אבן האזל/מכירה/יט

אבן האזל ‏ מכירה יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

המוכר קרקע לחבירו ואחר שקנה הלוקח בא' מן הדרכים שקונין בהם קודם שישתמש בה יצא עליו מערערין ה"ז יכול לחזור בו שאין לך מום גדול מזה שעדיין לא נהנה בו ובאו התובעין לפיכך יבטל המקח ויחזיר המוכר את הדמים ויעשה דין עם המערערין ואם נשתמש בהם הלוקח כל שהוא אפי' דש המצר שלה וערבו עם הארץ אינו יכול לחזור בו אלא עושה דין עם המערערין ואם הוציאה מידו בדין מחזיר על המוכר כדין כל הנטרפין.

המ"מ כתב דגדר דייש אמצרי הוא מגדר נשתמש בה וכלשון הרמב"ם. וכתב ע"ז וכבר ידעת דעת המחבר דשימוש הוי חזקה לקנות. וכונת המ"מ לדברי הרמב"ם בפ"א הל' ט"ז דאכילת פירות הוי חזקה בנכסי חברו. והכ"מ בפ"א הל' י"ג כתב דהקנין הוא משום דלא גרע דייש אמצרי מרפק בה פורתא אלא דיש כאן גם נהנה בו במה שערב השדות. וכונתו דהם שני ענינים דגדר חזקה הוא מגדרי תקוני השדה. אלא דצריך נשתמש שלא יוכל לחזור בשביל שיצאו מערערין. וכתב הכ"מ כך נ"ל לדעת רבינו והוא יותר נכון בעיני ממש"כ ה"ה עכ"ל: והנה מש"כ הכ"מ דלא גרע דייש אמצרי מרפק בה פורתא הם דברים תמוהים דרפק בה פורתא לא מהני אלא בנכסי הגר ולא בנכסי חברו. וכדאיתא בב"ב דף נ"ז והרי ניר דבנכסי הגר קנה ובנכסי חבירו לא קנה. והרמב"ם מפרש הגמ' דשם לענין קנין חזקה. וכן כתב הרמב"ם בפ"ב מה' זכיה ומתנה הל' ד' שחשב בין הדברים דקונה בנכסי הגר ולא בנכסי חברו. הנר את השדה. אכן הכ"מ לשיטתו שהקשה שם דהא הרמב"ם פסק בפ"א מה' מכירה דמוכר שדה לחבירו וזרעה או נרה הוי חזקה. והביא שם לתרץ דשם אין כונת הרמב"ם לענין קנין חזקה אלא לענין ראיית חזקה. וכבר כתבתי מזה בפ"א הל' ט"ז. והוכחתי דאין כונת הרמב"ם שם כן אלא כמש"כ שם המ"מ דדעת הרמב"ם דניר אינה חזקה בנכסי חבירו. רק דהרמב"ם מחלק בין ניר קצת כמו רפק בה פורתא. דזה לא מהני אלא בנכסי הגר. ובין נכנס לשדה וזרעה או נרה דהיינו שחרש כל השדה דזה מהני אפי' בנכסי חבירו. ולפי"ז דייש אמצרי אינו מוכרח דדמי לנכנס בשדה ונרה. אלא דלפימש"כ שם דמשו"ה לא מהני חרש קצת משום דהשדה עומדת לחרישה. ובודאי יבואו הבעלים ויחרשו את כל השדה ולא הועיל בחרישה קצת. א"כ יש לומר דדייש אמצרי כיון דאינו תיקון מוכרח דמי לנעל גדר ופרץ אפי' כ"ש דהוי חזקה. אלא די"ל להיפוך דכיון דאינו תיקון חשוב דמי לסייד או כייד דלא הוי חזקה אלא בנכסי הגר. ולכן נראה דיותר נכון פי' המ"מ דהוא מגדר נשתמש כמש"כ הרמב"ם. ואין צורך לחלק דהקנין הוי מגדר תיקון השדה. ומה דאינו יכול לחזור הוא מגדר נשתמש כיון דע"כ מיקרי זה נשתמש ונהנה א"כ הוי שפיר שימוש דאכילת פירות וכמש"כ המ"מ.

ה

המוכר קרקע לחבירו והתנה עמו שכל אונס שיולד בקרקע זה יהיה חייב לשלם אפי' בא עכו"ם וגזלה מחמת המוכר חייב לשלם אבל אם נפסק הנהר שהיה משקה אותה או שחזר הנהר לעבור בתוכה ונעשה בריכה. או שבאה זועה והשחיתה אותה ה"ז פטור שאלו וכיוצא בהן אונס שאינו מצוי ולא עלה על לב המוכר דבר זה הפלא בעת שהתנה, וכל אונס שאינו מצוי אינו בכלל התנאי הזה.

בגמ' שם פריך רבינא ע"ז מאם לא אעמוד מחולי זה ורבא מסייע מאם מתי מחולי זה. ומוכח מד' הגמ' דטעמא דאינו גט באם מתי הוא משום טענת אונס וכמש"כ שם התוס' דבאונס דלא שכיח לא אמרינן דאין אונס בגיטין. וקשה דמדברי הרמב"ם דמחלק מאם מתי לאם לא אעמוד מוכח דבאם מתי מפרשינן שימות מסבת החולי. איברא דהתוס' כתבו שם תי' ב' דזה גופא אם הכונה מסבת החולי או מתוך החולי תלייא אם אסיק אדעתיה על אונס דלא שכיח. אבל זהו לשיטתם לפי"מ שכתבו בריש כתובות על קושייתם על הא דלא ניחא ליה דתיפול קמי יבם מאכלו ארי אבל לדעת הרמב"ם בארתי שם גדר אונס באופן אחר ולפי"ז א"א ליישב לשיטתו כתי' הב' שבתוס' ע"ש.

ונראה דבאמת רבינא ורבא דקשיא להו מרישא דאם מתי מחולי זה לסיפא דאם לא אעמוד מחולי זה ע"כ דלא סברי מחולי זה היינו שימות ע"י החולי דא"כ ברווחא אפשר לחלק בין אם מתי לאם לא אעמוד כדמחלק בירושלמי, וזהו מה דשלחו מתם אכלו ארי אין לנו משום דבא"י סברי דבאם מתי אמרינן דמחולי זה הכונה ע"י החולי, ובאם לא אעמוד הוא ספק אם ע"י החולי או מתוך החולי, ומה דלא נתבטל הגט משום טענת אונס י"ל דבזה נחתינן לסברא דלא ניחא ליה דתיפול קמי יבם וכמש"כ שם.

ט

ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ובא לוי והוציאה מיד שמעון, אם רצה ראובן לעשות דין עם לוי עושה ואין יכול לוי לומר לו מה לי ולך והרי אין עליך אחריות שהרי ראובן אומר אין רצוני שיהיה לשמעון תרעומות עלי שהרי הפסיד בגללי.

בגמ' איתא ובא בע"ח דראובן וטריף לה משמעון. והרמב"ם שינה וכתב ובא לוי והוציאה מיד שמעון וזה הלשון ודאי דלא הוי על בע"ח אלא על מערער שבא לוי והוציא מיד שמעון בעדים שהשדה שלו, והדבר צריך ביאור, והנה עיקר מאי דקמ"ל אביי דהלוה יכול לעשות דין עם הבע"ח כשרוצה לטרוף מהלוקח, צריך ביאור דהא איתא בבכורות דף מ"ח דבעי רב ירמיה למימר דשני יוסף בן שמעון שהיו בעיר אחת ולקח אחד מהם שדה חברו בע"ח גובה ממנו דאמר לו אי בדידך מסיקנא מנתא דידך קשקילנא ואי בחברך מסיקנא משתעבדא לי מקמי דידך, ופריך רבא מכדי נכסי דבר אינש אינון ערבין ביה מי איכא מידי דלדידיה לא מצי תבע ליה ולערב מצי תבע ליה והתנן המלוה את חברו לא יפרע מן הערב תחלה, ומטעם זה גופא אמר רבא בב"ב דף קע"ד דדיינא דאחתיה למלוה לנכסי דלוה מקמי דליתבעיה ללוה דמסלקינן ליה משום דנכסי דבר אינש אינון ערבין ביה וקיי"ל דלא יפרע מן הערב תחלה, וא"כ איך אפשר להיות הו"א דהלוה לא מצי תבע המלוה לדין ולמה צריך כאן לסברא דלא ניחא לי דתיהוי לשמעון תרעומות עלי.

ונראה דאפשר לומר דזה תליא בדין אם בע"ח למפרע הוא גובה או מכאן ולהבא הוא גובה דפליגי בזה אביי ורבא בפסחים דף ל' דאביי אמר למפרע הוא גובה והיינו כמו שפירש"י דגבייתו שגובה עכשיו אגלאי מלתא דמשעה שהלוהו עמדו נכסיו הללו בחזקתו, דרבא דאמר דדין שעבוד נכסים דמי לדין לוה וערב דאם א"א לתבוע הלוה א"א לתבוע הערב, זהו לשיטתו דאמר מכאן ולהבא הוא גובה שגובה עכשיו מנכסיו בשביל חובו, אבל לאביי דאמר למפרע הוא גובה דהוי כמו שהקנה לו נכסיו למפרע אם לא יפרע ויצטרך לגבות מהם, א"כ לא דמי לערב דהכא כבר הקנה לו נכסיו, ולכן אף דעכ"פ צריך לברר אם החוב הוא חוב דלא הקנה לו נכסיו אלא אם לא יפרע לו, מ"מ אינו מחוייב לדון עם הלוה אלא עם בעל הנכסים דכיון שמביא ראיה בב"ד שהלוה לא פרע לו חובו וממילא נקנו לו הנכסים למפרע יכול לגבות מהנכסים איברא דרש"י פי' שם בד"ה בע"ח, המלוה את חבירו ושעבד לו נכסיו שאם לא אפרע לך עד יום פלוני גבה מנכסי והגיע הזמן ולא פרע, ובדברי רש"י יש לומר דכונתו לא על סתם שעבוד חוב אלא על אפותיקי סתם.

ומצאתי שהמאירי עמד בזה וכתב דיש מפרשים דהוא דוקא באפותיקי דא"א לומר בשעבוד סתם דאיך אפשר לומר כן דהא הלוה אוכל פירות, וראייתו זו אינה מוכרחה דאפשר לומר דבאופן זה הקנהו שיגבה למפרע באופן שהפירות יהיה של הלוה, וכתב דיש מפרשים אפי' בשעבוד סתם והוכיח מהא דמייתי הגמ' ע"ז הא דיתומים שגבו קרקע בחובת אביהם דלא מיירי באפותיקי, ולדעתי ראיה זו היא חזקה ומוכרחה ולא אבין בטעמו של המאירי שכתב שנראה לו כפי' הראשון ולא כתב טעם לדחות ראיה זו, עכ"פ להמפרשים שפירשו דאינו דוקא באפותיקי נוכל לומר כדברינו, אלא דנראה דעכ"פ אינו על סתם שעבוד אי שעבודא דאורייתא דבזה ודאי לא אמרה תורה שיקנה בעל החוב מעכשיו, אלא היכי שכתב לו שטר ושעבד לו נכסיו מפורש, וזהו שכתב רש"י המלוה את חבירו ושעבד לו נכסיו, ולכן עכ"פ לדידן במלוה בשטר דבסתמא כתוב בו שעבוד נכסים נוכל לדון לאביי בדין למפרע הוא גובה, ונמצא דאביי לשיטתו שפיר אמר דינו בבע"ח אבל הרמב"ם להלכה דפסק כרבא דמכאן ולהבא הוא גובה ע"כ העמיד הך דינא במערער שהוציא הנכסים ולא בבע"ח.

אמנם צריך לבאר דהך דינא דרבא דשני יוסף בן שמעון שנפסק להלכה בטוש"ע חו"מ סי' מ"ט סעיף י' השמיטו הרמב"ם וכבר עמדו המפרשים בזה וראיתי שהתומים כתב דמה דאמר רבא דשעבוד נכסים דמי לערב הוא דוקא אי שעבודא לאו דאורייתא, ועיקר שעבודא רק על הלוה וכופין אותו לפרוע ואם אינו ציית יורדין לנכסיו ולכן אין להנכסים אלא תורת ערב, אבל אי שעבודא דאורייתא, ותיכף נכסיו משועבדין משעת הלואה, ואיכא למ"ד דיכול להקדישו, ולכן אינם בגדר זה של ערב לומר לא יתבע ערב תחלה, ולכן הרמב"ם דפסק שעבודא דאורייתא לא הביא הא דרבא, ולפי דברי התומים נסתרו דברינו מש"כ ליישב מה שלא כתב הרמב"ם כאן בבע"ח, אבל דבריו אינם מוכרחים דמש"כ דאי שעבודא דאורייתא לא הוי בדין ערב לא ידעתי הכרח לזה ולמה לא נימא דדין שיעבוד דנכסים הוא בגדר ערב, ומש"כ ואיכא למ"ד דיכול להקדישו וכונתו לאביי דאמר למפרע הוא גובה אשר ב"ה כיונתי לדבריו לתלות הך דינא בדין למפרע הוא גובה. אבל אדרבא מכאן ראיה לסתור דהא לא קיי"ל למפרע הוא גובה אף דקיי"ל שעבודא דאורייתא, והנה אף שמצאתי כדבריו להרמ"ה בחידושיו בס' יד רמה שכתב וז"ל שעבודא דאורייתא כלומר שעבודא דמשעבר ליה נכסי הלוה לבע"ח למגבי מינייהו זוזיה כמאן דקנינהו משעת הלואה להכי מדאורייתא הוא, אבל באמת אין כונת הרמ"ה על קנין גמור דהא קיי"ל מכאן ולהבא הוא גובה אלא דקנינהו "להכי", והכונה שקנה זכות לגבות חובו וזהו עיקר דין שעבוד, ועכ"פ י"ל דדמי לגדר ערב, ועוד תמוהים לי דברי התומים דהא הך סברא גופא דנכסי דבר אינשי אינון ערבין ביה אמרה רבא בב"ב דף קע"ד שהבאתי למעלה וזה הביא הרי"ף בכתובות בפ' הכותב דצריך לתבוע מקודם הלוה קודם שמורידין המלוה לנכסי הלוה, והביא זה הרמב"ם להלכה בפי"ג מה' מלוה, וא"כ א"א לומר דלא קיי"ל הך סברא דשעבוד נכסים הוי כמו ערב.

לכן נראה דאפשר ליישב ע"פ דרכו של התומים אבל באופן אחר שלא יהיה סתירה לדברינו, דהנה הקשה התומים בהא דרבא דאמר דכיון דא"א לגבות מהלוה א"א לגבות מהערב, דהא בערב גופא אם הלוה כופר והערב מודה חייב הערב לשלם. ותי' דעכ"פ דין השטר בטל כיון דא"א לגבות ע"י השטר מן הלוה והוי כמלוה ע"פ, ואף דלכאורה לפי"ז לא צריך להך סברא דליכא לוה ליכא ערב אלא משום דנשאר מלוה ע"פ, י"ל דאי לאו סברא דאי ליכא לוה ליכא ערב היינו אומרים דכיון דבמציאות נתחייב ונשתעבד נעשו הנכסים משועבדים, ומה שאין אנו יודעין וא"א לגבות אינו מעכב ויש כאן דין מלוה בשטר וממילא כיון דאיכא ממ"נ גובה, אבל הך כללא דאי ליכא לוה הוא דין שיהיה אפשר בפועל לגבות מן הלוה, ולכן אף שבתורת מלוה ע"פ לא נתבטל החיוב דאפשר יודה הלוה ולא יכפור או שישבענו ולא ישבע לשקר, אבל מתורת מלוה בשטר כבר נתבטל כיון דא"א לברר חיובו של הלוה.

אבל י"ל דהך דינא תלייא בדין שעבודא דאורייתא דדוקא אי שעבודא לאו דאורייתא וכל דין שעבוד הוא ע"י השטר וכיון דא"א לגבות מן הלוה ע"י השטר אין לזה דין מלוה בשטר, אבל אי שעבודא דאורייתא ומעיקר דינא נשתעבדו הנכסים אף בלא השטר אלא דבמלוה ע"פ הפקיעו חכמים השעבוד משום תקנת לקוחות אבל כאן דאיכא שטר ותקנת לקוחות אין כאן דיש כאן ממ"נ דהשטר הוא או שלו או של המוכר למה לא יגבה, לכן בזה יש לומר דרבא ע"כ סבר שעבודא ל"ד וכמש"כ התומים, אבל לדידן דקיי"ל שעבודא דאורייתא ליתא לדרבא, ונמצא דלא נדחה סברא דרבא דאי ליכא לוה ליכא ערב, אלא מטעם אחר דאי ש"ד יכול לגבות ע"פ השטר, ולכן עכשיו כבר מיושבים דברינו אף לדעת הרמב"ם שהשמיט הא דרבא דבעיקר דינא סבר להא דרבא, ולכן שפיר שלא כתב הלכה זו בבע"ח.

והנה מה שכתבתי ע"פ דברי התומים דרבא ע"כ יסבור של"ד לא יתכן כן לדברי התוס' בגיטין דף נ' ד"ה כיון שכתבו דרבא סבר ש"ד, אכן הרשב"א כתב שם דאין ראיה דבשעבדו בפי' הכל מודים דהוא דאורייתא, ומה דפריך אח"כ מנזיקין צ"ל משום דהוי מלוה הכתובה בתורה, ולפי"ז צריך לאוקמי הך דרבא דבכורות שלא נכתב השעבוד מפורש בתוך השטר, ואם היה אפשר לגרוס רבה היה מיושב דרבה סבר בסוף ב"ב להדיא דשל"ד, ונאמר דאין חילוק ואפי' שעבדו בפירוש וכשיטת התוס' סוף ב"ב וכן דעת הריטב"א הובא בקצוה"ח סי' ל"ח ע"ש.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.