אבן האזל/שכנים/ז

אבן האזל ‏ שכנים ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ו

הרי שפתח חלון לחצר חבירו ומחל לו בעל החצר, או שגילה דעתו שמחל לו, או שידע הנזק ולא ערער הרי זה החזיק בחלון ואינו יכול אח"כ לחזור ולערער עליו לסתום, וכיצד דינה של חלון זה שהניחה לפתחה אם ראשו של אדם יכול ליכנס ממנה או שהיתה למטה מד' אמות אע"פ שאין ראשו של אדם נכנס ממנה אין בעל החצר יכול לבנות כנגדה או מצדיה אלא א"כ הרחיק ארבע אמות כמו שבארנו.

השגת הראב"ד וכיצד דינה של חלון זה וכו' או שהיתה למטה וכו' כפי שבארנו, א"א אין אנו משוים לא עמו ולא עם רבו בדרך זה שלא חילקו בגמ' בד' אמות ולמטה מד' אמות שיהא חזקה אלא בחלון הצורי אבל בחלון המצרי לעולם אין לו חזקה וכן הסכימו כל רבותי.

הנה במה שחילקו הרמב"ם והראב"ד אם החילוק בין למעלה מד"א ובין למטה מד"א הוא בחלון צור או בחלון המצרי כבר נחלקו הרשב"ם ור"ת, דרשב"ם פי' דקאי על חלון צורי ור"ת פי' דקאי על חלון המצרי, ושיטת הרמב"ם כר"ת אלא שחידש בדבריו דאפי' בחלון המצרי ולמעלה מד"א דאין לו חזקה מ"מ אינו יכול בעל החצר לכופו לסתום, דלא אמרינן דאין לו חזקה אלא לענין זה שרשאי בעל החצר לבנות כנגדו, והרא"ש כתב ע"ז ולא מסתבר לי כיון דאין לו חזקה למה לא יאמרו לו סתום, כיון דזימנין אית ליה היזק מיניה, והרמב"ן והרמ"ה כתבו כדעת הרמב"ם אבל לא ביארו טעמא דמילתא, ונראה שהדבר מבואר בדברי הרמב"ם דמחלק בין חזקת נזקין לחזקת תשמישין, שכתב מקודם הרי שפתח חלון וכו' או שידע הנזק ולא ערער ה"ז החזיק בחלון וכו', ואח"כ כתב וכיצד דין של חלון זה וכו' אין בעל החצר יכול לבנות וכו' ומבואר דבעיקר דין חזקת הנזקין אין חילוק בין חלון קטנה לגדולה, והחילוק הוא רק לענין זה שלא יוכל לבנות וטעמא דכיון דאין לו חשיבות חלון לא החזיק על בעל החצר זכות תשמיש. אבל בחזקת נזקין אין חילוק וגם בקטנה כבר החזיק לנזקין.

ונראה דהרא"ש לשיטתו דכיון דסובר דצריך דוקא ג' שנים וטענה, וכיון דבחלון קטנה אמרינן דלא החזיק ע"כ דלא לקח ממנו זכות החלון וא"כ למה לא יוכל לכופו לסתום, אבל הרמב"ם לשיטתו דמהני בזה ראה ושתק דמחל על הנזק, לכן סובר שפיר דלענין זה אין חילוק בין קטנה לגדולה, וכן הרמב"ן והרמ"ה סוברים בזה כהרמב"ם דחזקת שתיקה מהני.

אכן מה שהוכיח הרמ"ה דאינו יכול לכופו לסתום דאם נימא דהא דאין לו חזקה הוא דיכול לכופו לסתום, א"כ מאי קאמר אין לו חזקה ואינו יכול למחות דכיון דיכול לכופו לסתום א"כ פשיטא דיכול למחות לכתחלה, והגר"א בחו"מ סי' קנ"ד הביא הוכחה זו, נראה דאינה הוכחה מוכרחה, דנוכל לומר דפי' אין לו חזקה הוא כפשוטו דאין לחלון זה שום דין חזקה, וממילא אוקמא אדינא דאם יכול למחות כשבא לכתחלה לעשות חלון זה, ממילא גם כשהחזיק ואמרינן דאין לו חזקה יכול לכופו לסתום, ואם מעיקר הדין אינו יכול למחות משום כופין עמ"ס, ממילא פשיטא דאינו יכול לכופו לסתום כשהחזיק.

ז

וכן מי שהיתה לו חלון מוחזקת ובא חבירו ובנה כנגדה או מצדדיה בלא הרחקה או סתמה ושתק בעל החלון אינו יכול לחזור ולערער לפתוח החלון או להרחיק הבנין שכיון ששתק מחל שאין אדם עשוי שסותמין אורו בפניו ושתק אלא א"כ מחל.

השגת הראב"ד וכן מי שהיתה לו חלון וכו' עד אא"כ מחל לו א"א לפי דעתי יש הפרש בין סותם למאפיל שהסותם לאלתר והמאפיל ל' יום עכ"ל.

כתב המ"מ על דברי הראב"ד ושיעור הל' יום יתבאר לפנינו ובאר הלח"מ דזהו מדין סוכת ארעי שמבואר בפ"ח, ואם כך הוא כונת הראב"ד אינו מובן דהא שם הטעם מפני שהוא ארעי וכמש"כ שם הרמב"ם שהרי ראובן אומר לא מחלתי והנחתיך אלא מפני שהוא ארעי, וא"כ מה שייך זה לכאן שבנה בנין קבוע כנגד חלונו, אכן ראיתי בש"מ שם שהראב"ד מפרש דטעמא דעד ל' יום לא הוי חזקה דעד ל' יום לא קפיד אינש, ולאחר ל' יום כיון שלא מיחה הוי חזקה, אלא דלפי"ז אין טעם למה בסוכה דמצוה אחר ז' יום הוי חזקה, ולכן פי' שם הראב"ד דאין הכונה בז' יום קודם הל' יום אלא דאם סוף הל' יום נכנסו ימי החג אז לא הוי חזקה עד אחר ימי החג, ולפימש"כ מבואר דלא צריך לדברי המ"מ במש"כ, "אבל דעת המחבר דבכלל לסתום הוא לבנות כנגדו" דלדעת הרמב"ם לא שייך כלל לומר דבמאפיל ל' יום כיון דהוא בנין קבע, אלא דקשה למה לא השיג הראב"ד בפרק ח' גבי סוכה דמצוה שכתב הרמב"ם דלאחר ז' הוי חזקה דלשיטתו דהטעם הוא בשביל דעד ל' יום לא קפיד מוכרח לפרש בז' שבסוף ל' יום וכנ"ל וצ"ע.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.