אבן האזל/שכירות/ט

אבן האזל ‏ שכירות ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

אמר לשלוחו צא ושכור לי פועלים וכו' אמר לו בעה"ב בארבעה והלך השליח ואמר להם בשלשה, ואמרו לו כמו שאמר בעה"ב אע"פ שמלאכתן שוה ארבעה אין להם אלא שלשה שהרי שמעו שלשה וקבלו עליהם.

אין להם אלא שלשה, בגמ' הוא אבעיא אי אדבורא דבעה"ב סמכי או אדבורא דידיה, והביא המ"מ מה שכתב הרי"ף שלא איפשטא הילכך לית להו אלא תלתא, וקשה דהרי"ף אין דרכו להביא דין דאם תפס אין מוציאין מידו, אבל הרמב"ם שכותב כן בכל ספק אבעיא, למה לא כתב דאם תפסו ארבעה אין מוציאין מידן, ועוד דמדברי הרמב"ם שכתב שהרי שמעו שלשה וקבלו עליהם מוכח דכונתו דבודאי אין להם אלא שלשה, וזהו אי אדבורא דידיה סמכי, והנה בפ"ו מהל' גירושין הל' י"ב עמד הלח"מ במה שכתב שם הרמב"ם כיון שהגיע גט לידה מגורשת, דכיון דבגמ' הוי ספק אי אדבורא דידה סמיך או אדבורא דידיה היה צריך לכתוב שאם לא הגיע הגט אלא לידו הוי ספק מגורשת, וכתב שם דכאן בהל' שכירות דהוא ספק ממון מיושב דנקטינן לקולא, אבל באמת גם כאן אינו מיושב וכנ"ל, והלח"מ מפרש שם דגם דעת הרמב"ם כן דאם לא הגיע הגט אלא לידו הוי ספק מגורשת, ולא משמע כן דבודאי הי' להרמב"ם לכתוב כן כיון דהספק מפורש בגמ'.

והנה בפ"ו מהל' גירושין הל' י"א י"ב כתב וז"ל שליח האשה שבא לקבל גט מן הבעל, ואמר לו שליח קבלה אני ואמר לו הבעל הילך גט זה כמו שאמרה כלומר איני עוקר שליחותך אלא בין שעשתה אותך שליח קבלה או שליח הבאה, הרי אתה כמו שאמרה והביא את הגט, ואמרה לו לא שליח קבלה שמתיך אלא שליח הבאה, אפי' הגיע גט לידה אינה מגורשת שהרי עקר השליח שליחות שאמרה היא, ואמר לבעל מעולם לא נעשיתי שליח הבאה לה, אמר לבעל שליח הבאה אני ואמר לו הבעל הילך כמו שאמרה והביא את הגט, ואמרה לו שליח קבלה שמתיך כיון שהגיע גט לידה מגורשת שהרי לא עקר שליחות שאמרה אלא גרע אותה שהרי היא אומרת לקבלה, והוא אומר לבעל להבאה בלבד עכ"ל, ודברי הרמב"ם תמוהים מאוד במה שכתב כלומר איני עוקר שליחותך אלא בין שעשתה אותך שליח קבלה או שליח הבאה הרי אתה כמו שאמרה דהא זהו אי אדבורא דידה קא סמיך, וכיון דהוא ספק בגמ' איך פירש בודאי שכן הוא כונת הבעל, ועוד הא מבואר בגמ' בהתקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי דאי אדבורא דידה סמיך משהגיע גט לידו מגורשת, וא"כ למה כתב בהל' י"ב דמשהגיע גט לידה מגורשת, והלח"מ הקשה רק למה לא כתב דהוי ספק מגורשת אם הגיע גט רק לידו ולפי המבואר מדבריו דמפרש בודאי דאדבורא דידה סמיך א"כ צ"ל ודאי מגורשת.

ונראה דהרמב"ם סובר דמה דאמר בגמ' דאי אדבורא דידה קא סמיך צ"ל דמשהגיע גט לידה מגורשת היינו מקמי דאסיק רב אשי דמכאן אין ראי' משום דעקר שליחותיה, ורב אשי אמר דאי הוי אמר רב נחמן דמשהגיע גט לידה מגורשת הוי מוכח דאדבורא דידה קא סמיך, וע"כ הוי אמרינן דאף דהשליח אמר הבא לי גיטי ולא התקבל מ"מ כיון דהבעל אמר הילך כמו שאמרה ואמרינן דכונתו דסומך על דברי אשתו, וכיון שהשליח קבל ממנו הגט אמרינן דקבל על דעת זה שנתן לו ולכן נעשה שליח קבלה, ולפי"ז גם בהבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי הי' צ"ל דמשהגיע גט לידה מגורשת, ולא שייך לומר דהא עקר שליח לשליחותיה, כיון דאנו אומרים דהשליח כשקבל הגט הסכים לדברי הבעל שאמר לו הילך כמו שאמרה, אלא דרב אשי סתר סברא זו ואמר דאין ראי' מכאן דאדבורא דידיה קא סמיך משום דאפי' אם הבעל רצה ליתן לו כמו שאמרה האשה, אבל השליח הא עקר לשליחותיה ולא הסכים לדברי האשה, ולכן לפי"ז גם בהתקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי לא נימא דאי אדבורא דידה סמיך צ"ל דמשהגיע גט לידו מגורשת, דעכ"פ השליח הא אמר הבא לי גיטי ואף דלא אמרינן בזה דעקר שליח לשליחותיה, אבל גרע אותה וכמו שכתב הרמב"ם, ולפנינו נבאר החילוק בין זה לזה, ולכן שפיר נוכל לומר דהרמב"ם סובר דהמסקנא הוא דבודאי אדבורא דידה קא סמיך וכמו שכתב כלומר וכו,' וטעמו משום דפשטות הדברים מלשון הילך כמו שאמרה ודאי הוא דאדבורא דידה סמיך אלא דהגמ' הוי בעי להוכיח כן מדאמר רב נחמן דאפי' משהגיע גט לידה אינה מגורשת אבל כיון דדחי רב אשי, א"כ בודאי מפרשינן כפשטא דאדבורא דידה סמיך.

והנה עיקר דינא דהתם דאמרינן דעקר שליח לשליחותיה צריך באור דבשלמא לשיטת רש"י ושאר ראשונים דשליח הבאה היינו שליח להולכה שפיר מבואר דכיון דאמר שליח לקבלה הוינא להולכה לא הוינא, א"כ לא קבל שליחות הבעל להוליך הגט, ושליח לקבלה לא נעשה מהאשה, ובודאי גם משהגיע גט לידה אינה מגורשת, אבל לשיטת הרמב"ם דשליח הבאה הוא ג"כ שלוחה של האשה, אלא שהאשה יכולה לעשות שליח לקבל הגט שלא תתגרש אלא כשיגיע הגט לידה, וכמו שבארו הרשב"א והר"ן, ועיין מה שכתבתי בזה בפ"ו מהל' עבדים, א"כ מה איכפת לן במה שאמר השליח שהוא שליח לקבלה כיון דעכ"פ במה שעשתה האשה אותו לשליח הבאה כבר נעשה בזה ידו כידה לענין קבלת הגט, אלא שאם היתה עושית אותו לשליח קבלה היתה מתגרשת תיכף, ועכשיו אינה יכולה להתגרש תיכף בקבלתו, אבל עכ"פ כשיגיע גט לידה אמאי אינה מגורשת, דהא במה שמתגרשת כשיגיע לידה א"צ לזה דיני שליחות, ואין לומר דכיון שהיא עשתה אותו הבאה והוא אינו רוצה להיות אלא שליח קבלה הוי כמו שאינו רוצה להיות שליח כלל דזה לא מסתבר, דא"כ למה הלך כלל אל הבעל ואמר לו שאשתך אמרה התקבל לי גיטי ונטל ממנו הגט, וע"כ שהוא חשב דאפשר שיהי' שליח קבלה, ועל אופן זה קבל הגט, וא"כ מה איכפת לן שהשליחות לא נתקיימה אלא למחצה והיינו שיהי' ידו כידה לענין קבלת הגט ולא שתתגרש מעכשיו.

עוד קשה דבהלכה י"ב גבי התקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי דפסק הרמב"ם דמשהגיע גט לידה מגורשת כתב בטעמא שהרי לא עקר השליחות אלא גרע אותה וזהו לשיטתו דבין לקבלה בין להבאה הוא שליח האשה, דלפירש"י בודאי הוא עקירת שליחותה של האשה, ורש"י בב"מ הקשה זה דאמאי לא אמרינן בזה דעקר שליחותיה, ותירץ דכיון דניחא ליה בהבאה כ"ש דניחא ליה בקבלה, אבל מדברי הרמב"ם מוכח דאינו סובר דכיון דניחא ליה בהבאה כ"ש דניחא ליה בקבלה, ומ"מ לא אמרינן דעכ"פ לא ניחא ליה בשליחות קבלה אלא בשליחות הבאה והיא לא עשתה אותו לשליח הבאה ולא הוי שליח כלל, אלא דאמרינן דהוא ענין אחד ורק שגרע מהשליחות, והיינו ששליחות הבאה הוא רק חלק משליחות קבלה וא"כ למה אמרינן דאם אמר שליח קבלה אני הוי עקירה משליחות הבאה, ואמאי לא נימא דיש בכלל מאתים מנה ובכלל שליחות קבלה יש שליחות הבאה.

ונראה דגדר שליח הבאה דאמרינן שנעשה שליח שיהי' ידו כידה רק לענין קבלת הגט ולא תתגרש בקבלתו עד שיגיע הגט לידה דלכאורה נימא שאח"כ כשיגיע הגט לידה באיזה אופן שיהי', ואפי' אם יזרוק השליח הגט והאשה תקח אותו מע"ג קרקע גם אז תהי' מגורשת, כיון שכבר נתקיים ונתן בידה בקבלת הגט, אבל מסוגיא זו מוכח דאינו כן, אלא דהשליח צריך שיהי' כידה כל הזמן ושיבוא הגט מידו לידה, וטעמא דאף דמחלקינן מעתה הנתינה לידה עם דין הגירושין או עם קנין הגט, ומטעם זה סוברים הרשב"א והר"ן דאפי' נתינה לפקדון מהני, מ"מ כיון שבשעת הגירושין עכ"פ צריך שיהי' הגט בידה, לכן צריך נמי שלא יהי' הפסק בין נתינת הבעל הגט להאשה או לחצרה, ובין שעת הגירושין ושעת קנינה את הגט, ולכן אם הופסק ע"י בטול הרשות, שיצא הגט מיד האשה או מרשותה לא מהני מה שתקח אח"כ את הגט בעצמה, ואפי' אם נימא שאם הניחו השליח הבאה בין קבלתו לנתינתו איזה זמן במקום מיוחד ואפי' לא יהי' חצרו ג"כ מהני זהו משום דעכ"פ לא נתבטלה משום זה קבלתו וברשותו הוא, אבל אם זרק הגט באופן דלא ניחא ליה שיהי' ברשותו אז לא מהני מה שתקבלו האשה בעצמה, ולפי"ז מבואר דהיכי שאמרה האשה הבא לי גיטי והשליח אומר שאמרה התקבל כיון דאינו רוצה להיות שליח להבאה אלא שליח לקבלה, א"כ תיכף אחר שקבל הגט כבר אין ידו כידה ולא מהני מה שיבוא הגט אח"כ מידו ליד האשה, ושליח לקבלה לא עשתה אותו.

אלא דלפי"ז צריך ביאור דא"כ כשהאשה אמרה התקבל לי גיטי והשליח אמר שאמרה הבא לי גיטי אמאי מתגרשת כשתגיע גט לידה דהא האשה לא עשתה אותו לשליח להבאה.

ונראה בזה דהנה דין זה שהאשה קונית את הגט אינה צריכה כונה לקנין דהא קונית אותו אפי' בע"כ, וכן אין הבעל צריך להקנות לה וממילא קנתה הגט ע"י הנתינה, ואף דהקצוה"ח סי' כ' כתב דמשום זה מהני גיטו וידו באין כאחד משום דלא בעינן בגט תורת זכי' כיון דמהני אפי' בע"כ, אבל מהא דחזינן דבחצרה שאינה עומדת בצדה מהני לענין דין נתינה ואינה מתגרשת בזה משום דלא קנתה הגט מוכח דבעינן דין קנין בגט, אלא שבגט הוא חדוש דע"י הנתינה היא קונית את הגט ומתגרשת כאחד, ומשו"ה מהני בזה דין גיטו וידו באין כאחד ויסוד הדברים מבואר בירושלמי בתרומות פ"ד ובגיטין פ"ו דאיתא התם אף לענין מתנה כן אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו, תמן התורה זיכת אותה בגטה והיא עושה שליח לקבל דבר שהוא שלה, ופי' הגר"א דבמתנה לא מהני שליח לקבלה, וכונתו דאף דאפשר לזכות לחברו ע"י אחר זהו מדעת הנותן שהוא מזכה לו בפירוש, אבל שליח לקבלה והוא נותן בסתם לא מהני ודוקא בגט מהני משום שהתורה זיכתה בגיטה.

ולפי"ז נראה דאף שכתבנו דגדר שליח הבאה לדעת הרמב"ם היא שעושית את השליח לגדר חצרה בלא עומדת בצדה כמו שכתב להדיא הרשב"א הבאתי דבריו בהל' עבדים פ"ו מ"מ כשהאשה עשתה אותו לשליח לקבלה והוא קבל השליחות ועכשיו בא להבעל ואמר שליח הבאה אני, אין כונת השליח אלא לענין זה שלא תתגרש ע"י קבלתו, וכיון דבאמת סגי בזה כשיתן לו הבעל ע"מ שלא תתגרש בקבלתו, וכמו באומר לא תתגרשי אלא לאחר ל', ואם יתן לו הבעל בפי' שתתגרש מעכשיו בודאי על אופן זה ביטל שליחותו דהא אומר בפי' שליח הבאה אני, לכן אמרינן דאין בזה עקירה בעיקר אופן קבלתו את הגט מכפי ששלחה לו האשה אלא שלא תתגרש בקבלתו וכיון שאין השליח צריך לכוון לזכות הגט. וממילא קונה אותו האשה כיון שהוא מקבלו ובאמת הוא שליח לקבלה וכיון שעכ"פ ודאי רוצה השליח שכשיבוא הגט ליד האשה תתגרש, ואם נפרש שעקר כל ענין השליחות לקבלה לא תתגרש וכמו שבארנו, לכן מפרשינן דאין כונתו אלא לזה שלא תתגרש בקבלתו אלא כשיבוא הגט לידה, ובזה סגי כשנותן לו הבעל הגט ע"מ כן. וכשנתן לו הבעל והסכים לדבריו וכמו שבארנו דאף דאומר הילך כמו שאמרה מ"מ מסכים גם לדברי השליח ע"כ נתן לו ע"מ שלא תתגרש אלא כשיבוא הגט לידה.

ועכשיו נבאר דעת הרמב"ם בהלכה שלפנינו שלא פסק דאם תפסו ארבעה אין מוציאין מידן, דבאמת הא בארנו דאדבורא דידה קא סמיך, וא"כ גם הכא אדבורא דבעה"ב סמכי וא"כ לפי סוגיית הגמ' הוי לן למימר דמשלם ארבעה כמו שאמר בעה"ב, אכן בפ"כ מהל' מכירה הל' א' כתב הרמב"ם והוא מתוספתא הביאה הרי"ף פ"א דקדושין וז"ל המבקש לקנות מחבירו מקח, מוכר אומר במאתים אני מוכר לך והלוקח אומר איני קונה אלא במנה, והלך זה לביתו וזה לביתו ואח"כ נתקבצו, ומשך זה החפץ סתם אם המוכר הוא שתבע הלוקח ונתן לו החפץ אינו נותן אלא מנה ואם הלוקח הוא שבא ומשך זה החפץ סתם חייב ליתן לו מאתים, ולפי"ז מבואר דזהו המחלוקת בין ס"ד דגמ' ובין רב אשי דבס"ד הוי סבר דכיון דהבעל אמר הילך כמו שאמרה, והשליח קבל הגט מידו אמרינן דבסתמא נתרצה לדברי הבעל, ואי אמרינן דאדבורא דידה קא סמיך משהגיע גט לידה מגורשת, ודחה רב אשי ואמר דכאן לא דמי להא דתוספתא דהתם הלכו מקודם כל אחד לביתו, ולכן שפיר אמרינן דמי שתבע אח"כ נתרצה לדברי חבירו, אבל כאן אף דהבעל אמר הילך כמו שאמרה. אבל כיון שהשליח לא אמר שמסכים לדבריו, א"כ למה נתן לו הבעל הגט, וע"כ דבנתינתו הסכים לדברי השליח ולא שהשליח הסכים לדברי הבעל.

ולפי"ז גם בהך דינא שהבעלים אמרו לשליח לשכור בארבעה והשליח אמר לפועלים בשלשה והפועלים אמרו כמו שאמר בעה"ב, אף דס"ל דאדבורא דידה סמיך וה"נ הכא אדבורא דבעה"ב סמכי מ"מ הפועלים אין מכירים את בעה"ב ולא הוא שכרן אלא השליח הוא ששכרן, וכיון שהוא לא הסכים לדבריהם למה הלכו בסתם לעשות מלאכתן וע"כ דאף שאמרו כמו שאמר בעה"ב מ"מ בהליכתן למלאכתן נתרצו על דברי השליח שאמר להם בשלשה, והגמ' הוי סבר דכיון שאמרו להשליח כמו שאמר בעה"ב והשליח שתק הוי שתיקה כהודאה והסכים לדבריהם, ולכן מייתי בגמ' סוגיא דהתקבל לי גיטי, ומה דאמר רב אשי על זה, ומוכח מדברי רב אשי דהשליח לא הסכים לדברי הבעל אף שנטל הגט, וכ"ש כאן דליכא רק שתיקה מצד השליח ונמצא דמה דמייתי כאן הסוגיא דגיטין, ומה דאמר ע"ז רב אשי אינו כפי"מ דמפרשים דהגמ' בעי למיפשט דאדיבורא דידי' קא סמכי ואינם נוטלים אלא שלשה ורב אשי דדחי דאפשר דאדבורא דידה קא סמיך וה"נ הכא אדבורא דבעה"ב קא סמכי ונוטלים ארבעה, דבאמת רב אשי לא איירי כלל באבעיא זו דב"מ, אלא בסוגיא דגיטין ובגמ' בב"מ מייתי הסוגיא דגיטין, ומה דאמר ע"ז רב אשי ומינה מוכח דעכ"פ השליח לא הסכים לדברי הבעל, וה"נ השליח לא הסכים למה שאמרו כמה שאמר בעה"ב, אלא כונתו היתה ששוכרם בשלשה, וכיון שהלכו לעשות כן מלאכתן הסכימו לדברי השליח וזהו שכתב הרמב"ם שהרי שמעו שלשה וקבלו עליהם ובודאי אינם נוטלים אלא שלשה וכנ"ל.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.