אבודרהם/פסוקי דזמרה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ואומר ברוך שאמר והיה העולם. לשון חכמים הוא שאומר במקומות הרבה גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם והוא על שם כי הוא אמר ויהי, ור"ל שעל ידי אמירה נברא העולם בלא שום יגיעה ולא שום פעולה אחרת שנא' בדבר ה' שמים נעשו. והיינו דאמרינן בבראשית רבה שהעולם הזה נברא בה"א שנא' אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בהא בראם. והטעם כמו הה"א שאין בכל האותיות יותר קלה ממנה להאמר בפה כך ברא העולם בלא יגיעה ועמל. ברוך הוא על שם ברוך ה' לעולם. ברוך אומר ועושה על שם ההוא אמר ולא יעשה. ברך גוזר ומקיים על שם ותגזר אומר ויקם לך. ברוך עושה בראשית על שם בראשית ברא אלהים. ברוך מרחם על הארץ על שם פקדת הארץ ותשוקקה. ברוך מרחם על הבריות על שם ורחמיו על כל מעשיו. ברוך משלם שכר טוב ליריאיו על שם מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך. ברוך אל חי על שם צמאה נפשי לאלהים לאל חי. לעד וקיים לנצח על שם ה' ימלוך לעולם ועד. ברוך מעביר אפלה ומביא אורה שנאמ' ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. ברוך שאין לפניו עולה להטות את הדין. וכתי' אל אמונה ואין עול. ולא שכחה שנאמ' ברית עולם לא תשכח. ולא משוא פנים שנאמר לא ישא פני כל כופר. ולא מקח שוחד על שם ושוחד לא תקח. וא"ת מה יהיה שוחד זה שיעלה על הדעת שיהיה לוקח אלא שאינו נוטל זכיות כנגד עונות וישלם לו שכר המצות היתרות אלא מענישו על כל העבירות ונותן לו שכר על כל המצות וכן מצאנו במשה רבינו שנפרע ממנו עונש קלה שבקלות דהיינו שמעו נא המורים ולא הוציא עבירה כנגד מצוה. ובשבת מוסיפין ברוך המנחיל מנוחה לעמו ישראל שנאמ' ראו כי ה' נתן לכם השבת, לכם ולא לאחרים. וביום טוב אומ' ברוך אשר נתן מועדי שמחה לעמו ישראל שנא' וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל ואומ' שמחה על שם ושמחת בחגך. ובראש השנה אומ' ברוך אשר נתן את יום הזכרון הזה לעמו ישראל. וביום הכפורים ברוך המנחיל מנוחה וסליחה וכפור תועה לעמו ישראל. תועה שם דבר ור"ל כפרת התעות כמו ולדבר אל ה' תועה. ברוך הוא וברוך שמו על שם ה' אחד ושמו אחד. וברוך זכרו לעולמי עד על שם ה' זכרך לדור ודור.
בא"י אמ"ה ואין לומר האל דהא אמרינן אלהינו. וכן כת' רב עמרם בברכה שאחר המגלה ומזכיר כאן ט"ו פעמים ברוך כנגד ט"ו תיבות שבברכת כהנים המלך על שם ה' מלך הגדול על שם גדול ה'. והקדוש על שם כי קדוש אני ה'. האב הרחמן על שם כרחם אב על בנים וגו'. מהולל בפי עמו על שם תהלת ה' ידבר פי. משובח על שם דור לדור ישבח מעשיך. ומפואר על שם ובישראל אתפאר. בלשון כל חסידיו על שם וחסידיך רנן ירננו. ואמר בלשון על שם ורומם תחת לשוני. ועבדיו על שם הללו עבדי ה'. ובשירי דוד עבדך כמו שאמר דוד ומשירי אהודנו. ואמר עבדך על שם ודוד עבדי. נהללך ה' אלקינו על שם הללו את ה'. בשבחיו פירוש בשבחיו של דוד והוא ע"ש שבחי ירושלם את ה'. בזמיריו פי' בזמיריו של דוד והוא ע"ש זמרו ה'. ובסדר רב עמרם כתו' בשבחות ובזמירות, והמון העם חסרו שני התאוין שבסוף וקורין בשבחו ובזמירו ואינו נכון. נהודך על שם הודו לה'. נשבחך על שם שפתי ישבחונך. נפארך על שם כי תפארת עוזמו אתה. ונרוממך על שם ונרוממה שמו יחדיו. ונמליכך על שם ה' מלכנו. ונקדישך ונעריצך על שם והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו. ונזכיר שמך וכו' על שם וזה זכרי לדור דור. יחיד על שם ה' אחד. חי העולמים על שם חי אנכי לעולם. משובח ומפואר כבר זכרנוהו. שמו עדי עד על שם בטחו בה' עדי עד. בא"י מלך מהולל בתושבחות לפי שאומר אחר ברוך שאמר תשבחות והלולים מסיים החתימה כן.
ובעל המלמד פירש ברוך שאמר והיה העולם. לא אמר ועשה העולם כי המעשה יאמר על תקון הדבר ונתינת הצורה בו והגלות הצורה ההיא וזה לא היה במאמר הראשון אלא בתשעה מאמרות ששלמו ביום ששי וכלוי מעשה או תכליתו יאמר על המכוון במעשה ההוא אחר הגלות הצורה כמו שיאמר שתכלית הבית ישיבת האדם בו וזה לא יתכן כל עת שעוסק האומן בו. ולפי זה הענין נאמר ויכל אלקים ביום השביעי. ברוך אומר ועושה להורות שהוא מתמיד הויית העולם במאמר ובמעשה שלא כמדת בשר ודם מדת הב"ה שנוהג העולם האומר אינו עושה והעושה אינו אומר, אבל הב"ה הוא אומר ועושה לעולם כל המעשים. וזהו שאמרו רבותינו ז"ל מאמרו של הב"ה מעשה הוא. ברוך גוזר ומקיים לאמת שינוי הטבע וחדוש הנפלאות כי בהתאמת זה התאמת הדת. אם תרצה אמור כי מראש נגזר מהב"ה על הכל. גם על הדברים שיצאו מטבעם שלא תאמר כבר גזר על השמים לסבוב תמיד ועל המים להיות נגרים ועל האש שתשרוף כל באיה וכיוצא בזה ואינו מקיים אינו כך שהרי השמש עמד בגבעון והים נבקע ועמדו מימיו וחנניה מישאל ועזריה באו בכבשן האש ולא שלטה בהם. ולפיכך בא למדך שהוא גוזר עליהם הכל מראש כמו שאמרו רבותי' תנאים התנה הקב"ה במעשה בראשית עם הים כלומר שבתחלת הבריאה התנה זה עם ברואיו. ואם תרצה אמור שהוא גוזר לרצונו לשנות הטבע, ומכריחו לעשות רצונו. ברוך עושה בראשית שלא תאמר הנה הוא אומר תוצא הארץ ישרצו המים וכיוצא בהם תאמר שהם העושים מעצמם לפי' בא ללמדך שלא ליחס בהם המעשה לפי שלעושים ההם עושים אחרים. ולעושים אחרים עושים כן עד ראשית, והשם יתברך עושה בראשית. ברוך מרחם על הארץ להורות שהוא משגיח בעולם השפל בדרך רחמים ורחמיו לעולם הם והנהגתו הישרה לו והיא השגחתו בו והוא שכתוב עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ לא כדברי הכופרים הרעים האומרים עזב ה' את הארץ. ברוך מרחם על הבריות להורות שהשגחתו היא גם כן באישים שלא תאמר המינים העומדים הם שהשגחתו בהם אבל האישים הנפסדים אין בהם השגחה לו לפיכך בא ולמדך שהוא מרחם על הבריות כלומ' משגיח בכל בריה ובריח לדחות דעות הרעים האומרין אין ה' רואה אותנו ולקיים מה שכתוב היוצר יחד לבם המבין את כל מעשיהם. ברוך משלם שכר טוב ליריאיו שלא תאמר הואיל ומשגיח על כל הבריות מפני מה אנו רואים צדיק ורע לו לפיכך בא ולמדך שהוא משלם שכר טוב ליריאיו וזהו בעולם הבא שאין תכלית טוב העולם הזה תכלית הטוב ולא הרע תכלית הרע כמו שהורה על ספורי הבל וקין שהבל שספרה התורה על ששעה השם אליו ואל מנחתו הרגו קין וזה מורה שאין טוב אמיתי אלא בעולם שכלו טוב ובזה נשלם הטוב בבריאת העולם ובהנהגתו. ברוך הוא וברוך שמו להורות שהיודע שמו המיוחד לו והמשיגו יודע השם ומשיגו השגה אנושית שהוא חי והכל עשה בחכמתו וברצונו. ורצונו הוא עצמו ואין לאדם בו השגה אחרת.
ותארוהו בשלשה תארים כנגד שלשה עולמות, המלך כנגד העולם הקטן שאנו בו, כלומ' מלכנו, והגדול כנגד העולם הגדול שבו יראה עזו וגדלו, והקדוש כנגד עולם המלכים שהק קודשים. ותארוהו עוד האב הרחמן כפי מה שזכרנו שהוא משגיח ומרחם עלינו כרחם אב על בנים. מהולל בפי עמו משובח ומפואר בלשון כל חסידיו ועבדיו להודיע שהם מהללים לשם כלשון בני אדם לא שהם מהללים בבחינת עצמו אלא שהתורה התירה להם להללו כדי לאמת מציאותו לעם וזה אי איפשר מבלתי היתר התוארי' והמהללים כפי לשון בני אדם ועל דרך שאמרו אי לאו דאתא משה ואמרינה ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו אנן לא יכלינן למימרינהו והוא שסדרו בה בלשון כל חסידיו. חי העולמים לרמוז בו על העולמות. ומה טוב לומר חי העולמים כלשון הכתוב בחי העולם כי הוא חייהם וקיומם. ואם נפשך לומר שהוא חי וקיים בשני העולמות העולם הזה והעולם הבא טוב כלשון בני אדם. עד כאן דבריו.
ותמצא כי יש בברכה זו רמז לעשרה מאמרות שבהם נברא העולם. כיצד ברוך שאמר והיה העולם ברוך הוא, זהו כלל לכל העשרה מאמרות. ברוך עושה בראשית כנגד מאמר ראשון שהוא בראשית ברא אלהים. ברוך אומר ועושה כנגד מאמר שני שהוא ויאמר אלהים יהי אור. ולכך אמר אומר ועושה שנאמר ויהי אור. ברוך גוזר ומקיים כנגד מאמר שלישי שהוא ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים וזה שגזר שלא יתערבו המים ומקיים שנאמר ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים. ברוך מרחם על הארץ כנגד מאמר רביעי שהוא יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה וזהו שריחם על הארץ שתהא נגלית ולא יכסוה המים. ברוך מרחם על הבריות כנגד מאמר חמישי שהוא ויאמר אלהים תדשא הארץ וזהו שריחם על הבריות שהכין להם דשאים לאכול. ברוך מעביר אפלה ומביא אורה כנגד מאמר ששי שהוא ויאמר אלהים יהי מאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ שעד עתה לא נתלו המאורות ברקיע. ברוך משלם שכר טוב ליריאיו כנגד מאמר שביעי שהוא ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה וכתוב בו ויברא אלהים את התנינים הגדולים תנינם כתיב ודרשו רבותינו שהוא לויתן ובן זוגו שבראם זכר ונקבה והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים שאם יפרו וירבו לא יתקיים העולם לפניהם. ברוך שאין לפניו עולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שחד כנגד מאמר שמיני שהוא ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה כלומר שאין לפניו עולה שאינו רוצה שיזקק מין לשאינו מינו. ולא שכחה על המינים ההולכים לשאינם מינם שאינו שוכח לפרוע להם את דינם ועל כן יהיו יראים ללכת לשאינו מינם. ולא משוא פנים שהרי אומר עץ פרי עושה פרי למינו. ואלו לא היה מצוה רק לחיות ולבהמות היה דומה למשוא פנים. ולא מקח שוחד מהמשנים את גזרותיו. ברוך אל חי לעד וקיים לנצח כנגד מאמר תשיעי שהוא ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וגומר. שכיון שלעולם כל אדם נברא בצלם ודמות הבורא הוא עדות וראיה שהבורא חי וקיים לעד ולנצח נצחים שאם לא כן היו משונים בני אדם לכמה פנים ולדמות אחר. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המלך הגדול והקדוש האב הרחמן מהולל בפי עמו כנגד מאמר עשירי שהוא ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה. נמצאו שכל בני אדם חייבין להללו ולשבחו ולפארו יותר מכל בריותיו שהאדם הוא השליט על כל שאר הבריות הרי כאן רמז לעשרה מאמרות. ומה שאומר אחר כן ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע זע אינו מאמר של צווי אלא בא להתיר להם כל עזב לאכלה.
ואחר כך תקנו לומר מזמורים שבסוף התלים והם כמו פרקליט לתפלה כדאמרינן בשבת בפר' כל כתבי הקדש אמר ר' יוסי יהא חלקי עם גומרי הלל בכל יום ומאי ניהו פסוקי דזמרה מתהלה לדוד עד כל הנשמה תהלל יה ומפני שבאלו המזמורים הוא נשלם התלים תקנו לומר אחריהם ברוך ה' לעולם אמן ואמן. ברוך ה' מציון וגומ' וברוך ה' אלקים אלקי ישראל וגומ' ברוך שם כבודו וגומ', שאלו הפסוקים מצינו אותם כתובים בסוף ספרי התלים. ולכן תקנו לאומרם בהשלמת התלים. ואחר כך אומר ויברך דוד.
ויש באלו המזמורים רמז לעשרה מאמרות כיצד ברוך שאמר והיה העולם כנגד מאמר ראשון שהוא בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. מזמור לתודה כנגד מאמ' שני שהוא יהי אור ועליו מודים הבריות כי כלם צריכין לאורה וזהו שכתוב ועל מי לא יקום אורהו. ועל כן כל אדם חייב להודות לו. ותמצא במזמור זה ארבעה שמות כנגד ארבעה הצריכים להודות. יהי כבוד ה' לעולם אינו מזמור אלא פסוקים מפוזרים מהתלים וכתוב בו ה' בשמים הכין כסאו והוא כנגד מאמר שלישי שהוא יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים וזהו כבודו של מקום שהבדיל כסאו למעלה ולא היה הכל בערבוביא כבתחלה. אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה כנגד מאמר רביעי שהוא יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה שאם לא כן לא היה לבריות מקום לישב בו ולהלל לשם. יהללוך סלה הסמ"ך בדגש. שככה לו הלמ"ד בדגש. הללו יה הללי נפשי את ה' וכתיב נותן לחם לרעבים כנגד מאמר חמשי שהוא ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי וכו'. הללויה כי טוב זמרה אלהינו כי נעים נאוה תהלה. וכתי' מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא כנגד מאמר ששי שהוא יהי מאורות ברקיע השמים. לתבונתו אין מספר בלא ו"ו בתחלה. ומשפטים בל ידעום בו"ו בתחלה. הללויה הללו את ה' מן השמים הללוהו במרומים וכתיב הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות ואומר אחר כך החיה וכל בהמה רמש וצפור כנף כנגד מאמר שביעי שהוא ישרצו המים שרץ נפש חיה וגומ' וכתי' ויברא אלהים את התנינים הגדולים וגומ'. הללו את ה' מן הארץ בלא יו"ד בתחלה. הודו על ארץ ושמים בחולם בין הדל"ת והו"ו האחרונה. הללויה שירו לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסידים כנגד מאמר שמיני שהוא תוצא הארץ נפש חיה למינה וזו היא חסידות גדולה שאין רצונו שיזקק מין לשאינו מינו. וחרב פיפיות בו"ו בתחלה. הללויה הללו אל בקדשו וכתיב כל הנשמה תהלל יה כנגד מאמר תשיעי שהוא ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו שאין בכל הנבראים מי שיודע להלל אלא האדם המדבר. ויש במזמור הזה עשרה פעמים הללו כנגד עשרה מאמרות. והללויה אינו מן המנין שהוא תיבה אחת כדאמרינן בפרק ערבי פסחים שהוא כולל שם ושבח בתיבה אחת. ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל וגומ' וכתיב ואתה מושל בכל כנגד מאמר' עשירי שהוא ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה וגו' נמצא שהשליט את האדם על הכל. ואנו אומרים לו אע"ף שהשליטת האדם על שאר בריותיך וצויתו למשול בהם אתה הוא מושל בכל. ומתחלת ויברך דוד עד ומהללים לשם תפארתך הוא כתוב בדברי הימים. ומן ויברכו שם כבודך עד במים עזים הוא כתו' בעזרא. הרי כאן רמז לעשרה מאמרות. הכנעני החתי האמורי והפריזי והיבוסי והגרגשי, השלשה הראשונים בלא ו"ו. והשלשה האחרונים בו"ו. ואת זעקתם שמעת בזי"ן.
ואחר כך תקנו לומר וישע ה' ביום ההוא ושירת הים והוא זכר ליציאת מצרים ששתי זכירות אלו כתובות בתורה זכר למעשה בראשית שנאמר כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וגומ'. וזכר ליציאת מצרים שנאמר וזכרת כי עבד היית במצרים וגומ' ונוהגין בספרד לכפול הפסוק האחרון של כל אלו המזמורים. ועוד באשרי יושבי ביתך כופלין שני פסוקים אחרונים וטעות הוא שאין לכפול אלא הפסוק האחרון שבסוף כל המזמורים בלבד שהוא כל הנשמה תהלל יה להודיע שנגמרו המזמורים של סוף התלים כדרך סיום הפרשה שכופלין הפסוק האחרון, וכן בשירת הים כופלין פסוק ה' ימלוך לעולם ועד מפני שהוא סוף השירה ואם לא היו כופלין אותו לא היה נראה כי הוא סוף השירה. והטעם שנהגו לומר ויברך דוד ושירת הים לפי שכל אותם חמשה עשר לשונות של שבח הסדורין בברכת ישתבח דורש במכלתין מתוך שירת הים ומתוך פסוקים של ויברך דוד.
ואחר כך עומד שליח צבור ואומר בקול רם ישתבח שמך לעד מלכנו. ברכה זו אינה פותחת בברוך מפני שסמוכה היא לברוך שאמר. ופסוקים שבנתים לא הוו הפסק. וכתב הרי"ף ותקינו רבנן למימר ברכה קמייהו וברכה בתרייהו. ומאי נינהו ברוך שאמר וישתבח והילכך מיבעי ליה לאיניש דלא לאשתעויי מכי מתחיל ברוך שאמר עד דמסיים שמונה עשרה ואומר במדרש מי האיש הירא ורך הלבב זה המדבר מברוך שאמר עד סוף התפלה. ואמרינן בירושלמי הסח בין ישתבח ליוצר אור עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה. ואומר במדרש אמ' ר' אלעזר בר יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי אליהו זכור לטוב ועמו ארבעת אלפים גמלים טעונים אמרתי לו מה אלו טעונים. אמר לי אף וחמה, למה לעשות נקמה באף וחמה ממי שמספר בין קדיש לברכו, בין ברכה לברכה, בין פרק לפרק, בין אמן יהא שמיה רבה לויתברך, בין גאולה לתפלה, ולא עוד אלא שאין תפלתו נשמעת לפני המקום שנאמר ולא אותי קראת יעקב. וכל המכוין בתפלתו ואינו מדבר אין תפלתו חוזרת ריקם שנא' תכין לבם תקשיב אזנך. וכתב רב עמרם ולאלתר מיבעי ליה לאיניש לאתחולי בפריסת שמע ביוצר אור וה"מ במידי דלאו צרכי צבור הוא אבל בצרכי צבור או לצורך מי שבא להתפרנס מן הצדקה ובעי למפסק ליה שפיר דמי. והרב ר' מאיר מרוטנבורק כשהיה צריך להפסיק בין ברך שאמר לישתבח היה אומר קודם שידבר אלו הפסוקים ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ויאמרו כל העם אמן והלל לה' וברוך ה' לעולם אמן ואמן וברוך ה' מציון וגומ' וברוך ה' אלהים אלהי ישראל וגומ' וברוך שם כבודו לעולם וגומ', וכשחוזר להתחיל ממקום שפסק היה אומר גם אלו הפסוקים לפי שהם כמו ברכה.
ועתה אחזור לפרש הברכה. ישתבח על שם להשתבח בתהלתך. שמך לעד מלכנו על שם ואברכה שמך לעולם ועד. האל על שם והאל הקדוש. ותמצא כי שמך לעד מלכנו האל ראשי תיבות שלמה ואיפשר כי החכם שחבר זה היה שמו כן ועשאו לכבוד שלמה המלך. המלך על שם ארוממך אלהי המלך. הגדול על שם גדול אתה וגדול שמך בגבורה. והקדוש על שם והאל הקדוש נקדש בצדק'. בשמים ובארץ על שם אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתיך. כי לך נאה ה' אלהינו על שם מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה. שיר ושבחה הלל וזמרה עוז וממשלה נצח וגבורה גדולה תהלה ותפארת קדושה ומלכות ברכות והודאות לשמך הגדול, כל אלו ט"ו לשונות של שבח כנגד חמשה עשר שיר המעלות שאמר דוד וכנגד חמשה עשר מעלות הסדורים בהגדת פסח. ומעולם עד עולם אתה אל פסוק הוא. בא"י מלך גדול ומהולל בתושבחות על שם גדול ה' ומהולל מאד. ומה שאומר בחתימת ברכה זו מלך גדול יותר מחתימת ברוך שאמר וברכת יהללוך שלאחר ההלל לרמוז ששבח ברכה זו הוא גדול ומעולה משבח שתי ברכות האחרות כי בכאן משבח את השם בחמשה עשר לשונות של שבח שהם נדרשים מן התורה ומן הכתובים כמו שאמרנו למעלה. וכתב הרא"ש שאין לענות אמן אחר בא"י מלך גדול ומהולל בתושבחות שאין זה סיום הברכה אלא אחר חי העולמים שהוא סיום הברכה. אל ההודאות על שם הודו לה'. אדון הנפלאות על שם עושה פלא. בורא כל הנשמות אדון כל המעשים כבר זכרנום למעלה. הבוחר בשירי זמרה על שם בחרתי בשבט הלוי לפי שאומרים השיר במקדש, ויש כאן באל ההודאות חמשה עשר תיבות כנגד ט"ו מעלות שבמקדש שעולים מעזרת נשים לעזרת ישראל שעליהם עומדים הלוים בשיר. וכתב בעל המנהגות שהאומר הבוחר בשיר ובזמרה שאינו נכון כי מלת זמרה הוא שבח כמו מזמרת הארץ, ור"ל הבוחר בשיר של שבח ולא בשיר שאינו של שבח, והאומר בשיר ובזמרה משמע שהוא בוחר בכל שיר אע"ף שאינו של שבח, וזה לא יתכן, וכן מזמור שיר, שיר של שבח וכן שיר מזמור שיר של שבח, ע"כ. חי העולמי' על שם וישבע בחי העולם ואומר חי העולמים ולא לעולמים ולא בעולמים לפי שהן מורים זמן וגבול ומקום. וההא היא הפלגת ההויה שאין לה תחלה וסוף.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |