תפארת ישראל - יכין/עבודה זרה/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - יכין ‏ עבודה זרה א

(א) לפני אידיהן
הוא כנוי לחגאות עכו"ם:

(ב) של עכומ"ז שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהן
לקנות מהן ולמכור להן:

(ג) ולשאול מהן
שאלה, היינו היכא דהדרא בעינא:

(ד) וללוות מהן
הלואה, שייך במעות שניתן להוצאה:

(ה) ולפרוע מהן
דבכולן שייך צד טובה לעכו"ם. וא"כ משום דכל תוך ג' ימים מכין צרכי הקרבה, יכין להקריב ולהודות לע"ז גם על טובה זאת ביום אידו ויעבור ישראל על לא ישמע על פיך. אבל משום לפני עור לא עבר ישראל, מדאפשר בלא"ה לעכו"ם להקריב ולהודות לע"ז כמו שירצה. מיהו באין לו לישראל משכון או שטר, מותר להשתלם ממנו אפילו ביום אידו, דהו"ל כמציל מידו. [ואף דעכ"פ אזיל ומודה, בחנם עושה כן, דהו"ל כמודה לע"ז על נזק שלו, דהרי מדאין לו משכון או שטר היה יכול להפקיע הלואתו לגמרי, ולא ישראל קגריס דאזיל ומודה. כך נ"ל כוונת הש"ס [ד"ו ב'] במ"ש דהו"ל כמציל מידו]. וקיי"ל דבח"ל אפילו בחגאות עצמן מותרין כל הנהו, מדאינן עובדי ע"ז [י"ד ססי' קמ"ח]:

(ו) לאחר אידיהן מותר
הא אידיהן גופייהו אסור, ולת"ק שרי:

(ז) קלנדא
[קאלענדעא] בלשון לאטיין היה זה שם כולל לראש חדשם וראש שנתן [ועי' בשבילי דרקיע שלנו סי' ג' בריש מועד]. אמנם ח' ימים אחר תקופת הסתיו, מדמורגש אז כבר שנתארך היום, לכן לקחו אז היום ההוא לראש שנתן וקראוהו קאלענדעא:

(ח) וסטרנורא
שמו בלשון רומי הוא זאטורנאליום, והוא חג שהיה להן בסוף השנה, כשנתמעט אז היום כבר מאד. לכן עשו אותו חג לכוכב שבתאי הנקרא בלשונם זאטורן, הממונה לפי דעתם על כל כלייה והשבתה. אמנם חז"ל שבשו המלה בכוונה, מדהיה אז ע"ז הנעבדת, שלא לעבור על לא ישמע על פיך. וקראוהו כפי הנאות בלשוננו הקדושה שהוא נוטריקון סטר נורא, ר"ל שאז החמה עומדת מן הצד, ר"ל מרוחק, והיינו בחורף [ועי' בתשו' חו"י ד"ה ע"ב, דבכל כי כה"ג לית ביה בזמנינו משום לא ישמע על פיך]:

(ט) וקרטסים
יום תפיסת מלכות רומי. והוא מלה יוונית שמשמעותה שטר חוב כירושלמי [קידושין פ"ג ה"ד] אי לא יתן לך קרטסים לא תיהב ליה כלום והכא ר"ל שהתחייבו האומות בשטר להכיר מלכות רומי עליהן:

(י) ויום גנוסיא של מלכים
יום העמדת המלך עע"ז:

(יא) ויום הלידה
של מלך עע"ז:

(יב) וחכמים אומרים כל מיתה שיש בה שרפה
ששרפו בו כלי תשמישו של המלך:

(יג) יש בה ע"ז
ר"ל אז חשוב להם אותו היום להיות חג לע"ז:

(יד) יום תגלחת זקנו
של כל אדם:

(טו) ובלוריתו
כך נקרא בלשון לאטינא [האארלאקקען]:

(טז) ואותו האיש בלבד
והשייכים להשמחה:

(יז) עיר שיש בה ע"ז
שחוגגין בה היום לע"ז שבה:

(יח) חוצה לה מותר
לשאת ולתת עמהן, דכך נהגו דרק היושבים בה יחוגו לע"ז:

(יט) מהו לילך לשם
לעיר שיחוגו בה היום לע"ז דרישא מיירי בשדר שם:

(כ) אסור
דנראה כמהלך לחוג עמהן:

(כא) ואם היה יכול להלך בה למקום אחר מותר
[ואילה"ק. הרי בבשר בחלב שקדים אסור, וחיישינן לחשדא אף דאפשר שעושה בהיתר [כי"ד פ"ז]. ואת"ל התם משום דחלב שקדים לא שכיח לא יתלו בו. ליתא, דה"נ מי שכיח שילך ישראל לחוג לע"ז ואפ"ה קאסר ברישא. ותו דעכ"פ הרי גם בהמה לא תצא בזוג שבצוארה דמחזי כאזלא לחינגי [שבת נ"ד ב']. אף דאפשר ושכיח שיוצאת בזוג כדרכה בהיתירא. וכ"כ חצר שיש לה ב' פתחים, צריך להדליק בשני הן משום חשדא, [שבת כ"ג א'], אף דאפשר בהיתר. ונ"ל דהכא הוה כעין ספק ספיקא. דיחשבו שמא לעיר אחרת הולך. ואת"ל שילך לאותו העיר, שמא לא יחוג עמהן. עוי"ל דכל לעשות מעשה רבה כי הך לחוג עמהם, דנראה ככופר. וודאי כל שאפש' לדונו לזכות לא חיישינן לחשדא. כמו ביהכ"נ שיש לה ב' פתחים, דמותר לעבור מה"ט לפני הפתח בשעה שמתפללין [ברכות ד"ח ב']. וה"נ הכא. אם לא שאין משם דרך לעיר אחרת, אז יש קצת הוכחה להחשד]:

(כב) עיר שיש בה ע"ז
חג לע"ז:

(כג) ושאינן מעוטרות
כך היה להן סימן שהקונה במעוטרות, צריך ליתן מס לע"ז. ובחנויות חוץ לעיר מיירי:

(כד) ולא גזרינן הא אטו הא:

(כה) אלו דברים אסורים למכור לעובד כוכבים
לעולם. דלהקרבה בעי להו:

(כו) אצטרובלין
צירבעלניסע:

(כז) ובנות שוח
תאנים לבנות, והן חשובות:

(כח) ופטוטרותיהן
ר"ל בפטוטרותיהן. ור"ל התאנים שיש בהן עדיין העוקצין, לתלותן בהן סביב לע"ז לתקרובת.

(כט) ולבונה
[וויירוך]:

(ל) רבי יהודה אומר מותר למכור לו לבן בין התרנגולין
דמדלוקח גם תרנגולים אחרים, ולא הקפיד על לבן, להכי מוכח שהוא מהרוב דלאו לע"ז קבעו [כע"ז דל"ד ב']:

(לא) ובזמן שהוא בפני עצמו קוטע את אצבעו ומוכרו לו
משא"כ במוכר לבן בין שאר תרנגולים לא יקטע כדי לצאת מן הספק, דמדמסתבר לתלות בהיתר, אסור לקטע משום צעב"ח שאסור מדאורייתא [כח"מ רע"ב ס"ט]:

(לב) ושאר כל הדברים סתמן מותר ופירושן
שפירש שקונה לע"ז:

(לג) רבי מאיר אומר אף דקל טב
מין דקל חשוב:

(לד) וחצב
י"א שהוא הקנה של [הצוקקער]. וי"א שהוא מין עשב שבו תיחם יהושע את ארצות השבטים בין גבול זה לזה, מדשרשיו יורדין בעומק בשוה [כב"ב דכ"ו א']:

(לה) ונקליבם
י"א מין תמרה חשובה, וי"א מין עשב חשוב ויקר:

(לו) מקום שנהגו למכור בהמה דקה לעכו"ם
ולא חששו להרבעה:

(לז) וככל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה
דגזרינן מכירה אטו שאלה ושכירות, ויעבוד בה עכו"ם בשבת. או להכי אסרו מכירה, דשמא ימכרנה בע"ש בין השמשות, ואחר שיטעננה העכו"ם, יגער בה ישראל שמכרה ומכרת קולו כדי שתלך, והו"ל מחמר אחר בהמה בשבת. מיהו ע"י סרסור ישראל שרי למכור, דאין סרסור בשכירות, ולפיכך ליכא למגזר מכירה אטו שכירות. גם אין הבהמה מכרת קול הסרסור דניחוש שתלך ע"י גערתו:

(לח) עגלים וסייחים שלמים ושבורין
דנמי חזו למלאכה כל דהו, [כך כ' הרמב"ם והר"ב. ותמהני הרי בריש בכורות אמרינן דאפילו עובר אינו רשאי למכור, אע"ג דלא חזי למלאכה כלל [ועי' בכורות ד"ב ב'] ודו"ק. אבל רש"י כאן פירש, דשבורה אסור משום אטו שלימה, ולא הו"ל גזרה לגזרה, משום דבבת אחת כך גזרו [כתוס' חולין ק"ח א']:

(לט) ובן בתירה מתיר בסוס
דסתמיה לרכיבה צריך, וחי נושא א"ע, ואפילו סוס שמושיב עליו עוף שצדין בו מותר מה"ט. ולרבנן דוקא אדם חי נושא א"ע, ולא שאר בעל חי. והאידנא דפרנסתינו מצומצמת, סמכו אהא דקאמר בש"ס [דט"ז] דחיטי ושערי שרי למכור להם מדלא אפשר, ה"נ לא אפשר, ואפ"ה בעל נפש יחמיר [י"ד קנ"א ד']:

(מ) אין בונין עמהם בסילקי
ארמון לדייניהן:

(מא) גרדום
גראדום בלשון לאטיין הוא בניין ברחוב עם מעלות סביב. ועליו יושבין הדיינין לשפוט. והן חשודין לדון שלא כדין:

(מב) ואצטדיא
[טהיערהעצצע], שלוחמין שם שוורים פראים עם אדם שנתחייב מיתה בדינם:

(מג) ובימה
מגדל גבוה לדחוף משם הנידון:

(מד) אבל בונים עמהם בימוסיאות
כמין [טהעאטער], שלא לע"ז ולא למשפט רק לשעשוע בני אדם בונין איתו:

(מה) הגיעו לכיפה
[געוועלב] שעל [הנישע] והוא כמין חלון עמוק שבכותל וסתום מאחוריו:

(מו) שמעמידין בה ע"ז
אפילו במרחץ:

(מז) קוטלאות
[האלזבענדער]:

(מח) בשכר מותר
דהזמנה לאו מלתא היא. וכבשר לקמן [פ"ב מ"ג] ויש של"ג הך כולה בבא במתניתין דלא מסתבר שיתיר שום תנא לעשות קשוטין לע"ז:

(מט) אין מוכרין להם
בארץ ישראל:

(נ) במחובר לקרקע
ר"ל כל דבר שמחובר לקרקע. דכתיב לא תחנם, לא תתן להם חנייה בא"י בקרקע:

(נא) אבל מוכר הוא משיקצץ
ר"ל לאחר שנקצץ הדבר המחובר, מותר למכרו:

(נב) רבי יהודה אומר מוכר הוא לו על מנת לקוץ
והכי קיי"ל [קנ"א ז']:

(נג) אין משכירין להם בתים בארץ ישראל
דגזרינן שכירות אטו מכירה דאסור מדאורייתא:

(נד) ואין צריך לומר שדות
דאיכא גבייהו תרתי, דמפקיע השדה נמי ממעשרות שהיא חובת קרקע. ואף דבבית נמי איכא ב' דמפקיעו ממזוזה. לאו חובת הבית רק חובת הדר היא:

(נה) ובחוצה לארץ מוכרין אלו ואלו
והכי סיי"ל [שם]:

(נו) לא תביא תועבה אל ביתך
מיהו האידנא, אף דקיי"ל שכירות לא קניא והו"ל בית ישראל, עכ"פ דינא דמלכותא היא דשכירות קניא כמכר, שהרי אפילו נפל בית המשכיר אינו יכול להוציאו, להכי הו"ל שכירות כמכר. עוד י"ל מדנותנין לעולם מס קרקעות להשר, אינו גופו של ישראל, ושרי [ש"ך שם ס"ק י"ז]:

(נז) מפני שהוא נקרא על שמו
על שם בעליה ישראל. ונמצא כשיחממו עכו"ם בשבת, יחשדוהו שהעכו"ם שכירו של ישראל. מיהו האידנא שדרך להשכיר מרחץ כשדה למחצה, שליש, או רביע. מותר להשכיר כולם. [ואף שנאסר במניין. נ"ל דשאני הכא דטעם האיסור ידוע, כמו שאין נזהרין בגלוי משקין מה"ט בזה"ז מדאין נחשים מצויין בינינו [כי"ד קט"ז. ומג"א א"ח ל' סק"ז, וסי' תס"ח סק"א]:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.