אבן עוזר/ברכות/ב/ב
תוס' ד"ה דלמא ביאת אורו וכו' וי"ל דהכי פירושו כו'. וכדברי תוספות אלו פירשו בעל המאור והרשב"א ז"ל, ויש לתמוה על פירושן דאם כן מה קמבעיא לבני מערבא תפשוט ממתניתן דזמן ק"ש משכהנים אוכלין תרומה, ואי מתחלת השקיעה איך אפשר דאז יהיה זמן שכיבה הא הוי ד' מילין קודם צאת הכוכבים, והרי אפי' חצי מיל קודם צאת הכוכבים אמר ר' יהודא לר"מ דלאו זמן שכבה הוא.
ופריך הש"ס לקמן ור"מ שפיר קאמר ר"י לר"מ, ומאי פריך אימא בזה קמפלגי כי היכי דפליגי שאר תנאים, מאי דלמר לא הוי זמן שכיבה הוי זמן שכיבה לאידך, אלא ע"כ דפשוט הוא בעיני הש"ס דבזה א"א להסתפק ביה, דברור הוא דאז לאו זמן שכיבה הוא לכ"ע בחצי מיל קודם צה"כ, ומכ"ש ד' מילין קודם צה"כ פשיטא דלאו זמן שכיבה הוא, וזה ברור דמש"ה לא פירש רש"י פירוש זה.
ומה שהקשה מהרש"א על רש"י תפשוט ממתניתן דמשכהנים כו' לק"מ די"ל דמתניתן מיירי בהנך דלאו בני כפרה נינהו כגון טמא מת ושרץ, אבל מברייתא דמבואר זמנו צאת הכוכבים וא"כ תקשה במתניתן דלא נקיט מצאת הכוכבים., וע"כ צ"ל דקמ"ל אין כפרה מעכבת ומיפשט שפיר, אבל בלא ברייתא י"ל דאכילת כהנים בתרומה הוא זמן מה קודם צאת הכוכבים ואין לזמן ההוא שם מסויים וע"כ הוצרך מתניתן ליתן סימן באכילת כהנים וק"ל.
ולענין קושיות התוספות על רש"י, י"ל כאשר בלא פי' רש"י קשה מ"ש התוספות ד"ה הא קמ"ל כו' הא תנינא חדא זימנא ע"ש, וע"כ צ"ל ע"פ דאיתא בפרק הערל דף ע"ד, דתנא דבי ר"י ס"ל עד אשר יטהר איירי בזב בעל שתי ראיות דלאו בר כפרה הוא, ואשר יטהר היינו שיערב שמשו ויאכל בקדשים, ולדידי' ע"כ צ"ל דזב בעל שלש ראיות דאיהו מחוסר כפרה דאסור בקדשים ילפינן מיולדת, אבל תנא דבי רב ס"ל עד אשר יטהר איירי בזב בעל ג' ראויות דמחוסר כפרה, ולפ"ז ע"כ זב מיולדת לא ילפינן כדאמר שם, והשתא עפי"ז א"ש, דאי לאו משנה יתירה סד"א לכ"ע וטיהר גברא, ודכ"ע זב מיולדת לא ילפינן, ולפ"ז לתנא דבי ר"י מוקמינן קרא דוהטהור בקדשים ממש, ואיצטריך לזב דלא ילפינן מיולדת ואליבי' אתיא מתניתן דהעריב שמשו, דהא בתרומה אין לנו לימוד מקרא לעכב בו כפרה, אבל לתנא דבי רב דעד אשר יטהר בזב מחוסר כפרה, ואייתר ובא השמש וטהר גברא, דע"כ אתי לתרומה דכפרה מעכבת בי', לכן קמ"ל משנה יתירה דגם לתנא דבי רב אין כפרה מעכבת וטהר יומא, וע"כ בעיא דבני מערבא נותן טעם לתנא דבי רב וק"ל.
תוספות ד"ה משעה שעני תימא עני גופא כו'. הקשה מהרש"א אמאי לא הקשו תוספות אמתני' דהכהנים נכנסין לאכול בתרומה מתי יתפללו הכהנים, ונ"ל דלק"מ דמתניתן ה"א דמיירי בפירות תרומה, דקי"ל דפירות רשאין לאכול אפילו בהגיע זמן תפלה (כמ"ש סי' רי"ב), אבל בעני הנכנס לאכול פתו עד שעומד לפטור מתוך סעודתו הקשו שפיר וק"ל.
בא"ד. כיון שבא זמן ק"ש כו' עד שיתפלל. עד כאן לשונו. לכאורה בפשיטות הוי מצא לאקשוי, כיון שזמן ק"ש משנכנס לאכול עד שעה שעומד לפטור מסעודתו א"כ מתי יוכל להתפלל, תו למה קשיא להתוספות מתי יתפלל כו', עד שיתפלל כו', הוה לן למימר מתי יקרא ק"ש כו' עד שיקרא ק"ש כו'.
ונ"ל דידוע שמלאכתם כל היום היה בשדות, דכן אמר לקמן דף י"ז אני בעיר והוא מלאכתו בשדה, וכן דף ד' שלא יהא אדם בא מן השדה ואומר אוכל קמעה כו' אלא בא מן השדה כו', ואם כן זמן ק"ש משנכנס העני לתוך העיר מן השדה, לכן יש לומר דעל ק"ש לא קשיא להתוספות דיש לומר בכניסתו לעיר קורא ק"ש בהלוכו דהא קיימא לן קורין ק"ש במהלך, ואפילו פסוק ראשון שרי לקרות במהלך מדינא, אלא דמצוה מן המובחר לעמוד בפסוק ראשון (כמ"ש התוספת פרק היה קורא עיי"ש). אבל קושייתם מתי יתפלל דבעי להתפלל בעמידה, אך ע"ז הקושיא הייתי יכול לתרץ דלמא קורא ק"ש בלא ברכותיה בכניסת במהלך וכדפירשתי, ואחר גמר הסעודה קורא הברכות של ק"ש וסומך גאולה לתפלה אז ומתפלל, וכדאמר לקמן דף י' ע"ב דאם עבר זמן קריאת שמע ולא קרא מ"מ לא הפסיד הברכות של ק"ש ומברך אז ברכות של קיש (עיין באורח חיים סימן ס'), לכן משום הכי כתבו התוספות כיון שבא זמן ק"ש אסור לאכול עד שיתפלל תחלה, והיינו לפי מאי דמשני בסמוך דעני וכהן חד שעורא הוא, וע"כ הני תנאי לא ס"ל כר"י דאמר מפלג מנחה הוי לילה, ולא דריש ובשכבך כמ"ש התוספות לקמן ד"ה א"ל ר' יהודה כו', ודע מ"ש התוספות ד"ה א"ל ר"י כו' היינו לשיטת ר"ת דלעיל עמוד א' אזלי ועיין בהרא"ש.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |