אגרות צפון/טז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אגרות צפון טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הנך שואל אותי ידידי, להגיד לך חות דעתי והשקפתי ע"ד השאלה, אשר מצאה מסלות בלבות בני הדוד, הלא היא שאלת "שווי הזכיות" (עמאנציפאציאן); אם אחשוב אותה ברוח היהדות לדבר אפשרי ולחוב מוטל עלינו להתאמץ להגיע עדיו, ואם כדאי והגון הוא לנו. — אחרי המושגים החדשים על דבר היהדות אשר קנית לך, בנימין יקירי, נבוך הנך בזה. ספק עלה בלבך, אם ההתחרות וההשתדלות להשיג את שווי הזכיות מתאימות הנה יחד עם רוח היהדות, בחשבך, כי אם תאחז בארץ לא לך וכאזרח תחשב בה, יוכל היות, כי תתרחק ממנת גורל ישראל, אם כדאי והגון — בעוד יוכל היות, כי בנקל ע"י ההתקרבות הגדולה ע"י זכות אזרח תתרופף התכונה העצמית של עם ישראל. אמנם כבד אכבדך על דאגתך זאת, פן יצא נזק ללאומיות ישראל, והנני להגיד לך חות דעתי: אם הוא ברוח היהדות?

— כאשר ישראל בגולה הלך ויבוא לגור בקרב העמים גלה ה' לו את תעודת חובתו שמה ע"י ירמיהו הנביא:

"בנו בתים ושבו, ונטעו גנות ואכלו את פרין; קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים ותלדנה בנים ובנות ורבו שם ואל תמעטו; ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל ה', כי בשלומה יהיה לכם שלום". —]

הרדיפה וההגבלה בדרך החיים אינן בעצם תנאי הגלות, ונהפוך הוא, חוב מוטל עלינו לפי היכולת, להאחז במדינה אשר תקבל אותנו לגור בה; להשתדל להוציא לפועל את מטרת המדינה ותועלתה, ובדרשנו את טובת עצמנו, עלינו לדרוש גם את שלומה וטובתה.

ההתנחלות בכל מקום שהוא במדינות ובארצות אפשרית היא, כי לא תזיק לרוח היהדות; יען וביען כי ההעמדה ברשות עצמו בנוגע אל ממשלתו המדינית, עת ישב ישראל על אדמתו, לא היתה גם אז עצם ותכלית ללאומיות ישראל, ורק בתור אמצעי להוציא לפועל את תעודתו הרוחנית,

מעולם לא היו ארץ ואדמה קשר ואחדות לאומיתו, רק ההתאחדות הכללית של התורה, ומפני זה נשארה האחדות הזאת בתומה גם בהיות ישראל רחוק מארצו.— אי לזאת האחדות הנאמנה תשאר שרירה וקימה גם בכל תפוצות ישראל ובהאחזם שמה. את האחדות הזאת עלינו לקרוא בשפת עבר "עם" "גוי", לא כמובן השם "פאלק" בלשון אשכנז (אשר במובנו כי אין "פאלק" בלא ארץ וממלכה) עד אשר תבוא העת המאושרה־ שבה ירחם ה' את עמו, וגם במצבם החיצון יושיבם על אדמתם בתור "עם" והתורה תהיה להם ליסוד מוסד לכונן על פיה את אחדותם המדינית להיות לנס ולהתגלות שם ה' ותעודת האדם.

— "עתיד לבוא" שהוא תכלית הגלות, ואשר מובטחים אנחנו כי כן יקום וכן יהי, אבל לא נוכל בפועל ידים להביא את העת הדגולה הזאת, רק נקוה ונחכה לה; ואשר אליה נתגדלונתחנך, וכי אז באשר מצבנו ניטיב לדגול בשם ובתעודת "ישראל" ביותר מבפעם הראשונה; "עתיד לבוא", אשר ילך שלובי יד עם ההתרוממות הכללית של האנושית לחיות באחוה תחת השגחת ה' היחיד והמיוחד,

ומפני כי לאומיות ישראל נוסדה על תקוה רוחנית בטהרה, לכן מוכשר הנהו להדבק בנקל בכל מקום בלב שלם אל ארץ מושבו, רק נבדלו אולי בזה, בעוד אם אחרים אולי יחשבו את הקנינים אשר תעודת המדינה היא להבטיחם ברשות בעליהם, את הקנין וההנאה, לרם ונעלה במאד, הנה בני ישראל יחשבו אותם רק לאמצעים למלאות על ידם את תעודת האדם.

— שוה נא אך פעם ברעיונך תמונת עם ישראל המתגורר בין העמים ומתענג על רוב שלום חפש ודרור, אף מתאמץ הנהו להגיע לרעיון תעודתו. — מה נהדר הוא מראה עם כזה! כל בן ישראל עומד לנס בתור כהן צדק פועל צדק ואהבה - מפיץ הנהו בין העמים לא דת ישראל — כי זאת אסורה לו — רק מרחיב הוא אנושית טהורה ונקיה ביניהם. — הוא יכול להיות מגיע ומסבב את פעולות חנוך האנושית, יכול היה להיות מטה עוז ומאיר נתיב בימי הבינים כאלה, ימי אפלה כחשכת מצרים, לולי חטאת ישראל ותעתועי העמים, לולי עוממו אלה את תעודת הגלות הזאת במושגה הנאמנה; אם בקרב מין אנושי אז, אשר כל מגמתו היתה להגדיל ולהרחיב ממשלתו בחמס, ולתת לקנין והנאה כבוד אלהים והאנושית התמכרה לפעמים גם אל דמיון כוזב, לוא היו אז אנשים כאלה במנוחה שאננה וגלוי לכל הראו לדעת, כי המה ישקיפו על הקנין והנאה, כי רק אמצעים המה, ויפעלו אך טוב, צדק ואהבה לכל העולם, ורוחם הנעלה המלא אור תורה, אמת וחכמה הנחיל מושגים נאמנים באנושית מלאים דעה והשכל, ובפעולתם שמו אותותיהם אותות בעדם ובעד אחרים לזכר עולם!

— אך, כפי הנראה, רק ע"י קושי השעבוד ומצב הגלות המר יכול היה ישראל להגיע ולהתחנך אל מעלת המצב הטוב והנעים הזה

— אם נתבונן על הגלות במובן הנאמן הזה כנדרש, אם בעתותי הצרות, יקימו וקבלו, כי ה' ותורתו זאת היא תעודתם האחת בחיים, ושפע ההצלחה החיצונה חשבו בתור אמצעי וגם בימי צרה וצוקה עבדו את ה' באמת ואמונה, אז, — כמנקודת המצב התמידית של העמים, כמו מנקודת המצב של היהדות — אז!, אולי גמול ומוכשר נהיה לבית ספר הנסיון של האשר וההצלחה היותר גבוה בגולה.— לכן שאלת "שווי הזכיות" תחדל מהיות עוד שאלה, כי כשם שנצטוינו לרכוש לנו האמצעים החיצונים בתור תנאי הקיום והחיים, כן בטח חוב הוא על כל אחד, לבלי הרחיק מעליו את הנועם החן והחסד ורבוי האמצעים האלה בהיות לאל ידו להשיגם בנקל בדרך הצדק והאשר; יען לפי רבות מכסת האמצעים, כן תרבה האפשרית להרחיב ולהגדיל מלואי תעודתו בכמות מרובה; אף חובת הכלל הוא בטח, בעת נשקפה לו היכולת, לרכוש כל אלה בדרך ישרה. — אכן אם דרושה היא לחפצנו?

— במו פי אברך את שווי הזכיות (עמאנציפאציאן). — בראותי את הלחץ והדחק, אשר יציקו לישראל מרבה להכיל ומעתיקים את ישראל מגבול החיים והלאה, את רוחו ידכאו, לבל יוכל להגביה מעלה בכמה מעלות טובות, יגבילו את חופש ההתפתחות של תכונת רוחו העדינה, ומפני החזקת קיום עצמותם, נאלצו אחדים מבני ישראל לעשות מעשים כאלה, אשר יהודים נאמנים ברוח היהדות לא יעשו כזאת אף בהיותם אנוסים מפני הכרח, ואלה האנשים המעטים יבאישו את ריח ישראל ושם כבודו, אך לא יוכלו לעמוד בנסיון, ויעשו מעשים אשר לא יעשו. — הנני מברך את שווי הזכיות — בראותי, כי בעת הנוכחית אשר עוד לא יעמוד נגדה לשטן כל יסוד רוחני אף בדמיון יסודו כמו מלפנים, ורק תאות הבצע והקנין ולב רע המשפילים כבוד האדם, רק המה עוד יתקוממו נגדה, וכי אמנם בשווי הזכיות נראה יקרת הצדק, משפט כל אדם להיות נחשב לאיש בין אנשים ושלטון ההשקפה, כי התבל לה' היא וכי כל אשר ישא עליו צלם אלהים הנהו בן אל חי ועליו להיות כאח לכל האדם אשר בארץ — וכי משפט צדק הזה, והמחשבה הטובה הזאת, ידרשו בלי אונס, רק בכח אמיתתם הפנימית לבד, להביא קרבן על מזבחם את התאוות הנמבזות של הבצע והאהבה העצמותית — בשמחה אחדה את פני המקום ההוא, אשר שמה יביאו קרבנות כאלה. אשורנו כברק השחר של התעוררות האנשים להחזיק במעוז האנושית - היא המדרגה הראשונה המובילה אל הכרת ה', כי הוא אדון כל ואב, וכי כל האנשים בני אל חי, ואם כן אחים המה, והארץ נתנה מה' לכל האנשים ביחד להיות סוכנים עליה כרצון ה' — אבל בעד ישראל — אברך את שווי הזכיות רק באופן כזה, אם בראש וראשון יתעורר בקרב ישראל בעת ההיא הרוח הנאמן ההוא, אשר מבלי התלות בשווי הזכיות או אי-שווי הזכיות, לפעול ולעבוד אך טוב למען הגיע לתעודת ישראל הנכונה, לנטוע ברוחם את תכונת רוח ישראל הנעלה ולכונן וליכוד את החיים רק בכח רוח כזה. — אברך את העמאנציפאציאן רק אז, אם ישראל יקבל את שווי הזכיות לא בתור תכלית תעודתו, רק לפרק ולנסיון חדש לתעודתו, נסיון כבד יותר מימי עוני ושנות ראה רעה — אך נפשי עלי תאבל — אם ישראל לא יכיר את עצמו היטב, אם נסע יתרו בו ורוחו אבד חין ערכו, עד כי יצהיל לעומת שווי הזכיות ויחשבם, כי המה סוף וקץ גלותו ולתכלית גבוה מעל גבוה במנת גורלו ותולדתו, כהרחבת החיים ודרך סלולה להשגת הקנין והנאה שיכבדו אותם בתור בני אלים, בעוד לא יבין את רוח התורה ומטרתה, מבלי הוציא לו מהגלות לקח טוב, נפשי עלי תאבל, אם ישראל כה התנכר בדעת עצמותו, עד כי נכון הוא בעד הגעתו אל שווי הזכיות ועמו אל החפש מכל צרה, עוני ולחץ חטאת לאומים, לרכוש לו ביחוד כל קנין והנאה, עד כי לא ייקר לו כל מחיר, ונכון הוא לנתח כל נתח טוב מהתורה ולתת כפרם את נפש חיינו. — עלינו להיות יהודים במלוא מובן המלה, ורוח התורה תמלא לבנו להכירה כמקור חיינו;!— אז גם רוח היהדות תקבל באהבה את פני שווי הזכיות, בחשבו אותו לדרך ישרה וסלולה למלאות על פיה חובתו ותעודתו השומות עליו, להוציא לפועל את תכנית החיים בעצם תומם. —

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף