אבודרהם/סדר תפילות התעניות

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אבודרהם TriangleArrow-Left.png סדר תפילות התעניות

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


תעניות
סדר תפילות התעניות

סדר תפלות התעניות[עריכה]

מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה וצרה שלא תבא על הצבור שנאמ' וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות כלומר על כל דבר שיצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהם לפני ה' והרעו. ומדברי סופרים להתענות על כל צרה שלא תבא על הצבו' עד שירוחמו מן השמים. ובימי התעניות האלו זועקים בתפלות ומתחננין ומריעין בחצוצרות בלבד. ואם היו במקדש מריעין בחצוצרות ובשופר שאין מריעין בחצוצרות ושופר כאחד אלא במקדש שנא' בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'. אבל בצום שבעה עשר בתמוז ושאר ארבע הצומות אין מתריעין שכבר עברו ואין צועקין לשעבר אלא שמזכירין המאורע מפני עגמת נפש.

וכת' הרמב"ם ז"ל שבכל תענית מתעניות הצרות שגוזרין על הצבור מתפללין תפלת נעילה.

ומפרש במ' תעניות כי בעת עצירת הגשמים גוזרין ב"ד י"ג תעניות על הצבור. בתחלה גוזרין ג' תעניות שני וחמשי ושני. עברו ולא נענו גוזרין שבעה תעניות שני וחמשי ושני וחמשי ושני וחמשי ושני. בשש תעניות ראשונות זועקין ומתריעין ומתפללין כמו בשאר התעניות ובשבע תעניות אחרונות תנן סדר תעניות כיצד מוציאין את התיבה לרחובה של עיר ומפרש הטעם בגמרא א"ר יהושע בן לוי כלי צנוע היה לנו ונתבזה בעוננו. ולמה יוצא לרחוב העיר ליכנפו בבי כנשתא וליצלו התם א"ר חייא בר אבא לומ' צעקנו בצנעה ולא נענינו נבזה עצמנו בפהרסיא ריש לקיש אמ' גלינו וגלותינו מכפרת עלינו, מאי ביניהו איכא ביניהו דגלו מבי כנישתא לבי כנישתא. ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה מפרש הטעם בגמרא א"ר יהושע בן פזי כלומ' עמו אנכי בצרה ריש לקיש אמר בכל צרתם לו צר. ובראש הנשיא ובראש אב ב"ד ובכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו' ומסיק בגמ' בתחלה נותנין בראש הנשיא ובראש אב ב"ד ואחר כך כל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו. ומקשי והא תניא בגדולה מתחילין מן הגדול שנאמ' ויאמר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו ובקלקלה מתחילין מן הקטן שבתחלה נתקלקל נחש ולבסוף חוה ולבסוף אדם. ומתרץ הא נמי חשיבותא לדידיה היא דאמרינן ליה את חשיבת טובא למבעי רחמי עלן. וכל אחד וא' נוטל ונותן בראשו ומקש' בגמ' ונשיא ואב ב"ד נמי לישקלו אינהו וליתנהו ברישיהו מאי שנא דשקיל אחרינא ומנח עלויהו ומתרץ לפי שאינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים. היכא מנא ליה אמ' ר' יצחק במקום תפילין שנאמ' לשום לאבילי ציון לתת להם פאר תחת אפר. ולמה נותנין אפר בראש כל אחד ואחד פליגי בה ר' לוי בר לחמא ור' חמא בר חנינא חד אמ' הרי אנו חשובים לפניך כעפר וחד אמר כדי שתזכור לנו אפרו של יצחק ותרחם עלינו, מאי ביניהו איכא ביניהו עפר סתם, ולמה יוצאין לבית הקברות פליגי בה ר' לוי בר לחמא ור' חמא בר חנינא חד אמר הרי אנו חשובין לפניך כמתים וחד אמ' כדי שיבקשו המתים רחמי' עלינו, מאי ביניהו איכא ביניהו קברי גוים, ולמה מתכסים בשקים א"ר חייא בר אבא לומ' הרי אנו לפניך כבהמה. פי' שעושין לה מרדעת וכסוי מן השקים. והרב והזקן שבהם אומרים לפניהם דברי כבושין ואומרים אחינו לא נאמר באנשי ננוה וירא האלקים את שקם ואת תעניתם אלא וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה ובקבלה אומר וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלהיכם ומוסיף בענינים אלו כפי כחו' עד שיכנע לבם וישובו תשובה גמורה.

וכתוב בתקון הגאונים לסדר הברכות והתפלות בשבע תעניות אחרונות אלו כך נכנסין לבית הכנסת ומסדרין הברכות וקורין הזמירות כמו בשבת וכשיגיע עד ואראהו בישועתי אומר י"ג מזמורי' מענין היום ואלו הן תפלה לדוד שמעה ה' צדק, לדוד אליך ה' נפשי אשא, לדוד משכיל אשרי נשוי פשע, תפלה לדוד הטה ה' אזנך ענני, לדוד ברכי נפשי את ה', ואומר הללויה הללו את שם ה', ומזמור שירו לה' שיר חדש, ואומר שיר המעלות אל ה' בצרתה לי, שיר למעלות אשא עיני אל ההרים, שיר המעלות אליך נשאתי את עיני, שיר המעלות לדוד לולי ה' שהיה לנו, שיר המעלות ממעקים קראתיך, ואומר הודו לה' כי טוב וברוך שאמר וישתבח ויוצר עד גאל ישראל.

ומתפללין שמונה עשרה ומוסיפין עננו בשומע תפלה. וחוזר ש"צ התפלה אבות וגבורות וקדושת השם אתה חונן השיבנו. ואומר סלח לנו אבינו כי חטאנו מחול לנו מלכנו על ידי רחמיך הרבים ואומר סלח לנו אבינו כי ברוב אולתנו שגינו ואומר ויעבור' ואומר תוכחות ופזמונים וסליחות ווידויים ווידוי גדול בכללם כמו שאומר באשמורות. ואח"כ אומר כשחטאו ישראל במדבר וכו' ודניאל איש חמודות וכו' ועזרא הסופר וכו' עד חנון המרבה לסלוח.

ואומר ראה בעניינו וריבה ריבנו וגאלנו מהרה למען שמך ופדנו מכל צרה וצוקה עננו אבינו עננו ביום התענית הזה וכו' עד כי אתה ה' פודה ומציל ועונה ומרחם בכל עת צרה וצוקה וקיים לנו ה' אלקינו את הברית ואת החסד ואת השבועה שנשבעת לאברהם אבינו בהר המוריה ותראה לפניך העקידה שעקד את יצחק בנו על גבי המזבח וכבש רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם כן יכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך בא"י העונה לעמו ישראל בעת צרה. ואומ' מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה. בא"י גואל ישראל ותוקעין סימן קשר"ק. ואומ' ויעבור ואם ירצה יאמר היום יבואונו רחמיך היום תשמחנו בגשם ממרומך היום תרם קרן עמך אם כבנים אם כעבדים אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים אם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו ובגשמי רצון תעננו קדוש.

אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם כי זכר כל היצור לפניך בא מעשה איש ופקודתו ועלילות מצעדי גבר מחשבות אדם ותחבולותיו יצרי מעללי. איש אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך כי דורשיך לעולם לא יכשלו ולא תכלים לנצח כל החוסים בך. וקיים לנו ה' אלקינו את הדבר שהבטחתנו בתורתך על ידי משה עבדך כאמור וזכרתי את בריתי יעקב וגו' ונאמר וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים וגו' ונאמר וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל וגו' ובדברי קדשך כתוב לאמר זכר עשה לנפלאותיו וגו' ונאמר טרף נתן ליריאיו וגו' ונאמר ויזכור להם בריתו וגו' ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמר הלוך וקראת באזני ירושלם וגו' ונאמר הבן יקיר לי אפרים וגו' ונאמר וזכרתי אני את בריתי אותך וגו'. אלקינו ואלקי אבותינו זכרנו בזכרון טוב מלפניך ופקדנו בפקוד' ישועה ורחמים משמי שמי קדם ובעבור שמך הגדול ישוב חרון אפך מעמך ומעירך ומנחלתך וקיים לנו ה' אלקינו את הדבר שהבטחתנו בתורתך על ידי משה עבדך כאמור וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לעיני הגוים להיות להם לאלקים אני ה'. מי שענה את משה ואבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וכו'. וחותם בא"י זוכר הנשכחות. ותוקעין סימן קש"ק ואומר ויעבור. ואם ירצה יאמר היום תניף גשם נדבות היום יזורמו מים עבות היום תשיב לב בנים על אבות. אם כבנים וכו'.

אתה נגלית בענן כבודך על עם קדשך לדבר עמהם כו'. ככתוב בתורתך ויהי ביום השלישי בהיות הבקר וגו' ונאמ' ויהי קול השופר וגו' ונאמ' וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים וגו' ובדברי קדשך כתוב לאמר עלה אלקים בתרועה וגו' ונאמר בחצוצרות וקול שופר וגו' ונאמ' הללויה הללו אל בקדשו וגומ' ועל ידי עבדיך הנביאים כתו' לאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו' ונאמ' כל יושבי תבל ושוכני ארץ וגו' ונאמ' וירע העם ויתקעו בשופרות ויהי כשמוע העם את קול השופר ויריעו העם תרועה גדולה ותפול החומה תחתיה ויעל העם העירה איש נגדו וילכדו את העיר ובתורתך ה' אלקינו כתוב לאמר וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלקיכם ונושעתם מאויביכם. וזכור לנו ה' אלקינו זכות יהושע עבדך נביאך ורחם עלינו למען שמך. מי שענה את יהושע בגלגל הוא יענה אתכם וכו'. וחותם בא"י שומע תרועה. ותוקעין סימן קר"ק ואומ' ויעבור. ואם ירצה יאמר היום תזכור ברית אבות ג' היום בגשמי רצון לנו חושה היום חמול על עדתך האנושה. אם כבני' וכו'.

שיר המעלות אל ה' בצרתה לי כל המזמור. אנא ה' אלקינו זכור לנו זכות שמואל חוזך ורחם עלינו למען שמך. מי שענה את שמואל במצפה הוא יענה אתכם וכו'. וחותם בא"י שומע צעקה ותוקעין סימן קשר"ק ואומ' ויעבור. ואם ירצה יאמר היום תרחם לבאי באש ובמים היום תחון בחוני בגלות פעמים היום תפתח לנו אוצרות מים. אם כבנים וכו'.

שיר למעלות אשא עיני אל ההרים כל המזמור. אנא ה' אלקינו זכור לנו זכות אליהו נביאך ורחם עלינו למען שמך. מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא יענה אתכם וכו'. וחותם בא"י שומע תפלה. ותוקעין סימן קש"ק ואומר ויעבור. ואם ירצה יאמר היום תעננו ביד רמה היום תשמח אדם ובהמה היום תשקה את פני האדמה. אם כבנים וכו'.

שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה' כל המזמור. אנא ה' אלקינו זכור לנו זכות יונה עבדך נביאך ורחם עלינו למען שמך. מי שענה את יונה במעי הדגה הוא יענה אתכם וגו'. וחותם בא"י העונה בעת צרה. ותוקעין סימן קר"ק ואומ' ויעבור. ואם ירצה יאמ' היום העתר לשופכי לב כמים היום רוה אדמה לא שבעה מים היום הבה לנו גולות מים. אם כבנים וכו'.

תפלה לעני כי יעטוף כל המזמור אנא ה' אלקינו זכור לנו זכות דוד עבדך משיחך ושלמה בנו מלכך ורחם עלינו למען שמך. מי שענה את דוד ושלמ' בנו בירושלם הוא יענה אתכם וכו'. וחותם בא"י מרחם על הארץ. ותוקעי' סימן קשר"ק ואומ' ויעבור. ואם ירצה יאמ' היום שים לנו שארית בארץ היום הוריד גשם לרוות הארץ היום מטובך תשבע הארץ. אם כבנים וכו'.

ואומר רפאנו ה' וגומ' התפלה ואומ' רצה ומודים וברכת כהנים ושים שלום קדיש עד לעילא. ואו' תוכחות ופזמונים וסליחות ואומ' תחנה ומיושב. אם עוננו ענו בנו וקדיש עד לעילא.

מוציא ש"צ ס"ת וקורין בו מראש פרשת אם בחקותי עד סוף הקללות. כהן קורא עד וישבת לבטח עליה. לוי עד והקמותי את בריתי אתכם. שלישי והוא המפטיר קורא עד סוף הקללות עד בהר סיני ביד משה משום דקימלן אין מפסיקין בקללות אלא א' קורא את כלם משום שנא' ואל תקוץ בתוכחתו. והטעם שקורין בקללות כדי שישמעו העם עונש העבירות ויחזרו בתשובה וירחם עליהם המקום. ואומ' קדיש עד לעילא ומפטיר בירמיה על דברי הבצרות עד ושמך עלינו נקרא אל תניחנו. וקורא אותה בניגון הפטרת ט' באב. ויברך הברכות האחרונות עד מגן דוד. וכן במנחה.

ואומ' מצלאין. וידרוש מי שראוי לדרוש ואומר קדיש דהוא עתיד לחדתא עלמא ומחזיר ספר תורה למקומו ואומר קדיש תתקבל. ואומר למנצח מזמור לדוד שיר לך דומיה תהלה אלקים בציון ולך ישולם נדר. וקדיש עד לעילא. ואומר תוכחות ופזמונים וסליחות. ואם ירצה יתחיל התלים ויקרא ממנו כמו שקורין בליל יום הכפורים עד שיגיע זמן תפלת המנחה.

מנחה[עריכה]

למנחה אומ' אשרי וקדיש עד לעילא. ואומ' אל ארך אפים ורב חסד ואל ארך אפים מלא רחמים. ומוציא ס"ת וקורין בו כהן ולוי ומפטיר בפרש' כי תשא. הראשון קורא מן ויחל משה עד אשר דבר לעשות לעמו ומדלגין וקורין השני והמפטיר מן פסל לך עד אשר אני עושה עמך. ומפטיר בתרי עשר בהושע שובה ישראל עד ופושעים יכשלו בם והוא סוף הספר ומסיים מי אל כמוך שהוא בסוף ספר מיכה. ומחזיר ס"ת למקומו ואומ' קדיש עד לעילא ומתפללין שמנה עשרה וחוזר ש"צ התפלה והוידוים וז' ברכות כמו בשחרית. ואומ' תחנה ומיושב אם עוננו ענו בנו. קדיש תתקבל. ומזמור לך דומיה תהלה ואו' קדיש עד לעילא ואומר תוכחות ופזמונים וסליחות עד שיגיע זמן תפלת נעילה.

נעילה[עריכה]

תפלת נעילה אומר קדיש עד למעלה. ומכריז ש"צ לקהל לומ' מה אנו מה חיינו. ומתפללין י"ח ועננו בשומע תפלה עד המברך את עמו ישראל בשלום אמן. ואומ' וידוי מה נאמ' לפניך יושב מרום וכו' מה אנו וכו' אתה הבדלת עד ואם יצדק מה יתן לך ומדלג ואומ' ואתה ברחמיך רחם עלינו וכו'. וחוזר ש"צ התפלה אבות וגבורות כתר אתה קדוש אתה חונן סלח לנו אבינו והוידוים, אשמנו לעיניו מה אנו מה חיינו וכו' ויעבור, כשחטאו ישראל במדבר וכו' דניאל איש חמודות וכו' עזרא וכו' ראה בעניינו ושבע ברכות כמו ביוצר ואומ' רצה ומודים וברכת כהנים ושים שלום קדיש תתקבל ומתפללין ערבית.

ועתה אפרש חתימות שבע ברכות אלו למה נשתנו. הראשונה מי שענה את אברהם אבינו וגו' וחותם גואל ישראל ואמרינן בירושלמי ולא גאל יצחק מכיון שנגאל יצחק כמי שנגאלו כל ישראל דמי וזהו לשון גאולה שמזכיר בה. עוד אמרי' התם שהתפלל אברהם אבינו שכל זמן שיהיו ישראל בצרה שיזכור להם עקידת יצחק שנא' ויקרא אברם שם המקום ההוא ה' יראה וגו'. הוא יענה אתכם בחדושי דב"ש מקשה היאך החזן מוציא עצמו מן הכלל שהיה לו לומ' יענה אותנו ומתרץ שאין לחוש בזה אלא בדברי שבח שכשמוצי' עצמו מן הכלל נראה ככופר אבל בתפלה ותחנונים אין לחוש בזה ויכול הוא להתפלל עליהם וממילא הוא עמהם בצרתם ובישועתם.

השנייה מי שענה למשה ואבותינו על ים סוף וכו' וחותם זוכר הנשכחות לפי שהיו ישראל נשכחי' במצרים כמה שנים ונתיאשו מן הגאולה וזכר להם המקום ברית אבות וגאלם שנאמ' ואזכור את בריתי. ולפי שהיתה טביעת המצרים בים סוף שהיא עיקר הגאולה לפיכך מזכיר כאן שמיעת תפלתם על ים סוף.

השלישית מי שענה את יהושע בגלגל וכו' וחותם שומע תרועה. כי יהושע נענה בשופרות ביריחו והיה זה בעוד שהיו ישראל עומדין בגלגל.

הרביעית מי שענה את שמואל במצפה וכו' וחותם שומע צעקה והוא בשעה שעשו ישראל תשובה בימי שמואל שנאמר וינהו כל בית ישראל אחרי ה' וכתיב ויאמר שמואל קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם אל ה' וכתיב וישמעו פלשתים כי התקבצו בני ישראל המצפתה וגומ' וכתי' ויאמרו בני ישראל אל שמואל אל תחרש ממנו מזעוק אל ה' אלהינו וגו' וכתיב ויזעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה' הנה שיש בשמואל תפלה וצעקה והיא מעין מזמור אל ה' בצרת לי קראתי ויענני שהוא ענין צעקה.

החמשית מי שענה לאליהו בהר הכרמל וכו' וחותם שומע תפלה וזה היה כשהרג נביאי הבעל והיא מעין מזמור אשא עיני אל ההרים על שם שהיה בהר הכרמל. אי נמי שבא בזכות הורים שנא' ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמ' ה' אלקי אברהם יצחק וישראל היום יודע וגו'. ועוד על שם שכתוב במזמור זה הנה לא ינום ולא יישן וגו' ואליהו אמר לנביאי הבעל כמהתל בהם אולי ישן הוא ויקץ.

הששית מי שענה את יונה במעי הדגה וכו' וחותם העונה בעת צרה והיא מעין מזמור ממעמקים קראתיך ה' שהתפלל ממעמקים ונענה בעת צרה שנא' קראתי מצרה לי אל ה' ויענני.

השביעית מי שענה את דוד ושלמה בנו בירושלם וכו' וחותם מרחם על הארץ ואמרי' בירושלמי ניחא שלמה מצאנו לו תפלה בירושלם שנא' בנו בניתי בית זבול לך אלא דוד למה. פי' היכן מצאנו לו תפלה בירושלם. ומתרץ על שבקש לעמוד על מנינן של ישראל. פי' וידע בעצמו שחטא ובקש רחמים על עצמו ועל ישראל ונענה ונתרצה לו בקרבן שהקריב בגורן ארונה. ומפני שהתפלה היתה על ישראל חותם בה מרחם על הארץ והיא מענין מזמור תפלה לעני כי יעטוף שיש בו תפלת הארץ שנא' אתה תקום תרחם ציון וכו'. ורש"י פי' מי שענה את דוד שנאמ' ויהי רעב בימי דוד שלש שנים ושלמה גם כן התפלל רעב כי יהיה בארץ ולפיכך חותם בה מרחם על הארץ שהם התפללו על ארץ ישראל בהיות בה רעב. ותפלה לעני על דוחק גשמים נופל שהכל עניים כדאמרי' לא נקראו ישרק' דלים אלא על עסקי תבואה. אינמי מפני שכתוב בו כי השקיף ממרום קדשו ה' משמים אל ארץ הביט דהיינו כשמרוה הארץ בגשמים שהוא מביט אליה ומרחם עליה.

ואמרי' בפ' סדר תעניות כיצד מכדי יונה בתר דוד ושלמה הוה מאי טעמא קא מקדמי' ליה ברישא וחותם ברוך מרחם על הארץ פי' ורצו שתהיה חתימה אחרונה. ושואל בגמ' הני שש ז' הויין כדתניא על השביעית הוא אומ', אמ' רב נחמן מאי שביעית שביעית לארוכה כדתניא בגואל ישראל מאריך ובחתימה הוא אומ' מי שענה את אברהם אבינו וכו' בא"י גאל ישראל.

כת' הרמבמז"ל צבור שהיו מתענין על הגשמים וירדו להם גשמים אם קודם חצות ירדו לא ישלימו אלא אוכלין ושותין ומתכנסין וקורין הלל גדול שאין אומרים הלל גדול אלא בנפש שבעה ובכרס מלאה ואם אחר חצות ירדו הואיל ועבר רוב היום בקדושה ישלימו תענית וכן אם היו מתענין על צרה ועברה או על שמד ונתבטל אם קודם חצות נתבטלה הגזרה לא ישלימו ואם אחר חצות ישלימו. וכת' הראב"ד דוקא צבור משום דאין מטריחין על הצבור אבל יחיד אם היה מתענה על צרה ועברה אפי' קודם חצות משלים.

ואמרי' בתעניות כל תענית שלא קבלה עליו מבעוד יום לא שמיה תענית, אימת מקבלה רב אמ' במנחה ושמואל אמ' בתפלת המנחה, אמ' רב יוסף כותיה דשמואל מסתברא. פירו' שיאמ' אדם בשומע תפלה קבלתי עלי תענית למחר יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שתענני בקראי ותרחיב סעדי ותענני בצר לי ותחנני ותשמע תפלתי וחותם בא"י שומע תפלה. ובתעני' צבור אין צריך הסכמה אלא ש"צ מכריז ואומ' ענינו והתעני' מקובל ומתפללי' תפלת תענית והכי איתא בירושלמי ר' יהודה נשיאה גזר תעניתא אמ' ליה רש לקיש לר' יוחנן והא לא קבלינן מאורתא אמ' ליה אנן אדבי ריש גלותא סמכינן וכ"ש התעניות שהם מדברי קבלה.

כת' רב נתן גאון שאין מנהג ליחיד המתענה לומר י"ג מדות. והר' יעקב בן הרא"ש כת' ואיני יודע מה חשש יש בדבר שאינו אלא כקורא בתורה שהרי לא אמרו חכמים אלא כל דבר שבקדושה אין אומ' אותו בפחות מי' ואינו נקרא דבר שבקדושה אלא קדיש וקדושה וברכו וכן כת' ה"ר יונה. וכשאומר ויקרא בשם ה' צריך להפסיק מעט בין בשם לה' כי בפסו' הוא בטרחא ורוב ההמון טועין בזה.

ובמנין י"ג מדות יש מחלוקת בין הראשונים. הגאונים אומרים כי ה' ה' אינם עולים לחשבון שנים כי הראשון הוא הקורא והשני הוא תחלת המדות ומביאין ראיה מן הפסק שיש ביניהם. ואין לומר מדדרשינן בפרקא קמא דראש השנה ה' ה' אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה שם שתי מדות דבשלמא לאחר שיחטא יקבלנו בתשובה וזו היא מדת רחמים אבל קודם שיחטא אין לשומו מדת רחמים. אל ב', רחום ג', וחנון ד', ארך אפים ה', ורב חסד ו', ואמת ז', נוצר חסד לאלפים שתי מדות כי נוצר חסד סתם מדה א' ולאלפים מדה שנייה שנוצר חסד לאלפים דור ועודפת על מדת פורענות שאומר בה על רבעים חמש מאות. נושא עון ופשע וחטאה שלשה כי הם חלוקים עונות אלו הזדונות פשעים אלו המרדים חטאים אלו השגגות. ונקה מדה אחת הרי י"ג. וחכמי צרפת אומרים כי ה' ה' הם שתי מדות. ומביאים ראיה מדאמרינן בפסיקתא ותאמר ציון עזבני ה' אמרה כנסת ישראל לפני הב"ה רבונו של עולם אותם שתי מדות שנתתה לי בסיני עזבתם ושכחתם. ועוד שרז"ל דרשום בשני עניינים אני הוא קודם שיחטא האדם כדדרשינן בישמעאל כי שמע אלקים אל קול הנער באשר הוא שם ואע"פ שעתידין בניו להמית את ישראל בצמא לא הענישו, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה כדדרשי' אם זך וישר אתה היית אין כתי' כאן אלא אתה. ומה שאמרו הגאונים שקודם שיחטא האדם אין לשומו מדת רחמים י"ל שאע"פ שגלוי וידוע לפניו שסופו לחטא מתנהג עמו במדת רחמים באשר הוא שם אי נמי קודם שיחטא בע"ז ואע"פ שכבר חשב לעבדה ומחשבת ע"ז מצרפה הב"ה למעשה שנאמר למען תפוס את בני ישראל בלבם אפי' הכי מתנהג עמו במדת רחמים קודם שיחטא וכשיחטא מצרף המחשבה עם המעשה. ומה שאמרו עוד הגאונים שהשם הראשון אינו מן המנין כת' הרא"ש לא נהיר' לי כלל דלמה ליה למיכתב ויקרא ה' הא כתי' ויעבור ה' על פניו ועליה קאי ויקרא ומה לו להזכיר את השם אחר ויקרא. ועוד דנוצר חסד בלא לאלפים אינה מדה דאפי' הרעה הוא נוצר עד רבעים וכל המדות מדות ויתור הן. וכן נהגו בכל גלות ישראל שהחזן אומ' ויעבור ה' על פניו ויקרא והקהל מתחי' ה' ה' אל רחום וחנון ולפי דברי הגאונים היה לו לחזן לומ' ויקרא ה' והקהל אומ' ה' אל רחום וחנון. וכן כת' ה"ר יונה. וכתב ה"ר ישראל בן ישראל אע"פ שגם לא ינקה הוא ממדות השם כאמרם ז"ל ונקה לשבים לא ינקה לשאינן שבים אינו ראוי להתחנן בו לפני השם כי הראוי להתחנן במדות של רחמים לא במדות של עונש כמו האדם החולה שאומ' רופא חולים רפאני ואינו אומר מוחץ עריצים רפאני.

כת' הרי"ף בפ"ק דראש השנה נושא עון ועובר על פשע תאנא דבי ר' ישמעאל מעביר ראשון ראשון וכן היא המדה. פי' אדם ישר ותמים בדרכיו אם נכשל בחטא ועדין לא בא חטא על ידו מעודו אותו החטא אין הב"ה כותבו עליו אלא מעבירו וכך היא מדתו של הב"ה שלא לחייב בתחלה שנאמ' הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר, אמ' רבא ועון עצמו אינו נמחק דאי איכא רובא עונות מיחשב בהדיהו פי' אם בשעת מיתתו איכא רובא עונות לבד מאותן שהעביר מיחשבי הנך נמי בהדיהו ומיענש אכולהו, פי' אחר לגאון הא דתאנא דבי ר' ישמעאל קימ' באדם ירא שמים שהוא קבוע בעשיית המצות ושומר חמורות ובעתים חוטא בקלות מדתו של הב"ה עמו שהוא מעביר ראשון ראשון ומוחלו ובתורת צדיקים הוא ועון עצמו אינו נמחק אלא תלוי ועומד עד שעה שימות באותה שעה מחשבין אם זכיותיו מרובין מאותן עונות שהעביר אינו נענש עליהם שהרי העבירן ראשון ראשון ואינן חשובין עליו וכאלו לא עשאן דומה אבל אם גברו אותם עונות ונמצאו מעשיו כולם כמצטרפין ונשקלין זה עם זה רובם חובות הרי כל א' וא' נחשב ונותן לו דין על כולם, וזו היא המדה המנויה בדרכי ה' פי' המדה שאמ' עליה וכך היא המדה וזהוא פי' מדה שביעית המנויה בדרכי ה' והיא ורב חסד שביעית כל זה כת' הרי"ף. והרא"ש כת' מעביר ראשון ראשון שהב"ה אינו כובש ולא נושא אלא עון ראשון שאדם עושה מעבירו ואינו נותנו עם שאר העברות נמצא אם הוא שקול הזכיות מכריעין כיון שאותו עון אינו עמהם ואם הכף שקולה בלא אותו עון הב"ה מחזיר אותו עון והעונות מכריעין והיינו דקאמ' דוד תנה עון על עונם.

כת' הרמב"ם יש שם ימים שכל ישראל מתענין בהם מפני הצרות שאירעו בהם כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיו כמעשינו עתה שגרם לנו ולהם אותם הצרות שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנא' והתודו את עונם ואת עון אבותם. ואלו הן י"ז בתמוז וט' באב וצום גדליה ועשרה בטבת ומפורשים הם בדברי זכריה שנאמ' כי כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיו לבית יהודה לששון ולמועדי' טובים והאמת והשלום אהבו. צום הרביעי זה י"ז בתמוז שבו הבקעה העיר שנא' בחדש הרביעי בט' לחדש ויחזק הרעב בעיר וכתי' ותבקע העיר ואע"פ שאומ' בפסו' שבט' לחדש הבקעה העיר עתה מתענין בי"ז בו שמתחלה תקנו התענית בט' בו לפי שבט' בו הבקעה העיר בראשונה ובשניה הבקעה בי"ז בו וכיון שבשניה הבקעה בי"ז בו תקנו להתענות בי"ז בו דחרבן בית שני חמיר לן. ונקרא צום הרביעי שהוא בחדש הרביעי שמונין לחדשים מניסן. וה' דברים אירעו את אבותינו בי"ז בתמוז ואלו הן נשתברו הלוחות ובטל התמיד מבית ראשון והבקע העיר ירושלם בחרבן שני כמו שאמרנו ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהכל. וצום החמשי זה ט' באב שבו נשרף בית אלקינו שנא' במלכים ובחדש החמשי בשבעה לחדש וגו' וישרוף את בית ה' וכתי' בירמיה ובחדש החמשי בעשור לחודש וגומ' וישרוף את בית ה' ומפר' בגמ' הא כיצד בשבעה בו נכנסו גוים להיכל ואכלו ושתו וקרקדו בו שמיני ותשיעי ולעתותי ערב הציתו בו את האש ונשרף עם שקיעת החמה ובעשור לחדש והיינו דא"ר יוחנן אלו הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי שרובו של היכל בעשירי נשרף ורבנן אתחלתא דפורענות עיקר, ואמרי' בירושלמי ר' יהושע בן לוי ציים תשיעי ועשירי ר' אבין ציים תשיעי ועשירי ר' לוי ציים תשיעי וליל עשירי. ולכן היה נוהג הרא"ש שלא לאכול בשר בליל עשירי ונקרא צום החמישי בעבור שהוא בחדש החמשי. וחמשה דברים אירעו את אבותינו בט' באב ואלו הן נגזרה גזרה על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה בתר שהיתה עיר גדולה לאלקים והיא והמצודה וקצת מקומות שבגליל נשארו מגלות ירושלם כמה שנים אחר החרבן והיו בהם אלפים ורבבות מישראל והיה להם מלך גדול ובן כוזיבא שמו איש מצליח וחשבו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא המלך המשיח וגברה מלכות רומי עליהם ולכדום ונהרגו כולם והיתה צרה גדולה כמו חרבן בית המקדש, וחרש טורנוס רופוס הרשע שהיה ממלכי אדום את ההיכל ואת כל סביביו לקיים מה שנאמ' ציון שדה תחרש. וצום השביעי זה ג' בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ונכבית גחלת ישראל הנשארת וסבב להם גלות וצרה גדולה ונקרא צום השביעי שהוא בחדש השביעי. וצום העשירי זה י' בטבת שבו סמך נבוכד נצר מלך בבל ידו על ירושלם והביא' במצור ובמצוק שנאמר ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמ' בן אדם כתוב לך את שם היום הזה את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם בעצם היום הזה. ונקרא צום העשירי שהוא בחדש העשירי. והיה ראוי להקדימו קודם כסדר הפורענות אלא שכת' כסדר החדשים.

ומקשי בגמר' קרי להו ששון וקרי להו צום ומתרץ רבא בזמן דאיכא שלום כגון שבית המקדש קיי' עביד ששון בזן דאיכא שמד עביד צום. והאידנא דליכא שלום וליכא שמד רצו מתענין רצו אין מתענין. פי' דליכא שלום שהבית חרב. וליכא שמד במקום ידוע מישראל רצו רוב הצבור והסכימו שלא להתענו' אין ב"ד מטריחין עליהם להתענות רצו רוב הצבור להתענות' מתענין. וכת' הרמב"ן ועכשו כבר רצו ונהגו להתענות וקבלו עליהם לפי' אסור ליחיד לפרוץ גדרן וכ"ש בדורות הללו שבעונותינו שרבו יש שמד בישר' ואין שלום הילכך חייבין הכל להתענות מדברי קבלה ומתקנת נביאים ע"כ.

עוד מתענין בי"ג באדר הסמוך לניסן ואינו מפורש בכתו' ולא בתלמד אלא החכמים האחרונים תקנוהו אחר חתימת התלמוד. וכת' אבן הירחי שאינו לשם זכר תענית אסתר שהרי אין אנו מתענין ג' ימים לילה ויום ועוד שאותם בפסח היו שנאמר ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר מלמד שעבר יום ראשון של פסח בתענית והמן נתלה בששה עשר בניסן זכר לדבר וישבות המן ממחרת ואין התענית אלא על שם ויקהלו היהודים אשר בשושן בי"ג בו ואמר מר זמן קהלה לכל הוא וכן פי' בירושלמי ומצפרא כנופיא ונקהלו להתענות וכן פי' ר"ח ולכך אין מתענין אלא יום א' ע"כ.

וחלוק יש ביניהם שארבעת הצומות הם נדחין לפעמים כשחלו בשבת חוץ מי' בטבת שאינו חל לעולם בשבת אבל הוא חל לפעמים ביום ששי ומתענין בו ביום ואפי' היה חל בשבת לא היו יכולין לדחותו ליום אחר מפני שנא' בו בעצם היום הזה כמו ביום הכפורים ושאר הצומות אינן חלין לעולם ביום ששי. ועוד כי י"ג באדר שחל להיות בשבת מקדימין ומתענין בחמשי שהוא י"א. כי לא היו יכולין לדחותו ליום ראשון שלאחר השבת מפני שהוא יום פורים וגם ביום ששי לא היו יכולין להתענו' בעבור הסליחות והתחנונים שמרבים לומ' בתענית ולא נכון לעשות כן בערב שבת שלא יוכלו לטרוח להכין לשבת זה הטעם מצאתי בתשובות הגאונים. ושאר הצומות כשחלין בשבת ואפי' ט' באב דוחין אותם לאחר השב'.

וכולם מותרים ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה ואין צריך להפסיק בהם מבעוד יום חוץ מט' באב. ובכולן קורין בתורה שחרית ומנחה ויחל משה אבל אין מפטירין בהם חוץ מט' באב בשחרית קורין פרשת כי תוליד בנים ובמנחה ויחל משה ומפטירין שחרית ומנחה.

ובשבת שקוד' להם אחר קריאת ההפטר' קודם אשרי צריך שיכריז ש"צ ולהודיע לקהל באי זה יום יחול הצום ואו' אחינו ישראל שמעו צום פלו' יום פלו' יהפוך אותו הב"ה לששון ולשמחה כמו שהבטיחנו בנחמות ונאמ' אמן. וג' תעניות אין מכריזין עליהם ט' באב יום הכפורים ופורי' וסימניך אכ"ף.

ובימי הצומות האלו חוץ מט' באב נכנסין לבית הכנסת ומסדרין הברכות וקורין הזמירות כשאר הימים ומוסיפין בתפלה עננו וכן בערבית. והיחידים אומ' אותו בשומע תפלה וש"צ אומרו בין גואל לרופא לפי שהיחיד אינו קובע ברכה לעצמו כמו ש"צ. ומצאנו במקרא עניה תכף לגאול' שנאמר ענני ה' כי טוב חסדך וסמיך ליה ריבה ריבי וגאלני וכתי' ה' צורי וגואלי וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה.

עננו[עריכה]

עננו אבינו עננו ע"ש ענני ה' ענני, ביום צום התעני' הזה ע"ש הלא זה צום אבחרהו ומן הדין היה לנו לומ' ביום הצום הזה אלא צום כפור שהוא מן התורה נקרא צום לבד אבל שאר הצומות שהם מדברי קבלה אנו אומרים צום התענית לומ' כי לשם עינוי קבלנוהו. כי בצרה גדולה אנחנו על שם ובצרה גדולה אנחנו. אל תפן למריינו ע"ש כי ידעתי את מרייך. ואל תתעלם מלכנו מבקשתנו על שם ואל תתעלם מתחנתי. היה נא קרוב לשוענו על שם אשר לו אלקים קרובים אליו. ואמ' לשוענו ע"ש ושועתי אליך תבא ועל שם היערוך שועך לא בצר. טרם נקר' אתה תענה כדבר שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה וגו' כי אתה שומע תפלת כל פה וגו'מר התפלה.

וכת' רש"י בשם הגאונים שאין רגילין לומ' עננו ערבית ושחרית שמא יארע לו אונס ולא יוכל להתענות ונמצא שקרן בתפלתו ומה שאומרו ש"צ לפי שא"א שלא יתענה אחד מן הקהל. וי"א שאינו נקרא שקרן כיון שבשעת תפלה היתה דעתו להתענות ואם לא כן היאך לוה אדם תעניתו ופורע והלא כבר התפלל. כתב רב נתן ש"צ שאינו מתענה אינו יכול להתפלל שכיון שאינו מתענה אינו יכול לומ' עננו. וכן כת' רב עמרם.

וחוזר ש"צ התפלה ואומ' סליחות ווידויים בסלח לנו אבינו ועננו בין גואל לרופא וחותם כי אתה ה' פודה ומציל ועונה ומרחם בכל עת צרה וצוקה בא"י העונה בעת צרה. ואומ' רפאנו וגומר התפלה ואומ' תחנונים של שני וחמישי ונופלין על פניהם. ואומ' תחנה. ואומ' אם עונינו ענו בנו ואבינו מלכנו ואנחנו לא נדע ואומ' קדיש עד לעילא.

ואומ' אל ארך אפים ורב חסד ואל ארך אפים ומלא רחמים ומוצי' ס"ת וקורין בו ג' בפרש' ויחל משה. ואומ' קדיש עד לעילא ואומ' אשרי ולמנצח וסדר קדושה. ומחזיר ס"ת למקומו ואומ' קדיש תתקבל.

ואומ' מזמור. בי' בטבת וצום גדליה אומ' שיר מזמור לאסף אלקים אל דומי לך. וי"ז בתמוז אומ' מזמור לאסף אלקים באו גוי' בנחלתיך. ובצום אסתר אומ' למנצח על אילת השח'. ואומ' קדיש יהא שלמא רבא.

למנחה אומ' אשרי וקדיש עד לעילא. ואומ' אל ארך אפים ורב חסד ואל ארך אפים מלא רחמים. ומוציא ס"ת וקורין בו ג' ויחל משה כמו בשחרית ומחזיר ס"ת למקומו ואומ' קדיש עד לעילא. ומתפללין י"ח ואומרים עננו. וחוזר ש"צ התפלה ואומ' סליחות ווידויים כמו בשחרית ועננו בין גואל לרופא וגומר התפלה ואומר ברכת כהנים. ואומר תחנונים של שני וחמישי ונופלין על פניהם ואומ' תחנה ואומ' אם עונינו ענו בנו ואבינו מלכנו ואנחנו לא נדע ואומ' קדיש תתקבל.

ואם חל י' בטבת ביום ששי מתפללין שחרית כשאר הצומו' וכן במנחה אבל אין אומ' הוידויים ולא נפילת אפים במנחה מפני שהוא ערב שבת.

כתב רבינו האיי אע"ג דאמרי' בירושלמי דתעניות ודפסחים בפרק מקום שנהגו א"ר זעירא נשיא דנהיגי דלא למישתיא חמרא ודלא למיכל בישרא מן דאב עליל עד אפוקי תעניתא מנהגא שבו פסקה אבן שתיה מה טעם כי השתות יהרסון, מנהג כל ישראל דלא למשחט מריש ירחא כי אם בט' באב משש שעות ולמעלה לפי שעד יום התענית נמנעו מלשחוט שלא יבא לאכול וביום התענית שאין אדם אוכל אין לגזור ולחוש וכן מנהג בבבל. ובאלו הארצות לא פשט זה המנהג רק יחידים נוהגין אותו.


·
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון