אבודרהם/קריאת התורה של שבת
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
והולך שליח צבור להוציא ספר תורה ואומר בהליכתו אתה הראית לדעת ופסוקים מפוזרים. והטעם שנהגו לומר אתה הראית לדעת מפני שנא' על קבלת התורה והתורה נתנה בשבת. יהי ה' אלקינו עמנו וגו' שלמה אמרו על בנין הבית. קומה ה' למנוחתך וגו' כהניך ילבשו צדק וגו' בעבור דוד עבדך וגו' שאמרם שלמה כשהכניס הארון לבית קדשי הקדשים כשדבקו שערים זה בזה ולא יכלו להכניסו כדאיתא בפרק במה מדליקין ובפרק קמא דמועד קטן. ומוציא ספר תורה ואומר אשרי העם שככה לו וגו' גדלו לה' אתי וגו' ועולה בספר לתיבה ואומר ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים ה' מלך ישמח הר ציון תגלנה בנות יהודה למען משפטך הכל יתגדל ויתקדש וכו' כמו שפירשנוהו למעלה. ומה שמוסיפין אלו השני פסוקים בשבת בתחלה ישמחו השמים וישמח הר ציון הטעם כמו שפירשנו בישמח משה. ועוד לפי שהעולם הבא דומה לשבת שאז יהיה ה' אחד ושמו אחד וזהו ויאמרו בגוים ה' מלך.
והטעם שאין קורין בכל שבת קרבנות שבת בספר תורה שני כמו שקורין ביום טוב מפני שאין שם כי אם שני פסוקים שהם וביום השבת ועולת שבת בשבתו. ואע"פ שהיה יכול להתחיל מהפרשה שלמעלה כמו בראש חדש מכל מקום עיקר קרבנות היום אינן כי אם שני פסוקים ולא רצו לתקן קריאת פרשה שעיקרה אינו שלשה פסוקים. ועוד טעם אחר משום דאמרי' במגלה ובתעניות כבר תקני להם סדר קרבנות כל זמן שקורין בהן מעלה אני עליהם כאלו הקריבום לפני מוחל אני להם על כל עונותיהם ובקרבנות שבת אין שם קרבן המכפר כי כלם עולות.
ועולין שבעה לקרות בתורה פרש' אחת מפרשיות התורה.
וכתב אבן הירחי מנהגם בכל צרפת ופרובינצא לכל המסיים בתורה מהקוראים אומר לו החזן בקול רם חזק ויש סמך למנהג מדאמרינן בבראשית רבה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך מלמד שהיה ספר תורה בחיקו של יהושע שאין אומ' הזה אלא למי שתופס החפץ בידו כשסיים יהושע א"ל הב"ה חזק ואמץ מכאן למסיים את התורה שאומ' לו חזק, ובספרד לא נהגו לאמרו אלא כשמסיימין כל ספר וספר מחומשי התורה ואולי סוברין למסיים בתורה מן הספר ממש קאמר עד כאן.
ולאחר שמסיימין השבעה בקריאת התורה אומר שליח צבור קדיש עד לעילא. וחוזר וקורא עם המפטיר בסוף הפרשה ולא יפחות משלשה פסוקים. ואומ' קדיש עד לעילא וגולל ספר תורה. וקיימ' לן דמפטיר עולה למנין שבעה מדתנן במגלה בפרק בני העיר ראש חדש אדר שחל להיות בואתה תצוה אמר אביי קרו שיתא בואתה תצוה עד ועשית כיור נחשת וחד מכי תשא עד ועשית כיון נחשת והיינו המפטיר אלמא מפטיר עולה למנין שבעה. וכתב רב עמרם ובעל הלכו' גדולות דבתעניות במנח' ובתשעה באב וביום הכפורים במנחה שאין מוסיפין עליהם שלישי הוא המפטיר אבל בשבת וביום טוב וביום הכפורים שמוסיפין עליה המפטיר אינו ממנין העולים כי אנו רוצים לעשות אליבא דכולי עלמא כלומר אפילו למאן דאמר אין מפטיר עולה ואע"פ שקורא ביום טוב וביום הכפורים מענינא דיומא בספר השני מכל מקום תקנו עכשיו שיקרא המפטיר שהוא שמיני ענינא דיומא כדי לנהוג אליבא דכולי עלמא. וכן השיב רבינו תם לרבינו משולם. וכתב רב עמרם שבמקום שמפסיקין בקדיש אין מפטיר עולה למנין שבעה ובמקום שאין מפסיקין בקדיש מפטיר עולה למנין שבעה. ונראה מפני שהקדיש הוא הפסק לחובת קריאת התורה וכדי להפסיק בין הקוראים לענין חובת הקריאה למפטיר שאינו קורא לחובת הקריאה נהגו להפסיק בקדיש בנתים.
ואמרינן התם א"ר תנחום אמ' ר' יהושע אין המפטיר מתחיל עד שיגלל ספר תורה כדי שלא יהא הגולל טרוד ולא יוכל לשמוע הפטרה.
ואחר שגוללין ספר תורה קורא ההפטר' וצריך שיהא בה מענין פרשת היום. ולמה מפטירין בנביאים לפני שגזרו שמד על ישראל שלא יקראו בתור' וכנגד שבעה שהיו עולין לקרות בתורה ואין קורין פחות משלשה פסוקים עם כל אחד ואחד תקנו לקרות כ"א פסוקים בנביאים ולא פחות מהם ואם נשלם הענין בפחות מכ"א כגון הפטרת שובה שהיא קטנה אינו צריך לקרות יותר. ולכן נקראת הפטר' לפי שהיו נפטרין בה מקריאת התורה. ור"ת כתב טעם אחר למה נקראת הפטרה לפי שאמרי' בסוטה בפרק ואלו נאמרין כיון שנפתח' ספר תורה אסור לספר אפי' בדבר הלכה שנא' ובפתחו עמדו כל העם ולאחר קריאת התורה הותרו לפתוח ולדבר והוא מלשון יפטירו בשפה ומלשון פטר רחם פתוח וי"א שהוא מלשון אין מפטירין לאחר הפסח לשון סלוק מן הדבר כלומר אחר שקראו ההפטרה נסתלקו מתפלת יוצר ומתחילין בתפלת מוסף.
וקודם שקורא ההפטרה מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר בחר בנביאים טובים על שם לולי משה בחירו לאפוקי נביא השקר. ורצה בדבריהם הנאמרים באמת על שם הנביא אשר נבא לשלום בבוא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת ולפי שברכנו על התורה שנתנה בסיני אשר בחר בנו מכל העמים אנו מברכין כמו כן אשר בחר בנביאים טובים ששקולים דברי נביאים כדברי תורה שנא' ולא שמענו בקול ה' ללכת בתורתו וביד עבדיו הנביאים הרי השוו דברי נביאים לתורה. ולכן תקנו כאן תחלה וסוף חמשה ברכות לרמוז חמשה חומשי תורה. בא"י הבוחר בתורה על שם ודעת מחרוץ נבחר. במשה עבדו שנאמר לולי משה בחירו. ובישראל עמו שנא' ויבחר בכם. ובנביאי האמת והצדק שנאמר ויוציא עמו בששון ברנה את בחיריו כי נביאיו הם משה ואהרן ומרים וכתי' אהרן אשר בחר בו. וכתי' הן עבדי אתמך בו בחירי. והצדק על שם אנשים צדיקים. וקורא ההפטרה.
ולאחר קריאתה מברך ברוך אתה ה' אמ"ה צור כל העולמים על שם כי ביה ה' צור עולמים וכבר פירשנו בברכת התורה למה ברכה זו פותחת בברוך כיון שהיא סמוכה לברכה שלפני ההפטרה. צדיק בכל הדורות כלומר ארך אפים הוא לכמה דורות. האל הנאמן על שם הוא האלקים האל הנאמן שומר הברית והחסד ולפי שאמר בכל הדורות אמר האל הנאמן שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור. האומר ועושה כבר זכרנוהו. מדבר ומקיים על שם ודבר אלקינו יקום לעולם. כי בכל דבריו האמת והצדק על שם ראש דברך אמת. והצדק על שם הפסוק ולעולם כל משפטי צדקך. ויש מי שעונים אמן אחר האמת והצדק ומתחיל נאמן אתה הוא כי הם סבורים שהם שתי ברכות ואינם כי אם אחת שהרי הראשונה אינה חותמת בברוך ומה שמפסיקים בה משום דאמרינן במסכת סופרים שהיו רגילין הכל לומר כאן דברי שבח ורצוי. ותדע דברכה אחת היא שהרי תקנו למפטיר שבעה ברכות כדאמרינן במסכת סופרים אומר שבעה ברכות כנגד שבעה שקורין בתורה. פירוש שתים בקריאת התורה תחלה וסוף. ואחת לפני ההפטרה וארבעה לאחריה הרי שבע ברכת. נאמן אתה ה' אלהינו שנאמ' האל הנאמן. ונאמנים דבריך שנאמ' נאמנים כל פקודיו. ודבר אחת מדבריך אחור לא ישוב ריקם על שם כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם ועל שם יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב. כי אל מלך נאמן אתה ברך אתה ה' האל הנאמן בכל דבריו כמו שאמרנו.
ולפי שברכה זו מדברת מענין הנביאים שעיקר נבואתם היתה על ציון ועל אליהו ועל דוד לפיכך אומרים אחר כך רחם על ציון ואחר כך על אליהו שיבא לבשרנו ואחר כך על דוד.
רחם על ציון על שם אתה תקום תרחם ציון. כי היא בית חיינו על שם אתהלך לפני ה' בארצות החיים כי ארץ ישראל נקראת ארץ החיים כמו שנקראת ארץ צבי וכן אמרו רבותינו ז"ל ארץ שמתיה חיים. ולעגומת נפש ענין דאבון והוא כנוי לכנסת ישראל שהיא דואבת בגלות והוא מלשון עגומה נפשי לאביון. תנקום נקם במהרה בימינו על שם כעל גמולות כעל ישלם וגומ' וכתיב בתריה ובא לצין גואל. ואמר במהרה על שם קל מהרה אשיב גמולכם בראשכם. בא"י משמח ציון בבניה כדאמרי' בתנחומא במה עתיד הב"ה לנחמה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה.
שמחנו ה' אלקינו באליהו הנביא עבדך על שם הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגומ' והשיב לב אבות על בנים. ואמ' עבדך על שם עבדי הנביאים. ובמלכות בית דוד משיחך על שם ובית דוד כאלקים והוא מתפלל על העתיד שנא' ועבדי דוד מלך עליהם. במהרה יבא המשיח שהוא מזרע דוד. ויגל לבנו על שם יגל לבי בישועתך. ועל כסאו לא ישב זר על שם וכסאו כשמש נגדי. ולא ינחלו עוד אחרים את כבודו על שם ונחל ה' את יהודה חלקו ודוד הוא משבט יהודה. ואמר כבודו על שם והיתה מנוחתו כבוד. בא"י מגן דוד שנאמ' ותתן לי מגן ישעך. ואמרי' בפ' ערבי פסחים ועשית לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ תאני רב יוסף זה שאומר מגן דוד כמו מגן אברהם שכתוב בו ואגדלה שמך שהאבות הם הגדולים אשר בארץ.
על התורה שקראו עתה בספר תורה. ועל הנביאים הוא ההפטרה. ועל יום המנוח הזה שנתת לנו ה' אלקינו לקדושה שנא' ולקדש את היום השבת. ולמנוחה שנאמ' למען ינוח. לכבוד שנאמר וכבדתי מעשות דרכיך. ולתפארת על שם לבשי בגדי תפארתך כלומ' כבדהו בכסות נקייה שלא יהו בגדי השבת כבגדי החול. ועל הכל ה' אלקינו אנו מודים לך ומברכין את שמך על שם הודו לו ברכו שמו. יתברך שמך בפי כל חי תמיד לעולם ועד על שם ואברכה שמך לעולם עד. ואמ' בפי כל חי על שם לא המתים יהללו יה אלא החיים. בא"י מקדש השבת שנאמ' על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו.
וביום טוב אומ' ועל יום חג פלוני הזה ועל יום טוב מקרא קדש הזה שנתת לנו ה' אלהינו לששון ולשמחה לכבוד ולתפארת ועל הכל ה' אלקינו וכו' וחותם בא"י מקדש ישראל והזמנים. ואם היה שבת ויום טוב כולל שניהם וחותם בא"י מקדש השבת וישראל והזמנים לפי שקדושת היום גורמת למפטיר שיבא. ואם חל ראש חדש בשבת אינו צריך להזכיר של ראש חדש. והרב ר"י כתב שצריך להזכיר ולומ' ועל יום המנוח הזה ועל יום ראש החדש הזה אבל אין צריך לחתום בשל ראש חדש. והטעם שאינו צריך להזכיר של ראש חדש מפני שאלמלא שבת אין נביא בראש חדש. והוא הדין חולו של מועד בשבת. ומיהו כשחל יום הכפורים בשבת המפטיר במנחה מזכיר של שבת וחותם בשל שבת אע"ף שהפטרת המנחה אינה באה אלא מפני יום הכפורים הואיל ובהפטרת שחרית מזכיר של שבת מה שאין כן בשבת וראש חדש ובחולו של מועד שאין מפטירין בו כלל. ובראש השנה אומר ועל יום הזכרון הזה ועל יום טוב מקרא קדש הזה זכרון תרועה באהבה מקרא קדש זכר ליציאת מצרים ודברך אמת וקיים לעד בא"י מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון. וביום הכפורים אומ' ועל יום הכפורים הזה ועל יום מקרא קדש הזה שנתת לני ה' אלקינו למחילה לסליחה ולכפרה ולמחול בו את כל עונותינו באהבה מקרא קדש זכר ליציאת מצרים ודברך אמת וקיים לעד בא"י מוחל וסולח לעונות עמו ישראל מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הכפורים.
ואחר כך מברך את המלך ואת הקהל ואומר אשרי ומחזיר ספר תורה למקומו ונהגו לומ' כשמחזירין אותו ברוך ה' אשר נתן מנוחה וגו' עד כי ה' הוא האלקים אין עוד והוא כתוב במלאכים ומוסיפין פסוקים מפוזרים. ואחר אומ' מזמר לדוד הבו לה' בני אלים הבו לה' כבוד ועוז וגומ' מפני שנאמר על מתן תורה שנא' בו וירקידם כמו עגל וכתי' במזמור יקום אלקים יפוצו אויביו למה תרצדון הרים גבנונים ולכולי עלמ' אותו המזמור נאמר על מתן תורה. ומוסיפין בסופו שאו שערים ראשיכם וגו' שאמרם שלמה כשהכניס הארון לבית קדשי הקדשים כדאי' בשבת בפרק במה מדליקין ובפר' דמועד קטן ואומ' יהללו את שם יי' וגו'. ואומר שובה למעונך וכו' ואומ' קדיש על לעילא.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |