אבן יקרה/א/יח
|
< הקודם · הבא > |
בעזה"י וויען יום ג' ט"ז אד"ש תרמ"ו לפ"ק.
שוכ"ט לכבוד אהובי יד"נ הרב הגאון הגדול המפורסם פאר הזמן וחריף נפלא כקש"ת מו"ה בנימין אריה כ"ץ וייס נ"י אב"ד ור"מ בק' טשערנאוויץ יע"א
יקרת כבודו הגיעני ביום שמחה וששון ליהודים וגם בביתי היתה אורה זו תורה תורת הדר"ג מסולאת בפז משיבת נפש ועינים מאירה ושמחתי בו מאד. כי ראיתיו מנגה בקרני התורה ימה וצפונה תימנה ומזרחה ועוקר הרים בפלפולו הצח, מ"מ לא אמנע מלכתוב גם דעתי בפרט בענין אשר לפנינו:
הנה אשתקד העיר הדר"ג כ"י על מכירת חמץ בבית המומר פה ע"י פראקיריסט שלו שהוא א"י והעיר הדר"ג נ"י הלא אין שליחות לנכרי וכתבתי אז בקיצור עפ"י כי סמכתי על דברי מ"ב שבמג"א תמ"ח דקנין עפ"י ערכאותיהם ג"כ מהני גבי תמץ והא דהקשה מג"א עליו יש לתרץ בנקל דחילוק יש בין כבר נפסק הדין בערכאות או לא נפסק עדיין וע"ז השיב הדר"ג נ"י בתלתא. חדא בסברא מה לי כבר נפסק או לא. – ועוד דגם בענין שלפנינו עדיין לא נפסק – ועוד דא"כ לימא בש"ס בכורות ג"כ מאי בדיניהם כה"ג – וע"ז אני אומר ימחול הדר"ג נ"י אם אומר כי סברה זו לאו דחוקא אבל ברורה היא. כי האמת רק אחד והוא עפ"י דין תוה"ק זו האמת לאמיתו בכל דיני קנינים ע"כ אם עשה הקנין עפ"י דין תורה מיד כשעשה הוא שלו באמת - אמנם יש עוד קנין לא עפ"י התורה וע"כ אינו אמת אבל הוא כמו דינא דמלכותא דינא או מצד אלמות או מצד הפקר ב"ד הפקר או מצד הסכמה וכ"ז רק אחר שנפסק הדין מפני שאין האמת בעצמותו – וכאן בענין שלפנינו הרשאה מקויימת מהלנדעסגעריכט והוי כאלו נפסק כבר כי אין להרהר אח"ז – ובזמן הש"ס אולי לא היה מקום בזה האופן שכבר הופסק בדיניהם וע"כ מילתא פסיקא נקיט הש"ס – אמנם הנכון והאמת בדברי מ"ב סימן צ"ז שסמך עצמו על מה שכתב בעצמו בסי' נ"ט יעיין מר שם היטב מן מה שכתב ועוד נראה דגבי חזץ וכו' עד שסיים אלא ה"ט כדפרישית לעיל דבחמץ קנין כ"ד קונה עכ"ד יע"ש היטב וע"ז סמך הרב מ"ב בתשובתו סי' צ"ז ול"ק קושית המג"א מבכור – והנה הדר"ג בא ג"כ לידי מדה זו אבל אחר שהעלה תחלה דבר חריף בישוב קושית התוס' ע"ז ע"א. וע"ז הביא להשיב על דברי הדר"ג בסוף המכתב בל"נ אבל בגוף הענין כיון למ"ב עצמו בכונת דבריו ואמת שכן כונתו מפני שהוא עצמו כתב כן:
ומה שהעלה הדר"ג נ"י דאף לשיטת מ"ב מודה בשלחות דבפירוש מיעטה תורה. אכתוב גם אני כמ"ש הדר"ג נ"י דחילוק זה דוחק. אטו דברי חכמים בכאן שנבא לסברת הט"ז שהיא סברת התוס' בב"מ דמה שהתירה התורה בפירוש אין כח ביד חכמים לאסור. כיון שעפ"י דין ערכאות הוא של נכרי אין עובר הישראל בב"י הן מטעם שליחות הן מטעם אחר – ומה שהקשה הדר"ג נ"י דא"כ למה צריך המ"ב לומר דנכרי לנכרי יש שליחות. ימחול הדר"ג נ"י כי המ"ב כתב כן מיד בתחלה ודם שהעלה סברתו דגם ערכאות מהני וגם קאי שם על גוף המעשה שהי' כך שנכרי אחד צוה לנכרי חברו וע"ז קאמר שפיר מיד דאין ספק דכאן יש שליחות גמור וקאמר האמת לדעתו ולמסקנא באמת א"צ לזה אבל יש נ"מ למקום אחר בדין זה דנכרי לנכרי יש שליחות שלא בחמץ:
אמנם דבר גדול דיבר הדר"ג נ"י בשני היתרים שהעלה – א' כיון שצריכין עתה לילך בע"כ בכל דין ומשפט בערכאות לא גרע מאלם שכתב הצ"צ גם בבכור להתיר – ב' מצד פועל דידו כיד בעה"ב וא"צ לשליחות כמ"ש הגאון בעל מחנה אפרים ז"ל – ודברי הדר"ג נ"י לתרץ בזה לשון ר"ת ז"ל הוא דבר נפלא ואמיתי – ואנא באתי עוד להוסיף כעין היתר ג' לסמוך ג"כ על מחנה אפרים שם בסימן ט"ו דכ"מ שא"צ כלל באמת לשליחות רק מעשה השליח כמעשה קוף בעלמא גם בנכרי מהני וכן גם כאן לענ"ד דהמעות שנותן הנכרי הקונה התמץ לשלוחו של מומר השליח הזה נותן בהקאססע של המומר וקנה חצירו של מומר בא ליד המומר ממש ומעשה השליח רק כמעשה קוף בעלמא וגוף המכירה כבר גילה דעתו הן בהרשאה הן בפירוש שבא פעם אחת בעצמו על החתום יען שהי' אז בבית הפאבריק א"כ בגילוי דעת כזה על המכירה ובביאת הכסף לרשותו ממש א"צ לשליחות:
עוד עלה בדעתי לסמוך על התוס' סנהדרין דף ע"ב ומשמעות לשון הרמב"ם ז"ל שמביא בב"ש קמ"א ס"ק מ"ז דמשומד אינו בן ברית וכן דעת המג"א הגם שהגאון אבן העוזר חולק יש לסמוך על רבותינו הראשונים באיסור דרבנן להקל וכיון דמשומד אינו בן ברית פשוט שיכול לעשות שליח לנכרי דג"כ אינו בן ברית. בפרט לפי מה שביארתי במק"א לפרש דברי המכילתא בפ' בא שמביא רש"י ז"ל לא יעשה ע"י אחרים והקשה רמב"ן ז"ל עה"ת שם וישבתי בעזה"י דכך כונת המכילתא כיון דתורה גילתה דין שליחות קודם מתן תורה מושחטו אותו כל קהל עדת ישראל ואז גם אנו לא היינו בני ברית א"כ אז קודם מתן תורה הי' שליחות לנכרי מה"ת ע"כ שמה פ"א כתוב לא יעשה ע"י אחרים נכרים מה"ת משא"כ כשניתנה תורה ונתחדשה הלכה גם אתם מה אתם בני ברית א"כ נתחדשה הלכה דאין שליחות לנכרי והוה אמירה לנכרים באמת רק שבות:
מ"מ יוצא לנו מזה דקודם מתן תורה הי' שליחות מה"ת לנכרי דגם אנו לא היינו בני ברית ומאינו בן ברית לאינו בן ברית יש שליחות מן התורה וע"ז מיוסדים דברי המ"ב דמנכרי לנכרי יש שליחות. מעתה כיון דגם המומר אינו בן ברית דהפר הברית ע"כ יש שליחות מה"ת ממנו לנכרי והוא ברור לדעתי לדעת התוס':
מעתה יש לנו ו' עמודים לסמוך עליהם – א' מה שכתב המ"ב בעצמו וסמך עצמו על מה שכתב בסימן נ"ט דבחמץ בקנין כל דהו סגי – ב' טעמא דידי שכבר נפסק בדיניהם - ג' חידוש שחידש הדר"ג נ"י מטעם אלמות שצריכין עתה לערכאות – ד' גם כן מהדר"ג נ"י מדין פועל דידו כיד בעה"ב – ה' שהוספתי עפ"י המחנה אפרים בסימן ט"ו דהוה רק כמעשה קוף בעלמא – ו' משומד אינו בן ברית כמו הנכרי ויש שליחות מן התורה:
מעתה אין המרחק רב בינינו. ולדעתי יש לסמוך על כל הני באיסור חמץ לאחר זמנו דהוה רק קנס דרבנן. ואם מ"מ דעת הדר"ג נ"י לעשות כמו שכתב הדר"ג נ"י בסוף המכתב שאני אמכור אעשה כן בל"נ לקיים דברי חכם וצדיק כי"ב אבל למען לא יהי' בעיניהם כחוכא אאחוז בזה וגם מזה לא אנח ידי ואעשה תחלה כמו בכל שנה ואח"כ אעשה עוד מכירה שני' מצדי אם יגזור כן הדר"ג נ"י:
רק בדבר אחד צריך אני להשיב על הדר"ג נ"י השגה גמורה ונפלאתי על דברי הדר"ג נ"י במה שכתב ליישב קושית התוס' בע"ז ע"א בדבר חריף ואגב חורפי' לא דק במח"כ הרם. כי כל עיקר קושית הדר"ג נ"י למה הצריכו הפוסקים בבכור תרי קנינים אליבי' דרש"י ואליבי' דר"ת הלא בקנין כסף לבד סני ממ"נ עפ"י דברי הש"ס בב"ב נ"ד. וימחול לי הדר"ג נ"י אם אומר דלא דמי כלל כי אוכלא לדנא כי שם בב"ב כיון שנתן הישראל הכסף לנכרי אסתלק הנכרי ע"י זוזי מפני שהוא קנינו באמת הן כמו שכתב הרשב"ם שם דכל קנינו בכסף ויעיין מר היטב בהגהות אשרי שם בשם א"ז דקאי הסוגיא אליבא דר"ל דמשיכה בישראל ובנכרי מעות קונה וא"כ הכסף הוא קנינו של נכרי אם יש לו דין עם יהודי וכיון שנטל הכסף הסתלק מ"מ הישראל לא סמך דעתו בקרקע עם הכסף בלתי השטר בידו ע"כ לא הוה עדיין קנין של ישראל הקונה והוה כננסי הפקר או לדעת ר"ת שם שפסק כר"י וא"כ בנכרי משיכה, באמת תירץ עצמו שם דכאן בקרקע שאני דמעפרון ילפינן כסף לקנין בנכרי. עכ"פ הקנין שגבלה תורה בין נכרי לישראל נעשה ונסתלק הנכרי – אבל כאן קושית התוס' דאם אמרינן בין ישראל לנכרי רק קנין משיכה א"כ אין הכסף קנין כלל אצל ישראל אם הוא מנכרי והוה הכסף שביד ישראל כמו פקדון ונעשה דמי יי"נ למפרע – מה לי אם קנין ישראל לישראל בכסף אבל בין ישראל לנכרי ליכא קנין כסף כלל ובזה נסתר כל הבנין שבנה הדרג נ"י בחריפות נפלא:
זו"ז אין אתי כעת בדבר זה מול הדר"ג נ"י ובצפייתי אצפה לתשובה מאהבה בפרט דעתו הרמה בגוף הענין ומינה לא אזיע בל"נ וה' יברכהו בכל הברכות כעתירת נפשו הטהורה ונפש ידידו ואו"נ דוש"ת מוקירו כערכו הרב ומוכן לשרתו.
הק' בנימין זלמן סג"ל שפיצער