אבן יקרה/א/טז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אבן יקרה TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png טז

סימן ט"ז
להשתמש בצוה"פ של עמודי הטלגרף לעירוב

שוכ"ט אל כבוד הרב הגדול החריף ושנון זית רענן שלשלת היוחסין כש"ת מו"ה אליעזר פריש נ"י האבד"ק טורגאל פראמאס ברומעניען

זה כשבועים הגיעני מכתב שאלתו ולא יכולתי להשיבו מסיבת טירדות ומניעות שונות וגם עתה טרידנא טבא, אך למען כבודו לא יכולתי להתמהמה בתשובתי עוד אולם אבוא בקצרה. וזה ת"ש. באשר בא שמה איש אחד ודבק פתקאות על כותלי ביהמ"ד, כי רצונו לתקן עירובין ע"י שיצרף את הטעלעגראף ההולך על פני שליש העיר, אף כי הגביעים (איזילאטארען) אשר עליהם מתוח חוט הברזל מעמוד לעמוד המה בצדי העמודים כנודע וכ"ת מונע הדבר מטעם צורת הפתח שעשאה מן הצד. ועתה נפשו בשאלתו הצדק עם מי:

תשובה

כבר דברו בזה הרבה גדולי הדור שלפנינו, כאשר ראו עיני כ"ת, אך לאשר אין דרכי לשקוד על דלתות ספריהם ובפרט לבנות יסוד על דבריהם וגם איזה מהם אינם תחת ידי כלל, ע"כ אכתוב לו הנלע"ד בזה מבלי עיון בם:

הנה ידעתי כי המתירים בנו יסודם על דברי הגאון מקור חיים בסופו שכתב דאם חקק בתוך הקנים וכרך בחבל על גבו דכשר ולא חשיב צורת הפתח מן הצד דאטו אם המזוזה רחב מן המשקוף לאו שם פתח הוא ועוד הא אין שיעור ללחי ואלו היינו חותכין הקנה שעד החבל כשר ה"נ כשר דאף שאינו פסוק כמאן דפסיק דמי עכ"ל. ומזה הוכיחו גם לענין הט"ג דכיון שהיתדות שעליהם קבועים הגביעים הנושאים חוט הברזל תחובים בתוך העמודים אמרינן דחלק הבולט למעלה חוץ להיתדות האלו כמאן דפסיק דמי ושוב לא היה צוה"פ מן הצד, שהרי אם נחתוך חלק הבולט עד מקום שהיתד קבוע הרי יהי' המשקוף על המזוזה:

ולפיע"ד לא ניתנו הדברים האלה להאמר כלל. דלפי דבריהם הא אין מקום כלל להאי דינא דצורת הפתח שעשאה מן הצד פסולה שהרי תמיד נוכל לומר דחלק הקנה הבולט למעלה מהקנה כמאן דפסיק דמי וממילא לא הוה צוה"פ מן הצד. אולם באמת במחמ"כ שגו המתירין בפירושן של דברי המקו"ח. וכך הוא ביאור דבריו, שחתך בראש העמוד מקצת רחבו באופן שמצד אחד העמוד נמוך ומצדו השני ברחבו הוא גבוה ונתן החוט על מקום הנמוך דמהני אף שמצד השני העמוד בולט למעלה מהחוט. וגם בזה אין הטעם כמו שהבינו מטעם כל יתר כנטול. רק הטעם פשוט דהא אפילו משך החוט מכותל בית או מגג אם העמיד תחתיו לחי של י' טפחים מהני כמבואר בט"ז סימן שס"ג דא"צ לקשור החוט על גבי הקנים דוקא וגם חיפופים היוצאים מן הכותל עצמו מועילים במקום קנים של צוה"פ עיי"ש. א"כ בגוונא דא שצד אחד של העמוד הוא בצד והחוט נתון על גביו מה איכפת לן במה שהצד השני הוא גבוה ובולט למעלה מהחוט לא יהא אותו הצד הגבוה אלא כותל כיון שהחוט הולך למעלה מצד הקצר הרי אותו הצד הקצר לבדו יש בו די להיות במקום הקנה מכאן שהרי אין שיער ללחי ואלו היינו חותכין מן העמוד מעוביו כל אותו חלק הגבוה העולה למעלה מן החוט הלא הי' די בעובי הקצר לבדו להיות כשר לקנה מכאן וא"כ מה איכפת לן אם לא ניטל הא לא גרע מכותל, וזה ברור בכונת הגאון מקור חיים בלי שום ספק ודוק ותשכח:

ולפי האמור אף אם כרכו החוט סביב החלק הגבוה הבולט העומד לצד חוץ באופן שהחוט המתוח הולך מלמעלה על גבי חל הקצר אף אם אינו נוגע בחלק הקצר כלל ג"כ כשר וז"פ. אך אם תחבו החוט בעובי העמוד מן הצד ולא נטלו מעוביו כלום, זה בודאי חשיב צורת הפתח מן הצד ולא מהני. ומה שאמרו בזה שחלק העמוד בלמעלה מהחוט רואין אותו כנטול, מלבד מה שכתבתי למעלה דא"כ ליתא להאי דינא דצוה"פ מן הצד ולא משכחת ליה בשום פעם, הנה הסברה בעצמה רפוי' וחלושה לומר בדבר שאינו עתיד לינטל כלל דרואי אותו כאילו ניטל ואין לה שום סמך מן הש"ס והפוסקים:

ואדרבא נראה לי להיפוך, ממה שכתבו התוס' זבחים דף ע"ז ודף ע"ט בהא דאיפלגו ר' אליעזר ורבנן בניתנין למעלה שנתערבו בניתנין למטה דר"א סבר ינתנו למעלה ורואה אני את התחתונים מלמעלה כאלו הם מים ורבנןסברי דישפך לאמה. והקשו בתוס' מהא דתנינן נתערב בדם בהמה או בדם חי' רואין אותו אלו הוא מים ולא איפלגו רבנן בה. ותירצו דשאני דם בהמה וחי' דלא חזו להקרבה כלל שפיר ס"ל גם לרבנן דרואין אותן כאלו הם מים משא"כ ניתנין למעלה בניתנין למטה שהרי גם התחתונים ראויים להקרבה ליזרק למטה אין להתיר ליתנם למעל ולומר רואין אותן כאלו הם מים עיי"ש ואנן פסקינן כחכמים. וא"כ בחוט התחוב בצד הקנה האיך שייך לומר שהחלק שלמעלה מהחוט רואין אותו כאלו אינו, הרי אותו החלק הבולט עצמו הוא כשר לתשמיש זה אם יתנו החוט למעלה ממנו ויהי' למטה הא אם ניתן למעלה לא שייך לומר רואין אותו כאלו אינו כסברת התוס' הנ"ל ודוק היטב:

ובהכי מיושבת לי קושית התוס' סוכה דף ט' ע"ב ד"ה הא כו' בהא דכתבו שם דהא דפסלינן סוכה שתחת האילן היינו דוקא כשהסוכה חמתה מרובה מצלתה בלא האילן אבל אם הסוכה צלתה מרובה מחמתה בלא האילן לא מסתבר שתפסל משום צירוף סכך פסול כיון דאי שקלת לפסול אכתי צלתה מרובה מחמתה. אך הקשו על זה מהא דאמרינן התם לענין סוכה שתחת סוכה פעמים שתחתונה צלתה מרובה מחמתה והעליונה חמתה מרובה מצלתה וקיימי תרוייהו בתוך עשרים דמשמע הא אם קיימא עליונה למעלה מעשרים תחתונה נמי פסולא משום דמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר עיי"ש. ולפי הנ"ל לק"מ דבשלמא בעושה סוכה תחת אילן שהרי האילן הוא סכך פסול בעצם ואינו ראוי לסכך בשום מקום ע"כ אם הסוכה צלתה מרובה מחמתה בלא האילן שפיר אמרינן על האילן דרואין אותו כאלו אינו, משא"כ בסוכה תחת סוכה וקיימא עליונה למעלה מעשרים שהרי אין פסול בסכך העליון רק במה שהוא למעלה מעשרים הא אם היו נותנין אותו למטה מעשרים הרי הי' כשר וא"כ הא בזה לא שייך לומר רואין אותו כאלו אינו כנ"ל וא"כ שפיר פוסל כשהוא למעלה מעשרים ודוק היטב כי הוא הערה נכונה ויש לפלפל בזה עוד הרבה בסיוגיות ההם אך לא עת האסף פה:

ולפי"ז אין שום סמך להתיר כשהחוט תחוב בצדי העמוד והעמוד בולט למעלה מהחוט ואין מקום לפי"ז להתיר ע"י הטעלעגראף במקום שהיתדות של הגביעים הם קבועים בצדי העמודים:

אולם אף לפי טעותם של המתירין בחוט תחוב בצד העמד אין להתיר בטעלעגראף שהיתדות קבועים מן הצד, מטעם אחר, ושגו בזה טעות על טעות. דבשלמא אם העמודים העומדים עד"מ בהמשך ממזרח למערב הי' היתד קבוע בהעמוד העומד לצד מזרח מצד מערבו של העמוד ובהעמוד העומד לצד מערב הי' היתד קבוע בו לצד מזרחו שפיר הי' מקום לפי שיטתם לומר דהחלקים מן העמודים הבולטים למעלה מן החוט רואין אותן כאלו אינם ושפיר הוה צורת הפתח שהרי החוט נתון באופן זה בין שני העמודים על גביהם כמשקוף על המזוזות. משא"כ בטעלעגראף שאם העמודים עומדים כהמשך ממזרח למערב אז היתדות קבועים בהם לצד דרום או לצד צפון ואי אפשר בענין אחר כאשר יראה הרואה, א"כ מה בכך שנאמר רואין את הבולט כאלו אינו הא אין המשקוף נתון על המזוזות כלל רק חוצה להם לצד דרום או לצד צפון אין זה צורת הפתח בשום אופן ודוק ותשכח:

וע"כ חלילה להתיר ע"י טעלעגראף שהגביעים קבועים בו מן הצד. אמנם אם קבועים מלמעלה על ראשי העמודים דבר פשוט הוא להתיר אף שהחוט כרוך באמצע הגביע דלא גרע הגביע ממסמר שכתב הפרמ"ג להתיר אם החוט כרוך סביבו ודבריו ברורים שהרי כל משקוף צריך לחברו להמזוזות ע"י מסמרים ולא אבד צורת הפתח במה שראשי המסמרים בולטים חוצה לו למעלה מן המשקוף וז"פ:

ולכן נ"ל בנידון דידי' שהטעלעגראף כמו שהוא שהגביעים קבועים בצדי העמודים חלילה להתיר על ידו. אולם אם תשיג ידו להעמיד לחיים גבוהים עשרה טפחים אצל העמודים שיהיו ראשי הלחיים מכוונים נגד הגביעים ותחתיהם ממש הי' מקום להתיר כמבואר בש"ע דאף שאין החוט נוגע בקנים חשיב צורת הפתח וא"כ נחשוב את הלחיים לקנה מכאן וקנה מכאן (ולא נצרף את העמודים כלל) ושפיר יהי' צוה"פ כדינו. ומה שחשש מכת"ה שצריך קנה מכאן וקנה מכאן ובעמודי הט"ג נצטרך לומר דקנה אחד עולה לכאן ולכאן, אין בזה שום חשש וממקומו הוא מוכרח בסוגיא דעירובין דף י"א ונפסק בש"ע דאפילו נעץ ארבע קונדיסין בארבע רוחות ומשך זמורה על גביהם כשר מטעם צורת הפתח עיין היטב:

ולכן אם יצלח חפץ ה' ביד כ"ת לתקן כמו שכתבתי הנני גם אני מסכים ומצטרף עמו להתיר. אולם להכשיר ע"י הטעלעגראף לבדו באם הגביעים המה מן הצד חלילה לנו. והנני מברכו בכוח"ט. ידידו.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף