אגרות צפון/טו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אגרות צפון טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אתה, בנימין יקירי, לקחת לך לפתגם חייך והליכות עולמך את הכתוב הדר מנעים זמרות ישראל: "גם עבדך וגו'", גם נדרת בלבך, לבל תשקוט ולבל תנוח עד אשר תקנה לך השלמות והזהר הזה; גמרת אומר לבל תכונן לך בית נכון, בטרם תרכוש לך, עם שפע הצלחתך בקנינים החיצוניים, גם את הקנינים הפנימיים ממקור התורה, למען תשתמש בהם בהשכל ודעת לפי רצון ה', ותעצור כח על ידם לכונן את ביתך, להיות נוח שאנן ברוח התורה, בעד איש-ישראל.

— אות ומופת לי, כי לא כליתי לריק דברי בכתובים.

— בוא נא אלי, ידידי, כאשר גמרת בדעתך, למען אוכל פה אל פה, להשלים לך את הגיוני רוחי ואת מערכי לבבי ביסוד מוסד עד תומם, אשר עד כה הכרת לדעת רק בהבנה שטחית ובראשי מלים. אבל אל תחשוב ידידי, כי עיניך הרואות אז את מורך, תחזינה בו איש הבלתי עלול למשגה (אונפעהלבאר); בתום לבבי אראך את הענינים שנעלמו גם ממני וחשכת הספק יעיב את שכלי ואקראך, כי בכח בינתך בעצמך תוסיף לחקור אותם י — כמו כן הסר מעלי העמל והיגיעה לסתור את כל דברי מכתבך הראשון אחד אחד; הן אתה לבדך בחנתו ומצאת עליו תשובה כהלכה, אף ישמח לבי מאד כי כה עשית; בכל זאת התשובה על המכתב ההוא ערוכה ושמורה אתי בתור הצעה (ענטוואורף) גם אשוה אותה לנגד עיניך באופן כזה, רק להשוותה ולהתאימה עם רעיוני לבבך, לכן אל תקוה ממני לקבל בזה, רק שברי רעיונות. מטבע הענין, עליך היה למצוא אז, כי היהדות שלך מתנגדת אל מושגך ע"ד תעודת האדם, אשר מושג כזה באמת לא תכיר היהדות לטוב ונגד פעולות המושג הזה השפלות: "בקשת ההנאה ואלקיות הקנינים" מלחמה לה מדור דור,

פעולות כאלה אשר אנשי המעלה יבקשו להכשיר ולעדן את טבען, אבל לא יסירון מכל וכל, המושג ההוא נמצא לך בהשקפתך על התבל מבלי שים לב על ה' הפועל ובהתבוננך על ה' מבלי שים לב על התבל שברא לכבודו ולעבודתו. — היהדות תדע ותכיר מעלה אחרת גבוהה ונשאה מזה, ואת המעלה הרמה הזאת תכונן לה לשם אמצעי לתכליתה הגבוה מעל גבוה. האסון הלאומי יתבאר לך מצד אחד, כי הוא בסבת תעתועים לאומיים, תעתועים כאלה אשר על ידם ישראל לא נופל הוא בשום אופן מיתר העמים; כי עם ישראל לא חטא עוד חטא כזה אשר לאומים אחרים לא חטאו גם המה כמוהו, אבל הדבר אשר בעם הזה לבד נדרש היה להביא חרבן אשר המדיני החיצון תיכף בעקב התעתועים האלה. זה הדבר בעצמו הנהו חלק מתכנית (פלאן) תעודתו הנעלה.

["וה' - הפגיע בו את עון כלנו"].

מצד השני נוכחת ידידי עתה לדעת כי השלילה והשדוד מעם ישראל גדולתו החיצונה היתה בכונה ותכלית מאת ה', אשר מראש לא בסתר גלה לעמו חלקו בחיים ומנת גורלו; וכל זאת לא תפריע את תעודתו ולא תשפיל את גדולתו, יען יכיר לו גדולה אחרת, אשר גם בהיותו בגולה נפתח לפניו כר נרחב למלאות כל הנדרש לכבוד שם תעודתו. —

והתורה הזאת, ההיא תתיצב כצר ותעצור בעדנו לבלי נשמח בשמחות החיים, אף תאסור עלינו כל הנאה שבעולם? — צא ולמד בתורה הזאת וראה, איזה הנאה טבעית תאסור עלינו, ואם שואלת היא מאתנו להמית בקרבנו כל נטיה טבעית ותשוקה רצויה?

האם לא תעדן ולא תכשיר כל הגאה טבעית ותקדש כל זאת להשתמש בה בהשכל ודעת למטרה היעודה מאדון עולם?

הצדק הוא חותם תכנית התורה, וההנאה ומלאת החשק לא היו מעולם לפי רוחה תכלית ומטרה, ולכן נכנעות הנה תחת חוק גבוה, ומפני זה בחכמת ה' ולפי מטרת חכמתו זאת נתנו להן גבול וקצב, — אך אמצעי הן, ובתור אמצעי תכנעינה תחת חוק גבוה ותקדשנה לשם מטרתן להיות קדושות וטהורות באנושיות, כמו כל אחד ממלואי חובות האדם לתכלית תעודתם,

- מלחמה להתורה רק נגד אלקיות הקנין והנאה, בחשבנו אותם כי תכלית חיינו הם, — אבל להגיע אליהם ולהשתמש בהם בתור אמצעי ובגבול אשר גבלה אותם חכמת ה', לא לבד כי תרשה לנו את ההתחרות להשגתם ושמושנו בהם, כי עוד על פיה, כל אלה חוב קדוש כיתר החובות שעלינו למלאות בתעודת האדם; גם לחטא ועון יחשב לסגף עצמנו בלי כל מטרה ולחסר מנפשנו ההנאות המותרות.— ואיככה יוכל היות אחרת! ה' שם בקרבנו הכנה לזה, ואיככה ע"י החוק ירדוף אותה אח"כ באף להכחידה כלה!! עבודת אלהים היותר נעלה על פי התורה הזאת היא: "לחדות בשמחה את פני ה'" חדות החיים הבאה לנו מהידיעה הברורה: לחיות, לחשוב, להרגיש, לדבר ולפעול, להגות ולסבול תחת עין ה' והשגחתו! ובמלאנו אותת כדת, עצב ושמחה יחד נשתוו! — הכל לקח טוב; ותכלית החיים הנצחית האחת: לפתור אותו ברוח צהלה ושמחה!!—

והעם הזה האם לא פעל מאומה לבנין עולם הגדול של האנושית? לא אחפוץ לשאול אותך: מי הוא העם מכל העמים אשר הניח את אבן הפנה לזה בהכרה ובדעת עצמו? לא אשאל, האם לא כמעט כלם, רק עמלו בזה, ואבני הבנין היו ביד ה'; לא אשאל, הבכל אלה הביאו ברכה לעולם? - אכן את זאת אשאל: האם ישראל אשר בהכרה נאמנה ובתקרובות חייו ועצמותו, עומד ומציל את הסגולה האחת והיחידה ממשברי גלי הזמנים והתמורות ואשר מתחת למדרגתה יכניע את המדעים, תקון עולם הטבע, חרושת המעשה וההמצאות להיות בתור אמצעים, האם לא נוכל לחשוב כי הוא המכין באמת אבני הבנין לתועלת ולישועת העולם? האם ישנו גודל אנושית גבוה ונשא מזה, להיות נושא דגל התורה, דעת את ה' ותעודת האדם, ולהורות ע"י מנת גורלו וחלקו בחיים, כי ישנו עוד גבוה ונשא מקנין והגאה, ממדעים ותקון הטבע, בעוד כל אלה ישרתו לו רק בתור אמצעים?! —

והתורה הזאת האם היא תבדילנו מיתר העמים? אמנם כן! כי לולא זה ישראל זה כבר לא היה עוד ישראל בקוראי שמו. הבט נא וראה, מה כבד הוא הדבר להחזיק ולכלכל את טהרת היהדות בקרב ישראל גם בהיות ישראל עם נבדל. אבל האם ההבדלה הזאת היא מפני שנאה? מגאוה? האם ה' איננו אלהי כל בשר, האם לא אל אחד בראנו? משגה איום ונורא!

הן לישראל אין כל תעודה אחרת, רק להכיר ולדעת את אלהיו, את ה' היחיד הקורא לכל אדם להכירו ולעבדו ע"י הנסיון והחנוך, ולהפיץ את הידיעה המאד נעלה הזאת ע"י מנת גורלו וחייו! — הלא השם "סגולה" בהוראתה לא תביע אומר, כי ה' איננו אלהי עם אחר, רק כי ישראל איננו עם אלהים אחרים, כי לא יכיר עליו כל נמצא אחר בעולם לאלהות! האם לא ימצא ישראל תכליתו ותעודתו באחות האנושית הכללית? האם לא נשפוך שית בכל יום בתפלותינו, כי יגיענו ה' לתכלית הנעלה הזאת? — בבנין עולם רם ונשא נעבוד כלנו, כל העמים שהיו ושהנם עתה, בארבע כנפות הארץ: מזרח וים תימן וצפון. — כל אחד בהופיעו ובהעלמו מעל פני במת התולדה, ככל דבר אשר ירכוש לו ובכל אשר יאבד, במעשי צדקותיו ובחטאתיו, בחכמתו ובהבלי תעתועיו, בעליתו ובירידתו ובסכום המציאות אשר ינחיל לנחלה לדורות הבאים.

— הכל חומר ולבנים לבנין האנושית, כלם כאחד עולים במעלות אל ה' אחד ג)!

בגלל הדבר הזה היו והיו חסידי אומות העולם אשר היו לאות ולמופת בצדקתם בלי תועלת עצמם ובכבוד האדם האמתי. לזאת יפעלו הנאורים מכל העמים אשר באומר ובפועל העלו את אחיהם למעלת הכרת האל היחיד, ולשום כבוד לצדק ומשפט ולרומם את מותר האדם על הבהמה, לזאת העלו היונים את רוח האדם בכשרון המעשה, הנעשה בטהרה, באמתיות, הנמצאות בחכמתם, האירו הנפשות; לאחדות העמים הונפה חרב הרומאים; בשלום ובמישור פעל למענהו מסחר האירופיים, לאחד לאומים ולהתחבר כאחים גם יחד, ולזאת גם ישראל יפתור את מתנת חלקו כפי תעודתו.

הבאמת יכנע וישפל הרוח ע"י מסירת נפש אשר תדרוש מאתנו התורה? — אמנם, הגידה לי את מי תכבד ביותר, ומי הוא החזק באמת? אם היהודי השפל והנבזה, אשר גם בעפר שפלותו כחו חדש עמו ורוחו לא יעזבהו; על מתנגדו ירחם, את חרפת מחרפיו יקבל באהבה, בחשבו כי בזה ינסה אותו ה', וכי הוא זר, חלק ממנת גורל עמו; — או את הבליעל, אשר בגודל גאותו יכניע את החלש ויתאמר כי צדקה נפשו בהשליכו נעל על דל ובלעגו על מסת נקיים, ורשע מכתיר את הצדיק יתברך בלבבו, כי זה כבודו ורום תפארתו? —

גם חלילה לך לאמר: כי התורה הזאת: תורת אלהים, תורת העולם ותורת האנושית תפריע את ההשכלה! מלאכת מחשבת, מעשה אנוש לעשות לו פסל ותמונה? אמנם כן! למן העת אשר בני אדם שכחו את אדון העולם היחיד והמיוחד, ויעבדו וישתחוו להנבראים, עבדי ה', ויחשבום לאלילים, ויתנו כבוד אלהים גם לנטיותיהם הבהמיות, בהרגישם כחן וממשלתן עליהם ויכבדו. אותן בפסילי אבן, מני אז כל פסל ותמונת אליל מזכרת דראון עולם להאנושית, אשר ירדה פלאים מגדולתה, אמנם כן! למן העת ההיא הרחיקה היהדות ממנה מעשי חרשים כלם, יען האמת יקרה לה מחרישת מלאכת מחשבת כזאת! לכן חרש אמן מישראל המלא רוח דעת ותבונה, לא ערב לבו לקהת מחוגה, חרט וששר לעשות ולתאר ולצייר פסל ותמונה אשר הוליד אותם כח הדמיון הלא טהור, ואשר על ידם יעוררו בקרב האדם את נטיותיו הבהמיות, לכלכלן ולהחזיקן. או האם המדות הדגולות וטהרת האנושית כקליפות השום וכלא תחשבנה בעינינו, האם לא נוכל לנהל את פעולתנו רק על פיהן?

עיקרים? עיקרי אמונה? תרי"ג מצות תכיר היהדות, לא חוקי אמונה: — האמתיות אשר היהדות תשים לה ליסוד מוסד תגלה ותודיע בתור אמת לאמתה, גם תביע אומר לאשר יכרה אזן להקשיב דבר אמת, — וע"י תעודותיה תפתח כר נרחב להעמיק ולחדור בהכרת כל נמצא, עם היחס והאחדות של כל יצור נברא: עולם, אדם, אנושית בהתפתחות תולדות בני אדם ובכונת ה' על ידה, ועבור הכל לקנות מושג נאמן ע"י התבוננות, נסיון ותורה, ובכל דבר נקח לנו את התורה ליסוד מוסד (פאקטום) והוכחה, כי לא זאת היא חקירה אמתית לכונן תבל בעינים ובאזנים סגורות מבלי דעת אותה ורק בציור השכל העיוני הפנימי. החקירה האמתית תקח לה את הטבע, את האדם, את התולדה למעשים שהם (פאקטא) ותחקור בהם עד אשר תוציא לה מהם הכרה נכונה, והיהדות תצרף להם את התורה שהיא ג"כ יסוד מוסד (פאקטום) כמו השמיים והארץ; אבל היא לא תחשוב כל חקירת השכל והתבונה, כל עוד לא תמנן תכליתה ומטרתה אל חיי עבודה ופעולה; היא תראה לנו את גבול כח מושגנו ותזהיר אותנו להשתמר מחקירה בלי יסוד ובסיס, אשר בעצמה לא תדע כי אזלת כהה, חקירה הנראית, כמו תעצור כה לכונן מעלת רוחה על איזה יסוד, אבל סופה מקסם כזב, כי מבלי דעת את הגבול אשר הוצב לה, עליה לשום אל השכל הנובע ממקור החושים פניה, למצוא בו מנוחה ומרגוע אמת הדבר, כי רוח הזמן החדש נהיה לרוח בוחן ובודק; אבל השקפה היה על התבל ומלואה חסרה לו; המה לא ילמדו בעד החיים, עבור ידיעת התבל והכרת חובות האדם; החקירה נהיתה לתכלית ולא לאמצעי; את עצם הענין של החקירה ישוו לנגד עיניהם רק מתי מספר; אמנם יחקרו את תורת היהדות, אך שכחו לקנות להם את מושג היהדות ממקור "התנ"ך". אך לא זאת היא דרך היהדות הטהורה; נגד החקירה הזאת התקוממו תמיד חכמינו ז"ל; נגד זה יש לנו מופתים מחכמי קדם, אשר הם למדו תנ"ך וש"ס מנקודת ההשקפה האחת של תעודתם בעד החיים: "ללמוד וללמד, לשמור ולעשות"! וכל דבר אשר חקרו עפ"י החוק השקיפו עליו מראש כמו חי, או לקחו את ההשקפה הזאת מהמדע. — אין מדע בעולם כמוה אשר יוכל יותר ממנה לפתח את הרוח ב־השקפה מקפת וכללית וביסוד מוסד, — כי התורה אשר תשים: את היראה, האהבה והאמונה לאבני היסוד לא תוכל להעכיר את הלב, ובקנותנו לנו מושג נאמן ממנה ותך שרשיה ברוחנו, אזי מלאת התורה הוא תוצאות חיים מבפנים החוצה ואיננה עוד ננס השכל העיוני, ונהפוך הוא, היא רק היא תקרא להתפתחות חפשית ולשמש בכל הכחות; — את זאת הוכחת לדעת גם אתה, כי אמת נכון הדבר.—

טעות כפולה ומכופלת ע"ד מושג השם "חסיד". חסיד הוא האיש, אשר יכונן ארחות חייו באהבה, אשר לא יתגאל בתאוות הבהמיות וכל אשר לו יקריב בעד התבל — והכל רק בעבור יוכל לחיות ולפעול באהבה בעד התבל; הוא לא ירחיק עצמו ממנה, רק יחיה ביחוד בקרב התבל עמה ובעדה. — "חסיד" בעד עצמו כלא הוא,— והכל הנהו רק בעד התבל אשר ימשכנה חסד. — לכן דוד המלך, אשר חי מנעוריו בעד עמו ובלי הרף פעל ועשה רק בעד תועלתו החיצונית והפנימית, ולעומת זה להיטיב לו בעד הרעה אשר גמל לו שאול ובכלל כל הנוגע לטובת מנת גורלו הפקיד ביד ה': הוא נקרא בשם "חסיד"; הלא ידעת מאמר האבות: "שלך שלך שלי שלך חסיד"? אבל חיים נבדלים מהעולם, חיי התבוננות, חיים של פרישות יתרה, תפלה וצום אינם חיים ברוח היהדות; "תורה ועבודה" רק הנה הדרך המביאה לידי מעשה! "תלמוד גדול שמביא לידי מעשה"! אמרו חז"ל, וציץ ופרי כל תפלותינו הנה "הברכות", החלטת הדעת וההשתדלות לפעול בחיים כפי רצון ה', זאת לבד היא בכל עת ובכל מקום התכלית.

— אבל איך באו השגגות והתעתועים האלה בשדה החכמה והמדע והשקפה על החיים, על זאת נדבר אולי בעת אחרת

אבל ההכבדות למלאות את מצות התורה בימינו אלה, ההגבלות על מסעינו ובהתהלכנו עם אינם יהודים, בכשרון המעשה? נניח לעת עתה, כי בצדק יתלוננו בני הזמן על ההכבדות וסבל החוקים. אך הכה נתבונן על משאלות החיים כמו שהם ועל היהדות במושג הנאמן של תעודתה ואת אשר עלינו לשאת ולסבול בכל המסבות העתים והזמנים, ואת היהדות בתור חוקי החיים של חובות האדם ונשאל: האם כובד איזה חוב למלאותו יוכל לבטל את החוב בעצמו? האם לא הכבדות תגדיל בעינינו את ערך מלוא חוב כזה?

אך אם נתבונן היטב על ההכבדות האלה, אם לא כצל תחלפנה ברוח היהדות, נפן נא בראשונה אל טענתך האחרונה: "עבודה ומלאכה".

בן זמננו! אתה לא תוכל למלאות את התורה, יען כי תדרוש ממך לשבות "חלק השביעי" מעתותיך עלי אדמות ולחדול בה מעבודה ומלאכה, אשר אמנם בזה תראה לדעת, כי רק מה' לבדו לך הכח והצדק לרכוש לך דבר מה בעולמו, מידו לך זאת הברכה, ועל ידי זה תקדש ותשפר את מעשיך למשול ולהשתמש בהם בתור סוכן על קנין ה', רק כפי רוחו וחפצו; הלא זה החלק השביעי מזמנך יביא את הרוח והקדושה ליתר הששה החלקים מעתות חייך — יען ידרוש ממך החלק השביעי למנוע ידך מעבודה ומלאכה בעד החיים, רק להתבונן בחלק חייך זה ע"ד תעודת ישראל ולפתור את שאלת קיומו הרוחני, לבחון אם מלאת חובותיך בחיים ולשוב ולהתרומם אליה;

— — בן זמננו! האם לא תבוש ולא תכלם על תלונה כזאת? אמנם! אם תחשוב עצמך, כי נולדת רק לרכוש ולהנות; אם לפי גודל או מעוט קניניך והנאתך יערך ערכך עליך; אם הכל לך לתכלית נחשבה ולא לאמצעי, אז צדקת, אמנם כן, אם תחשוב בעבודתך ומלאכתך להוסיף חיל ולרכוש רב יותר ממעשה האכר אשר יפזר ויפקיד הזרע בחיק האדמה, למען קרני השמש וגשם נדבות, ברכת ה', יגדל, להציץ ציץ ופרי, אם תחשוב כי כחך ועוצם ידך עשו לך החיל הזה, ורק המה יבנו את בנין אשרך למעלה ראש ולא ה' — וכי אתה — רק אתה לבדך! ומפני ההתחרות וההשתדלות יסוגו אחור כל החובות האחרים; — אמנם אז —!

אבל ברוח היהדות! אם רק תשיג ותבין אל נכון את ערך קדושת יום השבת, אם רק תראה ותשכיל את אשר לפניך ותבין היטב, כי היום ההוא הוא יסוד מוסד לתעודתך, ובשמירת יום השבת כדת ברוח נכון הנך נועד להיות עד אמונים: כי אכן יש ה', אל יחיד ומיוחד, והאדם נקרא רק לעבודתו! ואחרי כל אלה, אם תתבונן היטב על מחשבת און ופגול -לחלל את השבת בעבור עבודה ומלאכה"! "לכלכל את נפשי, להגדיל ולהרחיב את ברכת ביתי ולהכין לי את האמצעים למלאות את חובותי נגד ה' — הלא בזה אומר: כי אין ה', אשר לו התבל ומלואה, אראה בזה, כי לא מיד ה' נתנו החיים וברכת החיים, אומר: כי הקנין וההנאה תעודתי, ותכליתי רק מלאת רצוני!— ולמען כלכלת גוי כופר הנני בה' ובתעודת האדם!!" - אמנם, את כל זאת תביע, אם תחלל את השבת מפני עבודה ומלאכה; האם לא ההתבוננות האחת הזאת תוריד את ידך אשר הרימותה לעבוד עבודה בשבת? — אבל אם רק פעם אחת תתבונן ותשקיף על חייך ברוח השבת — אם רק פעם אחת תביט על עצמך כי הנך עומד תחת השגחת ה', כאשר יורך יום השבת, אם אך פעם תתבונן, כי הנך יצור חי בעולם המלא מפה אל פה כבוד ה' ובחיים נהוגים רק מידו, אז תרגיש בעצמך, כי הנך בן ועבד ה', — תרגיש, כי כל מציאותך וחייך תלויים בפי האב היחיד ואדון העולם, כל נשמת אפך נדבתו, כל כח — מתנתו, כל מפעל ומעשה בחייך — השגחתו; ואם תשכיל נפשך באופן כזה בברכות ה' הגדולות והקטנות, כי הנך עבד ה' וכל חייך מלואי התעודה הזאת! התשים לבך עוד לתלונתך? אתה תראה, כי בקשת הרכוש והקנין חוב הוא ככל שאר חובותיך, גם לא תעריך את ערכם לפי היקף הקנין שרכשת, רק לפי מלאת רצון ה' בעת תרכוש לך כל זה, ואז עליך לפי רצון ה' להשתמש בו ולהיות סוכן עליו! תראה, כי ששת ימים יתנו לך את האמצעים החיצונים לתעודתך, ויום השביעי — את קדושת תעודתך, תעצומות רוחך, כי כל פעל פעלת ושמושך בו, עליך לעשות ברוח ה'; אתה תראה, כי ה' הוא לבדו הנותן לך כח לעבוד, וישלח ברכה במעשה ידך. תראה, כי לא קצרה יד ה' לתת לך "מן" באהלך לכלכלך בששת הימים, עד כי לא תרעב ביום השביעי, — אתה תראה, כי לא כעבור זה, יען יכולת להוציא מפיך תלונה כזאת, עליך לחדול מהיות יהודי, רק יען כי חדלת מהיות יהודי, תוכל לשאת על שפתיך תלונה כזאת. — אבל המשא ומתן עם אינם יהודים! היהודי כה נכר ונבדל, עד כי מיד יכירוהו, כי יהודי הנהו". בן זמננו! מי יאמר לך כי תתכחש, כי הנך יהודי? היה יהודי! היה יהודי נאמן, התאמץ למלאות תעודת רעיון יהודי נאמן במלוא התורה הנוסדה על צדק ואהבה, למען יכבדוך בעבור זה יען כי יהודי. הנך מבלי הגיד לך: "אף כי" הנך יהודי! דע את עצמך בתור איש יהודי וחפץ את המושג הזה על ידי דבריך וביותר על ידי תהלוכות חייך בקרב אחיך האינם יהודים; — ואז רק אז לא תתאונן עוד במאומה על היהדות שלך, אשר לא תוכל להתנכר. — אבל מעלת הרעות והאחוה לא תוכל להשיג לך — אם לא למצער— אם לא תוכל לאכול אתם כמשתה יחד ולשתות מיין מסכו לך?" עוד הפעם אומר לך: היה פועל צדק ואהבה, כאשר תורך התורה — היה צדיק במעשיך, נאמן בדבורך, שמור אהבה בלבך נגד אחיך האינם יהודים, כאשר תורך התורה; — פרוס לרעבים מהם את לחמך, הלבש את ערומיהם, השיבה נפש חוליהם, נחם אבליהם, עוץ נא עצה לאובדי עצות, היה עוזר בצר להם בעצה ובמפעל, שפך עליהם נדבת רוחך, נדבת רוח ישראל, ואז האם לא יכבדוך ולא יאהבוך? ואם לא תגיע אז אל מעלת הרעות והתקשרות כפי אשר תוכל שאת בחייך?

— אבל יותר מזה! להיות חבר משפחה? האם אינך רואה, כי עד המדרגה ההיא לא תגיע ולא תוכל לבוא, לא מאיבה, רק מטעם תעודתך להיות איש ישראל! אתה לא תקצוף על החוק אשר תאסור עליך ההתחתנות עם אינם יהודים, יען כי עליך לחנך את בניך, פרי אהבת ה', רק על פי תורתנו ותרחיק אותם מהתורה, אם לא יהיה להם אב ישראל או אם ישראלית; — ואתה האם לא תחזיק טובה ותודה להחוק, אשר יחפוץ לשמור, כי בני ישראל לא יתאוו תאוה לקחת נשים מבנות אינם יהודים ובני אינם יהודים לא יתאוו לקחת להם לנשים מבנות ישראל?! ——

שים לבך על מטרת חייך, התבונן על חוב היהדות וחיש תחלופנה כל ההכבדות אשר החלו להרגיש בימינו אלה, יען וביען כי רופפה רוח היהדות, ואשר אחדות מהנה באמת הכבידו אכפן על בני ישראל, יען, כי בני ישראל לא יכירו עוד את עצמם, יען כי בני ישראל לא ידעו עוד להוקיר את עצמם, ויען כי אחדים מבני ישראל ידרשו ויחפצו לפרוק מעליהם עול התורה והמצוה. —

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף