אבן האזל/מלכים/ט

אבן האזל ‏ מלכים ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

בן נח שהרג נפש אפילו עובר במעי אמו נהרג עליו וכן אם הרג טריפה או שכפתו ונתנו לפי ארי או שהניחו ברעב עד שמת הואיל והמית מכל מקום נהרג וכן אם הרג רודף שיכול להצילו באחד מאבריו נהרג עליו מה שאין כן בישראל.

השגת הראב"ד. וכן אם הרג רודף. א"א קשיא לי' אבנר.

הכס"מ כתב בביאור דברי הראב"ד משום דאמר בסנהדרין דף מ"ט דיואב דן לאבנר דין סנהדרין דאמר לי' מ"ט קטלתי' לעשאל, עשאל רודף הוי, היה לך להצילו באחד מאבריו, לא יכילי לי' ומוכח מזה דטענת היה לך להצילו באחד מאבריו מהני להרגו, וכתב הכ"מ דדעת הרמב"ם הוא דלאו דין גמור הוא ומאי דקאמר שדנו דין סנהדרין לא דין גמור קאמר אלא מלשון שער קדייק כמו אל שער מקומו ואסמכתא בעלמא הוא עיין בדבריו והוא דוחק, והמל"מ כתב כאן דדוקא ב"ד אין הורגין אבל גואל הדם כמו שרשאי להרוג למי שהרג בשוגג ה"נ יכול להרוג למי שהיה יכול להצילו באחד מאבריו, ולכן לא קשיא מהא דאבנר דיואב גואה"ד הוי.

והנה דברי המל"מ צריכין ביאור דהנה הרמב"ם בפ"א מהל' רוצח הל' י"ג כתב כל היכול להציל באחד מאבריו ולא טרח בכך אלא הציל בנפשו של רודף והרגו ה"ז שופך דמים וחייב מיתא אבל אין ב"ד ממיתין אותו וכתב הכ"מ דהרמב"ם למד זה מברייתא דר' יונתן בן שאול דאמר רודף שהיה רודף אחר חברו להרגו ויכול להצילו באחד מאבריו ולא הציל נהרג עליו, ומפרש דהא דאמר נהרג עליו אינו שב"ד ממיתין אותו דלא שייך ביה התראה, אלא דחייב מיתה לשמים, ולשון נהרג עליו ודאי לא משמע הכי, וגם מה שכתב דלא שייך ביה התראה נמי אינו מובן וכבר כתב על זה המל"מ שדבריו צריכין תלמוד, והנה דברי המל"מ כאן לא יתכנו אלא לפי דברי הכ"מ דטעמא דפטור הוא משום דלא שייך ביה התראה ולכן שפיר גוה"ד יכול להורגו אבל המל"מ בעצמו כתב שדברי הכ"מ צריכין תלמוד ולפ"מ שנבאר דכיון דאינו רוצה לדקדק אם הרג להציל אינו רוצח א"כ גם גוה"ד לא מהני.

ונראה לבאר דברי הרמב"ם שבדיוק כתב בהל' רוצח ולא טרח בכך והיינו שלא רצה לטרוח ולדייק, והטעם בזה דכיון דהוא יכול להצילו בא' מאבריו, ואחר יש כאן שאינו יכול להציל באחד מאבריו הוא שופך דמים, אבל עכ"פ אינו רוצח בזה שהורגו כיון דבלא אפשרות הצלה באחד מאבריו ניתן להצילו בנפשו, ונ"מ שאם אפשר לזרוק אותו באבן אחד שיציל בזה את הנרדף וזרק בשני אבנים בב"א והרגו יהיה חייב מיתה אם התרו בו דלא שייך בזה סברת לא טרח והוא פשוט, ובהא דר' יונתן בן שאול נראה דהרמב"ם סובר דכיון דתניא ר' יונתן בן שאול אומר מכלל דרבנן פליגי עלי' וטעמא דרבנן כמש"כ וח"ג הגר"מ חברוני שי' העירני מסנהדרין דף ע"ז ע"ב ברש"י ד"ה נהרג דלרבנן היתר גמור הוא ומשמע לכאורה דהכונה הוא על ישראל בישראל וכן ראיתי בערוך לנר שמפרש כן בכונת רש"י אבל באמת יש לפרש על ישראל בכותי וכן מצאתי בפי' הרמ"ה.

והנה שם בגמ' איתא דיואב השיב על טענת אבנר השתא בדופן חמישי כוונת ליה באחד מאבריו לא יכלת ליה, ולפ"מ שכתבתי דכל מה דפטור הוא משום דלא טרח להציל באחד מאבריו, וא"כ אם יכוין להדיא דוקא להרגו ודאי חייב מיתה אלא דאי אפשר לברר דבר זה ולהרגו בב"ד וכ"ש דלא שייך בזה התראה דהמציל יוכל לטעון שנזדמן לו כן בשביל שלא רצה לטרוח ולדקדק אבל יואב טען שהיה זה בכונה שכיון לדקרו במקום שימות, ולכן גוה"ד שהרגו ודאי פטור ממיתה אבל בי"ד אין ממיתין אותו.

ואפשר לבאר בדברינו מה שתמה עוד הכ"מ בזה שהראב"ד שתק בהל' רוצח שכתב הרמב"ם אבל אין ב"ד ממיתין אותו ולא כתב דקשיא הא דאבנר ולפמ"ש א"ש דשם ביאר הרמב"ם דבריו וכתב ולא טרח, ואפשר דזהו היכי דצריך טירחא ולא קשיא מאבנר אבל כאן כתב בסתם דאם יכול להציל בא' מאבריו והרגו פטור בישראל, ולכן שפיר השיג עליו מאבנר, אבל כונת הרמב"ם כאן הוא ג"כ באופן זה שכתב כאן משום דתמיד יכול ההורג להתנצל ולומר שרק משום שלא רצה לטרוח נזדמן לו הכאה הממיתה ולכן לא קשיא מאבנר וכנ"ל.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.