אבן הראשה/מב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
OCR Icon.png דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי

אבן הראשהTriangleArrow-Left.png מב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

סימן מב
להרה"ג מ' יהודא זימל ליבעצקי מקארעליץ כעת בפאריז.

הגיעני יקרת דבריו והנני בזה להשיבו הנלע"ד כמבוקשו. דבר מה שנסתפק רו"מ בטנין חיוב פדיון אשחו כשהבעל סופן שישביח בפשיעחה והיא מכסישחו אם דומה לאיני יודע אס פרטתיך והביא מדברי ההפלאה בשו"ע (סי' ט"ח) שהקשה דכיון דהיא סוענח ברי שלא נבעלה ברצון נהי דלטנין איסורא מחמרינן לעני! ממון הא קיי"ל באיני יודע אם פרעתיך דחייב . לדעתי דברי ההפלאה אינו טנין לניד דהחם משבית וספק אס נבעלה ברצון שפיר הקשה דהוי כא"י א"פ כיון דבודאי מל החיוב מרגע ראשונה שנשבית קודם שנבעלה דהא ודאי ברגע ראשונה לא נבטלה (ובפרס בבן נצר שדרכו לשלוח עיי עבדיו וחיישיי שנבעלה ברצון לפי שהיא סבורה שישאנה ויבטלה אמר שיביאוה לביתו ואז אפשר שחיבטל ברצון) סשאיכ הכא דאם נשבית בפשיטתה לא מל עליו סטולס חיוב הפדיי' י"ל דהוי כאיי אס נתמייבתי לך. ומ"מ מסברא י"ל דכיון דלא נזכר חילוק משרש בנמ' ודעת הביס הובא בפיח שחייב לפדותה אפי' נשבית מכח נרמא שלה ומסברא הוא דאמרי' שפסור כדי שלא תפשע וחנרום לבטלה היזק בכל עת וכסיש בשם המעיל צדקה . אינו אלא כשודאי שפשפה ואם נפסור אוחו מרפואתה כקאיי שמא נחלתה בסשיפהה יפטור א"ע הבעל בכל עת במענה שמא אכלה דברים המזיקים לבריאותה ושזה נרם לה החולי (ובדברי ההפלאה הנ"ל אין להוכיח מדפריך מהא דאס תשתבאי אפרקינך ואוחביכך לי לאינסו דלא מחרן שחייב לפדותה משוס דהוי א"י א"פ . די"ל דפריך ממ"ש ואותבינך כו'):

ומ"ש רו"מ מדברי הש"מ בב"מ (דף י"ב) בשם הרסיך להסתפק במגורשת ואינה מגורשת אם יש לבטל פירות וחייב בפרקונה וע' אב"מ (סי' קל"ס). ודמסוגיא דגיטין (ט"ז) מוכח שיש לו פירות . דאלח"ה מאי פריך לרבא מה שקנתה אשה קנה בעלה דהה בטי רבא ביבמות (דף קייח) המזכה נס לאשתו במקום יבם מכו וכוי ספיקא אם זכות הוא לה • ולפמ"ש הראיש דרבא ס"ל נ"כ דעבמז"ל כבר קנתה מקום הגט משעת חתימה וכיון דהיי ספיקא אי זכות הוא לה כויא ספק מגורשת ושפיר קאמר דתיזל ותיחוד ותפתח דל"ש לומר מה שקנתה אשה קנה בטלה אי אין לבטל פירוח כשמגורשח מספק. וכבר הביאו דלמיש הרדב"ז דכשאינו מגרשה על תנאי לא הוי זטס אף במקום יבס י"ל דהכא נירשה השכ"ס בלי תנאי טכ"ד. נס זה אינו ענין לנ"ד דהתס י"ל דאוקמס אחזקה שסיחה אשתו והכא הספק אס הוא בכלל חיוב הפדיי'. ומכא דניסין לא מוכח מידי לא מיבעי להריסביא דלענין סמונא טבחז"ל ולא לטנץ איסורא ושבודאי אינה מגורשת מצד זיסי העדים והוי כל כספק שמא זיכה לה הבטל פירות סש"ה בחזקתו עומדת הפירות ואינו נפקע מספק דבאני ספק גירושין די"ל דלא חקינו לבטל פידות כדייל שכבר נתנרשה מפא"כ הכא שבודאי אינה מגורשת עדיין (וגס שאני ספק דמציאות מסכא דהוי ספיקא דדינא דשמא קיי"ל דחוב הוא לה). ונס לכתוס' בביס (דף כ') דהיה לפנק איסורא ויש כח ביד חכמים לסקור דבר מה"ח. אכתי כיון דהוי תקנה בפלסא היכא דהוי ספק בעלמא לא אסרי' שאין צבטל פירות משא"כ ספק גירושין דמלסא (וס' ריסב"א גבי עבד דלערן היתר בבת ישראל י"ל דל"א עבחז"ל. והנס דבעבד מציכו ספי דיצא לחירות וצריך נ"ש נס באשה יש לחלק ולומר כס"ש . ושמעתי מקשין מהא דהמפקיר עבדו וסת אין לו תקנה דאיסורא לא סורית לברי' וה"נ כבר נפקע שעבוד הגוף ויש ליישב וטס"ש בסק"א אי פבחז"ל דוקא בהלואה סחקנ"ח ולא בסכר ומכ"ש בנס ושחרור ולר"ס דט"ה כרתי פבחזיל בכל מקום) וסאביס כתב דלים נס שחרור היכא דל"מ אלא לסלק השעבוד דל"א ניטו וידו באץ כאחד אלא כשנטשה בזה בן חורק ולא כדמי בתורת מתנה בעלמא . וי"ל דכיון דכשיבא הגס לידו יהא משוחרר לגמרי נס קודם ביאה הנס לידו זוכה לסלק השעבוד וכן גבי זכיית פירוס לאשה נס שהזיכוי הוי ט"י אחרים והמקנה בקדושין (דף ס') הקשה דאיך י"ל בשחרורי עבדים דטבחזיל דהא בטי שלימות הבעל בחתימת העדים כמ"ש הראיש בניסק (דף כיב) והיה בשטר שחרור וק""ל בניטק (דף כיד סיד) דאין שליח הולכה נעשה שליח קבלה משוס דלא מזרה שליחות אצל הבעל והיאך יזכו בחתימתן להעבד דהא זכי' הוי סדין שליחות. ולענ"ד י"ל דכיון דפרשיי ססמס שאינה ראוי' למץר אצל שולחה ולומר עשיתי שליחוחך שהרי לא נשתלחה אנא לעצמה ואח"כ נעשית היא בעל המעשה הייט דוקא היכא דחוב מא לה ול"ס אלא משום דשליח כמותו והוא נטשה בעל המעשה סשא"כ כדסהני סתורת זכי' דאף שמא מטעם שלימות דבזה ודאי ניחא ליה מ"מ א"צ לומר שהוא כמותו ולא נפשה בעצמו בטל הדבר אלא דסהני משום דזכין לאדם שלא בפניו ושפיר מצי שליח לזכות לאחר: והנה בלא"ה מיושב ההיא דגיסק דשפיר פריך מה שקנתה אשה ט' דהא בעיק ססא לירה ולא מהני פי מסא לידה אמר מיסה. דאלח"ה יקשה אמאי לא מוכיח ביבמות שם (דף קי"ח) דהמזכס גם לאשחו במקום יבם לא הוי זכוה לה ממשנה דגיטין (דף כ"ח) דמיירי במקום יבם ע"ש. וס"ס בסל הנס אם כבר מס בשסה שבא הגס לידה ואינו נוסן לה אלא לפי שהוא בחזקס שהוא קיים וא"כ אף אי זכו ס הוא לה יש לבפל פרוס כיון דלא מסא לידה מחיים אי טמא שקנה כפלה ואינו חצירה ודוקא כדמטא לידה מחיים זכסה למפרט משטס חסימה דטבחז"ל. ומ"ש בקצה"ח (סי' קשיח) דמהני גם כדמסא לידה אחר מיסה דהא אפי' סכרו לאחר נמי פכחז"ל למפרט כל דמס"ל כסוף ככר השיב פליז כנה"ס שם וגם שאני מכרו לאחר דשפיר הוי ססא לידי' אח"כ כשהוא בישוחו טון שזכה למפרט ונחכסל המכירה שמכר לאחר מנחים ולא פקט רשוסו כשעה דססא ליד המקכל. משא"כ כשמח דודאי ל"מ מה דססא ניסה לידה אח"כ (כפרס כנס דכטי נהינה ואף סגמפנ"ק ל"ס). וק מוכח סהא דפריך כניסין (דף ס') וסו ליכא והאיכא האוסר חנו גס זה לאשחי ושסר שחרור זה לפכדי ומס לא יתנו לאח"נז ט' כי קחני מילתא דליחי' כשסרוח סילחא דאיחי' כשסרוח לא קסט דשלח רכין כו' שכ"מ שאמר כתבו וחנו מנה לפלוני ומס אין כוחכין ונוחנין שמא לא נסר להקנוחו אלא כשטר ואץ שסר לאח"ס ואס"ד דסהט מסא לידי' אחר מיחה סח לא מוכח מהא דשלח רכין אלא שאץ סתכין ונוהטן אכל אם כחכו וחסמו קודם י"ל דפבסז"ל וסהט מה דמסא שפרא לידי' אח־מ משא־כ כאומר חנו נס זה שאף שככר נכחכ הגס מחיים לא יחנו לאח"ס אט־כ דפשיסא דלינו מה דמס"ל אח"מ:

והנה לפס"ש שם כקצוה"ח דשליחות לא כביל אף אחר מות כמשלח אלא משום דפקט רשותי' יט"ש נסתר לכאו' מה שהוכיחו התוס' כקדושין (דף ט"ח) ד"ה ליל דגוסס מגרש אס אשסו סהא דמוכח כגיסין (דף כ"ח) דאי ידפינן כודאי שסדין הוא גוסס נוחנו כחזקח שהוא קיים והוי גס, דכא י"ל דסיירי שכשפח כחיבת כגם לא כי' נוסס ואח"כ הניחו גוסס שאינו נוחן לה הגט משום דחיישי' שמא מס דחו א"י ליתן הגס משום דמיסח הכפל סחיר ונא אגידא כו כלל סשא"כ אילו היינו יודטין שהוא כחיים אף שהוא גוסס יכול השליח ליתן לה כיון שכשטח כסיכה ושליחות לא הי' גוסס וכמ"ש כפר"ח (הובא כקצהיח) שהעלה כדטס כרמכ"ם וכחכ דאפי' גוסס דאינו כר גירושין אם פשאו שליח קודם וקח"כ נפשה גוסס סכני שליחותי'. ומוכח מדכרי הסוס' דלא סכרי ק . אמנם ""ל דקשיא לכו לפרש"י מסינה דגוסס אינו כלום דה"נ לא יק לו הגס שכתב ונסן הגס לשליח מקודם דהוי כמו אם הי' כריא כשעס מינוי שליסוס ואמ"כ אחזו חולי שסוס דנם לדטח הרסכ"ס דאם נסנו השליח הוי גס סה"ח פסול מדרכנן שלא יאסרו שוטה כר גירושי! וה"נ יפסול מדרכק שלא יאמרו גוסס יכר גירושין:

ובקצה"ח סי' ר"נ הקשה לשיטת רש"י מהא דאסרי' בב"ב (דף קל"ז) ומי אמר אביי הכי והא אתמר מתנח שטס מאימתי קונה אביי אמר טם נמר מיתה הדר בי' מכיי מההיא ט' לא ס"ד דחק מ' זה ניסך לאח"ס לא אמר כלום. ופרשכ"ם וש"ס דלאחר מיתה קא מגרש לה דאי טם נסר מיסה כוי גם אמאי קסט לא אמר כלום. ולפרש־י מוסס אץ כסתנסו ונסו כלום אפ' טם נסר מיחה נסי לא כוי נס דכ"ל גוסס ואין לומר משוס דכחס ככר נתן הנס בידה בטודו בריא דהא בנכסים כשנפלו כשהוא גוסס נמי כבר נתן כטודו בריא. ולפס"ש יש ליישב דכיץ שכבר נסן הגס בידה בפודו בריא סהט וחל כגירושין אס"כ כשהוא גוסס שנוא עודנו בחיים ואגידא בו דשייך לנס אלא שאץ אז במעשיו כלום וכשנתן הגס מקודם סכני סשח"כ החם בנכסים שנפלו לה כשהוא גוסס מהי דסבר אדם ו מקנה דשלב"ל סודו דלא קט כשבאו הנכסים בשטה שא"י להקנות ודוקא אם הקנה לו מקודם נכסים שישנם כבר בידו ומתנה שימול הקטן בהיותו גוסס מהני לפי שכבר נחן מקודם בשטה שסי' בר קנץ משא"כ כשלא הי' לו פדיי! אז הנכסים ובשפה שנפלו לו הנכסים הוא גוסס ואינו בר הקנאה סודו כ"ט דל"ס. וא"כ שפר פריך דאי טם גמר מיתה ח"כ הוי גס ואסאי קחני לא אסר כלום דמשמע שפסול מה"ת דהא מה"ת הנס כשר (וגם התוס' שהקשו מגיסין לא הקשו אלא שיפסול מדרבנן כמ"ש):

והנה יש ליישב קושיית הסוס' טל פרש"י מההיא דגיטין לפמ"ש הש"ס בביס (דף קי"ד) ועיש בסוס' דאליהו כפה בנה של כאלמנה דלא מס ממש ולמ"ד כהן אסור בגוסס צ"ל כיץ שהי' סופו לחיות כחי דמי יט"ש. והנה אף דהתם הילפותא מדכסיב לסמלו וסופו להיות מלל וכס"ש בנזיר (דף סיג) ובפרש"י פ"ש כמו"כ י"ל דמש"ה אין סטשיו כלום משום דפומד למוח וכמס דמי (וט' סוסה (דף כיה) בטנץ כל הפוסד וסש"ש) וניחא ההיא דגיסין שהוצרך לומר סטמא שרוב גוססין למיתה דאילו היה רוב לחיים והיינו חולץ שטדיין גוסס הוא הוי גם דממילא בר גיסא הוא כיץ דרובא לחיים וחי הוא ודוקא משוס דרוב גוססין למיתה נחשב חלל לטטן טומאה ואמרי' ממילא דס"ה שאץ במעשיו כלום. סך ט' סנהדרין (דף ע"ח) מוסס ביד"ש נחשב כחי לחייב את ההומו ובסוס' שם:

והנה ע"פ מחלוקת רש"י ופס' הנ"ל י"ל דלטעמייהו בב"ס (דף ס"ו) א"ב דמיח לוקח ס"ד ניחא לי' דלא ליקריי' גזלנא הא מית לי' כו' ופרש"י דסיח אחר שלקחה והקשו הסוס' דמיד שקנה הגזלן זכה הלוקח ואסו משום דמיח בחר הכי פקט כפ אלא י"ל דמית קודם שלקחה הגזלן סננזל ולקמן דקאמר איב דמית נזל; צ"ל שהי' חולה או גוסס בשטה שלקחה מננזל דהסוס' לסטמייהו דסהני מעשיו ומתנתו. ורש"י לסטסו דסבר שאץ בסטשה הגוסס שלקח השדה וכיון לזטת להלוקח כלום ואס הי' פלה בעלמא דרוב פלץ לחיים הא חושב לקום מחציו וטחא ליה דלא לקריוה גזלן. ועכצ"ל דנם כשטס אחר שלקחה לא נתכוין להפסיד ממכרו אלא בימי חייו שלא יחרפהו ומש"ה גם בהא דסיח לוקח מפרש דבתר הט פקט טחו, ולספס' לננטמייהו דנוסס דבריו קיימין מפרשו בענין אחר:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף