אבן האזל/שכירות/ח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אבן האזלTriangleArrow-Left.png שכירות TriangleArrow-Left.png ח

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ה[עריכה]

השוכר או המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה אם אירע דבר זה לרוב השדות של אותה העיר מנכה לו מחכירו הכל לפי רוב ההפסד שארעו, ואם לא פשטה המכה ברוב השדות אינו מנכה לו מחכירו.

השוכר או המקבל, המ"מ הביא דברי רש"י במשנה דזה ליתא אלא בחכירות דאי בקבלנות, מאי מנכה איכא מה שימצאו יחלוקו, ולכן תמה המ"מ על הרמב"ם שכתב או המקבל ודחק דהכונה המקבל בחכירות, והוא תמוה דמאי נ"מ בין שוכר לחוכר, וזה כבר ציין המגיה, ועוד דבהל' א' וב' ביאר הרמב"ם להדיא דחוכר ומקבל הם שני ענינים.

ונראה דהרמב"ם סובר דגם במקבל שייך האי דינא שאם מנהג המדינה לקבל שדה בינונית שיטול המקבל שליש ובשדה זיבורית ליטול מחצה ומשום שהמקבל רוצה שיהי' לו שכר עבודתו, וא"כ אם שדה זו היא בינונית וקבל בעד שליש כיון שהוא מכת מדינה ואמרינן דהוא מזל הבעלים א"כ הוי כמו שהיא שדה זיבורית שנוטל מחצה, והנה בהא דאמר רב פפא בדף ק"ד הני תרתי מתניתא קמייתא משכחת לה בין בחכרנותא בין בקבלנותא ובהך מתני' הא תנן המקבל שדה מחבירו והיא בית השלחין או בית האילן יבש המעין ונקצץ האילן אינו מנכה לו מן חכורו, אם אמר לו חכור לי שדה בית השלחין זו, או שדה בית האילן זה יבש המעין ונקצץ האילן מנכה לו מן חכורו. ופירש"י כי היכי דבחכירות כשיבש המעין מנכה לו ה"נ בקבלנות אם קבלה לשליש ולמחצה הכל לפי מה שנפסד, והנה א"א לומר דכונת רש"י דממילא נפסד הבעלים כיון שהיא עושה פחות, דא"כ מאי נ"מ בין רישא לסיפא דהא גם ברישא לא יטול המקבל פחות משליש או מחצי ממה שגדל, וע"כ דכונת רש"י דהכל לפי מה שנפסד ינכה לו לפי ערך ממה שצריך המקבל ליתן להבעלים, וכן מבואר בש"מ בשם הרב ר' יונתן וז"ל, והשני' והיא בית השלחין או בית האילן וכו', כמו כן בתרווייהו איתא שאם קבלה בשליש או בחכירות בעשרת כורין לשנה לא יאמר לו כיון שיבש המעין או נקצץ האילן אפחות לך מן החכירות או הוסיף לי על הקבלנות עכ"ל, והיינו ברישא דאינו מנכה לו ובסיפא ע"כ דמוסיף לו על הקבלנות.

איברא דהתוס' הקשו דלמה ינכה לו דהא גבי אכלה חגב אם מכת מדינה מנכה לו מחכירותו ולא איירי אלא בחכירות דבקבלנות אינו מנכה לו, ותירצו דהכא כיון דאמר לו בית השלחין זו ועומד בתוכה רוצה לומר כל זמן שתהא בית השלחין. אבל הרמב"ם בהל' ג' כתב בהך דינא דאם היתה מכת מדינה מנכה לו אפי' לא אמר לו בית השלחין זו. והלח"מ רוצה לפרש שם דקאי רק על חוכר וא"א לפרש כן דהא כתב להדיא החוכר או המקבל, וע"כ דהרמב"ם מפרש כפשטה דהך מתני' דאיירי בין בחכירות בין בקבלנות משום דבקבלנות שייך נמי לנכות. ומה דהוצרך הגמ' לאוקמי כגון שעומד בתוכה ואמר לו בית השלחין זו זהו בשביל מה דפריך ולימא ליה שמא בעלמא אמרי לך, וזהו דוקא כשלא הי' מכת מדינה, אבל אם הי' מכת מדינה לא צריך לזה דעכ"פ מזל הבעלים גרם שלא צמחה השדה, וכיון דהך מתני' הוא גם בקבלנות ושייך לנכות א"כ גם באכלה חגב כן, ור"פ אינו מכוין על אכלה חגב דזהו דומיא דהנך תרתי וגדר אחד להם רק דבאכלה חגב צריך מכת מדינה ושפיר כתב גם כאן השוכר או המקבל.

יג[עריכה]

המקבל שדה מחבירו ואחר שזכה בה הובירה שמין אותה כמה היא ראוי' לעשות ונותן לו חלקו שהי' מגיע לו, שכך כותב לבעל הקרקע אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא, והוא הדין אם הוביר מקצתה, ומפני מה נתחייב לשלם מפני שלא פסק על עצמו דבר קצוב כדי שנאמר הרי היא כאסמכתא, אלא התנה שישלם במיטבא ולפיכך גמר ושעבד עצמו, אבל אם אמר אם אוביר ולא אעביד אתן לך מאה דינרין הרי זו אסמכתא ואינו חייב לשלם אלא נותן כפי מה שראויה לעשות בלבד.

שכך כותב לבעל הקרקע, כתב המ"מ ופי' אע"פ שלא כתב לו ממש לשון זה הרי דינו כמו שכתב דכתנאי בית דין דמי וכ"כ הרמב"ן והרשב"א ז"ל וכ"כ רבינו יצחק אלברצלוני תשובה לרבינו האי גאון ז"ל דהא מתניתא כתנאי ב"ד דמיא אע"פ שלא כתב כמו שכתב דמי עכ"ל, והנה מלשון הרמב"ם לכאורה לא משמע כדברי המ"מ דכיון שכתב לשון המשנה כפשטה וביאר טעמא משום מה לא הוי אסמכתא מוכח דהוא רק בשביל שנתחייב, ואף דטעם זה מבואר בגמ'. ולדברי הרמב"ן והרשב"א וכן כתבו התוס' צ"ל דאי לא הי' מועיל תנאי מפורש לא היו עושים תנאי ב"ד, או לא מהני תנאי ב"ד. דרק כיון דמהני תנאי מפורש אמרינן דע"מ כן קבל כדרך שאר המקבלים. מ"מ בדברי הרמב"ם לכאורה לא משמע כן מדלא הזכיר זה והי' לפרש, אכן יש לחזק שיטתו של המ"מ בדעת הרמב"ם ממה שכתב דאם אמר אם אוביר ולא אעביד אתן לך מאה דינרין הרי זה אסמכתא ואינו חייב לשלם אלא כפי מה שהיא ראוי' לעשות וקשה דכיון דבמה שכתב לא נתחייב משום דהוי אסמכתא, א"כ למה יתחייב במה שהיא ראוי' לעשות וע"כ דאפי' לא כתב כמי שכתב דמי.

לכן נראה דיש יסוד לזה מדין בע"ח גובה את השבח מטעמא שכך כותב לו מוכר ללוקח אנא איקום ואשפי וכו' וממקבל מתנה אינו גובה כדאיתא בב"מ דף ט"ו ואמר שם דמתנה דלא כתיב ליה הכי ה"נ דלא טריף שבחא שכתב הרמב"ם בפ' כ"א מהל' מלוה הל' ג' וז"ל, ולמה יטרוף בע"ח חצי השבח מן הלוקח. ולא יטרוף ממקבל מתנה כלום מפני שהמוכר כותב ללוקח בשטר מכירה שאני מחוייב לך בקרן ובעמל שתעמול ובשבח שתשביח וכו', ואפי' לא כתב כבר נודע שזה דין המוכר עם הלוקח. ומבואר דאף דיסוד ההתחייבות הוא ע"י מה שכך כותב לו מ"מ ע"מ כן מכר המוכר ללוקח וע"מ כן קנה הלוקח ומדין אחריות ט"ס, ולכן גם כאן כיון שדרך המקבלים לכתוב כן מתחייב גם אם לא כתב וכדברי המ"מ. וכתב הרמב"ם זה במה שכתב בדין אם אמר אם אוביר ולא אעביד אתן לך מאה דינרין שהרי זה אסמכתא ומ"מ חייב ליתן כפי מה שראוי' לעשות וכנ"ל ועיין מש"כ בפ' ב' סוף הל' ג'.

ובמה שכתב המ"מ מדברי הר"י אברצלוני בשם רב האי גאון דהא מתני' כתנאי ב"ד דמיא אע"פ שלא כתב כמו שכתב דמי אני תמה שהוא סתירה לדבריו בספר המקח הבאתי דבריו בפי"א מהל' מכירה הל' א' ב' בד"ה והנה, דעיקר דין אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא דמהני ההתחייבות הוא משום דמעיקר הדין הוא מחוייב מתורת מזיק ע"ש שבארתי דבריו, וע"כ צ"ל שיש כאן חזרה, רק שאין אנו יודעים מה כתב מקודם, אבל ליישב שניהם א"א וצ"ע.


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.