תשובות גאוני מזרח ומערב/ג: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
לא נודע למי | {{ניווט כללי עליון}} | ||
'''לא נודע למי''' | |||
וששאלתם ראובן נשא אשה לזמן מרובה נפטר ראובן לבית עולמו ולא הניח לא בן ולא בת ונשארה אלמנתו בחצירו וכל נכסיו בידה ולאחר זמן עמדה אשה זו אשת ראובן הנפטר מאליה ובאה ועמדה אחורי בית הכנסת ונשבעה לעצמה בלא דעת יורשים ולא דיין ואמרה... (ב)אל שכינה אין עמי ולא אצלי מנכסי בעלי כלום דבר בעולם והלכה ומכרה החצר שהניח בעלה ואח"כ נפטרה לבית עולמה ונשארה הכתובה אשר חרש (חדש) לה בעלה קודם פטירתו וכו'... | |||
הרי אנו פוטרין את הדין על כל דבר ודבר תחילה על אשר פורש כי חרש (חדש) לה שטר כתובה וחתמו עליה שלושה עדים שניים מהם קרובים זה לזה וכו'. ותשובת כל אלה כי אע"פ ששנינו | הרי אנו פוטרין את הדין על כל דבר ודבר תחילה על אשר פורש כי חרש (חדש) לה שטר כתובה וחתמו עליה שלושה עדים שניים מהם קרובים זה לזה וכו'. ותשובת כל אלה כי אע"פ ששנינו {{ממ|[[בבלי/מכות/ה/ב|מכות ה: ואילך]]}} דלעניין מה שכתוב על פי שניים עדים או על פי שלושה עדים אם מתקיימת העדות בשניים למה פרט הכתוב בשלושה רבי עקיבא אומר וכו' מה שניים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה ומניין אפילו מאה ת"ל עדים, ושנינו אחריה א"ר יוסי בד"א בדיני נפשות אבל בדיני ממונות (מתקיים) [תתקיים] העדות בשאר רבי אומר אחד דיני נפשות ואחד דיני ממונות בזמן שהתרו בהן אבל בזמן שלא התרו בהם מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש ומסקינן בגמ' בשמעתא רב נחמן אמר הלכה כרבי, הרי ברור כי הוהא לעניין עדשים שראו להעיד על פה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול שאם כולם נועדים להקים את הדבר וכולם מקיימי הדבר עדותן בטילה כי כין מפורש בתלמוד היכי אמרינן להו וכו' אבל שטר שיש בו שלושה עדים ששניים מהן קרובין זה לזה אם לא נודע העדות מפני שניים מהם קרובים זה לזה וכי שלשתן ישבו להעיד וכתבו עדותן זה בפני זה ודמי למאן{{הערה|נראה שיש להגיה: זה לזה אם לא נודע בעדות ברורה ששלשתן ישבו להעיד וכתבו עדותן זה בפני זה ודמי כמאן.}} דאמרי שלשתן למסהד אתינא הוי כשר בזמן שנתקיימו חתימות שני עדים כשרים (ודאמו) שאין מבטלין ששטר בספק ואע"פ שנודע כי שניים קרובים זה לזה אמרינן אנן דילמא חד ששבק רווחא למאן דקשיש מיניה ובא זה הקרוב וחתם שלא מטעם העד העקר וכו'. | ||
ואשר כתוב כי לאחר זמן אחר עמדה האשה הזו אשת ראובן הנפטר מאליה ובאת ועמדה אחורי בית הכנסת ונשבעה לעצמה וכו', כך ראינו כי שבועה זו לא תחשב לה אותה שהיא חייבת בה בב"ד שהיא ראויה ליפרע בה כתובתה ששנינו אין אלמנה הפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה ועוד שהיא צריכה לשאת בידה ספר תורה בעת שבועה ולישבע בשבועת האלה וכו', וכשמשביעין אותו אומרים לו הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעים אותך אלא על דעת ב"ד יש לומר על תאני שבלבו נשבע כקניא דרבא שמפורש במסכת נדרים, וזו לא שנבעה על דעת ב"ד לפיכך מכמה פנים אין שבועה זו חשובה וכיוון שמתה כמי שלא נשבעה ומתה דמיא להאי היא פלוגתא דרבותינו שבא"י דתנן וכן היתומים (מן היתומים) לא יפרעו אלא בשבועה ואוקמינן | ואשר כתוב כי לאחר זמן אחר עמדה האשה הזו אשת ראובן הנפטר מאליה ובאת ועמדה אחורי בית הכנסת ונשבעה לעצמה וכו', כך ראינו כי שבועה זו לא תחשב לה אותה שהיא חייבת בה בב"ד שהיא ראויה ליפרע בה כתובתה ששנינו אין אלמנה הפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה ועוד שהיא צריכה לשאת בידה ספר תורה בעת שבועה ולישבע בשבועת האלה וכו', וכשמשביעין אותו אומרים לו הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעים אותך אלא על דעת ב"ד יש לומר על תאני שבלבו נשבע כקניא דרבא שמפורש במסכת נדרים, וזו לא שנבעה על דעת ב"ד לפיכך מכמה פנים אין שבועה זו חשובה וכיוון שמתה כמי שלא נשבעה ומתה דמיא להאי היא פלוגתא דרבותינו שבא"י דתנן וכן היתומים (מן היתומים) לא יפרעו אלא בשבועה ואוקמינן {{ממ|[[בבלי/שבועות/מח/א|שבועות מח. ואילך]]}} ביתומים מן היתומים ואמר רב ושמואל דאמרי תרוייהו לא שנו אלא שמת מלווה בחיי לווה... כבר נתחייב מלווה לבני לווה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו וכו' אבל הכלל שיש מן הדין לעשותו אם יורשי האשה שמתה מבלי שבועה כשורת הדין כבר פירשנו למעלה כמשפט יתומים מן היותמים שמת לווה בחיי מלווה וכבר נתחייב המלווה לבני הלווה ששבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו. ואנחנו כן מנהגינו לדון כרב ושמואל שאין אדם מוריש שבועה לבניו וכך מנהג קדמונינו בכל הדורות הללו שמאחר התלמוד. והרי פירש בהלכות פסק דינא דאיפסיק במעמד רבנן בסדר הזה ואע"פ שאילו עשה דיין ומומחה כרבי אלעזר בתורת הכי לא היינו מחזירין דינו כמו שאנו אומרים ההוא דיינא דעבד כרבי אלעזר הווה איכא צורבא מרבנן באתריה אמר ליה אזלינא למתיבתא ומייתינא אגרתא דלית הלכתא כרבי אלעזר אתא לקמיה דרבי חמא א"ל דיינא דעביד כרבי אלעזר עבד אלא שדעתינו כדעת ראשונינו לעשות כרב ושמואל שאין אדם מוריש שבועה לבניו. | ||
{{שולי הגליון}} | |||
{{ניווט כללי תחתון}} | |||
גרסה אחרונה מ־14:35, 28 באפריל 2022
|
< הקודם · הבא > |
לא נודע למי
וששאלתם ראובן נשא אשה לזמן מרובה נפטר ראובן לבית עולמו ולא הניח לא בן ולא בת ונשארה אלמנתו בחצירו וכל נכסיו בידה ולאחר זמן עמדה אשה זו אשת ראובן הנפטר מאליה ובאה ועמדה אחורי בית הכנסת ונשבעה לעצמה בלא דעת יורשים ולא דיין ואמרה... (ב)אל שכינה אין עמי ולא אצלי מנכסי בעלי כלום דבר בעולם והלכה ומכרה החצר שהניח בעלה ואח"כ נפטרה לבית עולמה ונשארה הכתובה אשר חרש (חדש) לה בעלה קודם פטירתו וכו'...
הרי אנו פוטרין את הדין על כל דבר ודבר תחילה על אשר פורש כי חרש (חדש) לה שטר כתובה וחתמו עליה שלושה עדים שניים מהם קרובים זה לזה וכו'. ותשובת כל אלה כי אע"פ ששנינו (מכות ה: ואילך) דלעניין מה שכתוב על פי שניים עדים או על פי שלושה עדים אם מתקיימת העדות בשניים למה פרט הכתוב בשלושה רבי עקיבא אומר וכו' מה שניים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה ומניין אפילו מאה ת"ל עדים, ושנינו אחריה א"ר יוסי בד"א בדיני נפשות אבל בדיני ממונות (מתקיים) [תתקיים] העדות בשאר רבי אומר אחד דיני נפשות ואחד דיני ממונות בזמן שהתרו בהן אבל בזמן שלא התרו בהם מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש ומסקינן בגמ' בשמעתא רב נחמן אמר הלכה כרבי, הרי ברור כי הוהא לעניין עדשים שראו להעיד על פה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול שאם כולם נועדים להקים את הדבר וכולם מקיימי הדבר עדותן בטילה כי כין מפורש בתלמוד היכי אמרינן להו וכו' אבל שטר שיש בו שלושה עדים ששניים מהן קרובין זה לזה אם לא נודע העדות מפני שניים מהם קרובים זה לזה וכי שלשתן ישבו להעיד וכתבו עדותן זה בפני זה ודמי למאן[1] דאמרי שלשתן למסהד אתינא הוי כשר בזמן שנתקיימו חתימות שני עדים כשרים (ודאמו) שאין מבטלין ששטר בספק ואע"פ שנודע כי שניים קרובים זה לזה אמרינן אנן דילמא חד ששבק רווחא למאן דקשיש מיניה ובא זה הקרוב וחתם שלא מטעם העד העקר וכו'.
ואשר כתוב כי לאחר זמן אחר עמדה האשה הזו אשת ראובן הנפטר מאליה ובאת ועמדה אחורי בית הכנסת ונשבעה לעצמה וכו', כך ראינו כי שבועה זו לא תחשב לה אותה שהיא חייבת בה בב"ד שהיא ראויה ליפרע בה כתובתה ששנינו אין אלמנה הפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה ועוד שהיא צריכה לשאת בידה ספר תורה בעת שבועה ולישבע בשבועת האלה וכו', וכשמשביעין אותו אומרים לו הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעים אותך אלא על דעת ב"ד יש לומר על תאני שבלבו נשבע כקניא דרבא שמפורש במסכת נדרים, וזו לא שנבעה על דעת ב"ד לפיכך מכמה פנים אין שבועה זו חשובה וכיוון שמתה כמי שלא נשבעה ומתה דמיא להאי היא פלוגתא דרבותינו שבא"י דתנן וכן היתומים (מן היתומים) לא יפרעו אלא בשבועה ואוקמינן (שבועות מח. ואילך) ביתומים מן היתומים ואמר רב ושמואל דאמרי תרוייהו לא שנו אלא שמת מלווה בחיי לווה... כבר נתחייב מלווה לבני לווה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו וכו' אבל הכלל שיש מן הדין לעשותו אם יורשי האשה שמתה מבלי שבועה כשורת הדין כבר פירשנו למעלה כמשפט יתומים מן היותמים שמת לווה בחיי מלווה וכבר נתחייב המלווה לבני הלווה ששבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו. ואנחנו כן מנהגינו לדון כרב ושמואל שאין אדם מוריש שבועה לבניו וכך מנהג קדמונינו בכל הדורות הללו שמאחר התלמוד. והרי פירש בהלכות פסק דינא דאיפסיק במעמד רבנן בסדר הזה ואע"פ שאילו עשה דיין ומומחה כרבי אלעזר בתורת הכי לא היינו מחזירין דינו כמו שאנו אומרים ההוא דיינא דעבד כרבי אלעזר הווה איכא צורבא מרבנן באתריה אמר ליה אזלינא למתיבתא ומייתינא אגרתא דלית הלכתא כרבי אלעזר אתא לקמיה דרבי חמא א"ל דיינא דעביד כרבי אלעזר עבד אלא שדעתינו כדעת ראשונינו לעשות כרב ושמואל שאין אדם מוריש שבועה לבניו.
- ↑ נראה שיש להגיה: זה לזה אם לא נודע בעדות ברורה ששלשתן ישבו להעיד וכתבו עדותן זה בפני זה ודמי כמאן.