אגרות צפון/ח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אגרות צפון ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אל התכלית הנעלה הזאת בתחלת התולדה, נבחר איש אחד לאב העם הזה — אברהם, גם בחייו הפרטים היה הוא חותם תכנית העם, אשר מחלציו יצא והקורות אותו. — ה' המיוחד, אשר בין המון תעתועי האלילים של הקנין וההנאה הכירו לדעת, אל שדי זה, קרא את אב המון גוים אליו, — ולמען אהבתו, עזב אברהם את ארצו, את מולדתו, משפחתו, בית אביו וכל דבר היקר ואהוב בעיני האדם — וילך אחריו. ממנו קבל את התעודה, להיות אב לעם אשר עליו נאמר: "ונברכו בו כל גויי הארץ וגו' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"; בדרכו זה הלך אברהם ויוציא לפועל את אהבתו לה' המיוחד באהבתו לבניו, להאנשים כאחים לו, ויכלכל ויציל ויורה, בכל מקום אשר היה לאל ידו, ויתפלל בעדם אל ה', שופט כל הארץ. — והוא, אל שדי, אשר למענו עזב אברהם את הכל והלך אחריו אל ארץ נכריה, הוא היה למגן ומחסה בעדו על כל מסעיו, ויברכהו, כי כל הטוב והברכה יקבל רק מידו, למען השתמש במו רק לאשר העולם.

אל "האהבה" הזאת גלותה גם "האמונה", הבטחון הזה כסלע איתן לא ימוט לעולם ואשר בו צדיק ונשגב באמונתו יחיה, כי כל אשר נשמה באפו נשא מאת ה', ויחזיק בתומתו למלאות חוקיו ומשפטיו, אם גם בחיי אדמות לא יראה שכר טוב בעמלו, גם "יראה" יראת ה', אשר בגללה, בכל רגע נכון הוא להשיב בלי כל תלונה לאל עליון את היקר לו בתבל, בדעתו כי אך מידו הוא לו. — הדעת וההכרה ותעודת החיים הזאת הנחיל ליצחק בגו וליעקב נכדו, האחד הצטין בבחינת "יראה" (עקדה) והשני בבחינת "אמונה" — (אכן יש ה').

ויתהלכו מגוי אל גוי מממלכה אל עם אחר לא הניח אדם לעשקם ויוכח עליהם מלכים: "אל תגעו במשיחי! ולנביאי אל תרעו —."

כה נגלה ה' "באל שדי' אל האבות בחייהם הפרטיים, ע"י ההשגחה הנסתרת, עד כי גדלו ויהיו למשפחת שבעים נפש. הם היו ראש פנת עם ישראל, אבל מזרע קדש אלה יתגדל ויתחנך העם הזה להיות מוכשר לתעודתו הנעלה לימים יוצרו. ונהפך הוא מכל העמים האחרים, כי עליו היה להתעתד אל לאומיותו ע"י החנוך בבית הספר של עמל ותלאה, עליו היה להתנצל בתחלה מעליו את כל הקנינים החיצונים אשר יעשו לאומים ללאומים, אשר יעשו את בן האדם לאיש באנשים; עד כי יאבד את הכל גם את החופש, רק עליו לשמור את המדות הטובות ומצות ה' ולבטוח בו, — ואז, לקבל מיד ה' כל דבר מחדש.

- מצרים, אשר עמד אז על דום מעלת השלמות של מעשי אנוש ותחבולותיו וישמח אלי גיל על רום עוזו והדר כבודו, מצרים, אשר חשב אדמתו ונהרותיו לאלהיו, הארץ הזאת היתה לו כור עוני לצרפו ולחנכו אל תעודתו בימים יוצרו. — בגלל גמול והכרת טובה אשר נעשה לארץ הזאת על ידם נקראו שמה, בתור אורחים נאחזו בארץ. אבל ארץ מצרים אשר נתנה כבוד אלקים רק לרכוש וקנין, היא לא ידעה את ה', לא הכירה לדעת, כי המין האנושי כלם בני אל חי, בגאותם וגאונם בזו לזכות אורח ומשפט האדם ויכניעו את ישראל לעבדים. - ישראל, אשר פרו ורבו ויגדלו במאד, ירד פלאים, ולעומתם המצרים גברו גם עתקו חיל ויתגאו על הודם וכבודם וילעגו למסת נקיים, אז, הופיע ה' אלקי ישראל

"הנה ה' רכב על עב קל וגו'

ונעו אלילי מצרים מפניו". —

הוא נגלה כבורא יחיד ומיוחד, כאדון הטבע, אף כי כבר כבשוה ידי אדם, כאלהים בחיי העמים, כאל פודה ומציל ושופט רמים. כבוד מצרים השפיל עד עפר ויחתו מפני רום כבוד עם, אשד ה' אלהיו עמו, ה' אלהי ישראל דבר, בריחי מצרים נגדעו - ויוציא את עמו בכושרות. מיד ה' קבל את החופש, את הלאומית, ולתכלית כל זאת, התגלות רצונו בעד חיי האדם — את "התורה". על ידי הכור עוני במצרים ועל ידי החנוך במדבר, השתלמה בקרב רוח העם הזה "האמונה" הנאמנה, להשליך יהבם על ה', אל כל אשר יפנו, על פיו יסעו ועל פיו יחנו.

"במדבר" קבל את התורה, ועל ידה, בלי ארץ, בלי אחוזת נחלה — במדבר וישימון נהיה לעם. - "גוי" אשר נשמתו היא "התורה"; על ידה הנהו "ממלכת כהנים", כמו "הכהן" בין העם, כן הוא "עם" בין המין האנושי, אשר תורת אלהיו עמו ושומר הוא מצותיו. "גוי קדוש" מבלי התערב בגוים וללמוד מעשיהם, לשמור בחייו קדושת האנושית. "התורה", מלאת רצון ה', היתה לו אחוזת נחלה ומטרה בחיים - לכן לאומיותו איננה נקשרה בדבר העובר והחלוף, איננה עומדת ביחס ותנאי עם כל הדברים המקריים; רק נצח, תעמוד לעד כרוח ודבר ה'.

— אבל גם בתור "עם" עליו לבוא ולהתיצב בין העמים, בתכונת "עם" יראה ללאומים, כי ה' הוא הטוב ומטיב, מקור כל הברכות; כי אם נקדש נפשנו למלאות רצונו, נקבל מיד ה' בתור אמצעים גם את שפע הברכה החשובה והיקרה בעיני האדם, כי כל זאת תספיק לכונן את החיים על מוסדות נאמנים. לכן נתנה לעם הזה ארץ ירושת נחלה גם סדר ומשטר במדינה, אבל לא לשם תכלית ומטרה רק בתור אמצעי ויכולת למלאות את התורה, ולכן התנאי האחד להצלחת ישראל בארץ אחוזתו היתה רק "שמירת התורה". עליו להיות שונה ונבדל מיתר העמים גם בעתותי האשר וההצלחה, למען לא ילמוד מהם לחשוב תועה, כי הצלהתו היא מטרת חייו, ולבל יכלה ויאבד כמוהם בא לקיות הקנין וההנאה.

— מה נהדר מראה עם כזה, בהגיעו אל רום מעלת תעודתו! ה' המיוחד, רק הוא לבדו אדונו ואביו; ובני העם כלם כאחד אחים המה בני אל חי, ולמלאות רצון ה' בצדק ואהבה, היא לבדה גדולתו, ובעקב הפעולה הזאת יקבלו בתור אמצעי מידו את שפע ברכתו.

מה טובו אהליך יעקב

משכנותיך ישראל!

כנחלים נטיו,

כגנות עלי נהר,

כאהלים, נטע ה',

כארזים עלי־מים;

יזל מים מדליו,

וזרעו במים רבים.

וירם מאגג מלכו,

ותנשא מלכותו, — — —.

לא הביט און ביעקב,

ולא ראה עמל בישראל;

ה' אלקיו עמו,

ותרועת מלך בו;

אל מוציאם ממצרים,

כתועפות ראם לו!

כי לא נחש ביעקב,

ולא קסם בישראל. —

כעת — יאמר

מה פעל אל. — ליעקב ולישראל

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף