעתי כי ההתחרות להרע תשתמש בפרטים אחדים בלי יחס וקשר, מכלי השיג אותם על פי מעלת רוחם ובלי התבונן עליהם, כי המה חלק מכללות הבנין, להיות להם לחצים שנונים ובלי מפץ להציק ולהכאיב לבבות נחשלים, — האם יהיה גורל עלים למבחן שלי טוב מאלה? האם אלה הרוחות, אשר גאותם לא תכנע, הנפגעים בכבודם — אף כי לא אשם אני בזה

— להראות עלי, כי אנכי הסבותי בכל אלה? ועוד דאגות רבות כאלה! והנה שומע אנכי אותך שואל: איזה מענה מצאת, אחרי אשר גמרת אומר לעשות כן? יען וביען, כי אנכי לבדי העפלתי עלות על מרום פסגה בזאת, חפץ אנכי, בעוד עיני רואות לפני כר נרחב, לקרוא גם לרעי, לרדת ולשוב ולעלות עוד הפעם אתם יחד. חפץ אנכי להושיט להם רק את זאת, את אשר יש בידי עד עתה לתת להם לא בתור דבר שלם בתכלית השלמות, כי אם באמת בתור "עלים למבחן", ואיזה נזק יסובב להדבר בעיני החכמים אם תלמיד שלא שמש כל צרכו אולי חלם חלומות בהקיץ? אך יעבור עלי מה! אנכי רואה ילד בלבת אש; והאנשים מסביב עומדים באימה ופחד משתאים מחרישים, או יבקשו רק להציל את הבנין. אנכי רואה את הילד - אקפוץ אל תוך הלהבה. - האם עלי לשאול את האיש העומד אצלי, אם גם הוא רואה את הילד; האם עלי לשום לב, אם במרוצתי אגוף ואמחוץ איזה איש מהעומדים שמה, האם אשאל, אולי על ידי התפרצי להציל את הילד אאחר את המועד להציל את הבנין; או על ידי שטף מרוצתי אשיב רוח להגדיל המדורה? — "אך אם אחרת לראות, ובטרם תבוא שמה יפול הבנין על הילד ויהיה למאכלת אש

— ואם אקבר אנכי, אתו יחד, תחת משואות מפלתו;— הלא עשיתי את חובתי. —

אמנם, בנימין אהובי, הדרך הבטוח יכול היות רק דרך הטבע, לעבוד בראש עבור המדע ואת אשר נוכחנו לדעת אחרי מלחמת הרוחות, כי אמת נכון הדבר ויעמוד בנסיון, נקחהו ונביאהו אל החיים בהשקט ובטחה. הדרך הזאת אמנם היתה היותר שלוה והיותר בטוחה;

— אך אחרת דורש הזמן הנוכחי.— בימי הרמבמ"ן, בעת אשר החלה התעוררות הרוחות החדשה והחיים עמדו אז עוד על עמדם, אז יכלו לכונן את היהדות בתור מדע אשר יביא בחיים השקטים האלה אור וחום של הרוח, ותכונה אחרת עמדה כעת לנגדנו.— אך לא כן עתה. — בחיים באו השקפות כאלה, אשר מוצאן לא ממקור היהדות הנאמנה, אף תעבודנה בשנאה כבושה להאבידה ולהשמידה. לכן עלינו להתקומם נגדן בחיים בלי אמצעי, למען ישיג האיש, אשר יחזיק עוד במושג היהדות סעד וסמך לדבר אשר יחזיק במעוזו; ואחרי אשר ישליך מעליו את היהדות יחרד וינסה ראשונה את הדבר, אשר יאמר להשליך ארצה, והשולח יד, אולי בכונה רצויה, לעקור או לבנות מחדש, יסוג אחור וישכיל בינה לדעת את פנימיות הדבר, אשר יעקור או את אשר יחשוב לנטוע על מקומו. — אז, בעוד קרואים אנחנו לעבוד ישר בחיים, החובה על בעלי החכמה לכונן את היהדות בדעת ובתור. דעת, — זה הוא הדרך אשר חפץ אני ללכת בו, לו יתן ה' רוח, חיים ושלום, וכה אעשה: בחלק הראשון אנסה לדבר מהשקפות היהדות על ה', התבל, אדם, ישראל ותורה; בחלק השני: לבאר את המצות אשר עלינו למלאותן, אף כי התרחקנו מעל אדמתנו; בכל מקום אצין בראש את המקומות בתורה; ואז ארשום את ההשקפות, אשר הנחלתי לי בתור תוצאות הלמוד של כמה שנים; ולהיות תמימות וקשורות יחד עם חלק המעשה, תוצאות מהארבעה "שלחן ערוך". והכל ערוך ומסודר ישר בעד החיים ולהראות את היסודות בחכמת היהדות עוד חזון למועד בימים הבאים; כאשר יהיה בידך החלק השני יחד עם החלק הזה, אשר אתך עתה, ולזאת שטח אני, כי ההתעוררות הראשונה לחבר את העלים למבחן נמצאה לי, יען וביען ראיתי, כי נחוץ לי לתת למורי בתי הספר, העומדים תחת השגחתי, ספר כזה אשר המה בעצמם יקראו בו לקנות להם המושג הנאמן להיות יהודים נאמנים, בטרם יחנכו את תלמידיהם הצעירים אל היהדות, ובאשר חברתים בעד חוג יותר נרחב, לכן נשארו לי עתה נערי ונערות ישראל, הוגי דעות, לקוראים והוגים בדברי. —

את החלק השני הזה חושב אני להוציאו לאור — ברצות ה' — ראשונה. — אמנם צדקת בחות דעתך ע"ד תכנית מלאכתי, כי על הכללות ששפט הקדימה לפני הפרטים, וככה הוא באמת תכנית חבורי בעצם וראשונה, ובכל זאת אדפיס את הנוגע להפרטים ראשונה. — אמנם ידעתי כי בזה אקנה לי מתנגדים ואולי עוד יותר, יען, להבין את היסודות נקל יותר, בטרם יתבוננו היטב על התוצאות שלהם, בהקיפן בטבע הענין, ובכל זאת לא אוכל לעשות אחרת

— את המשגה העיקרי שלנו והקרוב אלינו ביותר הכרתי לדעת, כי יסודתו בהשקפות לא נאמנות ומושגי שוא על דבר היקף ותכן המצות תכנן ומובנן. — בפרטים האלה בחובות הבלתי מובנים תתנכר עצמות ישראל, ובגללם יתיצבו כצר להלחם נגדה ולבטלה מעיקרה ונקודת המצב הזה הוא המקום, אשר ישטוף שם הזרם במורד. — ולכן עלינו להתקומם נגדו ולעצרהו פה בתחלה. אם נוכחנו לדעת ראשונה: מה היא היהדות בכל פרטי פרטיה, אז יפנה המבט אל על וביחס והתקשרות יתאמץ לפתור לו השאלה: איזה מעמד ומצב תקח לה היהדות הערוכה באופן בזה, בתור דבר שלם בשורת יתר החזיונות; איזה באנושיות, אשר נשיג אותה מהיהדות בתבל, ומושג חזיון התבל מה', והכרת ידיעת ה' על ידה. לוא יצא לאור החלק הראשון בתחלה, כי אז הביטו על הדבר שהטפתי מלים אדות ישראל, כעל חלום בהקיץ, כעל יציר, יסודתו כדמיון, אשר איננו נמצא בפועל, — אך למען תת להקוראים את הנחוץ מכללות הענין להבנת הפרטים, אקדים להביא ראשי דברים כאלה, אשר נסיתי לתאר בתחלת חליפות אגרותינו, גם בכל מצוה ומצוה בפרט העירותי את הקורא לשים לב ולהתבונן על נקודת המצב, אשר ממנה נשיג את כללות העני.

דיינו! ואולי עד למותר הטפתי מלים על החלטת דעתי, אשר הנך מתאמץ. כה בחום לבבך להיות למשען לה. מי יתן, כאשר יצו ה' את ברכתו, כי תזכור בשמחה, כי בעת, אשר היה לך לפנות מבטי עיניך על התקוות היפות הנשקפות לך לבדך והנוגעות לחייך הפרטיים, נשאת עינך ולבך באהבה רבה אל הכלל. — יתן ה' והיום אשר בו תקבל את הטורים האלה, יכונן לך מעמד ומצב איתן ועתיד צח ובהיר רב פעלים יופיע לך. האשה אשר תקרא אותה היום בשם "מקודשת" תקדש ותשפר את חלקך בחיים. — ביתך אשר תבנו לכם יחד, יהיה טהור וקדוש וכבוד ה' יחופף עליו, כמו החופה הנהדרה לזכרון לפני ה', אשר תחופף על שניכם יחד, "וכוס החיים" אשר תריקו יחד, יהיה מלא תמיד עסיס במדה כזאת, למען לא תתיאשו לעולם,— גם במרירות במדה ממוצעת, למען לא ירום לבבכם ולא תתגאו לעולם. קבלו מיד ה' את שפע הברכה רק בתור "אמצעי", למען תחיו חיי צדק ואהבה. — שלום לך, בנימין אהובי, חיה בטוב.

אוהבך נפתלי

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף