צרור המור/דברים/כח

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Revision as of 17:27, 19 July 2020 by מושך בשבט (talk | contribs) (→‎top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
(diff) ← Older revision | Latest revision (diff) | Newer revision → (diff)
Jump to navigation Jump to search

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רלב"ג - ביאור המילות


אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

צרור המורTriangleArrow-Left.png דברים TriangleArrow-Left.png כח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ט[edit]

ואמר יקימך ה' לו לעם קדוש. לרמוז על שכר הנפש האמתי. כי הראשונות הם טובות גופניות. ובזה וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך. אחר שאתה קדוש כמו שהוא קדוש. ואע"פ שזהו השכר האמתי. והותירך ה' לטובה בפרי בטנך. כלומר על צד היותר טוב ובהיות כי טובות העוה"ז הוא תלוי בגשמים בעתם. אמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים. אע"פ שאינו נמשך מן המצות. יפתח השם בשבילך גשמי ברכה. וזהו יפתח ה' לך את אוצרו הטוב. ובזה יברך את כל מעשה ידיך. כי כשהשנה טובה כל הדברים מתברכים:

יב[edit]

ואמר והלוית גוים רבים. לרמוז כי השם יעשה בדרך נס שלא יחסרו גשמים בארצו אע"פ שיחסרו בארצות הגוים. כאומרו הנותן מטר על פני ארץ שהיא ארץ ישראל שירד בה מטר רב. ושולח מים מעטים על פני חוצות. שזה רמז על חוצה לארץ שאינו יורד בהן אלא תמצית ארץ ישראל. ולכן אמר בכאן יפתח ה' לך את אוצרו הטוב ולא לאחרים. ובזה והלוית גוים רבים. לפי שיהיה רעב בארצם ויבואו להלוות ולמשכן ולמכור כמוזכר ביוסף. ובזה ונתנך ה' לראש ולא לזנב. כי כולם יבאו להשתחוות לך לפי שאתה הראש אשר ישתחוו שם והם יהיו כמו הזנב. כי אחר שהם עומדים בארץ טמאה הם יהיו כמו זנב הבהמה שעומד במקום טמא בקיא צואה בלי מקום. ואתה כמו הראש שעומד במקום טהור. וזהו והיית רק למעלה אצל הראש ולא תהיה למטה אצל הזנב. אבל הגוים הם למטה כמו הזנב. ורמז ג"כ ונתנך ה' לראש ולא לזנב למה שאמר קולה כנחש ילך. כי הנחש לעולם מגביה זנבו כנגד ראשו. ואוה"ע הם משולים לנחש לפי שהם באו מזוהמת נחש הקדמוני. ולעולם הם (מאמרם) [מגביהים] הזנב כנגד הראש שהם ישראל. להכותם ולענותם כשהם תחת ממשלתם. ולכן הבטיחם כשיהיו טובים שיהיו לראש ולא לזנב. באופן שבזה תהיה למעלה ולא תהיה למטה. בתנאי שתשמע אל מצות ה' אלהיך לשמור בפה. כי זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו. ולעשות בפועל. ולא תסור מכל הדברים בלב. שלא תסירם מלבבך כאומרו ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך. וזה כענין בפיך ובלבבך לעשותו. וכל זה אמר כנגד הארורים שכלולים כולם במחשבה בדיבור ובמעשה. כמו שפירשתי למעלה באומרו ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה וגו'. וזה שאמר בכאן ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם. במחשבה ובדבור ובמעשה:

טו[edit]

והיה אם לא תשמע בקול ה' אלהיך ובאו עליך הקללות האלה והשיגוך. אע"פ שתברח מהם. אחר שהמכשלה הזאת תחת ידיך. וכמו שאמר הנביא בעת פקודתם יכשלו. ובאו כל הקללות במקום הברכות. כנגד ברוך אתה בעיר אמר ארור אתה בעיר וכן כולם. ישלח ה' בך את המארה בכל משלח ידיך. הוא כנגד ולברך את מעשה ידיך. ידבק ה' בך את הדבר וגו' יככה ה' בשחפת וכן יככה ה' בשחין מצרים וכן יככה ה' בשחין רע. הוא בכלל יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת את מטר ארצך בעתו. כי אחר שהגשמים בעתם אין חולי ואין מכאוב ואין שחין ואין פגע רע. וכשישתנו סדרי הזמנים. יוסיפו סבה ומכאובות וחולי. כאומרו הנותן מטר וגו' לשום שפלים למרום וגו'. כי כשיורד המטר בעתו משים שפלים למרום כנגד התבואות. וכששולח מים על פני חוצות מקום שאין שם זרעים. וקודרים שגבו ישע. שהם בני אדם שחשך משחור תארם מצד מניעת הגשמים. וכן והיו שמיך אשר על ראשך נחשת. היא כנגד יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים. כי בברכה יפתח השם לך את השמים. ולא לאחרים. כאומרו חלקה אחת תמטר. ובקללה הוא להפך שמיך אשר על ראשך לבד יהיו כנחשת. ובשאר הארצות יריקו מטר. כן והארץ אשר תחתיך ברזל וכל שאר הארצות תהיה בהם ברכה. וכן בברכת משה אמר אל ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל. כי שמיו לבד יערפו טל. באופן שבזה יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר מן השמים. אשר על ראשך ירד עליך הרעה. יתנך ה' נגף לפני אויביך. הוא כנגד יתן ה' את אויביך הקמים עליך נגפים לפניך. ובזה והיית לזעוה לכל ממלכות הארץ. שכולם יזועו ממכותיך. ובזה והיתה נבלתך למאכל לעוף השמים. כי אחר שתנוס מלפני אויביך יהרגוך בדרכים ותהיה נבלתך למאכל לעוף השמים. כמו שקרה בעונותינו לנסים מפורטוגא"ל לארץ ישמעאל:

כו[edit]

ואמר ולבהמת הארץ. שלא כדרך העולם. כי לא היה לו לומר אלא לעוף השמים ולחית הארץ. כי אין דרך הבהמות לאכול הנבלות. ועם כל זה ואין מחריד על מכה גדולה כזו לשוב אל ה' ולומר. כי זאת המכה מאתו יתעלה על רוב עונך. או שיאמר ואין מחריד. שאע"פ שיראו החיות שהבהמות אוכלים נבלת האדם שלא כמנהג העולם. לא יחרדו ולא יקומו אלו על אלו. לפי שהכל באים במאמרו יתעלה כמוזכר במפלת גוג. יככה ה' בשגעון וכו' והיית ממשש בצהרים. הוא כנגד וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך. עד שיאמרו עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה ועכשיו יככה ה' בשגעון ובעורון. עד שבחסרון דעתך והיית ממשש בצהרים. ובזה ולא תצליח את דרכך. כאומרם דעה חסרת מה קנית וכו'. והיית אך עשוק וגזול וגו' אשה תארס שורך טבוח לעיניך בניך ובנותיך נתונים לעם אחר וגו'. כל זה הוא בכלל פסוק וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ואתה עם חכם ונבון. ובזה וייראו ממך ולא יגזלוך ולא יקחו אשתך וכרמך ובניך. אבל כשתהיה חסר לב ומשוגע לא יראו ממך ויגזלוך. וכן אשה תארס ובית תבנה ושורך טבוח לעיניך. הכל נמשך מזה כי אחר שיראו כי ה' סר מעליך. ויהי עריך יגזלוך ויקחו אשתך ובניך ופרי אדמתך בלי פחד ומורא. באופן שתהיה עשוק ורצוץ כל הימים בסבת חסרון דעתך:

לד[edit]

ואמר והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה. לרמוז שבכל יום ויום יוסיף על שגעונו ועל חסרון דעתו. מדברים שיראה. ואולי סמך לכאן יככה ה' בשחין רע. לפי שמצד המהומה והשגעון אדם חוטט בצפורניו בחכוך גדול על ברכיו ועל שוקיו. עד שמוציא דם ועושה חבורות ונהפך לשחין רע. וזה רמז באומרו מכף רגלך ועד קדקדך שהוא מקום המוח. יולך ה' אותך ואת מלכך וגו'. הוא ג"כ בכלל וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. כשיראו כי שם ה' נקרא עליך שהוא מלך מלכי המלכים. ולא שם מלך ב"ו. אבל אם תרצה לקיים עליך מלך ככל הגוים אשר סביבותיך. לא ייראו ממך. אחר שמאסת את ה' אשר בקרבך. כאומר בשמואל כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו. באופן שבזה יולך השם אותך ואת מלכך אשר תקים עליך בלא עצתי. אל גוי אשר לא ידעת ועבדת שם אלהים אחרים. כי זה דבר מוכרח אחר שלא נקרא עליך שם ה'. אלא שמות הבעלים והעשתרות הם המלכים שהקימות עליך. ולא בטחת בשם ה' שהוא מלכך. באופן שבזה והיית לשמה למשל ולשנינה אחר שיגלו מלכך לארץ אחרת. זה דבר זר מאד ותהיה למשל בפיהם. כי לא יקרה זה ברוב שנים. כי המלך נס ברגליו או נחבא באחת הפחתים. כמוזכר במלכי סדום ועמורה. זרע רב תוציא השדה כרמים תטע וגו' זתים יהיו לך וגו' כל עצך ופרי אדמתך. הוא כנגד מה שאמר וברכך בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך. וכן הוא בכלל והותירך ה' לטובה בפרי בטנך ובפרי אדמתך. ועכשיו זרע רב תוציא השדה וכן כרמים תטע ויין לא תשתה. וכן מה שאמר בנים ובנות תוליד ולא יהיו לך. הוא בכלל פרי בטנך. שיהו מבורכים כשתילי זתים ועכשיו ילכו בשבי. ומה שאמר למעלה בניך ובנותיך נתונים לעם אחר. זאת היא קללה אחרת שקרה לנו בעונותינו בפורטגא"ל. שלקח המלך הבנים והבנות הקטנים ושלחם בספינות לאיי הנחשים כדי לעשות שם יישוב. הגר אשר בקרבך יעלה עליך. וכן הוא ילוך. הם כנגד מה שאמר בברכות והלוית גוים רבים. וכנגד מה שאמר והיית רק למעלה ולא תהיה למטה:

מה[edit]

וחזר לומר ובאו עליך כל הקללות האלה וגו' כי לא שמעת בקול ה' אלהיך. והוסיף בכאן ורדפוך והשיגוך. ולמעלה לא אמר אלא והשיגוך. לפי שאלו הקללות של מטה הם חמורות מאד. וכולם מכות אכזריות לאכול הבנים והבנות. וכולם נמשכות מהרעב הנזכר. ולכן אמר בהם ורדפוך והשיגוך. לפי שבאלו המכות החמורות רדפונו אויבינו והשיגונו שהיינו אוכלים בשר בנינו. וזה שאמר והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד עולם. לפי שהם מכות מופלאות. והם אות ועדות על רשעינו. וכל זה תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה וטוב לבב. אלא בעצבון ובלב רע. וכל זה מרוב כל כאומרו וישמן ישורון ויבעט. ועבדת את אויביך ברעב ובצמא ובפנים שוחקות ולא ישוה לך. ואמר אשר ישלחנו ה' בך. לרמוז שישלחנו בו שלא כמנהג העולם. ופירש זה ואמר ישא ה' עליך גוי מרחוק כאשר ידאה הנשר שלא כמנהג העולם. וזה נתקיים באלכסנדריא של מצרים שהיה שם תפארת ישראל. והמלך הלך למרחוק לכבוש מדינות ושלחה לו המלכה שיבא. שהיהודים מרדו בו והיו שמחים בנזק המלך והיו עצבים על טובתו. לפי שסיפר שם שנולד בן למלך ביום תשעה באב והיו כולם יחפים ואבלים על חרבן הבית. והיא חשבה שהאבילות היה על שנולד בן למלך. וכן מתה לה בת בחנוכה והיו מדליקין נרות ושמחים. וחשבה שהיו שמחים על מיתתה. ושלחה כל זה לומר למלך ומיד בא פתאום לאלכסנדריה ושמע שהיו תינוקות קורין בבית המדרש. ואמר לאחד מהם פסוק לי פסוקיך וקרא פסוק זה ישא ה' עליך גוי מרחוק כאשר ידאה הנשר. ואמר המלך אנא הוא ההוא גברא שהייתי חושב לבא בעשרה ימים ובאתי בשני ימים. ואז הרג בהם הרג רב. וכ"ז לפי שעברו על מאמר השם וחזרו למצרים בדרך אשר אמר להם לא תוסיפו לשוב בדרך הזה עוד. ועל זה אמר ישא ה' עליך גוי מרחוק וגו' גוי עז פנים אשר לא ישא פנים. כי שם נהרגו כולם אנשים ונשים וטף כמוזכר במקומן:

נא[edit]

ואמר ואכל פרי בהמתך ואכלת בשר בניך ובנותיך וכו'. כל אלו הקללות הם של רעב וצמא. כנגד יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו. באופן שמצד הרעב האיש הרך בך וכן הרכה בך והענוגה תרע עינה באיש חיקה. אע"פ שהיא יותר רחמנית מהאיש כאומרו ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן. וכמו שספר בספר יוסף בן גוריון כי בזמן בית שני כשהיו הפריצים בירושלם שלא רצו להנתן ביד טיטוס. עד שאשה אחת שחטה בנה כמו שמפורש בפרשת אם בחוקותי. ולפי שראה השם שבכל אלו המכות המופלאות לא שבו עד ה'. אע"פ שהיו גולים. אמר אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת ליראה את ה'. בלי שום סבה אחרת. והפלא ה' את מכותך. וכל זה בכלל וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך. כי אפילו האויבים הכירו זה. כאומרו בפרשת האזינו לו חכמו ישכילו זאת. וישראל לא רצו להכיר את שם הנכבד והנורא. עד שבזה יביא עליהם מכות גדולות שיאריכו זמן הרבה באותם מכות וחלאים. עד הזמן שקצב השם שיעמדו. וזהו ונאמנים בשליחותם. וכמו שכתבתי בפרשת בשלח והשיב בך את כל מדוי מצרים ואע"פ שמדוי מצרים היו באים פתע פתאום. וכן ג"כ פתאום יסורו מהם. כאן לא יהיה כן אלא ודבקו בך. ולפי שהחלאים הנהוגים. או שאדם מכיר בהם או שעברו עליו. לא יפחד אדם כל כך מהם. לז"א אני אביא עליך חלאים חדשים גם ישנים שתפחד מהם. וזהו גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב יעלם ה' עליך. בענין שבזה ונשארתם מתי מספר. כלומר מעטים וחלשים כמו מתים. ולזה אמר מתי מספר. ולא אמר אנשי מספר. אלא חלושים מצד החלאים והמכות. וזה כנגד מה שאמר בברכות ונתנך ה' לראש ולא לזנב שתרגום לתקיף ולא לחלש:

סג[edit]

והיה כאשר שש ה' עליכם. הוא בכלל וברכך בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך. וסתם ברכה תוספת טובה. וזהו להרבות אתכם. ושמחת השם רמוזה בברכות לפי שבכולם כתב שם יהו"ה. שהוא רחמים ושמחה. כאומרו ישמח ה' במעשיו. ולא כתב שם אחר. ונסחתם מעל האדמה והפיצך ה'. הוא ג"כ בכלל וברכך בארץ. ואם לא תשמע ונסחתם מעל האדמה והפיצך ה'. תחת אשר הייתם מקובצים ומבורכים בארץ. וכן ג"כ כלול באומרו יצו ה' אתך את הברכה באסמיך. שהם אוצרות ארץ ישראל. ואם לא תשמעו לקול ה' ונסחתם מעל האדמה והפיצך ה' בכל העמים חוצה לארץ ועבדת שם אלהים אחרים. כי אחר שגלית לארץ העמים הרי אתה עובד עבודה זרה. כדגרסינן בסדר נשים תנו רבנן לעולם ידור אדם בארץ ישראל שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה שנאמר לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים. וכן בדוד הוא אומר אם ה' הסיתך בי ירח מנחה. ואם בני אדם ארורים הם. כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים. וכי דוד עובד עבודה זרה היה. אלא לומר לך כל הדר בחוצה לארץ כאלו עובד עבודה זרה. ולכן אמר בכאן ועבדתם שם אלהים אחרים:

וכן כלול זה באומרו בברכות יקימך ה' לו לעם קדוש. כי כשתהיה בארץ יקימך השם לו לעם קדוש. וכשלא תהיה בארץ יקימך השם לו לעם טמא עובד עבודה זרה. וזהו ועבדתם שם אלהים אחרים. וכן ובגוים ההם לא תרגיע. הוא כלול באומרו וברכך בארץ. כי שם תרגיע ותהיה לך מנוחה וברכך. אבל חוצה לארץ לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך. ונתן ה' לך שם לב רגז כו' וכן ופחדת לילה ויומם וכן בערב תאמר. כל זה כלול באומרו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. כי כשתהיה טוב ושם ה' נקרא עליך אז ויראו ממך. ואם לאו יהיה להפך שאתה תהיה ירא מהם. ויהיה לך שם לב רגז ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך. אחר כי שם אל חי לא נקרא עליך. אין לך חיים אלא תלויים על צד הספק. באופן שבבקר תאמר מי יתן ערב וגו' והשיבך ה' מצרים באניות וגו'. הנה זאת הקללה האחרונה כלולה בברכה הראשונה שאמר ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ. שאם ישמע לקול השם יהיה עליון נורא ומלך גדול על כל הגוים. באופן שיעבדוהו עמים וישתחוו לו לאומים. ואם לא ישמע לקול ה'. יהיה תחתון לכל גויי הארץ. ויהיה עבד עולם משפחת עבדים דכתיב ביה ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו. וכתיב ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען. ולכן אחר שלא רצו ישראל לעבוד את ה' שהוא עליון. ראוי שיהיו עבדים לעבדים שהם בני חם כוש ומצרים ופוט. בענין שישובו למצרי' באניות והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה. כי אחר שהם עבדים וממשפחת העבדים. איך יקנו עבדים לשמשם אחר שהם עבדים:

הרי אתה רואה בעיניך כל קללות האלו כלולים בברכות. בענין שלא ישאר פתחון פה לבעל הדין לחלוק ולומר בשנאת ה' אותנו. קצר בברכות והאריך בקללות ובמכות אכזריות שלא נרמזו בברכות. כי זה שקר כי כל הקללות כלולות בברכות. ולא די זה אלא שנוכל לומר כי בשני פסוקים של הברכות כלולות כל הקללות. ולא די זה אלא שבפסוק יפתח ה' לך את אוצרו הטוב כלולות רוב הקללות. ורוב הפסוקים מיותרים לברכות האמיתיות של עולם הבא. כגון ונתנה ה' אלהיך עליון. וכן יקימך ה' לו לעם קדוש כמו שפירשתי. ולכן אחז"ל כי הברכות מתחילות בוי"ו ומסיימות במ"ם לעבדם. בענין שיהיה ריוח לברכות אבל הקללות מתחילות בוי"ו ומסיימות בה"א של קונה. להורות שהקללות אין להם מקום לחול. ולכן אין מפסיקים בהן כמו שאין הפסק בין ה"א לוי"ו. וכן לפי שאין הפסק ביניהם חושבים שהם חמורות מקללות ת"כ. לפי ששם יש הפסקות רבות. כגון ואם עד אלה וכן ואם בזאת וכיוצא בזה ליתן ריוח והצלה בין פרשה לפרשה. אבל בכאן אין הפסק ביניהם. וכל הקללות תכופות אלו באלו לפי שאין בהן הפסק. כמו שבאו הצרות תכופות בזה הגלות יותר מבגלות ראשון. לפי שכבר אמרו שקללות ראשונות כנגד בית ראשון והקללות שניות כנגד בית שני. עד שלזה אמרו בזוהר על פסוק אם ימלאו העבים גשם על הארץ וגו'. שבזמן שהיה רבן שמעון בן יוחאי ורבי אלעזר בנו ז"ל נחבאים במערה מאימת מלך רומי. נשאלה זאת השאלה בין החברים. כי בקללות ראשונות היו בהם נחמות גדולות לפי שהיו כנגד בית ראשון. אבל בקללות שניות אין בהם נחמה לפי שהם יותר חמורות. ולא ידעו פשר דבר לפי שלא היה שם הקדוש לתרץ ולהשיב על שאלתם. ואע"פ שהיו יודעים היכן היה. היה הדבר ביניהם בסוד ולא היו יכולים לגלותו. ואז קם רבי יהודה וכתב בפתח אחד זאת השאלה והלך לבן יונה ואמר שפנינא שפנינא נאמן היית מימי המבול. לך אצל רבן שמעון בן יוחי ותן לו זאת השאלה. עמד ולקח הכתב והוליכו למערה. וכשראה הקדוש זאת השאלה התחיל לבכות ואמר אוי מה יעשו דורות האחרונים שלא יהיה ביניהם תורה. ואז נתגלה שם אליהו ז"ל לשכך דמעותיו. ואמר כי זאת השאלה נשאל בישיבה של מעלה. ותירצו שאלו הקללות קלות מהראשונות והם תוכחות מאהבה. כמו האב שהמו מעיו לבנו. וכשרוצה ליסרו נותן קולות וקולי קולות ונוהם כארי. ומקלל בפיו ובלבו יבך מאהבת הבן. כן בכאן קללות רבות ושאגה לו כלביא וינהום עליו כנהמת ים. ולא מלבו אלא ליסרם ולהדריכם בדרך ישרה. ולכן רוב הקללות הם כפולות ורובם הם חיצי רעב. ואינם קללות חמורות כראשונות. בא וראה הקללה היותר חמורה שבכאן. היא גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה יעלם השם עליך עד השמידך. והיא היותר קלה שבכולם. שלא כתב יעלם השם אלהיך בפתח העין אלא בשבא. שפירושו שכל חולי וכל מכה יעלימם השם ויכסם ולא יביאם עליך. ומה שאמר עד השמדך. זה לא יהיה לעולם. כאומרו כי אעשה כלה בכל הגוים ואותך לא אעשה כלה. בענין שהאריך השם באלו הקללות. ליראם ולבהלם. לפי שראה אורך הגלות. בענין שישובו אל ה' וירחמם. ועל מבועי מים ינהלם. ולכן תמצא שכתב מיד אחר הקללות. ויקרא משה אל כל ישראל בלשון חבה ותחנונים. ואמר להם אל תפחדו ואל תיראו. כי כבר ידעתם את כל אשר עשה ה' במצרים בשבילכם. והוא טוב ומטיב ולא אכזרי. וכן ראיתם אשר עשה לכם במדבר בהכנת מזונות ומלבושים הצריכים לכם. וזהו לא בלו שמלותיכם וגו'. וכן יעשה עמכם בכל עת אם תאבו ושמעתם:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.