אבן הראשה/הקדמה
|
דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי. | ||
| אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
אודה לה' אשר שם חלקי מיושבי ביהמ"ד ובימי ילדותי שמעתי לקח בתורת ה' מכבוד אאמ"ו הרב הה"ג הרב נפתלי הירץ שליט"א הרב דק"ק שימבורג בקורלאנד (מגזע היחש ודור ששי להגאון הגדול ר' יעקב רישר זצ"ל אבד"ק מיץ בעהמ"ח ספר חק יעקב ושו"ת שבות יעקב) והוא חנכני בדרך הלימוד הישר בש"ס ופוסקים כאשר קיבל דרכי הלימוד מרבותיו הגאונים זי"ע וביחוד מהגאון אור עולם נזר ישראל מהר"מ סופר זצלה"ה בעהמ"ח שו"ח חתם סופר אשר כאאמ"ו הרב שי' זכה ללמוד בישיבתו כשתי שנים, וכאשר יגעתי ועמלתי להבין סוגיות הש"ס ודברי רבותינו הראשונים ז"ל עלתה בידי ליישב לענ"ד בהרבה מקומות דברי רבותינו ז"ל מהקושיות שהקשו עליהם בספרי גאוני האחרונים זצ"ל, ועוד בימי חרפי בהיותי בבית כאאמ"ו הרב שי' ובשקלאב רשמתי בעט סופר את חידושיי בש"ס ופוסקים להיות למשמרת וזה רבות בשנים אותה נפשי להוציאם לאורה ולא אסתייעא מילתא וגם עתה מחוסר כסף הוצאת הדפוס הדפסתי רק מעט מזער איזה ענינים ותשובות אשר השבתי להלכה למעשה ולפלפולא [וכתבתי התוארים בקצרה בסגנון אחד אף כי רבים מהשואלים הם גדולים מפורסמים ואת כבוד גאונם הסליחה] ומחוסר כסף לא יכלתי להדפיס מחידושי כאאמ"ו הרב הה"ג שליט"א ולהעתיק תשובותיו הנחמדים ונפלאים אשר השיב להלכה למעשה וכן לא הדפסתי מאומה מהשו"ת וענינים אשר שלחו לי כבוד אחיי הרבנים הה"ג המפורסמים שליס"א דברים נחמדים בפלפול ישר הקולע למטרת האמת, כי קצרה ידי להדפיס גם את יתר החידושים ושו"ת אשר אתי ולישועת ה' אצפה כי ירחיב לי ויעזרני להשלים המלאכה מלאכת הקדש כפלים לתושיה [וזה מקרוב נגנבו ממני מרבית חידושיי כאלף גליונות על כל הש"ס ופוסקים אשר טפחתי ורביתי בעמל ויגיעה עצומה הרבה שנים לילות כימים, ובזכרי אלה תשתוחח ותהמה נפשי עלי. ה' יחזיר לי אבידתי] וכאשר רשמתי חידושיי בלשון קצרה ויכבד למרבית המעיינים לעיין בהם מפאת סגנון וקיצור הלשון לזאת עשיתי מהדורא תנינא (מסימן י"ג עד סימן מ"ב) באריכות הלשון וסדר נכון למען ירוץ כל קורא בו. ועל יתר הסימנים לא הספיק העת לעשות מהדורא תנינא ונשארו כפי הרשום אצלי בקצרה. והרבה פנינים לא נדפסו בשלימות לבל יארכו הדברים בענין אחד. ובסוף החלק הזה ספחתי איזה דרושים מהדרושים אשר הגדתי בקהל רב למען יהיה ספרי שוה לכל נפש אף לאנשים אשר יכבד עליהם העיון בדבר הלכה וידוע מאמר רז"ל על הכתוב סמכוני באשישות וגו' שעכשיו שאין הפרוטה מצויה כו' מתאוין לשמוע דבר מקרא דבר אגדה כי מטרדת ועול הפרנסה תקצר יד מרבית המעיינים לעיין בהלכה ושמעתא בעי צילותא כו' וע' ב"ק (ס') סוטה (מ') על מי קופצים לא על מי שמוכר מיני סדקית [והמשילו למיני סדקית מחטין וכדומה הנחוצים יוסר מאבנים טובות וכמ"ש באדר"נ שמי שלא עסק באגדה לא טעם טעם יראת חטא ועי' שבת (ל"א) דומה לגזבר שנמסרו לו מפתחות הפנימיות כו'] וקראתי בשם ספר זה אבן הראשה יען כי רמוז שמי ושם הורי היקרים שליט"א והוא בר"ת אליהו בן נפתלי הירץ וגם שם א"מ היקרה הרבנית הצנועה וחסידה מנב"ת מרת חיה שרה שתחי' לאוי"ט רמוז בשם הראשה.
והנה שמעתי דבח רבים על הדפסת ססריס חדשים באמר סהמעט לנו ספרי הקדמונים כו־ . אמנם כל משכיל על דבר אסח ידע ויבין כי כל איש אשר חננו ה' לחשוף מצפוני דברי ס' ל ולבאר דברי קדשס עליו לחוק הד בד ס בספר להגדיל תורה ולהאדירה , ואם יעצור ילדי רוחו פרי עשחנוחיו בחדרי נפשו פנימה לא יחפחחו וישתלמו כשרוני נפש ותבונתן פ"ד שארז"ל מתלמידי יוחר מכולן . ואך בימים מקדם כאשר היה חזין הישיבוס נפרץ בישראל הרבה גאונים איתני עולם חקקו דבריהם בספר והפיצו מעיט חכמסם בהעניקם מאור תורתם לתלמידיהם והאצילו רוחם עליהם , ולא כן בימים האצם אשר נתמעטו הישיבות ואין חזון נפרץ ללמוד לתלמידים הגוטם שוקדים ועמלים בחירה . ולזאת בימיט אלה גייני ישיאל דבריהם בספר כחוב בעט ברזל — אף כי רחוק מאתם מחשבת סיגול אהבת הכבוד — בידעס כי הספרים הנדפסים למאות יפוצו ויבאו גס לידי לומדים חדפיס ונטני דבר והמה ישימו מעיינם בדברי הספר וימצאו בו תועלת. ו(מ (יצך בפקבוס למען ירבה הדעת והתבונה בדבר ה' . וכבר ארז'ל בחולק (פ"ט) מה אומנתו של אדם בעוה"ז יעשה עצמו כאילם יכול אף לד"ת (שיעשה עצמו כאינו יודע כדי שלא יבא לגיאות והתנשאות וע' ירושלמי פ' צה) ת ( צדק תדכיי! שידבר בד*ת ולא יחו ש ס'ש בשבת r יטהו יצרו למחשבת פיגול [ויש לפרש ג'כ ע p דכי הוה פתח בשמעחא הוה פתח במילי דבדיחותא נשמת ולהרחיב הלב כדי שיוכלו לפסוק בדית' וז"ש יכול אף ג ד ס שלח לדבר גס בסילי דפלמא שיש בהן תועלת לד"ת ת'ל צדק חדברון] וכבר נודע מ'ש הס"ח (סי' חק"ל) שיש לכל סלסיד וצורב לכחוב בספר אח אשר חמו ה' לחדש בחורה . ובדרושיס ביארחי הכחוביס אז גדברו ירסי ס' איש אל רעהו רקשב ה' וישמט ונו' מ'ד מ'ש בר"ה (כ"נ) כל הלומד חורה ומלמדה במקום שאין ח־ח דומה להדס במדבר דחביב ט כי בייסי יקר מרך המוסקים בסורה בזמן שהטוסקיס בה מוטסין . ואף כי בכל טח יקר דבר ה' ואץ לו להקב"ה בעולמו אלא ד א של הלכה יגדל יקרס טרכס ביוסר לטח כזאח כדבר יקר המציאוח . ובדור שירבו האומרין שוא טבוד ה' ומ ה בט כי שמרנו משמרחו וגו' אז נדברו יראי ה' איש אל רטהו וכמ'ש בברטח (ס"נ) אס ראיח דור שאין החמה חבי טליו כנס וט ש בפרש"י [ובמהרש"א הביא מהירוש' בט'א וט‘ מו־ק,(ט'ז) שלא ילמד לחלמידיו בשוק ובחולין ( ^ ג ) ? ל מזונה לחלמיד סאיני כגון כו' ובמכוח (י) אר'ז מכאן שלא ישנה לחלמיד שאינו הגון וצ"ט ממ'ש באדר'נ (סס"ב) שבש"א אל ישנה אדס אלא למי שהוא מכס וטניו ובן אבוח ובה"ס לכל אדס ישנה שהרבה פושטים היו ונחקרבו לח'ח ולסטמייה ושבת (ל א) שאמר למדני כה"ח כשאני טומד טל רגל אחח שב"ש ריחקו וב"ה קירבו(ט־ד צחוח ביארחי שרצה ללמוד החורה בלא קבלת עול מלכות שמים המחשח כחו ו כ מ ץ בראב"ש ור"ל שנחלש כחם מאד כשקיבלו טול חורה והטמידה טל רגל א' יורה טל כבריאות כמ"ש בחולין (כ ד) שהו" סימן כבריא או^ס ונם רופאי זמנינו ישחמשו בבחינה זאת והחחילו לחנכו בדברים המובנים מצד השכל הח דטלר סני כו ומזה יבא לקבלח טמיש) וט' חגיגה(י"ג) ור'א דאמר כל המלמד בהו חורה כו' בשיטח ביש אזיל ובברכוח(כ"ח) שהכריז ר"ג שכל סלמיד שאין. חוכו כברו לא יכנס לבהמ"ד ונשנחמנה ראנ"ט ניחן רשוח ליכנס] וידברו איש אל רטהו ולא בפרסום ויחשב וישמט ועחב ספר זכרון . פניו, שנרוב יקרח טרכו ומציאותו יכחב בספר זכרון וכיה לסגולה ולצפירת תפארה:
וכאשר נשאר גליון פנוי וקצר המצע מהשתרע לכתוב בזה איזה ענין שלם הנני מטחיק בזה גרגרים קטנים למגמא מקונטרס השיטות אשר חיברחי בימתי נטורי לבאר בדרך פשוט דחנאי ואמוראי הש'ס לטטמייהו אזלי במחלקותם והוא רב התועלת כי בזה יתיישבו כמה קושיות וסתירות:
א) התוס' בר"ה (י"ז) כתבו שמדח חנון הוא לחון טל הצוטק אף שלא כדין כדכחיב והיה כי יצטק אלי ושמטחי כי חנון אני (Rא) אט"פ שבדין בא הטבוט לידך כי הלויח טליו מטוחיך כו' וסוחרים לכאורה למ'ש החוס' בב"ק (צ"ג) בשם מזפרי דבין אוחו שהטני צוטק טליו בין אוחו שחין הטני צוטק טליו שניהם נטנשים מסברא כיון שאינו מחזיר טבוטו כו' . וי"ל וג הא דלר' יצחק דאמר בטיח קונה משכון שאם אינו קונה משכון צדקה מנין בדין בא הטבוט לידו ואינו נטנש אל א /» דהר בשביל צטקח הטני אף שצוטק ש.א כדין ו ה ס מי אחיא כמ'ד דאינו קונה משכון דממילא גס כשאינו צוטק טליו נטנש מסברא לסי " נו מחזיר טבוטו ומש"ה ר' יצחק לטטמיה אמר בב"ק (שם) אוי לו לצוטק יוחר כו' שכצוטק נטנש כיון שצופה שלא כדין(אף שאמר דיפה צטקה כו' ואסר שנטנש כשמוסר דין של חבירו לשמים) ומש"ה ב ס מי מחני בט'א וט' פסחים 'ול"אן ובחוס' ב מ (פ"ב) דר"מ סבר כר' יצחק וי'ל דלטטמיה בברטח (ז') דקאמר ופליגא דר"מ דאר"מ שסיס נחנו לו ואחח לא נחנו לו שנא וחנוחי אח אשר אחון אט'ס שאינו הגון דלדידיה שבט'ח קונה סשכק ובדין בא הפבוט לידו אלא שכר הסדה לחון הצוטק אף שלא כדין הוא גם לסי שאינו הטן [וקצח לטטסיה בחולין(קל"ד) דאר"מ ס' לקט לקט ט' צדק משלו ותן לו דסבר קונה משכון וחייב משום לך חהא צדקה וט' ב'מ (קי"ד) משא־כ לרבנן וט' ב"ב (ח') חולץ (ק'י)]:
ואגב אכתוב בזה מ"ש בחידושי אגדוח שלי בר'ה שס דפמך כחיב ולך ה' חסד וכחיב כי אחה חשלס לאיש כמטשהו ט' בילקוט יסזקאל טל הכתוב ואתן צאני צאן מרטיחי אדם אחס צאןלטונשץכדי שלא יטנשו ואדם למתן שכר. וביאור דברי ז'ל הוא שהאדם יגדל שכרו בטשומו הטוב רגדל פשטו ועונשו בטשוסו הרט בדטת ומזימה. ולא כן הבהמה אשר סטש מטשיה בלי דטח ומזימה יקטן פשטה בטשוחה הרט, וגס בעד מפעלה הטוב כאשר תעמול לחועלח האדם לא יחזיקו לה טובה ב ^ ר חטש הכל ע'ס טבעה ולא בבחירסה . והנה האדם הוא מורכב מנפש וחומר ובהיותו נמשך אחר כחי נפשו וחבונחו הוא בחור אדם המטלה ובהמשכו אחר חומרו ויצרו נמשל כבהמה נדמה , וכשהיית מחנהג במדח החסד הוא משלם לאיש כמעשהו שבשמרו סצוח ה' וטשוחו הטוב בכח רגשי נפשו וחבונסו יקב לשכר סצוה בטד מפעלו כטוב כאדם המטלה ובעשותו פרע בטיני ה' ונמשך אמר סאוח יצרו וחומרו הוא עושה מטשה בהמה ויקטן עונשו בהיותו נמשל כבהמה נדמה רשלם לאיש כמעשהו אס יטשה הטוב יחשב כאדם למסן שכר ובטשוחו הרט יחשב כבהמה שימטט עונשו ואמר ואחנה צאן סרטיתי בדמיון הצאן שאין היזקן אלא בשן ורגל ואין כוונתם להזיק (וט' ב"ק נ"ה) ואץ כוונתם ח"ו להכעיס אס בוראן, אדס אסם למתן שכר בטשותכס הטוב בטיני ה' ואף כי הי'ס מנהג עולמו במשפט וכל האומר הקב'ה וחרן הוא וכו' הוא משסה מדת הרחמים להקטין העונש [ולולי זאח מי יטמוד במשפט וכמ"ש החסיד בחיה אל תסתכל בקטנות הטבירה הסחכל בגדולת מי שהמרית בו . וגם העונש לפי חומר העבירה וקלוחה הוא מחסדי הי"ת] :
ב) סוטה (מ"ו) ר' יוחק אסר ראה שלא היתה בהן לחלוחית של מצוה •ודלמא בזרטייהו ניהוה הוה אמר דיא לא בס ולא זרטס ט' . י"ל דר' יוחנן לסטמיה כמ'ש בב"ב (קל'ג) רשבג'א אם לא כיו בניו נוהגים כשורה זטר לסוב ט' ח'ש דח ל שמואל ל די לא חהוי בי טבורי אחסנחא כו' ובכתובות (נ'ג) מסיים •דלא ידיטא מאי זרטא נסיק מיניה וט"ש ברשב"ס ד א טג דא'ר יוחנן הלכה כרשב"ג ט' שמואל לית ליה האי כללא ומשיה ר"י לסטמיה דלא חייש דלסא נפיק סינייהו זרטא מטליא ור"א סבר כרבנן וכשמואל , ומיושב קושיית כסוס' ס' אין מעסידין (דף כ"ו) ד"ה אני פונה יטיש דכיון דבביק (תי"ס) פליגי מה ריה ור"י וכן פליגי בפסחים (סיס) ר' יוחנן לסטמיה דל"ח דלסא היל זרעא מפליא ושפיר הקשה אני פונה ט' ווט' מגילה(ייב) דאתיליד מיניה מרדכי וערכין(ז') וקצת ר"י לטעמיה שם וט' ביק (ל"ח) אם ראויה לצאת מסנה כו' וט' סנהדרין (ליז) וט סנהדרין(ס"ס) ורבנן ההוא בניס הראויץ לצאת ממנו ט'] ובההיא דטרכין(שם) י"ל ג'כ דר'י לסטמיה דעובר לאו יל"א רחיהב בזה קושיית ההוס' סוסה (כיו) דיה מעוברת וט' ביק (ציד) לדידי מיפרשא מיניה דר' יוחק ט' ולטעמיה דעובר לאו יריח ולא חשיב לידה שיטי גמור בגוף הבהמה . ומיושב קושיית הה"ס טל הרמב'ס מהא דבטי רבא השביח לוקח מהו כו' דרבא לטעמיה בב'ק (מ"ז) דס'ל עייא והוי שינוי טו ף הבהמה. וי"י בטל התום' בב'ק (מ' 0 וריס בסנהדרין(פ') שחולק עליו להלכה לסטמס בכתובות (ל"א) ד"ה רב אשי גבי מיתה לזה וחשלומין לזה ויתיישב בזה קושיית החוס' שם דייל דרבא למטמיה:
ג) קדושין (מ"א) ור"מ בתוככם כל היכא דאית לכו משמע י"ל דלסטמיה בבטרות (נד) שהירק מפסיק למטיב ושהכתוב טשאו ארז כנען ורחב"ג י'ל • גבול בסיט ומשיה אאיל דה'א ונאחזו בתוככם ב א ח נלטד דלא הוי היכא דאית לט שאי , דסבר כרשב"י שם ואין הגליון מספיק להעתיק יותר מ"ש בזה מוש התור
ולישועת ה' אצפה כי יעמוד במרחב רגלי ואזכה ללמוד תורה מתוך הרחבת הדעת ויאיר עיני במאור תורתו ולא מפי זרעי וזרע זרעי עד עולם א"ס: