אבני נזר/יורה דעה/שע

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה שע

סימן שע

ב"ה ה' קרח סת"ר לפ"ק.

שלום לכבוד הרב החריף הבקי מוהר"ר שמחה נ"י אבד"ק שעברשין.

א

א) בדבר בהכ"נ ישן שנכתב על הכותלים ברכות ובתוכם שמות שאינם נמחקין. ועתה בא פקודה מהממשלה לתקן הבהכ"נ ואם לאו יסגירו אותו. ויש מקומות אשר יצטרך עפ"י הממשלה לקלוף הסיד שבהם השמות מה נעשה באיסור מחיקת השם. וכבודו דעתו לקלוף הסיד עם השמות ואם ישבר יחשב גרם מחיקה דמותר. ומביא ראי' בשם הרה"ק מבעלזא לאסור מהא דסוכה (כ"ג:) דמספקא לדהמע"ה אי שרי למיכתב שם אחספא ומשדי אתהומא. ואייתי אחיתופל ראי' מהשקאת סוטה שאמרה תורה בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו שם שנכתב בקדושה ימחה על המים. משמע דספיקו של דוד הי' משום איסור מחיקת השם אף דאינו אלא גרמא כמו טובל ושם כתוב על בשרו דחשיב גרמא עכ"ד. אולם הדבר ברור בסוגיא דשבת (ק"כ:) דמותר דהתם אמר מה גרם, כיבוי בשבת מותר כ"ש גרם מחיקה וקי"ל סימן של"ד סעיף כ"ב דגרם כיבוי מותר. ושם בסוף הסוגיא אלא אמר רבה ה"ט דרבנן שאסור לעמוד בפני השם ערום ולאו משום איסור מחיקה. ואף דבתר הכי אמר אלא אי דאיכא גמי ה"נ. האי אלא לאו למדחי דכב"ש אתא. רק שאינו כדס"ד דאיכא גמי. וכ"כ תוס' ישנים יומא (ח'.) והריטב"א שם והשיגו על פרש"י שם שפי' טעמא דלא ירחץ משום איסור מחיקה. ואף שרש"י פי' שם משום איסור מחיקה. הנה בשבת פי' בעצמו למסקנא דהאיסור משום דמשתלי ומסלק ידו. והיינו שאז יעמוד בפני השם ערום) וכ"כ רמב"ם בה' יסה"ת פ"ו ה"ו דאין האיסור רק משום שלא יעמוד בפני השם ערום:

ג

ג) ומה דק"ל מהא דסוכה. נ"ל ליישב דלכאורה צ"ע למה נקרא מה שנכנס במים והמים מוחקים השם גורם הלא הוא מעשה ממש. דע"כ ברור שימחק דאל"כ מותר משום דשא"מ. וכיון דברור שימחק הו"ל מעשה ממש כהא דמנחות (נ"ו:) הניח שאור ע"ג עיסה ונתחמצה מאלי' חייב עלי' כמעשה שבת [וא"ל דלעולם כשאינו ברור שימחק אלא דמחיקת השם דומה לנזיקין דחייב אף בלא מתכוין דמ"מ הניזק מגיע לו היזק. וחיובו לאו משום דאסורא דמזיק לבד. וה"נ הרי השם נמחק. ליתא דבזבחים גבי מכבה אש מזבח שרינן ג"כ דשא"מ אף שאש מזבח נכבה]:

ד

ד) אך ניחא לפרש"י יומא כורך גמי להגין משטף המים משמע דמחיקה ע"י זרם המים הבא עליו. ודמיא להא דחולין (ט"ז:) באשקיל עלי' בידקא דמיא בכח שני גרמא בעלמא הוא. ואף שדעת תוס' שם דאם הביאוהו שם במקום שסוף המים לבוא חייב כמו אשו משום חציו. י"ל דוקא ממון ומיתה שהאדם ניזק או מת ואפי' גרמא חייב ביד"ש עכ"פ בהא גילחא תורה כי תצא אש וגו' המבעיר וגו' אשו משום חציו. אבל לא בשאר איסורין. מיהו בתוס' סנהדרין (ע"ז) ד"ה סוף דלא מסתבר לחלק בשחיטה שלא נאמר אשו משום חציו כיון שאפי' מיתה גמרינן מממון. אך בחי' הר"ן חילק דבמיתה לא אמרינן אשו משום חציו. וכ"ש דלא אמרי' אשו משום חציו באיסורין. וע"כ המים הבאים עליו אח"כ ומוחקים גרמא בעלמא הוא:

ה

ה) אבל בהא דסוכה שהשם יהי' מונח שם זמן רב ואפי' המים במקומו מוחקים אותו הוה מעשה ממש. ואף את"ל שיש בתהום זרם מים [ואין אתנו יודע עד מה בזה כלום] והזרם מוחק טרם הי' נמחק מחמת המים במקומם. נמצא שלא נמחק בפועל מכוחו ליתא דהא אחד נותן המים ואחד הגיס שניהם חייבין. וחיוב מגיס משום שמקרב בישול כמ"ש הרא"ש פרק כירה סי' כ"ג. נמצא שנתבשל בפועל שלא ע"י נותן המים. דלולא שבא אחר אח"כ והגיס לא הי' מתבשל אז מ"מ חייב נותן המים כיון דמחמת מעשיו לבד ג"כ הי' מתבשל רק שלא הי' מתבשל תחילה. ה"נ כיון דאף בלא זרם מים הבא שלא מכוחו הי' נמחק חייב ודו"ק:

ו

ו) שו"ר לרשב"א שבת הוקשה לו הנ"ל למה יחשב גורם ותירץ משום שאינו ברור שימחק. וצ"ל לדעת רשב"א שרצונו שימחק כדי שלא יצטרך לשמור שלא ירחץ ולא יסוך. ואף שעיקר כוונתו לטבילה כה"ג חשיב מתכוון בפר"א דמילה גבי מילה בצרעת דמקשה ל"ל קרא דשא"מ הוא. ומשני באומר לקוץ בהרתו דבנו מתכוין ולא חשוב אפשר לקיים שניהם שלא יתכוין דע"כ מתכוין גם לזה כיון שרצונו לזה אם יהי' בלא איסור וה"נ בנ"ד. מ"מ אין קושיא מהא דסוכה דהתם שיהי' מונח זמן רב ודאי ימחק וחשיב מעשה כמו הניח שאור ע"ג עיסה ונתחמצה מאלי' ולק"מ:

ז

ז) אך מה שתירץ מעלתו דגרם מחיקה אין היתר רק בשם כתוב שלא במקומו דשם שלא במקומו לא קדוש לפי' בתרא דרש"י ערכין (ו'). ליתא דאי לא קדוש אפי' בידים הי' מותר ולא הי' צריך לדרש דלא תעשון הא גרמא שרי. ובאמת רש"י שם כתב דפירוש קמא עיקר. וכ"כ רמב"ם המוחק שם שעל ידות כלים לוקה:

ח

ח) ואשר הוקשה לו למה גזרו טומאה על ידים משום שמניחין תרומה אצל ספרים. אף דהוה גרם רחוק ע"י עכברים. אינו קושיא כלל דהתם לאו משום איסור מחיקה אתינן. רק משום כתבי קודש מחויבין לשומרן שלא יבואו לידי הפסד ומצילין אותם מפני דליקה בשבת. ולר"ש מכבין ממש משום דהוה משאצל"ג ואין שבות עומד בפני כתבי קודש. ודוקא בניתנו לקרות אבל הי' כתובים תרגום הואיל ולא ניתנו לקרות בהם קי"ל אין מצילין אותם ואף שיש בהם אזכרות שאין מתורגמים כמו שדי שאין מתורגם בת"א בלשון תרגום רק נכתב כמו בחומש. וכ"ש שם הוי' שא"א לתרגמו כיון שהוא שם העצם. ומה שאמרו בסנהדרין (ק"א:) הוגה השם באותיותיו בלשון עגה. לעז היינו שם מ"ב. ובחת"ס ח"מ סימן קצ"ב וז"ל דאלו שם בן ד' כמו שנכתב מה לעז שייך בי' עכ"ל. הנה שיש בתרגום אזכרות מקודשים ואעפי"כ קי"ל דאין מצילין אותם ע"כ אין בשם שכתוב על בשרו משום שיצטרך לשמור הואיל ואינו ללמוד בו רק שלא לאבד בידים הא גרמא שרי וז"פ:

ט

ט) נשוב לנ"ד. הדבר ברור דקי"ל גרם מחיקה שרי ומ"ש בשם הנב"י להיפוך הנה לא ציין מקומו ולחפש אינני מחויב] מ"מ שבנ"ד אין ענין לגרם. ממנ"פ אם ברור שישבר ויתקלקל השם ודאי הוה מאבד בידים. ואפי' רק ספק. מ"מ כיון שהוא באותו שעה ממש שקולף הרי הוא מאבד בידים. רק שאם אינו ברור נוכל להתיר משום דשא"מ. אך צ"ע בזה דאפשר שהוא באופן שיוכל להיות שא"א שלא ישבר. ואנחנו לא נדע אם הוא פסיק רישי'. וזה מחלוקת עצום שדעת רמב"ן במלחמות פרק כירה וט"ז סי' שט"ז סק"ג דספק פ"ר מותר. אך הרב מלאדי זצ"ל סימן רע"ז בק"א אות א' עשה בזה מחלוקת. ואני בתי' הוכחתי שדעת רש"י פ' הישן שמותר. אך לדעת תוס' כריתות במתעסק מוכח מהא דפסחים (ל"ג.) דספק פ"ר אסור:

י

י) אבל בנ"ד אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. אם הוא ודאי פ"ר אסור ואם אינו פ"ר מותר. ואם ספק עכ"פ יש להתיר ע"י גוי. ואפי' ודאי פ"ר נוכל להתיר ע"י גוי לפמ"ש המרדכי דפ"ר ע"י גוי מותר. ותה"ד ורמ"א סימן רנ"ג פסקו כמותו. כ"ש בשאר איסורין שנוכל לצרף דעת הראב"ד ב"מ (צ'.) דבאיסור לאו אין איסור אמירה לגוי. אך זה יש לדחות דכי היכי דבכור לכ"ע אסור אמירה לגוי כדאיתא בבכורות והוצרך הראב"ד לומר דבקדשים החמירו י"ל ה"ה שמות הקדושים. וע' סוף עירובין דס"ת חשיב מקדש. מ"מ יש לסמוך על המרדכי לבדו דספק פ"ר מותר ע"י גוי:

יא

יא) ומ"ש מעלתו כיון דהטעם משום בזיון מה נ"מ בין ישראל בין ע"י גוי. לא ידרוש טעמא דקרא. והרי גם בבכור הטלת מום ע"י גוי אינו רק מדרבנן. ועוד א"כ יאמר מה לי ע"י גרמא או בידים ואם יאמר כיון שאינו עושה בידים לא הוה בזיון. ה"נ בעושה ע"י גוי כיון שאין ישראל עושה בעצמו ליכא בזיון. ומה שהנכרי עושה אין ללמוד שיחשב בזיון מישראל העושה והרי גם לענין שומע ברכת השם חלקו בין שומע מישראל בין שומע מגוי דהשומע מפי גוי אינו חייב לקרוע. עי' סנהדרין (ס'):

יב

יב) ומה שרצה עוד לאסור טוח בסיד חדש על מקום השם שנמחק. ומדמי להא שאסור לכתוב על מקום שם שנמחק בס"ת שאר תיבות. אינו דמיון כלל. דבס"ת הקלף טפל לתיבה שנכתב ומאחר שהי' תחילה טפל לשם קודש אין מורידין מקדושתו להיות טפל לשאר תיבות. אבל הכא אדרבה הסיד ליפות הכותל ואין הכותל טפל לסיד ומותר זה בלי פקפוק:

ידידו הדו"ש הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף