Difference between revisions of "תשובה מיראה/עבדים/ד"

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search
(יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (פרידברג-ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
 
 
Line 6: Line 6:
 
== י ==
 
== י ==
  
'''ויראה לי שלא הוצרך הכתוב לאסור באמה אלא מפני שיש לו ליעדה לבנו וכו'. '''  ולכאורה אינו דבר חדש דהא מבואר להדיא בערכין {{ממ|[[בבלי/ערכין/כח/א|כ"ח א']]}}, יכול יחרים אדם בנו ובתו עבדו ושפחתו העברים ושדה מקנתם ת"ל בהמה, מה בהמה יש לו רשות למוכרה אף כל שיש לו רשות למוכרה וכו', א"כ מבואר דא"א למכור עבדו העברי כמו שפחתו העבריה ואף בנו ובתו הגדולים וקטנים לעולם א"א, וממילא דא"א למכור עבדו ושפחתו הקנוים לו מאביהם דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו, ואולי י"ל דהרבותא אף בנמכר מבי"ד בגניבתו, ולפי מה דקיי"ל בקדושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/טז/א|ט"ז א']]}}, דעבד עברי גופו קנוי לאדונו א"כ י"ל דכה"ג עדיף טפי משפחה שנמכרה ע"י אביה קמ"ל דאסור דמ"מ אינו שלו, והדבר מובן דודאי לא עדיף ממוכר עצמו ולא מצינו נמי שיוכל האדם להחרים עצמו [וצ"ע בזה דמאי טעמא לא נימא באמת דיכול להחרים עצמו כמו דיכול למכור עצמו וב[[רמב"ם/ערכין/ו#כא|פ"ו הכ"א]] מערכין כתב הר"מ ז"ל המחרים בנו ובתו וכו' אינם מוחרמים שאין אדם מקדיש דבר שאין גופו שלו, הוסיף רבינו ז"ל מילת גופו מה שאינו שם במשנה אולי בא לשלול דאף דהוא עצמו שלו מקרי היינו שיוכל למכור עצמו והוא על קנין שעבוד ממונו שיכול למכור לשעבד גופו לאחרים, אבל לא עצם הגוף הלא הוא לשמים כדכתיב כי לי בני ישראל, וצע"ג דהא מוכר עצמו נמכר אף ליתר משש שנים ומה בין זה למחרים עצמו]. ונ"ל דמש"כ רבינו ז"ל ויראה לי אינו על עצם הדין שא"א למוכרו רק על הטעם שאינו כתוב להדיא רק באמה העבריה ולא בעבד עברי.<br>'''  והנה '''  מה שהוסיף רבינו ז"ל שאף ליתן במתנה א"א, לכאורה הוא כמ"ד מתנה כמכר עי' בכורות {{ממ|[[בבלי/בכורות/נב/ב|נ"ב ב']]}}, דחכמים הכי ס"ל, ואמנם נ"ל דבזה אף ר' מאיר מודה דשם הוא גזרת הכתוב משא"כ הכא הטעם מבואר [אף למ"ד דלא דריש טעמא דקרא] דא"א למוכרה שאינה שלו וא"כ מה לי מתנה מה לי מכירה בשניהם הוא יציאה מרשותו לרשות אחר וזה א"א לו, ויש להביא ראיה לזה מהא דתנן בבכורות {{ממ|[[בבלי/בכורות/נה/ב|נ"ה ב']]}}, לקוח או שניתן במתנה פטור ממעשר בהמה ויליף מדכתיב בכור בניך תתן לי מה בנך אינו בלקוח ומתנה אף צאנך ושורך ואי ס"ד דבמתנה אפשר לר"מ א"כ לא אשתמיט תנא לומר דמעשר בהמה במתנה חייב לר"מ, אלא ודאי דכל שהמכירה א"א מפני שאינו שלו ה"ה דמתנה אסור, ומזה נ"ל לכל איסור מכירה הנזכר בתורה כמו מכירת יפת תאר וחרמי כהנים ומעשר בהמה ומכירת קרקע בא"י לצמיתות [ובזה עוד יש לעיין ויבואר הלאה איה"ש]. ובזה נסתר מש"כ במקום אחר בס"ד ליישב קושיא עצומה בב"ב {{ממ|[[בבלי/בכורות/קכז/ב|קכ"ז ב']]}}, דפריך יכיר ל"ל והרי מגו דאי בעי למתבא במתנה מצי יהיב וכו', ומי לא משכחת ליה שנשאר ממנו עבד עברי או אמה עבריה למ"ד דאינה יוצאה במיתת האדון ועל זה אמר יכיר וזה א"א במתנה כלל, ואמרתי דלר"מ לשיטתיה פריך שפיר דלדידיה דמתנה אינה כמכר ודאי דאף דלמכור אסור מ"מ במתנה מותר, אך דברי אלה נכונים יותר והרי מהאי טעמא קיי"ל בערכין {{ממ|[[בבלי/ערכין/כח/א|כ"ח א']]}}, דאין אדם מחרים עבדו ושפחתו בנו ובתו שאינם שלו, ומשמע דאפילו במתנה אסור אלא ודאי כדאמרן, ולפ"ז הדרא קושיא לדוכתא שם דלמה פריך מידי יכיר ל"ל, די"ל נפק"מ לעבד עברי ואמה העבריה דאסור ליתן ולמכור, אולם בירושלמי ריש מעשר שני, מבואר דהא דתנן אין מוכרין אותו אבל נותנים לזה מתנת חנם, אתיא כר"מ דס"ל דמתנה אינה כמכר ולכן אף דמעשר אסור במכירה מ"מ במתנה מותר, ועיי"ש דמייתי כן גם במעשר בהמה ברייתא דמותר ליתן מתנת חנם, וא"כ מבואר הדבר דאף במעשר בהמה דילפינן מדכתיב לא יגאל דפי' לא ימכר ס"ל דמתנה אינה כמכר, וה"נ י"ל בשאר איסורי מכירה שזכרנו דלר"מ מותר במתנה וא"כ הך דיכיר אתי שפיר.<br>'''  ובכל '''  זאת נ"ל דאין דברי הירושלמי ענין לדברינו, דבאמת במעשר שני לא נכתב בתורה איסור מכירה רק דמצד הסברא הוא דאין לו רשות למוכרו כיון דהוא ממון גבוה, וא"כ כיון דמותר הוא לאכלו בעצמו י"ל דרשאי נמי למוכרו, ולכן אף דבאמת אסור למוכרו מ"מ ליתן מתנת חנם מותר דאינו כמכירה לדעת ר' מאיר, ואולם אי נימא דמתנה כמכר ודאי דאף במעשר שני נמי אסור מתנה כמו במכירה, וה"נ במעשר בהמה י"ל דכיון דלא מצינו להדיא איסור מכירה במעשר בהמה רק מדכתיב לא יגאל דילפינן מחרמים דשם כתוב להדיא לשון מכירה, א"כ גם הכא מכירה בכלל גאולה אבל מתנה י"ל דאינה נכללת בלשון לא יגאל, ומעשר בהמה ממש כמעשר שני דבאמת הלא הוא שלו דהרי אף אחר הקרבתו נאכל כולו לבעלים וקודם הקרבתו ג"כ הוא שלו, על כן י"ל דמהאי טעמא מתנה אינה כמכר, אבל בשאר מקומות שהוזהרנו באיסור מכירה ודאי מודה גם ר"מ לאסור כיון דאינו שלו, וראיה לדברינו מירושלמי פ"ה דדמאי, ופ"ד דגיטין, יליף שם לר"מ דס"ל אין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מיד מעשר מדכתיב לא תמכר לצמיתות לחולטנית א"ל כל גרמא אמר מסייע לר' שמעון לא תמכר הא אם מכרה מכורה היא עיי"ש, ואי ס"ד דלר"מ דס"ל מתנה אינה כמכר אף בכל מקום דא"א למכרה מפני שאינה שלו, א"כ גם בהך קרא דלא תמכר לצמיתות הלא יש לפרש לא תמכר מכירה בלבד אבל מ"מ במתנה שפיר דמי, וא"כ עדיין יש להקשות דילמא יש קנין לנכרי להפקיע מיד מעשר באופן דניתן לו במתנה דאין שום איסור אלא ודאי כדברינו, אמנם תקשה טובא דהא גם הא דחוזר ביובל הוא ג"כ משום דכתיב כי לי הארץ וא"כ מה בין חזרה ביובל במתנה ובין לאו דלא תמכר לצמיתות דאסור אף במתנה, ומכ"ש להסוברים בפירוש הפסוק לא תמכר דהכונה שימכור שלא יחזור ביובל דעובר בלאו הזה ובודאי כולל שני הפירושים, וא"כ מבואר דלר"מ אף בזה מתנה אינה כמכר וצ"ע.<br>'''  ובהא '''  דירושלמי שזכרנו, יש להקשות דבלי זה קשה דהרי לרבא דס"ל אי עביד לא מהני תקשה איך אמרינן לא תמכר הא אם מכרה מכורה היא והרי אי עביד לא מהני, ואולם י"ל דכיון דאה"נ דהך לא תמכר כולל שני הפירושים שלא ימכור באופן שלא יחזירנו ביובל ושלא ימכור לנכרי, א"כ י"ל נהי דאם מכר לישראל ע"מ שלא יחזיר ביובל אינו כלום דאי עביד לא מהני מ"מ כשמכר לנכרי ודאי דמהני ע"פ דברי הפנים מאירות המובא באחרונים דלא שייך אי עביד לא מהני היכא דנוגע הדבר לחבירו שלא אשם בזה, א"כ בישראל גם הלוקח עובר ע"ז משום לפני עור ומשום מסייע בדבר עבירה על כן לא מהני משא"כ לנכרי ודאי י"ל דמהני בדיעבד [ובזה ניחא נמי מאי דתנן בריש בכורות הלוקח עובר חמורו של נכרי והמוכר לו אע"פ שאינו רשאי, ולא תקשה מהא דכתובות {{ממ|[[בבלי/כתובות/פא/ב|פ"א ב']]}}, דכל דאמרו רבנן לא לזבין אי עביד וזבין לא מהני. '''הערת המו"ל בן הגהמ"ח זצ"ל'''] וא"כ י"ל דה"ה במתנה, ולכן י"ל דבאמת אינו ילפותא מזה רק כמ"ש שם ודאי מסייע לר' מאיר ועיקר ילפותא מבואר שם מקרא דוהתנחלתם.<br>'''  [ובמקום '''  אחר בארתי בס"ד דבכה"ג דאמרה תורה דאינו שלו, לא שייך לומר כלל דבדיעבד מהני וכמו דאין אדם מקדיש ולא אוסר דבר שאינו שלו דלא מצינו מי שיאמר דבדיעבד מהני ומשום דכיון דאינו שלו א"א כלל שימכרנו, ומכ"ש במכירת בנו ובתו ועבדו ושפחתו דאם ימכרם ויכוין לעבור ע"ז באיסור הרי הוא לתא דגניבת נפש אף דמשום חיוב ליכא דהרי קיי"ל דפטור בכה"ג דכי ימצא פרט למצוי ורק בגניבה וגזילה מצינו דקני מדכתיב והשיב משא"כ בכה"ג].
+
'''ויראה לי שלא הוצרך הכתוב לאסור באמה אלא מפני שיש לו ליעדה לבנו וכו'. '''  ולכאורה אינו דבר חדש דהא מבואר להדיא בערכין {{ממ|[[בבלי/ערכין/כח/א|כ"ח א']]}}, יכול יחרים אדם בנו ובתו עבדו ושפחתו העברים ושדה מקנתם ת"ל בהמה, מה בהמה יש לו רשות למוכרה אף כל שיש לו רשות למוכרה וכו', א"כ מבואר דא"א למכור עבדו העברי כמו שפחתו העבריה ואף בנו ובתו הגדולים וקטנים לעולם א"א, וממילא דא"א למכור עבדו ושפחתו הקנוים לו מאביהם דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו, ואולי י"ל דהרבותא אף בנמכר מבי"ד בגניבתו, ולפי מה דקיי"ל בקדושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/טז/א|ט"ז א']]}}, דעבד עברי גופו קנוי לאדונו א"כ י"ל דכה"ג עדיף טפי משפחה שנמכרה ע"י אביה קמ"ל דאסור דמ"מ אינו שלו, והדבר מובן דודאי לא עדיף ממוכר עצמו ולא מצינו נמי שיוכל האדם להחרים עצמו [וצ"ע בזה דמאי טעמא לא נימא באמת דיכול להחרים עצמו כמו דיכול למכור עצמו וב[[רמב"ם/ערכין/ו#כא|פ"ו הכ"א]] מערכין כתב הר"מ ז"ל המחרים בנו ובתו וכו' אינם מוחרמים שאין אדם מקדיש דבר שאין גופו שלו, הוסיף רבינו ז"ל מילת גופו מה שאינו שם במשנה אולי בא לשלול דאף דהוא עצמו שלו מקרי היינו שיוכל למכור עצמו והוא על קנין שעבוד ממונו שיכול למכור לשעבד גופו לאחרים, אבל לא עצם הגוף הלא הוא לשמים כדכתיב כי לי בני ישראל, וצע"ג דהא מוכר עצמו נמכר אף ליתר משש שנים ומה בין זה למחרים עצמו]. ונ"ל דמש"כ רבינו ז"ל ויראה לי אינו על עצם הדין שא"א למוכרו רק על הטעם שאינו כתוב להדיא רק באמה העבריה ולא בעבד עברי.<br>'''  והנה '''  מה שהוסיף רבינו ז"ל שאף ליתן במתנה א"א, לכאורה הוא כמ"ד מתנה כמכר עי' בכורות {{ממ|[[בבלי/בכורות/נב/ב|נ"ב ב']]}}, דחכמים הכי ס"ל, ואמנם נ"ל דבזה אף ר' מאיר מודה דשם הוא גזרת הכתוב משא"כ הכא הטעם מבואר [אף למ"ד דלא דריש טעמא דקרא] דא"א למוכרה שאינה שלו וא"כ מה לי מתנה מה לי מכירה בשניהם הוא יציאה מרשותו לרשות אחר וזה א"א לו, ויש להביא ראיה לזה מהא דתנן בבכורות {{ממ|[[בבלי/בכורות/נה/ב|נ"ה ב']]}}, לקוח או שניתן במתנה פטור ממעשר בהמה ויליף מדכתיב בכור בניך תתן לי מה בנך אינו בלקוח ומתנה אף צאנך ושורך ואי ס"ד דבמתנה אפשר לר"מ א"כ לא אשתמיט תנא לומר דמעשר בהמה במתנה חייב לר"מ, אלא ודאי דכל שהמכירה א"א מפני שאינו שלו ה"ה דמתנה אסור, ומזה נ"ל לכל איסור מכירה הנזכר בתורה כמו מכירת יפת תאר וחרמי כהנים ומעשר בהמה ומכירת קרקע בא"י לצמיתות [ובזה עוד יש לעיין ויבואר הלאה איה"ש]. ובזה נסתר מש"כ במקום אחר בס"ד ליישב קושיא עצומה בב"ב {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/קכז/ב|קכ"ז ב']]}}, דפריך יכיר ל"ל והרי מגו דאי בעי למתבא במתנה מצי יהיב וכו', ומי לא משכחת ליה שנשאר ממנו עבד עברי או אמה עבריה למ"ד דאינה יוצאה במיתת האדון ועל זה אמר יכיר וזה א"א במתנה כלל, ואמרתי דלר"מ לשיטתיה פריך שפיר דלדידיה דמתנה אינה כמכר ודאי דאף דלמכור אסור מ"מ במתנה מותר, אך דברי אלה נכונים יותר והרי מהאי טעמא קיי"ל בערכין {{ממ|[[בבלי/ערכין/כח/א|כ"ח א']]}}, דאין אדם מחרים עבדו ושפחתו בנו ובתו שאינם שלו, ומשמע דאפילו במתנה אסור אלא ודאי כדאמרן, ולפ"ז הדרא קושיא לדוכתא שם דלמה פריך מידי יכיר ל"ל, די"ל נפק"מ לעבד עברי ואמה העבריה דאסור ליתן ולמכור, אולם בירושלמי ריש מעשר שני, מבואר דהא דתנן אין מוכרין אותו אבל נותנים לזה מתנת חנם, אתיא כר"מ דס"ל דמתנה אינה כמכר ולכן אף דמעשר אסור במכירה מ"מ במתנה מותר, ועיי"ש דמייתי כן גם במעשר בהמה ברייתא דמותר ליתן מתנת חנם, וא"כ מבואר הדבר דאף במעשר בהמה דילפינן מדכתיב לא יגאל דפי' לא ימכר ס"ל דמתנה אינה כמכר, וה"נ י"ל בשאר איסורי מכירה שזכרנו דלר"מ מותר במתנה וא"כ הך דיכיר אתי שפיר.<br>'''  ובכל '''  זאת נ"ל דאין דברי הירושלמי ענין לדברינו, דבאמת במעשר שני לא נכתב בתורה איסור מכירה רק דמצד הסברא הוא דאין לו רשות למוכרו כיון דהוא ממון גבוה, וא"כ כיון דמותר הוא לאכלו בעצמו י"ל דרשאי נמי למוכרו, ולכן אף דבאמת אסור למוכרו מ"מ ליתן מתנת חנם מותר דאינו כמכירה לדעת ר' מאיר, ואולם אי נימא דמתנה כמכר ודאי דאף במעשר שני נמי אסור מתנה כמו במכירה, וה"נ במעשר בהמה י"ל דכיון דלא מצינו להדיא איסור מכירה במעשר בהמה רק מדכתיב לא יגאל דילפינן מחרמים דשם כתוב להדיא לשון מכירה, א"כ גם הכא מכירה בכלל גאולה אבל מתנה י"ל דאינה נכללת בלשון לא יגאל, ומעשר בהמה ממש כמעשר שני דבאמת הלא הוא שלו דהרי אף אחר הקרבתו נאכל כולו לבעלים וקודם הקרבתו ג"כ הוא שלו, על כן י"ל דמהאי טעמא מתנה אינה כמכר, אבל בשאר מקומות שהוזהרנו באיסור מכירה ודאי מודה גם ר"מ לאסור כיון דאינו שלו, וראיה לדברינו מירושלמי פ"ה דדמאי, ופ"ד דגיטין, יליף שם לר"מ דס"ל אין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מיד מעשר מדכתיב לא תמכר לצמיתות לחולטנית א"ל כל גרמא אמר מסייע לר' שמעון לא תמכר הא אם מכרה מכורה היא עיי"ש, ואי ס"ד דלר"מ דס"ל מתנה אינה כמכר אף בכל מקום דא"א למכרה מפני שאינה שלו, א"כ גם בהך קרא דלא תמכר לצמיתות הלא יש לפרש לא תמכר מכירה בלבד אבל מ"מ במתנה שפיר דמי, וא"כ עדיין יש להקשות דילמא יש קנין לנכרי להפקיע מיד מעשר באופן דניתן לו במתנה דאין שום איסור אלא ודאי כדברינו, אמנם תקשה טובא דהא גם הא דחוזר ביובל הוא ג"כ משום דכתיב כי לי הארץ וא"כ מה בין חזרה ביובל במתנה ובין לאו דלא תמכר לצמיתות דאסור אף במתנה, ומכ"ש להסוברים בפירוש הפסוק לא תמכר דהכונה שימכור שלא יחזור ביובל דעובר בלאו הזה ובודאי כולל שני הפירושים, וא"כ מבואר דלר"מ אף בזה מתנה אינה כמכר וצ"ע.<br>'''  ובהא '''  דירושלמי שזכרנו, יש להקשות דבלי זה קשה דהרי לרבא דס"ל אי עביד לא מהני תקשה איך אמרינן לא תמכר הא אם מכרה מכורה היא והרי אי עביד לא מהני, ואולם י"ל דכיון דאה"נ דהך לא תמכר כולל שני הפירושים שלא ימכור באופן שלא יחזירנו ביובל ושלא ימכור לנכרי, א"כ י"ל נהי דאם מכר לישראל ע"מ שלא יחזיר ביובל אינו כלום דאי עביד לא מהני מ"מ כשמכר לנכרי ודאי דמהני ע"פ דברי הפנים מאירות המובא באחרונים דלא שייך אי עביד לא מהני היכא דנוגע הדבר לחבירו שלא אשם בזה, א"כ בישראל גם הלוקח עובר ע"ז משום לפני עור ומשום מסייע בדבר עבירה על כן לא מהני משא"כ לנכרי ודאי י"ל דמהני בדיעבד [ובזה ניחא נמי מאי דתנן בריש בכורות הלוקח עובר חמורו של נכרי והמוכר לו אע"פ שאינו רשאי, ולא תקשה מהא דכתובות {{ממ|[[בבלי/כתובות/פא/ב|פ"א ב']]}}, דכל דאמרו רבנן לא לזבין אי עביד וזבין לא מהני. '''הערת המו"ל בן הגהמ"ח זצ"ל'''] וא"כ י"ל דה"ה במתנה, ולכן י"ל דבאמת אינו ילפותא מזה רק כמ"ש שם ודאי מסייע לר' מאיר ועיקר ילפותא מבואר שם מקרא דוהתנחלתם.<br>'''  [ובמקום '''  אחר בארתי בס"ד דבכה"ג דאמרה תורה דאינו שלו, לא שייך לומר כלל דבדיעבד מהני וכמו דאין אדם מקדיש ולא אוסר דבר שאינו שלו דלא מצינו מי שיאמר דבדיעבד מהני ומשום דכיון דאינו שלו א"א כלל שימכרנו, ומכ"ש במכירת בנו ובתו ועבדו ושפחתו דאם ימכרם ויכוין לעבור ע"ז באיסור הרי הוא לתא דגניבת נפש אף דמשום חיוב ליכא דהרי קיי"ל דפטור בכה"ג דכי ימצא פרט למצוי ורק בגניבה וגזילה מצינו דקני מדכתיב והשיב משא"כ בכה"ג].
  
  
 
{{ניווט כללי תחתון}}
 
{{ניווט כללי תחתון}}
 
{{פורסם בנחלת הכלל}}
 
{{פורסם בנחלת הכלל}}

Latest revision as of 01:20, 11 April 2021

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


תשובה מיראה TriangleArrow-Left.png עבדים TriangleArrow-Left.png ד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה תורה להרמב"ם והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
יצחק ירנן
מקורי הרמב"ם לרש"ש
ציוני מהר"ן
קרית ספר
שרשי הים
תשובה מיראה


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה"


דפים מקושרים

י[edit]

ויראה לי שלא הוצרך הכתוב לאסור באמה אלא מפני שיש לו ליעדה לבנו וכו'. ולכאורה אינו דבר חדש דהא מבואר להדיא בערכין (כ"ח א'), יכול יחרים אדם בנו ובתו עבדו ושפחתו העברים ושדה מקנתם ת"ל בהמה, מה בהמה יש לו רשות למוכרה אף כל שיש לו רשות למוכרה וכו', א"כ מבואר דא"א למכור עבדו העברי כמו שפחתו העבריה ואף בנו ובתו הגדולים וקטנים לעולם א"א, וממילא דא"א למכור עבדו ושפחתו הקנוים לו מאביהם דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו, ואולי י"ל דהרבותא אף בנמכר מבי"ד בגניבתו, ולפי מה דקיי"ל בקדושין (ט"ז א'), דעבד עברי גופו קנוי לאדונו א"כ י"ל דכה"ג עדיף טפי משפחה שנמכרה ע"י אביה קמ"ל דאסור דמ"מ אינו שלו, והדבר מובן דודאי לא עדיף ממוכר עצמו ולא מצינו נמי שיוכל האדם להחרים עצמו [וצ"ע בזה דמאי טעמא לא נימא באמת דיכול להחרים עצמו כמו דיכול למכור עצמו ובפ"ו הכ"א מערכין כתב הר"מ ז"ל המחרים בנו ובתו וכו' אינם מוחרמים שאין אדם מקדיש דבר שאין גופו שלו, הוסיף רבינו ז"ל מילת גופו מה שאינו שם במשנה אולי בא לשלול דאף דהוא עצמו שלו מקרי היינו שיוכל למכור עצמו והוא על קנין שעבוד ממונו שיכול למכור לשעבד גופו לאחרים, אבל לא עצם הגוף הלא הוא לשמים כדכתיב כי לי בני ישראל, וצע"ג דהא מוכר עצמו נמכר אף ליתר משש שנים ומה בין זה למחרים עצמו]. ונ"ל דמש"כ רבינו ז"ל ויראה לי אינו על עצם הדין שא"א למוכרו רק על הטעם שאינו כתוב להדיא רק באמה העבריה ולא בעבד עברי.
והנה מה שהוסיף רבינו ז"ל שאף ליתן במתנה א"א, לכאורה הוא כמ"ד מתנה כמכר עי' בכורות (נ"ב ב'), דחכמים הכי ס"ל, ואמנם נ"ל דבזה אף ר' מאיר מודה דשם הוא גזרת הכתוב משא"כ הכא הטעם מבואר [אף למ"ד דלא דריש טעמא דקרא] דא"א למוכרה שאינה שלו וא"כ מה לי מתנה מה לי מכירה בשניהם הוא יציאה מרשותו לרשות אחר וזה א"א לו, ויש להביא ראיה לזה מהא דתנן בבכורות (נ"ה ב'), לקוח או שניתן במתנה פטור ממעשר בהמה ויליף מדכתיב בכור בניך תתן לי מה בנך אינו בלקוח ומתנה אף צאנך ושורך ואי ס"ד דבמתנה אפשר לר"מ א"כ לא אשתמיט תנא לומר דמעשר בהמה במתנה חייב לר"מ, אלא ודאי דכל שהמכירה א"א מפני שאינו שלו ה"ה דמתנה אסור, ומזה נ"ל לכל איסור מכירה הנזכר בתורה כמו מכירת יפת תאר וחרמי כהנים ומעשר בהמה ומכירת קרקע בא"י לצמיתות [ובזה עוד יש לעיין ויבואר הלאה איה"ש]. ובזה נסתר מש"כ במקום אחר בס"ד ליישב קושיא עצומה בב"ב (קכ"ז ב'), דפריך יכיר ל"ל והרי מגו דאי בעי למתבא במתנה מצי יהיב וכו', ומי לא משכחת ליה שנשאר ממנו עבד עברי או אמה עבריה למ"ד דאינה יוצאה במיתת האדון ועל זה אמר יכיר וזה א"א במתנה כלל, ואמרתי דלר"מ לשיטתיה פריך שפיר דלדידיה דמתנה אינה כמכר ודאי דאף דלמכור אסור מ"מ במתנה מותר, אך דברי אלה נכונים יותר והרי מהאי טעמא קיי"ל בערכין (כ"ח א'), דאין אדם מחרים עבדו ושפחתו בנו ובתו שאינם שלו, ומשמע דאפילו במתנה אסור אלא ודאי כדאמרן, ולפ"ז הדרא קושיא לדוכתא שם דלמה פריך מידי יכיר ל"ל, די"ל נפק"מ לעבד עברי ואמה העבריה דאסור ליתן ולמכור, אולם בירושלמי ריש מעשר שני, מבואר דהא דתנן אין מוכרין אותו אבל נותנים לזה מתנת חנם, אתיא כר"מ דס"ל דמתנה אינה כמכר ולכן אף דמעשר אסור במכירה מ"מ במתנה מותר, ועיי"ש דמייתי כן גם במעשר בהמה ברייתא דמותר ליתן מתנת חנם, וא"כ מבואר הדבר דאף במעשר בהמה דילפינן מדכתיב לא יגאל דפי' לא ימכר ס"ל דמתנה אינה כמכר, וה"נ י"ל בשאר איסורי מכירה שזכרנו דלר"מ מותר במתנה וא"כ הך דיכיר אתי שפיר.
ובכל זאת נ"ל דאין דברי הירושלמי ענין לדברינו, דבאמת במעשר שני לא נכתב בתורה איסור מכירה רק דמצד הסברא הוא דאין לו רשות למוכרו כיון דהוא ממון גבוה, וא"כ כיון דמותר הוא לאכלו בעצמו י"ל דרשאי נמי למוכרו, ולכן אף דבאמת אסור למוכרו מ"מ ליתן מתנת חנם מותר דאינו כמכירה לדעת ר' מאיר, ואולם אי נימא דמתנה כמכר ודאי דאף במעשר שני נמי אסור מתנה כמו במכירה, וה"נ במעשר בהמה י"ל דכיון דלא מצינו להדיא איסור מכירה במעשר בהמה רק מדכתיב לא יגאל דילפינן מחרמים דשם כתוב להדיא לשון מכירה, א"כ גם הכא מכירה בכלל גאולה אבל מתנה י"ל דאינה נכללת בלשון לא יגאל, ומעשר בהמה ממש כמעשר שני דבאמת הלא הוא שלו דהרי אף אחר הקרבתו נאכל כולו לבעלים וקודם הקרבתו ג"כ הוא שלו, על כן י"ל דמהאי טעמא מתנה אינה כמכר, אבל בשאר מקומות שהוזהרנו באיסור מכירה ודאי מודה גם ר"מ לאסור כיון דאינו שלו, וראיה לדברינו מירושלמי פ"ה דדמאי, ופ"ד דגיטין, יליף שם לר"מ דס"ל אין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מיד מעשר מדכתיב לא תמכר לצמיתות לחולטנית א"ל כל גרמא אמר מסייע לר' שמעון לא תמכר הא אם מכרה מכורה היא עיי"ש, ואי ס"ד דלר"מ דס"ל מתנה אינה כמכר אף בכל מקום דא"א למכרה מפני שאינה שלו, א"כ גם בהך קרא דלא תמכר לצמיתות הלא יש לפרש לא תמכר מכירה בלבד אבל מ"מ במתנה שפיר דמי, וא"כ עדיין יש להקשות דילמא יש קנין לנכרי להפקיע מיד מעשר באופן דניתן לו במתנה דאין שום איסור אלא ודאי כדברינו, אמנם תקשה טובא דהא גם הא דחוזר ביובל הוא ג"כ משום דכתיב כי לי הארץ וא"כ מה בין חזרה ביובל במתנה ובין לאו דלא תמכר לצמיתות דאסור אף במתנה, ומכ"ש להסוברים בפירוש הפסוק לא תמכר דהכונה שימכור שלא יחזור ביובל דעובר בלאו הזה ובודאי כולל שני הפירושים, וא"כ מבואר דלר"מ אף בזה מתנה אינה כמכר וצ"ע.
ובהא דירושלמי שזכרנו, יש להקשות דבלי זה קשה דהרי לרבא דס"ל אי עביד לא מהני תקשה איך אמרינן לא תמכר הא אם מכרה מכורה היא והרי אי עביד לא מהני, ואולם י"ל דכיון דאה"נ דהך לא תמכר כולל שני הפירושים שלא ימכור באופן שלא יחזירנו ביובל ושלא ימכור לנכרי, א"כ י"ל נהי דאם מכר לישראל ע"מ שלא יחזיר ביובל אינו כלום דאי עביד לא מהני מ"מ כשמכר לנכרי ודאי דמהני ע"פ דברי הפנים מאירות המובא באחרונים דלא שייך אי עביד לא מהני היכא דנוגע הדבר לחבירו שלא אשם בזה, א"כ בישראל גם הלוקח עובר ע"ז משום לפני עור ומשום מסייע בדבר עבירה על כן לא מהני משא"כ לנכרי ודאי י"ל דמהני בדיעבד [ובזה ניחא נמי מאי דתנן בריש בכורות הלוקח עובר חמורו של נכרי והמוכר לו אע"פ שאינו רשאי, ולא תקשה מהא דכתובות (פ"א ב'), דכל דאמרו רבנן לא לזבין אי עביד וזבין לא מהני. הערת המו"ל בן הגהמ"ח זצ"ל] וא"כ י"ל דה"ה במתנה, ולכן י"ל דבאמת אינו ילפותא מזה רק כמ"ש שם ודאי מסייע לר' מאיר ועיקר ילפותא מבואר שם מקרא דוהתנחלתם.
[ובמקום אחר בארתי בס"ד דבכה"ג דאמרה תורה דאינו שלו, לא שייך לומר כלל דבדיעבד מהני וכמו דאין אדם מקדיש ולא אוסר דבר שאינו שלו דלא מצינו מי שיאמר דבדיעבד מהני ומשום דכיון דאינו שלו א"א כלל שימכרנו, ומכ"ש במכירת בנו ובתו ועבדו ושפחתו דאם ימכרם ויכוין לעבור ע"ז באיסור הרי הוא לתא דגניבת נפש אף דמשום חיוב ליכא דהרי קיי"ל דפטור בכה"ג דכי ימצא פרט למצוי ורק בגניבה וגזילה מצינו דקני מדכתיב והשיב משא"כ בכה"ג].


·
מעבר לתחילת הדף


אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.