אבודרהם/תשעה באב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ליל תשעה באב[עריכה]
ליל תשעה באב חולצין מנעליה' כאבלים והולכים לבית הכנסית. ואין מדליקין נרות רק נר א' לומר לאורו איכה. וכשיגיע לנפלה עטרת ראשנו מכבה אותו. ומתפללין ערבית כשאר הימים ואומ' עננו. ואומ' ש"צ קדיש תתקבל ואחר כך קורין איכה ואומ' קינות ואחר כך ובא לציון וכל סדר קדושה. ולא יאמ' ואני זאת בריתי אותם שנרא' כמקיים ברית על הקינות ועוד מפני שכתוב בו לא ימושו מפיך ובט' באב אסור לקרות בתורה משום שנאמ' פקודי ה' ישרים משמחי לב. וכן בבית האבל נהגו שלא לאמרו מפני שגם כן האבל אסור לקרות בתורה. ואו' קדיש דהוא עתיד לחדתא עלמא והולכין לבתיהם. ואן נותנין שלום זה לזה אלא כאבלים ונזופי'. והטעם שאין מדליקין נרות בבית הכנסת כדאית' באיכה רבתי שאמ' הב"ה למלאכי השרת בשעת חרבן הבית מלך בשר ודם כשהוא אבל מה דרכו לעשות אמרו לו מכבה את הפנסין אמ' להם אף אני אעשה כן שנאמ' שמש וירח קדרו. ופי' פנסין כלים שנותנין בהם הנרות מפני הרוח שלא יכבו שקורי' להם עששיות וכן תרגו' באורים כבדו ה' בפנסיא.
ואם חל במוצאי שבת אין אומ' ויהי נועם. ויש מן הגאונים שכתבו כיון שאין אומ' ויהי נועם גם סדר קדושה אין לומ'. ורב צמח כת' אין אומ' ויהי נועם אבל אומ' ובא לציון וכוליה סדרא אבל ואני זאת בריתי אין אומ'. ואין מבדילין על הכוס עד מוצאי ט' באב ואין מריחין עצי בשמים מפני שבליל ט' באב אין לעשות נחת רוח אבל מברכין על האור קודם שקורין איכה. וכן כת' בה"ג.
שחרית[עריכה]
שחרית נכנסין לבית הכנסת ומסדרי' הברכות וקורין הזמירות כשאר הימים. וכתב הרמב"ן נהגו קצת העם שלא לקרות פרש' הקרבנות ומשנת איזהו מקומן ומדרש ר' ישמעאל בבית הכנסת לפי שאסור לקרות בתורה ואינו נראה לי לפי שאין לנו איסור בסדר היום שהרי קורין ק"ש ומברכין לפניה ולאחריה וכן קורין בתורה ומפטירי' בנביא ופרשת הקרבנות ואיזהו מקומן כנגד התמידין תקנום ואומרן כדרכו ואינו חושש.
וחוזר ש"צ התפלה ובמקום נקדישך ונעריצך אומ' נקדש את שמך הגדול כשם שמקדישין אותו בשמי מרום וכן כתו' על יד נביאך וקרא זה אל וכו'. ואומ' קינות באמצע התפלה. ואינו אומ' ברכת כהנים וכשיגיע עד ולך נאה להודו' אומ' עושה השלו' ברך את עמך ישראל ברב עוז ושלום בא"י עושה השלום.
ואין אומרים תחנונים ולא נפילת אפים. ואומ' קינות בישיבה וכשמסיים אומ' עד אנה בכיה בציון והספד בירושלם תקום תרחם ציון תבנה חומות ירושלם ואומ' קדיש דהוא עתיד לחדתא.
והולך ש"צ להוציא ס"ת ואינו אומ' אל ארך אפים ומוציא ס"ת ומניחו על מגדל קטן אצל התיבה ואינו אומ' הכל יתגדל אלא מתחיל מן תגלה ותראה מלכותו וכו'. והטעם שמשנים מקום ס"ת משום דאמרינן בתעני' צבור ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה משום דכתיב עמו אנכי בצרה. וקורין כהן ולוי ומפטיר בפרש' ואתחנן מן כי תוליד בנים ובני בנים עד ולמען תאריך ימים על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך כל הימים. ואומר קדיש עד לעילא. ופטיר בירמיה אסוף אסיפם עד כי באלה חפצתי נאום ה'. ומברך הברכות האחרונות עד מגן דוד. וכן במנחה. ואמרי' במס' סופרים יש שמניחין את תיק הספר על הקרקע ואומ' נפלה עטרת ראשנו וקוראין ומספידין כמי שמתו מוטל לפניו ויש שמשנין מקומן ויש שיורדין מספסליהם למטה וכולן מתפלשין באפר ואין אומרין שלום זה לזה כל הלילה וכל היום עד שישלימו העם קינותיהם.
ואומר אשרי ומדלגין יענך ה' ביום צרה. וכן בבית האבל אין אומרי' אותו לפי שאין בדין לומ' שירה. ואו' סדר קדושה ולא יאמ' ואני זאת בריתי אותם. ומחזיר ס"ת למקומו ואומר יהללו את שם ה' וגו' ואומ' קדיש תתקבל וקורין איכה. ואחר כך קורין מזמור על נהרות בבל ואומר קדיש יהא שלמא רבה. וקורין אחר כך ספר איוב. ואומר מזמור לאסף אלקים באו גוים, ואומ' קדיש יהא שלמא רבה.
ולענין הנחת תפלין בט' באב כתב מר רב ששנה שמותר להניח תפלין דהא כבר אמרי' אבל מותר להניח תפלין. אבל הראב"ד כת' שמעולם לא הניחו בט' באב ואמ' שיותר טוב הוא לשים אפר מקלה על ראשו. וכתב הרא"ש ומסתבר' דחייב בתפלין כיון דאבל גופיה לא מתסר אלא ביום ראשון דלא חמיר תשעה באב מששת ימי אבלות ובריתא דמצות הנוהגות באבל נוהגות בט' באב כל שבעת ימים קאמ' ופרושי קא מפרש להו כגון רחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה ולקרות בתורה. והר' מאיר כת' ונראה דבט' באב אין להניח תפלין כמו ביום ראשון של אבל שאין יום מר יותר ממנו יום קביעות בכיה לדורות. וכתב הרא"ש ואיפשר שדחק למצוא סמך למנהג אשכנז אבל לכאורה נראה כמו שכתבתי. ועוד כתב הר' מאיר דרוטנבורק וציצית נהגו קדמוננו בכל אשכנז שלא להתעטף בו בט' באב ואסמכוה אקרא דכתיב בצע אמרתו ואמרי' במדרש איכה רבתי בצע פורפורי' דיליה ויש שאינן רוצים לשנות המנהג. וגם אינן רוצים להיו' בלא צצית ומתעטפים בטלית קטן תחת בגדיהם ע"כ.
מה שאומ' בקנות דם הנביא זכריה אינו זכריה בן עדוא שנתנבא בזמן חגי זכרי' מלאכי אלא הוא זכריה בן יהוידע ובדברי הימים תמצאנו שהרגו יואש המלך.
תנן בפסחים מקום שנהגו לעשות מלאכה בט' באב עושין מקום שנהגו של לעשות אין עושין ובכל מקום תלמידי חכמי' בטלים. ואמרינן בפ' בתרא דתעניות כל העושה מלאכה בט' באב אינו רואה סימן ברכה לעולם.
מנחה[עריכה]
למנחה אומ' אשרי וקדיש עד לעילא ואו' אל ארך אפים ורב חסד ואל ארך אפים ומלא רחמים ומוציא ס"ת וקורין בו כהן ולוי ומפטיר בפרש' ויחל משה. ומפטיר בתרי עשר בהושע שובה ישראל עד ופושעים יכשלו בם והוא סוף הספר ומסיים מי אל כמוך שהוא בסוף ספר מיכה ומחזיר ס"ת למקומו ואומ' קדיש עד לעילא. ומכריז ש"צ לקהל לומ' נחם ה' אלקינו ומתפללין שמנה עשרה ואומר אותו בברכת תשכון בתוך ירושלם כשמגיע עד ובנו אותה בנין עולם במהרה בימינו. וכת' רב עמרם שאומ' נחם ערבית שחרית ומנחה ורבי' סעדיה כת' במנחה בלבד וכת' הרא"ש כל ימי תמהתי למה נהגו שאין אומ' נחם אלא בתפל' המנח' דהא אמרינן בירושלמי יחיד בט' באב צריך להזכיר מעין המאורע ומסתמ' בכל התפלות קאמ' ערבי' שחרית ומנחה כמו בר"ח ופורים ותעניות ע"כ. וכבר פשט המנהג כדברי רבי' סעדיה.
נחם ה' אלקינו ע"ש נחמו נחמו עמי ע"ש כאיש אשר אמו תנחמינו כן אנכי אנחמכם. את אבילי ציון ואת אבילי ירושלם על שם ואבליו ינחם ועל שם לשום לאבילי ציון. ואת העיר האבלה על שם דרכי ציון אבלות. והחרבה על שם אשר ירושלם חרבה ועל שם נחם כל חרבותיה. והבזויה על שם כי הייתי זוללה. והשוממה מבלי בניה על שם כי רבים בני שוממה וע"ש כל שעריה שוממין. ותמצא כי א'בלה ח'רבה ב'זויה ש'וממה ר"ת אחבש לרמוז ביום חבוש ה' את שבר עמו. היא יושבת וראשה חפוי על שם ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון וגו' הורידו לארץ ראש' ועל שם וחפו ראשם. כאשה עקרה שלא ילדה ע"ש רני עקרה לא ילדה. ויבלעוה על שם בלע ה'. לגאיונים פי' מחנות המלחמה, והוא מלשון רז"ל לגיון העובר ממקום למקום והנגיד פי' מזה הענין הבוז לגאיונים ואמ' כי הלמד בו שורש. ויירשוה עובדי פסילים ע"ש שהעמידו צלם בהיכל וע"ש שירשו אותה אמ' ויירשוה וכתי' אשר אמרו נירשה לנו. ויטילו את עמך ישראל לחרב ע"ש מדוע הוטלו הוא וזרעו ועל שם יהיו מושלכים בחוצות ירושלם. ויהרגו בזדון חסידי עליון על שם בשר חסידיך לחייתו ארץ. על כן ציון במרר תבכה ע"ש ובכו אליך במר נפש. וירושלם תתן קולה על שם נתנה עלי בקולה. לבי לבי על חלליהם ע"ש קירות לבי הומה לי לבי לא אחריש וזהו שאמ' לבי לבי שני פעמים. על חלליהם ע"ש חללי בת עמי. מעי מעי ע"ש מעי מעי אוחילה. על הרוגיהם שכתו' בה הרוגי מות. כי אתה ה' באש הצתה ע"ש ויצת אש בציון. ובאש אתה עתיד לבנותה כאמור ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש וגו'. בא"י בונה ירושלם שנא' בונה ירושלם ה'.
וגומר התפלה ואומ' עננו וחוזר ש"צ התפלה ואומ' בסלח לנו נחמות וסליחות וגומר התפלה ואומ' ברכת כהנים. ואומ' תחנונים של שני וחמשי ונופלים על פניהן ואומ' תחנה ואומר אם עונינו ענו בנו ואבינו מלכנו ואנחנו לא נדע ואומר קדיש תתקבל ומתפללין ערבית.
ואם חל ט' באב במוצאי שבת מבדיל במוצאו על הכוס לאחר התפלה של ערבית ואינו אומ' אלא המבדיל בין קדש לחול בלבד.
וטוב לומ' במנחת הצומות לאחר תפלה רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך בזמן שאדם חוטא ומקריב קרבן אין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו ואתה ברחמיך הרבים מכפר לו ועתה בעונותינו חרב המקדש ואין לנו לא קרבן ולא כהן שיכפר בעדנו לכן יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שיהא חלבי ודמי שנתמעט היום בתעניתי חשוב לפניך כחלב מונח על גבי המזבח ותרצני ברחמיך הרבים ובקשה זו שנויה בברכות פ' היה קורא בתורה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |